"להשלים" עם דבר כזה.

צריך תשובה גדולה מאד (לא הייתי מגיב אם לא הניסוח הזה).

מעבר לכך אינני רוצה להתייחס.

אבל מה זה "מעשה מגונה"?

היית עם אותו גבר זר, או שסתם עשית דברים לא בסדר איתו, בלי להיות איתו ממש?

כי אם זה רק "מעשה מגונה", ברור שאת צריכה לשכוח מזה.

זהו, חזרת בתשובה, הלאה!

אסור לתת לעבירות לחפור לנו בשכל, ואין שום איסור לחיות עם בעלך במצב כזה

הייתי איתו ביחד פעם אחת .

אבל מעבר לזה - לא.

ואע"פ שזה לא בא ממני !

למה שלא תחזרי אל הרב ותספרי לו על הרגשתך? הוא יגיד לך אם לספר לבעל או לא, כיצד וכו' זה יכול להקל עלייך מאד...

אגב, האם אתם זןג דתי?

אבא שלי רב כנ"ל אומנם הוא לא פוסק אבל פעם אחת הוא ובעלי ואח שלי דנו בסוגיה הזו (שלושתם בעולם התורה) ואכן הפסיקה היא שאישה נאסרת על בעלה רק אם הוא יודע את הדבר ולכן במקרה כזה אסור לה לספר לו. אומנם הדיון היה ברמה הרעיונית למה זה ככה אבל זו אכן ההלכה למיטב ידיעתי...

אם זכרוני אינו מטעה אותי קראתי שו"ת שדיבר לכל הפחות על בעיתיות במציאות שתיארת ולכן צריך להזהר,אני לא יודע אם זה מדוייק,ואם נאמר אף יותר מזה,אין להסתמך על זה אלא זו רק התרעה שלהלכה צריך לבדוק במדוייק

איך הרב מוצפי התיר זאת? אני באמת שואלת מתוך דאגה,

את בטוחה שספרת כל הפרטים לרב?

שוב סליחה, אני מצטערת

רק אם היית אנוסה ובנגוד לרצונך, והתנגדת למעשה, את מותרת לבעלך,

אם לא התנגדת אפילו שלא רצית, ונתת לו לעשות את המעשה, את אסורה 

עולמית על בעלך.

מקווה שלא כך היה העניין, אבל הרגשתי מוכרחת להגיב.

לבית דין רבני ולהתגרש.

אני יבדוק את העניין.

תחזרי לרב שדיבת איתו ותתייעצי איתו על הכל...

שנשמע רק בשורות טובות

ספרה הכל לרב מוצפי גדול דור בסדרי גודל מבהילים ואתם במחי מקלדת אומרים לאישה היקרה שהיא צריכה להתגרש?!

תעצרו! תעשו חושבים! תנשמו! ואחר כך תגיבו!

אם התיר לה להמשיך ולהיות עם בעלה הכל מותר ואין כאן חשש של אסורה עליו אמונת חכמים לא מזיקה לאיש!

אני מניח כי ספרה שקיימה יחסים בעודה נשואה ולא איזה נישוק וחיבוק בעלמא וכמו שכתבה מאושרת 20 באם בעלה

אינו יודע מאומה אז באמת מותרת היא קראתי על כך המון שו"ת באתר של הרב מוצפי ובאתרים אחרים

מתביישת אישה יקרה את אל תחששי והמשיכי להיות שלווה ולתקן מעשייך ועייני בפרשת השבוע על כוחה של התשובה

לפני ה תטהרו! 

[ סליחה שאני מתפרץ לפורום לא לי, פשוט הנושא הזה למדתי אותו...]

אישה שנפלה עם מישהו אחר, כל עוד בעלה לא יודע על כך, היא לא אסורה לו.

לכן אישה שהולכת לרב ומספרת לו שנפלה ושהיא מתחרטת על כך חרטה עצומה, וחזרה בתשובה שלמה, ושואלת אותו מה לעשות - הוא בהחלט יכול לכתחילה להורות לה לא לגלות את זה לעולם לבעלה, ובמילא היא תמיד תהיה מותרת לו.

זאת ההלכה, ככה רב לימד אותנו.

ואם היא שאלה רב מה לכם להלין עליה 

- מובאת פה דעת הרב עובדיה להתיר זאת 

http://www.din.org.il/2013/04/20/%D7%A0%D7%9B%D7%A9%D7%9C%D7%94-%D7%91%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%A8-%D7%90%D7%A9%D7%AA-%D7%90%D7%99%D7%A9-%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%90-%D7%9E%D7%97%D7%95%D7%99%D7%99%D7%91%D7%AA-%D7%9C%D7%A1/

"ג. כאשר האשה יודעת שהיא אסורה, ויודעת שיתכן שבעלה יאמין לה, לכאורה נראה שאין עצה ואין תבונה נגד ה', והיא חייבת לספר לבעלה, משום שיתכן שהוא יאמין לה ויגרשה, וינצלו שניהם מן האיסור. ולכאורה גם יש להורות לה לספר לו, ולומר לה שעליה להסכים לקבלת הגט [אמנם בשו"ת יביע אומר כתב שאינה צריכה לספר לו, אך דבריו צ"ע וכנ"ל, וגם רבו המחמירים בזה, ולכאורה יש להחמיר בזה כי איסור תורה הוא. אולם בכל שאלה כזו הלכה למעשה יש להיוועץ עם רב הבקיא בעניינים אלו]." 

http://www.din.org.il/2014/01/10/%D7%90%D7%A9%D7%AA-%D7%90%D7%99%D7%A9-%D7%A9%D7%91%D7%92%D7%93%D7%94/

כפי שכתבת את אסורה לבעלך. ואם השאלה היא מה עושים? לכאורה אין מנוס אלא לספר לו, ואם הוא לא יאמין לך, אז את יכולה להמשיך לחיות איתו. אבל לכאורה אין מנוס וחייבים לספר לו. אלא שיש לדעת שמרן הגר"ע יוסף התיר בנשים שחזרו בתשובה שלא לספר לבעליהן, אמנם דבריו דחוקים מאד, אבל אם זה היה המצב אצלך אולי היה על מה לסמוך למרות שמדובר באיסור דאורייתא.

ועל הרצון להתקדם מהמקום שאת נמצאת בו, אבל לענ"ד פתיחת הודעה כזאת בפורום מעורב זה דבר שעדיף לך לא לעשות..

הרבה הצלחה בהמשך

אז אני משיבה:

אני באמת מצטערת , לא ידעתי , ובאמת גם ככה לא נעים לי לפתוח כזאת הודעה.

כי בחורה דתיה/חרדית יודעת שלהיות עם גבר זר כשהיא נשואה זה יהרג ועל יעבור . זה לא משהוא שככה נגררים אליו בטעות.

אני לא באה להוכיח אותך, את בטח כבר מבינה לבד את חומרת המעשה. אני מקווה רק שאת לא בהריון .

בקשר למה עושים הלאה, אני באמת לא יודעת.

בן אדם הוא לא מלאך , אי אפשר לבוא אליה בטענות.

היא טוענת שהיא עשתה תשובה,

אין מה לדבר על זה יותר,ה' בוודאי סולח .

כי זה כבר מאחוריה,

ורק נותר לאחל לך,

שתתעלי ותתחזקי !

בהצלחה.

פשוט מסתבר שאני תמימה.

חשבתי שבנות דתיות לא מגיעות לכאלה מקומות,כמובן אני מדברת על נשואה שזה מאוד חמור לעומת רווקה .

יצר הרע קיים בכל ציבור ובכל מקום, וכל אדם יכול לחטוא, אפילו הצדיק ביותר (להפך, "כל שגדול מחברו יצרו גדול עליו")

ולא לחינם אמרו חכמים "אין אפוטרופוס לעריות"

לכן אסור לשפוט אף אחד, אלא רק לדאוג שזה לא יקרה לנו.

למי התורה נכתבה? לחילונים?? מה זאת אומרת שבנות דתיות לא מגיעות לכאלה מקומות?? ממה שהיא כתבה וגם מהאופן שבו היא נהגה (ללכת לקבל פסיקה מרב תוך ידיעה שרוב הסיכויים שהיא תצטרך להתגרש!) כנראה לא מדובר במישהי שהתורה וההלכה קלים בעיניה!! הקב"ה מעמיד בנסיונות קשים את מי שהוא חושב שמסוגל לעמוד בהם!! וקורה שבן אדם גם לא מסוגל... היא לא עשתה את זה מתוך "שיעמום" בחיי הנישואים!! כולנו, ובמיוחד הבנות שפה יודעות עד כמה הצורך באהבה, בבן זוג, בחבר נפש הוא עצום וחזק!! וכשבחורה מגיעה למצב של בדידות וקושי וחוסר באהבה לא תוכלו בחיים לשפוט אותה!!! אני לא אפרט פה אבל הגמרא מלאה בסיפורים על אמוראים ותנאים ש"נפלו" בעניינים כאלה.. אל תקלו ראש בדיני עריות! מי שכתב "אין אפוטרופוס לעריות" כנראה ידע את הרלוונטיות של זה לכל אדם באשר הוא!! לא נכתב בגמרא הסתייגות! "אין אפוטרופוס לעריות מלבד: תלמידי ישיבה מעל 6 שנים, בנות של רבנים, מי שמקפיד על קלה כחמורה, ומי שיש לו זקן ארוך/ חצאית עד הרצפה"  זה שאלה לא הנסיונות שלכם לא אומר שאתם "קדושים" יותר. ודי לנו להסתכל בתנ"ך ולראות שגם הצדיקים ביותר התמודדו בדברים הללו...

לנסות "להסביר" ש"הצורך באהבה הוא עצום" וכתוצאה מזה להסביר ש"בחיים לא תוכלו לשפוט" שאשה בשנת נישואין ראשונה "מגיעה למצב של בדידות וחוסר באהבה" ובוגדת חמורות בבעלה. וגם אולי שאמא מתוסכלת הורגת את ילדיה.. כי כל אחד יודע ש"הלחץ הוא עצום" וכו'... זה נורא ואיום. והמובאות שהבאת אינן רלוונטיות ספיציפית לענין לכל היותר אומרות עד כמה צריך אכן להיזהר שלא להתקרב לרע (בכלל - לפני שכל אחד מצטט במה הגמרא "מלאה", אני מציע לדעת עוד כמה דברים בהם הגמרא "מלאה".. וגם התנ"ך בהתייחסות הערכית לדברים כאלו. וחבל להיכנס לכך).

אף אחד כאן לא יודע במי  מדובר ונסיבות חייה, וזה גם לא משנה. וגם לא עניינו של אף אחד "לשפוט" אישית מישהי - כי זה לא התפקיד של אף אחד כאן. ובוודאי שצריך לנסות לעזור, אישית, אם מישהו באמת מתחרט בכל מאודו על משהו נורא שקרה לו. לא סותר להביע זעזוע נורא מהמעשה. זה לא "רובוטים" כאן (לא קראתי תגובות קודמות).

אבל לנסות בגלל זה ללכת לקיצוניות השניה, ולהסביר שכאילו "אין בחירה" ופשוט "לא מסוגלת" ולעשות את זה כאילו "דבר אפשרי לאור הנסיבות" (שבמקום להתגרש ממישהו שהוא לא לפי הדמיון בשנה הראשונה לנישואין ולכן רואים אותו כאילו הוא ההיפך - אז מגיעים ל"תחליף" כביכול בתוך הנישואין ר"ל) - זה דבר חמור מאד. ממש שותפות לפשע במידה מסויימת. כי כשמציגים כך דברים, זה עצמו מה שגורם ליתר קלות כלפי דברים כאלו. 

זו נהייתה אופנה היום, לבלבל בין האפשרות לעלות אפילו מדברים קשים מאד ע"י תשובת אמת, לבין "להכיל" כל דבר. כל תועבה נוראה "מוסברת" כדבר אפשרי כביכול ובזה הורסים את האוירה הציבורית.

יש הבדל גדול בין מה שאומרים לאדם באופן פרטי, אחרי שתופס כמה נורא הדבר ושב בכל ליבו, ואיך שמעודדים אותו לאחר מעשה כדי שיוכל לקום - לבין "הסברות כלליות" כאלה בציבור.

על כן, ברור שמדובר במשהו שהוא אכן נורא ואיום ולא מתקבל על הדעת, שאשה שלא הסתגלה עדיין לבעלה בשנת הנישואין הראשונה תבגוד בו. זה קודם כל. דווקא כשזה ברור ללא שמץ ספק - יש אפשרות לתשובה וחרטה עמוקה. ואז, כבר באופן פרטי, בייעוץ עם ת"ח אמיתיים, אפשר לראות מה ניתן לעשות וכיצד ניתן לעלות מהבור הנורא הזה. ולתקן.

כ"כ מה להיות בשוק.

ומי שכותב שאין מה להיות בשוק - הוא זה שמביא את החטא הבא. כנ"ל הכתיבות "אף אחד לא יודע אם הוא" וכו'. זה בדיוק הענין וזה מה שכתבתי. כך מחלישים את האמת במקום לחזקה. וזה לא קשור למה שלפעמים דברים כתובים במקורות כדי אדרבה להזהיר על שמירת גדרים נכונים. זה ההיפך. גם מה ש"מסבירים" יותר מידי את האדם, הוא בגדר של בעיה, אפילו אם לא לכך הכוונה. וכבר אמרתי, אין זה נוגע לאופן שאמורים לעזור אישית גם למי שהגיע לדברים איומים ונוראים. 

[וכל המובאות מ"צדיקים גדולים" בעייתיות - ומציע לא להיכנס לכך. קל מאד לצטט דברים מסויימים. לא מתכוין להמשיך בזה]

כשכותבים כאן דברים כמו חלק מאלו שנכתבו במה שהגבתי עליו - שעניינים היה "להסביר" אותה - זה עושה ההיפך.

אין סתירה בין להרחיק מהחטא מרחק גדול, לבין לתפוס שיש גם נורמות אנושיות-בסיסיות שהנורמה היא להיות בהן. ולא ליצור מצב שכאילו "זה מובן"...  קורה גם הפוך מדבריך, במקומות "דתיים" גם כן: שמרוב שמפחידים כמה כל רגע עלול להיות חטא גם בדברים הכי אנושיים להישמר מהם, מאבדים את החושים הנורמליים - ואכן "נופלים" ביתר קלות במה שכל הזמן "מדברים" עליו והפכו אותו להיות "טכני". איפה שכל הזמן מדברים על "שמירת העיניים" למשל, סביר שיותר יתעסקו בכך.. על אף שהקיצוניות השניה ואי האזהרה הנדרשת, גם מביאה לכך.

הורים שלא שמים רימון - זה ענין אחר. ולאידך, גם הורים ש"יסבירו" למה טבעי לגמרי שגם עם הרימון, רצונותיך הבהמיים יתגברו ואתה עלול כל רגע לפרוץ אותו וכו' וכו'... יגרמו אותו דבר..

לא באתי להקל בחומרת העניין, מה שרציתי לדייק זה שאנשים לא יחשבו שבגלל שמישי דתיה אז היא לא יכולה ליפול בדברים חמורים. ושהבאתי שגם אנשים גדולים נופלים היה כדי להעצים את גודל הנסיון ולא להפחית בחומרתו. נראה לי ש'לשם שבו ואחלמה' יותר הבינ/ה אותי במדוייק

עם כל הרגש של אהבת ישראל ל"מתביישת" - מה עם האהבת ישראל לשאר העם, שקוראים תגובות המכילות ומבינות את מעשה הבגידה, ועלולים לחוש שזה "לא כזה נורא"...

יש להפריד בין נסיון לעזור לפותחת השרשור, שהגיעה למצב מאד קשה וחמור, לבין הקלת ראש בכל הנושא!

אגב, אף אחד לא הציע לה להתגרש. מה שכן העלו פה- זו הלכה מסוימת. הלכה שכולם יודעים, שהתברר שיש בה "פירצה" כלשהי, שהרב מוצפי השתמש בה. זהו

מבירור שעשיתי בעקבות השרשור הנ"ל נעניתי בתשובה הבאה:

במקרה הנ"ל שבו אין עדים אז האיש אינו חוטא בזה שממשיך לחיות עם אשתו,

ואפילו אם תספר לו בעצמה , אינו חייב להאמין לה אם כי ראוי שיחשוש לדבריה,

אם נראה לו שהיא דוברת אמת. אבל בכל מקרה האיש אינו חוטא בכך שממשיך לחיות איתה,

אבל לאישה אין שום תקנה והיא מצידה בוודאי אסורה על בעלה.

משהו יודע הלכה באמת יכול לאשר או לשלול את הדברים?

בבקשה לא לענות מתוך הרגש.

ולא להסתמך על תשובות אחרות עם כל הרצון הטוב שבודאי יש בהן

עיקר הבעיה שלך זה רגשות האשם. 

תראי, 

כשאדם עושה תשובה, אם הוא עושה אותה מאהבת ה' היינו מתוך רצון להתקרב אליו

הרי שזדונות נהפכים לו לזכויות

ככה שהמעשה המכוער הזה נהפך לך לזכות בשמים. 

זה לא הגיוני, קשה לקבל את זה, אבל זה מה שחז"ל גילו לנו,

ולכן כדי להסיר את רגשות האשם (תמיד צריך להשאר עם חרטה, אבל לא ממקום שמחליש אותך)

תלמדי הרבה על כוחה של תשובה

תשמעי או תקראי חומר בנושא,

יש בברסלב

יש ברב קוק

ויש הרבה שיעורים היום בנושא

אולי תמצאי הדרכה אישית של רב 

עד שתביני שיש לך זכות מיוחדת שרק ה' יודע עליה

ואם זה קשה לך או לא עוזר אני חושב שאת צריכה עזרה מיקצועית יותר. 

בכל אופן, אני חושש שכאשר יש לך סוד כזה,

זה יהיה שם תמיד, כל החיים, ותצטרכי ללמוד לחיות עם זה, בלי שזה יחליש אותך כל הזמן

כי אם הסוד הזה ימשיך להכות בך ולהחליש אותך, לא תוכלי להמשיך לחיות עם בעלך יותר. 

בהצלחה!!!

תתחזקי בלימוד כוחה של התשובה כפי שהציעו פה ותרבי באהבת בעלך והכל ישוב לאיתנו הראשון

אפוטרופוס לעריות.

כל מי שבא אליי בטענות איך יכלת לעשות דבר כזה?

אישה נשואה? זה לא מוסרי ,

וכו'.

אני רק רוצה לומר לכם שהייתי בדרגה רוחנית מאוד גבוהה ויכול להיות שבאתי אולי לחזק אתכם, שכל אדם אפילו במעמד גבוה יכול פשוט ליפול לתהום בלי לשים לב אפילו, וזה מה שקרה לי.

חזרתי על כך בתשובה , והבטחתי לעצמי שבחיים שלי זה לא יקרה שוב !

(והעלתי את הנושא הזה, כי פשוט אף פעם לא שתפתי אף אחד, ואמרתי אולי ינסו לעזור לי כי בכל אופן אני שומרת בתוכי סוד מאוד אישי, אבל יכול להיות שזה לא היה המקום).

הסיפור שלך ממש עצוב. עצובה התחושה שאת צריכה לשאת איתך. תחושה של ניכור עצמי.

אבל דעי לך. ברגעים האלו של הקושי וסבל החרטה אלו הזמנים הפוריים ביותר להתקרבות ושינוי רוחני. הזמנים האלו שבהם אתה מבין שאתה לבד, נבדל מכולם וסוחב בלב סיפור עם תחושות שאיש מהמסתכלים עלייך ברחוב לא יודע ולא יבין. אף אחד לא יכול לחוש את הסבל והניכור שלך מעצמך. איש לא יבין את השנאה העצמית שאת חשה כשאת שומעת את בעלך שאומר שהוא אוהב אותך.איש לא, אך רק אלוקים כן. הוא היחיד שמכיר תחושותיך. היחיד שהיה איתך ברגע החטא והיחיד שנמצא איתך לאחריו, בייסורים ובתשובה . ה' ה' אל רחום וחנון, ה' שקודם החטא וה' שלאחר החטא.

ברגעים האלו של התחושה של "אבי ואמי עזבוני"  תחושת נטישה והבדלות מהטוהר שבעולם, המרפא היחיד הוא " וה' יאספני" .

נצלי ירידה זו למקפצה ענקית לקירבה ודבקות אמיתיים עם היחיד שמכיל תחושוייך ומצוקתך.

כגודל הנפילה ותחושת הניכור כך גודל האפשרות לקירבה ותיקון.  במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד זו לא אמירה מיסטית. באמת אין אפשרות למי שלא חווה את תחושות הנפילה ומי שלא ניצל את זה לדבקות ביחיד שנשאר איתו אז, להגיע לגודל הקירבה.

דבקות כזו תסייע לך שוב לקבל משמעות. להתחיל ממקום חדש וגבוה יותר. וגם חטאתיך תכופר.

המון בהצלחה. את נדרשת לגבורה.

נ.ב הדברים לקוחים בין השאר מתורתו של הגרי"ד סולובייצ'יק

הבחורה עשתה תשובה התייעצה עם רב וזה מה שפסק, אז בשביל מה אתם חופרים וחופרים בנושא... היא מציינת כי אוהבת את בעלה, מעוניינת לחיות עימו ועשתה תשובה בלב שלם, הניחו לה לנושא זה ויש דברים שהשתיקה יפה להם.

ולבחורה המתביישת- מקווה שביום מן הימים תוכלי להתנקות מהסיפור לחלוטין בלב ובנפש, מאחלת לך תשובה שלמה והצלחה.

כולם פה מאחלים לה שהיא תשכח את זה ,אבל אני חושבת שלא ניתן לשכוח . אבל מה רע בזה ?

בנ"א שחסרה לו רגל, זה לא מלווה אותו כל חייו? זה מלווה רק הוא לומד לחיות עם זה.

לא חסרים חילונים שבוגדים גם נשים וגם גברים והם חיים עם זה מצוין. פה פשוט בגלל הדת זה יותר מפריע.

אני שוב ושוב קורה מה שכתבת ולא מצליח להשחרר מהרחמים וההזדהות עם מצבך.

לדעתי דרך הפעולה שעלייך לנקוט היא:

לברר היטב האם אכן את יכולה שלא לספר לבעלך.

אם את יכולה אז להפנים שכך ההלכה.נקודה.

מכאן והלאה לחזק הזוגיות ,להתחבר לבעלך, לא לדוש בחיטוטים בתוך עצמך, אלא רק למנף את זה כפונקציית עלייה.

לכל דבר יש תשובה ואף פעם לא מאוחר.

כתב הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ב ה"א) : "אי זו היא תשובה גמורה, זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כח, כיצד הרי שבא על אשה בעבירה ולאחר זמן נתייחד עמה והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו ובמדינה שעבר בה ופירש ולא עבר זהו בעל תשובה גמורה". ובהלכה ב' הוסיף הרמב"ם: "ומה היא התשובה הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד שנאמר יעזוב רשע דרכו וגו', וכן יתנחם על שעבר שנאמר כי אחרי שובי נחמתי, ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם".

בהצלחה רבה. ה' יהיה בעזרך.

היא צריכה להבין למה היא הגיעה לאן שהגיעה. מה הבעיה בזה?

אני חושבת שפה רובם נותנים גב למעשה שהוא ממש ממש חמור, ואף אחד לא מוחה.

כולם מגיבים... לא נורא תשכחי מיזה..  הלו??? זה לא גבר שבגד שזה גם נורא, אישה שבוגדת זה הרבה יותר חמור. ואתם בכזה קלילות מיעצים תעברי הלאה? גם אם האישה שלכם היתה עם גבר אחר הייתם מיעצים לשכוח ולעבור? כשיש מצב שאולי נולד ילד ממזר?

וגם התגובה שלה בעצמה, טוב אז אלך להתגרש, לא נראת תגובה של אדם שמבין מה שהוא עשה

אז אני חושבת שזה בעיה רצינית שלא מספיק רק תשובה אלא גם לבדוק לעומק איך מגיעים לכזה מצב ושזה לא יקרה שוב ח"ו

לא נולד שום דבר ח"ו.

ובאמת זאת לא דרך לבוא ולדרוך על הפצעים, אני מספיק מודעת למעשיי החמורים(ואגב זה כבר היה וזה נגמר , לפני שנתיים כבר).

פתאום עלתה בי ההרגשה לשתף כי הרגשתי סוד כבד על ליבי שעושה לי רק רע לשאת אותו. ורציתי קצת להשתחרר מזה.

ובאמת הרבה עזרו לי בדרכים וחזקו אותי שבמקום שפל כל כך שהגעתי אני יכולה לחזור בתשובה ולהגיע לדרגות גבוהות.

ולמי שאמרה לי שאתגרש- לא צפתי לתשובה כזאת, אני עם ילדים מהבעל שלי היקר,והוא אינו יודע מכך, וגם לא ידע מכך בחיים כי הוא חשוב לי מכל!

והרב פסק לי לצום ובזה תיהיה חזרתי בתשובה.

ולא לכיוון הזה רציתי לנווט את השיחה !

בכל- אופן תודה למי שתמך בחכמה .

דעי לך יקרה שהבושה היא הגדולה שבתשובות וכל חוטא יש לו אפשרות לשוב בתשובה!

מאחלת לך שתזכי לאהוב את בעלך ויהיו לכם חיים מאושרים,

חיבוק גדול ובאמת טוב שלא תשתפי אף אחד בסוד שלך...

זה וודאי לא יועיל.

לגמרי,

זו את שמביאה סיפורים כאלה מ"תפוז". ר"ל.  והתירוץ "לא שאני רוצה לתת לזה לגיטימציה"  הוא עלוב מאד אחרי שמביאים דברים כאלה, כאילו זו דרך "לחזק".. מזעזע.

גם אם מישהו היה אומר שהוא רצח ח"ו היית מציעה לעין באיזה פורום שיש עוד?..

כבר נֶאמר כאן: יש הבדל גדול בין שיחה אישית עם מישהו/י שמאד רוצה לתקן דבר נורא ואיום (כן - נורא ואיום ולא נורמלי, ואין שום "הגזמה" לדבר כזה; למרות ה"מציאות"-כביכול מכל מיני אתרים מופרעים. באינטרנט אפשר למצוא כל מיני זבל. חבל מאד ששם מסתכלים) ועזרה לו - לבין לנסות להראות בפורום פומבי כאילו "יש עוד". זאת אומרת, "קצת לגיטימציה" למרות שאח"כ כותבים "בלי לגיטימציה".. מי שאין לו /ה רגשי אשם מדבר כזה - אז הוא לא נורמלי. כל התיקון מתחיל מזה שמאד מזדעזעים ומאד מרגישים נורא. מזה באה החרטה, ומזה באה תשובת אמת. לא הכל זה"פסיכולוגים" לניקוי רגשי אשם.

[וכמובן, לא כתבתי כאן ולא מקודם שצריך להגיד לה פה "שהיתה יכולה למנוע את זה" או "שהיא צריכה להתגרש" - זה לא נושא של איש כאן. אבל תגובות כמו שלך, "מכריחות" מישהו כמוני - שלא רצה בכלל להגיב על השרשור הזה - להגיב עליהן]

אם לא, כדאי להציץ...

[כעת ראיתי. זה רק מחזק את דברי]

ועוד יותר, קשה להכיל חטא חמור כל-כך, 

אכן חטא שמצריך תשובה מעומק הלב, חרטה גמורה

ועבודה תמידית על-מנת שח"ו אפילו מחשבות בכיוון לא יופיעו.

יחד עם זאת, פנית לרב גדול, נראה מדברייך שסיפרת לו את האירוע במדויק (בפרטים הנוגעים הלכה למעשה),

הוא פסק לך שאת מותרת לבעלך (במקרים מסוימים אישה לא נאמנת לאסור את עצמה על בעלה וגם לא צריכה לספר לו) והדריך אותך לצום.

את עשית מה שהרב אמר לך, את לא חזרת לחטא הנורא הזה, את מתביישת בו

ויש לך נקיפות מצפון ממנו עד כדי חשיפתו  בפורום וכל זה מעיד על עדינות הנפש שלך שסולדת מהמעשה 

ועל התשובה העמוקה שעשית.

אם יש לך מחשבות שעלולות לפגוע בזוגיות שלכם תחזרי לרב, תתייעצי אתו, יתכן והוא ידריך אותך לעשייה נוספת של תשובה

שתגרום לך גם להטהר מהמעשה הנורא הזה ולהמשיך הלאה.

נקיפות מצפון מתמשכות הן לגיטימיות לגמרי והן גם מסייעות לריחוק מהחטא, אבל הן לא צריכות לפגוע בזוגיות שלכם,

אדרבה, הן צריכות לחזק אותה עוד ועוד.

היא מנסה להיתקדם ואתם מושכים אותה אחורה

אתם לא צריכים לפתח קשיים רגשיים שיש לה עם בעלה שכבר ככה קיימים

ו"מתביישת" את מוזמנת לפנות אלי במסר אם את רוצה לקבל עוד עידוד. אני לא יודע אם את מתכוונת בכלל 

לקרוא את השרשור המעצבן אזה אז חבל לי סתם להאריך ולגרום לעוד תגובות שליליות

מי מציק לה? סה"כ מנסים לייעץ למרות הקושי שלנו לשמוע על מעשה כזה.

אדרבה, נותנים לה עצות כיצד להמשיך הלאה....

 אתה באמת חושב שטוב לה לצ'וטט איתך באישי????  

מה שעולה לי בראש אני אומר..

התכוונתי ברצינות

אני לא יודע מה רמתה הדתית

אני מתכתב עם בנות בפורום בידיעת אישתי (למרות שהיתה מעדיפה שלא..)

{כמובן מזדהה כבן}

וחוצמיזה שפה זה אנונימי, אתה לא באמת יודע אם בצד השני יש גבר או אשה ואיך נראה.

מבחינה הלכתית אין הבדל בין בן דוד או שכן לאדם זר

1. הממד ההלכתי. החשש שאת אסורה, התחושה שאת נופלת ברמת הצדקות שלך מבעלך ולא ראויה, וכן הלאה.

ההלכה אסרה לאשה נשואה להיות עם גבר זר. אותה הלכה קבעה שבעלי תשובה, צדיקים גמורים אינם עומדים במחיצתם. אחרי התשובה אין הבדל בינך לבעלך, והגעת למעלה שאולי אפילו הוא לא זכה לה.

צריך לנסות להפנים שמה שקובע את מעלתו הרוחנית של אדם זו לא תחושתו הסובייקטיבית או שדרים שחלק מהחברה משדרת כלפי מעשים כאלו ואחרים. אם ההלכה קבעה שבעל תשובה, עוונותיו נמחקים או הופכים לזכויות, אז אין בך כל פגם מבחינה רוחנית, נקודה.

2. הממד של הפרת האמון של בעלך. זה לא מופיע במפורש בדברייך, אבל קיבלתי תחושה שאולי זה העיקר: את מרגישה שבעוד הוא שומר לך אמונים, את הפרת את האמון שלו ובגדת בו. פגעת בו בצורה קשה כאדם, בלי קשר לאיסור ההלכתי.

אולי יעזור שתקבלי על עצמך לאהוב את בעלך ולקבל אותו גם כאשר את מרגישה שהוא מכאיב לך ונראה לך שהוא לא מספיק שם בשבילך (כמו שקורה לא מעט לזוגות נשואים), והקבלה שלך אותו תגרום לתחושה אצלך שבאותה מידה מותר לך לצפות לקבלה שכזו מצידו.

אולי פסיכולוג יכול לעזור, אולי לא. אין ממש מה להפסיד בלנסות...

מצטרף למעירים על סגנון חלק מהמשיבים כאן. לא כך עונים את המעוקות.

בהצלחה!

היא כתבה והיא צודקת . "אין איסור להמשיך לחיות עם הבעל - אם הוא אינו יודע- כך הבנתי כל הזמן."

ומציע לך לעזוב מחשבות על יצר הרע כאילו הוא משהו עצמאי . אפשר להבין את היצר הרע כמשהו אלגורי , והכוונה היא לכל מיני משיכות ונטיות טבעיות שאנחנו צריכים לתעל אותן  בצורה נכונה.

 אז היה לך תקופה של שפל . גמרת עם זה . לא צריך לשים על זה V , אבל כן צריך לשים על זה X .

 הרב מוצפי אמר לך דרך איך לשים X ולהמשיך לחיות  עם עצמך עכשיו. ולא לסחוב איתך את מה שהיית באיזה מקרה.

 החיים שלך זה לא מה שהיה פעם באיזה מקרה. החיים שלך זה העתיד שלפניך . אז תהייי בעד עצמך של העתיד ואל תסבכי את עצמך עם משהו שעבר ואיננו יותר. תחשבי על זה , לא קל , ובהצלחה.

 וחוץ מזה .מצטרף לבית שמאי שכתב :"מצטרף למעירים על סגנון חלק מהמשיבים כאן. לא כך עונים את המועקות."  

 אז את בעצמך אל תצטרפי לחלק מהמשיבים האלה . תיזרקי את המועקות כמה שאפשר ותמשיכי לחיות בכיף

של הסיום - בלי להתייחס כרגע לרצון לעודד - בפרט כשהוא נכתב באופן פומבי, אין לו מקום.

"תמשיכי לחיות בכיף" - זו לא צורת ביטוי שכותבים אחרי דבר כזה.  גם אם אדם רוצה לומר שאחרי מה שאמר הרב פלוני, אז צריך לנקוט בדרך שאמר.

הסגנונות האלה עצמם, הם הגוררים כקונטרה-מאזנת-מוסרית את הסגנונות עליהם העירו.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.

ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

כל אחד שמח במשהו אחר, אבל כדי לדעת מה משמח את השני דרושה הקשבה הדדית ופתיחות להגיד מה באמת משמח.

יש כאלה שישמח אותם מתנה ויש כאלה שזה יעצבן אותם (כי בזבוז כסף/ כי אני לא צריך את זה/ כי מיותר בעיני...) יש כאלה שימחו לקבל כוס קפה (למיטה?) ויש כאלה ששונאים קפה או  אוהבים רק את זה שהם מכינים וכו'...

לכן א'. לא להקיש שאם חבר קנה לאישתו תכשיט חדש והיא היתה בעננים זה אומר שגם אישתך תשמח בכזה דבר.

ב'. מה שמשמח אותך לקבל או לתת, לא בהכרח משמח גם את השני/ה.

אנשים שונים אוהבים וצריכים דברים שונים. ע"ע 5 שפות האהבה.

ג. הייתי מחלקת בין מטלות בבית וטיפול בילדים שבהן מתחלקים כל אחד לפי מה שמתאים לבין חיזור ונתינה מעבר לרגיל כדי להוסיף אהבה. לדעתי הבלבול בין הדברים גורם להרבה מתחים של: אבל עשיתי כל כך הרבה (שטפתי/ קמתי/ סידרתי/כיבסתי...) איך זה שהיא עדיין לא שמחה איתי/ כועסת עלי/ מרוחקת ממני?... אולי כי אין בעיניה (או בעיניו) קשר בין דברים שצריך לעשות לבין אהבה. (שזה גם קצת נכנס לעניין שפות האהבה, אבל לא בהכרח.)

בהצלחה רבה. כיף שמחפשים מה משמח את השני. אבל לא צריך לחפש רחוק. לדעתי, אפשר פשוט לשאול ולדבר על זה כמה וכמה פעמים בחיים. זה דברים שמשתנים כל הזמן.

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל