"להשלים" עם דבר כזה.

צריך תשובה גדולה מאד (לא הייתי מגיב אם לא הניסוח הזה).

מעבר לכך אינני רוצה להתייחס.

אבל מה זה "מעשה מגונה"?

היית עם אותו גבר זר, או שסתם עשית דברים לא בסדר איתו, בלי להיות איתו ממש?

כי אם זה רק "מעשה מגונה", ברור שאת צריכה לשכוח מזה.

זהו, חזרת בתשובה, הלאה!

אסור לתת לעבירות לחפור לנו בשכל, ואין שום איסור לחיות עם בעלך במצב כזה

הייתי איתו ביחד פעם אחת .

אבל מעבר לזה - לא.

ואע"פ שזה לא בא ממני !

למה שלא תחזרי אל הרב ותספרי לו על הרגשתך? הוא יגיד לך אם לספר לבעל או לא, כיצד וכו' זה יכול להקל עלייך מאד...

אגב, האם אתם זןג דתי?

אבא שלי רב כנ"ל אומנם הוא לא פוסק אבל פעם אחת הוא ובעלי ואח שלי דנו בסוגיה הזו (שלושתם בעולם התורה) ואכן הפסיקה היא שאישה נאסרת על בעלה רק אם הוא יודע את הדבר ולכן במקרה כזה אסור לה לספר לו. אומנם הדיון היה ברמה הרעיונית למה זה ככה אבל זו אכן ההלכה למיטב ידיעתי...

אם זכרוני אינו מטעה אותי קראתי שו"ת שדיבר לכל הפחות על בעיתיות במציאות שתיארת ולכן צריך להזהר,אני לא יודע אם זה מדוייק,ואם נאמר אף יותר מזה,אין להסתמך על זה אלא זו רק התרעה שלהלכה צריך לבדוק במדוייק

איך הרב מוצפי התיר זאת? אני באמת שואלת מתוך דאגה,

את בטוחה שספרת כל הפרטים לרב?

שוב סליחה, אני מצטערת

רק אם היית אנוסה ובנגוד לרצונך, והתנגדת למעשה, את מותרת לבעלך,

אם לא התנגדת אפילו שלא רצית, ונתת לו לעשות את המעשה, את אסורה 

עולמית על בעלך.

מקווה שלא כך היה העניין, אבל הרגשתי מוכרחת להגיב.

לבית דין רבני ולהתגרש.

אני יבדוק את העניין.

תחזרי לרב שדיבת איתו ותתייעצי איתו על הכל...

שנשמע רק בשורות טובות

ספרה הכל לרב מוצפי גדול דור בסדרי גודל מבהילים ואתם במחי מקלדת אומרים לאישה היקרה שהיא צריכה להתגרש?!

תעצרו! תעשו חושבים! תנשמו! ואחר כך תגיבו!

אם התיר לה להמשיך ולהיות עם בעלה הכל מותר ואין כאן חשש של אסורה עליו אמונת חכמים לא מזיקה לאיש!

אני מניח כי ספרה שקיימה יחסים בעודה נשואה ולא איזה נישוק וחיבוק בעלמא וכמו שכתבה מאושרת 20 באם בעלה

אינו יודע מאומה אז באמת מותרת היא קראתי על כך המון שו"ת באתר של הרב מוצפי ובאתרים אחרים

מתביישת אישה יקרה את אל תחששי והמשיכי להיות שלווה ולתקן מעשייך ועייני בפרשת השבוע על כוחה של התשובה

לפני ה תטהרו! 

[ סליחה שאני מתפרץ לפורום לא לי, פשוט הנושא הזה למדתי אותו...]

אישה שנפלה עם מישהו אחר, כל עוד בעלה לא יודע על כך, היא לא אסורה לו.

לכן אישה שהולכת לרב ומספרת לו שנפלה ושהיא מתחרטת על כך חרטה עצומה, וחזרה בתשובה שלמה, ושואלת אותו מה לעשות - הוא בהחלט יכול לכתחילה להורות לה לא לגלות את זה לעולם לבעלה, ובמילא היא תמיד תהיה מותרת לו.

זאת ההלכה, ככה רב לימד אותנו.

ואם היא שאלה רב מה לכם להלין עליה 

- מובאת פה דעת הרב עובדיה להתיר זאת 

http://www.din.org.il/2013/04/20/%D7%A0%D7%9B%D7%A9%D7%9C%D7%94-%D7%91%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%A8-%D7%90%D7%A9%D7%AA-%D7%90%D7%99%D7%A9-%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%90-%D7%9E%D7%97%D7%95%D7%99%D7%99%D7%91%D7%AA-%D7%9C%D7%A1/

"ג. כאשר האשה יודעת שהיא אסורה, ויודעת שיתכן שבעלה יאמין לה, לכאורה נראה שאין עצה ואין תבונה נגד ה', והיא חייבת לספר לבעלה, משום שיתכן שהוא יאמין לה ויגרשה, וינצלו שניהם מן האיסור. ולכאורה גם יש להורות לה לספר לו, ולומר לה שעליה להסכים לקבלת הגט [אמנם בשו"ת יביע אומר כתב שאינה צריכה לספר לו, אך דבריו צ"ע וכנ"ל, וגם רבו המחמירים בזה, ולכאורה יש להחמיר בזה כי איסור תורה הוא. אולם בכל שאלה כזו הלכה למעשה יש להיוועץ עם רב הבקיא בעניינים אלו]." 

http://www.din.org.il/2014/01/10/%D7%90%D7%A9%D7%AA-%D7%90%D7%99%D7%A9-%D7%A9%D7%91%D7%92%D7%93%D7%94/

כפי שכתבת את אסורה לבעלך. ואם השאלה היא מה עושים? לכאורה אין מנוס אלא לספר לו, ואם הוא לא יאמין לך, אז את יכולה להמשיך לחיות איתו. אבל לכאורה אין מנוס וחייבים לספר לו. אלא שיש לדעת שמרן הגר"ע יוסף התיר בנשים שחזרו בתשובה שלא לספר לבעליהן, אמנם דבריו דחוקים מאד, אבל אם זה היה המצב אצלך אולי היה על מה לסמוך למרות שמדובר באיסור דאורייתא.

ועל הרצון להתקדם מהמקום שאת נמצאת בו, אבל לענ"ד פתיחת הודעה כזאת בפורום מעורב זה דבר שעדיף לך לא לעשות..

הרבה הצלחה בהמשך

אז אני משיבה:

אני באמת מצטערת , לא ידעתי , ובאמת גם ככה לא נעים לי לפתוח כזאת הודעה.

כי בחורה דתיה/חרדית יודעת שלהיות עם גבר זר כשהיא נשואה זה יהרג ועל יעבור . זה לא משהוא שככה נגררים אליו בטעות.

אני לא באה להוכיח אותך, את בטח כבר מבינה לבד את חומרת המעשה. אני מקווה רק שאת לא בהריון .

בקשר למה עושים הלאה, אני באמת לא יודעת.

בן אדם הוא לא מלאך , אי אפשר לבוא אליה בטענות.

היא טוענת שהיא עשתה תשובה,

אין מה לדבר על זה יותר,ה' בוודאי סולח .

כי זה כבר מאחוריה,

ורק נותר לאחל לך,

שתתעלי ותתחזקי !

בהצלחה.

פשוט מסתבר שאני תמימה.

חשבתי שבנות דתיות לא מגיעות לכאלה מקומות,כמובן אני מדברת על נשואה שזה מאוד חמור לעומת רווקה .

יצר הרע קיים בכל ציבור ובכל מקום, וכל אדם יכול לחטוא, אפילו הצדיק ביותר (להפך, "כל שגדול מחברו יצרו גדול עליו")

ולא לחינם אמרו חכמים "אין אפוטרופוס לעריות"

לכן אסור לשפוט אף אחד, אלא רק לדאוג שזה לא יקרה לנו.

למי התורה נכתבה? לחילונים?? מה זאת אומרת שבנות דתיות לא מגיעות לכאלה מקומות?? ממה שהיא כתבה וגם מהאופן שבו היא נהגה (ללכת לקבל פסיקה מרב תוך ידיעה שרוב הסיכויים שהיא תצטרך להתגרש!) כנראה לא מדובר במישהי שהתורה וההלכה קלים בעיניה!! הקב"ה מעמיד בנסיונות קשים את מי שהוא חושב שמסוגל לעמוד בהם!! וקורה שבן אדם גם לא מסוגל... היא לא עשתה את זה מתוך "שיעמום" בחיי הנישואים!! כולנו, ובמיוחד הבנות שפה יודעות עד כמה הצורך באהבה, בבן זוג, בחבר נפש הוא עצום וחזק!! וכשבחורה מגיעה למצב של בדידות וקושי וחוסר באהבה לא תוכלו בחיים לשפוט אותה!!! אני לא אפרט פה אבל הגמרא מלאה בסיפורים על אמוראים ותנאים ש"נפלו" בעניינים כאלה.. אל תקלו ראש בדיני עריות! מי שכתב "אין אפוטרופוס לעריות" כנראה ידע את הרלוונטיות של זה לכל אדם באשר הוא!! לא נכתב בגמרא הסתייגות! "אין אפוטרופוס לעריות מלבד: תלמידי ישיבה מעל 6 שנים, בנות של רבנים, מי שמקפיד על קלה כחמורה, ומי שיש לו זקן ארוך/ חצאית עד הרצפה"  זה שאלה לא הנסיונות שלכם לא אומר שאתם "קדושים" יותר. ודי לנו להסתכל בתנ"ך ולראות שגם הצדיקים ביותר התמודדו בדברים הללו...

לנסות "להסביר" ש"הצורך באהבה הוא עצום" וכתוצאה מזה להסביר ש"בחיים לא תוכלו לשפוט" שאשה בשנת נישואין ראשונה "מגיעה למצב של בדידות וחוסר באהבה" ובוגדת חמורות בבעלה. וגם אולי שאמא מתוסכלת הורגת את ילדיה.. כי כל אחד יודע ש"הלחץ הוא עצום" וכו'... זה נורא ואיום. והמובאות שהבאת אינן רלוונטיות ספיציפית לענין לכל היותר אומרות עד כמה צריך אכן להיזהר שלא להתקרב לרע (בכלל - לפני שכל אחד מצטט במה הגמרא "מלאה", אני מציע לדעת עוד כמה דברים בהם הגמרא "מלאה".. וגם התנ"ך בהתייחסות הערכית לדברים כאלו. וחבל להיכנס לכך).

אף אחד כאן לא יודע במי  מדובר ונסיבות חייה, וזה גם לא משנה. וגם לא עניינו של אף אחד "לשפוט" אישית מישהי - כי זה לא התפקיד של אף אחד כאן. ובוודאי שצריך לנסות לעזור, אישית, אם מישהו באמת מתחרט בכל מאודו על משהו נורא שקרה לו. לא סותר להביע זעזוע נורא מהמעשה. זה לא "רובוטים" כאן (לא קראתי תגובות קודמות).

אבל לנסות בגלל זה ללכת לקיצוניות השניה, ולהסביר שכאילו "אין בחירה" ופשוט "לא מסוגלת" ולעשות את זה כאילו "דבר אפשרי לאור הנסיבות" (שבמקום להתגרש ממישהו שהוא לא לפי הדמיון בשנה הראשונה לנישואין ולכן רואים אותו כאילו הוא ההיפך - אז מגיעים ל"תחליף" כביכול בתוך הנישואין ר"ל) - זה דבר חמור מאד. ממש שותפות לפשע במידה מסויימת. כי כשמציגים כך דברים, זה עצמו מה שגורם ליתר קלות כלפי דברים כאלו. 

זו נהייתה אופנה היום, לבלבל בין האפשרות לעלות אפילו מדברים קשים מאד ע"י תשובת אמת, לבין "להכיל" כל דבר. כל תועבה נוראה "מוסברת" כדבר אפשרי כביכול ובזה הורסים את האוירה הציבורית.

יש הבדל גדול בין מה שאומרים לאדם באופן פרטי, אחרי שתופס כמה נורא הדבר ושב בכל ליבו, ואיך שמעודדים אותו לאחר מעשה כדי שיוכל לקום - לבין "הסברות כלליות" כאלה בציבור.

על כן, ברור שמדובר במשהו שהוא אכן נורא ואיום ולא מתקבל על הדעת, שאשה שלא הסתגלה עדיין לבעלה בשנת הנישואין הראשונה תבגוד בו. זה קודם כל. דווקא כשזה ברור ללא שמץ ספק - יש אפשרות לתשובה וחרטה עמוקה. ואז, כבר באופן פרטי, בייעוץ עם ת"ח אמיתיים, אפשר לראות מה ניתן לעשות וכיצד ניתן לעלות מהבור הנורא הזה. ולתקן.

כ"כ מה להיות בשוק.

ומי שכותב שאין מה להיות בשוק - הוא זה שמביא את החטא הבא. כנ"ל הכתיבות "אף אחד לא יודע אם הוא" וכו'. זה בדיוק הענין וזה מה שכתבתי. כך מחלישים את האמת במקום לחזקה. וזה לא קשור למה שלפעמים דברים כתובים במקורות כדי אדרבה להזהיר על שמירת גדרים נכונים. זה ההיפך. גם מה ש"מסבירים" יותר מידי את האדם, הוא בגדר של בעיה, אפילו אם לא לכך הכוונה. וכבר אמרתי, אין זה נוגע לאופן שאמורים לעזור אישית גם למי שהגיע לדברים איומים ונוראים. 

[וכל המובאות מ"צדיקים גדולים" בעייתיות - ומציע לא להיכנס לכך. קל מאד לצטט דברים מסויימים. לא מתכוין להמשיך בזה]

כשכותבים כאן דברים כמו חלק מאלו שנכתבו במה שהגבתי עליו - שעניינים היה "להסביר" אותה - זה עושה ההיפך.

אין סתירה בין להרחיק מהחטא מרחק גדול, לבין לתפוס שיש גם נורמות אנושיות-בסיסיות שהנורמה היא להיות בהן. ולא ליצור מצב שכאילו "זה מובן"...  קורה גם הפוך מדבריך, במקומות "דתיים" גם כן: שמרוב שמפחידים כמה כל רגע עלול להיות חטא גם בדברים הכי אנושיים להישמר מהם, מאבדים את החושים הנורמליים - ואכן "נופלים" ביתר קלות במה שכל הזמן "מדברים" עליו והפכו אותו להיות "טכני". איפה שכל הזמן מדברים על "שמירת העיניים" למשל, סביר שיותר יתעסקו בכך.. על אף שהקיצוניות השניה ואי האזהרה הנדרשת, גם מביאה לכך.

הורים שלא שמים רימון - זה ענין אחר. ולאידך, גם הורים ש"יסבירו" למה טבעי לגמרי שגם עם הרימון, רצונותיך הבהמיים יתגברו ואתה עלול כל רגע לפרוץ אותו וכו' וכו'... יגרמו אותו דבר..

לא באתי להקל בחומרת העניין, מה שרציתי לדייק זה שאנשים לא יחשבו שבגלל שמישי דתיה אז היא לא יכולה ליפול בדברים חמורים. ושהבאתי שגם אנשים גדולים נופלים היה כדי להעצים את גודל הנסיון ולא להפחית בחומרתו. נראה לי ש'לשם שבו ואחלמה' יותר הבינ/ה אותי במדוייק

עם כל הרגש של אהבת ישראל ל"מתביישת" - מה עם האהבת ישראל לשאר העם, שקוראים תגובות המכילות ומבינות את מעשה הבגידה, ועלולים לחוש שזה "לא כזה נורא"...

יש להפריד בין נסיון לעזור לפותחת השרשור, שהגיעה למצב מאד קשה וחמור, לבין הקלת ראש בכל הנושא!

אגב, אף אחד לא הציע לה להתגרש. מה שכן העלו פה- זו הלכה מסוימת. הלכה שכולם יודעים, שהתברר שיש בה "פירצה" כלשהי, שהרב מוצפי השתמש בה. זהו

מבירור שעשיתי בעקבות השרשור הנ"ל נעניתי בתשובה הבאה:

במקרה הנ"ל שבו אין עדים אז האיש אינו חוטא בזה שממשיך לחיות עם אשתו,

ואפילו אם תספר לו בעצמה , אינו חייב להאמין לה אם כי ראוי שיחשוש לדבריה,

אם נראה לו שהיא דוברת אמת. אבל בכל מקרה האיש אינו חוטא בכך שממשיך לחיות איתה,

אבל לאישה אין שום תקנה והיא מצידה בוודאי אסורה על בעלה.

משהו יודע הלכה באמת יכול לאשר או לשלול את הדברים?

בבקשה לא לענות מתוך הרגש.

ולא להסתמך על תשובות אחרות עם כל הרצון הטוב שבודאי יש בהן

עיקר הבעיה שלך זה רגשות האשם. 

תראי, 

כשאדם עושה תשובה, אם הוא עושה אותה מאהבת ה' היינו מתוך רצון להתקרב אליו

הרי שזדונות נהפכים לו לזכויות

ככה שהמעשה המכוער הזה נהפך לך לזכות בשמים. 

זה לא הגיוני, קשה לקבל את זה, אבל זה מה שחז"ל גילו לנו,

ולכן כדי להסיר את רגשות האשם (תמיד צריך להשאר עם חרטה, אבל לא ממקום שמחליש אותך)

תלמדי הרבה על כוחה של תשובה

תשמעי או תקראי חומר בנושא,

יש בברסלב

יש ברב קוק

ויש הרבה שיעורים היום בנושא

אולי תמצאי הדרכה אישית של רב 

עד שתביני שיש לך זכות מיוחדת שרק ה' יודע עליה

ואם זה קשה לך או לא עוזר אני חושב שאת צריכה עזרה מיקצועית יותר. 

בכל אופן, אני חושש שכאשר יש לך סוד כזה,

זה יהיה שם תמיד, כל החיים, ותצטרכי ללמוד לחיות עם זה, בלי שזה יחליש אותך כל הזמן

כי אם הסוד הזה ימשיך להכות בך ולהחליש אותך, לא תוכלי להמשיך לחיות עם בעלך יותר. 

בהצלחה!!!

תתחזקי בלימוד כוחה של התשובה כפי שהציעו פה ותרבי באהבת בעלך והכל ישוב לאיתנו הראשון

אפוטרופוס לעריות.

כל מי שבא אליי בטענות איך יכלת לעשות דבר כזה?

אישה נשואה? זה לא מוסרי ,

וכו'.

אני רק רוצה לומר לכם שהייתי בדרגה רוחנית מאוד גבוהה ויכול להיות שבאתי אולי לחזק אתכם, שכל אדם אפילו במעמד גבוה יכול פשוט ליפול לתהום בלי לשים לב אפילו, וזה מה שקרה לי.

חזרתי על כך בתשובה , והבטחתי לעצמי שבחיים שלי זה לא יקרה שוב !

(והעלתי את הנושא הזה, כי פשוט אף פעם לא שתפתי אף אחד, ואמרתי אולי ינסו לעזור לי כי בכל אופן אני שומרת בתוכי סוד מאוד אישי, אבל יכול להיות שזה לא היה המקום).

הסיפור שלך ממש עצוב. עצובה התחושה שאת צריכה לשאת איתך. תחושה של ניכור עצמי.

אבל דעי לך. ברגעים האלו של הקושי וסבל החרטה אלו הזמנים הפוריים ביותר להתקרבות ושינוי רוחני. הזמנים האלו שבהם אתה מבין שאתה לבד, נבדל מכולם וסוחב בלב סיפור עם תחושות שאיש מהמסתכלים עלייך ברחוב לא יודע ולא יבין. אף אחד לא יכול לחוש את הסבל והניכור שלך מעצמך. איש לא יבין את השנאה העצמית שאת חשה כשאת שומעת את בעלך שאומר שהוא אוהב אותך.איש לא, אך רק אלוקים כן. הוא היחיד שמכיר תחושותיך. היחיד שהיה איתך ברגע החטא והיחיד שנמצא איתך לאחריו, בייסורים ובתשובה . ה' ה' אל רחום וחנון, ה' שקודם החטא וה' שלאחר החטא.

ברגעים האלו של התחושה של "אבי ואמי עזבוני"  תחושת נטישה והבדלות מהטוהר שבעולם, המרפא היחיד הוא " וה' יאספני" .

נצלי ירידה זו למקפצה ענקית לקירבה ודבקות אמיתיים עם היחיד שמכיל תחושוייך ומצוקתך.

כגודל הנפילה ותחושת הניכור כך גודל האפשרות לקירבה ותיקון.  במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד זו לא אמירה מיסטית. באמת אין אפשרות למי שלא חווה את תחושות הנפילה ומי שלא ניצל את זה לדבקות ביחיד שנשאר איתו אז, להגיע לגודל הקירבה.

דבקות כזו תסייע לך שוב לקבל משמעות. להתחיל ממקום חדש וגבוה יותר. וגם חטאתיך תכופר.

המון בהצלחה. את נדרשת לגבורה.

נ.ב הדברים לקוחים בין השאר מתורתו של הגרי"ד סולובייצ'יק

הבחורה עשתה תשובה התייעצה עם רב וזה מה שפסק, אז בשביל מה אתם חופרים וחופרים בנושא... היא מציינת כי אוהבת את בעלה, מעוניינת לחיות עימו ועשתה תשובה בלב שלם, הניחו לה לנושא זה ויש דברים שהשתיקה יפה להם.

ולבחורה המתביישת- מקווה שביום מן הימים תוכלי להתנקות מהסיפור לחלוטין בלב ובנפש, מאחלת לך תשובה שלמה והצלחה.

כולם פה מאחלים לה שהיא תשכח את זה ,אבל אני חושבת שלא ניתן לשכוח . אבל מה רע בזה ?

בנ"א שחסרה לו רגל, זה לא מלווה אותו כל חייו? זה מלווה רק הוא לומד לחיות עם זה.

לא חסרים חילונים שבוגדים גם נשים וגם גברים והם חיים עם זה מצוין. פה פשוט בגלל הדת זה יותר מפריע.

אני שוב ושוב קורה מה שכתבת ולא מצליח להשחרר מהרחמים וההזדהות עם מצבך.

לדעתי דרך הפעולה שעלייך לנקוט היא:

לברר היטב האם אכן את יכולה שלא לספר לבעלך.

אם את יכולה אז להפנים שכך ההלכה.נקודה.

מכאן והלאה לחזק הזוגיות ,להתחבר לבעלך, לא לדוש בחיטוטים בתוך עצמך, אלא רק למנף את זה כפונקציית עלייה.

לכל דבר יש תשובה ואף פעם לא מאוחר.

כתב הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ב ה"א) : "אי זו היא תשובה גמורה, זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כח, כיצד הרי שבא על אשה בעבירה ולאחר זמן נתייחד עמה והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו ובמדינה שעבר בה ופירש ולא עבר זהו בעל תשובה גמורה". ובהלכה ב' הוסיף הרמב"ם: "ומה היא התשובה הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד שנאמר יעזוב רשע דרכו וגו', וכן יתנחם על שעבר שנאמר כי אחרי שובי נחמתי, ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם".

בהצלחה רבה. ה' יהיה בעזרך.

היא צריכה להבין למה היא הגיעה לאן שהגיעה. מה הבעיה בזה?

אני חושבת שפה רובם נותנים גב למעשה שהוא ממש ממש חמור, ואף אחד לא מוחה.

כולם מגיבים... לא נורא תשכחי מיזה..  הלו??? זה לא גבר שבגד שזה גם נורא, אישה שבוגדת זה הרבה יותר חמור. ואתם בכזה קלילות מיעצים תעברי הלאה? גם אם האישה שלכם היתה עם גבר אחר הייתם מיעצים לשכוח ולעבור? כשיש מצב שאולי נולד ילד ממזר?

וגם התגובה שלה בעצמה, טוב אז אלך להתגרש, לא נראת תגובה של אדם שמבין מה שהוא עשה

אז אני חושבת שזה בעיה רצינית שלא מספיק רק תשובה אלא גם לבדוק לעומק איך מגיעים לכזה מצב ושזה לא יקרה שוב ח"ו

לא נולד שום דבר ח"ו.

ובאמת זאת לא דרך לבוא ולדרוך על הפצעים, אני מספיק מודעת למעשיי החמורים(ואגב זה כבר היה וזה נגמר , לפני שנתיים כבר).

פתאום עלתה בי ההרגשה לשתף כי הרגשתי סוד כבד על ליבי שעושה לי רק רע לשאת אותו. ורציתי קצת להשתחרר מזה.

ובאמת הרבה עזרו לי בדרכים וחזקו אותי שבמקום שפל כל כך שהגעתי אני יכולה לחזור בתשובה ולהגיע לדרגות גבוהות.

ולמי שאמרה לי שאתגרש- לא צפתי לתשובה כזאת, אני עם ילדים מהבעל שלי היקר,והוא אינו יודע מכך, וגם לא ידע מכך בחיים כי הוא חשוב לי מכל!

והרב פסק לי לצום ובזה תיהיה חזרתי בתשובה.

ולא לכיוון הזה רציתי לנווט את השיחה !

בכל- אופן תודה למי שתמך בחכמה .

דעי לך יקרה שהבושה היא הגדולה שבתשובות וכל חוטא יש לו אפשרות לשוב בתשובה!

מאחלת לך שתזכי לאהוב את בעלך ויהיו לכם חיים מאושרים,

חיבוק גדול ובאמת טוב שלא תשתפי אף אחד בסוד שלך...

זה וודאי לא יועיל.

לגמרי,

זו את שמביאה סיפורים כאלה מ"תפוז". ר"ל.  והתירוץ "לא שאני רוצה לתת לזה לגיטימציה"  הוא עלוב מאד אחרי שמביאים דברים כאלה, כאילו זו דרך "לחזק".. מזעזע.

גם אם מישהו היה אומר שהוא רצח ח"ו היית מציעה לעין באיזה פורום שיש עוד?..

כבר נֶאמר כאן: יש הבדל גדול בין שיחה אישית עם מישהו/י שמאד רוצה לתקן דבר נורא ואיום (כן - נורא ואיום ולא נורמלי, ואין שום "הגזמה" לדבר כזה; למרות ה"מציאות"-כביכול מכל מיני אתרים מופרעים. באינטרנט אפשר למצוא כל מיני זבל. חבל מאד ששם מסתכלים) ועזרה לו - לבין לנסות להראות בפורום פומבי כאילו "יש עוד". זאת אומרת, "קצת לגיטימציה" למרות שאח"כ כותבים "בלי לגיטימציה".. מי שאין לו /ה רגשי אשם מדבר כזה - אז הוא לא נורמלי. כל התיקון מתחיל מזה שמאד מזדעזעים ומאד מרגישים נורא. מזה באה החרטה, ומזה באה תשובת אמת. לא הכל זה"פסיכולוגים" לניקוי רגשי אשם.

[וכמובן, לא כתבתי כאן ולא מקודם שצריך להגיד לה פה "שהיתה יכולה למנוע את זה" או "שהיא צריכה להתגרש" - זה לא נושא של איש כאן. אבל תגובות כמו שלך, "מכריחות" מישהו כמוני - שלא רצה בכלל להגיב על השרשור הזה - להגיב עליהן]

אם לא, כדאי להציץ...

[כעת ראיתי. זה רק מחזק את דברי]

ועוד יותר, קשה להכיל חטא חמור כל-כך, 

אכן חטא שמצריך תשובה מעומק הלב, חרטה גמורה

ועבודה תמידית על-מנת שח"ו אפילו מחשבות בכיוון לא יופיעו.

יחד עם זאת, פנית לרב גדול, נראה מדברייך שסיפרת לו את האירוע במדויק (בפרטים הנוגעים הלכה למעשה),

הוא פסק לך שאת מותרת לבעלך (במקרים מסוימים אישה לא נאמנת לאסור את עצמה על בעלה וגם לא צריכה לספר לו) והדריך אותך לצום.

את עשית מה שהרב אמר לך, את לא חזרת לחטא הנורא הזה, את מתביישת בו

ויש לך נקיפות מצפון ממנו עד כדי חשיפתו  בפורום וכל זה מעיד על עדינות הנפש שלך שסולדת מהמעשה 

ועל התשובה העמוקה שעשית.

אם יש לך מחשבות שעלולות לפגוע בזוגיות שלכם תחזרי לרב, תתייעצי אתו, יתכן והוא ידריך אותך לעשייה נוספת של תשובה

שתגרום לך גם להטהר מהמעשה הנורא הזה ולהמשיך הלאה.

נקיפות מצפון מתמשכות הן לגיטימיות לגמרי והן גם מסייעות לריחוק מהחטא, אבל הן לא צריכות לפגוע בזוגיות שלכם,

אדרבה, הן צריכות לחזק אותה עוד ועוד.

היא מנסה להיתקדם ואתם מושכים אותה אחורה

אתם לא צריכים לפתח קשיים רגשיים שיש לה עם בעלה שכבר ככה קיימים

ו"מתביישת" את מוזמנת לפנות אלי במסר אם את רוצה לקבל עוד עידוד. אני לא יודע אם את מתכוונת בכלל 

לקרוא את השרשור המעצבן אזה אז חבל לי סתם להאריך ולגרום לעוד תגובות שליליות

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

מה שעולה לי בראש אני אומר..

התכוונתי ברצינות

אני לא יודע מה רמתה הדתית

אני מתכתב עם בנות בפורום בידיעת אישתי (למרות שהיתה מעדיפה שלא..)

{כמובן מזדהה כבן}

וחוצמיזה שפה זה אנונימי, אתה לא באמת יודע אם בצד השני יש גבר או אשה ואיך נראה.

מבחינה הלכתית אין הבדל בין בן דוד או שכן לאדם זר

1. הממד ההלכתי. החשש שאת אסורה, התחושה שאת נופלת ברמת הצדקות שלך מבעלך ולא ראויה, וכן הלאה.

ההלכה אסרה לאשה נשואה להיות עם גבר זר. אותה הלכה קבעה שבעלי תשובה, צדיקים גמורים אינם עומדים במחיצתם. אחרי התשובה אין הבדל בינך לבעלך, והגעת למעלה שאולי אפילו הוא לא זכה לה.

צריך לנסות להפנים שמה שקובע את מעלתו הרוחנית של אדם זו לא תחושתו הסובייקטיבית או שדרים שחלק מהחברה משדרת כלפי מעשים כאלו ואחרים. אם ההלכה קבעה שבעל תשובה, עוונותיו נמחקים או הופכים לזכויות, אז אין בך כל פגם מבחינה רוחנית, נקודה.

2. הממד של הפרת האמון של בעלך. זה לא מופיע במפורש בדברייך, אבל קיבלתי תחושה שאולי זה העיקר: את מרגישה שבעוד הוא שומר לך אמונים, את הפרת את האמון שלו ובגדת בו. פגעת בו בצורה קשה כאדם, בלי קשר לאיסור ההלכתי.

אולי יעזור שתקבלי על עצמך לאהוב את בעלך ולקבל אותו גם כאשר את מרגישה שהוא מכאיב לך ונראה לך שהוא לא מספיק שם בשבילך (כמו שקורה לא מעט לזוגות נשואים), והקבלה שלך אותו תגרום לתחושה אצלך שבאותה מידה מותר לך לצפות לקבלה שכזו מצידו.

אולי פסיכולוג יכול לעזור, אולי לא. אין ממש מה להפסיד בלנסות...

מצטרף למעירים על סגנון חלק מהמשיבים כאן. לא כך עונים את המעוקות.

בהצלחה!

היא כתבה והיא צודקת . "אין איסור להמשיך לחיות עם הבעל - אם הוא אינו יודע- כך הבנתי כל הזמן."

ומציע לך לעזוב מחשבות על יצר הרע כאילו הוא משהו עצמאי . אפשר להבין את היצר הרע כמשהו אלגורי , והכוונה היא לכל מיני משיכות ונטיות טבעיות שאנחנו צריכים לתעל אותן  בצורה נכונה.

 אז היה לך תקופה של שפל . גמרת עם זה . לא צריך לשים על זה V , אבל כן צריך לשים על זה X .

 הרב מוצפי אמר לך דרך איך לשים X ולהמשיך לחיות  עם עצמך עכשיו. ולא לסחוב איתך את מה שהיית באיזה מקרה.

 החיים שלך זה לא מה שהיה פעם באיזה מקרה. החיים שלך זה העתיד שלפניך . אז תהייי בעד עצמך של העתיד ואל תסבכי את עצמך עם משהו שעבר ואיננו יותר. תחשבי על זה , לא קל , ובהצלחה.

 וחוץ מזה .מצטרף לבית שמאי שכתב :"מצטרף למעירים על סגנון חלק מהמשיבים כאן. לא כך עונים את המועקות."  

 אז את בעצמך אל תצטרפי לחלק מהמשיבים האלה . תיזרקי את המועקות כמה שאפשר ותמשיכי לחיות בכיף

של הסיום - בלי להתייחס כרגע לרצון לעודד - בפרט כשהוא נכתב באופן פומבי, אין לו מקום.

"תמשיכי לחיות בכיף" - זו לא צורת ביטוי שכותבים אחרי דבר כזה.  גם אם אדם רוצה לומר שאחרי מה שאמר הרב פלוני, אז צריך לנקוט בדרך שאמר.

הסגנונות האלה עצמם, הם הגוררים כקונטרה-מאזנת-מוסרית את הסגנונות עליהם העירו.

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.