לא הייתי אף פעם חניך בבני עקיבא...

תמיד גיניתי את התנועה כי ככה גדלתי בבית...

עד שאח שלי נכנס להדרכה, לא כ"כ הלך לו כי זה לא התאים לו, אבל הוא שינה את ההגדרות במשפחה..

ללכת לבני עקיבא זה לגיטימי ובסדר.

בתקופתו הייתה קומונרית אידיאליסטית ומשקיעה שכיהנה במשך שנתיים.

אני נכנסתי בתחילת שנה, כמובן חשבתי שזה יהיה אותו דבר בערך כמו שהיה לאחי...

אבל לאט לאט גיליתי שאני עובד לבד. מה זה לבד? זה אומר שחוץ מלעוד מדריך ומדריכה לאף אחד לא באמת חשוב מהסניף..(וגם הם התעייפו לגמרי)

אני, זה שלא גדלתי בסניף, חשוב לי ולשאר המדריכים שכולם היו חניכים לא אכפת?!

מילא.. עד לאחרונה ניסיתי לבנות כל מיני תוכניות והייתי לקראת ייסוד מערך שלם כדי לשקם את הסניף עד ש...

אני לא רוצה להאשים אותה (יש כזה דבר בלימוד שיש עניין שהוא "סימן" ויש עניין שהוא "סיבה") הייתי אומר שפה זה יותר סימן

נכנסה שינשינית להיות "קומונרית" (אויש, שכחתי לכתוב שהקומונרית עזבה אחרי חודש ארגון בטענה ש"היה לה רחוק"..)

עכשיו, דתיה לא ממש הייתי קורא לה... עזבו לבוש וזה... היא נוגעת בבנים, ככה, וכו'..

למה היא סימן, כי בכללי כל מה שהרגשתי בסניף שדוגרי הדבר היחיד שהוא  עושה חוץ מלמלא שיעמום של חניכים זה לספק תאוות ויצרים של בני נוער בגילנו..

לפני שנכנסתי להדרכה הרב שלי אמר לי 2 דברים, דבר 1. תדע להציב לך גבולות.

דבר שני, אם אתה מרגיש שהסניף פוגע בך רוחנית, צא, צא! אל תפחד מאף אחד! (אגב אין לו שום דבר נגד בני עקיבא ואשתו היא הקומונרית שלו לשעבר..)

אז יצאתי! יצאתי להפסקה עד אחרי פסח...

אם אני אחזור? על זה בדיוק הדיון...

אשמח אם תחוו את דעתכם. (יש עוד הרהורים שלא כתבתי אז אם יהיה דיון אני אפרסם... בנתיים זה מספיק ארוך.) 

אם את הולכת לכתוב שלמרות הכל זה ממש חשוב להדריך וכו'...

זה בסדר, אידיאלים יש לי מספיק ואולי יותר מידי...

מסופר על תלמיד של הרב צבי יהודה  שאמר לו שהוא רוצה לתרום לחברה וכו'...

הרב לקח קנקן שהיה ליידו ומילא בכוס שעמדה שם, המים עלו ועלו והתחילו להשפך והרב ממשיך לשפוך...

התלמיד הבין את המסר וגם אני...

אני מרגיש שעכשיו זה הזמן למלא את עצמי, ללמוד תורה, לעבוד על המידות, קל וחומר שלא להפחית מזה...

זה ממש טעות מהיסוד לחשוב שבגללשהתנועה היא בני עקיבא זה מה שקרה לטעמי דבר כזה יכול לקרות בכל סניף או תנועה, הרגשתי שפחות דיברת על הקטע של הצניעות-שזה עוד אפשר להבין כי בנ"G היא תנועה פחות "דוסית" משאר התנועות הדתיות לאומיות (עזרא, אריאל).

כל סניף בלי קשר למסגרת שלו יכול להיות בטלן ופאסיבי בלי עשייה.

קח\י זאת לתשומת ליבך...

אני מקווה שהבנתי את כוונתך!!

אמרתי שזה לא יכול לקרות במקום אחר? אגב, *קח...

כל אחד צריך לראות עד כמה הסביבה משפיעה עליו  (לטוב ולרע) ועד כמה הוא משפיע... 

אני חניכה באריאל כי ממש ממש לא מתאים לי מעורב, ואני חושבת שיש אנשים שכן צריכים את המעורב ושדווקא המעורב בונה אותם. אני מדריכה בסניף בנ"ע מגרון שהקמנו  בתחילת שנה ככה שהוא ממש נפרד- אין לי מוסג מי המדריכים... 

אם אתה רואה שאין לך השפעה מהסביבה ואתה חושב שאתה מספיק חזק כדי להשאר וזה שאתה נשאר זה רק מועיל...וכתבת שיש עוד שיקולים, אז בהצלחה....

אבל אני תורם לסביבה(אולי אפילו לא במובן של תרומה הפשוטה שהיא סוג של יצירה אלא ממש תרומה, כמו כסף..)

אז?

אבל ביננו כולם יודעים מה זה אומר שזה נפרד...

ויש לנו רב מלווה. אז אם יש בעייה כזאת, הולכים לרב. כך שלא משנה איזה קומונרית תבוא, מי שמחליט את ההחלטות על הצביון של הסניף הוא הרב.

לכל סניף אמור להיות רב מלווה, לפי החלטת ועידה.

עם זאת, לדעתי זה לא אמור לבוא על חשבון צמחיתך האישית

מי שמכיר אותי לדעתי דווקא די יתפלא שזאת דעתי, בעיקר כי אני מדריכה בסניף קצת דומה.. הרמה יותר טובה ממה שאתה מתאר אבל בכל זאת..

לדעתי, אם באמת כמו שאמרת אתה לא מצליח להשפיע על הסניף, כמו שאחותי תמיד אומרת לי- "אם אתה לא משפיע, אתה בהכרח מושפע". לדעתי תעזוב את הסניף ותמצא מסגרת אחרת לתרום בה. ממה שכתבת נשמע שגם ככה יש עוד דברים שאתה תורם בהם חוץ מהסניף.

כל זה כמובן רק אם אתה חושב שלא תצליח להשפיע ולהביא את "עצמך" לסניף. ואל תשכח גם שקומונרית זה דבר שמתחלף אבל הסניף נשאר

לשים לב שכשאני מגיע לסניף אני לא מתנשא.. לפעמים אנשים מרגישים הם פה הרבה זמן ואז מגיע מישהו וחושב שהוא יודע הכל וילמד אותנו מה לעשות.אנשים אוהבים את המוכר והידוע ולא רוצים שינויים ומהפך. דווקא בגלל זה שאתה מגיע מבחוץ צריך להזהר, ולא רק מהבחינה התורנית. הרבה פעמים נוצר אנטי שמאוד מאוד קשה לשנות אותו אחר כך. ויש לי קצת ניסיון עצוב בזה.. אבל עכשיו אצלי כבר ממש ממש טוב ב"ה. ואם נוצר אנטי כזה כמו שתיארתי אז אני עוד יותר ממליצה לצאת.

המצב בכללי הוא שהדמות התורנית היחידה בסניף הייתה אני...

וגם הדמות הדומיננטית (בהתחשב בעובדה שזאת ש"קומונרית" עכשיו לא ממש עושה משהו.)

גם בהקשר של קומונרית שמתחלפת אני מסכים ויש מחשבה על לעזוב עכשיו לגמרי,

ושנה הבאה אמורה להגיע קומונרית ממש טובה אז אני אכנס מחדש...

אם כן, אז אני חושבת שזה יותר נכון. ותנסה להכניס מדריכים אחרים... 

האמת שאני לא נותן לסניף יותר מחודש לשרוד...

ונראה שהחלטתי לצאת, עם כל הקושי. שנה הבאה? נראה..

תודה לכל החברים והחברות שעזרו...

בנטיעות וכזה נראה לי שכן

במחנה יש משהו נפרד

לאיזה גיל, איזה חלק שקשור לתפילה?

כיתה ד..

על החשיבות של להתפלל מנחה בסניף..

אצלנו אחרי המפקד כל שבט מתפלל לבד והרבה חניכות לא ככ שותפות במקרה הטוב יושבות בשקט במקרה הרע גם מדברות ואז יוצא שמי שמתפללת כביכול מפסידה כי היא לא בענינים.

רוצה פעולה מפוצצת כזאתי על תפילה ולמה חשוב שיגרה אותם להתפלל..

חלק ממערך בת מצוה

באמת להעביר להם את ההרגשה שתפילה זה לא עול, זה לא עוד משימה מעיקה שצריך לסמן עליה וי.. 

להלן מערך שיעור של חצי שעה בנושא תפילה, המיועד לנוער דתי בכיתה ו' ומחולק לשלושה חלקים של 10 דקות כל אחד. המערך מותאם לגיל ולרקע הדתי של התלמידים, תוך שימוש בשפה פשוטה ופעילויות קצרות וממוקדות:

חלק ראשון: פתיחה והיכרות עם הנושא (10 דקות)

מטרה: לעורר עניין ולחבר את התלמידים לנושא התפילה.  

דקה 1-2: שאלה פותחת  

שאל את התלמידים: "מה אתם מרגישים כשאתם מתפללים? משהו מיוחד או אולי משהו שקשה לכם בזה?"  

תן ל-2-3 תלמידים לשתף בקצרה (30 שניות לכל אחד).

דקה 3-5: סיפור קצר  

ספר סיפור קצר על חנה מהתנ"ך (שמואל א', פרק א'): "חנה התפללה בלב שלם לבקש בן, והתפילה שלה הייתה כל כך חזקה שהיא ממש דיברה עם ה' כמו עם חבר."  

שאל: "מה אתם חושבים שהפך את התפילה שלה למיוחדת?"

דקה 6-10: דיון קצר  

שאל: "למה לדעתכם חשוב להתפלל? מה זה נותן לנו?"  

עודד תשובות כמו: קשר עם ה', שקט בלב, תחושת תמיכה.

חלק שני: הבנת התפילה דרך פעילות (10 דקות)

מטרה: להמחיש את המשמעות של התפילה בצורה חווייתית.  

דקה 1-2: הסבר קצר  

אמור בצורה פשוטה: "תפילה היא כמו שיחה עם ה'. לפעמים אנחנו מבקשים, לפעמים מודים, ולפעמים סתם רוצים להרגיש קרובים."

דקה 3-8: פעילות קבוצתית  

חלק את הכיתה ל-3 קבוצות קטנות.  

תן לכל קבוצה משימה:  

קבוצה 1: כתבו 3 דברים שהייתם מבקשים בתפילה.  

קבוצה 2: כתבו 3 דברים שהייתם מודים עליהם.  

קבוצה 3: כתבו 3 דברים שמרגישים לכם קרובים ללב בתפילה (למשל: שיר, מילה או רגע).

כל קבוצה מקבלת דף ועט, ויש להם 5 דקות לעבוד יחד.

דקה 9-10: שיתוף מהיר  

נציג מכל קבוצה משתף בקצרה (30 שניות לקבוצה).

חלק שלישי: סיכום וחיבור אישי (10 דקות)

מטרה: לעזור לתלמידים לקחת את הנושא איתם ליום-יום.  

דקה 1-3: דבר תורה קצר  

אמור: "בתפילה אנחנו לא רק מדברים, אלא גם מקשיבים. כמו שכתוב בתהילים 'קרבת אלוקים לי טוב' – כשאנחנו מתפללים, אנחנו מתקרבים לה'."

דקה 4-7: פעילות אישית  

תן לכל תלמיד דף קטן וכתוב עליו: "כתבו משפט אחד שהייתם רוצים להגיד לה' בתפילה שלכם היום."  

תן להם 2-3 דקות לכתוב בשקט.

דקה 8-10: סיום מעודד  

אמור: "כל תפילה חשובה, גם אם היא קצרה או פשוטה. נסו השבוע להתפלל משהו קטן מהלב שלכם."  

סיים בשאלה: "מי רוצה לשתף את המשפט שלו?" (רשות, לא חובה).

הערות למנחה:

שמור על אווירה קלילה ומכבדת.  

התאם את הקצב לפי התגובות של התלמידים – אם חלק אחד מתארך, קצר את הבא.  

הבא דף ועטים לפעילויות.

אם זה בשבת קודש תעביר בעל פה.

בהצלחה!

מחפשת יותר פעולה עם משחקים שבסוף מתקשרים לענין התפילה פחות דיונים ושאלות

מנסיון כל הדיונים וכו לא ככ פועל הם צריכות לזוז חח

אני ממש מסכימה איתך..

לאיזה כיתה?

בסוף עכשיו לא כ"כ מרגישים את זה אבל אם זה ימשך זה יגיע למצב שהיה לפני כן שלא דיברנו המדריכות מלבד מי מכינה את הפעולה. מצב שבטוח לא רוצות להגיע אליו. אף אחת.