תשאלי את המדוייט מה הוא אומר על להיפגש בפסח.

אם יסכים - מעולה, תיפגשו.

אם לא - לא נורא, תחכו לאחר הפסח.

בעזרת ה' את תמצאי את הבחור שלך שהוא הכי ימצא חן בעינייך.

בהצלחה!

ולגבי הבחור, אם דברים הפריעו הם היו ממשיכים להפריע. אחרי שקשר מסתיים זוכרים את הדברים הטובים שהיו ולכן זה יותר קשה, אבל תביני שהלכת עם השכל שלך כי לא היית שלמה עם זה וזו האמת שלך. יבוא לך מישהו שגם אם יפריעו כמה דברים הם יהיו כ"כ לא משמעותיים מול המכלול של אישיותו, ואז תהיי בטוחה שלא תרצי לחתוך

ברינות - לא רואה סיבה מיוחדת שבפסח זה "תקוע" יותר מכל זמן אחר להתחיל להפגש. דווקא יכול להיות מגניב, אם בסוף זה יהיה הקשר האמיתי, תוכלו לעד להגיד לעצמכם ולילדים שבפסח הזה התחילה היציאה לחירות גם הפרטית שלכם כזוג .

   <צ>  

 או שלא?...

בד"כ בחגים, יש חוויות משפחתיות ו/או פעילות עם חברים,

ונראה לי חבל לפספס אותם בשביל פגישה ראשונה.

כי בפגישה ראשונה א"א לדעת מראש, אם הולכים לבזבז ערב, או שיש כאן פוטנציאל אמיתי.

אז לכן, אם אני נתקל במקרה כזה, אני בד"כ דוחה את הפגישה הראשונה לאחר החג...

אבל אם זה מסתדר ואת לא מפספסת כלום וזה גם נוח, אז אני לא רואה בחג עצמו מניעה כלשהי.

מה שבאתי לענות, ואז ראיתי שעשו זאת לפני..

אם  אתם קרובים והפגישה לא תיקח לך יום, אז יש מה לשקול,,

אבל אם בשביל הפגישה את צריכה להשקיע יום, חבל עליו.

יש יומיים חול המועד, כשיש מצב שאת הבחור לא תראי יותר (בע"ה שלא כך..) וסתם תתבאסי אח"כ על יום מבוזבז.

מה גם שאפשר להיפגש אחרי פסח.

אני הייתי נפגשת אחרי..

בנוגע לשאלה השניה- אם את ממש עמוק בהתלבטויות- שבי עם עצמך, תחשבי שוב על הקשר הזה.

מה אהבת, מה הפריע, מה גרם לך לחתוך.. כך שתגיעי שוב להחלטה הזאת שלמה עם עצמך, או שתחליטי להציע לו לנסות שוב.

רק אל תסחבי איתך את הספק לבחור הבא. כשאת יוצאת שוב, תהיי בטוחה שכל האחרים לא שלך ולא רלוונטיים.

בהצלחה לך 

אם נראה לך שזה בסדר- אז קדימה בכל הכח.. העניין הוא שאין פה חוקים (מלבד כמה מעטים..).. יש פה מפגש של 2 נפשות עם אישיות שונה וכל אחד חייב להביא את עצמיותו עם כל רצונותיו..

ובקשר לשאלה השנייה- אם את החלטת, את צריכה להיות שמחה בהחלטה הזו ולסמוך על עצמך שזה נבע מתוך מקום אמיתי בנפש (ולא היית מעדיפה שזה יהיה הפוך.?..נכון?)..

== אל דאגה, "יום אחד זה יקרה בלי שנרגיש משהו ישתנה..וכו'"(רייכל,שם,שם)... בעז"ה בזכות פסח הקרב ובא "נצא" כולנו מעבדות לחירות ומרווקות לחתונה!!!

בס"ד

קטניות או שרוייה, לפתית או שמן קנולה, או שהוא בכלל תמני שיבוא אם פיתה לפגישה ויגיד לך שזה מצה, ועל זה הדרך.

וברצינות-

כמו שאמרו מעלי, אז אם לשניכם מתאים, אז לדעתי אין שום משהו שמפריע להיפגש.

כמה זמן הגיוני שבחור יברר עלי?

אל תתייחסי אל עצמך כ'תפוסה' בזמן שמבררים עלייך.

לפעמים כשיש לו כמה הצעות, והוא בוחר בינתיים אחת,

אבל מצד שני הוא לא פוסל את השנייה, אז זה  יכול לקחת חודשים עד שהוא יחזיר תשובה.

גם לפעמים קורה שהשדכן לא מחזיר את התשובה של הבחור, או מחזיר באופן לא נחרץ,

ואז הבחורה קצת מתבלבלת.

וזו התשובה לשתי השאלות.

אחי וגיסתי יצאו פעם ראשונה במוצאי שבת הגדול ובמהלך כל החג הם נהנו מההכרות הכי לא פורמלית שיש ובמוצאי המימונה הם כבר כבר היו מאורסים...

יש לי כמה זוגות שחתחו וחזרו ובסוף התחתנו, הצעתי לך היא שתשבי לדבר עם משהיא שאת יכולה לפתוח איתה את כל ההתלבטות שלך כמו חברה, רבנית, קרובת משפחה, וביחד תנסו להבין האם מה שהפריע לך היה עקרוני לקשר ולבניית זוגיות טובה או שכמו שכתבת לכל אחד יש חסרונות ועם החסרונות האלו את יכולה להתמודד.

בהצלחה גדולה וחג שמח

והכי חשוב - מלא באופטימיות של גאולה...

בקיצור, זה לא אומר כלום!

חתונה זה לא נגמר, חתונה זו ההתחלה..

וצריך לבדוק אם ההתלבטויות שהיו לפני, באמת נעלמו לאחר שהם התחילו לחיות יחד..

כמובן ש..

רוב הזוגות שאני מכיר לא התגרשו, אבל אם טוב להם אני לא יודע.

במוצאי החג הראשון נפגשנו... פתאום למחרת הוא מתקשר שרוצה להפגש שוב... יום א' של חוה"מ - נפגשנו ולמחרת שוב...  ביום ג' של חוה"מ אני הולכת ברחובות הרובע היהודי וקולטת אותו מרחוק עם משפחתו (שיערתי שזה הם) הסתתרתי מהר בצד וחייגתי אליו... ומשם המשכנו לעוד דייט... וגם באסרו חג נפגשנו...

אחר כך שאלתי אותו מה זה היה הלחץ הזה שהוא רצה שניפגש כל יום? הוא אמר שזה היה נראה לו מעניין וידע שאחרי פסח יצטרך לחזור לישיבה ולא יודע מתי נוכל להפגש שוב...

אחרי שלושה חודשים התארסנו ועד היום (כמה שנים טובות...) אנחנו תמיד חוגגים במוצאי חג ראשון את מספר השנים להיכרות שלנו... (בלע"ה)

זה היה הפסח הכי נהדר שאני זוכרת... מאחלת גם לך!!! 

זה נשמע שממש טוב לכם ביחד,

ומה שאני יכול לאחל לכם זה את מה שחז"ל אמרו במסכת תענית דף ה:

"אדם שהיה הולך במדבר, והיה רעב ועייף וצמא, ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצילו נאה ואמת המים עוברת תחתיו. אכל מפירותיו ושתה ממימיו וישב בצילו. וכשביקש לילך, אמר: אילן אילן, במה אברכך? אם אומר לך שיהו פירותיך מתוקין, הרי פירותיך מתוקין! - שיהא צילך נאה, הרי צילך נאה! - שתהא אמת המים עוברת תחתיך, הרי אמת המים עוברת תחתיך! אלא יהי רצון, שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך.

אף אתה, במה אברכך? אם בתורה - הרי תורה. אם בעושר - הרי עושר. אם בבנים - הרי בנים. אלא יהי רצון שיהו צאצאי מעיך כמותך..."

הייתי רק משנה את עושר => אושר

זה זמן משפחתי כזה,

וזה אומר לוותר על דברים בשביל קשר שאולי ייגמר מחר.

לגבי השני- תחשבי עם עצמך האם זה היו נקודות מהותיות,

ואם כן- אז חסל, תעברי להצעה הבאה

אל תשכחי שים סוף נקרע בפסח...

לשאלתך השנייה, בכל אדם יהיו דברים שיפריעו לך. גם בבחור הבא. השאלה היא מה ערכן של ההפרעות לעומת האישיות הנושאת אותן.

יש חופש מהעבודה, נחת מה צריך יותר מזה?

ומה אוכלים כשלא יוצאים בערב פסח...?

לגבי הבה"ח תמיד יהיה אפשר לחזור אליו..

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳