מה אומר

זה כן לגיטימי, הגבר נברא ככה שיש לו יותר משיכה למראה חיצוני ואי אפשר ממש לשנות את זה

למרות שגם לבנות יהיה חשוב מראה חיצוני [אומנם לא כמו לגבר] ואולי גם לא יחפשו את מלך היופי אבל כן משיכה\מציאת חן לפחות.

אז אין על מה להתלונן, כל אחד ומה שטוב לו חח אפילו שזה מטריד לשמוע וקרוא את זה לא נראה לי שזה ישתנה פה בקרוב זה נראה חלק מהחוייה להתלונן על זה

(או יותר נכון על חוסר יופי...)

אני לא אזדעק על זה, מבטיחה

(אני לא זוכרת שפעם הזדעקתי על דבר כזה, מישהו זוכר?)

בכ"א, דעתי בעניין היא שמראה חיצוני הוא פרמטר ככל הפרמטרים (גובה/גיל/רקע/אחר).

אף אחד לא ירצה להתחתן עם מישהי שלא מוצאת חן בעיניו וכמובן שלא לדעת שהוא לא מוצא חן בעיניי אשתו אלא רק פשרה (וההיפך).

אנחנו בני אדם וזה הגיוני ולגיטימי.

מה שחשוב (שוב, לדעתי), הוא לשים לב עד כמה הציפיות תואמות את המציאות ולהישאר עם רגליים על הקרקע.

לשים לב למה נותנים משקל ולמה פחות. סדר עדיפויות, כמו בכל דבר.

רק טוב.

חוק הבחורה הבוגרת!

והתוספת של חוק ההסדרים..

וכבר דנו על בגרותן של הבנות כאן!

ונזכיר לך גם דיון ש-   ו- עד כדי כך, שאח"כ ביקשת שימחקו את ההודעות שלך, כאן!

חחחח זה כאילו שהיא דרכה על מוקש

(למה זה נושא כזה רגיש?)

אבל זה מעצבן, שכל הזמן כל הזמן בנות אומרות שהן יותר בוגרות מבנים,

וגם שהן כל הזמן מדגישות שהן רוצות שאנחנו נהיה המשאיות גרר שלהן.

זה כמו שאנחנו נציף את הפורום בזה שבנים יותר חכמים מבנות,

ושבנות הן עם משעמם בטירוף.

חוץ מזה, תוכיחי לי בגרות?

פעם הבאה תזהירו לא לקרוא תוך כדי אוכל 

עד אז, כל מה שאת אומרת, מבחינתי אלו שטויות במיץ.

ממה שידוע לי, בנות רוצות להיות בוגרות, לעומת בנים שמעדיפים להישאר צעירים.

אבל זה ממש לא אומר שזה נכון שהן בפועל יותר בוגרות.

אם את שואלת אותי, עצם זה שהבנים בד"כ מחליטים החלטות מהראש (עם שיקול דעת)

ולא מהבטן כמו בנות, זה מעיד דווקא על בגרות של הגברים.

להחליט מהשכל זה לא מראה על בגרות, כאשר זה טבע האדם (טבע הגברים..).

בגרות זה משהו שנלמד, שנוצר עם הזמן.

זה כמו שתגיד שבנים יותר בוגרים כי הם חזקים יותר פיזית.

ואצל בנות, זה לא יראה על בגרות אם היא תוותר על האופי שלה למען השכל הקר.

להפך. זה מראה שהיא לא יכולה להתמודד עם אופיה והיא בורחת..

בכ"מ, כתבתי רק את דעתי,

ועד שלא תביאנה הוכחות קונקרטיות,

יאסר עליכן להמשיך להשתמש בטענות אלו,

כי זה יחשב על גבול הלא לדבר אמת.

לרצות להיות בוגרת

זה גם סוג של בגרות!!

חוצמזה,זה שבדר"כ בנים מתבגרים לאט יותר

זה לא משהו שלילי

זה הטבע שלכם

אני במקומכם הייתי נהנית מעוד כמה שנות ילדות

מה גם שבאיזשהו גיל הפער במילא מתאזן

כשתתבגרי תביני..

זה בדיוק העניין, זה קשה מאד להגדיר בגרות ריגשית,

ואפשר למעשה לאבחן הבדלים בבגרות, רק בין מקרים מאד קיצוניים.

ולכן כל העניין על זה שאתן מתעקשות להגיד מי בוגר יותר, הוא מעורר גיחוך!

אני גם לא חושב באמת שאפשר לומר שמגדר מסויים יותר בוגר ממגדר אחר.

בד"כ כשמדברים על בגרות, מדברים על לקיחת אחריות, ועל שיקול דעת.

ולכן זה קצת תמוה בעיניי, שהרבה פעמים בנות מגדירות את עצמן בוגרות

ובאותו משפט הן גם דורשות, שהגבר הוא זה שייקח עליו את האחריות.

בנים עושים בר מצווה בגיל 13 ובנות בת מצווה בגיל 12.

לרוב, מקובל במדע שעם ההתבגרות המינית גם מתחילה ההתבגרות השכלית והנפשית בקצב מואץ הרבה יותר מקודם. (ניתן לראות את זה, בהבדל המהותי בין מי שביסודי, למי שבחטיבת הביניים, בכל הרבדים, גם הפיזיים וגם הנפשיים, וגם השכליים).

אז אומנם אתה עדיין יכול לטעון שזה לא הוכחה מוחלטת, אבל זה יותר מכלום...

לפי הראייה השנייה, אם זה נמדד עפ"י ההתחלה, אז זה אמור להיות פחות או יותר ביחד.

ולפי הראייה הראשונה, לא נראה לי שאפשר לעשות השוואה,

כי אם נגדיר את היחס בין הסף ההתבגרותי ליחס המצוות שכל מגדר מקבל, אז הסף ההתבגרותי של הבנות מזעזע!

בכ"מ, לפי שתי הראיות, הסיפור של מי יותר בוגר, הוא בין הגילאים 12-16 (18 חנוק מאד!).

אח"כ, כבר הם הגיעו או קרובים מספיק לסף העליון, מכדי שיהיה אפשר לדון בזה.

והבנות כאן, מושכות את הדיון לגילאים יותר גדולים..

מתוך 168698 הוכחות ומחקרים שבוצעו שבנות בוגרות יותר מבנים.. 

http://www.news247.co.il/news/%D7%A2%D7%9B%D7%A9%D7%99%D7%95-%D7%96%D7%94-%D7%A8%D7%A9%D7%9E%D7%99-%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%99%D7%95%D7%AA%D7%A8-%D7%91%D7%95%D7%92%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%9D

וגם בפסיכולוגיה הפשוטה ע"פ פרויד מדובר שם על זה בין היתר

יש הוכחות מדעיות וגם בשטח רואים את זה אהממ

לפי הטענות שלהם שם, בנות אמורות לקבל ציונים הרבה יותר גבוהים מבנים במבחנים למשל.

כי המוח שלהם מגיל 10 מתחיל לעבוד בצורה הרבה יותר מאורגנת ויעילה, לעומת גברים שזה מתחיל רק אחרי גיל 20.

(כרגע, למשל בפסיכומטרי הפער הוא של 50 נק' בממוצע לטובת...)

וגם מעניין איך הם הבליעו שם את המילה "רק" (ככה שלא נשים לב)

"המדענים בדקו רק 121 בנ"א.."

מבחינה מדעית זה לא נחשב מדגם מייצג!

אשמח אם תביאי מחקר אחר מתוך ה168701 שיש לך (כי הספיקו לעשות עוד 3 בינתיים)

בסדר נו זה ידוע לא צריך ללהיות חכם גדול, אני לא יודעת אם יצא לך להיות בכיתה מעורבת אבל שם מרגישים את זה ממש, אתה רואה את הבנים לעומת הבנות זה שונה לגמרי, כמו ילדים קטנים! רבים  מכות על שטויות, בכללי מתעסקים בשטויות, אז נכון יכול להיות שבגיל מסויים זה נעלם אבל אופן סטטיסטי תראה את הנתונים בשטח. תיכנס לכיתה מעורבת ותשווה..

גם מבחינת בשלות לדברים מסוייימים אפשר לראות את זה, ואתה יכול לשאול רבנים הם גם יגידו לך את זה..!

ואם אתה רוצה מחקר אז אני לא סגורה אם פרויד או אריקסון מדברים על זה בהתפתחותית, אני לא מוצאת את זה באינטרנט יש לי בטח  משהו במחברות

ואת זה את יכולה לראות כאן למכביר. ואין שם הבחנה בין בנים לבנות.

הלריב אצל בנים זה מקביל לשמירת טינה אצל בנות, לכל מגדר יש את הדרכים שלו לפרוק את העצבנות.

ומבחינת ה"שטויות", את בת ואני בן, ולכן תמיד יראה לנו שהמגדר השני מתעסק בשטויות.

למשל, לבנות, נראה להם שכדורגל זה שטויות, ולבנים נראה שרכילויות וקניות בגדים אלו שטויות שאין כדוגמתן.

השאלה אם תכניסי מורֶה ומורָה לכיתה ביחד, הם יגיעו ביחד למסקנה, שהבנים מתעסקים בשטויות והבנות לא?

נכון, לכל מגדר יש את השטויות שלו, אבל בהסתכלות על דברים ובבשלות לדברים מסויימים אז כן בד"כ נשים הן קצת יותר בשלות ויותר בוגרות וזאת אחת הסיבות העיקריות אם לא ה-סיבה שהרוב מתחתנות עם גדולים מהן וההפך, אין הרבה זוגות שהגבר קטן מהאישה, כנראה שיש פה משהו.

ולא יודעת, אני גדלתי בחברה מעורבת וממש הרגשתי את ההבדלים [מעבר לשטויות של ילדים בבי"ס] זה בהסתכלות אפילו על דברים. למשל אם ניקח בן ובת מאותו גיל [נגיד בתקופה שהכי מתעצבים בה-גיל ההתבגרות והלאה] ונשאל אותם שאלה מסויימת גם על החיים הבן יענה לך תשובה אחרת לגמרי מהבת, הראש שלו יכול להיות בחיפוש עצמי או לא יודעת מה והבת כבר יחסית תיהיה עם כיוון ומוכנות למשהו גדול יותר, אפשר אפילו לראות את זה בהקשר של חתונה את היחס של אישה לזה בגיל מסויים ויחס שלל גבר לזה רק בדיליי של כמה זמןן אחריי.. אני יכולה לתת לך מלא דוגמאות לזה לא חסר, לא נעים לי כבר לחפור פה, אבל אתה באמת לא רואה את זה? 

זה נובע כי את בת!

ולא אני לא רואה את זה, בתור ילד ונער, תמיד תמיד אנחנו הבנים צחקנו על השטויות שהבנות עושות.

תנסי להכניס גם מורֶה וגם מורָה לכיתה אחת, ונראה אם הם יגיעו להסכמה..

והסיבה להפרש הגילאים בחתונה, נובעת מנורמה שנקבעה.

כי בנות היו מתחתנות הרבה פעמים החל מגיל 3, והתפקיד שלהן בבית היה שולי.

ובנים היו יכולים להתחתן רק מגיל 13, ועול הבית היה עליהם.

וככל שהעולם מתאזן בעניין האחריות, ככה גם הפרש הגילאים מצטמצם,

והיום זה די נפוץ שנשים יותר גדולות מבעליהן (כשליש מהדודים שלי כבר ככה).

לא קראתי את כל השרשור, אבל פה במחילה יש לך טעות

בנות רגילות שחיו פעם תפרו, וכיבסו (יום שלם!) וניקו את הבית והכינו את הבד ואת החוטים, והכינו את האוכל - מחיטה לקמח ומקמח לבצק (וזה רק הלחם, אבל כל מה שהיום מוכן הם הכינו!) ובנוסף טיפלו בילדים משרה מלאה בלי מטפלת שתשמור חלק מהזמן..

אז עם כל הכבוד התפקיד שלהם לא היה פחות שולי מאשר התפקיד של הגברים..

האחריות היום ירדה רק כי הרבה דברים מוכנים, ולכן נשים גם עובדות (וגם פה הרבה נשים הורסות את הבריאות שלהם בגלל הצורך גם לעבוד ולפרנס, גם לטפל בילדים וגם לטפל בבית ולבשל)

נא לא לזלזל בנשים, לא היום ולא פעם..

על זה אין לי מה להגיד, למרות ששאר דבריי בינתיים נשארים בעינם.

כמה זמן זה לקח?

זה לא סותר את זה שפעם בנות היו מתחתנות יותר מוקדם.

וגם זה לא סותר את עניין האחריות שפעם הייתה.

ובעולם, על פי מה שאני אישית רואה, לכל הפחות - פסילה על בסיס גובה וגיל וחוכמה מצד הנשים - תהיה הרבה יותר "לגיטימית" מפסילה על סמך יופי מצד הגברים...

זו דווקא סיבה לגיטימית. (פסילה על סעיף יופי..)

והיה נראלי שגם בשירשורים השונים בנות לא ממש יצאו נגד זה. אבל אולי אני לא מספיק עוקבת..

אשה רוצה גבר שיהיה הגבר ביחס אליה - גבוה יותר וזקן בחכמה ובשנים 

וגבר רוצה אשה יפה וזה דבר לגיטימי והבנות יכולות להתעצבן מעתה ועד עולם 

לק"י

לגבי מה שהאשה רוצה- זה גם מה ששמעתי בשיעורים בנושא.

אבל לא עושה רושם שזה נכון בהכרח..

באופן אישי, לא חיפשתי מישהו שיהיה "יותר ממני", כל אחד מבני הזוג הוא "יותר" בתחומים אחרים מהשני!

והעדיפות לגברים מבוגרים יותר, היא נראה לי נובעת הרבה בגלל שלבנים לוקח יותר זמן להתבגר, ואם הוא קטן יותר- אז... (ובאופן אישי לא הפריע לי לצאת עם קטנים ממני- לא קרה אומנם, אבל לא הייתי אומרת "לא" בגלל זה).

ומה לגיטימי בזה שהגבר רוצה "אשה יפה"?

אשה היא לא חפץ ולא תמונה!!

הוא לא צריך להגעל ממנה, אבל גם הפוך זה נכון: האשה לא צריכה להגעל מהבעל.

וכשאוהבים- מסתדרים עם המראה...

סליחה שקפצתי עלייך, פשוט הנושא הזה די חורה לי..

ואני גם לא חושבת שזה צריך להיות סיבה לפסילה מוחלטת,

אבל זה מאוד הגיוני שהדברים האלו מתבקשים

וכן לא דברנו על אשה כתור חפץ,  אבל בפירוש אשה שיש לה גם יופי זה מעלה מה השאלה בכלל

ולגבי חברה שצעירים ממך- אם לא יצאת איתם אז הכול תאוריה

לק"י

שבנות רוצות דוקא גברים שהם יותר מהם.

זה אולי מה שהיה בעבר, בהווה זה נראה לי קצת פחות נכון.

גם להיות גבר יפה זאת מעלה, בדיוק כמו אישה.

ודוקא מאוד הגיוני שנשים יעדיפו גבר נאה (לא בטוחה בכלל שזה נכון, אבל בצד של ההגיון זה נשמע ככה).

ואם גבר פוסל מישהי כי היא לא "יפה"- בעיה שלא! הוא עלול להפסיד..

(ובהחלט משמח אותי שבעלי אוהב את המראה שלי, אבל זה כי אני יודעת שזה לא הדבר שעליו מתבסס הקשר שלנו, אלא על דברים הרבה יותר עמוקים).

ונראה לי כבר התחלתי לנצלש פה..במחילה מפותח השרשור.

האמת שחיכיתי לראות מה תכתבי

אבל כך הוא טבעם של בני האדם.. האשה רוצה גבר שיוביל וינהיג וישמש לה מעין סלע להשענות= וזה בסדר ולגיטימי(בכוונה לא כתבתי מראה כי אתן רואות את זה בצורה שונה מאיתנו..) והאיש רוצה אשה שתהייה אשה עדינה מבינה ויפה= ובאורך פלא גם זה בסדר גמור ולגיטימי!!  

צורת ההתייחסות שלנו ליופי זה כמו צורת ההתייחסות שלכן לשאר התכונות המבוקשות (המוצדקות מאוד.. והתובעניות... אם יורשה לי).. אצלינו היופי הוא צורך בסיסי בדיוק כמו שאתן מבקשות גבר שיוביל.

 לכן אין מה להתעצבן- חז"ל לימדונו לא לשפוט אדם עד שתגיע למקומו.. ונראה לי שבמקרה הזה לא תגיעי למקומנו (לפחות ככה מסתבר.. לא)..

 אז בבקשה לנסות להבין שיש פה עניין שדורש התבוננות שנייה.. שהרי לא הגיוני לומר שכל המחפשי אישה יפה הם שטחיים...

 ואם אני לא טועה ראיתי את זה פה איפשהו.. ציטוט לא מדוייק בעליל:" אשה מתאהבת ואז נמשכת

והאיש נמשך ואז מתאהב"- אין לא מסכים 100% עם זה אבל יש בזה משהו מן המציאות..

לק"י

זה שאני רוצה שבעלי יהיה מישהו שאני אוכל לסמוך עליו ולקבל ממנו ביטחון, לא אומר שהוא חייב להיות זקן ממני, חכם ממני וגבוה ממני!

ולא רק גבר רוצה אשה מבינה, גם האשה רוצה גבר מבין.

ולכל גבר או אשה יש דברים שחשובים לו/ לה באופן ספציפי!

אנחנו לא עשויים מקשה אחת של "גברים" או "נשים"..

אז נכון שאולי בגדול יש דברים שרוב הנשים רוצות/ רוב הגברים רוצים, רק שלא ברור בכלל שזה דוקא מה שאתה כתבת.

וכן, מרגיז אותי החשיבות המרובה שאנשים מסויימים נותנים לחיצוניות..

וגם מה זה "יפה"?

זה לגמרי עניין של טעם.

ואם מישהו שם את זה בראש הרשימה של מה שהוא מחפש באשה- אז זה לא יפה בכלל בעיני.

איזו אשה נורמלית רוצה שהדבר הראשון שחשוב לבעלה בה הוא היופי שלה?!

כן! זה כיף לי לקבל מחמאות גם על המראה החיצוני..אבל רק בתנאי שזה בא ממישהו שהקשר שלנו מבוסס על דברים אחרים (ולא שזה מה שעניין אותו בדייט הראשון).

לא אומרת שחייבים להתחתן עם מישהו שדוחה אותנו חיצונית, אבל ממראה דוחה ועד יופי ארוכה הדרך (וגם אז יש אנשים שב"ה מתחברים לצד הפנימי ופחות לחיצוני).

ואגב, אני אשה- ככה שלבוא ולהסביר לי מה נשים חושבת ורוצות זה קצת מוזר..

נכון שאני לא מכירה את כל הנשים, אבל גם אתה לא..

וכנ"ל לגבי כל הגברים.

מי פה בא לעזרתי?

לא יכול להיות שרק אני חושבת שכל הנשים הן אותו דבר

מה פתאום

אבל זה חשוב. כן. 

השאלה היתה למה זה בכלל לא יכול להוות משהו לגיטימי לחשוב עליו כפרמטר 

אשה יפה זה כיף

אם מישהו מתעקש על זה, הוא מתעקש שיהיה לו עוד כיף בחיים

לדעתי זה טפשי, כי אשה עם תכונות רעות\אשה לא מתאימה לך תגרום לך לסבול מאד, וזה טפשי לחפש כיף כשאתה יכול לדפוק לעצמך את החיים מזה

אבל מי שרוצה לחםש ולהתעקש על זה, שיבושם לו

זה בערך כמו להתעקש שתהיה מליונרית, זה כיף שיש לה כסף, יכול לעזור מאד בחיים, אבל דברים אחרים יותר יזיקו לך אחר כך

זה נראה לי ילדותיות להתעקש על כיף ולא לחשוב על העתיד הקרוב

די כבר עם האמירה " לא תאהב שיקחו אותה רק כי היא יפה". מה - גבר שמתחתן עם אישה יפה זה רק בגלל שהיא יפה? אז גם אישה שמתחתנת עם מישהו גבוה ממנה זה רק בגלל שהוא גבוה...

די, זה לא נכון, וצריך להפסיק עם זה.

או גבר חכם יותר? ואת יודעת שזה ככה...לרוב...

לק"י

ואין לי שום בעיה עם זה שאריק גבוה ממני, ולא עם זה שיש דברים שהוא מבין הרבה יותר ממני- אבל אלו לא הסיבות שהתחתנתי איתו!

בקשר לחוכמה- נכון שעם גבר שהוא טיפש ממני בהרבה נראה לי שהיה לי קשה להתחתן, אבל הרבה פעמים כל אחד "חכם" בתחומים אחרים (נגיד בתחום של האוטיסטים אני "חכמה" יותר..נראה לך שבגלל זה הייתי מוותרת עליו?!).

ואנחנו לא בתחרות מי גבוה יותר או חכם יותר (או זקן יותר)- אני הכי אשמח בעולם בשבילו על הטוב שלו, גם אם זה יותר ממני.

אבל לא בגלל זה התחתנו.

ואגב, לא שמתי לב שהוא גבוה, עד אמרו לי..

היה לי ברור שהוא גבוה ממני (לא חוכמה גדולה..אני ממוצעת בגובה), אבל לא מעבר.

ושוב! אני ממש לא בטוחה שרוב הבנות מחפשות גבר שהוא יותר מהן.

כל ה"בנים רוצים" או "בנות מחפשות" האלה לא יובילו אותנו לשום מקום טוב

אנחנו חיים לצערנו בעולם ובתרבות,

שמכניסים לנו בכפית דימויי גוף מאוד מסויימים.

מכל זווית זה אוכל אותנו - אי אפשר להסתגר.

אם נסתגר, ונשים סייג בפני עניינים של צניעות,

החלטה די סבירה מצדו של אדם ירא שמיים -

נשלם את המחיר מבחינתכן כי אנחנו דוס לא פתוח.

ובכן, בחור שאיננו מסתגר,

בעצם גבר שלא מנותק מהעולם שסביבו -

הפנים מושג מסויים (ומעוות) של יופי.

עכשיו, מה הציפייה ממנו?

לקבל הצעה שהוא מתקשה לחיות איתה מבחינת המראה?

מישהי באמת מעוניינת שיצאו איתה מתוך רחמנות? חוסר נעימות?

אני כמתמודד עם הפרעת מצבי רוח לא אהבתי את הראיון כי כביכול הוא מציג שנישואיו עם אשתו המתמודדת פירקה אותו ואת משפחתו.

זה לא המצב שלי וחשוב היה אולי לציין את זה בראיון שיש מתמודדים, גם עם הפרעות מצבי רוח שכן מקימים משפחות ומביאים ילדים וחיים לצד המחלה.

במיוחד שהבאת את זה דווקא בפורום לנ"ו, המודעות היא דבר מאוד חשוב כשלעצמו וחשוב לדבר על זה אבל חשוב גם שלא לגרום נזק ולהפוך את כלל אוכלוסיית המתמודדים בהפרעות מצבי רוח לפסולי חיתון.

מצב מאוד מתסכל ומבלבל, אבל חשוב שתדעי שזה קורה להרבה מאוד אנשים.  אתם אחרי השלב הראשוני. התחושה הזו ש"ירד לך" יכולה להיות פשוט ירידה במתח הרגשי אחרי שיא ההתאהבות.

ציינת שאת מרגישה באויר שהוא כבר מתכונן להציע נישואין.

בקשר של חודשיים בסהכ, זה קצב מהיר מאוד. כשצד אחד "רץ" קדימה והצד השני עוד בתהליך בחינה, נוצר פער שיוצר לחץ פנימי.

את צריכה לשאול את עצמך - האם ה"רתיעה" היא ממנו, או מהמחויבות הכבדה שפתאום מונחת על הכתפיים שלך?

אולי הגוף מגיב בנסיגה כדי להגן עלייך מהמהירות בה הדברים מתגלגלים.

בחודש הראשון אנחנו מאוהבים ב"דמות" שבנינו לעצמנו. כשהערפל מתפזר, מתחילים לראות את האדם האמיתי.

האם יש משהו ספציפי (התנהגות, ריח, צורת דיבור, משהו באופי, בדמות, אולי במחשבות על העתיד המשותף, על האחריות והתמודדות עם החיים האמיתיים, פרנסה, בית) שמפריע לך?

מה אפשר לעשות עכשיו?

1) קחי מרחק של יומיים-שלושה: אל תיפגשו. תראי אם את מתגעגעת או מרגישה הקלה. הריחוק עוזר להבין מה חסר.

2) בדיקת ערכים: תשאלי את עצמך – מעבר ל"משיכה", האם הוא אדם שאת מעריכה? האם טוב לכם ביחד ביומיום?

3) אל תמהרי להחליט: את בת 22, אין שום סיבה לקבל החלטות גורליות (כמו חתונה) אחרי חודשיים כשאת בספק. מותר לך לקחת את הזמן.

זה מאוד תלוי אישיות ותרבות, אבל יש מקומות שחודשיים זה לגמרי הסטנדרט לפגישות. כמובן אם מרגישים שצריך עוד זמן אז סבבה, אבל בעיניי לא נכון להציג את זה כתקופה קצרצרה.

לפותחת- הייתי ממליצה לשתף אותו שאת לא ממש בקצב שלו. כמובן לא צריך לומר ש"ירד לך" ממנו, אבל כן שיבין שאתם לא באותו קצב.

וכן לעשות פגישה, אפילו ח"פ (יש מקרים שזה לגמרי מספיק) שתעזור לך לזקק את התחושות שלך.

תכתבי אזור בארץ, מאמינה שיהיו כאן המלצות 

בהצלחה!

לגבי הצעה אסביר לו שצריכה עוד קצת זמן

השאלה היא מה אני עושה עם עצמי בזמן הזה..

ותודה, אני מאזור הצפון 

האם הרתיעה היא ספציפית ממנו, מהקשר הזה,

או משהו כללי יותר.

זה בהחלט משהו שיכול לקרות.

ואגב

 אני לא בטוחה שנכון לא לשקף לו את זה. אם זה מה שאת מרגישה, את כנראה מבטאת את זה בצורה לא מודעת. לדעתי, קשר אמור להיות מקום של פתיחות, של כנות - שבו מרגישים בנוח להגיד - אני מרגישה שיש הרבה פוטנציאל בקשר שלנו, אבל פתאום אני מוצאת את עצמי בחששות, שאני לא יודעת בדיוק מה הם ואיך להתמודד איתם, ושזה שלב שאת צריכה לעבור לפני שאת מוכנה לעשות את הצעד הבא.

הוא לא חייב לתת לך פתרון, אבל עצם השיתוף יוצר איזשהו אינטימיות.

לגבי המלצות - את צריכה למצוא מישהי שמתאימה לך. 

קודם כל לשקף לו את זה

שאת שמחה בקשר שלכם ואת רוצה להמשיך טוב לך איתו

אבל את מרגישה שאת לא בקצב שלו ושאת לא יודעת למה

ואת צריכה עוד זמן לעבור תהליך/בירור עם עצמך

הרבה פעמים עצם זה שאת לא מפחדת מלומר לו את זה זה כבר פותח משהו בנפש ואת אולי תביני יותר מה קרה

ואם לא אז באמת שווה פגישה עם מישהו חכם בתחום או איש מקצוע

לנסות להבין אותך ומה חסום לך או חסר לך

המון בהצלחה

יש סיכוי שאני מפחדת לפתוח איתו את זה דווקא בגלל שזה יקרב ביננו.

צריכה כאן בירור רציני עם עצמי..

פשוט לומר שצריכה עוד זמן.

בהצלחה!

ובכל מקרה ומקרה זה הוביל למסקנה אחרת.

הרבה פעמים כשמגיעים לשלב ההחלטות אחד מבני הזוג (או שניהם) יוצר משבר בתת-מודע, והתוצאות של המשבר מובילות להכרעה לכאן או לכאן.

בפעם הראשונה, ארוסתי דאז יצרה משבר שלאחריו יצאנו להפסקה בקשר ונפרדנו.

בפעם השניה, התכוונתי להציע נישואין וכשהיא הבינה את זה היא יצרה משבר שהוביל כל אחד מאיתנו לכיוון ההפוך.

שלאחריו היא התחרטה על המשבר ומאד רצתה להתחתן ואני נכנסתי למומנטום שלילי ביחס לקשר שהוביל בסוף לפרידה.

בפעם השלישית (אשתי כיום), חשבתי שהיא יוצרת משבר ובדיעבד התברר שאני זה שיצרתי משבר מדומיין, אבל זה עזר לאשתי להוריד את החסמים האחרונים שהיו לה, ובסוף אותו היום הגענו להכרעה חיובית.

אז ההמלצה שלי היא לעצור ולחשוב עם עצמך מה גורם לך להרגיש כך, ואפשר גם להתייעץ עם אנשים שמכירים אותך טוב ושאת סומכת על דעתם.

הוא יכול לעזור לבנות עוד קומה בקשר.

דווקא שיוצאים מהפוצימוצי הכיפי של הקשר ואומרים דברים טיפה פחות נעימים אז זה באמת קשה, אבל לטווח טיפה יותר ארוך - זה בדיוק מה יכול לבנות את הקשר.

את יודעת להצביע על נקודת זמן בה התשוקה ירדה?

ייתכן שזה פחד מהעמקת הקשר כמו שכתבו פה, וייתכן שהיה מאורע ספיציפי שהשפיע. אולי התנהגות מסויימת מצידו? 'וידוי' שלו שהוריד לך וכו'. משהו ששיתפת והרגשת שהוא לא מבין אותך?

או שזה דווקא בגלל דריכה במקום וחוסר העמקה רגשית שאת מצפה לה והיא לא מגיעה, ואת מרגישה קשר תקוע מבחינתך למרות שמצידו זה לא מפריע להתקדם...

אני סתם זורק פה השערות.

תנסי לנתח בעצמך מה ומתי השתנה. כך או כך זה יקדם אותך. אפשר ללמוד מזה המון על עצמינו ועל הדינמיקה עם האחר. 

אתה כנראה בוגר מספיק כדי להבין שאנשים לא תמיד נכנסים לתבניות, ותוכל להפעיל את שיקול הדעת שלך כדי להחליט האם החריגה מההגדרות שלך זה משהו שאתה מוכן לנסות או לא, לפי הנתונים הספציפיים. אם השדכן נדבק אך ורק להגדרות היבשות, מה אנחנו מרוויחים מזה שיש בן אדם שעומד מאחורי זה?

פשוט  אני מרגיש שהשדכנית שפניתי לה מחפשת משהו שאחד לאחד תואם את מה שאמרתי וזו שיטת עבודה שאני לא בהכרח חושב שבאמת היא הכי נכונה והיא גם לא מזמנת הצעות רבות

לא מכיר שיש בלעדיות אצל שדכנים...

אבל בהנחה שצריך לבחור אז

לרוב באמת עדיף השניה, כי שידוכים מוצלחים הם לא תמיד (או אפילו לרוב לא) זוג שמתאימים בול, אלא זוג שפשוט יש התאמה וטוב להם ביחד

אבל יש פעמים שאתה בלי יותר מידי כוח ללצאת לדייטים, ואתה מעדיף רק לקבל הצעות שהם ממש מתאימות ומדוייקות, כי אז יש כביכול יותר סיכוי שהקשר יצליח לחתונה וגם אם לא לפחות הוא יהיה טוב ופחות דורש...

לא יודע אבל אם הייתי אומר התאמה דווקא מבחינת רשימה או פרטים שכתבת, אלא יש פשוט שדכנים כאלה שיש להם חוש חזק והם מצליחים לקלוט טוב אנשים ולקלוע להצעות שממש מתאימות להם

בהנחה שזה לא בפיקוח רפואי, לא כדאי להמשיך לענ"ד. גראס פוגע בהתפתחות המוח והתפקוד הקוגניטיבי אצל צעירים, פוגע בבריאות הנפש, במערכת החיוניות של הגוף, בפוריות וזה התמכרות.

כמובן שיש חשיבות לכמות שהוא מעשן, אבל במידה וזה לא בפיקוח הייתי יוצא מנקודת הנחה שהוא רק ידרדר.

ולאור כך שאמרת שאת תורנית, איבוד הדעת ע"י אלכוהול וסמים זה שיא השפלות האפשרית לפי חלק מהאחרונים

אם הוא לא מנסה להיגמל במסגרת מקצועית, אין סיבה שזה ימשיך לקרות אחת לשבוע בלבד, ואין ערובה שזה ישאר רק בגראס.. ואני לא חושב שאת רוצה לחיות בזוגיות עם בעל כזה.

השאלה היחידה היא על זה? כי אפשר להבין מהניסוח שלך שהוא גם פחות תורני ממך. שאולי זו גם סוגיה מבחינתך.

אם מבחינתך זה סבבה, אז זה סבבה.

אם מבחינתך זה משהו רע או שעלול להביא לדברים רעים, אז זה רע.

עם כמה שזה מבאס, זו שאלה שאת צריכה לענות לעצמך ובפורום את לא תקבלי תשובות שיותאמו אלייך באופן אישי.

השאלה שהייתי שואל, זה איך עישון גראס יכול להשפיע על זוגיות/משפחה/חינוך?

אבל לא נראה לי שבפורום הזה תוכלי לקבל את התשובה, אולי בפורומים אחרים..

לאחר שתקבלי תשובה על השפעות נפוצות, תוכלי להחליט אם זה באופן אישי מתאים לך או לא.

ולא רק גראס , כל עישון הוא סיבה לפסול .
אם המטומטמים שמעשנים היו יודעים שבזה הם מאבדים כל סיכוי לבת זוג ראויה , אולי הם היו מחשבים מסלול מחדש .

ולא להתחתן על סמך זה שהוא ישתנה ויפסיק מתישהו כי זה יכול גם לא לקרות ואז סתם ציפית והתאכזבת והתחלת את החיים בצורה כזאת מבאסת. גם ככה יש הרבה שוני בין גברים לנשים ויש הרבה על מה לעבוד בשנה הראשונה לנישואים כך שלא צריך להוסיף בעיות אם יודעים אותן מראש.

סמים זאת צרה צרורה ועדיף לא להכניס ראש למיטה חולה.

יש לי חברים שמעשנים והם סבבה לגמרי, אני לא אומר שזה בסדר רק אומר שהם נורמלים ואין להם איזושהי מחלת נפש..

יחד עם זאת, זה שנוא שנאה גדולה אצל השם יתברך-זה אני לא אומר בשמי זה בשם הרב שלום ארוש.

ודבר אחרון, אין אדם שיודע להגיד כן או לא על שידוך, אם תשימי לב, רבנים צדיקים אמיתיים עם יראת שמים אמיתית, אף פעם לא יגידו להוריד שידוך או ללכת על שידוך, הם תמיד ימליצו ואף פעם לא יכריעו כן או לא- מזווג זיווגים הוא רק השם וזהו. אין עוד. תתפללי אליו שיאיר לך מה לעשות.

אם את שואלת כאן שאלה רפואית, מה ההשפעות של העישון עליו ועל סביבתו - זה לא המקום הנכון.

אם את שואלת איך זה משפיע על הזוגיות - זה כבר תלוי בך.

כמו שכל דבר אצלו יכול להשפיע -

איך הוא נראה, מה הוא עשה\עושה בחייו, מה התוכניות שלו לעתיד וכו' וכו' -

יכול להיות שאלה דברים טובים ומקסימים בעינייך, אבל בעיני זה ממש לא מה שאני מחפשת.

[ורק רוצה להעיר לעניין האהבה: האם זה האדם הראשון שכלפיו את מרגישה כך? איך זה משפיע על קבלת ההחלטות שלך?]

שאתה שואל שאלה בפורום דתי לאומי?

אמנם יש פה טיפה ניקיות בעיקר נראלי מהמגזר החרדי

אבל הייתי ממליץ לך לנסות להגיע למקומות שיש בהם יותר חרדים, לא שאני מספיק מכיר...

שדכנים מיזמים חברים

לא להתייאש

להתפלל

שאל תוותר מיזמים בגלל שהם לא נראים

גם מיזמים שיש סיכוי קטן - מצטרף למכלול הסיכויים

אתה יכול לפרסם שם גם את עצמך.

https://chat.whatsapp.com/BZv5k2y7qYr3RZMmSKjAmd
 

טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜

אל תתייאש. אתה נשמע בחור טוב ואיכותית שהרבה בנות ירצו. רק צריך לחפש במקומות הנכונים. אתה לא צריך לרקע שלך להוריד לך. ההפך. זאת המעלה שלך שעל אף שלא למדת בישיבה אתה משקיע עצמך בלימוד והתמדה. תציג את עצמך באור הטוב והחיובי שלך, שהצד השני יוכל להתרשם מזה.

תן לחבר טוב/רב/שדכן שמבין אותך לומר את האמת ולפרגן עליך. אדם לא נמדד רק בנתונים הטכניים. בהצלחה!

שידוכים כהלכה

ושגרירים בלב

בשניהם יש בסיגנון הזה

ואם תשלח כרטיס אני יכולה להעביר לחברה שהיא שדכנית במגזר הדתי חזק 

יצאתי עם אנשים שדומים לתיאור שלך - 

אבל איתך כנראה לא הייתי יוצאת, בגלל העניין החרדי.

לא הרתיע אותי לצאת עם מישהו שלא למד בישיבה מסודרת (או בעל תשובה). אבל אני גם לא חרדית, ונראה לי ששם זה באמת יותר קשה.

לשאלה שלך איפה אפשר לנסות -

התשובה שלי זה לנסות בכל מקום.

יש רשימת שדכנים ומיזמים בשרשור הנעוץ בראש הפורום. (כולל נגיד מיזם דת"ל שמיועד למי שמחפש\ת אברך).

למה לא להתקשר לרבניות ממדרשות?

אין מה להתבייש. 

אולי כדאי לחשוב על מי שאתה מחפש, איפה היא תחפש? האם אתה נמצא שם?

הם החשובים.

תחומי העיסוק, מקצוע, הם באמת משהו שלא צריכים להוות משקל בשיקולים במציאת החיבור בין בני הזוג

מכירה המון זוגות סביבי ששניהם בתחומים תובעניים.  

אם זה ששניהם בהייטק, או שילוב שהוא הייטק והיא עו"ד וטוחנת שעות, או הפוך. או הייטק ורו"ח בחברה ציבורית וכל רבעון לחץ עצום בדוחות הכספיים.  

כולם מסתדרים בטוב.  

אם עובדים במשרות טובות ובזכות המשרות יש אמצעים וכסף, יש אפשרות להעסיק מטפלת פרטית ולהצליח גם לעשות קריירה  

גם תלוי באופי של בני הזוג.  כאשר תפעול הבית, ילדים, אוכל, כביסות, רופאים, טיפת חלב, קניות, להישאר עם ילד חולה (וכאן יש יתרון להימצאות מטפלת פרטית) מתחלק היטב בין בני הזוג, אין בעיה ששניהם גם מפתחים קריירה מקצועית טובה. 

דווקא למורות יש הרבה פחות גמישות לקחת חופשות ולהישאר בבית עם ילד חולה. 

שהייטקיסטים רוצים בהכרח הייטקיסטיות ומתאימים להן ומורים למורות..

זה לא מדוייק לגזור אופי מבחירת מקצוע. אני לדוג' מכיר הייטקיסטים שהם כמעט כמו מחשב מול מחשב והייטקיסטים שהם ממש חברותיים.

השרשור הזה יוכל לעזור:

https://www.inn.co.il/forum/t1362853#14778819

ולגבי מקצוע, כאחד שעובד בהייטק זה נראה לי יחסית מהמקצועות שהן פחות תובעניים מהממוצע (כמובן תלוי בחברה ובגבולות שמציבים לבוס).

ולענ"ד יש מספיק מכשולים בדרך לזוגיות, ולא כדאי להוסיף מכשולים שאינם הכרחיים עבורך.

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)

אני בטוח שהם מתכוונים לטוב, אבל עוד מיזם או פחות מיזם כבר לא משנים יותר מדי.

וזה בלי לדבר אם הם יהפכו בעתיד למסחטת כספים כמו חלק מהעסקים האלו. 

ב. אם ננקה את המרחב מאינטרסים כלכליים, על מה אנחנו נשענים?

עוד מאותו הדבר לא נותן כלום.

לגבי אינטרסים כלכליים - צריכים להיות משניים. אחרת את הופכת להיות מוצר. במקרים קיצוניים - יהיה עדיף לשדכן שתשארי רווקה ותשלמי כמה שיותר זמן. 

כסף הוא מניע. ותחרות בעיני יכולה להיטיב - וכן, אנחנו סוג של מוצר. בין שתרצה ובין אם לא.

אני מאמינה שהם הקימו מיזם כי הם מאמינים שיש להם משהו שונה, שהם לא עוד מאותו הדבר.

אוי ואבוי למי שמתייחס לבן אדם כמוצר. מה שבטוח - לא טובתך היא שעומדת לעיניו.

אביא לך דוגמא - שדכן שדורש שתירשם אצלו בתשלום כדי שיעביר את ההצעה שלך משודכת שלו.

הבן אדם פוגע באופן אקטיבי המשודכת שלו. היא משלמת לו כסף כדי שיביא לה הצעות והוא מונע ממנה כי הוא מנסה לסחוט את הצד השני.

וזה בלי לדבר על תופעה חדשה של שדכנים שלוקחים כרטיסים שמסתובבים, שמים את המספר שלהם ודורשים כסף ממי שפונה. 

ובסה"כ,

יש הרבה מיזמים\אתרים\אפליקציות וכו' בשוק.

חלקם עולות כסף.

ואני בוחרת למי מהם אני רוצה לשלם, וממי מהם אני נמנעת.

יש גם משהו נעים במחשבה שאני משלמת על שירות, מאשר מתחננת לחסדיו של מישהו.

אין בעיה לשלם לשדכן על הצלחה, יש בעיה לשלם לשדכן שמנסה לסחוט את הצד השני ובדרך לא מעביר לך הצעות!

הבן אדם פוגע בך אקטיבית ואת עוד משלמת לו! 

ואז גם השדכן, האינטרס שלו הוא להביא לידי זיווג מוצלח ולקצר את זמן החיפוש

ובכללי, חושבת שמי שלא עוסק בזה כמקצוע, מעוניין שימצאו את שאהבה נפשם…

חברה פעם העלתה לסטטוס בווצאפ (שיש בו רק חברות שלה) שהיא מעוניינת ומחפשת, ואם למישהי יש רעיון היא תשמח שתציע

היה לי ממש כיף לקרוא את זה וגם זה עורר בי מחשבה אקטיבית על הבנים בסביבתי שעשויים להיות רלוונטיים (כולל חברים של אחי וכו)

ב"ה כבר התארסה. אבל זה אדיר בעיניי לבוא ולהגיד את זה לסביבה הקרובה. 

מה הבעיה בעוד מיזם?

אם הרעיון שלו ייחודי וטוב - מדהים.

אפילו אם הוא בנאלי - גם מיזמים בנאלים משדכים זוגות בסוף.

אני לגמרי יכול להבין את היאוש. אבל הוא לא כלי עבודה.

זה שיא הרציונליות. לנסות שוב ושוב אותו הדבר ולצפות לתוצאה שונה זו ההגדרה של אי שפיות. איינשטיין שם שם.

א. המיזם מציע עניין ייחודי, אתה לא חושב כך?

ב. מיזמים בנאלים ומשמעממים -מקימים בתים בישראל - זה לא נכון?אם זה נכון, מעולה שהקימו אותם ולמה שלא יקימו עוד

במחילה, לא הייתי מספיק בעולם הדייטים בשביל לגבש דעה ולהבין בעצמי.

לפעמים אני תוהה כמה הפער הוא בדיוק של תכונות האופי/רצונות של האדם. וכמה זה אולי מחשבות שהאדם בא איתן מראש, במקום בכללי שהוא נמצא בו כרגע, על מה שם דגש בדייט, ואז גם להצליב את כל זה עם הבן/בת זוג בדייט! אוהו זה מסובך…

הרי זה לא שהרווקים שמעוניינים בזוגיות זה אחוז קטן מהאוכלוסיה. וגם, אני לא חושבת שיש פה איזה תכונה שיטתית שאפשר לשים עליה את האצבע ולהסביר את רוב הסיבות לרווקות.

ואני רק תוהה, בכמה מהמקרים חסר הלדייק בהתאמה מראש, ובכמה מהמקרים זה יותר עניין של "מזל" ואולי אם היית פוגשת עכשיו את ההוא שיצאת איתו לפני שנה, אולי זה היה הולך מדהים ויאללה חתונה.

(הבעיה היא כמובן שזה לא מתמטי, אלא בעיקר עניין של הלב, ובשביל שיהיה סיכוי לדייט צריך להתמסר אליו באיזושהי רמה, מצד שני אם זה לא הולך, משהו בהתמסרות יכול להיות שוחק וכואב. וכמובן כמובן שכל אחד אינדיווידואלי

רק תוהה אם *זה* המיזם שחסר. כאילו, אם הוא יתן מענה, או אולי יכול חלילה לגרום למפח נפש מיותר)

^ברור לי שכל אחד ואחת שונים. ברור. שואלת ברמה הכללית. 

אם הייתי יודעת מה העניין, הכל היה נראה אחרת, לא?

אין נראה לי תשובה אחת נכונה לשאלה שלך.

אני חושבת שמיזם 252 פנה לכיוון הזה - לא שידוכים, אלא ליווי והדרכה בתהליך. הם טוענים שמאות זוגות התחתנו בזכותם - לא הכירו בזכותם, אלא התחתנו בגלל הליווי.

באופן אישי, רוב האנשים שיצאתי איתם (ויצאתי עם לא מעט) - הקשר נגמר מהר (פחות משלוש פגישות). ואני די מדויקת, ומבררת, ולא יוצאת עם כל אחד. 

מצד שני, יש אנשים שיצאתי איתם, ונגיד הפריע לי משהו מסוים. אם כעבור שנה-שנתיים-שלוש הייתי יודעת שזה השתנה - יכול מאוד להיות שניסיון נוסף יוביל לתוצאה שונה. (בעיקר עניינים של בגרות ובשלות). גם אני כמובן עברתי מסע עד לנקודה הזאת, ובהחלט ייתכן שמשהו שפעם לא התאים בכלל היום יהיה יותר מוצלח.

בהסתכלות אחורה, מהחוויה האישית שלי, אין מישהו שאני נפרדתי ממנו (הפוך יש) והיום אני מתבאסת על זה.

כלומר, האם יכול להיות שברמת הכלל, מה שחסר זה פחות העניין של הדיוק ויותר העניין של לצאת יותר.

(אם יצאת יותר יש יותר סיכוי שתמצאי איש שמתאים לך וטוב לך איתו, מצד שני, חבל לצאת עם גברים שזה בכלל לא רלוונטי).

מבינה?

ממש לא התכוונתי שתדעי להגיד מה הבעיה, כי כמו שכתבתי, אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של תכונה בבן אדם. (לכולנו יש תכונות שהן פחות, אבל היופי זה שזה אצל כולנו, אז זו אולי התמודדות אבל לא בהכרח חסם)

את שואלת אם אני מעדיפה לצאת עם כמות או עם איכות?

לדעתי רוב האנשים פה לא נהנים במיוחד לצאת שוב ושוב לדייטים.

אם אסתכל על העולם בצורה כזו, יש אלפי אנשים בטווח הרלוונטי שלי מכל מיני בחינות, ואם אנסה לצאת עם נניח מאה כדי למצוא את ההתאמה הטובה ביותר - דווקא אז הסיכויים נמוכים מאוד בעיני, וזה זמן מבוזבז (צריך זמן כדי לצאת עם כ"כ הרבה). ובכלל, זה יגרום לזה שתמיד בראש יכולה להיות המחשבה - אולי אם הייתי בודקת עוד הייתי מוצאת מישהו יותר מתאים. מבחינתי, יש אדם אחד שקיים בעולם שרלוונטי לי כרגע - זה שאני יוצאת איתו, ואני צריכה להחליט אם כן או לא. כל שאר האנשים בעולם לא מעניינים אותי. לא אכפת לי אם יש מישהו עם סיכויים יותר גבוהים - האם הקשר הזה מתפתח טוב או לא?

ברור שנרצה להיפגש עם מישהו שרלוונטי לצרכים ולרצונות שלנו, לא?

בעיניי גם אין דבר כזה "האחד"  

כלומר, בוודאי שבסוף אני רוצה אחד, אבל זה לא שיש את ה-

הרעיון שלי זה לא לצאת עם כמה שיותר ולברור. הרעיון הוא שבסוף רוצים זוגיות שתמשיך לנישואים, לא?

ושהרבה מהרווקים רווקות שאני רואה סביבי זה לא עובד עוד בשלבים יחסית ראשוניים.

ואז צריך הצעה חדשה, נכון? כאילו אם לא עבד

ואז השאלה שלי היא כמה צריך עוד בשלב ההצעות לדייק. כי אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של דיוק של התכונות שאני מחפשת, כמו שזה עניין של איזשהו חיבור שלא בהכרח אפשר להגדיר בפרמטרים.

שתהיה כימיה טובה, משיכה, הערכה, הנאה מהמפגשים המשותפים.

והרבה מהזוגות שאני רואה (כולל אותי עצמי), שהכירו בצורה שהיא לא הצעה/שידוך, לא היו יוצאים מראש עם מי שבסוף הם התחתנו איתו.

וזה ממש לא אומר לוותר ולהסתפק בבינוני. בכלל לא. כמו שזה אומר שחיבור וקשר טוב יכול להתקיים גם בלי התאמה של המון פרמטרים. מבינה?

ואז אני אומרת, מדובר פה על מיזם שידוכים, כן? אני מצפה שמי שפונה אליו הוא לא יוצא כרגע עם מישהו. ואז השאלה האם בשביל ההצעה הבאה צריך סופר לדייק? או אולי הדיוק מיותר, ומספיק הכמה דברים בסיסיים (נניח רמה דתית דומה)

כשיוצאים לדייט, זה מתוך משאלה ורצון שהאדם שאני פוגשת עכשיו, איתו זה יעבוד ובע"ה בהמשך נישואים.

אממה, לא קלים שידוכינו (עובדה שיש המון רווקים רווקות שמעוניינים בזוגיות וזה לא בא בקלות בכלל)

באופן אישי אני חושב שרוב החברים הרווקים שלי ואני יחסית בוגרים מאוד ביחס לחברים הנשואים. ההבדל המשמעותי הוא שלהם יש אחריות ובגרות מהסוג החשוב שלא ניתנה לנו עדיין האפשרות להתפתח אילו.

ובאופן כללי על המיזם: הרושם שלי הוא שבכל המיזמים האלה מדובר באותם אנשים ובגלל זה הם מיותרים. אפשר להסתכל על המיזמים בתור הקרחון שמעל פני המים, בעוד רוב האנשים הרלוונטיים לא נמצאים באף מיזם. ולכן כל המיזמים האלה נכשלים, כי זה אותו דבר מאותו דבר…

לא התכוונתי לכך שרוב הקשרים שלי נגמרו בגלל חוסר בגרות.

לא אמרתי שום דבר על מידת הבגרות של רווקים לעומת נשואים. לא אמרתי שצריך להגיע לרמת בגרות של 10\10 כדי להתחתן.

אמרתי שהיו לי קשרים - שנמשכו יותר מכמה פגישות בודדות - ומה שהפריע לי בהם זה תכונה שבעיני יכולה לעבור שינוי - בגרות - ולכן אם כעבור זמן הייתי פוגשת את אותו אדם, יש מצב שהקשר היה נגמר בצורה אחרת.

(אם ניקח לדוגמה משהו אחר: אם היה מפריע לי שהוא מאוד גבוה, גם כעבור זמן פער הגובה עדיין קיים).

אגב, יצא לי להכיר ממש בקטנה את הלל דחבש ז"ל, יהי זכרו ברוך