בשבועיים האחרונים קראנו בפרשות השבוע (תחילת תזריע וסוף מצורע) על דיני טהרת המשפחה, או איך שהם אמורים להיות בכל אופן.
טומאת נידה - שבוע ימים מרגע תחילת הדימום.
טומאת יולדת - שבוע לבן ושבועיים לבת.
מה שקורה היום ידוע יותר בשם הכולל "חומרת ר' זירא"
חומרה זו היא חומרה שנבעה ככל הנראה מבורות רפואית באותה התקופה (לפני כ-2100 שנה).
ובאופן כללי היא באה להשוות את דיני נידה לדיני "זבה גדולה"
ולמי שלא עקב לפני 4 ימים מה קראנו, אני אצטט:
"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, וְיָלְדָה זָכָר--וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים, כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא. וּבַיּוֹם, הַשְּׁמִינִי, יִמּוֹל, בְּשַׂר עָרְלָתוֹ. וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים, תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה; בְּכָל-קֹדֶשׁ לֹא-תִגָּע, וְאֶל-הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא, עַד-מְלֹאת, יְמֵי טָהֳרָהּ. וְאִם-נְקֵבָה תֵלֵד, וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ; וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּשֵׁב עַל-דְּמֵי טָהֳרָה. וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ, לְבֵן אוֹ לְבַת, תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה, וּבֶן-יוֹנָה אוֹ-תֹר לְחַטָּאת--אֶל-פֶּתַח אֹהֶל-מוֹעֵד, אֶל-הַכֹּהֵן. וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי יְהוָה, וְכִפֶּר עָלֶיהָ, וְטָהֲרָה, מִמְּקֹר דָּמֶיהָ: זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת, לַזָּכָר אוֹ לַנְּקֵבָה. וְאִם-לֹא תִמְצָא יָדָהּ, דֵּי שֶׂה--וְלָקְחָה שְׁתֵּי-תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה, אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת; וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן, וְטָהֵרָה...
וְאִשָּׁה כִּי-תִהְיֶה זָבָה, דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ--שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ, וְכָל-הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד-הָעָרֶב. וְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו בְּנִדָּתָהּ, יִטְמָא; וְכֹל אֲשֶׁר-תֵּשֵׁב עָלָיו, יִטְמָא. וְכָל-הַנֹּגֵעַ, בְּמִשְׁכָּבָהּ--יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם, וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב. וְכָל-הַנֹּגֵעַ--בְּכָל-כְּלִי, אֲשֶׁר-תֵּשֵׁב עָלָיו: יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם, וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב. וְאִם עַל-הַמִּשְׁכָּב הוּא, אוֹ עַל-הַכְּלִי אֲשֶׁר-הִוא יֹשֶׁבֶת-עָלָיו--בְּנָגְעוֹ-בוֹ: יִטְמָא, עַד-הָעָרֶב.
וְאִשָּׁה כִּי-יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים, בְּלֹא עֶת-נִדָּתָהּ, אוֹ כִי-תָזוּב, עַל-נִדָּתָהּ: כָּל-יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ, כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה--טְמֵאָה הִוא... וְאִם-טָהֲרָה, מִזּוֹבָהּ--וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים, וְאַחַר תִּטְהָר. וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי, תִּקַּח-לָהּ שְׁתֵּי תֹרִים, אוֹ שְׁנֵי, בְּנֵי יוֹנָה; וְהֵבִיאָה אוֹתָם אֶל-הַכֹּהֵן, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת-הָאֶחָד חַטָּאת, וְאֶת-הָאֶחָד עֹלָה; וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְהוָה, מִזּוֹב טֻמְאָתָהּ"
ולמי שלא היה לו כח לקרוא או להבין עד הסוף, אני אסכם.
זבה גדולה - אשה שראתה דם שלא בזמן שהיא אמורה לראות (וסת), במשך שלושה ימים ברצף, צריכה לספור שבעה נקיים.
ובסוף השבעה להביא קרבן זבה.
ולמותר לציין שהיום לא קיים בכלל המושג "דמי טהרה" של יולדת, ונשים צריכות לחכות חודשיים ויותר עד החיבוק המיוחל.
היום, כשיש מספיק ידע רפואי כדי לדעת אם הדם הוא דם וסת או דימום אחר, אפשר (וצריך!!) להחזיר טהרה ליושנה.
רק תחשבו על כמה נפשות לא נולדו לעם ישראל בגלל "ביוץ מוקדם" (או יותר נכון טבילה מאוחרת)
ועל כמה לא נוח יהיה אם כל אשה נשואה בישראל תצטרך להביא קרבן זבה בכל חודש...
נראה לי שזו הסיבה שהרב התיר לכם, כי מדאורייתא אין חיוב לשבעה נקיים אלא רק שבעה ימים מתחילת דם הוסת.
זו לא הקלה בדיני טהרה אלא פתח להתיר, שרצוי מאוד שיוחל על כלל הציבור.
ובא לציון גואל.
אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה