צריך לעשות חשבון נפש, אבל לא תמיד עונש זה בגלל מעשה.

אנחנו לא יודעים חשבונות שמים

וגם חשבונות ארץ לא יודעים

ואיפילו מה שכתבת פה- זה חלקי יחסית למציאות

אבל כן עלה לי מוטיב אחד שאפשר להתחזק בו-

לשים לב יותר לכאב של האישה.

לשים לב יותר שאם כואב לה- זה בעיה, זה מחייב התייחסות כוללת, שעכשיו תורה לקבל יחס ופיתרון.

אם זה מענה רפואי, או מענה הלכתי, או מענה ריגשי או לא יודעת

ותשאלו רב פוסק גדול יותר עם כתפיים רחבות יותר!

יש היתר למצבי שעת הדחק כמו מה שתיארת- אבל אני לא אכנס לבירור הלכתי כאן.

ותלך לברר עם הפוסק גם את השאלה הישנה שהיה לך- כדי שיהיה לך היום ברור שמה שהתירו לך מותר באמת, ומה שהחמירו לך בשלום בית זה חומרא באמת חשובה.

הוא גימגם משהו, ובסוף הסכים עם הניסוח שהמיקל יש לו על מי לסמוך, זה לא שהוא ממש התיר. ואחרי זה מישהו שסיפרתי לו דיבר עם רב אחר, והוא אמר שאסור לגמרי, ואפשר אולי אולי להתיר רק במקרה שממש הולכים להתגרש.

לכו לרב זכריה בן שלמה משעלבים אין שני לו  

לא חושבת שמותר לך לקשר את המחלה לזה שהקלתם במיוחד אחרי התייעצות עם רב. 

כדי להסיר חשש מהלב הייתי הולכת להתיעץ עם רב שמבין עם יש צורך לעשות תיקון וכו'.

ד"א שאלה מהצד. פעם ראשונה שאני שומעת שאישה ששכחה לבדוק ביום השביעי צריכה לחכות שבוע שלם שוב. לא צריך פשוט לחזור על הבדיקה למחרת היום??

שבמשך כל השבוע היא לא בדקה, ואז באמת צריך לחכות שבוע שלם

דרך אגב, הרבנים ממליצים לבדוק ראשון שלישי ושביעי בשביל למנוע בדיוק מקרים כאלה.

(אם בודקים בשלישי ושכחו בשביעי, אפשר לבדוק למחרת והכל בסדר)

להעלות את הנושא הזה לדיוני הרבנים,

למה צריך להרחיק אשה מבעלה כ"כ הרבה? אין צורך להחמיר כשלא צריך (בכוונה לא כותבת שאין צורך להחמיר סתם כי כשהחמירו פעם זה לא היה סתם)

את יכולה גם סתם לא לשמור הלכות..

את חושבת ש"הרבנים" לא יודעים על מה צריך לדון?!....

מה, הם לא מודעים להלכה כי אינם קוראים פורום נשואים בערוץ 7?...

"להרחיק אשה מבעלה"...  אפשר בכלל להשיג על הקב"ה שנתן הלכות כאלה, ו"לא ידע" אם כבר ברא איש ואשה איך צריך לסדר את העניינים...  אפשר גם לראות את הקרבה המופלאה שכמובן מצויה אוטומאטית בין איש לאשה אצל אלו שלא שומרים הלכות נידה..

מה זה "להחמיר שלא לצורך"?..  מאיפה ה"מומחיות" הזו בהלכה לדעת שזה "לא לצורך"?!  גם כשרופא נותן מרשם את אומרת שזה "לא לצורך", או שם מבינה שהוא מצוי בכך יותר?  אז איך בהלכה, בלי ללמוד פסיק-פסיקו של מה שלמדו פוסקי ההלכה המובהקים, את כבר יודעת שזה "שלא לצורך"?..

ומה ה"חידוש" הזה ש"פעם" זה לא היה סתם?... זה היה בדיוק כמו היום. וכבר הסברתי בהודעתי הקודמת.

וגם "רבנים" יודעים יפה מאד איזה דברים שונים מ"פעם" להיום - ואיזה לא.

וגם אם כן, רגשות הקדושה שמתנוצצים בקרבם מסירים מהם כל משיכה לבנות המין שלכן,

כך שאין להם שום שמץ של מושג כמה קשַה ההרחקה של אשה לבעלה.

זה מה שאת מתכוונת לומר?

פשוט דיני נידה הם טאבו, בדיוק כמו מסורבות גט, עליה להר הבית ועוד כמה...

והרבה רבנים היום מפחדים לפתוח תיבות פנדורה, במקום להיות החזית של עולם ההלכה.

שלא כדוגמאות האחרות שהבאת,

שום רב אורטודוקסי לא יוכל להתיר ולהקל, אלא במקרים ספציפיים וממוקדים מאוד.

ואת זה הם עושים כבר עתה..

וגם מעבר לכך.

לצערנו, עוד מישהו שיודע יותר מכל הפוסקים ש"אפשר (וצריך!)" לשנות את "חומרת רבי זירא".. ר"ל.

"חומרא" זו לא נבעה מ"בורות רפואית" אז - אלא הדברים הללו נובעים מבורות הלכתית היום..  רבי זירא הוא לא זה ש"החמיר", הוא ציין את מה שבנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליה שבעה נקיים.

ומנהג זה לא היה בגלל "בורות רפואית" אלא בגלל החומרה הגדולה של הלכות אלו, והקושי להבין אם מדובר בנידות או זיבה; וכן הקושי בבקיאות בהלכות אלו, שלעיתים "שומרת יום כנגד יום" ולעיתים שבעה נקיים, ולעיתים בתם ביום השמיני.

ובהיות שמדובר על דבר יסודי בבנין קדושת האומה לדורותיה, המסור לכל אשה ואשה, מן הסתם זה מה שגרם לבנות ישראל לנהוג כך. ונקבע כהלכה לדורות.  וזה לא תלוי כלל ב"ידע הרפואי" שהיה אז. גם אז יכלו לשאול רב בדיוק האם זו ראיה מסוג זה או מסוג זה. ראו שזה לא יחזיק - והים זה לא היה שונה.

וידוע הדבר בכללי הפסיקה, שהחומרה ההלכתית של מנהג אמיתי שנתקבל באומה, הוא למעלה מתקנה שע"י חכמים. שתקנה ניתנת להתבטל ע"י בי"ד גדול יותר - מה שאין כן מנהג האומה. ודברים אלו נעוצים בעומק הבנת עניינה של תושבע"פ, שמבטאת את עומק רוח האומה, ואת חרדת הקודש הטבעית העמוקה שלה לדבר ה'.

[ובכלל, לגבי המחשבה שאפשר יהיה להסתמך על "איבחון מעבדתי" כדי לדעת באיזה סוג דם מדובר - הרי שמעבר לחוסר המעשיות של דבר כזה, כאילו כל אחת תתחיל ללכת למעבדה.. דבר ידוע הוא בהלכה שאינה נקבעת עפ"י בדיקות מעבדתיות. זה נושא ארוך שלא כאן מקומו ומקום הסברו]

חכמי כל הדורות - כולל דורותינו - דאגו לא פחות ממך ליכולת להרות. אפשר גם לתאר, באותה מידה, אלו פנים היו לעם ישראל בלי ההנהגה הזו, לאן היתה מגיעה שמירת טהרת המשפחה. כמה בני נידה - על כל "מעלותיהם" - היו מסתובבים במקום ילדים כשרים.

ולגבי "קרבן זיבה" - אל דאגה.. יבנה בית המקדש, תהיה סנהדרין, הם כבר ידעו לדון בענין..

והרב בוודאי לא הקל בגלל זה - שהרי אינו יכול לדעת אם היא לא היתה באמת "זבה גדולה", שהרי הוא לא עשה "בדיקות רפואיות", ומן הסתם גם מספיק ת"ח לדעת שלא עושים וגם לדעת את חומרת הענין לכשלעצמו. הסיבה היא אחרת מן הסתם, לא מסובך להבין את החשבון הדחוק שבגללו היסס קצת במצבם, למי שקצת מכיר את הנושא ההלכתי (בלי "התחכמויות"), וכמובן אי פשר להקיש ממקרה למקרה.

אכן, צריך "להחזיר עטרה ליושנה".. שהלכה פוסקים עפ"י כלליה, ועפי"  גדולי הפוסקים - ולא כל מצטט-משהו בפורום, יכול להודיע ש"הגיע הזמן" לפעול נגד כל כללי הפסיקה ופוסקי ישראל.

לכפור בתושבע"פ אפשר גם בדרך פשוטה יותר.. לא צריך לשם כך להשתמש בכלי ה"למדנות" כביכול, שלה עצמה..

ועוד על משקל ה"הודעה": רק תחשבו כמה נפשות נאבדו לעם ישראל בגלל כל מיני מזלזלי דברי חכמים, שידעו "יותר טוב".. רוב הרפורמה התחילה כך.  בעיירה מיניאפוליס שבאמריקה, בה היא התחילה שם, לא נשאר יהודי אחד מאלו שהיו. כולם התבוללו כתוצאה מ"חוכמות" כאלו, של ה"יודעים יותר" איך לשמר ולגדל את עם ישראל..

קוראת פה את השרשורים בתקופה האחרונה , ולעיתים מאוד מופתעת מהתגובות הכ"כ מכילות

שאנשים מביעים פה כלפי מחשבות ומעשים אפילו חמורים ביותר.

שמחה מאוד שאדם תורני מאיר פה את עיני המגיבים וגם את עיני בידיעותיו התורניות ההלכתיות והמחשבתיות.

תודה רבה לך, חשוב מאוד לכולנו. הנטיה הטבעית שלנו היא ללכת בעצת הנפש הבהמית שלנו ששקועה 

ב"אני" וצריך להיזהר שלא ללכת שולל אחריה .

ליצר הרע יש המון תירוצים למה לא לשמוע להלכה, וכשקוראים פה את התגובות אפשר ממש להאמין שזו האמת.

תודה ד. תמשיך בבקשה להאיר את עינינו.

אף אחד לא בא לזלזל בדברי חכמים.

רק העליתי נקודה חשובה

נקודה שבאה להמחיש את ההבדל בין דיני נידה המקוריים לבין מה שעושים היום.

רק נראה לי מוזר שמחמירים כ"כ במשהו שהוא דרבנן (חומרת ר' זירא), וההחמרה הזו באה על חשבון מצוות פרו ורבו שהיא דאורייתא.

אני חושב על כל התינוקות שלא נולדו בגלל חומרה זו, ועל צער העקרות ההלכתיות שלא הפכו לאמהות (או שהיו בעלות משפחות קטנות ממה שהן רצו) בגלל ההחמרה הזו.

ובלי שום קשר,

אם דיני נידה כמו שהם היום היו דאורייתא, לא היתה שום אפשרות להקל בהם... ועובדה שרבנים כן מתירים, במקרים מסויימים.

עכשיו רק נשאר לתהות למה לא מחזירים את דיני נידה לצורתם המקורית

זה איסור מדרבנן, לא חומרא

ולעולם לא יקילו בזה

לא מקילים בזה גם במקום שאי אפשר להיכנס להריון. וברוך ה' היום כבר מצאו לזה פתרונות רפואיים.

בסיפור כאן הקילו בבדיקות, לא בשבעה נקיים עצמם

אולי לא תדבר על דברים שאתה לא מבין בהם?

מה דעתך?

וגם קוראים לה ככה - חומרת ר' זירא (או חומרת בנות ישראל).

והעובדה שזו חומרה בת 2100 שנה לא הופכת אותה לדין דרבנן, היא היתה, עדיין, ולנצח תישאר - חומרה... עד שיקום בית דין עם כתפיים מספיק רחבות ויבטל אותה.

הוא היה חומרה, שכן מעיקר הדין לא היה צריך לנהוג כך. לכן זה נקרא "חומרא דרבי זירא".

לאחר שהמנהג התקבע, זהו דין גמור. מנהגים מחייבים מדברי חכמים, ואם כן זהו דבר שאיסורו מדרבנן.

אם יבוא בית דין ויבטל, סבבה. כיום זהו דין גמור, ו"פורץ גדר ישכנו נחש", כבכל איסורי חכמים.

אבל כל עוד לא מעלים את זה לסדר היום הציבורי - אין לרבנים עניין לפתוח את זה.

זה אחת מתיבות הפנדורה של ההלכה, והרבה רבנים מפחדים לפתוח אותן.

בנות ישראל קיבלו על עצמן לפני בערך 2000 שנה להחמיר בדיני נידה, מסיבותיהן השמורות עימן.

והגיע הזמן שבנות ישראל חכמות ויראות שמיים תעלנה את הנושא אל גדולי התורה בדורנו כדי שיפתרו את המצוקה.

לענ"ד רבש"ע מעולם לא רצה שנשים תלעטנה את עצמן בהורמונים כדי לאחר את הביוץ.

או שנשים תסבולנה כ"כ הרבה רק כדי לחבוק ילד אחד (ולרוב גם זה כל מה שהקופה מממנת).

שחומרה אחת עם השלכות מרחיקות לכת תמנע מכ"כ הרבה ילדים להיוולד

תגרום לבעיות בשלום בית בגלל ריחוק מיותר בין איש לאשתו.

תגרום לכך שהרבה זוגות לא דתיים לא ישמרו את דיני טהרת המשפחה בגלל הדרקוניות שלהם בצורתם הנוכחית.

אני חושב שהבהרתי את כוונתי,

חומרת בנות ישראל גרמה כ"כ הרבה נזק, ואני בטוח שאם הן היו יודעות מה חומרה זו תגרום, הן לא היו מחמירות על עצמן ככה.

אז בין אם אתה צודק ובין אם לאו, העלאת הנושא לסדר היום הציבורי לא תורמת לכלום.

יש הלכות שברור שחלף זמנם, ובכל אופן אין אפשרות לבטלם בהיעדר גוף מוסמך. על ההלכה הזאת אפשר לדון אם היא רלוונטית, אבל זה לא ישנה את ההלכה שמדובר כיום באיסור גמור.

אם כוונתך הייתה שכדאי לכונן סנהדרין ולבטל את ההלכה, זה היה דבר אחד. זה לא מה שאמרת. אמרת שניתן להקל בהלכה הזו בגלל חוסר ההגיון שלה בעיניך, ושלדעתך הלכה למעשה על כך נסמכה פסיקתו של הרב. מעבר לכך שמדובר בחוסר הבנה מוחלט בדיני נידה, כפי שמופים ציין בצדק, יש בכך ערעור על הצורך בשמירה על ההלכה הזאת, שכן לדעתך הפוסקים "מחפפים" בזה, וזה עשוי להביא לרפיון בדבר שבכל מקרה מאד קשה לשמור עליו. בפועל, הפוסקים לא מתירים בשום מצב להקל בחומרת רבי זירא. כך שמה שכתבת לא מבוסס ויכול לגרום לקוראים שלא מודעים לכך לזלזל בהלכה הזאת.

לדעתי מה שכתבתי זה מה שהפריע לכל מי שהגיבו לך, והרבה פחות הויכוח העקרוני על השייכות של חומרת רבי זירא לימינו.

לומר שהרב שהתיר לפותח השרשור להקל, נשען על הנקודה הזו, שדיני נידה היום הם החמרה, והדין דאורייתא הוא הרבה יותר קל.

לא באתי לפתוח פתח ולא לומר ח"ו שאנחנו לא מקפידים.

רק הגיע הזמן שמהיתרים נקודתיים זה יהפוך לביטול החומרה המיותרת הזו, שגרמה מספיק נזק לעם ישראל לדורותיו.

אין היתרים בחומרת רבי זירא, גם לא נקודתיים. ההיתר פה מבוסס על דבר אחר לגמרי, האופן שבו ניתן להחשיב שבעה נקיים.

אז אין נקודתי, שתתלונן עליו שהוא לא שיטתי.

אם זה מזיק או מועיל, אפשר לדון. אין סמכות להתיר את זה כיום, אז עדיין לא ברור על מי באת להתלונן...

הבאתי בהודעה הראשונה שלי את הציטוט מספר ויקרא.

שם כתוב שאשה שרואה דם בזמן שהיא אמורה לראות דם (המחזור החודשי) צריכה לספור שבעה ימים ואז היא טהורה.

לא שבעה נקיים, שבעה ימים מרגע ראיית הדם.

אשה שרואה דם לא בזמן המחזור החודשי, והדימום נמשך לפחות שלושה ימים נקראת "זבה גדולה" והיא צריכה לספור שבעה נקיים ולהביא קרבן זבה אחרי הטבילה.

חומרת בנות ישראל (הנקראת חומרת ר' זירא) גרמה לכך שעל כל דימום (גם דם הוסת) נשים שומרות כמו זבה גדולה.

אני לא יודע מה גרם להן להמיר על עצמן ככה, אבל דין התורה המקורי (אותו דין שכולל גם דם טוהר של יולדת, שמשום מה לא מקיימים היום) הוא הרבה פחות חמור ממה שקורה היום.

אותו דין התורה הקמאי, הוא המינימום שממנו אי אפשר להקל יותר, ועד אליו רבנים מתירים לאט לאט לזוגות עם בעיות בכניסה להריון.

ולא אמרתי שאני חושב שצריך לחזור עכשיו לאותו דין מקורי, אמרתי שנכון וראוי לפתוח את הנושא הזה לבירור הלכתי (שאולי בסופו יחליטו גדולי ישראל שצריך לעשות משהו עם זה)

קראת מה שכתבתי על תקנת רבי?

או אולי אתה לא מבין מה כתבתי שם?

 אני יודע בדיוק מה גרם להם להחמיר על עצמן

ולא ישנה כלום אם היו מבטלים את זה, כי ב99% מהמקרים צריך לשמור שבעה נקיים בגלל תקנת רבי, לא בגלל דברי ר' זירא

את תקנת רבי אי אפשר לבטל עד שתתבטל הסיבה שלה - חוסר בקיאות בצבעים.

בע"ה כשיבוא המשיח, ותחזור הסמיכה, ונוכל ללמוד תורה מפי אליהו הנביא, הוא ילמד אותנו איזה אדום נאסר ואיזה לא. ואז אני מאמין שיתבטל האיסור הזה מאליו, כי הרי כל התקנה היא רק למי שלא בקיא, ואם נהיה בקיאים לא היתה תקנה מעולם.

ושוב אני מבקש שלא תביע דעה בדבר שאתה לא מבין בו.

גם ברפואה אתה תטען  בפורומים שצריך לבטל את תרופה X ולקחת במקומה את תרופה Y כאשר כל הרופאים חולקים עליך, ואתה בסך הכל קצת קראת חומר על תרופות?

יש מספיק כלים רפואיים כדי לדעת איזה דם הוא מהרחם ואיזה לא, ולפי זה לעשות "קטלוג צבעים" (עד כמה שזה נשמע מזעזע).

למה צריך לחכות לאליהו שיבוא במקום לתקן עולם כבר היום?

וחוץ מזה, את הסמיכה אפשר להחזיר הרבה לפני בוא אליהו, רק צריך שמספיק תלמידי חכמים יסכימו על זה...

ונניח שממשלת ישראל מחליטה היום לקחת בחזרה את הריבונות על הר הבית מידי הוואקף ולבנות את בית המקדש... גם אז נחכה שיבוא אליהו וילמד אותנו את מה שאנחנו יכולים ללמוד בעצמנו?

המציאות מאז תקנת רבי השתנתה...

נקודה למחשבה

כל דם מגיע מהרחם, גם דם צהוב.

יש ארבעה גוונים של אדום שמטמאים (וגם שחור)

מה הרופאים יעזרו?

הלוואי שהיה איזו שהיא אפשרות לגלות איזה צבעים מדובר 

וגם הסמיכה לא תעזור, גם למ"ד שאפשר להחזיר אותה, כי גם א רב נהיה סמוך, זה לא יחדש לו ידע.., וזה ממש לא מוסכם, ורוב הרבנים לא יסכימו על זה מהסיבה הפשוטה שמהרלב"ח סבר שאי אפשר לעשות את זה, וכן הסכים החזו"א.

ולגבי בית המקדש, אתה ממש עובר נושא, אבל אה"נ אנחנו לא יודעים איך לבנות את בית המקדש, ולא נוכל לבנות אותו בלי הכוונה

חוצפה:

אתה חצוף!

"חומרה מיותרת".. "גרמה מספיק נזק".. חצוף!

מי זה רבי, מי זה רבי זירא, מי זה בנות ישראל, מי זה כל דורות ישראל... אני!..  וגם עם-ארצות כפי שהראיתי בהודעה אחרת.

והרב שהתיר לא "נשען" על זה. אתה פשוט לא מבין דברים הכי פשוטים בהלכות נידה. הוא התיר בענין אחר לגמרי ממה שדיברת עליו. ולא בגלל שחשב שזה "דרבנן" - בכלל לא יכל לדעת אם זה דרבנן או דאורייתא שם.. 

הוא עם-ארצות גמורה.

א. מראה שאינך מבין מה זה "חומרת בנות ישראל". מתייחס כאילו היה "קונגרס בנות ישראל" - "אם הן היו יודעות"...  כך הן נהגו. מנהג שפשט. וככל גדול בתושבע"פ ובמנהגים: מה שפשט בכל ישראל, מתוך תורה, הוא העדות הגדולה על התאמתו האינטגרלית לאומה.

ב. מראה שאינך מבין מה זה "דין דרבנן". הדין הזה - כפי שכבר הסברתי - הוא עוד יותר מדין דרבנן רגיל. לא פחות. עד שבגמרא כשרצו להביא דוגמה ל"אל יעמוד להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה" הביאו את זה כדוגמה: "אמר רבי זירא, בנות ישראל..."   כלומר - כהלכה פשוטה שאין כל חולק עליה. ההיפך הגמור מדבריך.

ג. מראה שאינך מבין מה זה תושבע"פ. שעניינה הוא בדיוק אופיה הפנימי של האומה. ומזה נגזרת העוצמה של מנהג שפשט בכל ישראל, כנ"ל.

ד. מראה שאינך מבין מה זה "הגשמה" - אם אתה "יודע" שה' "לא רוצה שלעיטו עצמן בהורמונים"... (כבר קידמך, להבדיל, טרונוסרופוס בשאלתו את רבי עקיבא: מעשי מי מתקונים? של הקב"ה או של בשר ודם..).

ה. מראה שאינך מבין מה הערך של הלכות נידה. מה שכל בנות ישראל וכל דורות ישראל וכל חכמי ישראל, שכולם ידעו וחשו גם את הצדדים ה"מוחשיים" של החומרה, וגם את החשש המוחשי לאיבוד יכולת ריאלית לשמירת הל' נידה בלי זה - ונהגו כהלכה כדי לא לסכן שמירת הלכות נידה, חלילה. ואתה "יודע" יותר טוב...

ו. מראה שאינך מבין את הפרופוציה בין נזק לכל כלל ישראל לדורותיו, לבין בעיות פרטיות שצריכות פיתרון. וממילא כמובן גם לא את העילוי הגדול מכל נזק, שיש לפרט ש"הולך" עם האומה בהנהגותיה האמיתיות ומסייע לקיומה.

ז. מראה שאתה פשוט חצוף, כשאתה מכנה "דרקוניות" את דיני ישראל (כן, "בצורתם בנוכחית"...  גם הרפורמים חושבים כך על נסיעה בשבת. אם משה רבינו היה יודע שיהיה כ"כ קל להתניע רכב, אולי היה כותב אחרת את דיני הבערה בשבת...והיה מונע את ההליכה ה"דרקונית" מרה"מ רגלי לביה"כ בביקורו בחו"ל..  אולי גם מעוד לא דתיים שלא באים בגלל זה..)

ח. מראה יותר מכל שאינך מבין כהו-זה מה זה רבנים, גדולי עולם. אנשים שמנדדים שנתם למצוא איזה פתח להתיר עגונות, להקשיב לכל כאב, הם "מפחדים"..."אין להם ענין"..  בוודאי..  אתה יודע מהיכן לקוח "תיבת פנדורה"? מהמיתולוגיה היוונית. מי שלוקח משם את מושגיו ביחס להלכה וחכמיה, זה מה שיוצא לו..

וגם זלזול בכבוד עצמך, על הרמה של הגישה למקצוע גדול שכזה - שאם היית ניגש כך למדע אחר, לא צריך לומר מה היה קורה...

אתה לא באת "להמחיש" שום דבר, אתה באת "לדלג" על חכמי התושבע"פ לדורותיהם, שאינך מתקרב לקצה קרסוליהם, ולהסביר מה אומרים "דיני התורה המקוריים" - כפי שעשו הקראים בזמנם, ועוד כל מיני גורמים איזוטריים שאבדנם מראה על אפשרות כח החיים של מהלכם.

כשלאדם משהו נראה "מוזר" והוא שואל - אז זה דבר רגיל, בכל בית מדרש, ועונים לו.

אבל כשאדם לא שואל, אלא "יודע" יותר מכל מי שמומחים בענין - אז זה ענין אחר לגמרי.

ומי שעוד מתנשא לומר, שהוא חרד למצות ה' דאורייתא של פריה ורביה (שציוה גם על כבוד ת"ח, שזה דאורייתא) יותר מכל חכמי ישראל, כולל ר' זירא, אז הוא גם חצוף, וגם מראה על הרמה של דבריו.  כולם לא ידעו על חשיבות מצות פו"ר, כולם לא חשבו על "התינוקות שלא נולדו".. עד שבא מישהו בפורום בערוץ 7 והאיר עיני כל דורות ישראל...

מה "שעושים היום" - זה לא "הבדל מהמקור" אלא בדיוק כוונת המקור. להיזהר מאד במצות ה'. חלק, ממש הדין ה"מקורי" - לגבי "זבה גדולה" (שכלל אינו תלוי ב"מעבדה" כידוע לכל יודע ספר, אלא במנין הימים כדברי הרמבם ואין כאן מקומו), וחלק הזהירות שלא לעבור על דין זה.  כל תושבע"פ בנויה כך - תקנות וגזרות וסייגים ומנהגים. והחשבון של מה שזה בונה באומה ובמי ששותף לזה, הוא גדול ו"רחמן" הרבה ממה שאתה מנסה להעלות פה, כביכול.

והשמירה על המסורת החיה של תושבע"פ היא השמירה הכי טובה על כל ילדי ישראל ועל כל קיום ישראל. לא במקרה משקיעים היום גופים כמו "הקרן החדשה" וסעיפיה, סכומי עתק בדיוק בהפצת תיאוריות כמו שלך (במסוה של גישה תורנית לגיטימית, פתיחות, הכלה ושאר ירקות..), כדי לקעקע קיומם של ישראל. כי יודעים שכל החיוניות של ה"תורניים" שכ"כ מפריעים להם לעשות את המדינה ל"מדינת כל אזרחיה" בערך, זה דווקא אלו שדבקים בשמחה ואידיאליזם במסורת התורה שבכתב ושבע"פ ובכבוד חכמיה לדורותיהם. אלו - עם ה"המון ילדים" (לא מוזר שדווקא אצל הללו שדבקים כ"כ  במסורת החיה, ובחומרת רבי זירא ועוד - שאתה כ"כ "חרד" להשפעתה על ריבוי ילדי ישראל - יש הכי הרבה ילדים, עם ה"חומרה" הזאת, כביכול, ובגללה?...).

אל תהיה יותר צדיק מה', יותר רחמן ממנו ומחכמי תורתו, שמוסרים נפשם על צאנו לדורותיהם. באותה "למדנות רגשית" אפשר גם לרחם (בצדק) על אלו שלא חטאו ולא פשעו ובגלל שהם ממזרים אינם יכולים ללדת ילדים. גם על אלו שיש להם נכות פיזית ובגלל זה אינם יכולים והם לא אשמים. בעולם יש גם דברים קשים. טוב שיודעים שמי שמנהל אותו זה ה'.

מה שנקבע עפ"י הכללים של תושבע"פ הוא חלק אינטגרלי מהתורה ומשמירת קיומה. אין "לנתק" בין זה לבין ה"מקור" כביכול. הכל תורת ה'.

אז הזהירות בגדרי התורה,  היא הקיום הגדול של ההלכה, של הטהרה, ושל עם ישראל וילדיו.

ומה שרבנים "מתירים" זה בדיוק עפ"י כללי הפסיקה שהם מומחים בהם. יש לזה לימוד ו"שימוש". אף רב לא יתיר חומרת בנות ישראל שהביא רבי זירא. אין לו היכולת. 

וזה שיש הבדלים בדברים מסויימים בין דאורייתא לדרבנן, זה עצמו חלק מהתורה ומשמירת ערכה. חכמים, הם אלו שקבעו "ספק דרבנן לקולא" - ולא, למשל, כי פחות צריך להחשיב את דבריהם..

ולכן לא נשאר "לתהות" על כלום מהדברים הללו. ולפי כללי התושבע"פ אין כח בידי אף חכם "להחזיר" את ההלכות למשהו אחר, וגם לא לזלזל בסייגים ההכרחיים הללו ולגרום בכך גם לעקירת דיני נידה היסודיים ביותר מקיומם.

הדבר היחידי שיש "לתהות" - זה איך אדם מעז להתבטא כך כלפי חכמי התושבע"פ ולשנות באיוולתו, לפחות לשים לב שמדבר על מה שאינו יודע בו..

ונניח שאני אסלח לך מתישהו על איך שאתה מתבטא כלפי בלי לטרוח לברר מה הידע ההלכתי שלי (שהנחת שהוא מצומצם, משום מה) אני אגיב לך באופן פרטני.

לא באתי לזלזל בדברי חכמים, ובטח שלא לחשוב אותם -"מיושנים", כדברי הרפורמים.

כל מה שכתבתי לא כתבתי מלבי אלא מה ששמעתי מפי גדולי תורה, שכנראה אתה ושכמותך לא מכירים בגדולתם.

אין לי מושג מי אתה ומה הידע ההלכתי שלך, אך כמו שזה נשמע אתה מבוגר ממני בכעשרים שנה... וגם השכלתך התורנית רחבה יותר משלי. אבל יש דרך מאוד ארוכה מפה ועד איך שאתה כותב כלפי מי שמפגין חשיבה מעט שונה משלך...

ראשית, תפסיק לכתוב לי כאילו אני מחפש לבטל את דיני טהרת המשפחה. ב"ה אני נשוי כבר כמה שנים, ואנחנו שומרים את הלכות נידה עד כל פרטיה ודקדוקיה וגם כשזה היה הדבר הכי קשה עלי אדמות לא נשברנו או חיפשנו מקומות להתיר.

שנית, לא אמרתי שיש מקום להתיר בכל דבר, כמו שרב לא יוכל להתיר לאף אחד אף פעם לאכול חזיר (למעט אשה שאחזה בולמוס ביום כיפור, וגם אז לא בטוח). אבל בניגוד לדינים (דאורייתא ודרבנן), שבהם אין שום אפשרות להקל או להתיר, בהחמרות יש מקום להיתרים נקודתיים.

דיני טהרת המשפחה צברו החמרות במשך השנים, ולעניות דעתי (ודעת כמה גדולי תורה שאני רק מביא את דבריהם כאן) החמרות אלו גרמו נזק כ"כ קשה לעם ישראל, כך שנכון וראוי לפתוח אותן לדיון הלכתי מעמיק, במקום לגרום לרבנים להתפתל לפני שהם נותנים היתרים כאלה או אחרים.

שלישית, פותח השרשור שאל שאלה ואני עניתי לו מה הסיבה שבגללה הרב התיר להם את מה שהוא התיר.

זכותך המלאה לחשוב שאני פותח פתח מסוכן, אבל אני לא היחיד שחושב ככה. ועם כל הכבוד לצורך לשמור על התורה שבע"פ, המציאות משתנה, ואיתה יחד צריכים להשתנות עוד כמה דברים. לא דברים שהם הגרעין של מצוות התורה, אלא תוספות שנוספו לה עם השנים, חלק מתוך בורות, חלק מתוך חוסר היכרות עם המציאות וחלק מתוך גחמות רגעיות כאלה או אחרות (אני בכוונה לא מפרט)

אבל מה שאנחנו צריכים היום שבעה נקיים זה בדרך כלל לא בגלל מנהג הנשים שהביא  רבי זירא

אלא זה תקנה של רבי לעם שבשדות

והוא חשש פשוט מאד. יש צבעים של דם שלא מטמאים.אפילו שהם אדומים.

בזמן חז"ל כל אשה היתה מראה את הדם לרב, והוא היה אומר לה אם זה צבע אסור או לא 

וראה רבי שהם שבשדות אין להם רב לשאול אותם, ולכן הם אוסרים כל דם אדום, ואמר להם שיש בזה בעיה, כי כל אולי בימים הראשונים הדם היה מותר, ורק ביום האחרון הדם היה אסור, ואם קרה כך - צריך להתחיל את השבוע מהיום האחרון ולא מהיום הראשון.

ולכן התקין רבי שהעם שבשדות שלא יכולות להראות לרב את הדם שלהם, צריכות לחכות שבוע מהיום האחרון של הראיה אם ראו יום או יומיים, דהיינו שבעה ימים כולל היום האחרון שהם שישה נקיים.

ואמר רבי שיש בעיה גדולה לדעת מתי הימים שהיא יכולה להיות זבה בהם, כי אנחנו לא יודעים באיזה יום התחיל הדם האסור, ולכן אם ראתה שלושה ימים רצופים צריכה שבעה נקיים.

ואז אמר רבי זירא שבאו בנות ישראל והחמירו על עצמן שהם לא מסתבכות בכל זה, ובכל ראיה אפילו של טיפת דם כחרדל הם מקפידות על שבעה נקיים.

ובזמנינו כולנו כמו העם שבשדות כי הרבנים לא בקיאים בזמנינו על שום דם אדום לומר שהוא טהור, וכל דם שהוא נוטה לאדום אנחנו חוששים עליו.

ויוצא שמה שמחמירים היום בזמנינו כשאשה רואה בצורה רגילה שהיא רואה יותר משלושה ימים, לא קשור לר' זירא, זה כבר תקנה של רבי.

ומה הקשר ידע רפואי כאן? אתה מדבר במורות פשוטה. גם צבע לא אדום מגיע מהרחם, ואף על פי כן, גזירת הכתוב שהוא לא טמא. וזה עשה לנו את כל הבלגן כאן.

להאמין שאותו רבי שתיקן את המשנה- הוא אותו רבי שתיקן את תקנת העם שבשדות על נידה.

שמי שמאמין למסורת תורה שבעל פה בכל הדורות מאז- זה בכל הנושאים- כולל הלכות טהרת המשפחה.

ולפותח השירשור- שוב, ושוב-

בבקשה לך לשאול פוסק גדול. בפרוטרוט כולל כל הפרטים והסיבוכים והשאלות

יש להלכה מענה.

יש לרפואה מענה.

יש לאמונה מענה.

מענה אישי, עמוק, מנומק, יציב-

אבל הלכות שעת הדחק לא נלמדות מהפורום, ולא נלמדות או נפסקות משאלת רב אחת

ברור שהיא לא שוכחת... משהו ממש לא טוב לה שם ולכן היא מתחמקת מזה אז מעבר לכל הדיון ההלכתי ועם כל הכבוד- יש כאן אישה לא שמחה שקשה לה, שלא מחכה בשמחה לטבול... ובזה צריך לטפל!

אני שוכחת במשך השבעה נקיים לעשות בדיקות, ולא שלא חשוב לי, אלא אני עסוקה ולא שמה לב, אז בעלי היקר שם לי חבילה של עדים בתיק ומתקשר פעמיים ביום במיוחד כדי להזכיר לי!

אז אם לבעל חשוב והאישה שוכחת שיתקשר להזכיר לה, ואם הוא שוכח שלא יבוא אליה בטענות.

אבל באופן כללי לא מומלץ לפספס את הבדיקה של היום השני

זה יכול להועיל להרבה מצבים כאלו ואחרים 

אם אני מזכיר היא מתעצבנת, ואומרת שתעשה אחר כך

(בין אם רגשי ובין אם כאבים או אי נעימות באיזור- הכל זה בעיות אמיתיות שחובה לטפל בהם בדחיפות)

אם זה ממשיך עדין אל תזניחו בשום פנים ואופן, ופנו למכון פועה במהירות- תקבעו איתם פגישה ותגידו הכל. דווקא פגישה ולא בטלפון. (הם מתעסקים עם הדברים האלה)

שלא יוביל חלילה לדברים גרועים ממש. וכבר שמעתי על מקרים גרועים, אז אל תזניחו.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..