ובלי להאשים. ותביני שזה תהליך (הוא התרגל לדבר בטון מסוים ועכשיו צריך להשתנות).

אגב, הבת שלך נשמעת נפלאה. יפה מצידה לדבר עם אחיה.

הבן שלי (3) לאחרונה גם אומר מילים ממש לא יפות וביטויים נוראיים (דברים מזעזעים כמו "אני אהרוג אותך" ) אני משתדלת לא להתייחס כי אני לא רוצה שהוא יקבל תשומת לב שלילית. מה שכן, על כל דבר טוב קטן שהוא עושה אני משתדלת לשבח, ולחבק ולנשק.

שיהיה המון בהצלחה וסבלנות

כשהבן שלי היה בן 3-4, הוא אמר לי גם: "אני אהרוג אותך"...

אז מיד אחזתי בזרוע שלו, לקחתי אותו לחדר והבהרתי לו שלאמא לא מדברים ככה (ובכלל)...

אז תוך כדי שאני לוקחת אותו לחדר ואומרת לו את זה, הוא אומר לי בקול מתחנן: "טוב, אני לא אהרוג אותך..."

אבל זה לא קשור לפותחת... אז סליחה שסטיתי מהנושא, אבל הייתי חייבת...

אין לי עיצות, אבל מהכתב נראה שאת מאוד נסערת... חסרת נשימה...

לגבי הבעל זה לא משהו משהו תמידי . זה מגיע שדורכים לו על יבלות (נושאים שרגישים לו ושהוא יודע שהוא לא בסדר בהם אבל קשה לו להודות באמת, או שהוא מתוסכל מהתנהגות מסוימת שלי או של הילדים. אני באתי מבית שנותנים ללא גבולות גם שהגיעו למצב  שאין...)הוא נותן הרבה מאוד! אבל הנתינה מלווה בבקשת הנחות כל פעם מחדש ואפילו הוא הגיע עד לרווחה לבקשת עזרה למעון. לעמידר לביטוח לאומי להשלמת הכנסה. (הוא לומד בכולל למרות שיש לו תואר ראשון ושני בחינוך)הוא אומר שזה מה שמספק אותו וזהו. וכל פעם מזכיר לנו שהמצב הכלכלי שלנו טוב ואני לא צריכה לדאוג. אבל קשה לי ואני לא יכולה לחיות ככה אני שונאת את זה. אני כרגע לא יכולה ללמוד לימודים רציניים כי אי אפשר אחרת לא נקבל הבטחת הכנסה והוא לא רוצה את זה...וכל פעם שאני מבקשת ממנו הוא מתעצבן.לגבי הילדים נורא קשה לי אבל אני מנסה להתמודד בחריקת שיניים לפעמים הגולה קצת עוזרת אבל השני ממש קשה הוא עושה הכל בצעקות הוא לא מקבל משהו הוא צועק ויש לו אמירות "אמא את ממש מעצבנת" " אני יעשה לך דווקא" ועוד והקטנה בת שנתיים וחצי" אמא קציה מעצבנת..." את לא כועסת עלי נכון?"אז זה מה שהולך אצלי בבית עם זה אני מתמודדת יום יום וקשה לי אני מתפוצצת ואין לי למי לספר...

נשמע לי ממה שכתבת, גם כאן וגם למעלה, שהדברים קצת יצאו משליטתך. כאילו, אין לך שליטה במה שקורה והחיים מובילים אותך במקום שאת תובילי.

אני חושבת שהדבר הראשון שצריך לפתור הוא התחושה האישית שלך. גם לי קשה לפעמים עם הבנות שלי. בד"כ, אני מצליחה להתמודד עם זה בשלווה. ובכל זאת, לפעמים זה מוציא אותי משלוותי, וזה קורה בד"כ כשאני עייפה/יגעה/חסרת כוחות להתמודד מסיבה אחרת. אז כן, יכול להיות שאחת מהבנות שלי התנהגה בצורה מאתגרת. ועם זאת- אני צריכה לבדוק עם עצמי למה הגעתי למצב של איבוד עשתונות ולחץ כתוצאה מזה. אני האמא, אני זו שמתווה את הדרך (מדובר בילדים קטנים ). אם אני אהיה במקום טוב עם עצמי, כל ההתמודדות תגיע ממקום טוב ונכון יותר, גם עבורי וגם עבור הבנות.

(יש כל מיני שיטות ודרכים שיכולות לעזור בהגעה למקום טוב ורגוע עם עצמך. אני יכולה לעזור במסר אישי אם תרצי).

אחרי שפותרים את זה, צריך לחשוב על שאר הדברים.

לגבי בן החמש- יכול להיות שיש צורך להתייעץ עם איש חינוך לגבי זה. אני כותבת רק קצת ממחשבותיי (עוד לא היה לי בן/בת בגיל הזה). קודם כל, חשוב להחליט עם עצמך/בעלך מה הגבולות שלך. איזה קו אדום אסור לעבור, ומה קורה אחרי שהילד עובר אותו (גם אם נותנים עונש, חשוב שהוא יהיה פרופורציונלי ולא ליותר מדי ימים).

לדוגמא, את יכולה להחליט שבבית שלכם לא מדברים בצעקות. תסבירי את זה לילד בצורה נעימה- אנחנו לא מדברים בצעקות בגלל שברוך ה' כולנו שומעים היטב ואין צורך לצעוק- ותיישמי בפועל. הוא מתחיל לצעוק ולא מפסיק גם כשאת מזכירה לו (בנועם, בביטחון פנימי), שאמרת שככה לא מתנהגים? אז את לא מגיבה לדבריו. כמה זמן הוא יצעק? חצי שעה? שעה? שעתיים אפילו? בסוף הוא יתייאש. את צריכה להיות נחושה בהחלטתך ולהראות לו שאת לא מוותרת גם אם הוא מתעקש מאוד.

אמירות לא מכבדות מצד הילד ("אמא את ממש מעצבנת")?- תאמרי בתגובה (שוב, בשלווה פנימית) שאלייך לא מדברים ככה. הוא ממשיך? דווקא רוצה לפגוע? תתרחקי ממנו. תלכי לחדר אחר. אפשר גם להגיד לו שלא נעים לך להיות בחברת ילד שמדבר ככה. לעניות דעתי, מדברים ששמעתי בשיעורים על חינוך ילדים, הוא לא מבין עד הסוף מה המשמעות של דבריו ולא בהכרח מתכוון לפגוע מתוך רוע. יכול להיות שהוא הכניס את עצמו למשבצת מסוימת במשפחה ("הילד המופרע"), ומתנהג בהתאם. תעזרי לו לצאת משם. תאמיני בטוב שבו ובזה שהוא יכול (וצריך) להתנהג אחרת.

אגב, אם את מרגישה שאת נותנת לילדים עוד ועוד (ועוברת את גבולות היכולת של עצמך), זה הזמן לעצור. ילדים לא צריכים רק לקבל בלי הפסקה. זה סוחט אותך וייתכן שזה כלל לא נחוץ. למה את עושה בשבילם כ"כ הרבה? (תעני בעיקר לעצמך). למה חשוב לך לקנות להם דברים? ילדים כן צריכים דברים (כלי כתיבה, חומרי יצירה, צעצועים, בגדים). ועם זאת, זה לא אמור לעבור את גבול יכולת הנתינה שלך. יכול להיות שאת צריכה לתת להם יותר את עצמך- לעשות איתם דברים ביחד- ופחות לתת להם דברים. אולי הם יותר צריכים *אותך* ופחות את מה שהם מקבלים.

אגב, מריבות בין ילדים לא אומרות שהם לא מעריכים את מה שאת עושה עבורם. ילדים הרבה פעמים רבים. צריך ללמוד לעזור להם בזה (לא שיריבו הרבה, חלילה . אלא שיריבו בלי אלימות ומתוך כבוד. אפשר חילוקי דעות בלי להגיע לכעס ופגיעות אישיות. ויש כמובן ספרים טובים בנושא).

(וכמובן, חשוב  להסב את תשומת ליבם למה שהם מקבלים ולהכרת טובה על זה בזמן שהם מקבלים דברים. לא לחכות שזה "יתפוצץ" אח"כ, אלא לקבל את הכרת הטובה עוד קודם).

לגבי בעלך- זו סוגיה סבוכה ומורכבת. אני חושבת שצריכה להיות הרבה הידברות ביניכם על מה שאת מרגישה בקשר עם הילדים ובקשר איתו (בלי להאשים אותו בהשפעה של השני על הראשון), וכן לשמוע ממנו איך הוא מרגיש בנושא. זה מאוד מאוד מאוד חשוב.

כתבת פעמיים שבעלך הוא לא אלים, וזה גרם לי לחשוב שאולי הוא כן אלים (במין "הפוך על הפוך". אולי את מנסה להרגיע את עצמך באמירה "הוא לא אלים, הוא לא אלים", כשבאיזשהו מקום את כן חשה מאוימת מההתנהגות שלו וחוששת מתגובות שלו. אלימות לא מתבטאת רק במכות. אני ממש יורה באפילה כאן; תבדקי בינך לבין עצמך אם יש משהו במה שאני כותבת. אגב, יש שאלון שאפשר לבדוק לפיו האם בעל הוא אלים. אוכל לחפש אותו עבורך אם תרצי).

ודבר אחרון- אל תצברי את התיסכול והמרירות לבד. תמצאי לך שכנה/חברה, שיודעת לשמור דברים אצלה ולהקשיב בחוכמה, ושתפי אותה במה שעובר עלייך. מאוד לא טוב לאגור רגשות שליליים בבטן בלי לתת להם ביטוי כלשהו (אפשר גם ביטויים אחרים... אני חושבת שעבורך יותר נכון לשתף מישהי, לפחות בטווח הקרוב).

כתבתי הרבה מאוד. אני מאוד מקווה שזה עוזר.

הרבה הרבה הצלחה.

לגבי הילד הוא היה בטיפול והפסקנו. וכנראה שנחזור שוב לטפל...  ולגבי הבעל הוא הבין שהוא לא היה בסדר. אז אתמול אחרי שהתפייסנו וישבנו בסלון אחרי שהילדים נרדמו אז אמרתי לו בצחוק תכין אותי מראש לפני ההתפרצות הבאה על איזה דבר אתה הולך להוציא את העצבים. לפני שבועים זה היה התבלין פיצה שהוא שפך את כולו בכיור וסביבתו. בפעם הזאת הבקבוק שמן זית שכמעט נשבר. הוא כנראה קצת הזדעזע ממה שאמרתי ואמר שזה לא יקרה שוב... ( הוא בא מבית של הורים גרושים ואבא שכל הזמן השפיל את האמא הוא אמר שהוא לא רוצה לחיות בכלל כמו אבא שלו אבל אני חושבת שזה נטבע אצלו גם בלי שהוא ירצה... אבל הוא רוצה להשתפר בבחינה הזאת...)וכן זה מאוד מפריע לי צורת החיים שלו שהתחתנתי איתו לא ידעתי שזה גיע למצב הזה אני מתוסכלת ואין לי מה לעשות הרבה אנשים דיברו איתו והוא בשלו....זה גורם לי לשנוא את הדת את  החרדים (אנחנו לא חרדים אבל הוא לומד בכולל חרדי) ולהתרחק יותר ויותר... אני מרגישה שהוא הגיע למצב כזה בגלל שהוא נמצא בסביבתם

לגבי הבעל- כדאי באמת לראות מה עושים. אכן סביר להניח שאם הוא ראה זוגיות כזו בבית, זה נחקק בו במידה מסוימת, במיוחד אם הוא לא עבר שום טיפול בנושא בעצמו.

רק לדבר- דיבורים שלך איתו, דיבורים שלך עם אחרים- זה לא מספיק, לדעתי. צריך עוד משהו. אולי טיפול, אולי טיפול זוגי ששם תעלו ותציפו את הנקודה הזו.

וזה דבר שיכול לקרות בכל ציבור, לא רק אצל חרדים.

בהצלחה.

איך החיים שלו? טוב לו בעבודה? יש לו חברה/ משפחה או שהוא בודד?

יתכן שרע לו עם עצמו וזה מופיע בצורות שאת מתארת.

יתכן גם שמשהו מפריע לו בזוגיות שלכם, הוא מרגיש בה חוסר מיצוי וכו' והוא לא חושף את זה.

האם הוא מוכן להגיע לייעוץ אישי ולא זוגי? לא תמיד צריך ייעוץ זוגי ולפעמים הייעוץ הזוגי

הוא בנפרד.

גם את יכולה להגיע לייעוץ אישי ולקבל כלים להתמודדות ולשיפור התקשורת ביניכם,

זה לא שאת אשמה, אבל לקבל כלים להתמודדות ולשיפור זה תמיד טוב.

כדאי לפנות ליועץ הזוגי שמכיר אתכם ולקבל ממנו המלצה להמשך, אולי להמשיך לבד או ביחד אבל לחוד.

כדאי לך מאד למצא חברה שאת כן יכולה לשוחח עימה, חבל לספוג בלי להוציא, זה רק מזיק,

לא חייבים מישהי שמכירה אותו וגרה בסביבתכם אבל אולי קרובת משפחה ולבקש  שישאר ביניכם.

אחד הדברים שיתנו לך כוחות וחיזוק זה הקשר עם בעלך, אם שניכם תהיו ביחד בלב ונפש, מאוחדים גם ביניכם וגם מול הילדים, תצליחו להתמודד.

זה גם הילדים שלו!! גם עליו להשתתף בטיפול בהם, למה הכל עלייך? מה זה שאין לו כח ותעזבי אותו בשקט??

את חיבת לדבר על ליבו בצורה נעימה , שיבין שאתם ביחד מגדלים את הילדים, בשמחה ובשיתוף פעולה ועוזרים זה לזה, כשאחד מותש השני לוקח פיקוד ומתפעל את העניינים.

השאלה היא גם האם הלימוד בכולל אכן מתאים לו או שהוא לא באמת מוציא את כישוריו אל הפועל, בעבודה שבוחר, ולכן הוא עצבני ומשועמם.

הרבה הצלחה בע"ה!

לגבי הדברים האחרים.. אחרות ענו יפה ממה שאני הייתי יכולה,

יש פה נקודה שלא עלתה.

אם יש לו תואר שני בחינוך, ולך מפריע שהוא לא עובד ולומד רק בכולל (תקני אותי אם אני טועה)

הוא מבקש הנחות שונות והבטחות הכנסה, וזה גם מפריע לך,

את לא יכולה ללמוד ולפתח את עצמך, כיוון שהוא לומד בכולל ולכן אתם זקוקים להבטחת הכנסה.

יש פה משהו  מאוד לא הוגן. 

כשהאישה רוצה שהבעל ילך לעבוד ויפסיק ללמוד בכולל, ויש לו מקצוע , ובמקרה זה אפילו תואר שני,

הוא צריך לפרנס אותה ואת בני ביתו.

למה שבן אדם  עם מקצוע איכותי, שיש לו שלושה ילדים ואישתו רוצה שהוא יעבוד, 

יחיה על חשבון אישתו, רגשית וכלכלית ועל חשבון משלם המיסים שמממן לו הבטחת הכנסה ?

מה גם, שאת רוצה גם כן ללמוד ובגללו את לא יכולה.

זה מה שמספק אותו? 

אותי מספק לצייר בבית ולפסל. אז מה? אני לא הולכת לעבוד ?

את בעלי מספק לנגן, אז מה? הוא לא עובד?

השאלות הן לא אלייך, אלא שאלות רטוריות.

אני חושבת שאם את יכולה, תדברי עם דמות תורנית שקרובה אליו,

לגבי כך שאת רוצה שהוא יצא לפרנס, ולא יתפרנס מחסדי הבריות (הבטחת הכנסה..)

ועל ידי כך תוכלי גם את ללמוד מקצוע רציני. ושהוא ינסה לגרום לו להבין את זה.

בקשר לשאר הדברים שהעלת .. אני מסכימה עם מה שאמרו מעלי..

אבל שימי לב לאיך שכתבת. בצורה הזאת את רק מגבירה את האש בין בני הזוג...

האם את עובדת?

אולי כדאי למצוא משהו אפילו חצי משרה? מן הסתם ילדים נמצאים במסגרות לפחות עד שעה 2? ושנה הבאה כבר לא תצטרכו מעון? ככה אתם לא תהיו תלויים בהבטחת הכנסה?

בקשר לילדים - היום רב הילדים מרשים לעצמם הרבה דברים שאנחנו לא היינו מעזים בגילם

בקשר לבעל - אם הוא לכלך כיור אז שינקה ולא להתייחס לצעקות עד שיפסיק. לדעתי כל אדם יכול לשלוט בעצמו

אומנם להרבה אנשים יש התפרצויות מפעם לפעם, יש תקופות של לחץ אבל כל הזמן

ולא מסכימה עם תענה שאם הוא ראה משהו בבית הוריו אז חייב להעתיק את זה

בקשר לכולל. יכול להיות בהחלט שהם מסבירים שם מה שאת חושבת

אישה חרדית עושה פי כמה מאישה במגזרים אחרים וזה נחשב ברור מאיליו למרות שזה לא 

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!

תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.

תודה רבה. יום טוב.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.