וודאי שיש צדק מסוים בדברי בעלך, ברור שיש הפסד בזה שאת לא שומעת לעצות של חמותך.

רק שלא תמיד יש את הכח הנפשי לשמוע את ההערות ולהישאר שלווים מבפנים.

לכל דבר יש מחיר.

אם את שואלת אותי, הייתי שואלת את עצמי אם יש לי כח לשמוע את ההערות ועדיין להישאר שלווה, עדיין להרגיש שאני טובה איך שאני, אמא טובה לילדי וכו'. אם התשובה היא כן, הייתי מנסה לשים לעצמי איזה משפט מחזק בראש, מה שאני ארגיש שמחזק אותי, את יכולה לבחור לעצמך. וכך הייתי ניגשת למפגש עם חמותי, מרוויחה את העצות ולא נפגעת מההערות. (משפטים לדוגמא: "ה' יתברך נתן לי את הילדים שלי, כי הוא סומך עלי שאדע לטפל בהם." "מותר לי לא לדעת. אני לא פחות טובה בגלל זה.")

אם אני מרגישה שזה קשה לי מידי, אני מעדיפה לשמור על עצמי, ולא להיפגע, גם אם זה אומר שאני מפסידה עצות.

זה המחיר שאני מוכנה לשלם כדי לשמור על שלוותי. וזה בסדר. את העצות שאני חייבת לשמוע ה' כבר ידאג שאשמע.

וזה לא בריחה מהתמודדות, זה חכמה לא להיכנס לקרב, כשאין לי מספיק כלי נשק.

תהיי אמיתית עם עצמך ותחליטי. רק אל תגידי לעצמך משפטים מייאשים, שמעכשיו לא תוכלי אף פעם לשמוע מחמותך וכו'. זה לא נכון. עוברים תהליכים בחיים. יתכן שעוד תקופה פתאום תרגישי שאת לא נבהלת מההערות ואת יכולה לקבלם בשלווה...

בהצלחה רבה!

(אם לא מדבר אלייך - מחקי...)

ואז תיישמו את ההמלצות

עדיף לקבל עצות ממישהו שלא מהמשפחה הקרובה.

קלאסי של איש ואישה.

האיש - תכל'ס, מה אכפת לי מההערות העיקר שיש עזרה.

האישה- הכי אכפת לי מיחס רגשי, קודם היחס אח"כ השאר.

תגידי לו שאת אישה וההערות מפריעות לך מאד, הוא רוצה שיתייעץ בעצמו, את לא חייבת לסבול,

תסכמו שהוא לוקח אחריות על קבלת ההנחיות מאימו ואת לא בעסק.

תסבירי לו את המקום של אשה, דברי ברגש ובשפת הלב, אל תתביישי ואל תתני לאמירות של "חוסר בגרות וטמטום" 

להוריד אותך. ההסבר הזה יעזור גם למקומות אחרים בהם ייוצר הקונפליקט הזה.

אז תפתחי באמירות חיוביות על ההורים שלו

"אני יודעת שהם עוזרים מאד, הרבה פעמים העזרה הזאת מצילה אותנו "וכו' ,

כך שטענותיו על-כך שאת רואה רק שלילי לא יהיו רלוונטיות ואח"כ תסבירי לו 

שנשים רגישות יותר להערות, "דמעתן מצויה" וכו'.

בסופו של דבר הוא צריך להבין אותך וככל שתצליחי להסביר ולהפנים אצלו את המקום שלך 

כך הוא יהיה איתך יותר ואף יגן עלייך.

זה "נורמאלי" (לצערינו) שבעלים, ובמיוחד צעירים,  אינם מבינים את הצדדים הנפשיים של אישה, כמו שלפעמים להיפך,

לכן צריך להסביר ולא לוותר, למצוא זמן שאפשר לדבר בנחת ולא בעקבות אירוע ולהסביר את עצמך.

ואני הקט מוסיף

בענוה

איך לומר ומתי כדי שתתקבל ותועיל

ולא תיצור התנגדות אליה.

אף אני לא חושב שיש להלביש את האמת בחליפה מכוערת אך אני יוצא מנקודת מוצא שאין אפשרות לשנות את החמות/ומריבה עם בעל בנושא תהיה מעצבנת ולכן ללבוש ענוה כפי שאסתר לבשה מלכות בפורים ולהחליק.

מניסיוני כילדה, כאמא וכמשקיפה מהצד בהמון התרחשויות חינוכיות מסוגים שונים, האמת הכי הכי בסיסית בחינוך ילדים, שממש עליה נאמר שכל השאר רק פירוש לה, האתגר שסביבו סובב הכול: לטעת בהם את תחושת ערך צלם הא-להים שבהם. שהם ידעו כמה שהם טובים, כמה שהם מסוגלים, כמה שהם נדירים וחד-פעמיים, כמה שאנחנו מאמינים בטוב שבהם!

ומניסיוני כנ"ל, הדרך הכי טובה שהורה יהפוך לכזה שמסוגל לטעת תחושה כזאת, היא שבו עצמו תהיה מושרשת תפיסה חזקה של צלם הא-להים שבו. שהוא ידע כמה שהוא טוב, כמה שהוא מסוגל, כמה שהסובבים אותו מאמינים בו!

ועל כן, אם יש אישיות שבכל ייעוץ איתה גורמת לאם לצאת בתחושת ערעור על צלם הא-להים שבה, בתחושה שהיא לא טובה, לא מסוגלת, לא מאמינים בה - הרי שכל ייעוץ כזה פוגע לא רק באם אלא בילדים עצמם. לעניות דעתי עדיף שייעוץ כזה לא יתקיים.

האיש שהתחתנת איתו מתייחס לקשיים שלך כ"חוסר בגרות" ו"טמטום"

את לא ראויה ליחס כזה. את ראויה שיאהבך כגופו ויכבדך יותר מגופו

מגיע לך שיעריכו את האדם שאת, האישה שאת, האמא שאת. אני בטוחה שאת שווה לילדייך מאלפי זהב וכסף!

לעניות דעתי השאלה המשמעותית היא אם את מבינה. חשוב מאוד ש*את* תדעי ותהיי בטוחה בזה שמה שאת מתמודדת איתו הוא לא חוסר בגרות ולא טמטום. חשוב שהערות כאלה לא ישפיעו אל האופן שאת רואה את עצמך, לא ישכיחו ממך כמה שאת אמא טובה לילדייך

ובעז"ה הקב"ה יטע בכם בינה לחנך את ילדכם בחכמה

או

שתתייעצו איתה ותלמדי פשוט להבין שכך היא, וזה המצב.

כלומר אם רוצים להתייעץ איתה זה מלווה בהנחיות והערות..

הצלחה לכם!!

חמותי היא נשמה טובה ונטולת טאקט. זה לא סותר.

היא הייתה מעירה לי כשהתינוקת נולדה על כל דבר אפשרי.

אנחנו גרים קרוב, והיא עוזרת לנו הרבה.

כשהיא נולדה היא הייתה משגעת אותי עם הוראות והערות,

בהתחלה התעצבנתי,

אחר כך למדתי שזה עניין של אופי, ולא של כוונה רעה,

שהיא עושה את הכל מתוך רצון לעזור ולא חלילה לפגוע,

ושפשוט האופי שלה זה לנהל את כולם ולהעיר הערות.

ככה שהחלטתי לקחת את הטוב,- העזרה בטיפול,

ולגרום לעצמי להבין שאין לי מה להתרגש מההוראות וההערות

ולהחליט שאני לא נעלבת מהם (אני טיפוס פגיע נורא) 

כי הכל מגיע מתוך כוונה טובה.

מאז אני כמעט ולא נפגעת ממנה והיחסים בינינו מעולים.

פשוט תחליטי בשכל שאין לך מה להיעלב, ושאת בוחרת לקחת

את מה שטוב לך ומועיל לכם, ולסנן את ההערות.

לא יודעת אם זה אפשרי לכולן..

אני מאוד פגיעה וזה הצליח לי..

אולי כי חמותי עם כל ההערות חסרות הטאקט שלה היא אחת מל"ו צדיקים...

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....