חמותי היא אחת ש"מבינה" בטיפול בילדים, והיא גם מצליחה למשל לאפס תינוק שלא ישן בלילות,
בקיצור, לפעמים בעלי רוצה שנתייעץ איתה, הבעיה היא שכאשר היא עוזרת לנו זה בא עם הערות בכל דקה בערך,
והנחיות איך לפעול עם הילדים, ואחרי שבת כזאת אני חוזרת עצבנית, ובלי מצב רוח.
הוא טוען שזה חוסר בגרות, וטמטום מצידי שאני לא מסוגלת לשמוע את ההערות וככה אני מפסידה את העזרה שלה.
אני מצידי, טוענת, שלא משתלם לי העזרה, שבאה עם הערות והנחיות איך לנשום.
מאוד מאוד קשה לי! אני לא יודעת מה לעשות 
וודאי שיש צדק מסוים בדברי בעלך, ברור שיש הפסד בזה שאת לא שומעת לעצות של חמותך.
רק שלא תמיד יש את הכח הנפשי לשמוע את ההערות ולהישאר שלווים מבפנים.
לכל דבר יש מחיר.
אם את שואלת אותי, הייתי שואלת את עצמי אם יש לי כח לשמוע את ההערות ועדיין להישאר שלווה, עדיין להרגיש שאני טובה איך שאני, אמא טובה לילדי וכו'. אם התשובה היא כן, הייתי מנסה לשים לעצמי איזה משפט מחזק בראש, מה שאני ארגיש שמחזק אותי, את יכולה לבחור לעצמך. וכך הייתי ניגשת למפגש עם חמותי, מרוויחה את העצות ולא נפגעת מההערות. (משפטים לדוגמא: "ה' יתברך נתן לי את הילדים שלי, כי הוא סומך עלי שאדע לטפל בהם." "מותר לי לא לדעת. אני לא פחות טובה בגלל זה.")
אם אני מרגישה שזה קשה לי מידי, אני מעדיפה לשמור על עצמי, ולא להיפגע, גם אם זה אומר שאני מפסידה עצות.
זה המחיר שאני מוכנה לשלם כדי לשמור על שלוותי. וזה בסדר. את העצות שאני חייבת לשמוע ה' כבר ידאג שאשמע.
וזה לא בריחה מהתמודדות, זה חכמה לא להיכנס לקרב, כשאין לי מספיק כלי נשק.
תהיי אמיתית עם עצמך ותחליטי. רק אל תגידי לעצמך משפטים מייאשים, שמעכשיו לא תוכלי אף פעם לשמוע מחמותך וכו'. זה לא נכון. עוברים תהליכים בחיים. יתכן שעוד תקופה פתאום תרגישי שאת לא נבהלת מההערות ואת יכולה לקבלם בשלווה...
בהצלחה רבה!
(אם לא מדבר אלייך - מחקי...)
ואז תיישמו את ההמלצות
עדיף לקבל עצות ממישהו שלא מהמשפחה הקרובה.
קלאסי של איש ואישה.
האיש - תכל'ס, מה אכפת לי מההערות העיקר שיש עזרה.
האישה- הכי אכפת לי מיחס רגשי, קודם היחס אח"כ השאר.
תגידי לו שאת אישה וההערות מפריעות לך מאד, הוא רוצה שיתייעץ בעצמו, את לא חייבת לסבול,
תסכמו שהוא לוקח אחריות על קבלת ההנחיות מאימו ואת לא בעסק.
תסבירי לו את המקום של אשה, דברי ברגש ובשפת הלב, אל תתביישי ואל תתני לאמירות של "חוסר בגרות וטמטום"
להוריד אותך. ההסבר הזה יעזור גם למקומות אחרים בהם ייוצר הקונפליקט הזה.
אז תפתחי באמירות חיוביות על ההורים שלו
"אני יודעת שהם עוזרים מאד, הרבה פעמים העזרה הזאת מצילה אותנו "וכו' ,
כך שטענותיו על-כך שאת רואה רק שלילי לא יהיו רלוונטיות ואח"כ תסבירי לו
שנשים רגישות יותר להערות, "דמעתן מצויה" וכו'.
בסופו של דבר הוא צריך להבין אותך וככל שתצליחי להסביר ולהפנים אצלו את המקום שלך
כך הוא יהיה איתך יותר ואף יגן עלייך.
זה "נורמאלי" (לצערינו) שבעלים, ובמיוחד צעירים, אינם מבינים את הצדדים הנפשיים של אישה, כמו שלפעמים להיפך,
לכן צריך להסביר ולא לוותר, למצוא זמן שאפשר לדבר בנחת ולא בעקבות אירוע ולהסביר את עצמך.
ואני הקט מוסיף
בענוה
איך לומר ומתי כדי שתתקבל ותועיל
ולא תיצור התנגדות אליה.
אף אני לא חושב שיש להלביש את האמת בחליפה מכוערת אך אני יוצא מנקודת מוצא שאין אפשרות לשנות את החמות/ומריבה עם בעל בנושא תהיה מעצבנת ולכן ללבוש ענוה כפי שאסתר לבשה מלכות בפורים ולהחליק.
מניסיוני כילדה, כאמא וכמשקיפה מהצד בהמון התרחשויות חינוכיות מסוגים שונים, האמת הכי הכי בסיסית בחינוך ילדים, שממש עליה נאמר שכל השאר רק פירוש לה, האתגר שסביבו סובב הכול: לטעת בהם את תחושת ערך צלם הא-להים שבהם. שהם ידעו כמה שהם טובים, כמה שהם מסוגלים, כמה שהם נדירים וחד-פעמיים, כמה שאנחנו מאמינים בטוב שבהם!
ומניסיוני כנ"ל, הדרך הכי טובה שהורה יהפוך לכזה שמסוגל לטעת תחושה כזאת, היא שבו עצמו תהיה מושרשת תפיסה חזקה של צלם הא-להים שבו. שהוא ידע כמה שהוא טוב, כמה שהוא מסוגל, כמה שהסובבים אותו מאמינים בו!
ועל כן, אם יש אישיות שבכל ייעוץ איתה גורמת לאם לצאת בתחושת ערעור על צלם הא-להים שבה, בתחושה שהיא לא טובה, לא מסוגלת, לא מאמינים בה - הרי שכל ייעוץ כזה פוגע לא רק באם אלא בילדים עצמם. לעניות דעתי עדיף שייעוץ כזה לא יתקיים.
לעניות דעתי השאלה המשמעותית היא אם את מבינה. חשוב מאוד ש*את* תדעי ותהיי בטוחה בזה שמה שאת מתמודדת איתו הוא לא חוסר בגרות ולא טמטום. חשוב שהערות כאלה לא ישפיעו אל האופן שאת רואה את עצמך, לא ישכיחו ממך כמה שאת אמא טובה לילדייך
ובעז"ה הקב"ה יטע בכם בינה לחנך את ילדכם בחכמה
או
שתתייעצו איתה ותלמדי פשוט להבין שכך היא, וזה המצב.
כלומר אם רוצים להתייעץ איתה זה מלווה בהנחיות והערות..
הצלחה לכם!!
חמותי היא נשמה טובה ונטולת טאקט. זה לא סותר.
היא הייתה מעירה לי כשהתינוקת נולדה על כל דבר אפשרי.
אנחנו גרים קרוב, והיא עוזרת לנו הרבה.
כשהיא נולדה היא הייתה משגעת אותי עם הוראות והערות,
בהתחלה התעצבנתי,
אחר כך למדתי שזה עניין של אופי, ולא של כוונה רעה,
שהיא עושה את הכל מתוך רצון לעזור ולא חלילה לפגוע,
ושפשוט האופי שלה זה לנהל את כולם ולהעיר הערות.
ככה שהחלטתי לקחת את הטוב,- העזרה בטיפול,
ולגרום לעצמי להבין שאין לי מה להתרגש מההוראות וההערות
ולהחליט שאני לא נעלבת מהם (אני טיפוס פגיע נורא)
כי הכל מגיע מתוך כוונה טובה.
מאז אני כמעט ולא נפגעת ממנה והיחסים בינינו מעולים.
פשוט תחליטי בשכל שאין לך מה להיעלב, ושאת בוחרת לקחת
את מה שטוב לך ומועיל לכם, ולסנן את ההערות.
לא יודעת אם זה אפשרי לכולן..
אני מאוד פגיעה וזה הצליח לי..
אולי כי חמותי עם כל ההערות חסרות הטאקט שלה היא אחת מל"ו צדיקים...
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
