בהרבה דברים הגישה בחינוך הדתי-לאומי היא "אם לא מדברים על זה אז זה לא קורה".

בדיוק כמו שכתבת, על הגישה לבעלי נטיות הפוכות, או הגישה לחיי משפחה ועוד...

לענ"ד, זה נובע מחלל שנוצר, והתמלא בלית ברירה ע"י גישות שונות של החינוך החרדי.

במקום לפתוח בצורה בריאה נושאים כאלה בגילאי חטיבה-תיכון, מחכים עד גיל 22 (במקרה הטוב), ואז זה כבר מאוחר מידי.

אנשים מרכיבים לעצמם תמונת מצב מעוותת במקרה הטוב ושגויה במקרה הרע, על איך דברים צריכים להיות... ובשל חוסר בכלים מתאימים התמונה נצבעת בשחור ולבן...

במקום לבוא ולזעוק את הזעקה - קום ועשה מעשה.

לך בכוחך זה והושעת את ישראל.

(קוראת הרבה, אבל רק עכשיו החלטתי להירשם)

בתור אשת חינוך אני שמה לב שבהרבה מקרים אין לגישה הדתית שום אלטרנטיבה למה שהשתרש כבר, והגישות שהשתרשו הן לרוב חרדיות במהותן (כלומר שחור-לבן, ללא שום אמצע).

גישות אלו גורמות יותר נזק מתועלת, כי בסופו של דבר הן יוצרות קונפליקט בין הערכים שאנו מחנכים אליהם, לבין המציאות בפועל.

בעיה נוספת היא שגם הורים למתבגרים לא פותחים את הנושאים הללו מול הילדים, ונותנים להם לספוג את אותה תפיסת עולם "חרדית" שמערכת החינוך הדתית משדרת להם בנושאים אלה.

פתרון כרגע אין לי, למעט תקשורת בריאה בין הורים לילדיהם.

ברגע שפותחים את הנושא ונותנים לו איזה פתח של לגיטימציה, התופעה הולכת וגדלה.

לא סתם בחינוך הלא דתי זה נקרא "גאווה", ולצערי גם בחינוך הדתי הפתוח, שיש בו גישה של ,חיה ותן לחיות" ו"קבלת השונה", רואים שהותפעה הזאת הולכת וגדלה.

אם עד לפני כמה עשורים אפילו הדיבור על זה היה מוקצה מחמת מיאוס, ואותם מסכנים בעלי נטיות הפוכות הרגישו "מקולקלים" או סתם מוקצים בעצמם, היום זה טיפה שונה...

הדיבור היום לא הרחיב את התופעה, הוא רק חשף את המימדים שלה.

נפתחות קבוצות תמיכה לדרכי התמודדות, שלא היו פעם.

המודעות גדלה.

יחד עם כל זה גדלה גם ההבנה שזה קורה גם "בציבור שלנו" ואסור להתעלם מהאוכלוסיה הזו.

בציבור החילוני לקחו את זה לקיצוניות אחת, עם תופעות כמו "מצעד הגאווה" ועוד חולות רעות.

אצל האוכלוסיה הדתית תמיד קיימת ההתנגשות בין 'הנטיה' לבין הציווי האלקי.

ההבנה הזו, שהמציאות והאידיאה לא תמיד הולכות יחד, היא עצם הדבר החשוב.

הגישה החרדית, ברובה, מקדשת את האידיאה.

כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו עושים כרשב"י ועולה בידנו.

מה שלא כתוב בתורה לא קיים וכו'.

מן העבר השני, הפוסט-מודרניזם מקדש את המציאות, את הנרטיב.

איש הישר בעיניו יעשה, ורצוי עם סיפור כיסוי כמה שיותר מופרך.

הגישה הבריאה היא הגישה שבאמצע.

התופעה קיימת. אנחנו לא מעודדים אותה כי זה אסור, אבל גם לא מתעלמים ממנה, מתוקף "לא תוכל להתעלם" (כן אני יודע שזה נאמר על משהו אחר) ו-"לא תעמוד על דם רעך" (אחוזי ההתאבדות של קהילת הלהט"ב בציבור הדתי היא מהגבוהות בארץ).

כמובן שאני לא יודעת מה באמת ההשפעה , אבל להרגשתי, דבר שמדברים עליו מרגישים אליו קירוב, וההתייחסות אליו היא גם יותר קלה ופחות רופפת.

מן הסתם התופעה הזאת קיימת מאז ומתמיד, אבל האם במימדים האלה? מאז שהתחילו להתייחס לכך בשוויון נפש, מספר הגאים עלה. לא בדקתי אחוזים אבל מהסתכלות ברחוב או הבתקשורת (גם הדתית) כך זה נראה.

כל הדיבורים הפתוחים הללו על נטיות הפוכות רק מעוררות את הנוער לחשוב על עצמו

שאולי הוא כזה. פשוט להכניס ראש בריא למיטה חולה.

כשאני הייתי נערה/בחורה כל הדיבורים הללו בכלל לא היו לגיטימיים ולא העסיקו אף אחד.

פשוט היו אנשים שהרגישו אולי שהם פחות נמשכים.

כמו שברור לילד דתי שלא אמורה להיות לו שום תאווה לאכול חזיר וזה מחוץ לתחום התאוות שלו,

כנ"ל לצריך להיות לגבי התחום המדובר.

מדובר באיסור תורה חמור ולכן אין לו שום לגיטימציה !!!

ורע מאוד שגם בציבור הדתי לאומי שאני שייכת אליו יש מיעוט שלא מתבייש

להוציא את עצמו מהארון ולחשוף את נטיותיו החולניות. גם במכון פועה מודעים לבעיה ושמעתי שהרב בורשטין דיבר

על 5% מהאוכלסיה שיתכן שסובל מהבעיה.

עדיין אין שום לגיטימציה להגיע לידי מעשה.

אפשר ללכת בחדרי חדרים לקבל טיפול שיעזור בכל זאת להקים משפחה וללדת ילדים וזה אפשרי.

מוח שליט על הלב! להוציא את הלגיטימציה לגמרי ולהבין שצריך פה אתכפיא חזקה של המידות!!!

"ורע מאוד שגם בציבור הדתי לאומי שאני שייכת אליו יש מיעוט שלא מתבייש להוציא את עצמו מהארון ולחשוף את נטיותיו החולניות." (ציטוט מההודעה שלך)

פעם עצם העניין היה טאבו.

הפתיחות היום לא גרמה לכך שיש, באופן יחסי, יותר אנשים המשתייכים "לקהילה", אלא יותר אנשים שמוכנים לדבר על זה.

ההתפלגות היא אחידה, בקרב כל האוכלוסיה, וזה לא פוסח גם עלינו.

אז שח"ו לא נגיע לידי ניסיון ולא לידי ביזיון, אבל ברגע האמת צריך שיהיו הכלים להתמודד עם זה.

עצימת עין, או אמירות כמו "אם לא היית נחשף לתכנים האלה זה לא היה 'מתעורר' אצלך" גורמים יותר נזק מתועלת.

הציבור חייב ללמוד לקבל את בניו ובנותיו, גם אם לא בהתלהבות.

הדחיה הזו, ההוצאה מחוץ למחנה, היא עיקר הבעיה, והיא גם מעצימה את הכל.

כי אם בחור 'עם נטיות' היה מוצא נחמה בקרב המשפחה והחברים, הוא היה מתמודד עם הבעיה ולא היה הולך למקומות כמו ה-"בר נוער" שעצם מהותם הוא העצמת הסטיה במקום ההתמודדות איתה.

תגובות כמו שלכם, ידידיי, רק מחמירות את הריחוק.

וכמו שאין לגיטימציה למי שנולד עם נטייה לכעסים ולהתפרצויות זעם, וברור לכולם

שאין  הכלה לנטיה כזו, ואדם כזה זקוק לטיפול נפשי שיעזור לו להתגבר על הנטיה הרעה הזו כך לגבי הנושא שלנו.

אין מקום להכלה ואין מקום לרגישות, וחובה לשדר לאדם כזה שיש לו נטיה לא טובה ושהוא חייב ללכת לטיפול ויתכן שיזדקק לטיפול לאורך כל חייו.

זה הניסיון שלו ועליו להתמודד איתו והחברה לא מוכנה לקבל נטיות לא בריאות כאלה!!!

אין מה להתגאות בנטייה כזו. צריך להחביא אותה ולהתבייש בה ולטפל בה.

הנגע הזה הולך ופושה בחברה החילונית המערבית באופן בלתי נתפש ממש והורס כל חלקה טובה,

בית שיש בו משפחה עם אבא ואמא וילדים שמשאת נפשם היא להתחתן ולהקים משפחה,זה הבסיס לעם היהודי 

מה השאלה פה בכלל? מה לא ברור בחינוך שכזה?

אני מסכים איתך בכל ליבי, שאין מקום להתנהגות כזו בהווי החיים היהודי-דתי, ולו רק משום שהדבר אסור בתכלית האיסור.

אבל מפה ועד להוקעת האנשים עצמם, ועוד כשהם מנסים להתמודד במקום להחצין, יש דרך  מ א ו ד  ארוכה.

לא דיברתי על קבלת התופעה, אלא על קבלת האנשים.

על הדרך של הציבור בכלל והמשפחות בפרט להתמודד עם פרט בעל 'נטיות'.

ומעל הכל, על כך שצריך לסתכל לבעיה בעיניים במקום לטאטא אותה מתחת לשטיח בתקווה שהיא תישאר שם (ומעולם לא נתקלתי בבעיות 'מטויחות' שלא צצו שוב, ובממדים הרבה יותר גדולים מהגודל המקורי)

אתה אומר שהתופעה קיימת באחוז מסוים, קבוע בכל האוכלוסיות, ויש מגמה של הסתרה שגורמת לחולים להתבייש ולהיות מדוכאים

היא טוענת שהנושא הוא פסיכולוגי, וככל שמדברים על זה יותר זה גורם לתחלואה יותר גדולה, ולכן אסור לדבר על זה בקול, כדי לא להדביק אחרים

יכול להיות הגיון בשני הצדדים, צריך פשוט לבדוק את המציאות, אבל אין טעם שתחזרו על עצמכם שוב ושוב...

ויש לי שאלה קטנה. מאיפה הנתונים של שניכם? מי אמר לך שהחשיפה גורמת\לא גורמת לתחלואה?

איך בעצם אפשר לדעת?

אפילו מחקרים קשה מאד לעשות על זה, כי מחקר מעצם טבעו הוא על אנשים שנחשפו... מלבד מה שהחוקרים בזמנינו חשודים מאד בנושא הזה, ואי אפשר להאמין לשום דבר שהם אומרים (וכמו שהוציאו את המחלה הזאת מה DSM שהוא ספר המחלות הנפשיות, בגלל שהחולים נעלבו...)

בהגיון יותר נשמע לי שהיא צודקת והחשיפה מגבירה את התופעה, כי הרי זה לא טבעי לחלות בזה, וזה מזכיר לי אנורקסיה, שגם היא מחלה שהאדם פוגע בעצמו, (כמו שהנטיות ההפוכות פוגעות בהמשכיות), ושם ברור שהחשיפה לתרבות הדיאטות גורמת לעליה תלולה בתחלואה

אלא גם על זה שאין מקום לנחמה ולא נכון לפי דעתי לדבר על זה כיוון 

שזה נותן לאנשים שהם אולי באמת כאלו ,יותר מידי את ההרגשה המוטעית שזה לגיטימי ושמותר להם לחשוף

את עצמם כי זו תופעה קיימת.

אז זהו בדיוק, שאפילו אם התופעה קיימת, אין מקום להרחיב את הדיבור עליה ומי שחושב

שאולי הוא כזה אז שילך לטיפול אבל שלא ירגיש חופשי לספר בציבור ואפילו במשפחה הקרובה שהוא כזה כי חשוב שיפנים שזו עדיין בושה גדולה וזו נטייה רעה.

צר לי ,היתה לי גיסה שהרסה בית . עזבה בעל ומזניחה 4 ילדים בגלל שקבלה הכלה באיזשהו אתר דתי

שבו אפילו הכירו לה בחורה דתית כחברה לחיים. שתיהן דתיות, הולכות עם שרוולים וחצאיות ארוכות.

חיות ביחד והממסד המשפטי מעדיף שהיא תגדל את הילדים ולא בעלה.

הילדים הולכים ונהיים מתוסבכים כתוצאה מהמציאות המתועבת הזו.

למה החברה שלנו מקימה אתר כזה? כשמתחילים לתת לנטיה האיומה הזו לגיטימיות- זהו מדרון חלקלק שכבר קשה מאוד לעצור אותו. אשתדל לא לכתוב יותר בעניין אע"פ שהנושא בוער בעצמותי ויש לי גם מעט הבנה בנפש לפי הסתכלות יהודית-חסידית.

לא מאמינה  לפסיכולוגיה המודרנית אלא א"כ מכניסים בה המון אמונה ויראת שמיים וגם אז לפעמים יוצא משהו מעוות.

כמו שכתבתי למשיח עכשיו, הדיון הוא לא סביב הומואים ולסביות אלא סביב הכלים שנתנו לנו במערכת החינוך הדתית לאומית. אני סובר שחלקם צריכים איזושהיא התפתחות וקצת שינוי ורציתי לדעת האם אני היחיד שחושב כך או שזה מחשבה שעברה לעוד אנשים.

על נושא ההומואים והלסביות אני לא מסכים איתך אבל זה דיון לשירשור אחר : )

גם חולה סרטן תאמרי לו שהוא חייב להתבייש בזה ולא לספר כי זה רע להיות חולה?

הוא חולה, הוא מסכן גדול. מקווה מאד שיהיה לו מי שירפא אותו

הסיפור שאת מתארת זה סיפור של מישהי שעשתה עם זה עבירות, ושאמרו לה שזה נורמלי ומובן.

(איך היא קוראת לעצמה דתית, אם היא חיה כך בחטא?, זה הרי איסור דאורייתא לאשה לחיות עם אשה, הזוי!)

זה לגיטימי להיות חולה בזה, כמו שלגיטימי להיות חולה בכל מחלה, ואף אחד לא יכעס על חולת סרטן למה היא חולה ושתתבייש לה

לא לגיטימי להיכנע לנטיה הזאת, לעשות עבירות איתה, לאמלל את הילדים שלך וכו'

את מאבדת את הכיוון בדיון על נטיות מיניות.

אני לא מדבר רק על זה ולא מדבר רק על "קידוש הנישואים המוקדמים".

אלו היו רק 2 דוגמאות מתוך המון נושאים שעם הזמן נופל לי האסימון שמערכת החינוך שאנחנו כל כך אוהבים (של הציבור הדתי לאומי) וכל כך מאמינים שהיא האלטרנטיבה הכי בריאה היא לא התפתחה מספיק. ויש צורך באנשי חינוך לא רק שילמדו לבגרויות אלא ידעו לתת כלים לילדים שלנו ולא להטמיע 4 שנים של תיכון שזה שחור ורע וזה לבן וטוב.

עזבי את כל הקטע על הומואים ולסביות זה לא הנושא כאן.

בהצלחה!

אבא ל...

תודה רבה.

אני לא איש חינוך אבל משפיע בתחום שלי.

יום נעים!

אני מכירה הרבה רווקות מאוחרות לקראת גיל 40 - לא משפחה ולא ילדים

לצערי אם לא מתחתנים עד גיל מסוים אז קשה מאוד להתחתן אחר כך

אני חושבת שעדיף להיות גרושה עם ילדים ולא במצב כזה

כמובן שרמת שמירת כל מיני דברים יורדת במצב כזה ושעון ביולוגי מתקתק והורמונים משפיעים על מצב רוח ובריאות

בקשר להומואים - מה שקורה לנוער חילוני שלדוגמא הם מנסים עם חברה בלי שום הדרכה מסודרת ולא תמיד זה הולך חלק אז הם חושבים שאולי הם צריכים לצאת מארון ומגיעים לבר-נוער ושם מישהו יותר מנוסה כבר משתמש בהם ומנתב אותם והלכו להם חיים בעצם

לא התחנכתי במוסדות דתיים ומה שהפריע לי תמיד שבאמת אין שחור ולבן- הכל אפור והכי חשוב זה כסף בלי קשר מאיפה הוא מגיע

בן אדם צריך עקרונות בחיים אחרת הוא יכול להגיע לכל מקום שסביבה תוביל אותו

יש דברים שאסור גם אם חבר נחמד החליט שמותר לו ויכול להיות שבאמת לא צריך קשר יותר מדי קרוב עם אנשים כאלה

נכון שכרגע האלטרנטיבה הכי טובה זה החינוך שלנו אבל זה לא אומר שאסור לרצות לשפר את הבעיות הקיימות.

שוב אני לא נכנס לדיון מתי להתחתן ועל ההומואים ולסביות כי זה רק דוגמאות להמחיש בעיה.

ערב טוב!

למדת על ערכים

וכשגדלת ראית שזה לא קל בחיים, ויש דבר כזה אדם שעושה עבירות חמורות והוא נחמד מאד עם חיוך מקסים.

גילית שיש אנשים שעושים מה שצריך ומתחתנים מוקדם ולדעתך זה עשה להם נזק

אז מה?

זה שיש קושי בחיים לא משנה את הערכים.. הערכים הם מה שהקב"ה אמר, לא מה שנוח לנו

אם ערכים היו נסיון לחיות את החיים בלי בעיות, היתה טעות בכל החינוך שלך. כיון שהערכים הם ניסיון לחיות לפי רצון ה', הדבר היחיד שצריך לבדוק זה - האם זהו באמת רצונו של ה', לא האם זה קשה\עושה נזק

לא מבין את ההגיון הפנימי של דבריך. למה ציפית למשהו אחר?

טמינת ראש בחול זה לא הפיתרון.

אני מעלה בעיה ואתה אומר לי זה לא בעיה.

אז לך זה לא בעיה ולך זה מסתדר חלק.

לי לא בא שיחנכו את הילדים שלי בצורה עיוורת ולי בא שלילדים שלי יהיה כלים להתמודד.

לא אמרתי שזה לא בעיה. בכלל לא הבנתי על מה אתה מדבר!

מה עיוור כאן. יש בחיים קשיים! חינכו אותך בילדותך שבחיים יהיה קל?!

אתה רוצה כלים להתמודד עם קשיים? זה התפקיד של מערכת החינוך - ללמד ילד מה לעשות כדי לפתור קשיים בחיים?

התפקיד של מערכת החינוך זה ללמד את הילד להיות מוסרי, לעשות את רצון אלוקיו בכל מצב, ולהבין שבכל מקרה כשהוא יגיע לניסיון הוא צריך לעשות את הדבר הנכון, אפי' אם הוא יותר קשה

מה שאתה מציע זה לא חינוך, אלא סוג של קאוצ'ינג שאתה רוצה שיעשו בבית ספר כדי להתמודד טוב יותר עם קשיי החיים

אפשר לנסות להקדיש לזה שעה בשבוע, אפילו שאני אתפלא אם זה יעזור

כלים להתמודדות לומדים מהניסיון, מהחיים עצמם, קשה מאד ללמד את זה בבית ספר

במצב שהיית אז לחשוף אותך לדברים אלו או אחרים זה היה נותן לך הנחות יסוד מוטעות.

אין מצב כמעט בחיים ולא רק חינוך שאתה אומר שהיית יכול לעשות את זה לו יכולת לקחת את הגלגל אחורה ולא רק בחינוך, אבל במצב הנוכחי שהיה אז לא בטוח שזה הה הדבר הכי בריא עבורך לכן צריך להתמקד בהווה.
אגב בחינוך ספציפית צריך לשים לב על דבר שהית יודע בא היו מסבירים לך לבד, שאז יכלו להסביר לך את זה בצורה אחרת מאשר אם היו מדברים על זה ברבים

נקוט כלל זה בידך, מה שהיה השגחה פרטית מה שיהה בחירה חופשית ותתחיל לעבוד שהחיים העכשווים שלך יהיו הכי טובים שאפשר.


לגבי הענינים שהבאת הבעיה ששטפו זה אותה בעיה שחשפו, עדיף שיתחתנו מהר מאשר יחשבו כל היום על דברים אלו או אחרים שכלשון חז"ל ,"כאש בנעורת"[=]נסורת , ויבואו לידי עבירות הכי חמורות 

יש מקומות שמלמדים איך להשליט את המוח על הרגש 

הומואים זו תופעה חולה. בזה החינוך צודק, אולי צריך ללמד איך להתייחס בפועל, אך בכך לא טע החינוך, ולא צריך לפחד להגיד את האמת. זה שבמציאות לא תכעס על הומו שאתה מכיר מקרוב לא סותר את זה שהוא חי במציאות לא בריאה.

לגבי נישואין בגיל צעיר- מסכימה איתך. העניין בנישואין אינו הגיל אלא הבשלות אליו, ועל זה צריך לשים את הדגש. גם אני מתקוממת מול הדגשת מספר ילדים ונישואין בגיל צעיר. ברור שככל שנישאים צעירים יותר אפשר להספיק יותר ילדים וגם הגוף מתאים לכך, אך מי אמר שאנו צריכים להספיק? מה הלחץ???

צריך ליידע שהשעון הביולוגי מתקתק, זו עובדה ושיקול אולי בהחלטה באיזה גיל להינשא,אך זה לא הכי הכי חשוב. ילדים הם רק חלק ממערכת הנישואין, ולא הגורם והסיבה העיקרית, לענ"ד. נכון שמקימים משפחה אך מוטב לעבור שלב שלב... להשקיע בהכנה לזוגיות, לתקשורת טובה ולהתמודדות עם שוני, מריבות, ואח"כ הרחבת המשפחה. לא אוהבת את הלחץ סביב הנושא.

לא מסכים שאפשר לדבר על עשרות אלפי בריאות של הקב"ה שנבראו בצלם אלוקים כ "תופעה חולה" אבל שוב זה לא הדיון כרגע.

מה שכתבת על נישואין זה דוגמא טובה לכלים וקו מחשבה שצריך להשריש אצל המחנכים של הילדים שלנו.

וכמו שכתבת בנושא הזה להתאים לכל מעגלי חיינו (יכול להיות שהורה מסויים לא יסכים אם תפיסה מסויימת אבל ככלל צריך להשתדרג קצת).

אחלה! תודה!

חינוך לערכים הוא נכון מאד. ואכן יש "שחור-לבן" בין רע לטוב, וגם מדרגות ביניים בין רע לטוב.

וזה ש"חבר שלך" בעייתי, עדיין לא משנה כלום. אם סתם יש לו בעיה, אז בי"ס אינו מקום ללימוד פסיכולוגיה לחבריו. מספיק שמדריכים שיש אפשרות לטפל בכל מיני בעיות, ומעודדים לשוחח כשנתקלים בקושי - ואת זה עושים יותר ויותר.

ואם הוא חלילה חוטא ממש - אין שום מקום לחנך ל"אפור" שחיתות עריות אינה "אפור", גם אם יש תקופות בהם דברים מסויימים נעשים פרוצים חלילה.

לגבי חתונה - זה שקר לומר שמחנכים "בישיבות ובאולפנות" ש"כמה שיותר מהר יותר טוב".

מחנכים להתחתן בגיל שכבר יש מוכנות ורצון, ועם זה לא "לסחוב" סתם. נכון מאד.

זה מה שמפריע לך?..  דומני שמפריע הרבה יותר האחוז המבהיל של רווקים שלא מוצאים שידוך עד גיל מבוגר, ומסתבכים יותר עם הגיל.

הודעה מנותקת מהמציאות.

[ולידיעתך, קבל עידכון: כשכותבים בפורומים, לא רק "עונים" לכותב - אלא כותבים מה שחושבים שטוב שיישמע, בדיוק כמו שהכותב ראה לנכון להביע את הגיגיו פומבית. ולכן הבקשה שאם זו "הרצאה וכו' " לא נענה - אינה רלוונטית. כל אחד יענה בדיוק מה שנראה לו חשוב לומר..]

ו..הערה כללית - מופנית לכלל הקוראים: לאחרונה צצות כאן בעיות שחלקן נראות "מוקרצות" בעליל. יש להן מכנה משותף די "לא נקי", והן תמיד מניק שמופיע לראשונה או "אנונימי". אני ניסיתי פעמיים לפנות לדוא"ל שממנו נכתבו כדי לברר, ולא נעניתי. אשר על כן, בלי שאקבע באופן נחרץ - אני מתייחס בסקפטיות להודעות אלו. קצת תמוה שרק מגיע מישהו, וכבר כותב בפורום כבקי ורגיל..  אם כי יתכן אכן שאדם משנה ניק חד פעמית. אבל בד"כ מיידע על כך..

אני חוזר על מה שכתבתי כמה פעמים:

הדיון הוא לא סביב מתי להתחתן או הומואים ולסביות, אלו היו רק שתי דוגמאות.

צודק לגבי "עונים".

"מוקרצות בעליל"- זה ממש דמגגוגיה מבחינתך "לשפוט" אותי כמוקרץ בגלל שלך אין התלבטות. אולי מבחינתך הכל ורוד ואין שום דבר להשתפר, לי זה מפריע. לך לא אכפת אין שום בעיה תתקדם להודעה אחרת. 

ברור שאני מישהו שלא בא לו לחשוף מי אני ועדיין לשאול שאלה.

אם ממש בא לך להכיר אותי אתה יכול לכתוב לי בפרטי.

אל תפסול כל ניק בלי עבר של הודעות בפורום.

הדבר הראשון - ממש לא לענין:

אתה הבאת דוגמאות (בעצם, רק שתיים) ל"שחור לבן". התייחסנו לעיקרון וגם לדוגמאות.

טעית בעיקרון (אכן טוב לחנך לערכים בצורה ברורה. ויש גם חינוך לכך שיש מקום להיעזר במקרה של בעיות); 

וטעית גם בדוגמאות, בשתיהן (וזה שאדם מביא דווקא דוגמה מסויימת - ואינו חש אי נוחות לכותבה, גם מראה משהו.. וזכות כל אחד להביע סלידתו מכך. זו בדיוק חלק מ"שטיפת המוח" שמנסים לעשות היום במדינה ע"י חוגים מאד מסויימים. הכל "לא נורא".. לא נכון - נורא ואיום! שחור-לבן! לגמרי. אח"כ מגיע החינוך איך לעזור להעלות את המציאות והאדם מסיבוכיהם. זה לא "אפור", זה לא "ערכים-בערך", אלא זה סעיף נוסף בחינוך). 

וודאי יש מה להוסיף בחינוך - מה שאתה ציינת זה לא הבעיות.

ב. לגבי "מוקרצות בעליל". כתבתי מפורש "חלקן" - לא התייחסתי ספציפית. יש דברים כאלה לצערנו לאחרונה יותר מידי.  אבל איני מכחיש שכאשר אדם כותב על משהו כזה, ומביא בדיוק "דוגמה" כזו כאילו זו "הבעיה" בחינוך הדתי, כשזה בדיוק ההיפך.. ב"ה שלא מציגים את זה כמשהו "לא נורא"...  אז אכן זה מעורר שאלה. ניק חדש, כותב בסגנון זה, וגם "בקיא" בהלכות פורומים (מה שאומר שהוא מכיר את המטריה). הייתי זהיר, וכתבתי שיש דברים כאלה.

אז זה לא בגלל עצם כך שמישהו מעלה הרהורים על חינוך...

כמו כן, לא כתבתי "עליך" - זו לא דרכי - אלא על ההודעה. וגם לא "פסלתי", אלא הפניתי שימת לב.

לגבי הנטיות יש לתת מענה ולבנות כלים להתמודדות מגיל צעיר לא לטאטא מתחת לשולחן

לגבי הנישואין וילודה אמת צרופה השיטה היא לייצר בינישים ומיד או תוך כדי לייצר משפחות

אכן מציאות לא בריאה בעידן של היום

אתה טוען שכל אדם שהתחתן מוקדם יחסית הוא טמבל גמור ובלי זכות בחירה, אני מבינה.

אחרת אי אפשר להסביר את זה שהם התחתנו מוקדם...

נכון, יש מקרים שזה לא מצליח. אבל הם היוצאים מהכלל. לא צריך לעשות מהם כלל.

קצת פרופורציות, אנשים.

אני לא בטוח שהטענה שלך מדוייקת שאם היו מדברים איתנו על זה זה היה מתגבר.

אני מכיר אישית רק 4 חבר'ה כאלו ו 3 הם ממשפחות חבל על הזמן מהציונות הדתית.

מהחברים מהצבא ומהאוניברסיטה (שרובם חילונים) יש לי רק חבר אחד מהצוות.

הפחד הזה משיחה על נושא לא נעים יכולה ליצור בעיות.

לילה טוב!

שזה דבר ממש חשוב לבין מקרים יוצאי דופן שקורים בציבור?

מה אתה רוצה שיחנכו באולפנות ובישיבות שזה בסדר ותקין חד מיניות?

הרי זה אסור מהתורה ואנחנו כן צריכים ללמד ערכים!

ואין שום ערך במשכב זכר וכ''ו..

ולגבי החתונה בגיל מוקדם-

זה גם ערך, וזה גם מבוסס על דברים בעייתיים שיכולים להיווצר מבחינה הלכתית ואישית לאד ומר תורה ומצוות...

ובניית בית זה ערך עצום בפני עצמו

אז אני לא מבינה, הערכים שלנו ברוך ה' מבוססים על התורה, אז מה אתה מצפה שילמדו? ערכים אחרים??

למי שמתחתן מוקדם..

או שכולם 100% תקינים בנטיותיהם המיניות.

אותי לא חינכו שבעלי נטייה מינית הפוכה הם מפלצות..

גדלתי בחינוך דת"ל ועל אף שיש לי המון ביקורת בתחום, הבעיה שהעלית היא ממש לא הבעיה שלו..

תמיד הסבירו - שזוג שלא עובד על הזוגיות שלו - לא יהיה מאושר. (וזה ממש לא משנה באיזה גיל הוא התחתן)

ושנטייה מינית הפוכה היא בעיה נפשית, וצריך להשתדל לעזור למי שלוקה בה.

גם חינכו אותי - שלהפוך את הבעיה הנפשית הזו לדגל ולנופף בה ולהפוך אותה ללגיטימית -

זה פסיכי לחלוטין! נוגד את התורה וצריך לעצור את זה!

והכי הכי חשוב - חינכו אותי להבנה

שהתורה דורשת ממני גם חשיבה עצמאית ויכולת אבחנה של דקויות ואיזונים.. 

כולנו מתפכחים בשלב מסויים מהשחור-לבן, שבו אנחנו תפסנו את המציאות כילדים.

אבל זה ממש לא הדרך שבה חינכו אותנו.

המפגש המעשי עם העולם הוא תמיד שלא בגדר המצופה לחלוטין,אם נתייחס לטווח הכללי של העולם הרי שבודאי לא ניתן לגאול (או לגזול) אדם מהתמודדות של הבאת הדברים אל הארץ.ישנן מורכבויות שלא ניתן שיאזכרו את כולן במסגרת חינוכית,כמו שלא ניתן להכין טייס קרב לכל תרחיש מלחמתי אפשרי.ואומנם זה עדיין עבירה,ואם תשים לב מדובר במיעוט קטן כל כמה שמנסים לנפח את התופעה (ואולי גורמים בכך לעוד מצטרפים כביכול)

אני בכל אופן לא מצליח להבין את המושג "שקר" לגבי המציאות הזאת,שחור ולבן זו בעצם יכולה להיות תופעת לוואי של התמודדות עם המציאות המורכבת שדורשת התפתחות (מושג שצריך להגדיר אותו,הכוונה היא לאורם של היסודות שלמדת !),אבל שקרים ?

בודאי שחתונה נמהרת או פזיזה איננה נכונה (בהערה כללית אלו מושגים כ"כ נזילים,אני מדבר על המציאות שאין שיקול דעת בצורה פשוטה וברורה),אבל אף אחד לא מדריך לצורה הזו,אולי (אני לא יודע) החברה משדרת את הצורך בזריזות מסויימת ולא נותנת את האיזון של שיקול הדעת במידה המספקת בעיניך,ואומנם לעומת הלך החברה כל דמות חינוכית תורנית תגיד ותדגיש שבודאי צריך שיקול דעת.אבל האם זה בא בתור אנלוגיה לציבור הכללי ? מה אחוז הגירושין שם ? מספרים לא נתפסים..

לדעתי, בעיית השחור לבן קיימת באופן אוטומטי אצלל כל ילד עד גיל 20 בערך. בלי שום קשר לתרבות שהוא גדל בה. במדינת ישראל הבעיה מעצימה בגלל הצורך להיות שייך למגזר מסויים ולהוכיח את שייכותך אליו, אם אתה דתי אתה חייב כל הזמן להיות נאמן לקודים הדתיים, אם אתה תל אבייבי שמאלן אתה חייב כל הזמן להיות נאמן לקודים התל אביבים,בתוך המגזרים ותתי המגזרים יש ה"אמיצים" שמעיזים לצאת מהקופסא (לא התכוונתי להומואים- שהם לא צריכים מידי הרבה אומץ במגזרים מסויימים, ובעז"ה שלא יהיה להם אומץ במגזרים אחרים, פשוט כי התורה אסרה את זה) 

הבעיה שלא מספיק לומדים את יסודות האמונה הפשוטים- 

בריאת העולם, הנהגת ה' את העולם תורה משמים,ודרך העברת המסורה ובניין ההלכה.

ברגע שהדברים הללו יושבים טוב בראש- אין בעצם שאלות יסוד קיומיות, אפשר להתבחבש עוד הרבה אבל התורה היא המכתיבה אם אתה מאמין בה, איך בדיוק תלמד תורה, וכל זה נשאר פתוח . אבל שאלות כמו משכב זכור- לא רלוונטיות ברמה הרעיונית, כמובן שכן ברמה המעשית, (איך להתגבר על הל תאווה, זה כולנו צריכים ללמוד, בין אם אנחנו הומאים ובין אם אנחנו סתם זולללי תרבות מערב ובין אם אנחנו סתם בני אדם שנולדנו עם יצר חיים והמשכיות) .

היום אנחנו מתמודדים עם התרת ההומואים, מחר נתמודד עם התרת פדופיליה- גם זה יהפוך להיות גאוה (ראה ערך ילדות קטנות בפרסומות). מחרתיים עם התרת גילוי עריות מכל סוג. 

אז מה, בגלל זה צריך להפוך את בית הספר למקום שכל היום מדבר על מין. עשינו סמינריונים, קראנו עם המדריכים מלא חומרים, למדנו חומש ויקרא עם כל רשימת האיסורים, נכחנו בבית הכנסת ביום כפורים במנחה. מה עוד צריך לעשות כדי שתרגיש שדברו אתך על זה??? 

אני מעדיפה לדבר על התמודדויות נוספות בחיים, וללמוד תורה בעוד מישורים.

לא מרגיש לי שאנו לא מתמודדים בדיבור ובשיח עם תרבות המערב. להפך, לי מרגיש שהגזמנו. אני חושבת שצריך לעסוק בהתפתחות האישית שלנו מתוך מקום של כבוד לכל סוג של רגש, מתוך אהבה אמיתית לעצמינו ורק כך יעשה ברור אמיתי . אבל עם כל ילד שלא אוהב כדורגל הוא דפוק, וכל ילדה שלא ראתה דה וויס היא מפגרת, אז אין לנו דבור אמיתי עם עצמינו.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.

ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

כל אחד שמח במשהו אחר, אבל כדי לדעת מה משמח את השני דרושה הקשבה הדדית ופתיחות להגיד מה באמת משמח.

יש כאלה שישמח אותם מתנה ויש כאלה שזה יעצבן אותם (כי בזבוז כסף/ כי אני לא צריך את זה/ כי מיותר בעיני...) יש כאלה שימחו לקבל כוס קפה (למיטה?) ויש כאלה ששונאים קפה או  אוהבים רק את זה שהם מכינים וכו'...

לכן א'. לא להקיש שאם חבר קנה לאישתו תכשיט חדש והיא היתה בעננים זה אומר שגם אישתך תשמח בכזה דבר.

ב'. מה שמשמח אותך לקבל או לתת, לא בהכרח משמח גם את השני/ה.

אנשים שונים אוהבים וצריכים דברים שונים. ע"ע 5 שפות האהבה.

ג. הייתי מחלקת בין מטלות בבית וטיפול בילדים שבהן מתחלקים כל אחד לפי מה שמתאים לבין חיזור ונתינה מעבר לרגיל כדי להוסיף אהבה. לדעתי הבלבול בין הדברים גורם להרבה מתחים של: אבל עשיתי כל כך הרבה (שטפתי/ קמתי/ סידרתי/כיבסתי...) איך זה שהיא עדיין לא שמחה איתי/ כועסת עלי/ מרוחקת ממני?... אולי כי אין בעיניה (או בעיניו) קשר בין דברים שצריך לעשות לבין אהבה. (שזה גם קצת נכנס לעניין שפות האהבה, אבל לא בהכרח.)

בהצלחה רבה. כיף שמחפשים מה משמח את השני. אבל לא צריך לחפש רחוק. לדעתי, אפשר פשוט לשאול ולדבר על זה כמה וכמה פעמים בחיים. זה דברים שמשתנים כל הזמן.

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל