בהרבה דברים הגישה בחינוך הדתי-לאומי היא "אם לא מדברים על זה אז זה לא קורה".

בדיוק כמו שכתבת, על הגישה לבעלי נטיות הפוכות, או הגישה לחיי משפחה ועוד...

לענ"ד, זה נובע מחלל שנוצר, והתמלא בלית ברירה ע"י גישות שונות של החינוך החרדי.

במקום לפתוח בצורה בריאה נושאים כאלה בגילאי חטיבה-תיכון, מחכים עד גיל 22 (במקרה הטוב), ואז זה כבר מאוחר מידי.

אנשים מרכיבים לעצמם תמונת מצב מעוותת במקרה הטוב ושגויה במקרה הרע, על איך דברים צריכים להיות... ובשל חוסר בכלים מתאימים התמונה נצבעת בשחור ולבן...

במקום לבוא ולזעוק את הזעקה - קום ועשה מעשה.

לך בכוחך זה והושעת את ישראל.

(קוראת הרבה, אבל רק עכשיו החלטתי להירשם)

בתור אשת חינוך אני שמה לב שבהרבה מקרים אין לגישה הדתית שום אלטרנטיבה למה שהשתרש כבר, והגישות שהשתרשו הן לרוב חרדיות במהותן (כלומר שחור-לבן, ללא שום אמצע).

גישות אלו גורמות יותר נזק מתועלת, כי בסופו של דבר הן יוצרות קונפליקט בין הערכים שאנו מחנכים אליהם, לבין המציאות בפועל.

בעיה נוספת היא שגם הורים למתבגרים לא פותחים את הנושאים הללו מול הילדים, ונותנים להם לספוג את אותה תפיסת עולם "חרדית" שמערכת החינוך הדתית משדרת להם בנושאים אלה.

פתרון כרגע אין לי, למעט תקשורת בריאה בין הורים לילדיהם.

ברגע שפותחים את הנושא ונותנים לו איזה פתח של לגיטימציה, התופעה הולכת וגדלה.

לא סתם בחינוך הלא דתי זה נקרא "גאווה", ולצערי גם בחינוך הדתי הפתוח, שיש בו גישה של ,חיה ותן לחיות" ו"קבלת השונה", רואים שהותפעה הזאת הולכת וגדלה.

אם עד לפני כמה עשורים אפילו הדיבור על זה היה מוקצה מחמת מיאוס, ואותם מסכנים בעלי נטיות הפוכות הרגישו "מקולקלים" או סתם מוקצים בעצמם, היום זה טיפה שונה...

הדיבור היום לא הרחיב את התופעה, הוא רק חשף את המימדים שלה.

נפתחות קבוצות תמיכה לדרכי התמודדות, שלא היו פעם.

המודעות גדלה.

יחד עם כל זה גדלה גם ההבנה שזה קורה גם "בציבור שלנו" ואסור להתעלם מהאוכלוסיה הזו.

בציבור החילוני לקחו את זה לקיצוניות אחת, עם תופעות כמו "מצעד הגאווה" ועוד חולות רעות.

אצל האוכלוסיה הדתית תמיד קיימת ההתנגשות בין 'הנטיה' לבין הציווי האלקי.

ההבנה הזו, שהמציאות והאידיאה לא תמיד הולכות יחד, היא עצם הדבר החשוב.

הגישה החרדית, ברובה, מקדשת את האידיאה.

כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו עושים כרשב"י ועולה בידנו.

מה שלא כתוב בתורה לא קיים וכו'.

מן העבר השני, הפוסט-מודרניזם מקדש את המציאות, את הנרטיב.

איש הישר בעיניו יעשה, ורצוי עם סיפור כיסוי כמה שיותר מופרך.

הגישה הבריאה היא הגישה שבאמצע.

התופעה קיימת. אנחנו לא מעודדים אותה כי זה אסור, אבל גם לא מתעלמים ממנה, מתוקף "לא תוכל להתעלם" (כן אני יודע שזה נאמר על משהו אחר) ו-"לא תעמוד על דם רעך" (אחוזי ההתאבדות של קהילת הלהט"ב בציבור הדתי היא מהגבוהות בארץ).

כמובן שאני לא יודעת מה באמת ההשפעה , אבל להרגשתי, דבר שמדברים עליו מרגישים אליו קירוב, וההתייחסות אליו היא גם יותר קלה ופחות רופפת.

מן הסתם התופעה הזאת קיימת מאז ומתמיד, אבל האם במימדים האלה? מאז שהתחילו להתייחס לכך בשוויון נפש, מספר הגאים עלה. לא בדקתי אחוזים אבל מהסתכלות ברחוב או הבתקשורת (גם הדתית) כך זה נראה.

כל הדיבורים הפתוחים הללו על נטיות הפוכות רק מעוררות את הנוער לחשוב על עצמו

שאולי הוא כזה. פשוט להכניס ראש בריא למיטה חולה.

כשאני הייתי נערה/בחורה כל הדיבורים הללו בכלל לא היו לגיטימיים ולא העסיקו אף אחד.

פשוט היו אנשים שהרגישו אולי שהם פחות נמשכים.

כמו שברור לילד דתי שלא אמורה להיות לו שום תאווה לאכול חזיר וזה מחוץ לתחום התאוות שלו,

כנ"ל לצריך להיות לגבי התחום המדובר.

מדובר באיסור תורה חמור ולכן אין לו שום לגיטימציה !!!

ורע מאוד שגם בציבור הדתי לאומי שאני שייכת אליו יש מיעוט שלא מתבייש

להוציא את עצמו מהארון ולחשוף את נטיותיו החולניות. גם במכון פועה מודעים לבעיה ושמעתי שהרב בורשטין דיבר

על 5% מהאוכלסיה שיתכן שסובל מהבעיה.

עדיין אין שום לגיטימציה להגיע לידי מעשה.

אפשר ללכת בחדרי חדרים לקבל טיפול שיעזור בכל זאת להקים משפחה וללדת ילדים וזה אפשרי.

מוח שליט על הלב! להוציא את הלגיטימציה לגמרי ולהבין שצריך פה אתכפיא חזקה של המידות!!!

"ורע מאוד שגם בציבור הדתי לאומי שאני שייכת אליו יש מיעוט שלא מתבייש להוציא את עצמו מהארון ולחשוף את נטיותיו החולניות." (ציטוט מההודעה שלך)

פעם עצם העניין היה טאבו.

הפתיחות היום לא גרמה לכך שיש, באופן יחסי, יותר אנשים המשתייכים "לקהילה", אלא יותר אנשים שמוכנים לדבר על זה.

ההתפלגות היא אחידה, בקרב כל האוכלוסיה, וזה לא פוסח גם עלינו.

אז שח"ו לא נגיע לידי ניסיון ולא לידי ביזיון, אבל ברגע האמת צריך שיהיו הכלים להתמודד עם זה.

עצימת עין, או אמירות כמו "אם לא היית נחשף לתכנים האלה זה לא היה 'מתעורר' אצלך" גורמים יותר נזק מתועלת.

הציבור חייב ללמוד לקבל את בניו ובנותיו, גם אם לא בהתלהבות.

הדחיה הזו, ההוצאה מחוץ למחנה, היא עיקר הבעיה, והיא גם מעצימה את הכל.

כי אם בחור 'עם נטיות' היה מוצא נחמה בקרב המשפחה והחברים, הוא היה מתמודד עם הבעיה ולא היה הולך למקומות כמו ה-"בר נוער" שעצם מהותם הוא העצמת הסטיה במקום ההתמודדות איתה.

תגובות כמו שלכם, ידידיי, רק מחמירות את הריחוק.

וכמו שאין לגיטימציה למי שנולד עם נטייה לכעסים ולהתפרצויות זעם, וברור לכולם

שאין  הכלה לנטיה כזו, ואדם כזה זקוק לטיפול נפשי שיעזור לו להתגבר על הנטיה הרעה הזו כך לגבי הנושא שלנו.

אין מקום להכלה ואין מקום לרגישות, וחובה לשדר לאדם כזה שיש לו נטיה לא טובה ושהוא חייב ללכת לטיפול ויתכן שיזדקק לטיפול לאורך כל חייו.

זה הניסיון שלו ועליו להתמודד איתו והחברה לא מוכנה לקבל נטיות לא בריאות כאלה!!!

אין מה להתגאות בנטייה כזו. צריך להחביא אותה ולהתבייש בה ולטפל בה.

הנגע הזה הולך ופושה בחברה החילונית המערבית באופן בלתי נתפש ממש והורס כל חלקה טובה,

בית שיש בו משפחה עם אבא ואמא וילדים שמשאת נפשם היא להתחתן ולהקים משפחה,זה הבסיס לעם היהודי 

מה השאלה פה בכלל? מה לא ברור בחינוך שכזה?

אני מסכים איתך בכל ליבי, שאין מקום להתנהגות כזו בהווי החיים היהודי-דתי, ולו רק משום שהדבר אסור בתכלית האיסור.

אבל מפה ועד להוקעת האנשים עצמם, ועוד כשהם מנסים להתמודד במקום להחצין, יש דרך  מ א ו ד  ארוכה.

לא דיברתי על קבלת התופעה, אלא על קבלת האנשים.

על הדרך של הציבור בכלל והמשפחות בפרט להתמודד עם פרט בעל 'נטיות'.

ומעל הכל, על כך שצריך לסתכל לבעיה בעיניים במקום לטאטא אותה מתחת לשטיח בתקווה שהיא תישאר שם (ומעולם לא נתקלתי בבעיות 'מטויחות' שלא צצו שוב, ובממדים הרבה יותר גדולים מהגודל המקורי)

אתה אומר שהתופעה קיימת באחוז מסוים, קבוע בכל האוכלוסיות, ויש מגמה של הסתרה שגורמת לחולים להתבייש ולהיות מדוכאים

היא טוענת שהנושא הוא פסיכולוגי, וככל שמדברים על זה יותר זה גורם לתחלואה יותר גדולה, ולכן אסור לדבר על זה בקול, כדי לא להדביק אחרים

יכול להיות הגיון בשני הצדדים, צריך פשוט לבדוק את המציאות, אבל אין טעם שתחזרו על עצמכם שוב ושוב...

ויש לי שאלה קטנה. מאיפה הנתונים של שניכם? מי אמר לך שהחשיפה גורמת\לא גורמת לתחלואה?

איך בעצם אפשר לדעת?

אפילו מחקרים קשה מאד לעשות על זה, כי מחקר מעצם טבעו הוא על אנשים שנחשפו... מלבד מה שהחוקרים בזמנינו חשודים מאד בנושא הזה, ואי אפשר להאמין לשום דבר שהם אומרים (וכמו שהוציאו את המחלה הזאת מה DSM שהוא ספר המחלות הנפשיות, בגלל שהחולים נעלבו...)

בהגיון יותר נשמע לי שהיא צודקת והחשיפה מגבירה את התופעה, כי הרי זה לא טבעי לחלות בזה, וזה מזכיר לי אנורקסיה, שגם היא מחלה שהאדם פוגע בעצמו, (כמו שהנטיות ההפוכות פוגעות בהמשכיות), ושם ברור שהחשיפה לתרבות הדיאטות גורמת לעליה תלולה בתחלואה

אלא גם על זה שאין מקום לנחמה ולא נכון לפי דעתי לדבר על זה כיוון 

שזה נותן לאנשים שהם אולי באמת כאלו ,יותר מידי את ההרגשה המוטעית שזה לגיטימי ושמותר להם לחשוף

את עצמם כי זו תופעה קיימת.

אז זהו בדיוק, שאפילו אם התופעה קיימת, אין מקום להרחיב את הדיבור עליה ומי שחושב

שאולי הוא כזה אז שילך לטיפול אבל שלא ירגיש חופשי לספר בציבור ואפילו במשפחה הקרובה שהוא כזה כי חשוב שיפנים שזו עדיין בושה גדולה וזו נטייה רעה.

צר לי ,היתה לי גיסה שהרסה בית . עזבה בעל ומזניחה 4 ילדים בגלל שקבלה הכלה באיזשהו אתר דתי

שבו אפילו הכירו לה בחורה דתית כחברה לחיים. שתיהן דתיות, הולכות עם שרוולים וחצאיות ארוכות.

חיות ביחד והממסד המשפטי מעדיף שהיא תגדל את הילדים ולא בעלה.

הילדים הולכים ונהיים מתוסבכים כתוצאה מהמציאות המתועבת הזו.

למה החברה שלנו מקימה אתר כזה? כשמתחילים לתת לנטיה האיומה הזו לגיטימיות- זהו מדרון חלקלק שכבר קשה מאוד לעצור אותו. אשתדל לא לכתוב יותר בעניין אע"פ שהנושא בוער בעצמותי ויש לי גם מעט הבנה בנפש לפי הסתכלות יהודית-חסידית.

לא מאמינה  לפסיכולוגיה המודרנית אלא א"כ מכניסים בה המון אמונה ויראת שמיים וגם אז לפעמים יוצא משהו מעוות.

כמו שכתבתי למשיח עכשיו, הדיון הוא לא סביב הומואים ולסביות אלא סביב הכלים שנתנו לנו במערכת החינוך הדתית לאומית. אני סובר שחלקם צריכים איזושהיא התפתחות וקצת שינוי ורציתי לדעת האם אני היחיד שחושב כך או שזה מחשבה שעברה לעוד אנשים.

על נושא ההומואים והלסביות אני לא מסכים איתך אבל זה דיון לשירשור אחר : )

גם חולה סרטן תאמרי לו שהוא חייב להתבייש בזה ולא לספר כי זה רע להיות חולה?

הוא חולה, הוא מסכן גדול. מקווה מאד שיהיה לו מי שירפא אותו

הסיפור שאת מתארת זה סיפור של מישהי שעשתה עם זה עבירות, ושאמרו לה שזה נורמלי ומובן.

(איך היא קוראת לעצמה דתית, אם היא חיה כך בחטא?, זה הרי איסור דאורייתא לאשה לחיות עם אשה, הזוי!)

זה לגיטימי להיות חולה בזה, כמו שלגיטימי להיות חולה בכל מחלה, ואף אחד לא יכעס על חולת סרטן למה היא חולה ושתתבייש לה

לא לגיטימי להיכנע לנטיה הזאת, לעשות עבירות איתה, לאמלל את הילדים שלך וכו'

את מאבדת את הכיוון בדיון על נטיות מיניות.

אני לא מדבר רק על זה ולא מדבר רק על "קידוש הנישואים המוקדמים".

אלו היו רק 2 דוגמאות מתוך המון נושאים שעם הזמן נופל לי האסימון שמערכת החינוך שאנחנו כל כך אוהבים (של הציבור הדתי לאומי) וכל כך מאמינים שהיא האלטרנטיבה הכי בריאה היא לא התפתחה מספיק. ויש צורך באנשי חינוך לא רק שילמדו לבגרויות אלא ידעו לתת כלים לילדים שלנו ולא להטמיע 4 שנים של תיכון שזה שחור ורע וזה לבן וטוב.

עזבי את כל הקטע על הומואים ולסביות זה לא הנושא כאן.

בהצלחה!

אבא ל...

תודה רבה.

אני לא איש חינוך אבל משפיע בתחום שלי.

יום נעים!

אני מכירה הרבה רווקות מאוחרות לקראת גיל 40 - לא משפחה ולא ילדים

לצערי אם לא מתחתנים עד גיל מסוים אז קשה מאוד להתחתן אחר כך

אני חושבת שעדיף להיות גרושה עם ילדים ולא במצב כזה

כמובן שרמת שמירת כל מיני דברים יורדת במצב כזה ושעון ביולוגי מתקתק והורמונים משפיעים על מצב רוח ובריאות

בקשר להומואים - מה שקורה לנוער חילוני שלדוגמא הם מנסים עם חברה בלי שום הדרכה מסודרת ולא תמיד זה הולך חלק אז הם חושבים שאולי הם צריכים לצאת מארון ומגיעים לבר-נוער ושם מישהו יותר מנוסה כבר משתמש בהם ומנתב אותם והלכו להם חיים בעצם

לא התחנכתי במוסדות דתיים ומה שהפריע לי תמיד שבאמת אין שחור ולבן- הכל אפור והכי חשוב זה כסף בלי קשר מאיפה הוא מגיע

בן אדם צריך עקרונות בחיים אחרת הוא יכול להגיע לכל מקום שסביבה תוביל אותו

יש דברים שאסור גם אם חבר נחמד החליט שמותר לו ויכול להיות שבאמת לא צריך קשר יותר מדי קרוב עם אנשים כאלה

נכון שכרגע האלטרנטיבה הכי טובה זה החינוך שלנו אבל זה לא אומר שאסור לרצות לשפר את הבעיות הקיימות.

שוב אני לא נכנס לדיון מתי להתחתן ועל ההומואים ולסביות כי זה רק דוגמאות להמחיש בעיה.

ערב טוב!

למדת על ערכים

וכשגדלת ראית שזה לא קל בחיים, ויש דבר כזה אדם שעושה עבירות חמורות והוא נחמד מאד עם חיוך מקסים.

גילית שיש אנשים שעושים מה שצריך ומתחתנים מוקדם ולדעתך זה עשה להם נזק

אז מה?

זה שיש קושי בחיים לא משנה את הערכים.. הערכים הם מה שהקב"ה אמר, לא מה שנוח לנו

אם ערכים היו נסיון לחיות את החיים בלי בעיות, היתה טעות בכל החינוך שלך. כיון שהערכים הם ניסיון לחיות לפי רצון ה', הדבר היחיד שצריך לבדוק זה - האם זהו באמת רצונו של ה', לא האם זה קשה\עושה נזק

לא מבין את ההגיון הפנימי של דבריך. למה ציפית למשהו אחר?

טמינת ראש בחול זה לא הפיתרון.

אני מעלה בעיה ואתה אומר לי זה לא בעיה.

אז לך זה לא בעיה ולך זה מסתדר חלק.

לי לא בא שיחנכו את הילדים שלי בצורה עיוורת ולי בא שלילדים שלי יהיה כלים להתמודד.

לא אמרתי שזה לא בעיה. בכלל לא הבנתי על מה אתה מדבר!

מה עיוור כאן. יש בחיים קשיים! חינכו אותך בילדותך שבחיים יהיה קל?!

אתה רוצה כלים להתמודד עם קשיים? זה התפקיד של מערכת החינוך - ללמד ילד מה לעשות כדי לפתור קשיים בחיים?

התפקיד של מערכת החינוך זה ללמד את הילד להיות מוסרי, לעשות את רצון אלוקיו בכל מצב, ולהבין שבכל מקרה כשהוא יגיע לניסיון הוא צריך לעשות את הדבר הנכון, אפי' אם הוא יותר קשה

מה שאתה מציע זה לא חינוך, אלא סוג של קאוצ'ינג שאתה רוצה שיעשו בבית ספר כדי להתמודד טוב יותר עם קשיי החיים

אפשר לנסות להקדיש לזה שעה בשבוע, אפילו שאני אתפלא אם זה יעזור

כלים להתמודדות לומדים מהניסיון, מהחיים עצמם, קשה מאד ללמד את זה בבית ספר

במצב שהיית אז לחשוף אותך לדברים אלו או אחרים זה היה נותן לך הנחות יסוד מוטעות.

אין מצב כמעט בחיים ולא רק חינוך שאתה אומר שהיית יכול לעשות את זה לו יכולת לקחת את הגלגל אחורה ולא רק בחינוך, אבל במצב הנוכחי שהיה אז לא בטוח שזה הה הדבר הכי בריא עבורך לכן צריך להתמקד בהווה.
אגב בחינוך ספציפית צריך לשים לב על דבר שהית יודע בא היו מסבירים לך לבד, שאז יכלו להסביר לך את זה בצורה אחרת מאשר אם היו מדברים על זה ברבים

נקוט כלל זה בידך, מה שהיה השגחה פרטית מה שיהה בחירה חופשית ותתחיל לעבוד שהחיים העכשווים שלך יהיו הכי טובים שאפשר.


לגבי הענינים שהבאת הבעיה ששטפו זה אותה בעיה שחשפו, עדיף שיתחתנו מהר מאשר יחשבו כל היום על דברים אלו או אחרים שכלשון חז"ל ,"כאש בנעורת"[=]נסורת , ויבואו לידי עבירות הכי חמורות 

יש מקומות שמלמדים איך להשליט את המוח על הרגש 

הומואים זו תופעה חולה. בזה החינוך צודק, אולי צריך ללמד איך להתייחס בפועל, אך בכך לא טע החינוך, ולא צריך לפחד להגיד את האמת. זה שבמציאות לא תכעס על הומו שאתה מכיר מקרוב לא סותר את זה שהוא חי במציאות לא בריאה.

לגבי נישואין בגיל צעיר- מסכימה איתך. העניין בנישואין אינו הגיל אלא הבשלות אליו, ועל זה צריך לשים את הדגש. גם אני מתקוממת מול הדגשת מספר ילדים ונישואין בגיל צעיר. ברור שככל שנישאים צעירים יותר אפשר להספיק יותר ילדים וגם הגוף מתאים לכך, אך מי אמר שאנו צריכים להספיק? מה הלחץ???

צריך ליידע שהשעון הביולוגי מתקתק, זו עובדה ושיקול אולי בהחלטה באיזה גיל להינשא,אך זה לא הכי הכי חשוב. ילדים הם רק חלק ממערכת הנישואין, ולא הגורם והסיבה העיקרית, לענ"ד. נכון שמקימים משפחה אך מוטב לעבור שלב שלב... להשקיע בהכנה לזוגיות, לתקשורת טובה ולהתמודדות עם שוני, מריבות, ואח"כ הרחבת המשפחה. לא אוהבת את הלחץ סביב הנושא.

לא מסכים שאפשר לדבר על עשרות אלפי בריאות של הקב"ה שנבראו בצלם אלוקים כ "תופעה חולה" אבל שוב זה לא הדיון כרגע.

מה שכתבת על נישואין זה דוגמא טובה לכלים וקו מחשבה שצריך להשריש אצל המחנכים של הילדים שלנו.

וכמו שכתבת בנושא הזה להתאים לכל מעגלי חיינו (יכול להיות שהורה מסויים לא יסכים אם תפיסה מסויימת אבל ככלל צריך להשתדרג קצת).

אחלה! תודה!

חינוך לערכים הוא נכון מאד. ואכן יש "שחור-לבן" בין רע לטוב, וגם מדרגות ביניים בין רע לטוב.

וזה ש"חבר שלך" בעייתי, עדיין לא משנה כלום. אם סתם יש לו בעיה, אז בי"ס אינו מקום ללימוד פסיכולוגיה לחבריו. מספיק שמדריכים שיש אפשרות לטפל בכל מיני בעיות, ומעודדים לשוחח כשנתקלים בקושי - ואת זה עושים יותר ויותר.

ואם הוא חלילה חוטא ממש - אין שום מקום לחנך ל"אפור" שחיתות עריות אינה "אפור", גם אם יש תקופות בהם דברים מסויימים נעשים פרוצים חלילה.

לגבי חתונה - זה שקר לומר שמחנכים "בישיבות ובאולפנות" ש"כמה שיותר מהר יותר טוב".

מחנכים להתחתן בגיל שכבר יש מוכנות ורצון, ועם זה לא "לסחוב" סתם. נכון מאד.

זה מה שמפריע לך?..  דומני שמפריע הרבה יותר האחוז המבהיל של רווקים שלא מוצאים שידוך עד גיל מבוגר, ומסתבכים יותר עם הגיל.

הודעה מנותקת מהמציאות.

[ולידיעתך, קבל עידכון: כשכותבים בפורומים, לא רק "עונים" לכותב - אלא כותבים מה שחושבים שטוב שיישמע, בדיוק כמו שהכותב ראה לנכון להביע את הגיגיו פומבית. ולכן הבקשה שאם זו "הרצאה וכו' " לא נענה - אינה רלוונטית. כל אחד יענה בדיוק מה שנראה לו חשוב לומר..]

ו..הערה כללית - מופנית לכלל הקוראים: לאחרונה צצות כאן בעיות שחלקן נראות "מוקרצות" בעליל. יש להן מכנה משותף די "לא נקי", והן תמיד מניק שמופיע לראשונה או "אנונימי". אני ניסיתי פעמיים לפנות לדוא"ל שממנו נכתבו כדי לברר, ולא נעניתי. אשר על כן, בלי שאקבע באופן נחרץ - אני מתייחס בסקפטיות להודעות אלו. קצת תמוה שרק מגיע מישהו, וכבר כותב בפורום כבקי ורגיל..  אם כי יתכן אכן שאדם משנה ניק חד פעמית. אבל בד"כ מיידע על כך..

אני חוזר על מה שכתבתי כמה פעמים:

הדיון הוא לא סביב מתי להתחתן או הומואים ולסביות, אלו היו רק שתי דוגמאות.

צודק לגבי "עונים".

"מוקרצות בעליל"- זה ממש דמגגוגיה מבחינתך "לשפוט" אותי כמוקרץ בגלל שלך אין התלבטות. אולי מבחינתך הכל ורוד ואין שום דבר להשתפר, לי זה מפריע. לך לא אכפת אין שום בעיה תתקדם להודעה אחרת. 

ברור שאני מישהו שלא בא לו לחשוף מי אני ועדיין לשאול שאלה.

אם ממש בא לך להכיר אותי אתה יכול לכתוב לי בפרטי.

אל תפסול כל ניק בלי עבר של הודעות בפורום.

הדבר הראשון - ממש לא לענין:

אתה הבאת דוגמאות (בעצם, רק שתיים) ל"שחור לבן". התייחסנו לעיקרון וגם לדוגמאות.

טעית בעיקרון (אכן טוב לחנך לערכים בצורה ברורה. ויש גם חינוך לכך שיש מקום להיעזר במקרה של בעיות); 

וטעית גם בדוגמאות, בשתיהן (וזה שאדם מביא דווקא דוגמה מסויימת - ואינו חש אי נוחות לכותבה, גם מראה משהו.. וזכות כל אחד להביע סלידתו מכך. זו בדיוק חלק מ"שטיפת המוח" שמנסים לעשות היום במדינה ע"י חוגים מאד מסויימים. הכל "לא נורא".. לא נכון - נורא ואיום! שחור-לבן! לגמרי. אח"כ מגיע החינוך איך לעזור להעלות את המציאות והאדם מסיבוכיהם. זה לא "אפור", זה לא "ערכים-בערך", אלא זה סעיף נוסף בחינוך). 

וודאי יש מה להוסיף בחינוך - מה שאתה ציינת זה לא הבעיות.

ב. לגבי "מוקרצות בעליל". כתבתי מפורש "חלקן" - לא התייחסתי ספציפית. יש דברים כאלה לצערנו לאחרונה יותר מידי.  אבל איני מכחיש שכאשר אדם כותב על משהו כזה, ומביא בדיוק "דוגמה" כזו כאילו זו "הבעיה" בחינוך הדתי, כשזה בדיוק ההיפך.. ב"ה שלא מציגים את זה כמשהו "לא נורא"...  אז אכן זה מעורר שאלה. ניק חדש, כותב בסגנון זה, וגם "בקיא" בהלכות פורומים (מה שאומר שהוא מכיר את המטריה). הייתי זהיר, וכתבתי שיש דברים כאלה.

אז זה לא בגלל עצם כך שמישהו מעלה הרהורים על חינוך...

כמו כן, לא כתבתי "עליך" - זו לא דרכי - אלא על ההודעה. וגם לא "פסלתי", אלא הפניתי שימת לב.

לגבי הנטיות יש לתת מענה ולבנות כלים להתמודדות מגיל צעיר לא לטאטא מתחת לשולחן

לגבי הנישואין וילודה אמת צרופה השיטה היא לייצר בינישים ומיד או תוך כדי לייצר משפחות

אכן מציאות לא בריאה בעידן של היום

אתה טוען שכל אדם שהתחתן מוקדם יחסית הוא טמבל גמור ובלי זכות בחירה, אני מבינה.

אחרת אי אפשר להסביר את זה שהם התחתנו מוקדם...

נכון, יש מקרים שזה לא מצליח. אבל הם היוצאים מהכלל. לא צריך לעשות מהם כלל.

קצת פרופורציות, אנשים.

אני לא בטוח שהטענה שלך מדוייקת שאם היו מדברים איתנו על זה זה היה מתגבר.

אני מכיר אישית רק 4 חבר'ה כאלו ו 3 הם ממשפחות חבל על הזמן מהציונות הדתית.

מהחברים מהצבא ומהאוניברסיטה (שרובם חילונים) יש לי רק חבר אחד מהצוות.

הפחד הזה משיחה על נושא לא נעים יכולה ליצור בעיות.

לילה טוב!

שזה דבר ממש חשוב לבין מקרים יוצאי דופן שקורים בציבור?

מה אתה רוצה שיחנכו באולפנות ובישיבות שזה בסדר ותקין חד מיניות?

הרי זה אסור מהתורה ואנחנו כן צריכים ללמד ערכים!

ואין שום ערך במשכב זכר וכ''ו..

ולגבי החתונה בגיל מוקדם-

זה גם ערך, וזה גם מבוסס על דברים בעייתיים שיכולים להיווצר מבחינה הלכתית ואישית לאד ומר תורה ומצוות...

ובניית בית זה ערך עצום בפני עצמו

אז אני לא מבינה, הערכים שלנו ברוך ה' מבוססים על התורה, אז מה אתה מצפה שילמדו? ערכים אחרים??

למי שמתחתן מוקדם..

או שכולם 100% תקינים בנטיותיהם המיניות.

אותי לא חינכו שבעלי נטייה מינית הפוכה הם מפלצות..

גדלתי בחינוך דת"ל ועל אף שיש לי המון ביקורת בתחום, הבעיה שהעלית היא ממש לא הבעיה שלו..

תמיד הסבירו - שזוג שלא עובד על הזוגיות שלו - לא יהיה מאושר. (וזה ממש לא משנה באיזה גיל הוא התחתן)

ושנטייה מינית הפוכה היא בעיה נפשית, וצריך להשתדל לעזור למי שלוקה בה.

גם חינכו אותי - שלהפוך את הבעיה הנפשית הזו לדגל ולנופף בה ולהפוך אותה ללגיטימית -

זה פסיכי לחלוטין! נוגד את התורה וצריך לעצור את זה!

והכי הכי חשוב - חינכו אותי להבנה

שהתורה דורשת ממני גם חשיבה עצמאית ויכולת אבחנה של דקויות ואיזונים.. 

כולנו מתפכחים בשלב מסויים מהשחור-לבן, שבו אנחנו תפסנו את המציאות כילדים.

אבל זה ממש לא הדרך שבה חינכו אותנו.

המפגש המעשי עם העולם הוא תמיד שלא בגדר המצופה לחלוטין,אם נתייחס לטווח הכללי של העולם הרי שבודאי לא ניתן לגאול (או לגזול) אדם מהתמודדות של הבאת הדברים אל הארץ.ישנן מורכבויות שלא ניתן שיאזכרו את כולן במסגרת חינוכית,כמו שלא ניתן להכין טייס קרב לכל תרחיש מלחמתי אפשרי.ואומנם זה עדיין עבירה,ואם תשים לב מדובר במיעוט קטן כל כמה שמנסים לנפח את התופעה (ואולי גורמים בכך לעוד מצטרפים כביכול)

אני בכל אופן לא מצליח להבין את המושג "שקר" לגבי המציאות הזאת,שחור ולבן זו בעצם יכולה להיות תופעת לוואי של התמודדות עם המציאות המורכבת שדורשת התפתחות (מושג שצריך להגדיר אותו,הכוונה היא לאורם של היסודות שלמדת !),אבל שקרים ?

בודאי שחתונה נמהרת או פזיזה איננה נכונה (בהערה כללית אלו מושגים כ"כ נזילים,אני מדבר על המציאות שאין שיקול דעת בצורה פשוטה וברורה),אבל אף אחד לא מדריך לצורה הזו,אולי (אני לא יודע) החברה משדרת את הצורך בזריזות מסויימת ולא נותנת את האיזון של שיקול הדעת במידה המספקת בעיניך,ואומנם לעומת הלך החברה כל דמות חינוכית תורנית תגיד ותדגיש שבודאי צריך שיקול דעת.אבל האם זה בא בתור אנלוגיה לציבור הכללי ? מה אחוז הגירושין שם ? מספרים לא נתפסים..

לדעתי, בעיית השחור לבן קיימת באופן אוטומטי אצלל כל ילד עד גיל 20 בערך. בלי שום קשר לתרבות שהוא גדל בה. במדינת ישראל הבעיה מעצימה בגלל הצורך להיות שייך למגזר מסויים ולהוכיח את שייכותך אליו, אם אתה דתי אתה חייב כל הזמן להיות נאמן לקודים הדתיים, אם אתה תל אבייבי שמאלן אתה חייב כל הזמן להיות נאמן לקודים התל אביבים,בתוך המגזרים ותתי המגזרים יש ה"אמיצים" שמעיזים לצאת מהקופסא (לא התכוונתי להומואים- שהם לא צריכים מידי הרבה אומץ במגזרים מסויימים, ובעז"ה שלא יהיה להם אומץ במגזרים אחרים, פשוט כי התורה אסרה את זה) 

הבעיה שלא מספיק לומדים את יסודות האמונה הפשוטים- 

בריאת העולם, הנהגת ה' את העולם תורה משמים,ודרך העברת המסורה ובניין ההלכה.

ברגע שהדברים הללו יושבים טוב בראש- אין בעצם שאלות יסוד קיומיות, אפשר להתבחבש עוד הרבה אבל התורה היא המכתיבה אם אתה מאמין בה, איך בדיוק תלמד תורה, וכל זה נשאר פתוח . אבל שאלות כמו משכב זכור- לא רלוונטיות ברמה הרעיונית, כמובן שכן ברמה המעשית, (איך להתגבר על הל תאווה, זה כולנו צריכים ללמוד, בין אם אנחנו הומאים ובין אם אנחנו סתם זולללי תרבות מערב ובין אם אנחנו סתם בני אדם שנולדנו עם יצר חיים והמשכיות) .

היום אנחנו מתמודדים עם התרת ההומואים, מחר נתמודד עם התרת פדופיליה- גם זה יהפוך להיות גאוה (ראה ערך ילדות קטנות בפרסומות). מחרתיים עם התרת גילוי עריות מכל סוג. 

אז מה, בגלל זה צריך להפוך את בית הספר למקום שכל היום מדבר על מין. עשינו סמינריונים, קראנו עם המדריכים מלא חומרים, למדנו חומש ויקרא עם כל רשימת האיסורים, נכחנו בבית הכנסת ביום כפורים במנחה. מה עוד צריך לעשות כדי שתרגיש שדברו אתך על זה??? 

אני מעדיפה לדבר על התמודדויות נוספות בחיים, וללמוד תורה בעוד מישורים.

לא מרגיש לי שאנו לא מתמודדים בדיבור ובשיח עם תרבות המערב. להפך, לי מרגיש שהגזמנו. אני חושבת שצריך לעסוק בהתפתחות האישית שלנו מתוך מקום של כבוד לכל סוג של רגש, מתוך אהבה אמיתית לעצמינו ורק כך יעשה ברור אמיתי . אבל עם כל ילד שלא אוהב כדורגל הוא דפוק, וכל ילדה שלא ראתה דה וויס היא מפגרת, אז אין לנו דבור אמיתי עם עצמינו.

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.