אז קודם כל, תודה לפותח השירשור.. אני גם מתחבטת הרבה בשאלה הזו.. (פשוט כי נתקלתי ב"בעיה מעשית" כזו.. )

ואשמח מאוד לתגובות..

תמיד חלמתי על בחור צדיק ויר"ש.. אבל משמיים (אין לי הסבר אחר), הכירו לי בחור שהוא לא כ"כ כזה..

לא מקפיד על תפילות במניין, קביעת עיתים לתורה כמעט בכלל לא.. ואני עדיין בספ​ק אם יש שם ציצית או לא... 

בקיצור- היר"ש לא משהו...

ואולי בגלל שהנושא חשוב לי - אז זה גורם לי לקצת חוסר הערכה כלפיו..

אבל מבחינת מידות הוא היה ממש עדין ורגיש וכו'.וגם כל מיני דברים טכניים אחרים זה הסתדר מצויין..

אגב, אמרתי לו בפירוש שאני רוצה בית תורני וזה לא הפריע לו.. כלומר לא הראה התנגדות או משהו, פשוט אמר שהוא לא כזה.. (לא יודעת כ"כ מה זה אומר...).

אממ ממש אשמח לשמוע תגובות בעניין.. מה עושים במקרה כזה..?

מסתמכים על זה שיתחזק כי זה מה שאני רוצה? או לוותר..?!

אם את מקבלת אותו כמו שהוא, אז בהצלחה!!

אם זה מפריע לך, וממש קריטי בשבילך, אז בהצלחה עם הבא בתור!!

לשינוי. האם יכולים לקרות דברים כאלה בזמננו - מן הסתם כן, אבל לא לכל מי שאומר שהוא ישתדל יש מוטיבציה חזקה.

אני חושב שיש לכלל "שאסור לבנות על זה שבן הזוג ישתנה" חריגים, אבל בדרך כלל הוא נכון.

איתה בית נאמן בישראל הוא הולך ללמוד תורה, אז הוא עשה זאת.

זה יכול להתבטא בתחומים רבים: יודעים כשמתחתנים עם מישהו מה לצפות בחיי הנישואין. האם לך כדאי להתנות בלימוד תורה? זו שאלה אישית.

בכל אופן, יש הבדל עצם בין להתנות שהאדם ילמד תורה (מעשה).

ל-להתנות שהרמה הדתית תשתנה (השקפה).

ולדעתי, אסור להתנות על השקפה. המחשבה היא בת חורין.

זה גם מכבד יותר את האדם.

אבל רוב המקרים הם לא קיצונים עד כדי כך כמו שלר' עקיבא.

תוס' מעיר את זה שם (בהקשר אחר) ביחס למעשה מר' עקיבא.

ברור שיש לחלק בין מקרה בו האדם בתהליך תשובה, למקרה שיש דיבורים בעלמא

אין לך מה לחפש בקשר.

חייבת, חייבת להיות הערכה כלפי הבן זוג שלך.

יפה שאת אומרת שהמידות שלו ברמה שאת מעריכה אותם. אבל השאלה אם זה מספיק לך כדי להעריך אותו בשביל מי שהוא?

ותדמייני מה היה קורה אילו...מניסיון.יש גם דוסים רגישים ועדינים. סליחה שאני כ"כ נחרצת אבל פשוט גם לי זה קורה לפעמים לצערי, על הרבה פחות ממה שאת מתארת,אך את עדיין לא התחתנת איתו.

לרדת לפרטים זה מאד אינדבדואלי,

וכל אחד שם את הדגש על נקודות אחרות.

באופן כללי, אני אחפש מישהי שניתן לגשר בין ההשקפות עולם שלנו,

אם היא פחות/יותר דוסית ממני, אבל הגישה שלה קבילה בעיניי,

ואנחנו יכולים לחיות ביחד בנעימים, אז זה לא אמור להפריע.

ויעויין ביחווה דעת, ח"ב ס"א.

ישנם רבנים ספרדים גדולים (איני זוכר כעת בדיוק מי, ולכן לא אכתוב כדי לא להיכשל באמירה שגויה) שדווקא כן מורים כיום, בארץ ישראל כאשר ציציות בחוץ זה גאווה יהודית והדרך להראות שזוהי הארץ שלנו וכו' וכו' - ללבוש אותם בחוץ ולא בפנים...

בקיצור, הכל תלוי ברב שלך.

(מצד שני אני לא רואה מראה יהודי בזקן ופאות...)

לכתחילה להכניס את הציציות בפנים. למרות שמאוד בא לי לתת להן להתבדר ברוח בגאווה יהודית, אני נמנע מלעשות זאת כדי לא לזגזג בין שיטות פסיקה... 

בעיקרון ממשששש הייתי מעדיפה - ומלכתחילה - אחד שיהיה יותר חזק ממני..

אז כמוני - סבבה..

אבל רמה דתית פחותה? יהיה ממש מבאס..

אז אם זה בדברים קטנים ברור שא"א שיהיה הכל אותו דבר והכל בהסכמה מלאה.. אין לי בעיה אם אקפיד יותר ממנו על חלק מהדברים.. אבל ביר"ש ושאיפות אז קשה לי לדמיין אחד שמרגיש לי ברמה פחות ממני - מקווה לא להתנסות..

וכן חשוב לי שתהייה בינינו חלוקה שחלק הוא יהיה יותר ממני ולא רק חלק אני יותר ממנו

בדיוק יצא לי לדבר על זה היום

אני דווקא אתחיל מהאמצע-

בגלל שהקב"ה נוכח בכל מובן בחיים ולכן ה"דתיות" גם כן אני חושבת שזה קצת בעיה..

העניין הוא לא ההתפשרות-העניין הוא איך אפשר להתפשר בכלל על דבר כזה כשזה ככ דבר מהותי!ברגע שזה דבר מספיק חשוב אני לא רואה עניין להתפשרות כמו שאין עניין שנתפשר על כמות האויר שאנחנו שואפים-זה חיים!

כמובן שהנל לא אומר שאדם הוא טוב יותר או פחות אם הוא תורני או לא..ואנשים גם משתנים מתחזקים או חו ההפך:אבל אי אפשר להסתמך [וגם אסור] על שינוי מלכתכילה

,פשוט תחשב שבונים בניין ביחד,חייב שיהיו אותם יסודות, יש מקום לשוני אבל לא ככ הרבה לפי דעתי.

אז זה בעצם אומר שאי אפשר להסתמך על זה שהוא יתחזק בעתיד..?

כלומר גם אם הוא אומר שעכשו הוא לא כזה, והוא לא חושב שזה הדבר הכי חשוב בחיים, אבל אם זה יהיה חשוב לי אז הוא מוכן להשתדל, לא לקחת את זה בחשבון ולהסתכל איך הוא במצבו הדתי הנוכחי כיום..?

פשוט מצד אחד, אני מכירה לא מעט אנשים שמאוד התחזקו אחרי החתונה. וגם אף אחד לא מבטיח לי שמישהו שהוא כיום יר"ש (בגלל שהוא בסביבה תורנית- ישיבה וכו') ימשיך להיות כזה כשהוא יצא לחיים..

מצד שני, אני לא רוצה שמשהו יתחזק בשבילי, חשוב לי שזה יבוא ממנו, מיר"ש פנימית שלו!

אבל אולי מתוך שלא לשמה יבוא לשמה? 

אני מאמינה שיר"ש ותורה מאוד בונים את הבית..   או אולי מידות חשובות יותר..?!

יש כאן אולי מישהי/ו נשוי שיוכל ליעץ..?

תודה לכולם!!!

מצד אחד אני מסכימה שמידות טובות זה נכס שקשה לוותר עליו. כי באמת קשה להשתנות ומי שזה כבר קיים אצלו זה נותן פתח לחיי נישואין הרבה יותר נעימים ורגועים.

מצד שני, יראת שמיים ועבודת ה' זה הערך העליון של החיים לדעתי. ואם את חושבת גם כך, קשה לראות איך מתפשרים על משהו שהוא הרבה פחות ממך ומאיך שאת רוצה שהילדים שלך יספגו מהבית.

נדמה לי שניתן להיות רגועים באמת כשהשני במקום נמוך יותר רק אם התחושה היא  שהכיוון אליו הוא מסתכל ורוצה להגיע הוא גבוה הרבה יותר. אך אם הוא עונה שהוא לא כזה כשאת אומרת לו שאת רוצה בית תורני, זה לא ממש נשמע שהוא שואף להתחזקות בזמן הקרוב...

זה נכון שכולם יכולים להשתנות וכל הזמן משתנים, אבל לדעתי בשביל ראש שקט עדיף להתחתן עם מישהו שלפי הנתונים כרגע מתאים לי. הסיכוי לשינוי מהותי קטן יחסית לדעתי.

אבל חשוב לי להדגיש - אני חושבת שדיונים רבים מדי מסביב לנושאים הללו לפעמים גורמים לבעיות מיותרות. אני ממליצה להתייעץ עם מישהו שאת מעריכה וסומכת על שיקול דעתו ושמכיר אותך. ואפילו להתייעץ עם כל מיני אנשים כאלו (הורים, מורים וכדומה)

אני התייעצתי לגבי בעלי עם רב שהכיר אותי קצת, וכשחששתי שימליץ לי לנסות משהו אחר מיד אמרתי: בעצם אני חושבת שכבר החלטתי שהוא מתאים לי, ואני רק רוצה לשאול על שוני כזה וכזה...  - מה שאומר שהאדם מכיר את עצמו הכי טוב ואחרי כל ההתייעצויות ושמיעת הדעות השונות בע"ה את זו שתחליטי מה שאת חושבת בשכל ומרגישה בלב שהכי מתאים לך. שתזכי ונזכה כולנו שה' יאיר דרכנו.

ולסיום (שיותר מתאים אולי למאורסים )- קשה לדמיין לפני החתונה את הקשיים שצצים אחרי החתונה. ותמיד יש קשיים כאלו ולא חסר. ואפשר להתמודד עם הקשיים וללמוד להסתדר עם שוני. וגם אם לא מצליחים להתיישר עם השני ולהגיע להסכמות בכל דבר, לומדים לחיות עם זה. ואפילו ניתן ללמוד לדבר ולצחוק על זה עם בן הזוג. בהצלחה לכולנו!

עזרתם לי מאוד לעשות קצת סדר בראש.. 

שלום לך,

אני חושבת שראשית כל יש לנסות ולהסתכל לעומק הבחורה שעומדת מולך, האם היא מראה נכונות להתקדם ולהתחזק באמת ובתמים אם כך אז הגישה שונה, ישנו פתח אמיתי לתהליך שאתה מוכן לעבור אותו איתה.

אני לא חושבת שזו פשרה, אני לא יודעת איך בכלל אפשר לאמוד רמה דתית כשאצל נשים זה דבר יותר פנימי וייתכן כי הקב"ה נוכח בחייה יותר מאלו שמקיימות יותר מצוות.

אינני מבינה את כוונתך לסגנון דיבור שאינו צנוע וכן גם לגבי סגנון לבוש, זה משתנה מאדם לאדם , על פי ראייתו האישית.

לעניות דעתי יש להניח מעט את הניתוח השכלי הקר ולהסתכל על הקשר ולראות מה יש בו, מה היא גורמת לך להרגיש אם בכלל, האם ישנה כימיה?, כשיש את הדברים הללו התמונה מתבהרת. (ויחד עם זאת זה טוב הבירור השכלי , הכל במידה).

אל תיפול בפסילה שטחית ואני מציעה לך לפתוח את זה איתה, לרוב זה מעלה את הקשר.

בהצלחה רבה!

יש שתי אפשרויות לקיים מצוות (לצורך העניין):

א. לחיות את החיים שלי, ולקיים את המצוות. ב. לעשות רצונו ית"ש (לא בהכרח להחמיר).

נגיד בלעם אמר: "את הדבר אשר ישים ד' בפי אותו אדבר", אבל תכל'ס "בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו" (חז"ל על המקום).

הוא לא רצה לעבוד את הקב"ה, אלא להסתדר עם ה'כחות העליונים' (הגישה הראשונה).

אם הייתם בגישה השניה - הייתם אוכלים את הראשונה?

איך בודקים? זאת גישה שעולה בערך בכל דיון תורני:

איך אני בוחר את הדעה התורנית שאני סומך את ידי עליה בנושא,

מי שאומר את מה שנראה לי, או מתוך בירור של הסוגיא.

ולדוגמא על התנ"ך: בחור מישיבות קו רואה תנ"ך בגובה העיניים כרמה דתית נמוכה ממנו, [גם אם לרב מדן יש הרבה יותר יר"ש ממנו]. זה יכול להיות עוד אלף ואחת דיונים בכיוון הזה [ממ"ד או ת"ת, סגור או פתוח, חברה מעורבת וכו']

סגנון דיבור - משיחות שלי עם נוער, גם בנושאים מאוד צנועים, יש הבדלי שמיים וארץ בין הביטויים שלי לאלה שלהם. בכיוון הזה..

סגנון לבוש - חולצות טריקו שיש עליהם ציורים

(אפילו פחות נוראיים מלהקות רוק או בליינד וכו') -

לא יודע אם נמצא על זה ס"ק בשער הציון, אבל...

וכמובן, אני לא פוסל אף אחת, פשוט לא בשבילי (אם וכאשר),

'אבל... יש לי חברה ממש טובה....'

לחיות את החיים ולקיים מצוות ?!, המצוות הן עול (בין היתר, לא סתם הן כונו כך), אם מקיימים אותן אזי זה משפיע על כל הלך החיים וזה לא מאפשר לחיות איך שבא לנו, יש תוואי מאוד ברור לצעוד בו ומתוך כך מקיימים את רצון השם יתברך, לא מבינה את ההפרדה הדיכוטומית הזו, מחילה.

אני כנראה לא בקיאה במושגים ובתוויות, כי אין לי מושג מה זה ישיבות הקו ואין לי מושג למה הכוונה ראיית התנ"ך כגובה העיניים (דהיינו ללא התעמקות, פירושים והסקות?). 

חחחח, לא אין לי חברות שהולכות עם חולצות טריקו מצויירות, סורי אני מבינה שמאוד רצית

לך עם הלב שלך, למה להסתבך?, 

כל התשובות מצויות  בך, הנה הצהרת כאן שזה פשוט לא בשבילך...

הם אמורים לחיות בלי סתירות, ילד בן 4 שלא רוכב על אופניים בשבת זו כבר חתיכת סתירה בין "אני רוצה את מה שעשיתי אתמול ואעשה מחר, ועודדתם אותי אתמול, וכיף לי לעשות" לבין "אסור לי היום", וכעת ההורים צריכים ליישב לו אותה. 

מה יישוב הדעת שזוג הורים כזה נותן לילדים? המסר צריך להיות אמיתי ואחיד! (הנושא עלה אצלינו בימי החג).

עד שלא נתקלים בדמעות של הילד המסכן, שאתה לא רוצה לרמוס את עוצמותיו ורצונותיו, וצריכים לתת לו הסבר מניח את הדעת למונח 'אלוקים' שהוא זן לכל וטוב ומיטיב, ונתן לנו את השבת, ואסר בו אי-אילו דברים שהם טובים ביום יום, אך מעלת השבת היא שלא נרכב בה על אופניים מהירות, אך יש לילדים בגילך תחילפים כמו בינבה או קורקינט... (אח, במה זכיתי באשה הנפלאה הזו)  קשה לברר את הנושאים האלה לפני שנתקלים בהם, ונושאים קריטיים כל כך מן הראוי שתהיה בה תפישת עולם בסיסית משותפת, שיהיה בסיס להתקדמות בהמשך.

אגב, יורשה לי להזדעזע מהשוואה של הקשר של הבחור לאלוק' לבלעם הרשע האנטיתזה של אברהם אבינו (אבות ה יט)? כפי שכתבתי למעלה - לי זה נראה קריטי

הייתי יכול להיות לא פחות חריף, ולהביא פסקאות מישראל ותחייתו על הנצרות.

אני לא אסיט את הדיון ממסלולו,

אבל הרבה מהתפיסות הלייטיות (והלייטיות יחסית) מושפעות ומשופעות בתפיסות נוצריות,

ואין כאן מקומו...

בפרט עם השלכות מעשיות על הבית זה בעיה.

נראה לי שלי אישית עשויה להיות נטיה לפתח במקרים כאלו תחושת זרות, ריחוק ואיום מבן אדם שעלול לגרום לי לחנוק שאיפות כל כך מרכזיות בחיי.

אנונימוס, מדובר בתחושה אישית שלי, אבל זה נשמע ממך כאילו הבחור תופש תורה ומצוות כלסמן וי ליד סעיפים בספר מנהגי הדתיים, ולכן, בית תורני, כלומר, תוספת סעיפים לספר, זה לא הבדל שמים וארץ.

נשמע שאת תופסת תורה ומצוות כדבר מהותי ומרכזי יותר בחייך.

אישית, לא הייתי מסוגל (לפחות ללא השפעת התאהבות רצינית ) לסכן כל כך את הבית העתידי שלי ואת עצמי. למיטב זכרוני, ר"מ שלי (יועץ זוגיות) אמר לנו פעם שהוא מכיר כמה אנשים שהחליפו (אולי שלא במודע) תורה ויראת שמים בזוגיות מדהימה (ונשארו דתיים, אני חושב). נראה לי שאת פחות נחרצת בעניין, רק שתעשי את הויתור הגדול הזה מתוך בחירה ומודעות. אני נזכר בסיפור נוסף שהוא סיפר לנו על בחורה יראת שמים ומדקדקת במצוות שחלמה על בחור צדיק ויר"ש ונאלצה להתפשר על בחור שהוא לא כזה. הוא תיאר לנו את שלבי השחיקה שלה: בשלב ראשון הבחורה ואשתו של אותו ר"מ היו מסתובבות יחד והיא הייתה מצביעה על נשים עם כיסויי ראש מצומצמים והייתה אומרת: איזה כיף להן, הלוואי שגם אני יכולתי (אמירה שהפוכה לדמותה הקודמת). בשלב הבא, אם אני זוכר נכון, היא ויתרה על כיסוי ראש לחלוטין וכבר לא הייתה מסוגלת להבין איך פעם התלהבה מכל מיני דקדוקים מכבידים כאלה... נראה לי שהיא לא חלמה להגיע למצב הזה.

אחרי כל ההפחדות (מה לעשות, חיפאים זה החרדים של החילונים ), אולי אני טועה בהבנת המצב, או אולי הבחור ישתנה באופן פתאומי, לא נראה לי, אבל את זאת שמכירה אותו יותר. סוף מגילה, בהצלחה  

נ.ב- אישית, מחפש בת זוג ולא חברותא... פשוט הגדרת הזוגיות כחברותא נשמע לי לא בריא...

יום טוב

האמת שלדעתי די צדקת בהגדרה.. בהחלט נראה ככה..

ו-- טוב, הצלחת להפחיד אותי!! 

ממש כיף לשמוע

שמחתי לעזור 

ולהיות הדוס החשוך התורן

זה תפקיד מאוד לא מוערך בדרך כלל

אז ממש אשרייך על הפרגון.

מתחת לשו"ע- יפריע. אני רוצה שהיא תחנך את הילדים שלי לשו"ע.

תנ"ך בגובה העיניים וכו',גם לא יכנס לדעתי. ממש לא מתאים לי ולא ככה אני רוצה לחנך את הילדים שלי.

נוכחות הקב"ה זה דבר מאד כללי.

סגנון דיבור זה משפיע, אבל כל מקרה לגופו.

סגנון לבוש כנ"ל.

כשאני התחלתי לצאת, הייתי בראש די קווניקי-דוס (למרות שטענו עוד אז שאני דוסית מזוייפת)

טחנו לי בשכל שתנ"ך בגובה העינים זה כפירה ושרבנים מסויימים הם לא רבנים.

אבל מה לעשות ואני סקרנית, והלכתי ובדקתי וגיליתי שהאמת יותר מורכבת..

אז כשהתחלתי לצאת- רוב הסיכויים שלא הייתי ששה להפגש עם גושניק. והיום אני נשואה לירוחמי (שזה לא מאד שונה) וגאה בזה.

אני לא רואה בזה "פחות דוס" או "פחות עבודה ה'" או פחות יר"ש או פחות הקפדה על ההלכה.

זה פשוט דרך שונה לעבוד את ה'.

וצורם לי שאנשים לא מסוגלים לקבל את זה.

ומי שטוען כך פוגע ברבנים גדולים ועצומים.

ב"ה שמה שהיה לי חשוב מהבחינה הזו-

שיהיה לו חשוב לקיים את ההלכה לפי רבותיו, ושיהיה מוכן להקריב דברים בשביל לקיים אותה, גם כשקשה. 

ושתהיה לו דרך אחת ברורה.

יצאתי עם כל סוגי הבחורים הדת"לים בערך, קו, גוש, לייט (בטעות) חסידי, ליטואק, תורתחיים, מכינה ועוד כמה.. 

וחוץ מאחד שאמר לי בפירוש שהוא לא שומר נגיעה ב100% ושהוא מוותר מלכתחילה על הלכות מסוימות שזה מבחינתי לא מתאים לי- מעולם לא חתכתי על "רמה דתית" 

לא מי שאכל ל"ע קטניות בפסח (ספרדי)

או שם מרק על הפלטה (תימני)

או מקל בכל דבר כמעט יותר ממני (תימני)

או אוכל חלב עכום (אמריקאי)

או אוכל דג בחלב (אשכנזי)

למרות שחוץ מהדג- אני לא עשיתי את הדברים הללו. מבחינתי זה היה איסור.

אבל כל עוד זה בתוך ההלכה, וכל עוד הוא לא מזגזג או מותר רק כי קשה לו- אז מה אכפת לי לפי איזה הלכה הוא הולך?

גם ככה אשה מקבלת על עצמה את ההלכות של בעלה...

צריך להבין, יש דיעות בהלכה. וכל עוד זה בתוך ההלכה- אז זה בתוך ההלכה ואין בזה דרגות.

לא כל מי ש"מחמיר" בדברים מסויימים סימן שהוא יותר "דוס" ויותר טוב.

מה גם שלרוב החמרה בנושא מסויים תבוא על חשבון להקל בנושא אחר.

יש הלכה ויש מחוץ להלכה. ויש עוד תת מגזר- הלכה שאני פוסקת לפיה.

כל עוד מי שמולי מקיים את ההלכה ולא יוצא מהגדר שלה- אז מי אני שאחליט אם הוא יותר או פחות או מעלי או מתחתי?

ההבדל בין הקו לגוש הוא לא אמיתי, הוא רק בראש שלנו. ואני אומרת את זה כי הייתי בשני המקומות. שנייהם עודי ה' ושניהם לומדי תורה ושניהם יראי שמיים. זה כמו ההבדל בין אשכנזים לספרדים.

וכנ"ל כל שאר ההבדלים המדומים שיצרנו פה.

מי שיוותר על בחורה עם מידות מדהימות רק בגלל שהיא לומדת תנ"ך בגובה העיניים- אז שילך לסדר שוב את העדיפויות שלו בחיים.

רק פערי תפישת עולם מהותיים ממש הם בעייתיים.

נראה לי שבתחום דרך ארץ, התנהלות, שמירת הלכה וכד' צריך יותר לשים לב כי פוטנציאל ההתנגשות בין בני הזוג בהם יותר גדול.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים