(כותבת בלשון רבים מטעמי נוחות. מותר לא להיות שותפים לתחושות. משום מה נדמה לי שאני לא לבד)
אז כך,
דיבור נובע מתוך הפנימיות של האדם. הוא מכוון מטרה. הוא מדוייק, הוא עצמתי.
אדם לא "מדבר סתם". צריך "קטע" סיבה. משהו. על מה לדבר. מטרה.
ללא זאת גם המאזין ישאל את עצמו על אופי השיחה ("מה הוא רוצה ממני?").
ומצד שני, הדיבור הוא הקשר. הוא חיבור. חיבור ממקום עליון של ערכים. ואנו רוצים להיות שם.
בתור ילדה, זוכרת שהייתי נגשת לאמא בלילה
-"אמא"
"מה?"-
-אין לי מה לומר....
לדבר ולא משנה על מה העיקר שיש קשר.
(אחרת, למה לדבר לה"ר?)
אז, מטרה וחיבור.
שלום.
תודה לך.
