אנחנו והוריי גרים באותה עיר. אנחנו גרים במרחק 5 דק' הליכה מההורים שלי. ההורים שלי במשך 5 שנים מנסים למכור את הדירה שלהם ובאיסרו חג סוף סוף הם הצליחו למכור אותה. הם מתכננים לגור בשכונה מרוחקת יותר ושקטה (שכונה של וילות).אתמול הם סיפרו לי על כך. ומאז אני עצובה ממש. הם כל כך עוזרים לנו בהכל והילדים מתים עליהם אנחנו הולכים לשם כל שבת לפני סעודה שלישית וגם במשך השבוע הם לוקחים את הילדה כל בוקר לבית הספר(אחים שלי והבת שלי באותו בית ספר) וזהו זה לא יקרה יותר כי הם הולכים לגור בצד השני של העיר. אין לנו רכב ולהגיע אליהם זה יהיה בשני אוטובוסים. וגם האחיות שלי היו עושות לי בייביסיטר ועכשיו אני מרגישה ממש עצוב. כי זה נראה לי פתאום ממש קשה להתמודד לבד עם המון דברים. למרות שיש עוד קצת זמן לקחתי את זה נורא קשה. בעלי אמר לי שמה שיעזור לי זה לנסות להיגמל מהם לאט לאט. אבל זה נורא קשה לי בתור אחת שלא יכולה לצאת מהסינר של אמא שלה... אני נמצאת שם המון.ופתאום שהם אמרו לי את זה קיבלתי בום לפנים. זה לא שאני תלותית בהם אם ההורים שלי לא יכולים לקחת בבוקר יש לנו חברים וגם יש לי ביביסיטר קבוע שרק שהיא לא יכולה או שזה פשעות מאוחרות אני פונה לאחיותיי. אבל לפחות היה מספיק לי שהם נמצאים קרוב ושאני יודעת שהם קרובים ועכשיו אני ממש עצובה בשבילי
אבל שמחה בשבילם
מרגישה מועקה מאז אתמולאנונימי (פותח)
בשעה טובהאלעד
בדיעבד זו באמת יכולה להיות הזדמנות מצויינת לצאת מהסניר של אמא, כפי שהיטיב להגדיר בעלך.
בעזרתו ובעידודו תרגישי עם הזמן שזו לא מפלה נוראה כ"כ ולא חרב עלייך עולמך,
אלא נעשתם קצת עצמאים יותר.
כנראה שהגיע הזמן
באמת בשעה טובה עבור הורייך.אור היום
ברור שעבורך זה לא קל. נשמע שיש לך הרבה חששות וספקות.
עם זאת, תאמיני בעצמך וביכולותייך. את נשואה, ברוך ה'. יש לך ילדים, ברוך ה'. בטח שאת יכולה להסתדר גם בכוחות עצמך!
זה נעים ומרגיע להיות בתוך העטיפה וההגנה של ההורים, אבל עצמאות וביטחון ביכולותייך הם חשובים לא פחות.
אני חושבת שכדאי בהדרגה להסתדר בכוחות עצמכם עוד לפני שהורייך עוברים (באותם דברים שבהם את נעזרת בהם). אל תדאגי, בעז"ה יהיה בסדר 
מבינה אותך מאוד!! אנחנו גרים במרחק כמה שעות מההוריאנונימי (פותח)
ולמדנו להסתדר בע"ה בכוחות עצמנו, לא רק זה, אלא כשהיו מחשבות לעזוב למקום יותר קרוב אליהם (ללא קשר אליהם, משיקולי פרנסה) אני פתאום התחלתי לחשוש מהקירבה הזו... תנסי למצוא את הטוב- תתגבשו יותר אתם בעצמכם כמשפחה גרעינית, מוצאים את הפתרונות, יש בייביסיטר... ועוד...או שתעברו אתם לידם אם מתאפשר,אבל הכי חשוב שיהיה קשר בריא ולא תלותי או חונק. בהצלחה יקירתי!!
תגובתך מובנת בהחלט!nanel75
פעם תמיד גרו קרוב למשפחה והייתה עזרה והרגשה של ביחד.
יש לי חברה גויה שאמא שלה תמיד לימדה את כל האחים ואחיות- דם יותר סמיך ממים= משפחה זה הכי חשוב!
זה לא אותו דבר לשלוח ילדים עם חברים או בייביסיטר כמו עם המשפחה .
כמו דברים אחרים בחיים תצטרכי להתרגל גם נפשית ולא רק מעשית.
קחי את הזמן להתרגל לרעיון וכשיעברו תשתדלי לראותם כמה שאפשר- לישון שם בשבת לבקש שיבואו לבקר (אם יש להם אוטו) וכדומה.
בעזרת השם תתגברי ותמשיכי להיות שמחה.
בהצלחה
מה?אנונימי (פותח)
מה פתאום! אתמול דיברתי איתם על זה. הם כבר שנים רוצים לעלות לשכונות למעלה בלי קשר אלינו אנחנו רק לפני 3 וחצי שנים חזרנו לגור לידם אחרי שלוש שנים שהיינו מרוחקים ממש. כל החברים שלהם מהשכונה עזבו ועכשיו הגיע תורם. הם מחפשים שכונה שקטה. ואין לזה קשר אלינו. להפיך שאמרתי לאמא שלי שיהיה לי קשה אז היא אמרה שיכול להיות שכן. אבל אני צריכה להסתכל על הצד החיובי שעכשיו אם נבוא ליהם שבת זה לשבת שלימה ולא רק לארוחה אחת... וגם הם מחפשים בית שיוכל לאכלס את כולנו. מאוד חשוב להם הקטע של הביחד והמשפחתיות.
משפחה טובה. אשריכם.ד.
קרה לי משהו דומהפרקר
גם אנחנו גרנו כמה שנים ליד הוריי.
כל פעם שהיינו יוצאים לגינה או משהו אחהצ זה היה נגמר בזה שאכלנו א. ערב אצלם או שאמא שלי הייתה אורזת ובאה לשבת איתנו בגן משחקים (בעלי היה חוזר מאוחר יחסית) וזה היה טוב לכולם.
אחרי כמה שנים עברנו לשכונה אחרת. גם אנחנו בלי אוטו ודווקא יש אוטובוס אבל הוא מטייל הרבה וזה לא ראלי מבחינתי לעלות עם כל החבורה רק כדי לקפוץ אחהצ. אנחנו מתראים, אבל בהחלט פחות.
מצד אחד - היה לי נורא קשה. (אצלנו זה היה שאנחנו עברנו, אז זה השכונה עם המשפחה למול שכונה חדשה ולא מוכרת, מסגרות חדשות, שכנים חדשים וכו)
מצד שני - רק בזכות זה הצלחתי יותר לעמוד ברשות עצמי. וזה ממש לא שאמא שלי הייתה עושה לי דברים בבית, זה יותר התחושה. ממש הרגשתי את הכנפיים שלי עולות וצומחות.
2 נקודות למחשבה:
אם זה יכול לעודד אותך אולי כדאי לקבוע יום קבוע שהולכים אליהם וכך "לעגן" את הביחד ולא לחוש שזה מתמסמס רק בגלל המרחק.
נקודה שניה: תשמחי שהם עדיין במרחק סביר. כשעלי יצא למילואים ואני עבדתי על להיות גיבורה ואמיצה, ב 11 בלילה מצאתי בבית, לא פחות ולא יותר: עכבר!! ואבא ואמא באו....
ברור שאת שמחה בשבילם וברור שאת מתבאסת בשבילך. בהצלחה!
המועקה שלך ממש מובנתאנונימי (פותח)אחרונה
השבת אבידה - כלבי האסקי סיבירייהודיה מא"י
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
אמהות לבנים עם אטופיק- יש תקווה לשרוול קצר בקיץ?שיח סוד
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
משהו אחד- במזגנים בקיץ לא כזה חם....יעל מהדרום
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
ואפשר לקפל לו את השרוולים ולבדוק איך זהיעל מהדרוםאחרונה
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
מעון/משפחתון תורני מומלץ בהדר גניםאושי 9
יש ברחוב בגין מעון חסידימתיכון ועד מעוןאחרונה
איך נותנים לילדים הרגשת יציבות בתקופה כזאת?מתוך סקרנות
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
אפשר לשתף את הגננתמענין
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
רעיון, תודהמתוך סקרנותאחרונה
סיר בישול איטיטרכיאדה
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
אולי תשאלי בפורום מתכוניםיעל מהדרום
נראה שהיה חסר רוטבחילזון 123אחרונה
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
כשהאיש בעבודה בזמן המלחמהעקרת הבית
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
הוא יודענהג ותיק
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
אם יורשה לי (בתור מי שבעבודה, אמנם מהבית)משה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
משתפים מהלבתהילה 3>אחרונה
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
שלום מחפשת פסיכיאטר לילדים באיזור מרכזממתקית
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
בדרך כלל גם לפסיכיאטרים פרטיים יש מזכירהמתואמת
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
לא נכוןאריק מהדרום
תודה אבל צריכה לילדים.ממתקית
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
זה יפה! ומעניין כמה זה נפוץ...מתואמת
בוודאיאריק מהדרום
אז זה באמת יפה...מתואמתאחרונה
יש את ד''ר מרים פאסקיןמתיכון ועד מעון
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות