תכיר בבעיה הזאת. אל תתעלם ממנה.

אמרת שאתה מדחיק את זה. אל תדחיק את זה.

יכול להיות שתחליט מתוך הכרה בבעיה הזאת להמשיך בקשר וזה הגיוני מאד.

אבל אל תברח מהנתון הזה.

בהצלחה חבר!

תנסה לדעתי לנתח את זה בצורה הכי קרה שאפשר -

האם לדעתך זוגיות כזו יכולה לעבוד ולא תעלם לך ההערכה כלפיה

כל פעם שבה תתרחש סיטואציה שתעצים את ההבדלים התפישתיים ביניכם.

לדעתי מה שמעניין הוא שאתה מציין שדווקא מהצד השכלי - אתה מרגיש 

חיבור גדול אליה,

ואילו מצד הרגש - פחות.

השכלי בעיני חשוב יותר אך יש מקום לבחון גם את הרגש.

"ותקננו בעצה טובה מלפניך"

בהצלחה רבה!

מצד אחד  אתה טוען שהמחסום אצלך הוא רגשי ולא שכלי, ומצד שני אתה מתאר בעיה שכלית.

לא בכל דבר אנחנו צריכים להיות זהים לבן זוגינו, בהרבה תכונות גם הפכים יכולים להשלים זה את זה וכך גם במהירות המחשבה  ומהירות קבלת החלטות.

נראה לי שמשהו אחר מפריע לך בקשר.

האם אתה מתוסכל מכך שאתה צריך לפעמים להסביר לה נושא מסוים מספר פעמים עד שהיא מבינה?

האם מפריע לך שלוקח לה זמן רב לקבל החלטה בעוד שאתה כבר מזמן החלטת?

האם ההבדלים בחדות המחשבה גורמים לכם לרצות לעשות דברים שונים ואתה כל פעם מוותר לה?

האם אתה חושש שאיטיות המחשבה שלה תביך אותך בעיני חבריך?

לאחר שתזהה יותר מדויק מה הבעיה, יבוא השלב הבא וזה להחליט האם הבעיה הזו עשויה באמת לפגוע במרקם היחסים ביניכם בעתיד, כמו לגרום למריבות בלתי פוסקות, לכעסים וכדומה.

בד"כ אני מברר על זה בבירורים, לא ברור איך..

וואו, אני לא יודע מה לומר לך.

מצד אחד, זה מה-זה שולי.

מצד שני, זה נוכח כל רגע, מצריך עבודה קשה, ויכול ליצור שחיקה.

יכול להיות שכדאי לפתוח את זה איתה, זה משחרר המון לחץ.

שוב, תבדוק לפי אופי הקשר, לי אין יכולת לדעת מה נכון.

בחיים אין רווח נקי, תמיד דבר בא על חשבון דבר אחר.

תעשה את החשבון שלך, ורק אתה יכול לעשות אותו.

בהצלחה צדיק!

תהיה חזק!

תבשר לנו בשורות טובות במהרה, בע"ה!

וזכור ידידי שכל אדם חנן אותו אבינו שבשמיים בחכמה, בינה ודעת להחליט אם בן הזוג מתאים או לא.

ואני הקטן חושב שליתרונות שאתה מונה יש חשיבות מכרעת ובסיס נפלא להקמת בית ועוד אמרו חז"ל: "נחית דרגא נסיב איתתא" (יבמות סג.).

בהצלחה רבה.

שיהיה לך טוב וכיף. ולא יהיו בעיות. ואת הבעיות העכשיויות- שתפתור מהר!

וחששנו מזה, הבעל חד וחריף והאישה עמוקה, בנחת לגמרי.....והיא גם חששה מזה, עד שראתה שמדובר בבחור טוב, סבלני וטוב לב,

זו לא סיבה בעיניי לא להתחתן, אלא אם כן זה גורם לך להעריך אותה פחות, כאילו אתה יותר טוב ממנה בקטע של הבנה וחריפות שכלית.

תנסה לדמיין אתכם נשואים ומשוחחים, האם אתה מרגיש חוסר הערכה כלפיה? האם זה ידרוש ממך להסביר שוב ושוב? או שאפשר מתוך אהבתך לה לתקשר בצורה סבלנית?

פעם חברה אמרה לי שמאז שהיא נשואה היא למדה שהיא צריכה להסביר את עצמה יותר טוב...

 נסה לדמיין אתכם נוסעים לנופש וצריך לארוז להתארגן וליסוע והיא בנחת, באיטיות... זה יעצבן אותך או שתקבל את זה כמו שזה ותבין שגם לך יש מה ללמוד מזה?  אני חושבת שלומדים לחיות ביחד ומאזנים זה את זו.

אני רואה על חברינו הנ"ל,שהם מסתדרים יפה ביחד, אך מן הסתם זה דורש מהבעל סבלנות ומהאישה להזדרז אם צריך להספיק לאן שהוא, או להתארגן מבעוד מועד. א

ני אישית "על קוצים" אז אני מבינה מה מרגישים כשיש לידך התנהלות איטית, אבל ממש האהבה  אמורה להביא לסבלנות, להבין שיש לי מה ללמוד מאדם כזה, כי אני לא מספיק סבלנית ורוצה שהכל יתקתק. החברה הזאת היום היא אמא מקסימה וסבלנית, (שלא כמוני...)

קיצר- תחשוב על הדברים אבל אל תגזים, כבר הייתי בטוחה שמפריע לך איזו תכונה שלילית בה...

תשמע, בין כל איש ואשה יש פערים. ויש המון סוגי פערים. לענ"ד זה פער שאפשר לחיות איתו עם קצת רצון טוב ואהבה.

זה בוודאי יכול להיות מרגיז או מעצבן לפעמים, אבל גם אפשר ללמוד להתנהל בצורה שמפחיתה את נקודות החיכוך בענין הזה.

לגבי מה שאתה מרגיש עכשיו- הגיוני שזה ממלא את כל כולך- כי עד עכשיו בעצם לא התיחסת לזה. נראה לי שיהיה לך נכון לתת לעצמך קצת להרגע מזה כמה ימים, ואז ברוגע, ומתוך הכרה שזו רק נקודה אחת מתוך מכלול- אולי לנסות להעלות אותה בשיחה נעימה ולא פוגעת.

לפעמים התכונות המעצבנות אצל השני מתגלות כמועילות לעומת תכונות שדווקא בהתחלה מושכות אבל אחר כך מעצבנות מאוד..בהצלחה .

אתה כותב שהבעיה היא יותר מצד הרגש: בראש אתה רוצה אך הרגש אטום.

למזלינו, הרגש הוא דבר שאפשר לעבוד עליו ולכוון אותו. תמצא את הדרך שלך כיצד.

אני יכולה להציע שתנסה להתבונן דווקא ביתרונות שיש בהתנהלות ה'איטית'. יתרונות כמו: חוסר פזיזות וכו'. אולי תצליח 'לשכנע' את הרגש שכדאי.

משהו שעזר לי בתקופת הפגישות כשגיליתי שלבעלי יש חסרונות (תגלית מדהימה, נכון? ) הוא לומר לעצמי: הוא כזה וכזה, אבל בכל זאת אני רוצה אותו. לפחות לרצות להגיע למצב נפשי כזה. אומרים שהרצון הוא הגילוי הכי קרוב של האדם. אז כרגע נשמע ממה שכתבת שאתה רוצה לרצות אותה. זה העיקר וזה הכיוון. עכשיו השאלה איך עושים את זה.

בהצלחה רבה!

מתאים מאד לקשר מתקדם בצורה חיובית,

הדברים ה"קטנים" נדחקים לצד ולאחר  שהדברים החשובים התבררו

הם שבים וזה מצויין (תאר לעצמך מה היה קורה לו היית ממשיך להדחיק והם היו מופיעים לאחר החתונה).

נסה לבחון האם באמת זה חיסרון שלה או שאתה רואה בזה חיסרון, יתכן שה"חיסרון" אינו חיסרון באמת אלא שאצלך

זו נקודת חוזק ואתה מצפה שהיא תהיה כמותך.

ישנה הבחנה ברורה בין חיסרון אמיתי לבין משהו שמפריע לי, חיסרון אמיתי מצריך את העבודה של השני, משהו שמפריע לי 

מצריך עבודה מהצד שלי, להכיל את המקום של הצד השני, לראות את היתרון שב"חיסרון" ולהבין שהקב"ה ברא אותנו שונים כי יש לזה ערך.

אל תלחץ ואל תתעצב, תבחן בהגיון את המקום שלכם והקב"ה יתקן אותך בעצה  טובה מלפניו.

לפי התיאור שלך - מצאת את האישה הנכונה .

א"א ולא צריך להגיע להתאמה של 100% מהשאיפות .
לגבי הרגש - יתכן ואתה מפחד מהמחויבות ונתלה בכל מני סיבות שאתה יכול למצא .

שיהיה בהצלחה .

הם נשואים עם 4 ילדים.

אבל זה לא אומר כלום, זה בהחלט מצריך סבלנות והקשבה (ממש לא תכונות טבעיות אצל הבחור) וזה באמת לא פשוט.

נראה לי שאתה בשלב מתקדם ואתה גם מאוד מודע (וחכם..) רק שזה לא לגמרי בחוץ.. אז כמו שכבר אמרו- כדאי לך לשבת עם מישהו (כל אדם חכם שאתה סומך עליו שיעזור) שישקף את מצבך כמה שיותר. נכון שזה נעשה כאן בצורה חלקית אבל צריך לשאול אותך שאלות ישירות פנים אל פנים.

נשמע מבאס אבל אתה קרוב לזה.. בהצלחה!

אני חדשה פה באתר, עד עכשיו הייתי רק קוראת את התגובות וממש נהנית/לומדת/מקבלת נקודות למחשבה

לחברה שלי היה מקרה דומה וחשבתי שאולי השאלות שהיא נשאלה על ידי אנשים שונים שהיא התייעצה איתם, יכולות לעזור. אני לא ממש יודעת עד כמה אפשר לסמוך על השאלות האלה כדי לקבל החלטה, אבל אכתוב אותן בכל זאת:

- מה התחושה שלך בין הפגישות? האם אתה מתרגש לקראת הפגישה הבאה או מרגיש שהפגישות הן נטל? איך הרגשת לקראת  כל פגישה, בפגישות לפני שבוע (לפני השינוי בהסתכלות שלך כלפיה)?

- אם אתה מנסה לדמיין את עצמך נשוי לבחורה, בעוד שנה, מה התחושה הראשונה שעולה לך (בלי לחשוב הרבה...)- כיווץ או התרחבות? (התרחבות היא נינוחות ותחושת רוגע וכיווץ מסמל תחושה שלילית של חוסר שלמות עם המצב)

- במידה ואינך מרגיש התלהבות מיוחדת לקראת הפגישה- לדעתי כדאי לשאול את עצמך אם יש לך רצון להשקיע? אם יש לך רצון להשקיע בקידום ופיתוח הרגש- נראה לי ששווה ללכת לייעוץ או למקומות לא שיגרתיים כדי לעודד את הרגש. אבל אם אין רצון להשקיע ברגש- אולי זה גם אומר משהו?...

- האם יש לך חשש מתגובות של הסביבה? האם הסביבה מעודדת אותך לכיוון כלשהו?

אם אינך מרגיש שהקשר מתקדם אולי הפסקה יכולה לעזור לבחון את התחושות שלך? (לראות אם אתה מרגיש געגועים או הקלה במהלך ההפסקה)

שיהיה המון המון הצלחה! זה מצב ממש קשה, בעיקר כשלא רוצים לפגוע בצד השני.

שתהיה בע"ה שבת שלום לכל עמ"י ושה' יישלח לנו את החכמה לקבל החלטות נכונות!

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

מה אנשים יגידו,

האם הם יהיו רגישים,

עם טאקט -

זה לא בבחירתי ובשליטתי.

ותמיד יהיו אנשים שיגידו משהו חסר טאקט\לא רגיש,

ולא תמיד זה יהיה מישהו שנוח לי להגיד לו משהו, לשקף לו את הבעיתיות.

מה שאתה מגדיר כמידה נכונה, זה עניין סובייקטיבי בעיני,

ולכן

זה משאיר בידיים שלי את הבחירה מה לעשות עם מה שנאמר.

אני יכולה לבחור לאיזה כיוון לקחת את הדברים.

כמה הם ישפיעו עליי.

בסופו של דבר קשרים עם חברות מבוססים על מה שקורה לנו בחיים.

וחברות נשואות - קורה להן בחיים זוגיות, משפחה, ילדים.

אם הן יהיו חייבות לא להזכיר את הדברים האלה בנוכחותי, מהר מאוד החברות שלנו תלך ותתמסמס,

ויישארו רק החברות שבאותו סטטוס שלי.

אמרתי כבר בהודעה הקודמת - "אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך"

אני כמוך, אני גם לא רוצה שאנשים ילכו לידי על ביצים, וכן, אני גם רוצה לשמוע חוויות מנישואים ומאנשים שונים על מה שהם חווים שלהם יש ולי אין - ואין לי עם זה שום בעיה.

אז קצת מוזר לי שהסברת לי את מה שכבר אמרתי, ברור שאני רוצה לשמוע (כמעט) הכל, השאלה מתי ואיך.

ולגבי הגישה שאת מביאה פה - 

נראה לי שאת גם כמוני וכמו פותחת השרשור תבחרי להעלב אם את חושבת שזה מעליב לפי ההערכה הסובייקטיבית שלך.

רק את מציגה שלפעמים אי אפשר לשקף את הבעיותיות לצד השני, זה בהחלט נכון. זה לא אומר שמשהו מסויים לא מעליב.

זה כן אומר (ופה אני מסכים איתך) שאני ישלים עם זה, אבל כן, מי שיהיה יותר חסר טקט כלפי זה ישפיע על הקשר שלי איתו.

ולא נראה לי שפותחת השרשור כתבה משהו ביחס לבחירה שלה על מה שהיא יכולה לשלוט בו, אז לא נראה לי ששייך דיון על זה בהקשר לתגובה שלה.

ולפרוק דבר שמציק מצד הזולת - יכולה להיות התמודדות מצויינת.

ברור שההתמודדות לא נעצרת בכך, נכון, אבל זה לא סותר את האמור לעיל.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

אני מאוד  מסכימה עם זה.......והרבה!

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

ככה מעודדים יהודי שעומד להקים בית?!

כבר היינו בסרט הזה ארי"ק יקר, זוכר?........

אברך יקר. זה הכל בצחוק. אתה אוהב ללמוד והרב שלך ממליץ על זה, והיא מסכימה (ואפילו יש לה מסירות נפש) -

תלך על זה וימים יגידו.

בהצלחה!

בנישואין? ואני התרעמתי עליך?

אבל מאז מכירים אותך טוב יותר ופחות מתלהמים (כלומר, אני)....

ספיציפית אני לא אמרתי שאני יהיה אברך הרבה שנים, שאלתי רק על הכנה לחתונה והתגלגלנו לנושא עבודה - לימוד תורה.

אני גם חושב שזה מאוד חשוב ובעז,ה אני אתייעץ עם רב שמכיר אותי ויגיד לי מה הכי מתאים לי.

אשרייך!

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

הכרתי יהודים חשובים שגם עבדו. אפילו במקומות לא רק דתיים כל כך. הם היו אבל תלמידי חכמים. ממש.

עם משמעת עצמית  חזקה.

היום - לא בטוחה שיהודי תורני, כפי שהיו הם, מסוגל להגיע למדרגתם, כשהוא עובד שעות רבות, לא במשרה תורנית.

הרחוב משפיע. הסביבה משפיעה. זו לא החממה של הישיבה, כוילל (למוטב, במקרה הזה). השפה. מכירים את הסיפור

של הרב זריצקי בספרו "בצל צח", בו מתנגדת הבת להינשא לבחור שגם עובד?

גם הבנים שלי חושבים כמותכם. בכל זאת, חושבת שלהוסיף עוד שנים מספר, רק בלימוד תורה נטו, ברצינות,

יכול מאוד להועיל, כשחייבים לצאת לעולם הגדול.

היו לא מעט ישובים חקלאים חרדיים של תנועת פועלי אגודת ישראל - כמו כפר חסידים, קוממיות, קיבוץ חפץ חיים, היה את מפעל השטיחים של החרדי אברהם שפירא, שמעתי סיפורים מסבא שלי המאוד מבוגר (כיפה סרוגה, גר במושב דתי) שבצעירותו עבד עם ארגון טהרת המשפחה החרדי ממאה-שערים בהקמת מקוואות ביישובי העולים בצפון, והרבה מהחרדים של אז התעסקו בעבודת כפיים.

החרדים של פעם גם היו חזקים מאוד  בבורסה ליהלומים.