אבל נשמע מפוקפק, תיזהרי...

ולא נשמע לי מפוקפק..

יותר בקטע של - ילדותי אולי.

וסליחה מראש מהכותבת.

במחשבה שניה - ערבי?

איך את מכירה אותה?

|חושב, אולי היא פנתה באישי.|

אז עדיף להיזהר יותר מאשר פחות.

שיעבוד עליה

ואז היא תבוא לבכות איך שהוא זרק אותה 

אם היא רוצה להרוס לעצמה את החיים, מה אכפת לך?

<צ>

חשבת על האופציה?

ואז זה לא מסתכם רק בשברון לב....

דוקא נורא מענין

זה ממש מלא אקשן לקבל מכות, לא?

נראה לי שזה ממש כיפי להיכנס להרתפקה כזאת

ואם היא מסכימה לעשות לנו אקשן, מה אכפת לך?

<צ>

מה כבר יכול לגרות ????

טרולים לא מתים רק נהיים אהבלים עם הזמן 

זה "חרדיה"?... ("באמת חתיך".. "מה זה מגרה"...).

להערכתי, או שזה סיפור "מפוברק" (טרול בלע"ז..), הכי סביר - 

ואם לא, אז גרוע מאד: שתתפוס את עצמה, תפסיק לחשוב שטויות ולעשות שטויות ולכתוב שטויות - 

ושתגיד מיד לאבא מה קרה, כדי שכאשר ההוא יתקשר - יגרום לו לא לרצות בחיים לעשות עוד פעם משהו כזה...

מוטב להגיד מוקדם מלסבול לתמיד.

[התוספת - למרות סבירות הטרוליות המובהקת - למקרה שמדובר בסיפור אמיתי..]

ככה שזה ממש לא תמוה הסיפור הזה...

למחשבה:

נניח שבן היה כותב כאן שהוא ראה בחורה לשניה מחלון רכב, והיא אמרה לו שהוא יפה, וביקשה את מס' הטלפון; והיא "חתיכה" ו"כמה זה מגרה" באותיות קידוש לבנה... ושואל מה לעשות..

ובנות היו מביעות את שאט-נפשן מהניסוח..

האם גם אז היו מרגישים צורך "לערוך ולעדן", או שכאשר בת מגיבה כך על הודעה כזו זה טבעי ומובן וצודק (ואכן, היתה צודקת לדעתי גם-כן..),

אז כדאי לדעת: כשבת כותבת כך -- באותיות קידוש לבנה - זה לא פחות מבחיל. 

ללא סתירה לצורך לעזור לה  להיחלץ.

לק"י

לעניות דעתי היא התכוונה שפשוט בא לה להענות לו (לצאת איתו וכדו')...

לעניות דעתי,אנשים פירשו את זה במובן השלילי כי הנ"ל נכתב באותיות גדולות

אולי בנים...

ואולי גם את הכותבת עצמה.

ובוודאי שמה שכותבים ב"אותיות גדולות" אומר משהו לקורא.

אולי תנסי את התרגיל שהצעתי: אם בו היה כותב כך - מה היית חשה...

לק"י

וגם שימוש במילים מסויימות לא בהכרח מכוון לאותו דבר.

(וגם אם בן היה כותב את זה- מה שהכי נכון לעשות זה לברר מולו למה הוא התכוון. בדיוק כמו עם בת).

נמחק..

אין צורך להמשיך עם הקטילות...

אבל משום מה לא מתפלא שטעית. בגלל הניק?

תקראי טוב. את ראית בחור אחד. חתיך שמנסה להתחיל עם בחורה צדיקה (!;). יש עוד מלא מלא מלא מלא (ותכפילי את המילה הזו כפול מיליארד) שאת תספיקי לראות במשך חייך. 

זה מגרה אותך כרגע, ואם תסתכלי על עצמך לרגע ותחליטי שאת לא זבל, ושאין שום סיבה שתצאי איתו רק בגלל שהוא חתיך ומגניב ויש לו רכב, (שימי לב- שכל. את לא מכירה ממנו כלום. בלי קשר להורים שלך, שאגב צודקים מאוד.) אני בטוחה שאת מסוגלת לחשוב על עוד אלפי טיעונים שיניעו אותך מלהמשיך את ה"קשר" הזה.

זה אפילו לא מצחיק. כבר עדיף תנועות נוער מעורבות בתכלית המעורבות(... ) 

אני לא אומרת שהוא אדם רע, אני רק אומרת ש"קשר" שמתחיל מבחור חתיך (כשאת בת 18!) שראית במקרה ברחוב, על בסיס כלום. ממש כלום, לא נגמר בטוב, אבל אולי באמת את תראי אחרי כמה זמן שהוא יגמר מהר מידי, אולי זה כן טוב.

|נאנח|. אין לי מושג איך להסביר לך תעניין הזה. טוב, עפתי לאישי. 

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים