למה רק השנה האני שמה לב לזה? (זו פריקה?)...פייגליניזית

אולי כי תמיד מסתגרים בבית. חזרתי עכשיו באוטובוס. תמיד גיחכתי על התקשורת ועל כל הטררם שהם עושים כשהם מוצאים איזה חרדי אחד ועלוב עושה מנגל ביום השואה בגן סאקר.

 

 

לא יודעת למה, אולי זה סתם חוק מרפי, אבל אנשים לבושי חליפות שחורות ונשים לבושות פאות שרצו ברחובות, עם העגלות ועם הילדים (השעה הייתה עשר בלילה!) צוהלים ושמחים, חוזרים מפיקניק. עברתי בקניון הקרוב, ושוב... בתחנות האוטובוס היו רק חרדים. בחורות עושות הליכה ובחורים עם תיקים ענקיים ושקיות של מנגל (וזה באמת. אין לי טעם לשקר...)

 

אז אולי יש שם משהו (במה שהתקשורת אומרת) ? ולמה זה עצוב לי נורא? 

מופים? אתה בא לנחם אותי?*

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

*או שאתה גם במנגל בגן סאקר?

לא יודעת למה זה היה ככהלבי ובשרי

אבל גם אני כשחזרתי היום הביתה, עברתי בשעה 21:00 ליד מגרש כדורסל.

והוא היה מלא.

לא בחרדים.

בעעפייגליניזית

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריוןחיוך

אתמולבקטנה
אחי חזר אחרי כדורסל שגרתי.
- אתה לא יודע שיום השואה?
- שכחתי!

ממש לא חרדי. אבל גם לא מספיק בתיכןן כדי לזכור את התאריך. קורה. וייתכן שכמה מהמשחקים במגרש אפילו היו בפולין/ השתתפו בטקס. אף אחד לא התכחש פה רק שכח. יש מקרים שאפשר ללמד בהם זכות. כמה שאפשר לפחות בלי לקחת קשה מדי.
יכול להיות שזה עניין של השעות, ושל בין הזמנים...אדם כל שהוא


את בבני ברק?רק שאלה קטנה..

וברצינות, אנחנו ממש לקראת סוף בינהזמנים,אז זה דיי סביר שאנשים מנצלים את ימי החופש האחרונים

 

ואולי זו הזדמנות בשבילהם לצאת בלי בעיות צניעות ערבוב וכד'? הרי מבחינתם יום השואה הוא רק ב10 בטבת..

 

(מנסה ללמד זכות)

לא.פייגליניזית

זה לא "מבחינתם". זה לא כלל הציבור החרדי, שאני מכירה הרבה ממנו שלעולם לא יצא לחגוג ביום השואה. 

רק בגלל בין הזמנים.חיה וקיימת

עד שיש להם חופש, שיהנו קצת.

מה רע?

בכלל עפ"י מערכת החינוך החרדית יום השואה הוא י' בטבת.

מה רע?אושר תמידי
סורי אבל מבחינתי זה בדיוק כמו כל יום.
זה שהמדינה החליטה להתאבל ביום הזה - בניגוד להלכה זו לא בעיה שלי.
כמו שחיה אמרה, מבחינתי יום השואה חל בעשרה בטבת.
^^^יוני

בכללי הייתי מצפה מעצמי לכבד ולא לפגוע ברגשות האבל של ציבור שלם בדיוק כמו שאני מצפה מהם שיכבדו אותי ואת ימי האבל שלי אבל פה כל כוונתם זה לשנות ולערבב את היהדות עם מנהגי הגויים ואת זה אני לא יכול לכבד. 

אני לא חושב שכל כוונתם זה לערבב...אדם כל שהוא

הם מציינים את היום הזה בדרכם, שייתכן שהיא כוללת מנהגים לא ראויים, (יכול להיות שיש מנהגים שבעיניך הם כאלה, ובעיני לא), אבל זה לא מטרת היום לערבב.

קראתי משל מוצלח, כמדומני בעיתון חרדי, אולי יתד נאמן - אלמנה שמציינת את יום הזיכרון של בעלה לפי התאריך הלועזי. האם תפריע לאזכרה?

 

נראה לי שבכל זאת היה אפשר לפחות ביום הזה לכבדמוטיבציה

 

את המדינה, את ניצולי השואה ואת כל מי שהיום הזה משמעותי כל כך עבורו.

גם מצד חילול השם מול החילונים ומול מי שלא יודע את מה שאת מסבירה כאן (למרות שאני בלאו הכי לא מסכימה, אבל כבר דשנו בזה בשרשור אחר).

לא נראה לי שזה כל כך נורא להימנע מהפגנות, לפחות ביום השואה!

 

(ואני דווקא מנסה ללמד זכות שמדובר בבין הזמנים וכו' ואעפ"כ).

 

זכותם לכבד בדרכם שלהםמושיקו

ביחוד רבים מניצולי השואה הם סבא וסבתא שלהם והם יודעים בדיוק מהי השואה.

בל מקרה הם מכבדים את האחר ולא עושים  בדווקא להראות שהם לא חוגגים, אלא ממשיכים את  חייהם כרגיל עם השתדלות להתחשב (רוב הרדים שאני מכיר אם הם הו ברחוב בשעת הצפירה באזור לא דתי מובהק הם יעמדו.)

 

בכל מקרה זה די אבסורד לומר שילדי ניצולי השואהלא מכבדים את ניצולי השואה.

 

הם מכבדים בדרכם שלהם 

 

 

מנגל ומסיבות בפרהסיה לא נכנס אצלי תחת ההגדרהמוטיבציה

 

של "לכבד".

אצלך כן?

 


"ממשיכים את חייהם כרגיל"?!

נו, באמת. זה אבסורדי.

בדרכם שלהםיהושפט

כולל גם בחירה של היום.

היום שלהם זה עשרה בטבת.

 

אני אישית חושב שצריך לכבד את אלו שכן מציינים ביום הזה,

ולא למנגל ביום הזה.

 

אבל אני גם חושב שהצד השני מכבד הרבה פחות את רגשות הדתיים\חרדים.

                             כפי שכבר צוין.

 

נראה לי שיש משהו שאתם עדיין לא מבינים, במחילה.מוטיבציה

 

זה לא חרדים VS חילונים. ממש ממש לא.

 

מדובר כאן ביום השואה.

יום שבו רצו להשמיד ולמחות את זכר כל היהודים כולם, בלי הבדלים מגזריים/עדתיים ואחרים.

 

מזעזע אותי שעושים כאן השוואה בין חילול שבת ע"י חילונים לבין לכבד את היום הזה.

 

הגרמנים רצו להשמיד את כולם, גם את אלה שהיו אנטי-ציונים או לא דתיים.

 

 

 

 

 

 

אז מה?מופים

מה הקשר בין היום הזה לשואה?

 

למה את הולכת למנגל בי"ג חשון? איך את לא מתביישת? את לא יודעת שהגרמנים רצו להשמיד את כולנו?

איך את יכולה לשמוח בי"ג חשון כשהגרמנים כך רצו לעולל לנו?

 

הסיבה שאת מקשרת את השואה לתאריך של היום הוא אמונתך שקביעה ממלכתית של המדינה הציונית יש לה ערך

ועל זה החרדים חולקים

 

בקיצור החרדים לא מזלזלים בשואה, הם מזלזלים בקשר בין היום הזה לשואה

(חוץ ממני אישית שבכלל לא מבין מה צריך את כל זה, אבל עזבי אותי אישית)

נראה לי שיש משהו שאת לא מבינה, במחילהיהושפט

יום השואה הוא לא "יום שבו רצו להשמיד ולמחות את זכר כל היהודים כולם וכו' "

יום השואה הוא יום שבו החליטה המדינה, (או לפני כן,) לציין את השואה, שבה רצו להשמיד וכו'

הבעיה היא שעוד קודם, כפי שציינו כאן, הרבנות הראשית החליטה לקבוע את יום הזיכרון להנ"ל,

בעשרה בטבת. מטעמים שונים. ובניסן בכלל אין נוהגים אבלות.

שום חרדי לא חייב לציין את זיכרון השואה מתי שהחליטה המדינה\התנועה הציונית, בוודאי לא כנגד קביעת הרבנים.

הטענה היחידה היא כיבוד רגשות אלו שכן מציינים את זה ביום זה.

לזה אני מסכים, אלא שאז צצה ההשוואה לכיבוד רגשותינו ע"י החילונים.

להשוות חילול שבת ע"י חילונים לחוסר כבודמוטיבציה

 

ליום השואה ע"י ארגון מסיבות ומנגלים זה ביזיון משווע (במיוחד שזה בגלל התאריך).

 

חבל שאתם בוחרים לרתום את יום השואה למלחמות שלכם נגד הציונות.

 

 

להפוך את היום הזה למלחמה של "הם לא מכבדים אותנו?!, אנחנו לא נכבד את יום השואה!" זה מגוחך. במיוחד שהתאריך הזה כבר נקבע.

 

אתה באמת חושב שבזה שתעמוד או לא בצפירה, אתה מכבד את *המדינה* או את החוקים שלה?

אז לא. ל*מדינה* זה לא משנה. אני חושבת שזה חילול השם נוראי שרואים חרדים חוגגים ביום הזה ועניין התאריך לא מפצה על זה.

 

אני חושבת שזה ביזיון.

חשבתי שעל זה אנחנו מסכימים. כנראה שלא.

נו, שוין.

הדברים ברורים מאדיהושפט

לדעתי.

 

1. אני לא חייב לציין יום זיכרון ע"פ החלטות המדינה, וכנגד החלטות הרבנים והרבנות. נהפוך הוא.

2. אני חושב שראוי לכבד את רגשות המציינים ביום זה.

3. אני חושב שמי ש'מזדעזע' מחרדי שלא מכבד חילוני\דתל"י,

    אבל לא נראה אותו מזדעזע ממקרה הפוך, לוקה בצביעות.

 

על איזה סעיף הוויכוח?

אפשר לבחור יותר מ-1?מוטיבציה

 

בזה שלא מכבדים את יום השואה לא פוגעים בחילונים. פוגעים ביהודים (שהרי השואה מכוונת כלפי כל היהודים כולם).

כך שאני לא מזדעזעת מ"חרדי שלא מכבד חילוני/דת"לי" כי זה לא יום של חילונים או דת"לים.

לכן, לא ניתן להשוות את זה לחילול שבת.

 

ולא זכור לי שקראתי לך צבוע, באף אחת מההודעות שלי.

 

בעז"ה לא מגיבה יותר לשרשור הזה.

נראה לי שדעתי ברורה מעל ומעבר (והסברתי גם במסרים).

 

מה לא הבנת?יהושפט
עבר עריכה על ידי יהושפט בתאריך כ"ח בניסן תשע"ד 18:39

1. השואה כוונה ליהודים, אבל החרדים לא רואים ביום השואה

 

       היום הנכון לציון השואה. ולכן לשיטתם הם לא פוגעים בזכר השואה.

 

2.   ההשוואה לחילול שבת היא לעניין הפגיעה ברגשות המאמינים.

 

       אחרי שהסקנו שפגיעה בעצם העניין לא קיימת.

 

3.לא אמרתי שאמרת. אני אומר את זה. (עייני שם.)

לחרדים גם כואב שיום השואה מחלל את התורהמושיקו

ע"י קביעת יום אבל בימי שמחה

סליחה?! את שומעת מה שאת אומרת?מופים

חילול שבת זה חמורי חמורות! זה מזעזע בצורה שאין לשער שחילוני מסוגל לחלל שבת בריש גלי!

 

אף אחד לא רותם את השואה למלחמה שלו. אף אחד לא נלחם באמת בציונות

פשוט לא סופרים אותה

ציונות? מה זה? את מי היא מעניינת?

 

זה לא מלחמה של דוקא, זה פשוט חוסר התייחסות לדעה אחרת, התרגלנו שלא מתייחסים אלינו, אז יש מתוכינו שלא מתייחסים לאחרים, ומתנהגים בטבעיות ביום הזה כמו בכל יום

 

ולקרוא לזה חילול ה' זה עיוות ידוע, קידוש ה' וחילול ה' זה לא עשיית יחסי ציבור לציבור שלנו, אלא להראות שאכפת לנו מהקב"ה והוא יותר חשוב מכל דבר

 

 

האמת, שאני לא מצפה מחילוני לשמור שבת בשביל הרגשותאדם כל שהוא

של הדתיים. 

אני מצפה שישמור שבת, כי הוא מצווה בשמירת שבת.

בשביל הרגשות הדתיים, הייתי מסתפק שלא יחלל שבת בפרהסיא באיזור דתי.

 

עקרונית, גם מהחרדים ביום השואה לא הייתי מצפה ליותר, למעשה, בגלל החוק, ובגלל הרגישות הציבורית שנוצרה ע"י ליבוי הנושא, אני כן מצפה.

 

זה מה שהם עושים ברובם הגדולמופים

וזה מה שאני אישית עשיתי היום

(רק מוזר שפתאום אנשים שהם נגד כפיה דתית, כאן פתאום הם מרגישים חובה למחות, וכאן כפיה דתית כן נכונה, וזה חוצפה לא להתחשב ברגשות הציונים וכו')

 

הדילמה היחידה היא שיש כאלה שיאמרו שכיון שהצפירה היא מנהג שלקוח מטקסים גויים, יש ענין תורני לא להתיחס אליה, וזה יותר חשוב

 

אבל לא ידוע לי על שום רב רציני שאומר לא לעמוד בצפירה במקום חילוני

מענין מה אומרים על זה בסאטמר

אבל למה את צוחקת?פייגליניזית

טוב. זה היה הגיוני אילולי עם ישראל (רובו, זו הנקודה.) החליט על היום הזה כיום זכרון לחללי השואה. 

ואילולא זה היה תאריך מופקע לחלוטין (בפועל הוא נקרא גם "יום מרד הגטאות" (המרכזי שבהם אני חושבת שהוא גטו וורשא).

 

 

איפה ראית שצחקתי?אושר תמידי
ההודעה כולהפייגליניזית

הייתה נראית לי מצחיקה.

את מדברת עובדות? (על הסוגריים בשורה העליונה)יוני
^^^ את כנראה לא מדברת עובדות.יוני

יום הזיכרון לשואה קודם כל נקבע לעשרה בטבת ואח״כ הוזז ע״י מדינת ישראל לתאריך שבו הוא היום. תבדקי לפני שאת אומרת דברים. 

כן. על עובדות.פייגליניזית

הכחשתי את זה שהוא הוזז? אמרתי שרוב העם קיבל על עצמו את היום הזה לזיכרון לחללי השואה.

 

 

 

זה לא קריטי ולא מדובר פה על הלכה. אז אם העם החליט כך, וזה הגיוני, למה "דווקא לא"? בגלל שזה העם, או המדינה?

 

אבסורד.

 

 

 

 

בגללטופי תות

שחז"ל הם אלו שקובעים מתי יהיה יום אבל.

ובו ינהגו מנהגי אבלות.

 

 

לקחת סתם יום ולהחליט שהו איהיה יום האבל שלנו? על מה?

 

<ואני לא רוצה להיכנס לדיון, אבל לא מרד גטו וורשא ייצג את הגבורה היהודית בשואה>

יום אבל עם אלמנטים הלכתיםפייגליניזית
כאן לא מדובר על כזה!
אז מה מייחד אותו בדיוק כיום אבל?טופי תותאחרונה

הורדת הדגלים לחצי התורן?

לדעתי רוב עם ישראל לא קיבל על עצמו את היום הזה..יוני

שנים אחרי שיום הזכרון לנספי השואה נקבע ביחד עם שאר הנספים בכל הדורות ביום הקדיש הכללי- עשרה בטבת, הממסד הישראלי קבע יום הזכרון לשואה ולגבורה בתאריך זה. למה? הם העדיפו להתמקד בגיבורים שנלחמו בגטאות ולא ביהודים שנשרפו על קידוש השם. ציונות. 

 

 

רוב עם ישראל לא קיבל על עצמו! 

 

 

 

נו באמת! זה ממש לא 'כמו כל יום'!בקצרה
אם זה היה 'כל יום' - המנגל היה נשאר בבית.
זו מחאה מגעילה.
נכוןיטבתה
כאילו לא יכלו לחכוות ערב אחד..
ואותי הזמינו מחר לטיול במדבר יהודהמרדכי

בס"ד

 

וממש לא חרדים.

 

אפשר למצוא מכל המגזרים ומכל הסוגים אנשים שלא מכבדים את היום הזה כמו שאת, הוא, ואחר היו מצפים לראות.

אבל להתנפל על מגזר שלם זה נובע אך ורק מתוך שנאה אליהם.

 

וידועה האמרה המפורסמת -

גם הצלם שצילם את החרדי שלא עמד בצפירה, לא עמד בצפירה.

 

כן?פייגליניזית

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריוןחיוך

מה זה משנה ישב או עמד?לבי ובשרי

עצם העובדה שזה מה שהעסיק אותו בזמן הצפירה, במקום "לפנות את המחשבות ולהיזכר בנופלים" מראה שזה בא ממקום אבסורדי

לא משנה.פייגליניזית

צחקתי. באמת.

לא התכוונתי לגבייך, התכוונתי לאווירה הכלליתמרדכי

בס"ד

 

ואני מצטער שהובנתי לא נכון.

סליחה.

האמת? אני דווקא אוהבת חרדים.מוטיבציה

 

אז עכשיו מותר לי למחות על זה?

 

 

 

אני רואה שלא הובנתי כמו שצריךמרדכי

בס"ד

 

כוונתי הייתה שכל השיח הזה סביב הייחס של החרדים ליום השואה נובע משנאה שהתלקחה,

אני לא אומר שמי שמבקר עושה את זה דווקא משנאה, אלא אני מדבר על השיח הכלל הציבורי.

שנה שעברה זה בלט בפרסום של המנגל בגן סאקר שהתברר אח"כ כשטות תקשורתית אחת גדולה

(כמו שכתב אחד הכתבים של הערוץ הראשון או רשת ב' שהלך לבדוק בעצמו על מה המהומה).

 

לא הייתה לי שום כוונה להאשים משהו כזה או אחר מפה ובכללי בשנאה לחרדים,

אלא כך אני רואה ומפרש את האווירה סביב הימים האלה.

 

אני מקווה שהבהרתי את עצמי,

אם לא אז מחר בבוקר בלנ"ד אשתדל להבהיר ולהסביר יותר.

מובן והגיוניפייגליניזית

מסכימה עם כל מילה.

 

 

אבל... זה בעצם מה שכתבתי, חשבתי כך עד היום. עד שראיתי בעייני את אותם חרדים שדואגים לחגוג ולהיות שמחים.

 

(כתבתי על זה מאמר, אגב, על התקשורת וכו', זה לא חדש לי השנאה והאיבה שמובילה לשקרים והמצאות)

אז לדעתי לפעמים הטענה הזו של "שנאת חרדים"מוטיבציה

 

היא לא יותר מתירוץ שנועד למנוע תגובות כמו שכתבה "פייגליניזית".

 

(כמובן שאין כאן שום דבר אישי נגדך, רק להבהיר את העניין).

 

ברחוב שלי (בעירי החרדית)דינה ל.

יש מאפיית הצבי.

שמונה בערב, אני חוזרת הביתה.

 

והמסחרה שם חוגגת!

נכנסתי, ושאלתי: עד מתי את פתוח?

המוכר: מז"א?

אני: חדש לך שיום השואה היום?

הוא: אה....

אני: אההה <צ>

 

ודיווחתי עליו.

חוצפן.

 

(אבל לזכות שאר הרחוב הראשי שבו עברתי, הכל היה חשוך וסגור.)

עוברים פקחים של העירייההתנערי מעפר

וכופים על כל בעלי העסקים לסגור עד השעה 7 בערב.

כנראה שלמאפייה הנ"ל לא הגיעו...

 

כן, אמרו לי שישלחו אליו פקחדינה ל.
לא ידעתי שהם מפטרלים ברחובות.

לתומי חשבתי שזה החוק, ויצייתו לו.
אוי, לא למדתי כלום מהחיים פה...
חוצפן!יוני
אנחנו הצטערנו אתמול שלא פתחו לפחות סופר אחדבקטנה
לפעמים צריך לחשוב על זה, יש דברים דחופים.
הלוואי והינו מוחים כך על כל חנות שפתוחה בשבת אלעד
לאו דווקא מוחים,שהיה כואבמושיקו
הייטופי תות

אני לא דוברת של המגזר ולא כלום,

אבל אולי בכ"ז,

 

מאוד מאוד מאוד הגיוני שהם בכלל לא ידעו שהיום זה יום השואה.

אין לכך איזכור בעיתונות או בכל מדיה אחרת אם היא בכלל קיימת.

 

יש לנו ליד הבית מן "גן חיות" קטן, הגיעו לשם אחה"צ היום משפחה, והיה סגור.

הם הלכו משם מאוכזבים בלי לדעת למה פתאום באמצע החיים סגור שם.

 

 

ובמידה והם כן ידעו שהיום זה יום השואה?

לא יודעת מה לומר, אבל כל אחד מכבד את הנרצחים בדרכו שלו.

 

ואף אחד לא חושב שהחילונים תמיד מכבדים את החרדים, אז פעמיים בשנה הם פחות רגישים?

אני לא רואה בזה סיבה לעליהום התקשורתי הזה.

 

נו באמתדינה ל.
"לא ידעו שזה יום השואה" אבל במקרה פשטו על הפארקים?!

ואני לא מקבלת את זה ש"זו דרכם לכבד".

יפה הנסיון לראות בעין יפה, אבל צריך קורטוב הגיון...

וזה לא "פעמים בשנה לא מכבדים", זה לחולל על הדם של הנרצחים.

ולגבי איזכור במדיה:
אולי פספסת, אבל עירנו כוסתה בפשקווילים ענקיים שהיום, וביום הזכרון, חובה לסגור את החנויות *מפאת היום*.

קיצור---
מעשה מכוער.
אויש דינה.טופי תות

תתפלאי לשמוע,

אבל אפילו שידעתי שיום השואה היום,

ואפילו שתיכננתי ללכת לאיזה טקס,

התפלאתי למה הגן היה סגור. (בשעה חמש!!)

רק אחרי כמה דקות נפל לי האסימון.

 

 

וכן,פיספסתי. פאשקווילים מעולם לא ענינו אותי יותר מידיי

 

ונשמע לי הגזמה מטורפת שבדיוק היום כל החרדים פשטו על הפארקים.

 

 

תתפלאי לשמוע, אבל הרבה מהם מכבדים את היום הזה, לא בגלל המתים, אלא בגלל החיים.

חבובהפייגליניזית
בין הזמנים!

ולטופי תות- אין לי בעיה עם האנשים הפרטיים שזו זכותם. עצוב לי שהמציאות כזו מקוטבת עד כדי שביום שהעם הכריז עליו כיום השואה יש כאלו שדואגים לא לזכור זאת. מלכתחילה. הדיעבד לא כלכך משנה לי.
לא נעים להגיד..אבל גם אני שכחתי שיום השואהיעל מהדרום
לק"י

גיליתי את זה במקרה כשהצוות בעבודה אתמול דיברו על זה.
(שמו אצלנו בבית ספר פלקט על יום השואה כבר בשבוע שעבר, אז חשבתי שאולי הוא כבר היה.
אולי זאת סתם רחפנות שלי השנה..).

ואני באמת לא מבינה למה סוגרים את הסופרים בליל יום השואה, זה לא כמו מקומות בילוי.
אני בעד לכבד כל אחד את מנהגי השני+mp8

אבל קצת קשה לצפות מציבור שבמשך תקופה ארוכה רומסים ברגל גסה את האמונות שלו, את אורח חייו, את תפיסת העולם ואת כל מה שקשור בו-

שירחוש כבוד ליום שהוא לא מתחבר אליו בשום צורה,

ולהפך, הוא עוד מרגיש כי יום זה נקבע בניגוד להלכה.

לזכר השואה יש יום של אבל לאומי על המקדש שאליו זה מחובר.

לא יום אקראי בחודש ניסן, עליו כתוב בכל ספר יהודי כי זה חודש שאין בו מנהגי אבלות.

 

די לדמגוגיה,

הלוואי שבכל המגזרים היו מחוברים לשואה ולזכרה כמו שעושים את זה בציבור החרדי.

חצי מימי העיון וההשתלמויות למורים ולמורות עוסקים בזה כל השנה,

וגם אם משפחה אכלה את ארוחת הערב שלה על הדשא בפארק -

עדיין לא מגיע לה סקילה.

 

 

 

ואני לא במנגל.

לא ביום הזיכרון ולא ביום העצמאות.

ניצלו"ש-למי שלא יודע לכהנים אסור ללכת ליד ושםמושיקו
עבר עריכה על ידי מושיקו בתאריך כ"ח בניסן תשע"ד 07:21

עקב טומאת מת שיש במקום מאפר הנרצחים וכדו' שמוחזק שם

לא במנגל אבל בכדורגלמושיקו



יל יום השואה. תשע בערב. ברחבת האנדרטה לזכר גיבורי מרד גטו ורשה ביד ושם נפתחים ממש כעת אירועי יום השואה. עם ישראל כולו מתייחד עם זכר שישה מליון קורבנותיו. ובגן סאקר חילונים משחקים כדורגל כאילו כלום. בטח מחר זה יהיה בעמוד הראשון של העיתון — ב-‏ירושלים- גן סאקר ‏.

(מעמוד הפייסבוק של ידידה מאיר)

 

אם יש ציבור שהנושא נמצא אצלו כל הזמן-הקולה טובה

זה הציבור החרדי.

הרבה יותר מהציבור הדת"ל שלא לדבר על הציבור הכללי שעוסק בזה יום בשנה+בגרות וזהו.

 

מעבר לזה- בציבור החרדי זוכרים גם את שאר הדברים האיומים שהעם עבר, האינקוזיציה, סיביר, וכו'

אחד הדברים שאני חושבת שדווקא אנחנו צריכים להתחזק בהם.

 

 

 

(ואני מסכימה שזה אכן בעייתי לקבוע יום כזה בניסן, אבל מבחינתי- מאחר וזה היום של כלל ישראל, אז זה היום גם שלי. איפה שאני עובדת יש פעמיים בשנה טקסים ושיח על הנושא- גם ב10 בטבת וגם היום.)

אז כנראה לא יודעת ככפייגליניזית

או שלא מכירה

 

 

 

(לא עשיתי סקר, חייתי בשניהם, לא יודעת מה לאמר לך..אין מי ש"יותר עוסק בשואה". לאורך כל שנות התיכון לא הייתה לנו אפ' הרצאה אחת על השואה, עבודה, פרויקט וכו'. לא יודעת על מה את מדברת. ביום השואה דיברו אצלינו נגד המדינה, לא על השואה, ובעשרה בטבת? 

 

...(חייבתל עוף)

(מה?)טופי תות

(במידה ולמדת בסמינר,

ועשית חוצים, אז בטח נבחנת על "חורבן יהדות אירופה". אנחנו למדנו על זה כמה חודשים טובים, ולא רק בי"ב)

אז למדת בסמינר מאוווד מוזר.חיה וקיימת

עשרה בטבת לא דיברו על השואה?

בכל חג לא ניכנס סיפור על גיבור מהשואה שאפה מצוות\ הדליק נרות\ בנה סוכה למרות הכל?

נגד המדינה מדברים אולי ביום שלפני יום העצמאות, לא ביום השואה.

חצי שנה מי"ב לומדים על השואה.

סיפרות של ט' זה על השואה.

לומדים המון המון על השואה, מזכירים אותה הרבה. שלא לדבר על השנים של לימודי הוראה (שמן הסתם לא עשית) שם לא גומרים לדבר גם במקצועות שזה נראה לא קשור.

 

לא מוזרהכל ממנו
גם אצלנו בסמינר לא דיברו הרבה.
תמיד היו את הסיפורים על "הגבורה היהודית" אבל זה לא היה בהכרח בקשר לשואה.
אני אתמול הייתי ברחובות תל אביב...אני והוא

בס"ד

 

10 בלילה. הכל שקט. הכל סגור.

אפילו סופרים שפתוחים בשבת היו פתוחים.

רק סופר פארם היה פתוח.

הרחובות היו ריקים...

בקושי היו אנשים ברחוב...

ות"א היא עיר חיה ב"ה..

חבר כתב: "יום של חילונים vs חרדים"ברוךש

ואני מוסיף, בהובלה, יוזמה והנצחה של התקשורת. 

מה שכן, זה באמת מתחיל להרגיש כאילו לכל מגזר יש את החגים שלו, והוא לא מבין למה אחרים לא מכבדים אותו. 
האם המקבילה של אלפי רוכבי אופניים ביום כיפור  - זה עשרות מנגלים בגן סאקר? 
האם מכוניות שנוסעות בשבת בריכוזים חרדים\דתיים - זה אי עמידה בצפירה ברחוב חילוני? 

הימים שבהם המגזר החילוני-סוציאליסטי היה רוב ושלט בממסד עוברים ונשכחים. 
ומגזרי המיעוטים מתרחבים ומהווים חלק נכבד מהאוכלוסייה. 
האם נמשיך להתפרק למגזרים או שמא נמצא מכנה משותף כלשהו שנוכל לעמוד מאחריו יחד? 

(ואני לא נכנס לתחרות "מי מחובר יותר לשואה", לא רק שאני מתקשה שלא לענות בציניות, אני גם חושב שכלל המגזרים מחוברים מאוד - בדרכם).   

כתבת יפה.פייגליניזית
כל מילה וגו'
|מופעם מהרגישות של חלק מהמגיבים|יהושפט
עבר עריכה על ידי יהושפט בתאריך ל' בניסן תשע"ד 00:06
עבר עריכה על ידי יהושפט בתאריך ל' בניסן תשע"ד 00:00

כמו שכבר הוזכר,

אני מצפה לשרשורי המחאה על:

חנויות שפתוחות בשבת.

חילוני שנוסע בשבת.

חילוני שבולס שווארמה בתשעה באב ברחוב.

חילונית שעוברת בלבוש לא צנוע באזור דתי. (אפי' מעורב לשיטתכן.)

אנשים שמקללים בגסויות זוועתיות ליד דתיים\חרדים.

נראה לי מספיק...

 

לעבודה!

 

 

לא, לא הייתי במנגלמופים
עבר עריכה על ידי מופים בתאריך כ"ח בניסן תשע"ד 14:03

הלכתי לישון!!!

 

ורק עכשיו ראיתי את ההודעה שלך!

 

יש כאן כמה דברים

 

א. האם החרדים מוקירים את זכר השואה? ממה שאני רואה סביב כן, אני אישית כבר כתבתי אתמול שאני לא מבין מה הענין, אבל זה ג'וק שלי, לא קשור לחרדים

 

ב. האם החרדים מכבדים את "יום השואה"? לא! זה בשבילנו יום רגיל לגמרי, ששמים לב אליו רק כשפתאום באמצע החיים יש איזה צפירה.

יום השואה הוא יום שהמציאה הישות הציונית, ובחרה ביום בכוונה בשביל להדגיש את מרד גטו וורשה ואת אלה שהיה להם חוט שידרה ולא היו גלותיים כל כך וכו',

וגם אם הם סתם היו קובעים יום, אין לנו שום רגשות למדינה, אנחנו חיים בתוכה, מנסים לחיות איתה בדו קיום, אבל אין סיבה שנתייחס למה שהיא מחליטה

 

ג. האם החרדים מכבדים את רגשות הצינויים? רובם המוחלט כן, לכן ישתדלו לגלות רגישות, לא יעשו מנגל, לא יעשו מסיבה רועשת שתצרום לעוברים והשבים. יתכן שיש כאלה שלא ישימו לב בכלל שהגיע התאריך, ויש תמיד כאלה שיחפשו אקשנים, אבל הרוב המחולט ישתדל להתחשב

האם מוצדק לבקש לא ללכת להליכה\לא ללכת לקניון\לא לרוץ ברחובות? לא נראה לי.

זה לא יום מיוחד בשבילנו. אפשר לבקש לגלות רגישות, אבל אי אפשר לבקש לעצור את החיים. אנחנו לא חייבים לנהוג את מנהגי החג שלכם, וזכותינו לעשות דברים כפי אמונתינו. משתדלים לגלות רגישות ולא להוציא את העיניים, אבל תנו לנו לנשום!

 

 

 

ולסיום 

 

בשירשור שנמחק בלנ"ו כתבת לי

שצריך להבין שכל אחד עושה מה שבא לו, ואתה לא יכול להיכנס לאנשים לחיים

 

לא מבין למה כאן בדיוק אלה שמתרעמים כשמעירים לאנשים שעושים עבירות

כאן הם מרשים לעצמם להעיר חופשי, ומכריחים אנשים "לשמור על החוק", וקוראים לפקחים, וכועסים ועצובים

למה אתם לא עצובים על זה שמחללים שבת

השאלה לא במקומהפייגליניזית
מאחא שהיא כלל לא שייכת אלי-פותחת השרשור. ציינתי כבר שראשם מכוסה ויראת שמים מעליהם במוצהר ועכ אני מצפה ליותר. לא ערערתי על זכותם האישית והצודקת... אמרתי שלעיתים התקשורת כן יודעת על מה היא מדברת. ושזה ממש עצוב לי.
העניין הוא שצריך לכבד את היום אבלl666

בלי קשר לחרדים

 

שזאת פשוט בושה מה עשו מזכר השואה בכל המגזרים

מה זה משנה אם עומדים או לא עומדים - אני כמובן בעד לעמוד אם על כל שטות קוראים נצי אחד לשני?

אם מביאים אויבי ישראל ליד ושם? למה? כדי להראות להם איך עושים את העבודה? שלהראות להם ולכל העולם עד כמה אנחנו מסכנים?

מה הם שיעורי שואה? האם מדברים משהו על התבוללות, על עם היהודי ויעוד שלו?

מה זאת אומרת - לעולם לא? מי שואל אותנו בכלל? וגם במישור פרקטי הפוליטיקאים שלנו עושים הכל כדי שזה כן יקרה

הכל צביעות

גם בסיור ביד ושם רב הזמן מנסים להבין למה דווקא גרמניה? מה הביא את היטלר לשלטון? כמה זמן לקח לו להגיע לזה? 

מה באמת בשבילנו יום השואה? לדעתי בעוד כמה דורות כשזיכרון יתרחק אז הכל יישכח כמו ימים לזכר הרוגים על ידי צלבנים או בוגדן חמלניצקי

בקשר לחרדים  - הם צריכים להבין שאי-אפשר לרקוד על שתי חתונות. פה זה לא אירופה שאין שם צורך בצבא בכלל ולאף אחד לא משנה במה עוסקים כי הם מיעט שבמיעוט וכשאירופאים ייזכרו שהם אנטישמים אז פשוט יגרשו או יהרגו את כולם 

לא מאמינה שבבלגיה או בקנדה הם יקראו למדינה ישות אבל ימשיכו לקבל את כל הזכויות

 

 

בבלגיה ובקנדה גם הדת"לים מתייחסים למדינה כישותמופים

ויחיו איתה בדו קיום

 

זה חלק מהחיים היהודיים כבר אלפי שנים, לדעת להסתדר עם השילטון שבארצך, לא להיות חלק מהארץ שאתה בה, אבל כן לחיות איתם בשלום

מה זה מתייחסים כישות?יהושפט

לא הבנתי, לא את 666| ולא את מופים.

במקור הכוונה שלא מכירים בלגיטימיות של המדינה.

בבלגיה ובקנדה אין חולק על הלגיטימיות.

ובאמת חיים בשלווה, לא יודע למה מופים אומר ש"לא להיות חלק מהארץ שאתה וכו'"

לדעתי נצטווינו להיות חלק אינטגרלי:

 

ד כה אמר יהוה צבאות, אלוהי ישראל:  לכל-הגולה--אשר-הגליתי מירושלים, בבלה.  ה בנו בתים, ושבו; ונטעו גנות, ואכלו את-פריין.  ו קחו נשים, והולידו בנים ובנות, וקחו לבניכם נשים ואת-בנותיכם תנו לאנשים, ותלדנה בנים ובנות; ורבו-שם, ואל-תמעטו.  ז ודרשו את-שלום העיר, אשר הגליתי אתכם שמה, והתפללו בעדה, אל-יהוה:  כי בשלומה, יהיה לכם שלום.  (ירמיהו כט)

 

וכך למד הרש"ר הירש מפסוקים אילו (ממנו לקחתי) :

 

 - על יסוד הנחות אלה גיבש רש"ר הירש את גישתו לאמנציפציה. לדעתו אין להעלות על הדעת כי התורה עצמה אוסרת כל הנאה ומעכבת כל חדוות חיים. לכן האמנציפציה כשלעצמה לא מהווה בעיה.  יתר על כן הוא טוען שהפסוקים בספר ירמיה "ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה" מלמדים אותנו כי עלינו חובה להתאזרח במדינה שקבלה אותנו, לקדם את ענייני המדינה וטובתה. (סיכום מאמר מרדכי ברויאר) -

מה שאתה אומר עלול להיות מסוכן מאדמופים

זה עלול להוביל להתבוללות ממש

צריך לשמור על חייץ ברור בין הגויים לבינינו, גם אם אנחנו רוצים את טובת המדינה, כי בשלומה יהיה לנו שלום.

 

 

לא אמרתי שלאיהושפט

דיברתי על המדינה, לא על האנשים.

וגם בזה, יש את הריחוקים שקבעו לנו חכמים,

מעבר לזה; אולי מעשה חסידות, ואולי נוגד את דברי הנביא.

יש תשובה של ר' משה פיינשטייןמופים

על טנקס גיבינג

והוא מתיר אבל לא התרשמתי שהוא ממש מעוד

ואמר לי אמריקאי שהיהודים (הרציניים) שם לא חוגגים

נראה לייהושפט

ששם זה קשור לחשש חוקות הגויים, לא?

על זה השאלהמופים

אבל מצד זה הוא מתיר

נו,יהושפט

השאלה היא, בהנחה שהוא לא מעודד את זה, למה?

בגלל החשש של חוקות הגויים, או הכיוון שלך?

אשמח לקישור אם יש לך, (או לפחות ציון.)

   זה מעניין אותי בלי קשר.

נו מה אתה רואה שם?יהושפט

או כלום, או כמוני, לא?

הרשר הירש טעה טעות איןמה ונוראה.עץ הדעת
גזירת הכתוב?יהושפט

אתה לא רואה צורך לנמק?

הוא העדיף את גלות גרמניה על העלייה לארץ.עץ הדעת
ועוד כינה את העלייה לארץ במטרה
לבנותה -עבירה.
הוא גם דגל בהשתלבות מסויימת בחברה
הגרמנית, כפי שכתבת, ואין צורך לומר
למה זה נורא.
עשו אותו לחרדי אבל הוא לא היה חרדי
בשום עניין שבעולם.
לא היה רפורמי, אבל גם לא חרדי.
היה מודרני מאוד, אך בגבולות ההלכה
מניין לך הנתונים שעמדו אז מול פניו?מושיקו
ההיסטוריה הוכיחה שהוא טעה טעות מרה.עץ הדעת
הוא ריפה את ידיהם של אלו שרצו לבנות
את ארץ ישראל.
אני לא חלילה דן אותו אבל מותר לומר שהוא
טעה.
יש אומרים שהפסקה הראשונה בספר אורות
של הרב קוק נכתבה כתגובה למחשבת הרש״ר
הירש ביחס לארץ ישראל
(׳א״י איננה קניין חיצוני לאומה׳ וכן׳).
לא ענית על השאלהמושיקו

מי אמר שהוא טעה? אולי הוא צדק בנתונים הקיימים שהיו אז?

 

מה שהיה בהיסטוריה הוא לא צפה וזה לא תפקידו, תפקיד של רב הוא לפסוק בהתאם לנתונים לפניו.

 

ואם הוא פסק בהתאם לנתונים שהיו אז הוא פסק כהלכה.

 

לומר שהוא טעה זה הוצאת שם רע..

היו רבנים שכן חזו מה שעתיד להיות.עץ הדעת
המשך חכמה, הסבא מקלם ואחרים.
בכלל, בגרמניה הגיעה לשיא ההשתלבות
במדינה והדרישה את טובתה, וראינו איך
זה נגמר.
והפסוקים בירמיהו?יהושפט

אתה אומר שהשואה התרחשה בגלל שהשתלבו בחברה?

 

וזה ממי שאמר:

"יש גם יסורים של אהבה ויש עוד המון דברים.
להגיד שהשואה היתה בגלל עבירות, זו חוצפה
ממדריגה ראשונה.
הרבי מחב״ד שהיה גדול יותר מכל הרבנים
בדור האחרון, אמר שאינו יודע, אז מי כבודו
שיוכל לתת סיבות בקלות כזו?
קצת ענווה." (כאן)

מה קשור כאן "ההיסטוריה"?יהושפט

בזמנו, לפני הצהרת בלפור, הניסיון לעלות בצורה מאורגנת ולאומית לא"י,

  לא הייתה אפשרית וראלית.

 

אין שום קשר למצב מאה שנה אח"כ, אחרי הצהרת בלפור.

 

יש לציין שנכדו, הרב יצחק ברויאר, שראה עצמו ממשיך את דרכו,

היה ראש הלוחמים שאגודת ישראל תפעל להקמת בית לאומי לעם ישראל,

בארץ ישראל, ע"פ תורת ישראל. ואף טבע את המושג "תורה עם דרך ארץ ישראל"

על בסיס ססמתו של הרב הירש "תורה עם דרך ארץ"

היו רבנים שניסו, והוא התנגד לכך.עץ הדעת
נכון, זה לא היה מעשי אזיהושפט

וכידוע גם לא קרה.

האיסור של לעלות בחומה וכו' הוא לא המצאה של סאטמר.

אלא שאחרי הצהרת בלפור יש מקום לומר (ככה גם נראה לי.)

שזו כבר לא עלייה בחומה וכו'.

כנראה שהרב קלישר חשב שכבר אז זה לא בכלל זה, מסיבות שונות.

אבל בזמנו, זה היה חידוש לומר שכן, לא הפוך.

 

לא יודע לגבי מה שאת ראית - אני ראיתי המון חרדיםותן טל

שמכבדים את היום שהמדינה קבעה כיום אבל על השואה, ועומדים בצפירה ולא זזים. וזה היה בשכונה חרדית שאין סיבה להגיד שהם פחדו שההמון יתנפל עליהם אם לא יעמדו - ובכל זאת בחרו לעמוד, עצרו גם מכוניות ועמדו, בלי לעשות פרצוף, בלי לגחך על היום הזה - ואני מניח שגם התייחדו עם זכר הקרובים הפרטיים שלהם שנרצחו בשואה, אם היו להם.

כי כשנמצאים ברחוב צריך לעמודהכל ממנו
כך מחנכים במוסדות החרדים( לפחות אלו שאני עברתי)
את ברחוב? תעמדי!
לא ברחוב? תמשיכי לעשות מה שבאלך.
וזה בהצהרה גלויה של המחנכות שלי!: כדי שחס וחלילה לא יראה אותך איזה מבולבל ויהיה חילול ה'.


פייגליזנית חשבת שהשרשור שלך יקבל למעלה מ100 תגובות?
עזרה קטנהפצל"פ

ישובים/מושבים/ערים בנגב המערבי

שיש בהם קהילה דתית גדולה של צעירים גם (24-30)

והכי חשוב שאין בהם הרבה כלבים

מי מכיר טיפה?

תנסה, אולי דרך מייל, להגיע לשר התקשורת שלמה קרעיזמירותאחרונה

הוא גר ביישוב "זמרת", שמאוד יכול להתאים לקריטריונים

ומולו אפשר לברר את השיעור של צעירים שם.

https://m.knesset.gov.il/mk/pages/mkpub.aspx?mkid=1011

כמה אכפת לכם שכועסים עליכם?זיויק

שמתעלמים מכם?

שחושבים עליכם משהו לא טוב?

זה בכלל משנה משהו בחיים?

אכפתילדה של אבא

כי אנחנו בני אדם, וחשוב לנו איך אנחנו נראים בעיני אחרים.

האם זה טוב? לא

צריך עבודה פנימית לא להיות מושפע מאחרים.

זה דבר מוחלט שצריך לא להיות מושפעים?זיויק

זה שאיפהילדה של אבא

לדוגמה רואים אנשים גדולים, אנשי ציבור או רבנים, שיש עליהם תגובות, כעסים, והם צריכים להיות עם עמוד שדרה חזק כדי לא להיות מושפע מכל משפט שכל אחד זורק, כי ככה הם לא יגיעו לשום מקום..

אני מעריכה אותם על זה

אמoo

כועסים זה אומר שאיכפת להם ממני

מתעלמים זה אומר לא איכפת

חושבים זה אומר שאני משמעותית בשבילם

כמה זה משנה?

תלוי מי זה וכמה חשיבות מייחסים לו בחיים

אם הבוס כועס כי פישלת משהו בעבודה, וההשלכותפ.א.

של הדבר, בד"כ, נופלות עליו (משימה שהוא התחייב שתתבצע ולא הסתיימה, דו"ח שהוא מחכה לו ועדיין לא מוכן בזמן…) - הוא כועס ולא בגלל שאכפת לו ממך…

כןoo

הוא כועס גם כי הוא ציפה שאני אעמוד במשימה

וגם כי היא לא בוצעה

לא אכפת לו ממךעיונית

אכפת לו מעצמו

אניoo

גם בוסית בעצמי

בכל מני וריאציות

אם אני כועסת על מישהו על עבודה שלא נעשתה כראוי

זה רק מישהו שראוי לכעוס עליו

כי ציפיתי/ סמכתי עליו

אחרת זה בזבוז אנרגיות לשוא

נראה לי שזו וריאציה מהצד הטוב של הכעס

וכן יש גם צד יותר שלילי

של אנשים שאיכפת להם יותר מעצמם ופחות מאחרים

וסתם מפזרים כעס לכל כיוון

מאנשים כאלה אני תופסת מרחק

לא בהכרחזיויק

נגיד אם השמאל כועס עלייך זה לא כי אכפת לו ממך

איכפת להםoo

מה אני חושבת/ אומרת/ עושה/ איפה גרה

לא מאוד האמתהמקורית

רק אם זה אנשים מאוד ספציפיים, ורק אם הסיבה היא שעשיתי משו שפגע בהם

כל השאר - פחות

חזקזיויקאחרונה

תלוי מי. ככל שהוא יותר קרוב כך יותר משפיענפשי תערוג

הבחירות מעסיקות אתכם ברמה האישית?זיויק

שהימין ינצח וכו כמה זה קריטי לכם?

אני פחות מתעניין בפוליטיקהל המשוגע היחידי

אבל התוצאות אמורות להיות ממש משמעותיות לסביבה שבה אני נמצא.

מה זה ייתןoo

שהימין ינצח?

עוד מאותו דבר שהיה לנו עד עכשיו

(האסון הגדול בתולדות המדינה

ואחת התקופות הכי מפולגות שהיו פה)

מבחינתך יאיר גולן ומנסור עבאס סבבה?זיויק

לא סבבהoo

כמו כל השאר

אני מאוד מאוד סקרןפשוט אני..

האם מספר 26 בליכוד ייכנס לכנסת, או שמא דווקא מספר 24 במפלגה של אייזנקוט.

זה מעניין כמו שאלות טריוויה בסגנון ''מי היה ההוגה הצרפתי שבתאריך 26 ביוני 1796 אכל תפוח אדמה בצבע אדום לראשונה בחייו''

מעסיקברגוע

אבל גם משתדל לבטוח בקב"ה שהכל לטובה

לא קריטיאריק מהדרום

מדהים קצתזיויק

הנתק

מדאיג אותי מאודוהוא ישמיענו

הכיוון של השמאל שמטיף לנו מוסר על "ממשלת השתמטות" ברור מאוד כבר מההתחלה.

ההתפתלויות של מפלגת הדמוקרטים לאחרונה סביב הפסילה של שחאדה ורע"ם ממחישה את זה היטב.

יש למישהו ספק שיש להם מספיק מנדטים להרכבת ממשלה ביחד עם הערבים?

תפילות.

לדעתי אין להםזיויק

אבל חושש שאין לנו

האמת שלאעשב לימון

לי אישית קשה להסיק מהעבר של המדינה על מערכת הבחירות הקרובה

בעיקר בגלל המלחמה שכל כך הרבה השתנה ברמה האישית והכללית.

אז פשוט מניחה שדברים יתקדמו כך או כך

לא קלזיויק

שולח חיזוק

כן מאודרקאני

בתור תושבת יו"ש

ראיתי כמה התקדם פה לטובה בשנים האחרונות

מדאיג מה יהיה אם תקום ממשלת שמאל

אישה חכמהזיויק

בהחלט. זה לא "אישי"...ד.

זה ממש קריטי.

הרי אם חלילה לא יהיה רוב לימין - זה אומר גוש השמאל שמוכן לסגת מעזה, לבנון, סוריה; סכנה ממשית - וכאילו סתם נהרגו נופלינו.

זה אומר קואליציה בחסות מפלגות ערביות שללא ספק אחוז גדל ממצביעיהם, היו משתתפם בטבח אם היו יכולים.

כאלה שלא מכירים בלגיטימציה של מדינה יהודית. עבאס - בקואליציה הקודמת, אמר ש"הנגב זה קו אדום"... הנגב. וביטלו שם נטיעות בגללו.

זה אומר הריסה של חוות, ישובים - הרי ליברמן חושב שירדן צריכה לשלוט בחלק מיו"ש, האחרים רוצים שם מדינה לערבים ששם.

שלא לדבר על דמותה היהודית של המדינה. על מערכת המשפט - בקדנציה הבאה אמורים להיבחר 10 שופטים לביהמ"ש שמכנה עצמו "עליון". הרי כולם רואים את הנזק שהם עושים. וזו בחירה לשנים רבות..

לענ"ד - מי שגורם בהצבעתו חס ושלום לכך שהשמאל יעלה, הרי הוא כאילו עומד לילה לפני הטבח ואומרים לו: מה אתה מעדיף, שלא יהיה טבח - או כל מיני "דקויות" וסימפטיות אישיות שלך..

וזה כולל הצבעה למפלגות ימין שאין להן סיכוי לעבוד אחוז חסימה. וינטר ומטה (במספר המנדטים הצפוי).

לפי סקר של פילבר מהיום - הימין על 61 (לפני כן העריך 63-4), כי לראשונה זליכה והנדל עוברים, ואי אפשר לדעת מה יעשו אם ייבחרו ומה ירצו לסחוט.

לכן - זה לא איזה "פינוק אישי"... תצאו - תצביעו. ליכוד, הציונות הדתית, עוצמה יהודית, ש"ס... העיקר מפלגה ימנית שעוברת אחוז חסימה. פיקוח נפש דוחה הרבה עניינים "אישיים"...

סתם שאלה. ההתנגדות לוינטרנפשי תערוג

זה בגלל אחוז החסימה או התנגדות עקרונית למפלגה?

בגלל אחוז החסימה והסיכון של גוש הימיןד.
עבר עריכה על ידי ד. בתאריך ד' בחשוון תשפ"ז 21:53

וינטר אישית אדם ראוי.

אני לא הייתי מצביע לו, מחד - התופעה הזו של מפקדים מהצבא שלא מנוסים כלל בפוליטיקה ובאים "לתקן" בלי הכרת טובה רצינית לכל העמל הגדול שנעשה לפניהם, היא תופעה לא טובה.

וזה כולל את המחשבה של "פיתרון קסם" לגיוס חרדים (שזה עצמו מראה את אי ההבנה איך עובד השדה הפוליטי והחברתי). בפרט שאדם יודע שגם אם היה עובר אחוז חסימה, זה היה על הקצה - אז גם את זה אני לא אוהב עקרונית, מפלגה קטנה מאד שמנסה "לסחוט", לכפות את עמדתה על כל הקואליציה.

מאידך - יש הציונות הדתית, שפעלה ממש בצורה נפלאה - אז למה שאחפש משהו "יותר טוב" כביכול...

אבל אם היה עובר אחוז חסימה - אז לגיטימי. מה שייך לומר שלא ירוץ.

אבל כעת, שזה גם סיכון גוש הימין - זה מעורר מחשבה גם על האחריות שלהם.

אני מתנחמת בעובדהחושבת בקופסא

שכמו שלא הייתה לנו "ממשלת ימין על מלא", ככה גם תתקשה מאוד לקום "ממשלת שמאל על מלא".

כנראה שהממשלה הבאה תהיה ממשלת פשרות וחצאים, וגם אם המפלגה שאני אצביע לה תהיה באופוזציה, זה לא יהיה סוף העולם.

באופן כללי, הבנתי במלחמה האחרונה שלפחד מדברים שאין לנו שליטה עליהם זה מיותר ומזיק. אני מנסה כמה שפחות להחשף לחדשות, ושנינו סיכמנו לנסות לבוא פחות להורים בתקופה הזו.

זה די מצחיק אם זה לא היה מעצבן: אבא שלי די ביביסט, ואבא שלי בעלי "רק לא ביבי". שניהם מאוד אוהבים לדבר פוליטיקה בלי שאף אחד ביקש. האימהות שלנו ממש רוצות ששתי המשפחות יפגשו באופן קבוע, ושני האבות שלנו די מסתדרים, רק אנחנו חייבים לארגן שהם לא יגיעו לפוליטיקה אחרת הכל אבוד.

הממשלה שבנט היה בה עשתה הרבה נזקים בזמן קצרשוקולד לבן

לא סתם היא נפלה מהר, לשמאל יש יותר יכולות להרוס מאשר לימין כי יש לו תמיכה מלאה היועצת המשפטית לממשלה, מבג"ץ, מהתקשורת, מצמרת הצבא והמשטרה ועוד גורמים משפיעים (כגון ממשלות אירופה שרק רוצות שלא יהיו יהודים), כך שהם ממש יכולים להזיק בקלות בזמן קצר ולהחזיר הכל למה שהיה וגרוע מזה

אז אין מה להתנחם בזה

מסכימה איתך שעדיף להתפלל על העתיד מאשר לדאוג סתם

היתה לנו ממשלת "ימין על מלא"...ד.

המחשבה שאם יש ממשלת ימין - אז זה אומר שלא צריך להתחשב בלחצים מהעולם ומה איכפת לנו... היא בוסרית.

הממשלה הזו עשתה דברים גדולים מאד. תמיד אפשר עוד יותר וצריך לקוות לעוד יותר, אבל צריך לראות מה קרה כאן (אולי אם את משתדלת לא להיחשף לחדשות - אז את לא כ"כ מודעת..)

ולא נכון לומר "לא יהיה סוף העולם"... כלומר, בוודאי שלא - יש מי שמנהל את העולם.

אבל אם השמאל (איזנקוט והלאה. וזה כולל היסמכות על הערבים שמתנגדים בכלל למדינת היהודים בעיקרון) יעלה לשלטון, זה אסון. אסון בטחונית - ייסוגו בכל החזיתות, אסון משפטית (ימנו לעוד כמה עשרות שנים שופטי בגץ שמאל), אסון לאחיזה בארץ (רוצים לפנות המון ישובים, להכניס שלטון זר בארץ), אסון לדמותה היהודית של המדינה.

כבר ראינו כשהיתה להם ממשלה - עבאאס הודיע שהנגב (הנגב!...), זה קו אדום...

אז הברירה היא לא "האם לפחד מדברים שאין לנו שליטה עליהם". כעת לא דנים באופן שכל אחד מרגיע ומייצב את עצמו.

השאלה כעת היא, עד כמה מתאמצים על כל מה שבשליטתנו. ולא מרוב החשש מלפחד, לא עושים כל מה שאפשר, כולל תודעה, הסברה למי שאפשר, התייצבות בקלפיות.

גם בלילה לפני הטבח, לא היינו אומרים, מוטשב לא לפחד ממה שאין שליטה... אלא עושים כל מאמץ להקדים תרופה למכה.

אחרי שיהיו תוצאות הבחירות - ואני אכן מאמין שיהיה רוב גדול לימין - אז אכן צריך לדעת שהכל יד ה', ולנסות להשפיע במה שאפשר.

אוי, תחסוך ממני הטפות אידאולוגיותחושבת בקופסא

זה לא פורום אקטואליה כאן.

שאלו באופן אישי ואני עניתי באופן אישי. מה זה הדף מסרים הזה?

אנחנו בדיוק דנים מה כל אחד עושה כדי לייצב את עצמו. זו הייתה השאלה.

אני מתכוונת להצביע ולהתעדכן יום-יומיים לפני הבחירות אילו מפלגות עוברות את אחוז החסימה ולהצביע בהתאם, ואז להמשיך הלאה בחיי.

"ההסברה" שלך בהחלט מרתיעה ומרחיקה, למרות שברמה העקרונית אני מסכימה עם הרעיונות. אני ממש לא בעד ממשלת שמאל, אני בטוחה שהיו הרבה נזקים שממשלה כזו יכולה לעשות. אבל לי אין שום שליטה על זה, וזה בהחלט תרחיש סביר. לחץ לא יעזור בכלום.

זה לא "הטפות"...ד.

השאלה היתה כמה זה קריטי לכם.. אלו דברים שמעורבים עם אקטואליה בזמן כזה.

הגבת "לא היתה לנו ממשלת ימין על מלא", - זו לא "הרגשה אישית".. זו דעה.

אז אני מגיב על הדעה.

ומכיוון שגם הבעת דעה שאם תהיה ממשלה מהכיוון השני, זה לא יהיה סוף העולם - אז הגבתי גם על זה, שאכן "סוף העולם" לא יהיה, כי יש מ שמנהל את העולם. אבל כל זמן שאפשר להשפיע - חשוב מאד לתפוס כמה זה קריטי...

כעת - להתעדכן יום יומיים לפני הבחירות ואז "להמשיך בחייך", זה בהחלט פיתרון אישי טוב. במילים אחרות: אחרי שאעשה את המיטב שביכולתי (שגם את מסכימה עם הכוון העקרוני), כבר לא בשליטתי, חבל להרבות בדאגות.. נכון.

את חושבת, שמה שהסברתי "מרתיע ומרחיק", כנראה באמת חוויה אישית (אולי דווקא כי את מבינה, בפרט לאור נסיון השנים האלה, שלהתבונן יותר מידי בדברים, גם אמיתים, שאין לי מה לעשות איתם, לא בריא.. יש בזה הרבה אמת. ובוודאי שאישית מותר לבחור בגישה כזו).

לכן אני הסברתי שיש לחלק: לא או "לחץ ופחד", או לא להיות במודעות למשמעות:

כשעוד אפשר להשפיע - להיות לגמרי במודעות לחשיבות. אח"כ - עשינו את שלנו.. באף אחד מהשלבים אין מקום ל"לחץ ופחד".

ומה שכתבתי ממש לא היה "דף מסרים", אלא ניתוח ריאלי של מה שכל אחד יכול לראות. מי שאישית זה מלחיץ אותו והוא יודע גם בלי מה צריך לעשות - אז באמת אולי עדיף שלא יקרא... למה להילחץ.

לא קריטי, כי הכול כתוב בתורהshaulreznik

כשאין אין "אם בחוקותיי תלכו" ברמה הלאומית ויש את "ולא תקיא הארץ אתכם", הסוף ידוע מראש. בלי קשר לשמו של ראש ממשלת ישראל הבא.

כי זה הכל או כלוםזיויק

נו נו

קטרוג מיותר על עם ישראל..ד.

וגם לא נכון.

יש התקדמויות גדולות בעם ישראל (וגם עדיין דברים כואבים).

וכבר כתב האור החיים הק' "והגאולה תהיה גם אם יהיו ישראל רשעים גמורים ח"ו". גם הוא הכיר את הפסוקים האלה.

לצערנו, עם ישראל כבר חווה את הדבר הזה, גם את ה"תקיא הארץ אתכם" - וכעת הקב"ה גואל את עמו ברחמים. והגאולה באה עם תשובה וגם מביאה אותה (ספר "העקידה" שער המאה, ועוד הרבה מאד מקורות).

וכשנחלקו בגמרא רבי אליעזר ורבי יהושוע אם הגאולה תלויה בתשובה או לא (בירושלמי: "איסתלק רבי אליעזר"), הם גם ידעו את זה.

"הסוף ידוע מראש", שה' גואל את עמו. וגם מעורר את רוחם. כשרואים איך מתקים "ואתה על במותימו תדרוך" באופן מופלא - צריך מאד לא להתבונן כדי לומר כאילו יש איזשהו תהליך של "תקיא הארץ"...

הגאולה של עם ישראל אחרי אלפיים שנות גלות, היא תהליך. זה לא איזה זבנג וגמרנו.

זה נושא ארוך מאד, מצריך לימוד, ולא כאן מקומו. רק להעיר על העיקרון.

וכבר כתב הרב קוק זצ"ל: "ואם יבוא אדם לחדש דברים עליונים בעסקי התשובה בזמן הזה, ואל דיברת קץ המגולה ואור הישועה הזרוחה לא יביט, לא יוכל לכוון שום דבר לאמיתתה של תורת אמת. כי כל זמן מאיר בתכונתו, ועצת ה' אשר יעץ להחל אור גאולה מעולפת במטמוני מסתרים, כמו שאנו רואים בעינינו, ומוקפת בהמון נגעים של עניי הדעת סובלי חולאים רוחניים, ווודאי לא יועילו כל חשבונות העולים בלב האדם שמחשבותיו הבל, נגד עצת ה' העליונה, אשר דיבר טוב על ישראל, לכונן אור גאולה ודרך חיים לשאר עמו, העתידים להיות כולם שבי פשע" (אתת הדברים הללו, כתב לתלמידו הגאון הרב י"מ חרל"פ)

השומע ישמע - והחדל יחדל.

מי שרוצה להסתכל במבט מר של הבנה חיצונית של פסוקים (שזה בערך כמו לפסוק הלכה מהחומש..), עניינו.

הרב קוק זצ"ל, השקיע בנושאים האלה כנראה יותר מכל מי שהיה כשהחלה להתעורר שיבת ציון של זמננו. אני סומך על דבריו (ועל דברי האוה"ח הק' שהוזכרו מקודם, ועל דברי הרב אלישיב בעל ה"לשם שבו ואחלמה" ועוד ועוד..). נראה לי שגם המציאות סומכת על זה..

משה לא חשש לקרוא לעם ישראל "עם נבל ולא חכם"shaulreznikאחרונה
עבר עריכה על ידי shaulreznik בתאריך ה' בחשוון תשפ"ז 12:16

בתורה עצמה רואים עד כמה הקב"ה הוא א-ל קנא שכמה וכמה פעמים המית קבוצות גדולות בקרב עם ישראל, ולא איזה סבא'לה נחמד מתוך הלהיט "ה' יתברך תמיד אוהב אותי".

מדינות יהודיות נחרבו בזו אחר זו, בהתאם למאמר התורה. למה שגורלנו יהיה שונה? כי הרב קוק החליט אחרת?

קריטי מאוד.המקורית

קצת שפיותזיויק

תודה

לאטיפות של אור

בגדול בחירות זה בסך הכל סקר עמדות

סרטון\שיעור\הרצאה ששינה לך את החייםפתית שלג

מוזמנים לשתף אותנו

שמעתי פרק אחד. לא לגמרי הבנתי הכלנחלת

הרעיון הוא להגיע למצב בלי חובות בלי דאגות כלכליות וכו'? או שאני טועה...?

לקחת אחריות ומשמעת על דברים נוספים? או רק פיננסיים?

תרגם לכולנו. אפשר? תודה!

היום יום/י"ב שבטט'

השכל וההתפעלות שני עולמות הם: עולם קר ומיושב, ועולם רותח ומבוהל. וזאת היא עבודת האדם לחברם להיות לאחדים. ואז הבהלה נהפכת לשאיפה, והשכל - למורה דרך בחיים של עבודה ופועל.

יפה.נחלת

הייתי צמחוני כ12 שנהצדיק יסוד עלום

ההגנה לא מכניסה אותי לסרטוןפתית שלג

ואולי טוב שכך

היום אתה סבבה עם בשר?

ההרצאה של גרי יורופסקיצדיק יסוד עלום

סדרהoo

עוזרת בית

על

לקיחת אחריות

לקום ממקומות נמוכים

להתבונן על הפסיכולוגיה של החיים

להגשים חלומות

נקי?נחלת

לא ממש זוכרתoo

אולי הרוב נקי

שיחה עם ר' ד"ר צבי ענבל לפני המון שנים.נחלת

"על אף הכל ולמרות הכל אני מעדיף את ירושלים - משפטנחלת

שראיתי בספר אורחים באחת הארצות בחו"ל, בין חוות דעת מתפעלות

בספר מבקרים באחת האכסניות בחו"ל - בין שלל משפטי התפעלות

(מהארץ ההיא) בשלל שפות.

שיחות הר"ן ק"מאשר ברא

כשאמר לי ענין הנדפס בלקוטי תנינא סימן פ"ו על פסוק "מקצר רוח ומעבודה קשה", שעל ידי קטנות אמונה צריכין לעבדות קשות וכו', עין שם, עמדתי לפניו כמשתומם, ומחשבותי היו תמהים בענין זה, כי נדמה לי שיש לי אמונה קצת.

ענה ואמר בלשון גערה קצת, כאומר: "ואם יש לך אמונה – אין לך אמונה בעצמך" (האסטי אין דיר קיין אמונה ניט), והזכיר מיד מאמר רבותינו זכרונם לברכה "כי מי בז ליום קטנות" (זכריה ד י) – מי גרם לצדיקים שיתבזבז שלחנם לעתיד לבוא? "קטנות" שהיה בהם בעצמן, שלא האמינו בהם בעצמן. ורש"י זכרונו לברכה פרש שם כפשוטו: "קטנות אמונה", אבל מדקדוק לשון הגמרא - שאמרו שם "קטנות שהיה בהם" - נראה מבאר דברי רבנו זכרונו לברכה שעקר קטנות האמונה שלהן היה בהן בעצמן.

ויש לפרש לפי זה, שלא האמינו בהקדוש ברוך הוא שהוא טוב לכל והם חשובים וגדולים בעיניו יתברך; ומחמת זה היה בהם קטנות. וזה היה עקר קטנות האמונה שלהם - מה שלא האמינו בהם בעצמן. ויש לכון גם פרוש רש"י לזה:

והכלל המובן מדבריו שהאדם צריך שיהיה לו אמונה בעצמו, שגם הוא חביב בעיני השם יתברך, כי לפי גדלת טובתו של השם יתברך גם הוא גדול וחשוב בעיניו יתברך.

יפה מאוד. הרב שניאור אשכנזי מדבר על זה בשיעוריו.נחלת

למה רק סרטון ולא סרט באורך מלא?פשוט אני..

גם הולךפתית שלג

שיתפתי אותו פה לא מעט לאנשיםמשה

יש כמה בסגנון שבגדול מדברים בערך את אותו מנגנון רגשי.

ועוד משהו יש, אבל זה לא ברשת. זה איזה קורס קצר שעברתי בסוף 2019. חלק מהמשתמשים פה יודעים מה הסיפור.

וגם גבולות פנימייםמשה

כלומר היכולת להציב גבול לתהליכים שרצים בנפש ולהפנות אותם לזמנים שמתאימים לי להתעסק איתם.

איך מעבירים את זה למישהו? אין לינק.נחלת

יש. לחיצה ימנית על הכותרתמשה

והעתק קישור

הכותרת אחרי לחיצה על play

חן חן!נחלת

……פ.א.

הפורום הופךמשה

קישור ליוטיוב, לסרט

ניסיתי להוסיף תוים כדי לשבש ושיישארו הקישורים….פ.א.

אז הREGEX שם עושה את העבודה שלו נכוןמשה

מה זאת אומרת הופך?נחלת

משה כבר הסביר לפני כן. האתר הופך קישור לסרטוןפ.א.

כלומר ברגע שרושמים בטקסט של התגובה את הקישור, הקישור מייד מתורגם להצגת הסרטון שאליו הקישור מוביל.

תודה.נחלת

הסרט תפילות לבובי,על בחור הומו שאימו ניסתה "לרפא"פשוט אני..

רק מלהיזכר בשמו של הסרט, עורי נעשה חידודין חידודין והלב רוטט.

אני יכול לחלק את חיי ללפני ואחרי שראיתי אותו.

וכן, ראיתי אותו הרבה יותר מדי פעמים...

וואו קראתי את התקציר, מרעיד.ל המשוגע היחידי

וואופתית שלג

איך התוכן של הסרט לדוס ממוצע?

יש שם שתי סצנות של נשיקהפשוט אני..

אחת בין גבר לאשה, אחת בין שני גברים.

לא זכור לי שיש משהו בעייתי נוסף

שום דבר בעייתי, מלבד העניין שזו תעמולה להט"ביתרודף מצוות

לפחות על פי תקצירים (באנגלית). ושלא אובן לא נכון - יש בי אמפתיה עצומה כלפי להט"בים, אני לא מזלזל לרגע באתגרים שלהם, וסולד מהומופוביה. לא צפיתי, אך נשמע שזו פרופוגנדה שעניינה לדבר אל הרגש ולנסות לגרום לדתיים, (מכוון כלפי אוכלוסיה נוצרית, אך תקף גם ליהודים) שרואים סתירה (בצדק) בין מימוש נטייה הומוסקסואלית ובין הדת, להעדיף את ערכי הפרוגרסיביזם על פני ערכי הדת.

אני חלילה לא אומר שצריך להתעלם מהמצוקות של בני אדם. אך כן חושב שצריך לפחות להכיר בכך שתעמולה להט"בית היא 'בעייתית' בלשון המעטה עבור הדוס הממוצע...

כמו שכתבתי כאן עשרות פעמיםפשוט אני..
עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך ב' בחשוון תשפ"ז 0:41

כשיש נער שמספר להורים שלו שהוא הומו,

הדבר האחרון שנכון לעשות זה להפיל עליו את המלחמה בין השמרנים / דתיים לבין הפרוגרס / חילונים.

הוא בשר ודם, הוא צריך משפחה תומכת כמו כל אדם אחר, הוא לא עשה דבר רע בכוונה, הוא לא צריך להיזרק מתחת לגלגלי המשאית בשם קדושת המחנה.

הסרט, שמבוסס על סיפור אמיתי כולל השמות שלא שונו, מתאר נער בשם בובי שאמא שלו עשתה הכל כדי לשנות אותו. טיפולי המרה, פתקים ''מעצימים'' בכל הבית, דאגה לו לדייטים עם בחורות שהיא מלמדת בכנסייה, וכשהוא סיפר לה שהוא מאוהב בגבר - היא אמרה שהוא לא הבן שלה יותר (אני מתמצת כאן סרט של שעה וחצי בחצי פסקה, מן הסתם הכל יותר מורכב מזה אבל אלה עיקרי הדברים).

הוא נזרק מהבית, עבר לחיות עם קרובי משפחה במדינה רחוקה, אבל המשפט של אמא שלו ''לא יהיה לי בן הומו'' ביחד עם ההטפה הדתית שספג נגד עצמו, הובילו אותו להתאבד. לקפוץ מגשר.

בהתחלה אמא שלו אמרה שהוא התאבד בגלל שהנשמה שלו לא עמדה בכל החטאים שהוא עשה או משהו כזה, והאשימה אותו שחייו המופקרים הובילו למותו. היא התאבלה לא רק על זה שהוא מת, אלא גם על זה שהוא בוודאות יישרף באש הגיהינום.

לאחר מכן, בתהליך שנמשך זמן רב, ובעזרת מפגשים עם הורים אחרים, אמא שלו הבינה לאט לאט שהוא לא התאבד בגלל מה שהוא היה, אלא בגלל איך שהיא התנהגה אליו.

בסוף התהליך, היא הפכה בעצמה לפעילה למען זכויות להט''ב, ואפילו נשאה נאום בפני מועצת העירייה שלה. משפט אחד שהיא אמרה שם קרע לי את הלב, כי הוא החזיר אותי בדיוק לנער המפוחד שהייתי, בזמן שהרבנים בישיבה והחברים בחדר האוכל היו מדברים על ה''סוטים'' וה''בהמות'' שהם בעצם... אני.

במקור:

Before you echo condemnation from your pulpits and within your homes, please think and remember: a child is listening

בעברית:

לפני שאתם מהדהדים דברי שנאה וגינוי בביתכם או במקום הפולחן שלכם, תחשבו שוב ותזכרו: יש ילד שמקשיב.

כן, אני הייתי הילד שמקשיב. שמקשיב לרעל. שמקשיב וסופג. ומבין שהוא טמא. מבין שהוא בהמה. מבין שאין לו מקום בעולם.

אתה יכול לחפש בהיסטוריה שלי מכתב שכתבתי לרב שרלו לפני 18 שנה כשהייתי בן 15. נער בן 15 שכותב לרב שהוא לא מבין למה כולם שונאים אותו. שהוא לא מבין למה הוא בהמה. שהוא לא מבין מה הטעם להישאר בחיים. בן 15! וכבר הפנמתי בצורה הכי עמוקה שיש את השנאה והרתיעה כלפיי, למרות שהחברים והרבנים כלל לא ידעו שאני משתייך לאותה קבוצה עליה הם מדברים.

ומה הכי מדהים?

שים לב מה בובי בעצמו כתב ביומן שלו כשהוא היה בן 16:

''אני לא יכול לתת לאף אחד לגלות שאני לא סטרייט. זה יהיה כל כך משפיל. החברים שלי ישנאו אותי. הם אולי אפילו ירצו להרביץ לי. והמשפחה שלי? שמעתי אותם במקרה. הם אמרו שהם שונאים הומואים, ואפילו אלוהים שונא הומואים. הומואים הם רעים, ואלוהים שולח ילדים רעים לגיהנום. זה באמת מפחיד אותי כשהם מדברים עליי."

אתה קולט שהוא כתב את זה כמעט 20 שנה לפני שאני נולדתי, בקצה השני של העולם? ובלי להכיר אותו או את הסיפור שלו, עשרות שנים אחרי שהוא כבר מזמן היה מת, אני כתבתי דברים כ''כ דומים לרב שרלו?

זה לא פוליטיקה, לא פרוגרס, זה כאב עצום שחוצה דתות, תרבויות ויבשות. המחשבה על כך שאני כתבתי מכתב כ''כ דומה לשלו, פשוט מצמררת אותי.

הסרט הזה שינה את החיים שלי בכל-כך הרבה מובנים. פנימיים וחיצוניים. שינה את המשפחה שלי. שינה את ההורים שלי. שינה את אמא שלי.

לדעתך זו תעמולה?

תעמולה למה? לזה שהורים לא צריכים לדחוף את ילדיהם לאבדון?

אין בסרט הזה מילה אחת על נישואי להטבים. אין חקיקה פרו להטבית, אין תקציבים לעמותות להטביות, אין אימוץ, אין פונדקאות, אין ידועים בציבור. הסרט לא מדבר בשום שלב על פוליטיקה, על ימין או שמאל, על זכויות אדם או זכויות אזרח.

הוא מדבר אך ורק על לא לשנוא אנשים להט''בים ולא להחדיר להם למוח כמה אלוקים שונא אותם. על נער אחד בודד שהתאבד בגלל השנאה של אמו.

ובכל מקרה, זה מבוסס על סיפור אמיתי. מה יהיה סרט שאינו תעמולה בעיניך? אם זה היה נגמר בהתאבדות שלו, בלי השלב שבו האמא מתחרטת על מעשיה? הרי זה מה שהיה במציאות, אז לשנות את זה כדי שלא ינגוד אג'נדות מסוימות?

זה סרט על טרגדיה, לא סרט פוליטי.

כשהייתי בישיבת הסדר, שלחתי אותו למי שהיה הר''מ שלי בשמינית כדי שיצפה.

הוא ענה לי אחרי כמה שעות בהודעת אסמס עם 3 מילים:

ראיתי, התרגשתי, בכיתי.

הרב הזה הוא שמרן מארץ השמרנים, קראנו לו כל התלמידים ''דוס טרור'', אבל הוא לא ראה תעמולה אלא סיפור מרגש על נער אחד שפשוט היה הומו.

נספח קצר עם פיסת היסטוריהפשוט אני..

מייל ששלחתי למרי גריפית', אמא של בובי, לפני 15 שנים, בשנת תשעא 2011:

Hello. My name is Moshe, I am a 18 years

old, an Orthodox Jew from Israel. Last

Month, when I was in Yeshiva (Jewish

Studies Institute), I saw the movie

first time.I found many similarities

between Bobby's Christian family, and

my

Jewish family. Both believed that

homosexuality is a sin, that homosexuals

are condemned to hell. That's why it

was

so easy to identify with Bobby's pain,

with lack of understanding and

acceptance he felt, with the feeling

that his family would not accept him as

he is. When I saw the end of the movie,

my heart filled with hope. I saw an

example that religious people can

change, can get the difference, if they

so wish. I showed the film to my friends

from the yeshiva, and they told me that

the film changed them. Now they

understand the hardships of their gay

friend, Now they understand that the

Bible can not be an excuse for hartred.

I showed the film also my rabbi, and he

summarized it in three words: I saw, I

was excited, I cried.

From here, I want to praise you, Mary,

that you're a brave woman. Not given up

on love and acceptance, even after it

seemed it was too late. Thanks to your

strength, you success to emotion of

thousands of people, and success to add

understanding to the world.

Among Jews,

there is a common greeting, "yashar

koach", which means you'd be hard to

continue what you're doing now. So

yashar koach, and much happiness and health.

Moshe, Israel.

זאת התשובה של מרי, שנפטרה לפני 6 שנים:

LOVE KNOWS NO BOUNDARIES.

Moshe, YOUR KIND LETTER EXPRESSES THAT VERY WELL.

THANK YOU VERY MUCH.

PEACE AND LOVE TO YOU AND YOURS ON YOUR JOURNEY.

MARY GRIFFITH AND FAMILY

נ.ב.

במקור היה כתוב שמי האמיתי, שיניתי כאן למשה כדי למנוע זיהוי.

תרגום גוגל:

שלום. שמי משה, אני בן 18, יהודי אורתודוקס מישראל. כשהייתי בישיבה, ראיתי את הסרט בפעם הראשונה. מצאתי קווי דמיון רבים בין משפחתו הנוצרית של בובי לבין משפחתי היהודית. שתיהן האמינו שהומוסקסואליות היא חטא, ושדינם של הומוסקסואלים הוא להישלח לגיהינום. לכן היה לי כל כך קל להזדהות עם הכאב של בובי, עם חוסר ההבנה והקבלה שהוא חש, ועם ההרגשה שמשפחתו לא תקבל אותו כפי שהוא.

כשראיתי את סוף הסרט, לבי התמלא תקווה. ראיתי דוגמה לכך שאנשים דתיים יכולים להשתנות, יכולים להכיל את השונה, אם רק ירצו בכך. הראיתי את הסרט לחבריי מהישיבה, והם אמרו לי שהסרט שינה אותם. עכשיו הם מבינים את הקשיים של חברם ההומו, עכשיו הם מבינים שהתנ"ך אינו יכול להוות תירוץ לשנאה.

הראיתי את הסרט גם לרב שלי, והוא סיכם אותו בשלוש מילים: ראיתי, התרגשתי, בכיתי.

מכאן, אני רוצה לשבח אותך, מרי, על היותך אישה אמיצה. שלא ויתרה על אהבה וקבלה, גם לאחר שנראה היה שכבר מאוחר מדי. בזכות הכוח שלך, הצלחת לרגש אלפי אנשים, והצלחת להוסיף הבנה לעולם. בקרב יהודים ישנה ברכה נפוצה, "יישר כוח", שמשמעותה איחול שיהיו לך כוחות להמשיך במה שאת עושה כעת. אז יישר כוח, והרבה אושר ובריאות.

משה, ישראל.

תרגום התשובה:

לאהבה אין גבולות.

משה, מכתבך החם מבטא זאת היטב.

תודה רבה לך.

שלום ואהבה לך ולשלך במסעך.

מרי גריפית' והמשפחה

כשיש אדם שמתמודד עם משהומשה

הדבר הכי חשוב זה קודם כל לקבל את המצב הקיים. בטוב. לאהוב את המערכת כפי שהיא. לאהוב את הגוף כפי שהוא, לאהוב את הנפש כפי שהיא. להיות מחובר במנגנונים הפנימיים (כי ניתוק פנימי זה קודם כל רעל הורג).

אחר כך, אחרי שאוהבים. אפשר בזהירות לשאול איך זה פועל ולמה זה פועל. "טיפולי המרה" הם בגדול שנאה עצמית כדי לכפות על המערכת כמו שמרקידים בעלי חיים בקרקס. אפשר בזהירות לשאול איך זה פועל ולמה ולהיות מוכן להיות מופתע מהתשובות. ה"הצלחה" במקרה הזה היא תהליך שהתוצאה שלו תהיה חיים טובים יותר ומאוחדים יותר. אחרי שבן אדם חי בשלום ובטוב עם עצמו, אולי הגורם שרצינו לשנות ישתנה ואולי לא. זה תוצר לוואי מבורך אבל קשה מאוד שזה יהיה יעד.

זה יפה ונכוןעשב לימוןאחרונה

תודה שכתבת

כנראה שאי אפשר להתעסק בנושא כזה באופן נקי מאג'נדהפתית שלג

אבל הסרט עוסק בנער שהתאבד ונותן דגש בעיקר על הצד הנפשי. על איך שאנחנו יכולים להתייחס בקלות ראש למצוקה אמיתית של מי שמסביבנו. במיוחד אם אנחנו בעלי השפעה עליו.

ראיתי את הסרט ואפילו בכיתי🫣

אני לא בא להמליץ לראות את הסרט, אבל לא כדאי למהר לשלוף את קלף האג'נדות בכל עיסוק בנושא הזה (ולהיזהר גם כן אנחנו מאג'נדות דורסניות שאין להן באמת שייכות בקדושה)

כמובן שבסוף הסרט האמא נהיית פעילה למען זכויות להט"ב, אבל הדגש הוא יותר האמפתיה ופחות העיסוק הפוליטי..

יש כאן נקודה חשובה: אפשר לבקר מסרים מסוימים בסרט,aibrainora

יש כאן נקודה חשובה: אפשר לבקר מסרים מסוימים בסרט, ובו בזמן להכיר בכאב האנושי שהוא מנסה להציג. לפעמים לפני הוויכוח על אג'נדות, צריך פשוט לעצור, להקשיב למצוקה של אדם אחר ולזכור שלמילים וליחס שלנו יכולה להיות השפעה עמוקה.

מה הייתם עושים אם היה לכם עוד שנה אחת בלבד עם סבא?יהוקפץ

מה לעשות כשאני יודע שנשארה לי עוד שנה אחת בלבד עם סבא?

אהלן,

קשה לשאול דבר שכזה.

זאת שאלה סופר רצינית- כי קל לומר בדיעבד אחרי שמשהו נפטר "חבל שלא הייתי איתו כל רגע מהחיים"..

אבל עכשיו כשאני במבט קדימה על העתיד

- אני לא חושב שזה נכון ובריא לעצור את כל שאר עיסקי חיי בשנה הקרובה -

עם כל הצער והפחד ממה שעתיד לקרוא (אפילו אם אתחרט עלך זה בדיעבד),

לכן אבקש עזרה במציאת הדרכים האיכותיות לזמן שנשאר לנו ביחד.

אשמח לתשובות מהחיים עם פירוט מהלב כיצד כיצד עשות את זה בצורה אמתית, לדוג': "לשבת לשיחה כל שבוע - ותקפידו להסתכל אחד לשני בעיניים, כך היה לי ולאמא שלי בשנה האחרונה שלה" וכדומה.

אבל מוזמנים להשתפך..

מתחנן לתשובות

..קפיץ

סבא שלי נפטר לפני שבועיים, אז בדיוק יודעת לספר איך זה מרגיש "אחרי".

לפני שלוש שנים, הייתה תקופה שהוא רצה שאני אגיע להיות איתו כל שבוע, ואמרתי שכן, אבל המציאות, החיים, והעובדה שלא ממש רציתי - זה לא קרה.

האם אני מתחרטת על זה? שאלה מורכבת.

בסוף אני מסכימה שאי אפשר לעצור את החיים, ואי אפשר לתכנן את הדברים לפי מה שיכול לקרות.

(ספציפית אצלנו יש משהו שכמעט קרה, וכואב מאוד שהוא לא, אבל זה לא שיכולנו לדעת)

מה כן לעשות: לקבוע זמן קבוע להגיע, להקשיב לסיפורים שלו, ואם אתה רוצה שזה ישאר - אז לצלם.

לשאול אותו את כל מה שלא יהיה אפשר לשאול אחר כך

מה שכן מתחרטת על שלא עשיתי - אבל ספציפי יחסית לסיטואציה אצלנו - לנסות להגיע יותר מפעם בשבוע, לנסות להגיע אליו באמצע שבוע גם אם לא הייתי בבית בשבת, לנסות ללמוד ממנו דברים שהוא אוהב לעשות או שחשובים לו, בעיקר כי זה יהיה נורא משמעותי בשבילו

אני ברוך ה' קבוע מתקשרת לסבתא שלי בכל יוםאשר ברא

בשביל לא להרגיש את מה יכולתי לעשות..

אני יכולה לעשות עכשיו?

אז עושים.

כל כך נכון. אני והנכדים מצטערים שלא שאלנונחלת

את אבי/סבם יותר. הוא היה ניצול שואה ולא דיבר על כך כמעט. כל כך חבל.

להגיד לו: אני אוהב/ת אותך. אתה יקר לי. תודה וברוך השם שאתה הסבא שלי.

לעשות לו ואיתו דברים שחביבים עליו. ללכת איתו למקום שחביב עליו. אולי אפילו

בית קפה, או משהו שקשה/לא נעים לו ללכת לבד.

לצלם אותו. להגדיל. לתלות תמונה שלו על הקיר ולהראות לו אותה.

אנחנו עשינו זאת, לצערנו, אחרי.....

להתפלל שיהיה בריא. כל יום.

להקשיב לו...

במילים אחרות: לאהוב אותו. ולהראות לו את זה. פשוט.

כל הכבוד....ד.

וה לא רק בשביל "לא להרגיש" - אלא כי זה ממש אמיתי..

האמת שקשה לי לענות על זהאביעד מילוא

מעולם לא היו לי סבים. אבל אם אשליך את השאהלה על מה שאני מכיר אני מדמויות אחרות שהן מודל בחיים שלי. אז הייתי קופץ על כל הזדמנות ליצור שיח או לבקר וגם ללמוד איתם ומהם

שמע..נתקה

ביקשת תשובה מנסיון?

אז האמת שמנסיון של תקופה אצל סבא שלי כשסבתא נפטרה

אנוכי ובנדוד שלי היינו אצלו הרבה

היה לנו חדר קבוע חח מסודר כזה והתחלפנו עליו

היינו עושים אשכרה משמרות

ושתינו עד היום זוכרים את זה כתקופה משמעותית

היה בזה ערך מוסף כי סבא שלנו היה סוכרתי..

אז זה ממש היה משמרת.. וכאן אנסה לשתף קצט ממה שעברתי

אז קודם כל - הכי חשוב - אם אתה חושב "ללכת על כל הקופה"

i.e. לישון אצלו לילות שלא יהיה לבד אז זה מבורך.. רק תשים לב לדברים הבאים

חוויה אחת זה בסוף הגבולות גזרה.. תמצא לך את שגרת היום שלך

סתם למשל חצי מהתקופה הייתי בגינון.. אתה לא בא להתנחל אצלו בדירה (לא שזה רע חח)

וחשוב יותר תחשוב על הדינמיקה מה משותף על מה אתם יכולים לדבר איתו או _מה אתה יכול ללמוד ממנו_

וגם מה אתה יכול לעשות כדי שהאוירה תהיה יותר נעימה נגיד תיקנתי אצלו דברים ושאלתי אותו על זה שאלות

סבא שלנו היה מאנץ' אמיתי הוא שמח מאוד על זה זהיינו אצלו ובאמת שימחנו אותו

למדנו ממנו הרבה יותר בנדודשלי

דבר שני תחשוב שזה השנה האחרונה של סבא שלך..

אני לא מכיר את המקרה אבל תחשוב.. כי בסוף זה השנה האחרונה שלו

למשל סבא שלי עד קצט לפני היינו הולכים לדף יומי ביחד וזה היה מטורף גם אם לא תמיד התחברתי ל"להריץ דפים בלי להבין"

היה פה רובד נוסף וחשוב מאוד..

ופה גם אציין שתחשוב לא לכולם מתאים לשרוץ כל הזמן אצל סבא שלהם.. מבין?

מה המרחק ביניכם? אתה יכול להתנייד בטוב? כמה זמן אתה יכול לשרוד אצל סבא שלך לפני שאתה

completly out of your mind קח את זה בחשבון

תראה בשבילי זאת הייתה חוויה משמעותית מכמה בחינות

א - ימי שישי אצלו בבית כשהוא לא עבד היו מעניינים..

ב - סבא שלי הרגיש שהוא בעצם לוקח עלי אחריות.. שזה היה חשוב לו (נראה לי לפחות)

ג - הוא ממש עזר לי להתארגן על עבודה

ד - לקראת הסוף - אז כן אכתוב על זה פה

לגבי "חבל שלא הייתי איתו כל רגע מהחיים"

אז מצד אחד זה החיים שלך אבל כן הייתי מייחס למשפט הזה חשיבות

בעניין של כן לעשות מאמץ - בסוף _אתה תמיד קודם_ אבל אתה יכול גם לעזור לסבא שלך וללמוד מזה..

בהצלחה

עוד דברנתקה

יישר כח שאתה חושב על זה..

גם אם תהיה אצלו נגיד 2 לילות בשבוע הפגת בדידות ועשית טוב כנראה

אבל מי אמרך שזה השנה האחרונה?

איזה יופי. איזה צדיק אתה. מקנאה. בלי עין הרע!!!!!נחלת

חברותא/משחק או שיחה טלפונית כל שבוע/כמה ימיםארץ השוקולד

לשתף בהתלבטויות רציניות שיש ולנסות לקבל עצות (אין חובה לפעול לפיהם, אבל כדאי להכיר, מן הסתם יש לו ניסיון חיים)

ניסיון להתראות כל שבוע/חודש, כתלות בזמן שיש.

לנסות לדאוג שיהיו שבתות יחד ולמצוא זמן להיות יחד בשבת.

מקליט איתו שירים ישנים מהילדות שלונקדימון

אנחנו רצינו לעשות את זה ותכננו אבל כל פעם דחינו - ולצערינו הוא חטף שבץ ואיבד את היכולת לדבר.

אז סבא איתנו עדיין, אבל את הקול שלו כבר איבדנו.

אוי. אוי. וזה רעיון נפלא.נחלת

ממש חשובזיויק

תסתכל מהזווית שלו מה יעשה לו טוב

לא צריך לעצור את החיים כדי להיות נוכח באמת. לפעמיםaibrainora

לא צריך לעצור את החיים כדי להיות נוכח באמת. לפעמים דווקא הדברים הקטנים נשארים הכי הרבה: ארוחה משותפת, שיחה בלי טלפון, תמונות, הקלטה של סיפורים מהעבר, ואפילו לשאול אותו שאלות שמעולם לא יצא לשאול. העיקר הוא ליצור זיכרונות שאתם באמת חולקים יחד, בלי להפוך כל מפגש ל"פרידה אחרונה".

לא צריך לעצור את החיים כדי להיות שם בשבילו. דווקאaibrainora

לא צריך לעצור את החיים כדי להיות שם בשבילו. דווקא מפגשים פשוטים ועקביים יכולים להפוך לזיכרונות הכי משמעותיים: לשבת יחד לקפה, לשמוע סיפורים מהעבר, לצלם תמונות, לבשל משהו ביחד, ואפילו להקליט את הקול והסיפורים שלו. הכי חשוב להיות איתו באמת, בלי שהמחשבה על הפרידה העתידית תיקח את המקום של הזמן שיש עכשיו.

הייתי מאוד קרובה לסבתא שליהמקורית

אבל היא נפטרה כשהייתי קטנה

ישנו אצלה פעמיים בשבוע, איתה בחדר, היא הייתה מלמדת אותנו לסרוג, מלמדת אותנו את שפת האם שלה, הייתי עוזרת לה קצת בבית. מבחינתי לא הייתי צריכה לעשות יותר כילדה הקשר היה מאוד קרוב, רק נגמר מהר מדי. לא יודעת לאן זה היה מתגלגל כבוגרת

פעם ראשונה שאמרתי לאמי שאני אוהבת אותהנחלת

היתה כשהיא גססה. דקות ספורות לפני הסוף. בכיתי ואמרתי לה את זה וביקשתי ממנה סליחה.

אתם תופשים? עכשיו אני שוב...בוכה. כשאני נזכרת בזה.

לא הייתי עוצר את החיים שלך, אלא מנסה לשלב בתוכם יוaibrainora

לא הייתי עוצר את החיים שלך, אלא מנסה לשלב בתוכם יותר רגעים אמיתיים איתו. שיחות קבועות, ארוחה ביחד, לבשל משהו, לשמוע סיפורים מהעבר, לצלם תמונות ולהקליט את הקול שלו — ובעיקר להיות באמת נוכח כשאתם יחד. לפעמים דווקא הרגעים הפשוטים הופכים לזיכרונות הכי יקרים.

שלום לך.עשב לימון

אני ממש חושבת על זה הרבה

והמסקנות שלי:

להיות כנה עם הרגשות ולנצל הזדמנויות לבוא לבקר ולעשות דברים ביחד, למשל לשבת ביחד, להקשיב לסיפורים גם אם זה חוזר על עצמו. להסתכל בעיניים ולהרגיש את האהבה הזו שיש בשיחה, בקשר עצמו.

לשאול שאלות ישירות ואולי גם קצת קשות- סבא הוא אדם חזק מספיק כדי להיות מסוגל לענות על זה גם אם זה קשה רגשית או לא אמת היסטורית.

להפנים את זה שהוא לא תמיד יהיה כאן. שכל הפגישות והזמן ביחד זה בעצם פרידה. זה קשה אבל זה הופך כל מפגש למשמעותי.

להכיר בדברים הקטנים את היופי, את האדם שהוא. לספוג את כל המהות שלו...

להגיע אליו ולכתוב את סיפור החיים שלומרגול

זה נכס שיישאר לכם כמשפחה, ולך יישאר גם הזיכרון המתוק.

כוס תה, יושבים ותשים ביניכם מקליט (בכל סמארטפון יש), אפשר להתחיל משיספר על ההורים שלו, אח"כ על ילדותו… תתעניין ותקשיב.

אחכ בזמנך- תקליד ותסדר את זה.

אופציה נוספת- בילוי משותף יחד. חברותא / משחק / אפילו לראות סדרה יחד. תלוי בך ובו ובאופי שלכם

תבקר אצלו..ד.

אין צורך "לעצור את החיים". אתה יכול לקבוע נניח פעמיים בשבוע.

אבל כשאתה שם - תהיה שם. לא פלאפון וכד'..

כעת - השאלה היא מצבו המנטלי.

אם הוא צלול, תשתף אותו מה עובר עליך. תתייעץ. תשאל אותו בפירוט על דברים מהחיים (לא "מה אתה אומר", אלא גם נקודות הכוונה.. איפה למדת כשהיית ילד, מה אהבת וכו'..). על זכרונות שלו. תעשה לכם תמונות סלפי ביחד.

תאיר פנים. "איך אני שמח להגיע אליך"... "איזה סבא אתה".. תשאל אם אתה יכול לקנות לו משהו בחנות..

אפשר להתקשר, אפילו לכמה דקות, להתענין מה נשמע.

אם הוא לא במצב מנטלי שיכול לנהל שיחה, אז מדברים בעיניים... זה ממש כך. להיות קרוב פיזית. לראות איך הטוב שיש בו כל החיים, נמצא גם כעת.

אל תרגיש שאתה חייב לעצור את החיים שלך כדי להיות סבaibrainora

אל תרגיש שאתה חייב לעצור את החיים שלך כדי להיות סבא טוב. לפעמים דווקא הרגעים הקטנים הם אלה שנשארים הכי עמוק בלב: לשבת יחד על כוס קפה, לשמוע סיפורים מהילדות שלו, לשאול אותו שאלות שתמיד רצית לשאול, לצלם אתכם יחד או פשוט להחזיק לו את היד בלי לומר כלום. תקליט את הקול שלו, תכתוב את הסיפורים שלו, ובעיקר תגיד לו עכשיו את הדברים שאולי תצטער שלא אמרת. ❤️ אל תחפש שנה מושלמת — תנסה ליצור רגעים אמיתיים, בלי אשמה ובלי לחץ להיות שם בכל רגע.

אני במחשבה על זה פה ושםמשהאחרונה

סבים כבר אין לי. אבל יש סיטואציה מורכבת אחרת שאני לא יודע כמה זמן היא תחזיק.

במציאות, משתדל לפנות לזה זמן כשיש לי. צריך יותר.

מי ער?זיויק

איי אמל המשוגע היחידיאחרונה

מוזר, אני דווקא זכרתי כ''ב בתשריפשוט אני..
עוזי והתאריך הלועזימשה

שיהיה.

אם לא רוצים תאריך עבריעזריאל ברגר

אז שיעשו לפי הלוח המוסלמי.

לא מובן מדוע מלחמה בין מוסלמים ליהודים צריכה להתייחס ללוח הנוצרי...

כי הוא הלוח המצוי ברוב העולםפתית שלג

האם מאותה סיבה נמנעת מללמוד אנגלית?

יש הבדלמשה

בין שימוש פרקטי לבין ציון ארועים לפיו.

בעיניי לפחות.

מסכים. אבל פה התאריך הלועזי נחרט עמוק בגלל כולנו.פתית שלג

כנ"ל כט בנובמבר ועוד

יכול להיות שגם לא רוצים להפוך את שמחת תורהיעל מהדרום

לק"י

לתאריך עצוב.

נדמה לי שבצד הדתימשה

זה שיקול

בחילוני?

הם רגילים לעבוד עם הלועזייעל מהדרום

לק"י

במסגרות החינוך מציינים את זה או יום/ יומיים אחרי שמחת תורה או במשך כל השבוע.

לא יודעת מה יום הציון המדוייק

לעומת יום הכיפורים😐פתית שלג

כן. מעניין שזה תפס ביו"כ על התאריך העברימשה

ובשמחת תורה על הלועזי.

יוכ מתאים למלחמהoo

שמחת תורה לא

"מלחמת שמחת תורה" זה נשמע אוקסימורוןקעלעברימבאר

הבדל עצוםפשוט אני..

יום כיפור זה יום שבו כל המדינה נחה, אין אזרח אחד במדינה שלא מרגיש שהיום יום כיפור, בין אם הוא הולך לבית כנסת או רוכב באופניים בנתיבי איילון.

בנוסף מלחמת יום כיפור פרצה דווקא ביום כיפור, מתוך מחשבה של אויבינו שביום הקדוש שלנו ייקח לנו הכי הרבה זמן להגיב למתקפה, שכן כל המדינה מושבתת.

כלומר גם מבחינה פנימית וגם חיצונית, הייתה משמעות עצומה לעובדה שזה דווקא יום כיפור.

בשמחת תורה זה ממש לא כך. עבור רוב החילונים זה לא שונה מכל שבת רגילה, כלומר יום שבו לא הולכים לעבודה אבל אין לו ייחוד כלשהו מעבר לכך. גם מבחינת אויבינו, הם לא כיוונו דווקא ליום שבו אנשים רוקדים עם ספרי תורה או דווקא ליום שבו מתפללים על הגשם, זה לא עניין אותם. כלומר מבחינה חיצונית, הבחירה שלהם בשמחת תורה היא מקרית בשונה מהבחירה שהייתה לפני 50 שנה ביום הכיפורים שהייתה מאוד לא מקרית.

זה לא שהם תכננו את הטבח בליל הסדר אבלקעלעברימבאר

זה התבטל או שזה סתם שמועות?

אין הכי נמיפשוט אני..

רק מראה שלא היה להם דחוף דווקא שמחת תורה

ה ם לא תכננו....נחלתאחרונה

זה די ברורלעורר ליבי

שמחת תורה זה לא יום שאנשים רוצים לזכור בתור יום אבל

חוק פו...עזריאל ברגר

..קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ל' בתשרי תשפ"ז 1:15

..

איך אפשר לשנות גישה בחיים?צע

אוף נמאס לי שהחיים האלו מרגישים לי כמו ג'ונגל שצריך איכשהו לשרוד בו..

ואני כותב את זה בתור מי שב"ה לפחות בסביבה הקרובה אין בעיות בריאות/מוות וכו'.. (לא על אפחד מאיתנו..)

נגיד בכל מה שקשור לכסף ועבודה..

רבאק בן אדם למד תואר ראשון כלשהו במדמ"ח/משפטים/כלכלה וכו..

לפעמים חודשים לא מוצאים עבודה, עוד ראיון ועוד שלב בראיון.. גם כשמוצאים יש פיטורים..

אנשים מתיעצים על משרות בפייסבוק והתגובות מראות שהשכר הוא רעב.. שקשה למצוא משהו. שהשוק מוצף.. שצריך ניסיון.. שעוד רגע הai יחליף אותנו..

דיי מה ביקשנו משכורת ממוצעת/ממוצעת + בתחום שעמלנו עליו 3-4 שנים..

שמעתי לא פעם שהשכר הכי קריטי שחוסכים /משקיעים הוא בין גיל 20 ל30 ובשנים האלו אנשים טובים ולא עצלנים, עושים שירות צבאי, יוצאים לקצונה, לומדים תואר 3-4 שנים ובסוף לא מוצאים משרה נורמלית...

אני כמובן כותב על עצמי, אבל הרושם שלי שלא מעט חויים( במידה כזו או אחרת) את הקושי הזה ועוד עם ילדים שכירות משכנתאות..

עצה/תגובה/ביקורת בונה יתקבלו בברכה..

לא רוצה לבאסזיויק

אבל יציבות כלכלית לא נוצרת בהכרח מרכישת תואר או מקצוע והגשת קו"ח. השוק הרבה יותר רחב וגדול מזה.

אם למדת כלכלה אז זה בסיס לדעת את זה.

כאילו כישורים ופחות תעודות? והון שמבוססס על נכסיםצע

ומניות?

מוזמן להרחיב מעט אם תרצה..

בכל אופן, אכן מבאס, אני הצגתי את הרף המינימלי בעייני..

אמoo

מהצד של ההכנסות

כן יש שוק עבודה שיכול להיות קשוח וAI שמשנה דברים והרבה אנשים על משרות

אבל עדיין רוב העובדים בינוניים ומטה

אם רוצים להצליח יותר

צריך להיות עובד טוב יותר שתורם יותר למערכת

ראש גדול

רצון ללמוד ולהתפתח

לתת ולקבל מעבר

למצוא עבודה שאוהבים ורוצים להשקיע

יש משרות שצמאות לעובדים טובים

ככה אפשר לא רק להגיע למשכורת ממוצעת אלא יותר

מהצד של ההוצאות

רוב האנשים צורכים את מה שהם חושבים שהם צריכים

ואולי הם באמת צריכים

אבל התנהלות נכונה מתחילה בצריכה בהתאם להכנסה

לצרוך פחות מההכנסה

ואז נשאר כסף לחסוך ולהשקיע

בגילאים צעירים זה קשה יותר

כי אז ההכנסה יכולה להיות נמוכה יחסית

אבל אם מבינים את הקונספט שלא מוציאים מה שאין

אפשר להתנהל נכון גם בהכנסה נמוכה

ואז כשההכנסה גדלה אפשר לחסוך יותר

יפה.נחלת

יפה.

לענ"דאשר ברא

תורת החסידות מאוד מתעסקת בזה.

בסוף שינוי גישה זה בכל הרבדים בחיים- זאת העבודה האמיתית.

עצות פרקטיות?

התחזקות באמונה, במיוצד בענייני פרנסה. רבינו (רבי נחמן) מדבר על זה הרבה.. אם תרצה אפנה למקורות.

ובכללי זה להיות יותר בתודעה כזאת של קבלה, כי ה' יתברך תמיד תמיד משפיע-

השאלה היא איפה האדם מונח?

חזק שלךזיויקאחרונה

אולי יעניין אותך