וברצינות-

אתם אנשים נשואים, מבוגרים, מגדלים ילדים ובאופן כללי מספיק אחראיים כדי לקבל החלטות לבד וזה השדר שצריך לעבור מכם. לפעמים המצב שבו אתם לפעמים מבקשים עזרה או מתייעצים ושואלים את דעתם מתפרש בטעות (!) כאילו אתם חסרי בטחון ואחריות. מציאות בריאה היא מצב שבו אתם יכולים לשמוע אותם אבל ברור לחלוטין לשני הצדדים שאלה החיים שלכם ואתם מקבלים את ההחלטה. אם הם לא מסוגלים לקבל את העובדה הזו אפשר להמנע מהנושאים האלה ולומר בנימוס שאנחנו עושים את השיקולים שלנו.

הרבה פעמים כשיש שדר ברור מצד הילדים ההורים מבינים שאין טעם להתערב.

לדעתי אין טעם בכלל לנסות להסביר ולשכנע - אתם לא תשנו אותם והם לא אתכם.

בסופו של דבר אני מעריכה שמהנכדים הם נהנים אז קחו אותם בערבון מוגבל, מתוך הבנה שהם באמת חושבים שזו טובתכם אבל אתם יכולים להראות להם מציאות אחרת וזה הכי חזק.

בהצלחה!

סליחה שאני שואלת,מה זאת אומרת דברים גסים עליכם?

אני הכנתי תגובה לגבי איך שאתם יכוים להתבגר מהמצב הזה,אבל אח"כ קראתי את תגובתך השניה והבנתי שהמצב יותר מסובך ממה שחשבתי.
זה דבר אחד לחשוב אחרת מכם וזכותם,אבל זה משהו אחר לדבר כך ועוד מאחורי גבכם,זה ממש מעכיר את האוירה בינים ולא פלא שאת רגישה לזה.
אני רק רוצה לקוות שהאחים מעמידים אותה במקומה  ולא מסכימים לשמוע  אותה מדברת עליכם כך מכל וכל.
חיזקו ואימצו,
במצב כזה ההמלצה הטובה ביותר שאני יכולה להמליץ לכם היא לעבוד טוב טוב על הזוגיות ולחזק את הזוגיות ביניכם מאד מאד.

לפני כמה שנים טיפלתי בקשישה שלבתה הצעירה היו אז 9 ילדים והיא היתה בהריון. היום יש כבר 11 ב"ה. ופעם היא הסיעה את אמה ואני הייתי איתן באוטו. האם הקשישה אמרה לבתה משהו שלא קלטתי בדיוק, על מספר הילדים וההריון הנוסף, אבל ברור שמשהו לא כ"כ לטובה, ואז הבת אמרה לה: "אמא, על מי מילדייך היית מוותרת?" הסבתא הזדעזעה ומייד ענתה לה בתוקף: "על אף אחד, מה פתאום!"  והבת אמרה בקול רגוע ובחיוך: "זהו בדיוק אמא." יש לציין שלסבתא היו בן ושתי בנות והיא היתה ניצולת שואה. לבן היו 3 ילדים, לבת השנייה 5 ילדים, ולשלישית 9 כאמור. היום יש כבר 11, והאחרון נולד קצת אחרי פטירת הסבתא ז"ל. הבת ישבה עליה שבעה כשהיתה בהריון עם הילד ה-11. למדתי הרבה מהמקרה הזה ומהבת הזאת, אשה מאוד אצילית, מקסימה וכנראה חזקה מאוד באופיה. גם בעלה.

בס,ד,

קראתי כאן על ה"כמה ילדים " - אח... אני אם ל3 ילדים, הראשונה נפטרה יומים וחצי לאחר לידתה, והיא מה זה חסרה לי ??

תמיד בקידוש, הייתי לוקחת את התינוקות אפילו בסלקל, העיקר לשים אותם ליד השולחן כמו שנאמר "בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך" - 3 זה מעט למדי, ניסיתי הכל, היו לי הפלות ועוד ... לא הזכיר זאת עכשיו, אבל לא יזום, אלא תוצר של משברים, דווקא מצד החם והחמה, אנשים פרימטיבים, בלתי ניסבלים, אשר ברוב טיפשוטם יורקים טיפשות ורוע.. אבל גם לא מוותרים בשום אופן על "הכבוד" שלהם. אנשים גרושים, שמתוך 8 ילידיהם, 2 נשואים, היתר גרושים ורווקים,

אני מאוד פגועה מהם, על השטיות שהם עושים, וההשלכה על הסביבה, זה לא נכון שצריך להבליג ולהביע חוסן, צריך לעצור זאת, כי לכל מילה טיפשית יש את ההשלכה השלילית שלה. ולפעמים יש לזה מחיר, מחיר קשה במיוחד.

ועוד משהו..

יהודית דיברה כאן על ההורים הדואגים, ובצדק, יש הרבה שדואגים לפרנסת נכדיהם, ולחיי ילדיהם בכבוד מול משפחה ברוכת ילדים, והאמיני לי, גם אני בסרט הזה, לביתי יש 3 בנים, מקסימים, ששניים מהם תאומים, ואני משנסת מותנים ובכמה פעמים בשבוע הולכת אליהם, עוזרת בנקיון בסדר, אני נקראת בלשון הומוריסטית "פיליפינית" - זה ממש לא מפריעה לי, הם יודעים להעריך ולכבד, ולתת את ההרגשה הטובה, וזה הכי חשוב, את הילדים נותן מתנה בורא עולם, ולכל ילד הנולד , נולד עימו המזל הטוב, הפתח של הברכה, ילדים זה הברכה הטובה ביותר מאת בורא עולם.

ו.. ההורים צודקים, אבל, צריך לדעת לענות להם בצורה אצילית כמו שנאמר כאן.

ובכל אופן,אין דבר יותר מבורך מזה.

בהצלחה רבה מאד

סבתוש..

לסבתי היקרה נפטרו 2 ילדות תינוקות ואני יודעת על לפחות הפלה אחת שהיתה לה, של בן, אחרי 6 בנות, ורק אחרי זה הגיע הבן המיוחל. היום הוא שוטר במז"פ. סה"כ יש לה 4 בנות ובן. הבכורה מביניהם היא אמי.

אמי היקרה איבדה את ההריון הראשון וגם את האחרון, זה שאחרי. היה אמור לי להיות לי עוד אח או אחות קטנים. ואין לי. סה"כ אנחנו בן ושתי בנות.

לי היו שתי הפלות עד שילדתי בן בכור ואחריו עוד בן, שניהם מתוקים ושובבים, שני ניסים קטנים-גדולים.

והמסר שלי שעולה מכל זה הוא: ילדים זה שמחה! ילדים זה ברכה! כן ירבו! כל ילד הוא מתנה מה', נס ופלא, אחד ויחיד, ואף אחד לא מיותר ולא יותר מדי. אף ילד אינו ברור מאליו. בוודאי אחרי השואה הנוראה. אני באמת מתאפקת לא לבכות עכשיו. ואם יש פה ושם הורים-סבים מבולבלים, שלא מבינים את זה, הלואי שהמסר הזה יגיע אליהם והם ישנו את דעתם והתנהגותם.

שיהיה במזל טוב ובשעה טובה לכולם!

לעניות דעתי, יש כאן שני מקרים שונים, ואני לא יודעת איזה מהם מתאים לכם...

בכל מקרה, להורים שלכם אין זכות להגיד דברים גסים עליכם וכו', אבל אני רוצה לשתף אותך במשהו.

אני מכירה הרבה זוגות צעירים שתלויים מאוד- מאוד בהורים, מבחינה כספית, פיזית, וכו'. הם מצפים שההורים יתמכו, וההורים לא מסוגלים שלא לעשות זאת, ולעיתים זה עובר על הגבול של ניצול לשמו. במקרה כזה, אני חושבת שלהורים יש זכות לקחת את צאצאיהם לצד ולהסביר להם שהם לא בנק, ולא בייביסיטר ללא תחתית, ואיש גבול ליכולותיהם, ושיבינו שאם הם יביאו עוד ילדים- פשוט תיגמר החגיגה, ואז הם יצטרכו להתמודד עם העול לבד.

זה לגיטימי. אך אם המשפחה עומדת בזכות עצמה כמעט לגמרי (חוץ מעזרה פה ושם שזה ממש לגיטימי גם כן), ולהורים "סתם" לא נראה שהילדים צריכים להביא עוד צאצאים לעולם, זה ממש ממש לא לגיטימי...

מה גם שזה מתחזק אם ההורים אומרים זאת בצורה לא מכובדת.

אבל בכל מקרה, לדעתי כן יש מקום כלשהו לקחת את הילדים לשיחה, שיבינו את דעת ההורים- גם אם לא יסכימו איתה.

בס"ד,

שלום לך, ושבוע טוב ומבורך,

אני מאד מכירה את המצב שציינת כאן, לצערי הבת שלי היתה בו.

משום כך, לפעמים טוב שהזוג גר רחוק משני הצדדים, בכדי ללמוד להיות עצמאי ולהסתדר בכוחות עצמו.

הורי חתני, פחות או יותר אמידים, והם רגילים לתת, לתת,לתת בלי שכל, לדעתי.

אני זוכרת, כאשר אני הייתי נשואה חדשה, ההורים שלי נתנו לנו להתאמץ, ורק אז סייעו לנו, (שלא לדבר על הורי בעלי, שלא עשו כלום, לא חתונה, ותמיד, עד היום רק מפריעים, ה' ירחם).

ובכל אופן, גם דעתי כזאת, אני לא חושבת שצריך לעשות עבור הזוג משכנתא, לא צריך להיות בתוך החיים שלהם, ולא לתת להם כספים בלא הפסק, זה באמת לא ברז...

הם צריכים לעשות משכנא, למצוא בית, אפשר שימצאו בית, ואז יקחו משהו מבין, שיציע להם, יתן חוות דעתו, הם צריכים להחליט לבד אם מתאים אם לא..

ילדים, אם זה נופל על ההורים ??

זו בעיה, ההורים צריכים להביע לאט לאט ריחוק, הבעיה שיש הורים ש"ניכנסים לילדים לתוך הוורידים" ואח"כ מתחרטים, וזה מאוחר.

בענין ילדים,

כמו שכתבה תגובה אחרי, ילדים לא מובן מאליו, ילדיו זו ברכה, כל ילד מביא את הברכה עימו, רק צריכים להיות זוג בריא ובנוי, בכדי לשמש לילדים תמיכה, חום וחיסיון נפשי, את המשחקים הילדים "ירכשו" לבד בחיים.

בשעות טובות

והצלחה

אולי הם מרגישים שזה על חשבונם - אתם לא מסתדרים וזקוקים להרבה עזרה גם טכנית וגם כלכלית,או  שאולי אתם מותשים ועצבנים על הילדים   בכללי קשה להורים לראות שלילדים קשה וזוהי בד"כ הסיבה שהם משדרים לכם לא להגדיל את המשפחה ובכך את ההתמודדויות שלכם.

כמובן שההחלטה היא שלכם ועליכם גם להציב גבולות להורים וגם להרגיע אותם. במחיצתם אל תיראו עייפים ומותשים והשתדלו לשדר שמחה ואופטימיות. אני אישית בעד משפחות גדולות ויפות וגם חושבת שהסבתות צריכות לעזור כמה שהן יכולות. לא בלחץ אלא בכיף. נראה לי כסבתא שזוהי זכות גדולה בשבילי לעזור בהקמת המשפחות החמודות של ילדי ואני עושה זאת בשמחה עצומה ובהודיה להשי"ת אבל כמו שכתבתי, בכיף לפי זמני וכוחותי ולא בלחץ. בהצלחה ותיהנו ממשפחתכם.

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.