וברצינות-

אתם אנשים נשואים, מבוגרים, מגדלים ילדים ובאופן כללי מספיק אחראיים כדי לקבל החלטות לבד וזה השדר שצריך לעבור מכם. לפעמים המצב שבו אתם לפעמים מבקשים עזרה או מתייעצים ושואלים את דעתם מתפרש בטעות (!) כאילו אתם חסרי בטחון ואחריות. מציאות בריאה היא מצב שבו אתם יכולים לשמוע אותם אבל ברור לחלוטין לשני הצדדים שאלה החיים שלכם ואתם מקבלים את ההחלטה. אם הם לא מסוגלים לקבל את העובדה הזו אפשר להמנע מהנושאים האלה ולומר בנימוס שאנחנו עושים את השיקולים שלנו.

הרבה פעמים כשיש שדר ברור מצד הילדים ההורים מבינים שאין טעם להתערב.

לדעתי אין טעם בכלל לנסות להסביר ולשכנע - אתם לא תשנו אותם והם לא אתכם.

בסופו של דבר אני מעריכה שמהנכדים הם נהנים אז קחו אותם בערבון מוגבל, מתוך הבנה שהם באמת חושבים שזו טובתכם אבל אתם יכולים להראות להם מציאות אחרת וזה הכי חזק.

בהצלחה!

סליחה שאני שואלת,מה זאת אומרת דברים גסים עליכם?

אני הכנתי תגובה לגבי איך שאתם יכוים להתבגר מהמצב הזה,אבל אח"כ קראתי את תגובתך השניה והבנתי שהמצב יותר מסובך ממה שחשבתי.
זה דבר אחד לחשוב אחרת מכם וזכותם,אבל זה משהו אחר לדבר כך ועוד מאחורי גבכם,זה ממש מעכיר את האוירה בינים ולא פלא שאת רגישה לזה.
אני רק רוצה לקוות שהאחים מעמידים אותה במקומה  ולא מסכימים לשמוע  אותה מדברת עליכם כך מכל וכל.
חיזקו ואימצו,
במצב כזה ההמלצה הטובה ביותר שאני יכולה להמליץ לכם היא לעבוד טוב טוב על הזוגיות ולחזק את הזוגיות ביניכם מאד מאד.

לפני כמה שנים טיפלתי בקשישה שלבתה הצעירה היו אז 9 ילדים והיא היתה בהריון. היום יש כבר 11 ב"ה. ופעם היא הסיעה את אמה ואני הייתי איתן באוטו. האם הקשישה אמרה לבתה משהו שלא קלטתי בדיוק, על מספר הילדים וההריון הנוסף, אבל ברור שמשהו לא כ"כ לטובה, ואז הבת אמרה לה: "אמא, על מי מילדייך היית מוותרת?" הסבתא הזדעזעה ומייד ענתה לה בתוקף: "על אף אחד, מה פתאום!"  והבת אמרה בקול רגוע ובחיוך: "זהו בדיוק אמא." יש לציין שלסבתא היו בן ושתי בנות והיא היתה ניצולת שואה. לבן היו 3 ילדים, לבת השנייה 5 ילדים, ולשלישית 9 כאמור. היום יש כבר 11, והאחרון נולד קצת אחרי פטירת הסבתא ז"ל. הבת ישבה עליה שבעה כשהיתה בהריון עם הילד ה-11. למדתי הרבה מהמקרה הזה ומהבת הזאת, אשה מאוד אצילית, מקסימה וכנראה חזקה מאוד באופיה. גם בעלה.

בס,ד,

קראתי כאן על ה"כמה ילדים " - אח... אני אם ל3 ילדים, הראשונה נפטרה יומים וחצי לאחר לידתה, והיא מה זה חסרה לי ??

תמיד בקידוש, הייתי לוקחת את התינוקות אפילו בסלקל, העיקר לשים אותם ליד השולחן כמו שנאמר "בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך" - 3 זה מעט למדי, ניסיתי הכל, היו לי הפלות ועוד ... לא הזכיר זאת עכשיו, אבל לא יזום, אלא תוצר של משברים, דווקא מצד החם והחמה, אנשים פרימטיבים, בלתי ניסבלים, אשר ברוב טיפשוטם יורקים טיפשות ורוע.. אבל גם לא מוותרים בשום אופן על "הכבוד" שלהם. אנשים גרושים, שמתוך 8 ילידיהם, 2 נשואים, היתר גרושים ורווקים,

אני מאוד פגועה מהם, על השטיות שהם עושים, וההשלכה על הסביבה, זה לא נכון שצריך להבליג ולהביע חוסן, צריך לעצור זאת, כי לכל מילה טיפשית יש את ההשלכה השלילית שלה. ולפעמים יש לזה מחיר, מחיר קשה במיוחד.

ועוד משהו..

יהודית דיברה כאן על ההורים הדואגים, ובצדק, יש הרבה שדואגים לפרנסת נכדיהם, ולחיי ילדיהם בכבוד מול משפחה ברוכת ילדים, והאמיני לי, גם אני בסרט הזה, לביתי יש 3 בנים, מקסימים, ששניים מהם תאומים, ואני משנסת מותנים ובכמה פעמים בשבוע הולכת אליהם, עוזרת בנקיון בסדר, אני נקראת בלשון הומוריסטית "פיליפינית" - זה ממש לא מפריעה לי, הם יודעים להעריך ולכבד, ולתת את ההרגשה הטובה, וזה הכי חשוב, את הילדים נותן מתנה בורא עולם, ולכל ילד הנולד , נולד עימו המזל הטוב, הפתח של הברכה, ילדים זה הברכה הטובה ביותר מאת בורא עולם.

ו.. ההורים צודקים, אבל, צריך לדעת לענות להם בצורה אצילית כמו שנאמר כאן.

ובכל אופן,אין דבר יותר מבורך מזה.

בהצלחה רבה מאד

סבתוש..

לסבתי היקרה נפטרו 2 ילדות תינוקות ואני יודעת על לפחות הפלה אחת שהיתה לה, של בן, אחרי 6 בנות, ורק אחרי זה הגיע הבן המיוחל. היום הוא שוטר במז"פ. סה"כ יש לה 4 בנות ובן. הבכורה מביניהם היא אמי.

אמי היקרה איבדה את ההריון הראשון וגם את האחרון, זה שאחרי. היה אמור לי להיות לי עוד אח או אחות קטנים. ואין לי. סה"כ אנחנו בן ושתי בנות.

לי היו שתי הפלות עד שילדתי בן בכור ואחריו עוד בן, שניהם מתוקים ושובבים, שני ניסים קטנים-גדולים.

והמסר שלי שעולה מכל זה הוא: ילדים זה שמחה! ילדים זה ברכה! כן ירבו! כל ילד הוא מתנה מה', נס ופלא, אחד ויחיד, ואף אחד לא מיותר ולא יותר מדי. אף ילד אינו ברור מאליו. בוודאי אחרי השואה הנוראה. אני באמת מתאפקת לא לבכות עכשיו. ואם יש פה ושם הורים-סבים מבולבלים, שלא מבינים את זה, הלואי שהמסר הזה יגיע אליהם והם ישנו את דעתם והתנהגותם.

שיהיה במזל טוב ובשעה טובה לכולם!

לעניות דעתי, יש כאן שני מקרים שונים, ואני לא יודעת איזה מהם מתאים לכם...

בכל מקרה, להורים שלכם אין זכות להגיד דברים גסים עליכם וכו', אבל אני רוצה לשתף אותך במשהו.

אני מכירה הרבה זוגות צעירים שתלויים מאוד- מאוד בהורים, מבחינה כספית, פיזית, וכו'. הם מצפים שההורים יתמכו, וההורים לא מסוגלים שלא לעשות זאת, ולעיתים זה עובר על הגבול של ניצול לשמו. במקרה כזה, אני חושבת שלהורים יש זכות לקחת את צאצאיהם לצד ולהסביר להם שהם לא בנק, ולא בייביסיטר ללא תחתית, ואיש גבול ליכולותיהם, ושיבינו שאם הם יביאו עוד ילדים- פשוט תיגמר החגיגה, ואז הם יצטרכו להתמודד עם העול לבד.

זה לגיטימי. אך אם המשפחה עומדת בזכות עצמה כמעט לגמרי (חוץ מעזרה פה ושם שזה ממש לגיטימי גם כן), ולהורים "סתם" לא נראה שהילדים צריכים להביא עוד צאצאים לעולם, זה ממש ממש לא לגיטימי...

מה גם שזה מתחזק אם ההורים אומרים זאת בצורה לא מכובדת.

אבל בכל מקרה, לדעתי כן יש מקום כלשהו לקחת את הילדים לשיחה, שיבינו את דעת ההורים- גם אם לא יסכימו איתה.

בס"ד,

שלום לך, ושבוע טוב ומבורך,

אני מאד מכירה את המצב שציינת כאן, לצערי הבת שלי היתה בו.

משום כך, לפעמים טוב שהזוג גר רחוק משני הצדדים, בכדי ללמוד להיות עצמאי ולהסתדר בכוחות עצמו.

הורי חתני, פחות או יותר אמידים, והם רגילים לתת, לתת,לתת בלי שכל, לדעתי.

אני זוכרת, כאשר אני הייתי נשואה חדשה, ההורים שלי נתנו לנו להתאמץ, ורק אז סייעו לנו, (שלא לדבר על הורי בעלי, שלא עשו כלום, לא חתונה, ותמיד, עד היום רק מפריעים, ה' ירחם).

ובכל אופן, גם דעתי כזאת, אני לא חושבת שצריך לעשות עבור הזוג משכנתא, לא צריך להיות בתוך החיים שלהם, ולא לתת להם כספים בלא הפסק, זה באמת לא ברז...

הם צריכים לעשות משכנא, למצוא בית, אפשר שימצאו בית, ואז יקחו משהו מבין, שיציע להם, יתן חוות דעתו, הם צריכים להחליט לבד אם מתאים אם לא..

ילדים, אם זה נופל על ההורים ??

זו בעיה, ההורים צריכים להביע לאט לאט ריחוק, הבעיה שיש הורים ש"ניכנסים לילדים לתוך הוורידים" ואח"כ מתחרטים, וזה מאוחר.

בענין ילדים,

כמו שכתבה תגובה אחרי, ילדים לא מובן מאליו, ילדיו זו ברכה, כל ילד מביא את הברכה עימו, רק צריכים להיות זוג בריא ובנוי, בכדי לשמש לילדים תמיכה, חום וחיסיון נפשי, את המשחקים הילדים "ירכשו" לבד בחיים.

בשעות טובות

והצלחה

אולי הם מרגישים שזה על חשבונם - אתם לא מסתדרים וזקוקים להרבה עזרה גם טכנית וגם כלכלית,או  שאולי אתם מותשים ועצבנים על הילדים   בכללי קשה להורים לראות שלילדים קשה וזוהי בד"כ הסיבה שהם משדרים לכם לא להגדיל את המשפחה ובכך את ההתמודדויות שלכם.

כמובן שההחלטה היא שלכם ועליכם גם להציב גבולות להורים וגם להרגיע אותם. במחיצתם אל תיראו עייפים ומותשים והשתדלו לשדר שמחה ואופטימיות. אני אישית בעד משפחות גדולות ויפות וגם חושבת שהסבתות צריכות לעזור כמה שהן יכולות. לא בלחץ אלא בכיף. נראה לי כסבתא שזוהי זכות גדולה בשבילי לעזור בהקמת המשפחות החמודות של ילדי ואני עושה זאת בשמחה עצומה ובהודיה להשי"ת אבל כמו שכתבתי, בכיף לפי זמני וכוחותי ולא בלחץ. בהצלחה ותיהנו ממשפחתכם.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....