מה הבעיה בעניין הילדים?

אנחנו בשנת 2014 והמידע נגיש לכולם. מי שאומר שרוצה ילדים, הוא אדם אחראי ודואג לעצמו. או שבדקו ואז השאלה סתם מכאיבה ומתייחסת אליהם כאל ילדים קטנים. או שלא בדקו ויש להם סיבה. וגם אז זה סתם מכאיב. אז למה?

אלא אם הם בדקו אם יש ומה היא. 

יש היום רופאי נשים שדוחפים סתם כדורים ורעיונות בלי לדעת מה הם עושים וזוגות מבזבזים זמן וכוחות במקום לגשת מיד לרופאי פוריות.

ולא כולם יודעים שיש הבדל בין רופא נשים למומחה פוריות.

- - -

באותו הקשר - כל אחד ובמיוחד אישה שמצפה צריכה להכניס לה חזק לראש: את לא חייבת תשובות ודווח על מצבך לאף אחד בעולם!!

מנסיון,של כמעט 3 שנות נישואין.

מה שעוזר להתמודד,

זה לעבוד,לפתח תחביבים,לעשות דברים כיפיים ביחד.

אם את צריכה עוד משהו מוזמנת לאישי.

מניסיון,

תנצלו כל שניה!!!

אם הייתי יכולה להחזיר את הזמן אחורה, לתקופת הציפיה מורטת העצבים, הייתי עושה ה-כל אחרת:

בלי כל הדמעות, בלי כל האכזבות, בלי תחושת הבושה שליוותה אותי בכל שאלה של "כמה ילדים יש לך וכמה זמן אתם נשואים?".

בלי הריבים המיותרים, בלי העצבים שלמה לה יש והיא אפילו לא דתיה.

שתבין,כשנפקדנו בעלי אמר "הדבר הכי טוב בהריון הזה - זה שהפסקת לבכות"...

עם המון טיולים, ישיבות בבתי קפה או פארקים ופיקניקים, בילויים משותפים, שיחות ופינוקים עד אור הבוקר...

ב"ה אחרי כמה זמן זכינו לילדה, ואין מודה יותר ממני להשי"ת, אבל תחשבו על זה שאחר כך אפילו סתם להסתובב ביחד זה לא פשוט, יש טונות של דברים לקחת אם הקטנה מצטרפת ואם היא לא אז צריך בייביסיטר ובמקרה שלי יש גם אי רגיעה מסויימת...

נכון שיש קנאה, אל תרגישו לא נעים, זה ברור וזה מתבקש (לכולם חוץ מלבעלי), אז מה? - אתם בני אדם.

תחשבו על זה שאצל החילונים מונעים מתוך בחירה!!! - כמה יתרונות יש בזה שלא מתחילים נישואים מיד עם הבחילות והלחץ של ההריון.

כמה רווחה כלכלית יש לכם עכשיו, אתה לא מבין!! גם אם יש לכם רווחה באופן כללי - אח"כ הכל משתנה, ילדים זה המון המון כסף!! תהנו, תבזבזו, תחיו טוב בגשמיות,

תפנקו אחד את השניה, כי גם להורים לילדים הכי שקטים יש מעט מאד זמן ביחד בחודשים שלאחר הלידה.

שיעורי תורה ביחד, אפילו מול המחשב, כל שכן ביישוב או בעיר.

אם אתם בבית שאתם מתכננים להשאר בו הרבה זמן - תעשו את כל התיקונים שאתם צריכים - אין אח"כ זמן לכלום.

בעלי ואני היינו מרכזים שיעורי תורה בעירנו  פעם בשבוע - ככה גם היינו שומעים ביחד וגם עושים חסד עם אלו שהגיעו. מאז הלידה עזבנו כי זה היה בשעות הערב.

כמובן - עבודה נוספת - היום אין לי אפשרות כמו לפני הלידה.

כל החלומות שלכם - זה הזמן! כשיש ילדים (שאצלי זה היה חלום בפני עצמו - אין זמן לשום דבר, אין לפעמים כסף לשום דבר ולפעמים גם אין מוטיבציה לשום דבר)

מאחלת לכם המון הצלחה, שתדעו - זה מצב זמני ויהיו לכם בע"ה המון ילדים.

שמונעים ויש היתרים לזה ויש גם חילוניים שלא מונעים אז נא לא להכליל. אהבת ישראל.

וחולקת על- "כשיש ילדים אין זמן וכסף לשום דבר" אולי יש פחות מהזמן ומהכסף שהיו קודם אך אני חושבת שכדי לעודד מישהו לא צריך להראות לו את החסרונות בדבר שהוא כ"כ מחכה לו, אין כמו ילדים, על אף האתגרים שמצטרפים לגידולם.וה' דואג לפרנסה, ביחד עם השתדלות ותפילה. לא כל מי שיש לו ילדים הופך לעני ורש וחסר דקה לנשום...

מקווה שלא פגעתי- רק מחלוקת שכלית אז קחי ברוח טובה...

גם אנחנו חיכינו וגם בין לבין קצת חיכינו (לא הרבה)

חשוב לדעת שהכל מותאם לכם ולזוגיות ולצרכים שלכם מלמעלה באופן מדויק

וטוב, והילד בע"ה יגיע גם יגיע.

בינתיים מסכימה עם ארץ טרופית יפה שכתבה שכדאי לנצל כמה שיותר לכל כיוון.

אני הייתי מנצלת לטיפול זוגי או גם לשיפוצים והוצאות שכיום ברוך ה' אין זמן 

ותקציב עבורן.

פרט לכך, יש ספר בשם 'שחר אבקשך' שעוסק בנושא הזה ומסייע בהתמודדות

זו מבחינה אמונית.

בשורות טובות בקלות שמחה ובזמן המתאים!

הרבה אמונה בע"ה

אני רוצה להוסיף, שכשמצפים הרבה זמן, יש נטיה לחשוב שברגע שהילד יגיע הכל יהיה מושלם - המתחים יירדו, שהרי עיקר המתחים נבעו מהציפיה, התסכול יירד, הזמן יהיה פנוי יותר, כי עכשיו הוא מתבזבז על מעקבי ביוץ, אולטראסאונד, רופאים והתחייבויות...

בקיצור, חושבים שהכל זה מה שאתה רואה מבחוץ - זוג יפה לבוש יפה שמסיע עגלה עם ילד בריא ויפה

כתוצאה מזה יש אכזבה מסויימת, ברמה של "אם קודם היה לי קשה, ועכשיו אחרי לידה קשה לי - מה לא בסדר איתי?"

לכן כדאי לדעת, שאין הנחות ברמת ההריון וברמת הלידה, ברמת השינה בלילה, הכביסות, הכלכלה וכו' - אפילו להורים שחיכו יותר זמן.

ואם הובנתי אחרת - מחילה,

בשורות טובות בקרוב ממש!

אין לי ספק שלהיות זוג עם ילד 

זה הרגשה טובה יותר ומאושרת!

אין את כל הטיפולים שלא פשוטים ברקע

ואין את כל המתחים והשאלות,

האם אהיה פעם אמא ומתי זה יקרה.

אני לא חושבת שהכל ורוד אח"כ

אבל זה מאוד מזכיר לי שלפני שהתחתנתי כל הזמן אמרו לי:

"כשמתחתנים לא הכל ורוד"

וכשהתחתנתי לא הכל היה ורוד,אבל הרבה דברים כן

ומאוד שמחתי שהתחתנתי

ואין מה להשוות בין רווקה לנשואה.

אז אותו דבר אני מניחה פה,

שכשיש ילדים לא הכל ורוד,אבל הרבה רגעים כן ורודים יותר ממה שהיו לפני זה,

יש עדיין קשיים אבל יש גם רגעים יפים.

רק אומרת את נקודת ההסתכלות שלי.

ומוסיפה שכמובן אפשר להנות גם בזמן שאין עוד ילדים..

מבחינות מסויימות יותר קשה עם תינוק קטן (פחות ניידים, הרבה הוצאות, לילות בלי שינה וכו')

ולמרות זאת- אי אפשר להשוות בכלל את הקשיים האלה לקשיים של הצפיה.

הרבה יותר נעים לדעת שהזמן והכסף הולכים על תינוק מתוק שאת מגדלת (וגם כשלא קל איתו הוא עדין הילד שלך)

מאשר לדעת שהם הולכים על בדיקות ורופאים (שלא ברור אם זה יצליח או לא)

והמתח הזה של לא לדעת מה יהיה בעתיד ממש מייאש (לא לדעת אם יהיה טוב בסוף או שלא)

זה נכון שצריך לדעת את הקושי ולא לחשוב שהכל יהיה קל וטוב (אחרת מתאכזבים),

אבל אין שום השוואה בין שני המצבים (כך שלא נכון להשוות)

ובאמת יש המון הוצאות על הטיפולים

שלפעמים כבר מחכים שיגיע התינוק וההוצאות יהיו עליו.

ובכתה. וקינאה. וזעמה. וכעסה. והתפללה. ורצתה.

ולקח זמן..

וב"ה היום יש לנו תינוק חמוד ויפה.

דווקא ממקום של מישהי שחכתה- אני יודעת מזה. אני יודעת איך זה.

למרות הצער והכאב שחויתי..

לצערי אני יודעת שלא יכולתי אחרת.

ובנימה אישית-

אני כ"כ מתפללת לה' שלילד השני שלנו בע"ה יחסוך לנו את ההמתנה הכואבת והמורטת עצבים הזאת.

לא רוצה לייאש..

אבל כן, זאת תקופה קשה מאוד. שקשה מאוד להסתכל ולהנות בה מהרחב האישי.. 

ומי שמצליחה- כל הכבוד לה.

אני לצערי לא ממש מצאתי בה נקודות אור.. וכל הנקודות אור שכתבתם (ניידות, וכו') נדמו בעיניי לחושך, שוב לחוסר הזה להבהב לו...

מה שחיזק אותי:

ברכות מרבנים.

סגולות

ובכי בכי לה' יתברך עם כל מחזור שקיבלתי.. שהתשובה "לא" כ"כ מוחצנת..

הרגשתי שבאמת יש מישהו שם ששומע, שלמרות השלילי יגיע גם החיובי.

וגם באיזה שהוא שלב חשיבה חיובית...

לעמוד מול המראה "אני בע"ה בהיריון, ההיריון שלי מדהים וטוב" זה עזר לי ממש להאמין בזה. שהנה. זה קרוב.

וכמובן כמובן כמובן-

ה' נתן חכמה ובינה ודעת לרופאים..

ללכת לרופא.

לשאול מה הבעיה.

ואם צריך- אז לעשות מבחינה רפואית מה שניתן.. (הרבה פעמים זה לא דברים מסובכים... כדאי לקוות לטוב. שגם אצלך זה משהו "קל")

וסליחה אם ייאשתי מישהי.

מספרת על עצמי....

ופותחת השירשור- את מוזמנת לאישי...

וכן. טוב להעלות את הנושא. צריכים לדעת במיוחד אצלנו שזה לא "הוקוס פוקוס" שלוקח זמן, ולהיות יותר רגישים.. (וגם תזכורת לעצמי... )

הטיפולים עולים הון, ברפואה מערבית ומשלימה כאחד. להפך, יש להם ים הוצאות והרבה כמוך לא מבינים את זה וחושבים שהם יכולים לחסוך ולהתעשר. אז גם המשפחה והחברה לא ממש עוזרים.

אז מצחיק שאת אומרת לי שאני לא יכולה להבין...

נתתם לי חומר למחשבה.

אשמח לעוד תגובות, אתם לא יודעים כמה זה מחזק ומעודד.

הייתי בשיחה של רב מיוחד, והוא איחר ב-45 דקות. חלק מהנשים התעצבן מהאיחור, אבל הוא נכנס בשלוות נפש ואמר שבינתיים יכולנו להכין כלי לקבל את השיעור.

(הוא איחר בגלל תקלה טכנית באוטו או משהו כזה).

זה הדבר היחיד שאני זוכרת בצורה מפורשת מהשיעור- כשיש המתנה, צריך בינתיים להכין כלי לקבל את השפע ש-ה' מזמן לנו.

אפשר גם לנצל את הזמן לבנית הקשר עם הקב"ה- להוליך אליו את כל הרגשות- התקווה, הציפיה, התפילה, האכזבה ועוד. להיות מולו בכל. להאמין שהכל מאיתו והכל לטובה.

יהי רצון שתספרי לנו בשורות טובות בקרוב.

אני קוראת את מה שאת כותבת וגם שאר הנשואות וזה בהחלט קשה גם אני הייתי רוצה כבר ילדים וקשה מאוד כל חודש להתאכזב

בעלי אומר לי שכנראה משמיים הקדוש ברוך הוא רוצה אחרת כי הוא מחכה שאנחנו נשתפר נתחבר יותר נהיה מוכנים יותר ואולי בדור הזה אפשר להוסיף שזה דור שבו הנסיון זה אמונה בה' למרות הכל.

אני מאחלת לך בקרוב בקרוב תזכו לחבוק בן או בת מתוך בריאות ושמחה ובעיקר בריאות הילד. 

צריך לזכור שלא תמיד הריון זה מה שטוב. יש כאלה שבהריון ואז יולדות לא על אף אחד מישראל ילד עם בעיה. אז אולי עדיף לחכות קצת ולא לסבול כל החיים מבעיה כזו למשל.

הכל הכל מאיתו יתברך אך ורק לטובה תכניסי את זה טוב לראש רק לטובה זה הכי טוב לכם עכשיו אז אם את רוצה משהו אחר זה אומר שזה פחות טוב לך.. (אומרת את זה בכאב וקושי גם לי לא קל להגיד..)

בהצלחה רבה בעז"ה!!

חשוב שאנשים יהיו מודעים לקושי הזה ובד"כ הנושא הזה מושתק.

(קבוצה של זוגות מחכים שקמה לאחרונה, יש להם מפגשים פעם בחודש.

תגגלי...

מחברה שהלכה למפגש שלהם- שמעתי שזה טוב ומחזק) 

http://en.calameo.com/read/001660802ffecf13dd5bb

אתם בטח מתפללים על אחרים במצב שלכם, וה' יענה לתפילתכם.

לי עזר המשפט - כל מה שלא הורס - מחשל. כל ניסיון שאנחנו מצליחים לעמוד בו  - מחזק את הזוגיות שלנו. מחזק את הקשר שלנו עם הקב"ה. אני אגיד את זה, ואולי זה ישמע לך לא במקום, אבל לעיתים אני מתגעגעת לתקופה הזו, לא ברמת הציפייה והכאב והחוסר וודאות, הקנאה וההסתגרות - לזה אני לא אגיד שאני מתגעגעת.. אבל כן לתפילות האמיתיות מעומק הלב (שגם היה זמן בשבילם..), לקשר המיוחד שהרגשתי לקב"ה, לקשר המיוחד שלי ושל בעלי - שכל פעם שהוא נפל - אני הצלחתי לחזק (זה קרה פחות..) וכל פעם שאני נפלתי - הוא חיזק אותי (זה קרה יותר..), וכמובן - לזמן, פשוט זמן איכות, לזוגיות, ללימודים, לעבודה, להתנדבויות ולכל מה שהיה לי חשוב.

אני לא אגיד שהיה לי קל (יש כאלה שעברו את הפז"ם שלי של 3+ שנים, אני לא יודעת מה להגיד להם, אבל פז"ם של שנתיים, גם אני עברתי...), היו ימים שהייתי בוכה המון, בעיקר בכמה חודשים שחיכינו כבר להתחיל טיפולי הפרייה, והיה המון חוסר ודאות מתי זה כבר יקרה, ומצד שני רצון שיקרה נס והכל יהיה טבעי... אבל עדיין - כנראה זה מה שהיינו צריכים לעבור.

(במשך השנים, קרה שהיו לנו נסיונות מסויימים בזוגיות, תמיד המחשבה על הזמן הזה - נתנה לי המון כוחות מחודשים - לדעת ש"אין כמו בעלי" - כי מי היה עומד לצידי כמוהו... זה נתן לי המון, התמיכה שלו והחיזוק שלו בזמן הזה, וגם לו, משהו כמו "לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" - שגם שלא הכל פשוט בחרנו בביחד, זה נותן המון גם כשיש קשיים אחר כך - שנובעים מהתמודדויות שונות בחיים)

וכמובן - לא להתעלם מהבעיות - לבדוק אצל הרופאים הכי טובים מה הבעיה, למצוא את בית החולים/המרפאה הכי מקצועים והכי אמפטיים שייתנו מענה ויעזרו (אני אישית עברתי ממקומות שהמליצו לנו - אבל לא התחברתי לגישה ועשה לי "לא טוב" להיות מטופלת שם). אם אתם בעניין וזה מחזק אתכם - ללכת לרבנים לבקש ברכה, ומרבנים שלא נותנים ברכות - לבקש שיתפללו.. 

ואם אתם לא מתביישים ומוכנים לכך - לשתף את מי שאתם מרגישים קרובים, אני לא כל כך שיתפתי, ואני מצטערת על כך. זה לא מועיל לשמור בבטן, ואני לא חושבת שיש מקום לבושה - אבל זו הגישה שלי רק אחרי הילד הראשון. לשתף את המשפחה הקרובה, חבר/חברה טובה, שכן/שכנה שבאמת מתעניינים ורוצים בטובתכם - יכול לתת לכם נקודות אור וקרבה בכל מני מקומות שאתם מרגישים ריחוק - כי אתם לא יודעים מה אנשים חושבים עליכם, והם מפחדים לגעת בנקודות רגישות. כל ההילה והסודיות סביב הנושא - עלי אישית מאוד העיקה ואני חושבת שהיא די מיותרת.

בהצלחה , ושתתבשרו בשורות טובות בקרוב, אמן!! 

לא?

אני מצטרפת להמלצה שלא לשמור דברים בבטן.

אני מטבעי מאד פתוחה, אבל בהתחלה הייתי מאד סגורה בנושא הזה דווקא.

ברגע שהתחלתי לדבר על הנושא בחופשיות מצאתי הקלה גדולה.

אבל כמובן כל אחד יעשה מה שהוא מוצא שטוב לו.

בס"ד

מעריצה אתכן, כל אחת ואחת שהצליחה להתחזק מהמקום הזה. שהצליחה לבחור בתפילה ובסגולות ולא התייאשה.

לצערי, הפתרון שלי הוא התעלמות מוחלטת עד כמה שאפשר ולהתפלל שיגמר כבר. מידי קשה. את נשמעת נינוחה (עד כמה שאפשר במצב הזה) ומלאה באמונה תמימה.  לצערי, אנחנו כמעט באותו מצב (מחכים קצת יותר) ומתפללים עדיין לישועה. לי אישית אין כוח להתמודד עם זה. כל הגיסות שלי יולדות. ניתקתי קשר עם חברות טובות שהתחתנו מהפחד שהן יכנסו לפני (מה שקורה...  ב"ה!). אני כרגע בורחת מהמציאות הזו. ה' ייתן לי פתרון!!

[אנחנו נשואים שנתיים וארבע אם זה עוזר..]

ניתוק קשר עם חברות הוא ממש בעייתי - אני מקווה שאת לא נשארת לבד בגלל זה..

ושתצאי בידיים מלאות בקרוב ממש!!

הן- איך שומרים עליו מבחינת צניעות בשיח

איך שומרים עליו מבחינת צנע הפרט 

ומאידך- 

איך עושים אותו מקום נעים ופתוח כדי לשאול ולענות, לשתף, לחבק... 

המקום להמשיך נקרא "רופא פוריות" שהוא לא "רופא נשים" רגיל- יש לו התמחויות מיוחדות 

אני דווקא נתתי לעצמי להרגיש הכל.

כעס, יאוש, אכזבה. לא יכולתי להתפלל חוץ מבזמן לפני המחזור שזה היה: שרק לא יגיע, שרק לא יגיע, שרק לא יגיע....

בניסיון האחרון - אני מקווה שזה לא יבהיל  או יזעזע ויעליב- עמדתי בשירותים לא לבושה, ובכוונה וקיללתי את אלוקים. לא כי אני לא מאמינה, דווקא כי אני כן, ומגיע לי, ואין בי שום דבר לא בסדר. רציתי לזעזע את הקדוש ברוך הוא שלנו. להראות לו שהגיעו מים עד נפש, ושאני לא יכולה יותר. למרות כל זאת ואלי בזכות כל זאת, זה עבד....

 תפילה ייאשה אותי, הכל ייאש אותי ונתתי לעצמי להיות מיואשת, אבל המשכתי לנסות, עשיתי דיקורים, בדיקות רחם ומה לא.

הסתבר שהבעיה העיקרית שלי היתה שאני לא נשואה וזרע גוי הוא לא בעל. והנה היגענו לעוד נושא שהוא סגור ואסור לדבר עליו.

בכיתי כי אני לבד, בכיתי על סוג המשפחה שתהיה לי, בכיתי וכעסתי על הכל וזה מה שדחף אותי חודש אחרי חודש אחרי חודש. התייאשתי, אבל אמרתי- אחרי כל זה לא לנסות עוד פעם? אני אעשה לאלוקים דווקא, ואני אראה לו מזה. זה יצליח אם הוא רוצה או לא!

הייתי עצמי בכל רמ"ח אברי, מהניסיון הראשון ועד לזה שהצליח  וכשזה עבד רמת ההודיה שלי לה'  עברה את הכעס ונסוקה למרומים, וזאת אני, וזה בסדר. ויש כעס שאני לבד ובודדה, ויש פחד שההריון לא יצליח ויש פחד שלא יהיה לי אומץ לעוד ילדים ויש פחד ש....ויש כעס עם הפחד כי שוב, מה סה"כ רציתי, משפחה להעשיר בה את עם ישראל?

לעולם לא אשכח את הזמן הזה.

העצה- לבחון את כל מה שאת מרגישה, לשתף את בעלך שתהיו כמה שיותר ביחד בזה והעיקר- לנסות ולנסות ולנסות ולנסות . כמו דייטים, רק שפה את מדברת עם ה' ולא צריכה להתחבט אם הוא "האחד" או לא והוא יקבל באהבה כל מה שאת זורקת עליו.

רוצה להמליץ.. יכול להיות שכבר דובר,

על ד"ר דרור רוטקוביץ,

רופא דתי מבית אל מטפל בירושלים,

רופא ונטורופט, שהוא פשוט אומן במה שקשור לרפואת נשים,

ולפריון.

ראיתי חברות שנפקדות בעזרתו ממצבים תקועים או אפילו מיואשים,

כל אחת ועניינה,

וגם באופן אישי - ב"ה עזר לנו להיפקד, ושומר על ההריון הלא פשוט בשתי ידיים ובתבונה שאי אפשר למצוא ברפואה הרגילה..

כמובן -- שגם הגבר יכול לבוא ולהיבדק , ובכלל הראיה שלו מאוד הוליסטית ושלימה.. 

ראיתי ממנו כמעט 10 נשים שנפקדו .. ממש ממש ממש ממליצה.

והכל ביראת שמיים.

02-5382538

משאירים הודעה בתא קולי, וחוזרים אליכם מ02 אחר, שימו לב לפלאפון והיו זמינים.

בהצלחה רבה. 

ישועות ונחמות.

אני יודע שזה מצב לא פשוט...

אני מכיר את זה משני כיוונים (אני בן יחיד (ממש לבד) והייתי אבא לבן יחיד במשך 6 שנים עד שב"ה לפני שנה נולדו לנו תאומים)

עצה קטנה לי אליכם, לנו זה ממש עזר וזה שלא הפריע לנו לדבר על זה (זה לפעמים חוסך את כל הסודיות והמריבות והוויכוחים שבאים בגללן) זאת אומרת אם הייתה לנו סיטואציה מוזרה מול חברים תוך כדי שיחה לא הרגשנו בזה משהו מביש אלא הסתכלנו על זה כבעיה רפואית רגילה. 

דבר שני תתפללו על אחרים ותבקשו בשבילם בדיוק כמו שאתם מתפללים על עצמיכם

דבר שלישי האמונה שב"ה בסוף זה יבוא ושאתם מוכנים לעשות הכל בשביל זה כלומר לא להתייאש...(להתייעץ עם רופאים עם מכון פועה להחליף רופא אם צריך (אצלנו זה מה שעזר אחרי 6 IVF במקום אחד הלכנו לד"ר ברקוביץ' מגב"ש ובטיפול הראשון אצלו ב"ה באו התאומים))

שיהיה לכם המון הצלחה ובשורות טובות במהרה

תוכלו לפנות באישי במידת הצורך...

אכן ניסיון.

אבל שנתיים - זה לא כ"כ הרבה.  אל יאוש. מכיר מישהי שהתעכבה אפילו יותר ויותר,  ואח"כ - באופן טבעי - בלעה"ר ממש הרבה ילדים.

אתם צודקים - לשמוח בינתיים אחד בשני, להגיד לעצמכם אולי, נו, בית טוב - יסודות טובים..

קנאה זה באמת קשה. אולי תגידו לעצמכם: מידה כנגד מידה - נשמח עם האחרים, וה' ישמח איתנו... "כביש עוקף" כזה..

להאמין שהשמחה וההודאה עצמה אינה רק "נפעלת", היא גם פועלת. כלי לברכה..

באמת שה' ישמחכם בקרוב ממש. 

וכל הכבוד על המחשבה איך לנתב לצמיחה. זה עצמו מראה על מעלתכם.

בשו"ט בקרוב.

היינו נשואים חמש שנים.

ב"ה עברנו לשכונה טובה יותר....

משנה מקום - משנה מזל. הריון ראשון מוצלח!

 הרופאים היו כ"כ המומים ששכבתי בשמירת הריון כל ההריון.

לאחר כמה הריונות, עברנו תקופה של עקרות משנית.

עד ש... מישהי טיפלה בי בבעיות גב ברפלקסולוגיה.

אחרי 3-4 טיפולים,ב"ה הריון!

הסיפור חזר על עצמו 3 שנים אח"כ~

אז נפל האסימון!!!

בכוחה של הרפלקסולוגיה ועוד שיטות,ניתן לפתוח חסימות בגוף!

היום אני מטפלת ברפלקסולוגיה ושמנים אתריים.

ומתפללת שתמיד אוכל להיות שליחה נאמנה ל"רופא

כל בשר ומפליא לעשות"!

בהצלחה לכולם!!!

היינו נשואים 3 שנים עד שהגיע הראשון ומיד אח"כ השני.

אנחנו לא לקחנו את זה כ"כ קשה, זה היה מאוד שקוף שכזוג אנחנו צריכים את הזמן. היה לנו מה לבנות יחד.

הלכתי מידי פעם לרופאת נשים. הבדיקות גמרו אותי.

התקיעה הייתה, נראה לי, במובן הרוחני: גם עזבתי את הבי"ס בו עבדתי. וגם נקלטתי 40 יום אחרי שהייתי באומן.

נראה לי שהבי"ס מאוד תקע אותי. ור' נחמן המתוק המתיק לי את העניינים.

אבל כל אחד  (זוג) ועניינו.

היו קשובים. ובעזרת ה' בקלות תצליחו.

אבל שתדעו שזה ממש לא אומר מה יקרה בעתיד. הייתי בשוק חיי שהשני הגיע כ"כ מהר ובקלות, ישתבח שמו!

בקרוב אצלכם ואצל כל מי שצריך

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

ומחפש להיות טוב מבלי לדרוך ולרמוס אחרים בשם הצדקנות והצדקות

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב