נשואים ב"ה כשנתיים, עדיין אין ילדים.
משתדלים להסתכל על מה שיש ולהודות וכמובן לנצל את הזמן שמאפשר להעמיק את הקשר בינינו.
עם כל זאת, הציפייה קשה והדרך מתארכת.
הקנאה לעיתים מבצבצת ועם כל הרצון לפרגן לכל מי שמסביב זה קשה.
איך מנתבים את המצב הזה להתחזקות וצמיחה?
מה הבעיה בעניין הילדים?
אנחנו בשנת 2014 והמידע נגיש לכולם. מי שאומר שרוצה ילדים, הוא אדם אחראי ודואג לעצמו. או שבדקו ואז השאלה סתם מכאיבה ומתייחסת אליהם כאל ילדים קטנים. או שלא בדקו ויש להם סיבה. וגם אז זה סתם מכאיב. אז למה?
אלא אם הם בדקו אם יש ומה היא.
יש היום רופאי נשים שדוחפים סתם כדורים ורעיונות בלי לדעת מה הם עושים וזוגות מבזבזים זמן וכוחות במקום לגשת מיד לרופאי פוריות.
ולא כולם יודעים שיש הבדל בין רופא נשים למומחה פוריות.
- - -
באותו הקשר - כל אחד ובמיוחד אישה שמצפה צריכה להכניס לה חזק לראש: את לא חייבת תשובות ודווח על מצבך לאף אחד בעולם!!
מנסיון,של כמעט 3 שנות נישואין.
מה שעוזר להתמודד,
זה לעבוד,לפתח תחביבים,לעשות דברים כיפיים ביחד.
אם את צריכה עוד משהו מוזמנת לאישי.
מניסיון,
תנצלו כל שניה!!!
אם הייתי יכולה להחזיר את הזמן אחורה, לתקופת הציפיה מורטת העצבים, הייתי עושה ה-כל אחרת:
בלי כל הדמעות, בלי כל האכזבות, בלי תחושת הבושה שליוותה אותי בכל שאלה של "כמה ילדים יש לך וכמה זמן אתם נשואים?".
בלי הריבים המיותרים, בלי העצבים שלמה לה יש והיא אפילו לא דתיה.
שתבין,כשנפקדנו בעלי אמר "הדבר הכי טוב בהריון הזה - זה שהפסקת לבכות"...
עם המון טיולים, ישיבות בבתי קפה או פארקים ופיקניקים, בילויים משותפים, שיחות ופינוקים עד אור הבוקר...
ב"ה אחרי כמה זמן זכינו לילדה, ואין מודה יותר ממני להשי"ת, אבל תחשבו על זה שאחר כך אפילו סתם להסתובב ביחד זה לא פשוט, יש טונות של דברים לקחת אם הקטנה מצטרפת ואם היא לא אז צריך בייביסיטר ובמקרה שלי יש גם אי רגיעה מסויימת...
נכון שיש קנאה, אל תרגישו לא נעים, זה ברור וזה מתבקש (לכולם חוץ מלבעלי), אז מה? - אתם בני אדם.
תחשבו על זה שאצל החילונים מונעים מתוך בחירה!!! - כמה יתרונות יש בזה שלא מתחילים נישואים מיד עם הבחילות והלחץ של ההריון.
כמה רווחה כלכלית יש לכם עכשיו, אתה לא מבין!! גם אם יש לכם רווחה באופן כללי - אח"כ הכל משתנה, ילדים זה המון המון כסף!! תהנו, תבזבזו, תחיו טוב בגשמיות,
תפנקו אחד את השניה, כי גם להורים לילדים הכי שקטים יש מעט מאד זמן ביחד בחודשים שלאחר הלידה.
שיעורי תורה ביחד, אפילו מול המחשב, כל שכן ביישוב או בעיר.
אם אתם בבית שאתם מתכננים להשאר בו הרבה זמן - תעשו את כל התיקונים שאתם צריכים - אין אח"כ זמן לכלום.
בעלי ואני היינו מרכזים שיעורי תורה בעירנו פעם בשבוע - ככה גם היינו שומעים ביחד וגם עושים חסד עם אלו שהגיעו. מאז הלידה עזבנו כי זה היה בשעות הערב.
כמובן - עבודה נוספת - היום אין לי אפשרות כמו לפני הלידה.
כל החלומות שלכם - זה הזמן! כשיש ילדים (שאצלי זה היה חלום בפני עצמו 
- אין זמן לשום דבר, אין לפעמים כסף לשום דבר ולפעמים גם אין מוטיבציה לשום דבר)
מאחלת לכם המון הצלחה, שתדעו - זה מצב זמני ויהיו לכם בע"ה המון ילדים.
שמונעים ויש היתרים לזה ויש גם חילוניים שלא מונעים אז נא לא להכליל. אהבת ישראל.
וחולקת על- "כשיש ילדים אין זמן וכסף לשום דבר" אולי יש פחות מהזמן ומהכסף שהיו קודם אך אני חושבת שכדי לעודד מישהו לא צריך להראות לו את החסרונות בדבר שהוא כ"כ מחכה לו, אין כמו ילדים, על אף האתגרים שמצטרפים לגידולם.וה' דואג לפרנסה, ביחד עם השתדלות ותפילה. לא כל מי שיש לו ילדים הופך לעני ורש וחסר דקה לנשום...
מקווה שלא פגעתי- רק מחלוקת שכלית אז קחי ברוח טובה...
גם אנחנו חיכינו וגם בין לבין קצת חיכינו (לא הרבה)
חשוב לדעת שהכל מותאם לכם ולזוגיות ולצרכים שלכם מלמעלה באופן מדויק
וטוב, והילד בע"ה יגיע גם יגיע.
בינתיים מסכימה עם ארץ טרופית יפה שכתבה שכדאי לנצל כמה שיותר לכל כיוון.
אני הייתי מנצלת לטיפול זוגי או גם לשיפוצים והוצאות שכיום ברוך ה' אין זמן
ותקציב עבורן.
פרט לכך, יש ספר בשם 'שחר אבקשך' שעוסק בנושא הזה ומסייע בהתמודדות
זו מבחינה אמונית.
בשורות טובות בקלות שמחה ובזמן המתאים!
הרבה אמונה בע"ה
אני רוצה להוסיף, שכשמצפים הרבה זמן, יש נטיה לחשוב שברגע שהילד יגיע הכל יהיה מושלם - המתחים יירדו, שהרי עיקר המתחים נבעו מהציפיה, התסכול יירד, הזמן יהיה פנוי יותר, כי עכשיו הוא מתבזבז על מעקבי ביוץ, אולטראסאונד, רופאים והתחייבויות...
בקיצור, חושבים שהכל זה מה שאתה רואה מבחוץ - זוג יפה לבוש יפה שמסיע עגלה עם ילד בריא ויפה
כתוצאה מזה יש אכזבה מסויימת, ברמה של "אם קודם היה לי קשה, ועכשיו אחרי לידה קשה לי - מה לא בסדר איתי?"
לכן כדאי לדעת, שאין הנחות ברמת ההריון וברמת הלידה, ברמת השינה בלילה, הכביסות, הכלכלה וכו' - אפילו להורים שחיכו יותר זמן.
ואם הובנתי אחרת - מחילה,
בשורות טובות בקרוב ממש!
אין לי ספק שלהיות זוג עם ילד
זה הרגשה טובה יותר ומאושרת!
אין את כל הטיפולים שלא פשוטים ברקע
ואין את כל המתחים והשאלות,
האם אהיה פעם אמא ומתי זה יקרה.
אני לא חושבת שהכל ורוד אח"כ
אבל זה מאוד מזכיר לי שלפני שהתחתנתי כל הזמן אמרו לי:
"כשמתחתנים לא הכל ורוד"
וכשהתחתנתי לא הכל היה ורוד,אבל הרבה דברים כן
ומאוד שמחתי שהתחתנתי
ואין מה להשוות בין רווקה לנשואה.
אז אותו דבר אני מניחה פה,
שכשיש ילדים לא הכל ורוד,אבל הרבה רגעים כן ורודים יותר ממה שהיו לפני זה,
יש עדיין קשיים אבל יש גם רגעים יפים.
רק אומרת את נקודת ההסתכלות שלי.
ומוסיפה שכמובן אפשר להנות גם בזמן שאין עוד ילדים..
מבחינות מסויימות יותר קשה עם תינוק קטן (פחות ניידים, הרבה הוצאות, לילות בלי שינה וכו')
ולמרות זאת- אי אפשר להשוות בכלל את הקשיים האלה לקשיים של הצפיה.
הרבה יותר נעים לדעת שהזמן והכסף הולכים על תינוק מתוק שאת מגדלת (וגם כשלא קל איתו הוא עדין הילד שלך)
מאשר לדעת שהם הולכים על בדיקות ורופאים (שלא ברור אם זה יצליח או לא)
והמתח הזה של לא לדעת מה יהיה בעתיד ממש מייאש (לא לדעת אם יהיה טוב בסוף או שלא)
זה נכון שצריך לדעת את הקושי ולא לחשוב שהכל יהיה קל וטוב (אחרת מתאכזבים),
אבל אין שום השוואה בין שני המצבים (כך שלא נכון להשוות)
ובאמת יש המון הוצאות על הטיפולים
שלפעמים כבר מחכים שיגיע התינוק וההוצאות יהיו עליו.
ובכתה. וקינאה. וזעמה. וכעסה. והתפללה. ורצתה.
ולקח זמן..
וב"ה היום יש לנו תינוק חמוד ויפה.
דווקא ממקום של מישהי שחכתה- אני יודעת מזה. אני יודעת איך זה.
למרות הצער והכאב שחויתי..
לצערי אני יודעת שלא יכולתי אחרת.
ובנימה אישית-
אני כ"כ מתפללת לה' שלילד השני שלנו בע"ה יחסוך לנו את ההמתנה הכואבת והמורטת עצבים הזאת.
לא רוצה לייאש..
אבל כן, זאת תקופה קשה מאוד. שקשה מאוד להסתכל ולהנות בה מהרחב האישי..
ומי שמצליחה- כל הכבוד לה.
אני לצערי לא ממש מצאתי בה נקודות אור.. וכל הנקודות אור שכתבתם (ניידות, וכו') נדמו בעיניי לחושך, שוב לחוסר הזה להבהב לו...
מה שחיזק אותי:
ברכות מרבנים.
סגולות
ובכי בכי לה' יתברך עם כל מחזור שקיבלתי.. שהתשובה "לא" כ"כ מוחצנת..
הרגשתי שבאמת יש מישהו שם ששומע, שלמרות השלילי יגיע גם החיובי.
וגם באיזה שהוא שלב חשיבה חיובית...
לעמוד מול המראה "אני בע"ה בהיריון, ההיריון שלי מדהים וטוב" זה עזר לי ממש להאמין בזה. שהנה. זה קרוב.
וכמובן כמובן כמובן-
ה' נתן חכמה ובינה ודעת לרופאים..
ללכת לרופא.
לשאול מה הבעיה.
ואם צריך- אז לעשות מבחינה רפואית מה שניתן.. (הרבה פעמים זה לא דברים מסובכים... כדאי לקוות לטוב. שגם אצלך זה משהו "קל")
וסליחה אם ייאשתי מישהי.
מספרת על עצמי....
ופותחת השירשור- את מוזמנת לאישי...
וכן. טוב להעלות את הנושא. צריכים לדעת במיוחד אצלנו שזה לא "הוקוס פוקוס" שלוקח זמן, ולהיות יותר רגישים.. (וגם תזכורת לעצמי... )
הטיפולים עולים הון, ברפואה מערבית ומשלימה כאחד. להפך, יש להם ים הוצאות והרבה כמוך לא מבינים את זה וחושבים שהם יכולים לחסוך ולהתעשר. אז גם המשפחה והחברה לא ממש עוזרים.
אז מצחיק שאת אומרת לי שאני לא יכולה להבין...
נתתם לי חומר למחשבה.
אשמח לעוד תגובות, אתם לא יודעים כמה זה מחזק ומעודד.
הייתי בשיחה של רב מיוחד, והוא איחר ב-45 דקות. חלק מהנשים התעצבן מהאיחור, אבל הוא נכנס בשלוות נפש ואמר שבינתיים יכולנו להכין כלי לקבל את השיעור.
(הוא איחר בגלל תקלה טכנית באוטו או משהו כזה).
זה הדבר היחיד שאני זוכרת בצורה מפורשת מהשיעור- כשיש המתנה, צריך בינתיים להכין כלי לקבל את השפע ש-ה' מזמן לנו.
אפשר גם לנצל את הזמן לבנית הקשר עם הקב"ה- להוליך אליו את כל הרגשות- התקווה, הציפיה, התפילה, האכזבה ועוד. להיות מולו בכל. להאמין שהכל מאיתו והכל לטובה.
יהי רצון שתספרי לנו בשורות טובות בקרוב.
אני קוראת את מה שאת כותבת וגם שאר הנשואות וזה בהחלט קשה גם אני הייתי רוצה כבר ילדים וקשה מאוד כל חודש להתאכזב
בעלי אומר לי שכנראה משמיים הקדוש ברוך הוא רוצה אחרת כי הוא מחכה שאנחנו נשתפר נתחבר יותר נהיה מוכנים יותר ואולי בדור הזה אפשר להוסיף שזה דור שבו הנסיון זה אמונה בה' למרות הכל.
אני מאחלת לך בקרוב בקרוב תזכו לחבוק בן או בת מתוך בריאות ושמחה ובעיקר בריאות הילד.
צריך לזכור שלא תמיד הריון זה מה שטוב. יש כאלה שבהריון ואז יולדות לא על אף אחד מישראל ילד עם בעיה. אז אולי עדיף לחכות קצת ולא לסבול כל החיים מבעיה כזו למשל.
הכל הכל מאיתו יתברך אך ורק לטובה תכניסי את זה טוב לראש רק לטובה זה הכי טוב לכם עכשיו אז אם את רוצה משהו אחר זה אומר שזה פחות טוב לך.. (אומרת את זה בכאב וקושי גם לי לא קל להגיד..)
בהצלחה רבה בעז"ה!!
חשוב שאנשים יהיו מודעים לקושי הזה ובד"כ הנושא הזה מושתק.
(קבוצה של זוגות מחכים שקמה לאחרונה, יש להם מפגשים פעם בחודש.
תגגלי...
מחברה שהלכה למפגש שלהם- שמעתי שזה טוב ומחזק)
אתם בטח מתפללים על אחרים במצב שלכם, וה' יענה לתפילתכם.
לי עזר המשפט - כל מה שלא הורס - מחשל. כל ניסיון שאנחנו מצליחים לעמוד בו - מחזק את הזוגיות שלנו. מחזק את הקשר שלנו עם הקב"ה. אני אגיד את זה, ואולי זה ישמע לך לא במקום, אבל לעיתים אני מתגעגעת לתקופה הזו, לא ברמת הציפייה והכאב והחוסר וודאות, הקנאה וההסתגרות - לזה אני לא אגיד שאני מתגעגעת.. אבל כן לתפילות האמיתיות מעומק הלב (שגם היה זמן בשבילם..), לקשר המיוחד שהרגשתי לקב"ה, לקשר המיוחד שלי ושל בעלי - שכל פעם שהוא נפל - אני הצלחתי לחזק (זה קרה פחות..) וכל פעם שאני נפלתי - הוא חיזק אותי (זה קרה יותר..), וכמובן - לזמן, פשוט זמן איכות, לזוגיות, ללימודים, לעבודה, להתנדבויות ולכל מה שהיה לי חשוב.
אני לא אגיד שהיה לי קל (יש כאלה שעברו את הפז"ם שלי של 3+ שנים, אני לא יודעת מה להגיד להם, אבל פז"ם של שנתיים, גם אני עברתי...), היו ימים שהייתי בוכה המון, בעיקר בכמה חודשים שחיכינו כבר להתחיל טיפולי הפרייה, והיה המון חוסר ודאות מתי זה כבר יקרה, ומצד שני רצון שיקרה נס והכל יהיה טבעי... אבל עדיין - כנראה זה מה שהיינו צריכים לעבור.
(במשך השנים, קרה שהיו לנו נסיונות מסויימים בזוגיות, תמיד המחשבה על הזמן הזה - נתנה לי המון כוחות מחודשים - לדעת ש"אין כמו בעלי" - כי מי היה עומד לצידי כמוהו... זה נתן לי המון, התמיכה שלו והחיזוק שלו בזמן הזה, וגם לו, משהו כמו "לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" - שגם שלא הכל פשוט בחרנו בביחד, זה נותן המון גם כשיש קשיים אחר כך - שנובעים מהתמודדויות שונות בחיים)
וכמובן - לא להתעלם מהבעיות - לבדוק אצל הרופאים הכי טובים מה הבעיה, למצוא את בית החולים/המרפאה הכי מקצועים והכי אמפטיים שייתנו מענה ויעזרו (אני אישית עברתי ממקומות שהמליצו לנו - אבל לא התחברתי לגישה ועשה לי "לא טוב" להיות מטופלת שם). אם אתם בעניין וזה מחזק אתכם - ללכת לרבנים לבקש ברכה, ומרבנים שלא נותנים ברכות - לבקש שיתפללו..
ואם אתם לא מתביישים ומוכנים לכך - לשתף את מי שאתם מרגישים קרובים, אני לא כל כך שיתפתי, ואני מצטערת על כך. זה לא מועיל לשמור בבטן, ואני לא חושבת שיש מקום לבושה - אבל זו הגישה שלי רק אחרי הילד הראשון. לשתף את המשפחה הקרובה, חבר/חברה טובה, שכן/שכנה שבאמת מתעניינים ורוצים בטובתכם - יכול לתת לכם נקודות אור וקרבה בכל מני מקומות שאתם מרגישים ריחוק - כי אתם לא יודעים מה אנשים חושבים עליכם, והם מפחדים לגעת בנקודות רגישות. כל ההילה והסודיות סביב הנושא - עלי אישית מאוד העיקה ואני חושבת שהיא די מיותרת.
בהצלחה , ושתתבשרו בשורות טובות בקרוב, אמן!!
לא?
אני מצטרפת להמלצה שלא לשמור דברים בבטן.
אני מטבעי מאד פתוחה, אבל בהתחלה הייתי מאד סגורה בנושא הזה דווקא.
ברגע שהתחלתי לדבר על הנושא בחופשיות מצאתי הקלה גדולה.
אבל כמובן כל אחד יעשה מה שהוא מוצא שטוב לו.
מעריצה אתכן על התגובות האלו. איפה אני...מבט קדימהבס"ד
מעריצה אתכן, כל אחת ואחת שהצליחה להתחזק מהמקום הזה. שהצליחה לבחור בתפילה ובסגולות ולא התייאשה.
לצערי, הפתרון שלי הוא התעלמות מוחלטת עד כמה שאפשר ולהתפלל שיגמר כבר. מידי קשה. את נשמעת נינוחה (עד כמה שאפשר במצב הזה) ומלאה באמונה תמימה. לצערי, אנחנו כמעט באותו מצב (מחכים קצת יותר) ומתפללים עדיין לישועה. לי אישית אין כוח להתמודד עם זה. כל הגיסות שלי יולדות. ניתקתי קשר עם חברות טובות שהתחתנו מהפחד שהן יכנסו לפני (מה שקורה... ב"ה!). אני כרגע בורחת מהמציאות הזו. ה' ייתן לי פתרון!!
זה נשמע מייאש שחבל"ז.אלירז[אנחנו נשואים שנתיים וארבע אם זה עוזר..]
ניתוק קשר עם חברות הוא ממש בעייתי - אני מקווה שאת לא נשארת לבד בגלל זה.. 
ושתצאי בידיים מלאות בקרוב ממש!!
הן- איך שומרים עליו מבחינת צניעות בשיח
איך שומרים עליו מבחינת צנע הפרט
ומאידך-
איך עושים אותו מקום נעים ופתוח כדי לשאול ולענות, לשתף, לחבק...
המקום להמשיך נקרא "רופא פוריות" שהוא לא "רופא נשים" רגיל- יש לו התמחויות מיוחדות
אני דווקא נתתי לעצמי להרגיש הכל.
כעס, יאוש, אכזבה. לא יכולתי להתפלל חוץ מבזמן לפני המחזור שזה היה: שרק לא יגיע, שרק לא יגיע, שרק לא יגיע....
בניסיון האחרון - אני מקווה שזה לא יבהיל או יזעזע ויעליב- עמדתי בשירותים לא לבושה, ובכוונה וקיללתי את אלוקים. לא כי אני לא מאמינה, דווקא כי אני כן, ומגיע לי, ואין בי שום דבר לא בסדר. רציתי לזעזע את הקדוש ברוך הוא שלנו. להראות לו שהגיעו מים עד נפש, ושאני לא יכולה יותר. למרות כל זאת ואלי בזכות כל זאת, זה עבד....
תפילה ייאשה אותי, הכל ייאש אותי ונתתי לעצמי להיות מיואשת, אבל המשכתי לנסות, עשיתי דיקורים, בדיקות רחם ומה לא.
הסתבר שהבעיה העיקרית שלי היתה שאני לא נשואה וזרע גוי הוא לא בעל. והנה היגענו לעוד נושא שהוא סגור ואסור לדבר עליו.
בכיתי כי אני לבד, בכיתי על סוג המשפחה שתהיה לי, בכיתי וכעסתי על הכל וזה מה שדחף אותי חודש אחרי חודש אחרי חודש. התייאשתי, אבל אמרתי- אחרי כל זה לא לנסות עוד פעם? אני אעשה לאלוקים דווקא, ואני אראה לו מזה. זה יצליח אם הוא רוצה או לא!
הייתי עצמי בכל רמ"ח אברי, מהניסיון הראשון ועד לזה שהצליח וכשזה עבד רמת ההודיה שלי לה' עברה את הכעס ונסוקה למרומים, וזאת אני, וזה בסדר. ויש כעס שאני לבד ובודדה, ויש פחד שההריון לא יצליח ויש פחד שלא יהיה לי אומץ לעוד ילדים ויש פחד ש....ויש כעס עם הפחד כי שוב, מה סה"כ רציתי, משפחה להעשיר בה את עם ישראל?
לעולם לא אשכח את הזמן הזה.
העצה- לבחון את כל מה שאת מרגישה, לשתף את בעלך שתהיו כמה שיותר ביחד בזה והעיקר- לנסות ולנסות ולנסות ולנסות . כמו דייטים, רק שפה את מדברת עם ה' ולא צריכה להתחבט אם הוא "האחד" או לא והוא יקבל באהבה כל מה שאת זורקת עליו.
רוצה להמליץ.. יכול להיות שכבר דובר,
על ד"ר דרור רוטקוביץ,
רופא דתי מבית אל מטפל בירושלים,
רופא ונטורופט, שהוא פשוט אומן במה שקשור לרפואת נשים,
ולפריון.
ראיתי חברות שנפקדות בעזרתו ממצבים תקועים או אפילו מיואשים,
כל אחת ועניינה,
וגם באופן אישי - ב"ה עזר לנו להיפקד, ושומר על ההריון הלא פשוט בשתי ידיים ובתבונה שאי אפשר למצוא ברפואה הרגילה..
כמובן -- שגם הגבר יכול לבוא ולהיבדק , ובכלל הראיה שלו מאוד הוליסטית ושלימה..
ראיתי ממנו כמעט 10 נשים שנפקדו .. ממש ממש ממש ממליצה.
והכל ביראת שמיים.
02-5382538
משאירים הודעה בתא קולי, וחוזרים אליכם מ02 אחר, שימו לב לפלאפון והיו זמינים.
בהצלחה רבה.
ישועות ונחמות.
אני יודע שזה מצב לא פשוט...
אני מכיר את זה משני כיוונים (אני בן יחיד (ממש לבד) והייתי אבא לבן יחיד במשך 6 שנים עד שב"ה לפני שנה נולדו לנו תאומים)
עצה קטנה לי אליכם, לנו זה ממש עזר וזה שלא הפריע לנו לדבר על זה (זה לפעמים חוסך את כל הסודיות והמריבות והוויכוחים שבאים בגללן) זאת אומרת אם הייתה לנו סיטואציה מוזרה מול חברים תוך כדי שיחה לא הרגשנו בזה משהו מביש אלא הסתכלנו על זה כבעיה רפואית רגילה.
דבר שני תתפללו על אחרים ותבקשו בשבילם בדיוק כמו שאתם מתפללים על עצמיכם
דבר שלישי האמונה שב"ה בסוף זה יבוא ושאתם מוכנים לעשות הכל בשביל זה כלומר לא להתייאש...(להתייעץ עם רופאים עם מכון פועה להחליף רופא אם צריך (אצלנו זה מה שעזר אחרי 6 IVF במקום אחד הלכנו לד"ר ברקוביץ' מגב"ש ובטיפול הראשון אצלו ב"ה באו התאומים))
שיהיה לכם המון הצלחה ובשורות טובות במהרה
תוכלו לפנות באישי במידת הצורך...
אכן ניסיון.
אבל שנתיים - זה לא כ"כ הרבה. אל יאוש. מכיר מישהי שהתעכבה אפילו יותר ויותר, ואח"כ - באופן טבעי - בלעה"ר ממש הרבה ילדים.
אתם צודקים - לשמוח בינתיים אחד בשני, להגיד לעצמכם אולי, נו, בית טוב - יסודות טובים..
קנאה זה באמת קשה. אולי תגידו לעצמכם: מידה כנגד מידה - נשמח עם האחרים, וה' ישמח איתנו... "כביש עוקף" כזה..
להאמין שהשמחה וההודאה עצמה אינה רק "נפעלת", היא גם פועלת. כלי לברכה..
באמת שה' ישמחכם בקרוב ממש.
וכל הכבוד על המחשבה איך לנתב לצמיחה. זה עצמו מראה על מעלתכם.
בשו"ט בקרוב.
היינו נשואים חמש שנים.
ב"ה עברנו לשכונה טובה יותר....
משנה מקום - משנה מזל. הריון ראשון מוצלח!
הרופאים היו כ"כ המומים ששכבתי בשמירת הריון כל ההריון.
לאחר כמה הריונות, עברנו תקופה של עקרות משנית.
עד ש... מישהי טיפלה בי בבעיות גב ברפלקסולוגיה.
אחרי 3-4 טיפולים,ב"ה הריון!
הסיפור חזר על עצמו 3 שנים אח"כ~
אז נפל האסימון!!!
בכוחה של הרפלקסולוגיה ועוד שיטות,ניתן לפתוח חסימות בגוף!
היום אני מטפלת ברפלקסולוגיה ושמנים אתריים.
ומתפללת שתמיד אוכל להיות שליחה נאמנה ל"רופא
כל בשר ומפליא לעשות"!
בהצלחה לכולם!!!
היינו נשואים 3 שנים עד שהגיע הראשון ומיד אח"כ השני.
אנחנו לא לקחנו את זה כ"כ קשה, זה היה מאוד שקוף שכזוג אנחנו צריכים את הזמן. היה לנו מה לבנות יחד.
הלכתי מידי פעם לרופאת נשים. הבדיקות גמרו אותי.
התקיעה הייתה, נראה לי, במובן הרוחני: גם עזבתי את הבי"ס בו עבדתי. וגם נקלטתי 40 יום אחרי שהייתי באומן.
נראה לי שהבי"ס מאוד תקע אותי. ור' נחמן המתוק המתיק לי את העניינים.
אבל כל אחד (זוג) ועניינו.
היו קשובים. ובעזרת ה' בקלות תצליחו.
אבל שתדעו שזה ממש לא אומר מה יקרה בעתיד. הייתי בשוק חיי שהשני הגיע כ"כ מהר ובקלות, ישתבח שמו!
בקרוב אצלכם ואצל כל מי שצריך
אליו לטובת יציאה לחופשה משפחתית
בדיוק כמו הכנסים השנתיים של לשכת רואי חשבון ולשכת עורכי הדין באילת, ועוד גופים מרכזיים במשק - נופש שנתי משפחתי, שממומן בחלקו כהוצאה מוכרת של השתלמות מקצועית מוכרת למס.
מקווה שזה מתאים לשאול פה ויהיו מספיק תשובות.
יכול להיות שעדיף לשאול בהו"ל.
אנחנו רוצים לצאת לצימר זוגי מהתקציב שנשאר לנו מהמילואים וכנראה נוסיף קצת.
מחפשים צימר חדר אחד לזוג, עם ברכה פרטית (באמת פרטית, שלא רואים אותנו ואנחנו לא רואים אחרים)
עם ארוחת בוקר יהיה נחמד אבל לא חובה.
תקציב של סביבות 1,000 שקל לילה, (נחמד אם יהיה בפחות) שני לילות בסוף אוגוסט כנראה (אני מקווה שלא יהיה עמוס או יקר מידי בזמן הזה, אין לנו כל כך אפשרות אחרת)
אזור בארץ: לא ירושלים או המרכז ממש, ולא צפון רחוק ודרום רחוק. אולי בשולי המרכז?
אנחנו מתניידים באוטובוסים.
עדיפות אם יש אטרקציות, מסלולים ודברים מעניינים לעשות באזור שאפשר להגיע אליהם באוטובוס.
אשמח לעזרה כי ממש לא מבינה בזה.
צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש
כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.
אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר
אפשר להגיע בתחב"צ?
מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?
אשמח לעוד תגובות
(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)
אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.
אבל תודה, אשמח לעוד תגובות.
הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend
היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.
אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).
הבעלים של הצימר מקסימים.
יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.
או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )
יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).
זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך
ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).
לא יודעת לגבי תחב"צ.
אנחנו נהנינו מאוד וממליצה
תהנו המון
איזה כיף ❤️
700 ללילה
נראה מאד יפה
כרגע מחפשים צימר באזור באר שבע או דימונה בלי בריכה, במחיר של עד 1,200 לשני לילות.
(גילינו שאפשר להזמין ברכה פרטית בנפרד מהצימר באזור. זה חוסך המון כסף)
אשמח להמלצות בכיוון.
יש לי חברה סופר סופר קרובה,
חברת נפש כמו שאומרים..עברנו הכללל ביחד..
ברגיל היינו מתחבקות חיבוק ארוך (יכול להיות כמה דקות) מלא משמעות ,צורה לבטא את האהבה ואת הקשר העמוק ומשמעותי, מתוך אהבה נקיה.
עכשיו אני מתחתנת עם הבחור שלי.
ואני לא יודעת מה לעשות.
האם זה סבבה שאני ככה מתחבקת איתה באמת מתוך אהבה כנה ואמיתי? האם זה משהו שאוכל לעשות גם אחרי החתונה. הרי למרות שיש לי את האיש שלי אני עדיין רוצה את החיבוק דווקה שלה, כמו שאני עדיין רוצה תחיבוק של אמא
מה אתם אומרים על זה
פשוט לעדכן את האיש שלי ואז זה סבבה??
מה אתם ממליצים, הכל זה יכול פשוט להמשך כרגיל?
וגם בכללי איך מנהלים חברות כלכך קרובה אחרי החתונה
לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.
ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...?
תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)
אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.
הרי זה לא אסור..
אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...
בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)
כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה
אין בזה משהו אסור מבחינה הלכתית
גם מבחינה רגשית לא רואה את הבעיה בזה
איני יכול לדמיין לעצמי מצב שבו משהו כזה היה מפריע לי (או לכל מי שאני מכיר) לכן איני רואה מה יש לעדכן כאן
וחתונה אינה סיבה לחתוך את כל קשרייך החברתיים, בחורך היקר אינו תמנון עם יכולת למלא את כל עולמך וצרכייך הרגשיים (ואני מניח שגם הוא אינו רוצה בכך)
אבל עם חוסר נעימות לא הולכים למכולת, לכן הזכרתי למדינת ישראל בכל זאת...
כן חברים,
לפעמים מומלץ למלא דוחות להחזר מס 😀
בטופס 1301, בנספח שממלאים על השקעות בשוק ההון לפי טפסי 867, יש אפשרות לסמן שההכנסה היא מרכוש שהיה בבעלותך שנה לפני הנישואין - וזה כולל מניות או תיק השקעות.
ואז לייחס לבן הזוג חישוב בנפרד או לבת הזוג חישוב בנפרד על הרווחים בשוק ההון.
כך שאם מי מבני הזוג נכנס לנישואים עם הון מסויים, ואפשר להוכיח את מקור ההון, אם פקיד השומה יבקש הוכחות - אפשר לנצל הטבת מס זו בפקודת מס הכנסה.
אנחנו מתניידים בשני רכבים. בעלי מקבל מהעבודה רכב+דלקן של 7 מקומות, שלרוב נמצא אצלו. ויש לנו רכב פרטי שלנו (5 מקומות שלרוב נמצא אצלי) עד עכשיו הרכב הפרטי שלנו היו רכבים זולים ודי מתפרקים, לא כ"כ השקענו ברכב כי הוא שימוש בעיקר אותי לעבודה (ממש קרוב לבית) ובהקפצות של הילדים (שוב, לרוב נסיעות ממש קצרות)
עכשיו ב"ה כבר תקופה שהרכב 7 מקומות לא מספיק לנו❤️ אז הרכב הפרטי הופך להיות גם להרבה נסיעות (לשבתות ולטיולים) הרכב הנוכחי כבר מתפרק וכבר תקופה שאנחנו מחפשים רכב ממש טוב שיחזיק מעמד לאורך זמן. הקצבנו עד 50,000 אבל לא מוצאים משהו שמספק אותנו מבחינת הנתונים של הרכב😬
התחלנו קצת להתלבט אולי כדאי לנו להשקיע בליסינג. מצד אחד מרגיש לי קצת כמו לזרוק כל חודש כסף לפח. מצד שני, נותן לנו שקט נפשי עם הרכב (קצת זקוקים לזה)
אבל בסופו של דבר, לא באמת מבינים בליסינג עד הסוף…
נשמח לשמוע איך זה עובד. יתרונות וחסרונות.
למה צריך להתייחס כשרוצים להתחיל? על מה לשים דגש? מאמינה שאנשי מכירות של הליסינג יידעו ל"סובב" אותנו טוב, כדי להרוויח, אז רוצים לבוא כמה שיותר מוכנים מראש.
תודה לעוזרים🙏🏻
אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.
נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.
לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף.
אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...
לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).
עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.
עם סכום כסף כניסה ויציאה
כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש
אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב
בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש
נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם...
לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.
האם יש שם חנויות במחירים טובים?
מחפשים בעיקר ספה ומיטת ילדים, אולי גם שולחן אוכל ותנורים
אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות
זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.
שווה אולי לקפוץ
לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר
אבל לפני שרצים לחנויות
90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט
מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית
נראה לי שהשאלה מורכבת משתי חלקים, אחד מופנה לגברים שבינינו ואחד לנשים:
לגברים: האם אתם משתפים את האישה שלכם באתגרים שאתם חווים מול נשים אחרות?...
לנשים: האם אתם מעוניינות שהבעל שלכם ישתף אתכם בנושא הזה? שיהיה פתוח עד הסוף?
האם קרה לכם שהוא שיתף אותכם, ומה היתה תגובתכם [המודעת והלא מודעת..]?
אני משתף בצורה קיצונית.
זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,
פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),
ושחרר הרבה מתח וחרדה.
אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.
צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.
צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי.
