עוד כ20 שנים, לא יהיו יותר ניצולי שואה, כולם ילכו לעולמם למעט בודדים ממש ממש.
מידי יום מתים בישראל 37 ניצולי שואה. בשנה יותר מ13 אלף. פחות מ200 אלף ניצולי שואה חיים בישראל כיום.
מה זה אומר לנו, ילדי הדור השני/שלישי/רביעי לניצולי השואה? האם זה מעביר את כל האחריות אלינו - לנסות בשנים האלו האחרונות לינוק כל זיכרון אפשרי, לנסות לאסוף עוד ועוד פרטים על אלו שעדיין לא הצליחו לשמור לכל הפחות את שמם, בהיכל השמות ביד ושם, לנסות להשריש בליבנו את אותם אלו שנהרגו בטרגדיה הלאומית הגדולה ביותר, נרצחו ללא כל חמלה. האם אנחנו נצליח להעביר לילדים ולנכדים שלנו מה שהעבירו לנו? האם אנחנו נשכיל לשמור על עם ישראל שלא יעבור חלילה עוד טרגדיה כזאת - פיזית או רוחנית?
-סתם מחשבות של עצמי, לא חייבים להגיב, אבל אפשר-


