את יכולה לפרט?זה יכול לעזור להבין וככה לענות לך...

לפעמים הוא בוהה בנשים (הוא אפילו לא שם לב..) הוא אוהב אותי מאוד!
אין לי שום ספק!
אבל קשה לי שהוא מסתכל על אחרות
(אני חושבת שזה יוצר השוואות.. מיותרות...)
השאלה אם להעיר? (כי זה קשה לו ויוצר אצלו רק מתח..)
או שזה לא התפקיד שלי בדרך עבודת ה' שלו..?
(הוא מודע לבעיה) רק שכל פעם אחרי שאני נושכת את הלשון הרבה זמן
אני שוב מעירה..
וזה שוב נפתח..
(אני שומעת הרבה נשים שזה מפריע להן גם אצל הבעל.. לכן הדגשתי את הפורום לנשואות.. (
לפעמים עד שאתה לא נשוי אתה פשוט לא מבין..)
אני קצת קנאית לבעלי (ב"ה) אבל עד כמה אני צריכה להיות שם..?

אני מבינה לגמרי..
אך לפעמים זה כך ולפעמים זה כך..(נראה לי..)
השאלה היא האם אין בעיה בהתעניינות?

עצם ההתעניינות... רק אני רוצה להיות שם..

א.שתדברי איתו גלויות וישירות על מה שאת רואה ומרגישה,

  ותשאלי אותו אם, כמה, והיכן הוא רוצה שתעזרי לו בנידון.

ב. תנסי לחשוב על פתרונות חיוביים, שימשכו אותו אלייך,

    כמו שתלבשי בגדים שהוא אוהב, איפור שהוא אוהב וכד'

    או שסתם כשאת רואה שהוא מתחיל לבהות,

    אז תתחילי לדבר איתו (אל תגידי לו "הי אני כאן" או "במה אתה בוהה",

    אלא סתם נושא שיחה שיגרום לו להפסיק לבהות וימשוך אותו אלייך)

    אם תהיי ביקורתית כלפיו, ותתני לו הרגשה שאת מחפשת אותו וחונקת אותו,

    אז זה רק יכול להרחיק אותו רגשית ממך, ואת תצאי נפסדת, וחבל!

    כדאי מאד להיזהר מביקורתיות באופן קבוע!

    כמובן שמידי פעם לא יזיק ביקורת, אבל שיהיה רק מידי פעם.

    ואת צריכה לזכור גם שהתגובות לאותם מקרים של גברים ונשים הרבה פעמים שונות,

    אז לכן מומלץ, לא להתייעץ רק עם נשים, אלא גם אם מישהי/מישהו שמכיר טוב את הצד השני.

    בהצלחה!

עומד ומסתכל דקות ארוכות?

זה באמת משהו מביך, לא רק לגבי נשים, אלא באופן כללי אדם לא אמור לבהות במישהו מעל כמה שניות..- נימוס אלמנטרי.

אולי את מגזימה? אולי רק מרפרף במבטו ואת ישר חושבת שמדובר בבהיה?

אם הוא בוהה- בטח להעיר. כי זה הרגל מגונה (שוב, לא רק כלפי נשים, אלא בכלל)

ואם הוא רק מרפרף במבטו (לא כמשהו מביך) - שיהיה לו לבריאות, בעולם הזה יש גם נשים, ובטח שאת לא יכולה להיות איתו בכל רגע ולוודא שהוא לא מסתכל עליהן. תאמיני בו, ותאמיני בזוגיות שלכם. אל תחפשי צרות איפה שאין.

זאת לא שאלה דתית. זה בכלל לא קשור ביראת שמים שלו. לדוד המלך היו כל כך הרבה נשים ואין שום ספק שהיתה בו יראת שמים. מה שהיה אסור לו זה רק לקחת אשת איש. כלומר אישה ששייכת כבר למישהו אחר. מבחינה דתית, אולי זה לא שיוויוני , אבל רק לנשים אסור לבגוד בבעל. כך שלא שייך כאן ענין יראת שמים. הבעיה היא הטבע האנושי. זה טבעי לקנא. את רוצה שבעלך יאהב רק אותך. אבל, מה לעשות, שהוא גבר והוא נמשך גם לנשים אחרות? כדאי שתפנו ליעוץ זוגי במקום להעמיד פנים שהבעיה היא יראת השמים החלשה של בעלך.יתכן שאת קוראת לזה בעיה של יראת שמים כי את מרגישה לא נוח עם זה שאת מרגישה קינאה. לכן, ברצוני להודיע לך שזה לגמרי בסדר להרגיש קינאה.

לאף אחד אסור לבגוד ולא ברור לי על סמך מה כתבת משפט כזה,על גבר יש מצווה לשמור את עיניו (אומנם אני לא יודע במה מדובר בשרשור,אני רק כותב על היסודות שהזכרת ולא לגבי משהו שקשור לכותבת השרשור)

בכ"א- אני מאמינה שהמערכת הזוגית שלכם היא בריאה ותקינה וע"כ את שמחה במידה ובעלך מסב את ליבך אל דברים מסוימים,

וגם הוא שמח אם את עושה כך.

כך שלדעתי תספרי לו את אשר על ליבך, ואני מאמינה שהוא ישמח בסיועך- עזר כנגדו

אם אותו אדם לא ביקש ממנו את זה/הביע את הסכמתו לכך אפילו בדרך פסיבית - נגיד, משגיח בישיבה, באופן עקרוני ברגע שהבחור בוחר במודע להגיע ללמוד בישיבה הזאת, הוא יודע שיש לה משגיח ושהתפקיד שלו זה לקדם רוחנית את התלמידים ולהעיר להם כשצריך - לכן לאותו מגיח כן יהיה מותר להעיר לבחור על כך וכך, כי הייתה הסכמה פסיבית של הבחור, בעצם הגיעו לישיבה. 

אישה, לעומת זאת - לא צריכה להיות משגיחת הכשרו של בעלה. אומנם היא כבר אישתו ולא "Rק" ארוסה או חברה - אבל ברגע שמישהו הופך להיות משגיח הכשרות של אדם אחר, זה יוצר מתחים, זה יוצר אי נעימות, זה יוצר הרגשה של מחנכת מול תלמיד - וזהלחלוטין לא דבר שצריך להיות.

מה כן אם ככה? אני בשום פנים לא אומר לך שאסור לך להעיר לו בכלל, אלא שלדעתי, אופן ההערה צריך להיות מדויק וברור, שלא מדובר בניסיון להיות משגיחת הכשרות שלו. כשאת פונה אליו ומדברת איתו על זה, את לחלוטין תרגישי ותכריחי את עצמך להרגיש ולשדר את זה, שאת לא עושה את זה כדי לחנך אותו ולהגיד לו מה טוב לא ומה לא - אלא פשוט תדברי איתו על עצמך! תדברי איתו על כך שלך אישית, כאשתו, קשה לך שהוא מסתכל על בנות אחרות! בלי קשר להאם זה טוב לו או לא, בלי קשר להלכה אפילו, במובן מסויים - פשוט להסביר לו שלך קשה עם זה ושאת רוצה שהוא יאהב רק אותך ויסתכל רק עליך ושתשמחי אם יעזור לך להבין איך אתם מגיעים למצב כזה. זה טיעון שיכול לשמש כל זוג בעולם, גם לא יהודים - וזה טיעון שמוריד את תווית משגיחת הכשרות ממך.

כל טוב וב"הצלחה! (להדגשה - אני בן שעונה, ולא נשוי).

רק שקשה לו שהוא פוגע בי בגלל זה... ( והוא בכלל לא מתכוון..)

ואז יותר קשה להעיר.. כי אני פוגעת ונפגעת..

אני תמיד מנסה לא להיות משגיחת כשרות.. אבל זה קשה ומסובך..

השאלה איך זה יקרה בלי להעיר?
(זה לא תלוי בי אלא בעבודת ה' שלו האישית ולכן אני מתוסכלת מלהעיר..)

וזו הסיבה שכתבתי שלענ"ד לא שייך לשאול כאן.

כי זו מערכת זוגית- וכשמסבים את תשומת הלב או מבקשים משהו- כל שיהיה, כל עוד הוא מפריע לך ומעכב

אין זה נקרא ביקורת!

זה חלק מהבנייה הזוגית. האחד מסב את תשומת לב השני, ומותר לו לבקש להשתדל בעניין מסוים אם זה מפריע לו.

כשעשית X הרגשתי Y.

הייתי ממש שמחה אם תעשה Z.

זה נשמע אחרת ולא טעון, אבל עדיין זה רגיש להיכנס ליר"ש של בעלך,

למרות שהנושא הוא בכלל ההרגשה שלך. קיצור, לא יודע...

וחוזר על דברי קודמיי להעביר את השאלה לנשואים טריים

אבל נשמה.... 

סליחה שאני אומרת אבל משהו פה לא מרגיש לי טוב בכלל בכלל בכלל

יצא לי להכיר כמה וכמה זוגות כאלו...

לדעתי, בעניין ה"יראת שמיים" שלו רק שניים יכולים באמת לדעת: ה' ואת.

שימי לב לתחושות הבטן שלך.. קינאה לא נובעת סתם.

אם יש פגיעה באמון הזוגי, קינאה היא תגובה טיבעית ל"פזילה" של הגבר אל מחוץ לתחום.

השאלה, עד כמה הסביבה שהוא חי בה נקייה... (וכן, זה מתחיל מאינטרנט מסונן, שכונה, סביבת עבודה, ובמקביל שיעור תורה קבוע..) 

וכשזה לא נקי מספיק, הפזילות לא מאחרות לבוא... וגם זה באופן טיבעי.. לצערנו.

ולהעיר לך על מה את בוחרת ללבוש. או במילים אחרות- בכלל לא.

העניין?

אם הזוגות הנשואים היו רואים בכל הסבת תשומת לב

או בכל בקשה של הצד השני, שנוגעת לאופיו של בן הזוג או רצונותיו או מעשיו

כהערה או ביקורת

אבוי לנו..

לא כך פועלת זוגיות. זה בכלל לא קשור להערה במובן הלא טוב של המילה

כחלק מבניין הקשר הזוגי, הכרחי וחשוב שהיא תאמר את אשר על ליבה

והוא מצידו- כל עוד מערכת היחסים תקינה, אמור לקבל את בקשתה בעין טובה ובלב פתוח לשמוע

ולפעמים היא כן והיא גם לגיטימית.

אבל בענייני יראת שמיים- זה לא מוסיף ורק מטיף. אנחנו בני זוג. אני לא אמא שלו והוא לא אבא שלי. הקשר של הזוגיות בא ממקום מעריך ומכבד- לא מחנך.

ויש הרבה פעמים שבזוגיות אפשר לחשוף מחשבות קשות

או לא הכי מלבבות שיש,

ובכל זאת- אין זה נקרא חינוך או כל מילה אחרת שאינה נעימה לאוזן

צר לי, שוב איני חושבת שזה מתאים להשאל כאן, וכעת גם מאד מובן לי למה.

עד כאן תגובתי, בע"ה.

אני אישית מתנגד נחרצות לשיטת ה"אל תתערב ואל תעיר" באופן כללי בחיים. וכוונתי לא 'לחפש' על מה להעיר, "משגיח כשרות" כמו שאמרו פה, אבל אם כן רואים משהו שצריך תיקון, לטובתי, לטובתו ולטובת העולם צריך לגשת ולהעיר עליו. אמנם צריך לעשות את זה ברגישות.

ואמנם הרבה פעמים לא נעים לשמוע הערות ממישהו אחר, אבל בגלל זה לבטל את כל עניין ההערה והתיקון מעיקרו?!

ואני לא רואה סיבה למה כאן זה יהיה אחרת - ואולי אפילו אמור להיות יותר חזק. ושוב ברגישות גדולה ובאהבה.

"וחובה על כל איש, לקנות לאשתו; אמרו חכמים, אין אדם מקנא לאשתו, אלא אם כן נכנסה בו רוח טהרה.  ולא יקנא לה ביותר מדיי" (רמב"ם פט"ו מהל' אישות הי"ז) ואין סיבה שלא נלמד למקרה ההפוך.

נכון שהדברים צריכים עיון מרובה. אז תעשי את העיון הזה!

יש עוד מדרש שלא הביאו כאן, שהוא הבסיס לרמב"ם שלך שעל הפסוק "וכבשוה" דרשו חז"ל מלמד שיהיה האיש כובש את אשתו שלא תהא יצאנית

מעשה שהיה שאשתי היתה חולה תקופה ממושכת ובערב יום כיפור שעתיים לפני הצום היא פתאום חשבה שאולי היא צריכה לא לצום

אז היא מתקשרת לרב ומתחילה לשאול, והרב מבקש ,"תביאי את בעלך"

אני מופתע, "מה אני קשור?", לוקח את הטלפון, והוא מתחיל לומר לי שזה לא בסדר, והייתי צריך לחשוב על זה לפני כן, ולמה לא התקשרתי קודם

ואני כזה - סליחה, למה אני לא בסדר כאן? זה מצוה שלה, הבריאות שלה, והיא אחראית עליהם. לא אכפת לי לעזור, אבל למה הוא מבקש אותי כדי להעיר לי למה לא חשבנו על זה קודם?

והוא אומר לי "מה זאת אומרת? יש לך אחריות על אשתך!"

זה לא שותפות, זה אחריות של הבעל על אשתו

אני מסכים עם חסדי שבזמן הזה ביקורת לא עוזרת, וצריך לדעת להתנהל נכון, אבל העיקרון שהאדם אחראי על אשתו (ועל ילדיו) להדריכם בדרך ישרה מבחינה תורנית הוא עיקרון גם בימינו

זה רק נהיה מורכב יותר

והיא לא אחראית עליו בכלל! יש לה מצות תוכחה כמו כל אחד, אבל היא לא אחראית עליו

בגדול, זה תלוי ברוח הזוגיות שבניתם, ובעיקר היכן אתם נמצאים היום.

אם את חושבת שהוא יקח על עצמו להתחזק בעניין, פשוט תרמזי לו בהרמת גבה, או מרפקית קטנה וחיוך קל (וכן, זה יכול להיות גם באמצע סצינה של נשיקה בסרט... רחמנא לישזבן).
אם הוא מספיק חכם, יספיקו לו הרמיזות הקטנות כדי להבין...

אם לא.. אולי תאמרי לו בעקיפין כמה זה לא צנוע, או כמה זה מפריע לך (שוב, גם כאן ברמיזות קלות ובהרבה חום ואהבה, כדי שלא יכנס למגננה ויתקוף...)

בהצלחה...

אם הוא לא ירצה לשמור על העיניים הוא ימצא איך לעשות את זה. ואם זה היחס, אז הוא ימצא דברים בכדי להיות השוטר עלייך. רצוי שתבדקי מה את נותנת מעצמך, אם נראה לך שאת יכולה לתרום לעניין... 

כי זה שונה מזוג לזוג.

יש בזה כללים לגבי ה"איך"

1. לא לעשות את זה מתוך מקום שיפוטי (איך אתה מעז? אתה רע!) או קנאי מדי (איך אתה עושה לי ככה? בוגד!)

2. לא לעשות את זה במקום ותוך כדי, בטח שלא מתוך סערת רגשות

3. לא להאשים- אלא לדבר מהמקום שלך (מפריע לי ש.. הייתי שמחה אם..)

4. מתי כן? כששניכם ביישוב הדעת. לא עייפים מדי\רעבים מדי\לחוצים בזמן.

5. הכי טוב- לפתוח לא ממקום ישיר, אלא בעקיפין- לדבר על המקום בכללי, של זה שנשים לא מבינות את הנושא הזה של שמירת עיניים, בכללי זה טוב לשמוע את הצד שלו- איך הוא רואה את זה, איך הוא מרגיש, במה הוא מאמין. מתוך זה אולי לדבר גם על המקום של הבהיה, תלוי לאן השיחה מתפתחת. ותוך כדי גם אפשר לשאול (אם הוא אומר שזה מפריע לו וקשה לו) אם הוא רוצה שתעזרי לו בזה, תרמזי לו כשהוא בוהה או משהו כזה. לתת לו להחליט אם הוא רוצה עזרה או לא.

(אלו גם כללים שטובים לפתוח דברים בדייטים, לכן אני עונה פה..)

לדעתי- ביקורת שלא במקום, חשדנות וקנאות יתר יותר יכולים להרוס זוגיות מחוסר שמירת העיינים.

ברגע שבעל מרגיש נרדף- יהיה לו יותר קשה בזוגיות ומתוך זה יהיה לו יותר קשה לשמור עיניים ומחשבות.

כשבעל מרגיש שיש אמון הערכה ואהבה מצד אשתו- הרבה יותר קל לו.

מעבר לזה שאני מאמינה שאמון זה דבר שמקיים את עצמו הרבה פעמים (במקרה שיש בסיס לאמון הזה) אם אני יודעת שבעלי נותן בי אמון שאני לא אעשה X וסומך עלי- אני לא ארצה לשבור את האמון הזה. כי זה חשוב לי הכי בעולם.

ביקורת לא נותנים אף פעם.

אפשר לדבר על מה שמפריע לי או לעזור למישהו אם הוא מבקש.

תקני לו משקפי שמש (עם זגוגיות של מראה),

ואז את לא תוכלי לראות לאן הוא מסתכל,

וככה לא תקנאי!

פ-ת-ר-נ-ו את הבעיה!

ולכסות את המחשב בסלוטייפ חשמל

זה גם בעיה שזה מביך אותך.

אני לא מעירה לבעלי על הלכות, על בינו לבין מקום ועל בינו לבין אדם אחר.

אני כן מבקשת ממנו דברים שקשורים אליי.

אני נוהגת לעשות את זה בצורה של "תהראה, אתה אוהב אותי יותר מכל דבר בעולם, ואני אמא של הילדה שלך, וחשוב כל כך שיהיה לי טוב, אתה יודע שאשה שמחה זה אומר שכל הבית שמח, ויש לך גם שכר אם תשמח אותי כי אני יהודיה וגם אשתך. לכן אם אתה יכול להגיע הביתה עשרים דקות קודם אני מאד אודה לך, לא כי אכפת לי מעצמי, מי אני בכלל (חיוך שובה לב), אלא כי אכפת לי ממך ומהבית שלך (נשיקה באויר), כי אתה כזה מקסים ומגיע לך שכר טוב על כל מה שאתה עושה בשבילי, חבל שלא תהיה מושלם.

בשלב הזה הוא הוא אומר בד"כ טוב, לא הבנתי . מה את רוצה? ואני אומרת "שתגיע 20 דקות קודם" ואז הוא אומר "אני אנסה".

ככה מעירים על משהו שקשור בך. בלי יותר מדי ביקורת ועם המון המון התחנפויות. די מגוחך אבל לא ניסיתי משהו אחר מרב שזה עובד נפלא.

זה הרבה יותר גרוע מביקורת ישירה!

מה שיקרה זה, שהוא יבין שיש לך ביקורת עליו,

אבל מרוב מילים וחפירות, הוא לא יבין מה את רוצה ממנו בכלל,

חוץ מעצם העובדה שיש לך ביקורת, וזה סתם רק מתסכל.

ומכיוון שגם קולטים מייד שההתחנפויות לא אמיתיות,

הוא לא ישמע אותם, ואת סתם מורידה את ערכך בעיניו.

פשוט תגידי לו "משה, אתה יודע שאני נורא נורא מתגעגעת אליך,

וממש כיף לי להיות במחיצתך, אז אולי תקדים היום להגיע?"

לעניות דעתי אם גבר פוזל החוצה זה בדרך כלל כי אין לו בבית את מה שהוא צריך או חושב שהוא צריך,

אז לפי זה האישה צריכה לעשות לעצמה חשבון נפש ולא לבעלה.

גבר שפוזל החוצה סימן שאין לו וחסר לו משהו. את חייבת לתת לו את הפינוק הזה כדי שלא יתור אחרי העיניים והלב. ואם את נותנת לו, תני לו יותר.

אז תתחתן קודם ותבין בהמשך...

איזה כיף זה להפיל את כל האחריות לנפילות שלי על האישה, אה???

נכון שגם לה כדאי ומומלץ לעשות בדק בית היכן היא יכולה להשתפר.

אבל מכאן ועד להפיל עליה את האחריות, המרחק רב מאד!!

זה מזכיר את הגישה הפסיכולוגית של פרויד,

תן לאדם לספק את יצריו, והוא יהיה נורמאלי.

היום בפסיכולוגיה אמנם לומדים את השיטה שלו,

אבל בפועל טוענים שהיא לא נכונה,

ומתבססים על זה שהאדם ביסודו הוא חברתי, ולאו דווקא יצרי.

זה שאתה נשוי, זה לא תמיד הופך אותך להיות מבין גדול!

חסדי, אמנם אני לא יכול לומר מה נכון לגבי אישה (כי אני גבר), אבל לגבי השאר אני איתך!

" חסדי ה' " על ירך לבבך, אתה צודק.

אם כי, אחרי שמגבילים, אדם יכול לכוון גם את היצר הזה, בצורה מתוקנת ועמוקה יותר, אל אשתו ולהגביר את האהבה ביניהם הרבה יותר.

ישר כח.

ב"ה

עצוב לפעמים לקרוא תגובות.

את יכולה לעזור לו ולהתמודד איתו ביחד אם יש לו כח להתמודד כרגע..

חכמת נשים בנתה ביתה.

תעשי כל שביכלתך שהוא לא יזדקק לרעות בשדות זרים.

ותזכרי, ש'לא עליך המלאכה לגמור'.

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

לא הבנת את הקונספט של המקום אחי 

מזה הסקרנות הזו המיותרת הזו

לדבר על הפילה שבחדר? או שזה אסור?

ואם תמצי לומר מותר, אפשר לעשות לה רשימה גם?

למי פונים בשביל כל הדבר החשוב הזה?

איזה דבר מבורך, אודה להתייחסות בהקדם תודה לכם🙏

בדרך כלשהי להעלות את זה בפניו?

הלוואי הייתי שומע את זה אז