את יכולה לפרט?זה יכול לעזור להבין וככה לענות לך...

לפעמים הוא בוהה בנשים (הוא אפילו לא שם לב..) הוא אוהב אותי מאוד!
אין לי שום ספק!
אבל קשה לי שהוא מסתכל על אחרות
(אני חושבת שזה יוצר השוואות.. מיותרות...)
השאלה אם להעיר? (כי זה קשה לו ויוצר אצלו רק מתח..)
או שזה לא התפקיד שלי בדרך עבודת ה' שלו..?
(הוא מודע לבעיה) רק שכל פעם אחרי שאני נושכת את הלשון הרבה זמן
אני שוב מעירה..
וזה שוב נפתח..
(אני שומעת הרבה נשים שזה מפריע להן גם אצל הבעל.. לכן הדגשתי את הפורום לנשואות.. (
לפעמים עד שאתה לא נשוי אתה פשוט לא מבין..)
אני קצת קנאית לבעלי (ב"ה) אבל עד כמה אני צריכה להיות שם..?

אני מבינה לגמרי..
אך לפעמים זה כך ולפעמים זה כך..(נראה לי..)
השאלה היא האם אין בעיה בהתעניינות?

עצם ההתעניינות... רק אני רוצה להיות שם..

א.שתדברי איתו גלויות וישירות על מה שאת רואה ומרגישה,

  ותשאלי אותו אם, כמה, והיכן הוא רוצה שתעזרי לו בנידון.

ב. תנסי לחשוב על פתרונות חיוביים, שימשכו אותו אלייך,

    כמו שתלבשי בגדים שהוא אוהב, איפור שהוא אוהב וכד'

    או שסתם כשאת רואה שהוא מתחיל לבהות,

    אז תתחילי לדבר איתו (אל תגידי לו "הי אני כאן" או "במה אתה בוהה",

    אלא סתם נושא שיחה שיגרום לו להפסיק לבהות וימשוך אותו אלייך)

    אם תהיי ביקורתית כלפיו, ותתני לו הרגשה שאת מחפשת אותו וחונקת אותו,

    אז זה רק יכול להרחיק אותו רגשית ממך, ואת תצאי נפסדת, וחבל!

    כדאי מאד להיזהר מביקורתיות באופן קבוע!

    כמובן שמידי פעם לא יזיק ביקורת, אבל שיהיה רק מידי פעם.

    ואת צריכה לזכור גם שהתגובות לאותם מקרים של גברים ונשים הרבה פעמים שונות,

    אז לכן מומלץ, לא להתייעץ רק עם נשים, אלא גם אם מישהי/מישהו שמכיר טוב את הצד השני.

    בהצלחה!

עומד ומסתכל דקות ארוכות?

זה באמת משהו מביך, לא רק לגבי נשים, אלא באופן כללי אדם לא אמור לבהות במישהו מעל כמה שניות..- נימוס אלמנטרי.

אולי את מגזימה? אולי רק מרפרף במבטו ואת ישר חושבת שמדובר בבהיה?

אם הוא בוהה- בטח להעיר. כי זה הרגל מגונה (שוב, לא רק כלפי נשים, אלא בכלל)

ואם הוא רק מרפרף במבטו (לא כמשהו מביך) - שיהיה לו לבריאות, בעולם הזה יש גם נשים, ובטח שאת לא יכולה להיות איתו בכל רגע ולוודא שהוא לא מסתכל עליהן. תאמיני בו, ותאמיני בזוגיות שלכם. אל תחפשי צרות איפה שאין.

זאת לא שאלה דתית. זה בכלל לא קשור ביראת שמים שלו. לדוד המלך היו כל כך הרבה נשים ואין שום ספק שהיתה בו יראת שמים. מה שהיה אסור לו זה רק לקחת אשת איש. כלומר אישה ששייכת כבר למישהו אחר. מבחינה דתית, אולי זה לא שיוויוני , אבל רק לנשים אסור לבגוד בבעל. כך שלא שייך כאן ענין יראת שמים. הבעיה היא הטבע האנושי. זה טבעי לקנא. את רוצה שבעלך יאהב רק אותך. אבל, מה לעשות, שהוא גבר והוא נמשך גם לנשים אחרות? כדאי שתפנו ליעוץ זוגי במקום להעמיד פנים שהבעיה היא יראת השמים החלשה של בעלך.יתכן שאת קוראת לזה בעיה של יראת שמים כי את מרגישה לא נוח עם זה שאת מרגישה קינאה. לכן, ברצוני להודיע לך שזה לגמרי בסדר להרגיש קינאה.

לאף אחד אסור לבגוד ולא ברור לי על סמך מה כתבת משפט כזה,על גבר יש מצווה לשמור את עיניו (אומנם אני לא יודע במה מדובר בשרשור,אני רק כותב על היסודות שהזכרת ולא לגבי משהו שקשור לכותבת השרשור)

בכ"א- אני מאמינה שהמערכת הזוגית שלכם היא בריאה ותקינה וע"כ את שמחה במידה ובעלך מסב את ליבך אל דברים מסוימים,

וגם הוא שמח אם את עושה כך.

כך שלדעתי תספרי לו את אשר על ליבך, ואני מאמינה שהוא ישמח בסיועך- עזר כנגדו

אם אותו אדם לא ביקש ממנו את זה/הביע את הסכמתו לכך אפילו בדרך פסיבית - נגיד, משגיח בישיבה, באופן עקרוני ברגע שהבחור בוחר במודע להגיע ללמוד בישיבה הזאת, הוא יודע שיש לה משגיח ושהתפקיד שלו זה לקדם רוחנית את התלמידים ולהעיר להם כשצריך - לכן לאותו מגיח כן יהיה מותר להעיר לבחור על כך וכך, כי הייתה הסכמה פסיבית של הבחור, בעצם הגיעו לישיבה. 

אישה, לעומת זאת - לא צריכה להיות משגיחת הכשרו של בעלה. אומנם היא כבר אישתו ולא "Rק" ארוסה או חברה - אבל ברגע שמישהו הופך להיות משגיח הכשרות של אדם אחר, זה יוצר מתחים, זה יוצר אי נעימות, זה יוצר הרגשה של מחנכת מול תלמיד - וזהלחלוטין לא דבר שצריך להיות.

מה כן אם ככה? אני בשום פנים לא אומר לך שאסור לך להעיר לו בכלל, אלא שלדעתי, אופן ההערה צריך להיות מדויק וברור, שלא מדובר בניסיון להיות משגיחת הכשרות שלו. כשאת פונה אליו ומדברת איתו על זה, את לחלוטין תרגישי ותכריחי את עצמך להרגיש ולשדר את זה, שאת לא עושה את זה כדי לחנך אותו ולהגיד לו מה טוב לא ומה לא - אלא פשוט תדברי איתו על עצמך! תדברי איתו על כך שלך אישית, כאשתו, קשה לך שהוא מסתכל על בנות אחרות! בלי קשר להאם זה טוב לו או לא, בלי קשר להלכה אפילו, במובן מסויים - פשוט להסביר לו שלך קשה עם זה ושאת רוצה שהוא יאהב רק אותך ויסתכל רק עליך ושתשמחי אם יעזור לך להבין איך אתם מגיעים למצב כזה. זה טיעון שיכול לשמש כל זוג בעולם, גם לא יהודים - וזה טיעון שמוריד את תווית משגיחת הכשרות ממך.

כל טוב וב"הצלחה! (להדגשה - אני בן שעונה, ולא נשוי).

רק שקשה לו שהוא פוגע בי בגלל זה... ( והוא בכלל לא מתכוון..)

ואז יותר קשה להעיר.. כי אני פוגעת ונפגעת..

אני תמיד מנסה לא להיות משגיחת כשרות.. אבל זה קשה ומסובך..

השאלה איך זה יקרה בלי להעיר?
(זה לא תלוי בי אלא בעבודת ה' שלו האישית ולכן אני מתוסכלת מלהעיר..)

וזו הסיבה שכתבתי שלענ"ד לא שייך לשאול כאן.

כי זו מערכת זוגית- וכשמסבים את תשומת הלב או מבקשים משהו- כל שיהיה, כל עוד הוא מפריע לך ומעכב

אין זה נקרא ביקורת!

זה חלק מהבנייה הזוגית. האחד מסב את תשומת לב השני, ומותר לו לבקש להשתדל בעניין מסוים אם זה מפריע לו.

כשעשית X הרגשתי Y.

הייתי ממש שמחה אם תעשה Z.

זה נשמע אחרת ולא טעון, אבל עדיין זה רגיש להיכנס ליר"ש של בעלך,

למרות שהנושא הוא בכלל ההרגשה שלך. קיצור, לא יודע...

וחוזר על דברי קודמיי להעביר את השאלה לנשואים טריים

אבל נשמה.... 

סליחה שאני אומרת אבל משהו פה לא מרגיש לי טוב בכלל בכלל בכלל

יצא לי להכיר כמה וכמה זוגות כאלו...

לדעתי, בעניין ה"יראת שמיים" שלו רק שניים יכולים באמת לדעת: ה' ואת.

שימי לב לתחושות הבטן שלך.. קינאה לא נובעת סתם.

אם יש פגיעה באמון הזוגי, קינאה היא תגובה טיבעית ל"פזילה" של הגבר אל מחוץ לתחום.

השאלה, עד כמה הסביבה שהוא חי בה נקייה... (וכן, זה מתחיל מאינטרנט מסונן, שכונה, סביבת עבודה, ובמקביל שיעור תורה קבוע..) 

וכשזה לא נקי מספיק, הפזילות לא מאחרות לבוא... וגם זה באופן טיבעי.. לצערנו.

ולהעיר לך על מה את בוחרת ללבוש. או במילים אחרות- בכלל לא.

העניין?

אם הזוגות הנשואים היו רואים בכל הסבת תשומת לב

או בכל בקשה של הצד השני, שנוגעת לאופיו של בן הזוג או רצונותיו או מעשיו

כהערה או ביקורת

אבוי לנו..

לא כך פועלת זוגיות. זה בכלל לא קשור להערה במובן הלא טוב של המילה

כחלק מבניין הקשר הזוגי, הכרחי וחשוב שהיא תאמר את אשר על ליבה

והוא מצידו- כל עוד מערכת היחסים תקינה, אמור לקבל את בקשתה בעין טובה ובלב פתוח לשמוע

ולפעמים היא כן והיא גם לגיטימית.

אבל בענייני יראת שמיים- זה לא מוסיף ורק מטיף. אנחנו בני זוג. אני לא אמא שלו והוא לא אבא שלי. הקשר של הזוגיות בא ממקום מעריך ומכבד- לא מחנך.

ויש הרבה פעמים שבזוגיות אפשר לחשוף מחשבות קשות

או לא הכי מלבבות שיש,

ובכל זאת- אין זה נקרא חינוך או כל מילה אחרת שאינה נעימה לאוזן

צר לי, שוב איני חושבת שזה מתאים להשאל כאן, וכעת גם מאד מובן לי למה.

עד כאן תגובתי, בע"ה.

אני אישית מתנגד נחרצות לשיטת ה"אל תתערב ואל תעיר" באופן כללי בחיים. וכוונתי לא 'לחפש' על מה להעיר, "משגיח כשרות" כמו שאמרו פה, אבל אם כן רואים משהו שצריך תיקון, לטובתי, לטובתו ולטובת העולם צריך לגשת ולהעיר עליו. אמנם צריך לעשות את זה ברגישות.

ואמנם הרבה פעמים לא נעים לשמוע הערות ממישהו אחר, אבל בגלל זה לבטל את כל עניין ההערה והתיקון מעיקרו?!

ואני לא רואה סיבה למה כאן זה יהיה אחרת - ואולי אפילו אמור להיות יותר חזק. ושוב ברגישות גדולה ובאהבה.

"וחובה על כל איש, לקנות לאשתו; אמרו חכמים, אין אדם מקנא לאשתו, אלא אם כן נכנסה בו רוח טהרה.  ולא יקנא לה ביותר מדיי" (רמב"ם פט"ו מהל' אישות הי"ז) ואין סיבה שלא נלמד למקרה ההפוך.

נכון שהדברים צריכים עיון מרובה. אז תעשי את העיון הזה!

יש עוד מדרש שלא הביאו כאן, שהוא הבסיס לרמב"ם שלך שעל הפסוק "וכבשוה" דרשו חז"ל מלמד שיהיה האיש כובש את אשתו שלא תהא יצאנית

מעשה שהיה שאשתי היתה חולה תקופה ממושכת ובערב יום כיפור שעתיים לפני הצום היא פתאום חשבה שאולי היא צריכה לא לצום

אז היא מתקשרת לרב ומתחילה לשאול, והרב מבקש ,"תביאי את בעלך"

אני מופתע, "מה אני קשור?", לוקח את הטלפון, והוא מתחיל לומר לי שזה לא בסדר, והייתי צריך לחשוב על זה לפני כן, ולמה לא התקשרתי קודם

ואני כזה - סליחה, למה אני לא בסדר כאן? זה מצוה שלה, הבריאות שלה, והיא אחראית עליהם. לא אכפת לי לעזור, אבל למה הוא מבקש אותי כדי להעיר לי למה לא חשבנו על זה קודם?

והוא אומר לי "מה זאת אומרת? יש לך אחריות על אשתך!"

זה לא שותפות, זה אחריות של הבעל על אשתו

אני מסכים עם חסדי שבזמן הזה ביקורת לא עוזרת, וצריך לדעת להתנהל נכון, אבל העיקרון שהאדם אחראי על אשתו (ועל ילדיו) להדריכם בדרך ישרה מבחינה תורנית הוא עיקרון גם בימינו

זה רק נהיה מורכב יותר

והיא לא אחראית עליו בכלל! יש לה מצות תוכחה כמו כל אחד, אבל היא לא אחראית עליו

בגדול, זה תלוי ברוח הזוגיות שבניתם, ובעיקר היכן אתם נמצאים היום.

אם את חושבת שהוא יקח על עצמו להתחזק בעניין, פשוט תרמזי לו בהרמת גבה, או מרפקית קטנה וחיוך קל (וכן, זה יכול להיות גם באמצע סצינה של נשיקה בסרט... רחמנא לישזבן).
אם הוא מספיק חכם, יספיקו לו הרמיזות הקטנות כדי להבין...

אם לא.. אולי תאמרי לו בעקיפין כמה זה לא צנוע, או כמה זה מפריע לך (שוב, גם כאן ברמיזות קלות ובהרבה חום ואהבה, כדי שלא יכנס למגננה ויתקוף...)

בהצלחה...

אם הוא לא ירצה לשמור על העיניים הוא ימצא איך לעשות את זה. ואם זה היחס, אז הוא ימצא דברים בכדי להיות השוטר עלייך. רצוי שתבדקי מה את נותנת מעצמך, אם נראה לך שאת יכולה לתרום לעניין... 

כי זה שונה מזוג לזוג.

יש בזה כללים לגבי ה"איך"

1. לא לעשות את זה מתוך מקום שיפוטי (איך אתה מעז? אתה רע!) או קנאי מדי (איך אתה עושה לי ככה? בוגד!)

2. לא לעשות את זה במקום ותוך כדי, בטח שלא מתוך סערת רגשות

3. לא להאשים- אלא לדבר מהמקום שלך (מפריע לי ש.. הייתי שמחה אם..)

4. מתי כן? כששניכם ביישוב הדעת. לא עייפים מדי\רעבים מדי\לחוצים בזמן.

5. הכי טוב- לפתוח לא ממקום ישיר, אלא בעקיפין- לדבר על המקום בכללי, של זה שנשים לא מבינות את הנושא הזה של שמירת עיניים, בכללי זה טוב לשמוע את הצד שלו- איך הוא רואה את זה, איך הוא מרגיש, במה הוא מאמין. מתוך זה אולי לדבר גם על המקום של הבהיה, תלוי לאן השיחה מתפתחת. ותוך כדי גם אפשר לשאול (אם הוא אומר שזה מפריע לו וקשה לו) אם הוא רוצה שתעזרי לו בזה, תרמזי לו כשהוא בוהה או משהו כזה. לתת לו להחליט אם הוא רוצה עזרה או לא.

(אלו גם כללים שטובים לפתוח דברים בדייטים, לכן אני עונה פה..)

לדעתי- ביקורת שלא במקום, חשדנות וקנאות יתר יותר יכולים להרוס זוגיות מחוסר שמירת העיינים.

ברגע שבעל מרגיש נרדף- יהיה לו יותר קשה בזוגיות ומתוך זה יהיה לו יותר קשה לשמור עיניים ומחשבות.

כשבעל מרגיש שיש אמון הערכה ואהבה מצד אשתו- הרבה יותר קל לו.

מעבר לזה שאני מאמינה שאמון זה דבר שמקיים את עצמו הרבה פעמים (במקרה שיש בסיס לאמון הזה) אם אני יודעת שבעלי נותן בי אמון שאני לא אעשה X וסומך עלי- אני לא ארצה לשבור את האמון הזה. כי זה חשוב לי הכי בעולם.

ביקורת לא נותנים אף פעם.

אפשר לדבר על מה שמפריע לי או לעזור למישהו אם הוא מבקש.

תקני לו משקפי שמש (עם זגוגיות של מראה),

ואז את לא תוכלי לראות לאן הוא מסתכל,

וככה לא תקנאי!

פ-ת-ר-נ-ו את הבעיה!

ולכסות את המחשב בסלוטייפ חשמל

זה גם בעיה שזה מביך אותך.

אני לא מעירה לבעלי על הלכות, על בינו לבין מקום ועל בינו לבין אדם אחר.

אני כן מבקשת ממנו דברים שקשורים אליי.

אני נוהגת לעשות את זה בצורה של "תהראה, אתה אוהב אותי יותר מכל דבר בעולם, ואני אמא של הילדה שלך, וחשוב כל כך שיהיה לי טוב, אתה יודע שאשה שמחה זה אומר שכל הבית שמח, ויש לך גם שכר אם תשמח אותי כי אני יהודיה וגם אשתך. לכן אם אתה יכול להגיע הביתה עשרים דקות קודם אני מאד אודה לך, לא כי אכפת לי מעצמי, מי אני בכלל (חיוך שובה לב), אלא כי אכפת לי ממך ומהבית שלך (נשיקה באויר), כי אתה כזה מקסים ומגיע לך שכר טוב על כל מה שאתה עושה בשבילי, חבל שלא תהיה מושלם.

בשלב הזה הוא הוא אומר בד"כ טוב, לא הבנתי . מה את רוצה? ואני אומרת "שתגיע 20 דקות קודם" ואז הוא אומר "אני אנסה".

ככה מעירים על משהו שקשור בך. בלי יותר מדי ביקורת ועם המון המון התחנפויות. די מגוחך אבל לא ניסיתי משהו אחר מרב שזה עובד נפלא.

זה הרבה יותר גרוע מביקורת ישירה!

מה שיקרה זה, שהוא יבין שיש לך ביקורת עליו,

אבל מרוב מילים וחפירות, הוא לא יבין מה את רוצה ממנו בכלל,

חוץ מעצם העובדה שיש לך ביקורת, וזה סתם רק מתסכל.

ומכיוון שגם קולטים מייד שההתחנפויות לא אמיתיות,

הוא לא ישמע אותם, ואת סתם מורידה את ערכך בעיניו.

פשוט תגידי לו "משה, אתה יודע שאני נורא נורא מתגעגעת אליך,

וממש כיף לי להיות במחיצתך, אז אולי תקדים היום להגיע?"

לעניות דעתי אם גבר פוזל החוצה זה בדרך כלל כי אין לו בבית את מה שהוא צריך או חושב שהוא צריך,

אז לפי זה האישה צריכה לעשות לעצמה חשבון נפש ולא לבעלה.

גבר שפוזל החוצה סימן שאין לו וחסר לו משהו. את חייבת לתת לו את הפינוק הזה כדי שלא יתור אחרי העיניים והלב. ואם את נותנת לו, תני לו יותר.

אז תתחתן קודם ותבין בהמשך...

איזה כיף זה להפיל את כל האחריות לנפילות שלי על האישה, אה???

נכון שגם לה כדאי ומומלץ לעשות בדק בית היכן היא יכולה להשתפר.

אבל מכאן ועד להפיל עליה את האחריות, המרחק רב מאד!!

זה מזכיר את הגישה הפסיכולוגית של פרויד,

תן לאדם לספק את יצריו, והוא יהיה נורמאלי.

היום בפסיכולוגיה אמנם לומדים את השיטה שלו,

אבל בפועל טוענים שהיא לא נכונה,

ומתבססים על זה שהאדם ביסודו הוא חברתי, ולאו דווקא יצרי.

זה שאתה נשוי, זה לא תמיד הופך אותך להיות מבין גדול!

חסדי, אמנם אני לא יכול לומר מה נכון לגבי אישה (כי אני גבר), אבל לגבי השאר אני איתך!

" חסדי ה' " על ירך לבבך, אתה צודק.

אם כי, אחרי שמגבילים, אדם יכול לכוון גם את היצר הזה, בצורה מתוקנת ועמוקה יותר, אל אשתו ולהגביר את האהבה ביניהם הרבה יותר.

ישר כח.

ב"ה

עצוב לפעמים לקרוא תגובות.

את יכולה לעזור לו ולהתמודד איתו ביחד אם יש לו כח להתמודד כרגע..

חכמת נשים בנתה ביתה.

תעשי כל שביכלתך שהוא לא יזדקק לרעות בשדות זרים.

ותזכרי, ש'לא עליך המלאכה לגמור'.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים