אותך

בעלי ואני נשואים כמעט שנה ואחרי לידה ראשונה.

אנחנו עדיין אסורים מאז הלידה כבר שבועיים וקצת.ביומיים האחרונים בעלי כל הזמן אומר שקשה לו שאנחנו רחוקים והוא מרגיש שהוא כבר "מלא" וכואב לו שם כבר..[ב"ה לא נפלנו בזה..] ואין לי מושג מה לעשות!לדעתו אחרי הלידה אני יותר מושכת אותו והוא לא רגיל הרבה זמן שאנחנו אסורים.אין לי מושג מה לעשות בנושא וכואב לי שהוא ככה..תעזרו לי בבקשה!

ולא תמיד זה בשליטה, מה שכן- בלי קשר לנידה- באמת שבועיים אחרי לידה זה עדיין כואב כנראה אז מכל הבחינת לא שייך, אבל באמת מסכן, לא רגיל...

שהיא כאילו אשמה,להכביד עליה, זה ממש נורא.

ולך השואלת,אולי תשתדלי לעשות הכל כדי לא להגיע לדיבור, או מעשים שיותר מקרבים ביניכם.

במצב הרחקה זה כמו אישה זרה, ז"א להפקיד על פיזמה/כותנת צנועה, לא להתלבש לפניו וכ', כל הדברים שלא תעשי ליד גבר זר..לא להראות גילוי חיבה ,אולי זה קצת ירגיע.

לדעתי לאישה יש את הדרכים להתחמק מכל מיני מצבים שהם יותר מקרבים.

בסדר! הירא צריכה עידוד והכוונה אז בואו נירגע

שהוא לא בסדר , הוא גבר מצוי, שצריך לשלוט בעצמו ולכבוש את יצרו אבל זה אנושי לגמרי, והוא לא בא אליה בטענות רק מודה שקשה לו

שבועיים אחרי לידה זה ממש לא הרבה להיות אסורים, לרוב לוקח בין חודש לחודשיים להיטהר (אני עשיתי הפסק לאחר כשישה שבועות, וזה נחשב סביר לגמרי). אז קודם כל- כדאי לדעת את זה ולא לצפות להיטהרות מהירה.

לגבי הקושי שבעלך מרגיש- זה באמת מובן, וכדאי להתייעץ עם מישהו מתאים.

אם אין לו רב קרוב או מדריך חתנים שהוא מרגיש נעים להתייעץ איתו, הייתי ממליצה שיתקשר למכון פוע"ה- אפשר לדב שם עם רבנים שעוסקים בתחום, ואין שום צורך להזדהות (השיחה כולה יכולה להיות אנונימית). המספר שלהם הוא 02-6515050.

וחוץ מזה- כדאי שגם את תדעי שאחרי לידה ההיטרהות לפעמים יותר מסובכת (לרוב גם אחרי שמצליחים לעשות הפסק מופיעם כתמים), ולכן כדאי התייעץ עם רב על כל התהליך (גם אפשר לשאול במכון פוע"ה על זה), יש הרבה הקלות הלכתיות שיכולות לעזור בזה.

בהצלחה ומזל טוב!

ההמלצה הרפואית היא לחכות עד 6 שבועות לביקור רופא שיבדוק שהכל בסדר והאיזור חזר למקומו לפני שחוזרים לשיגרה.

שבועיים זה כלום זמן והממוצע של דימום אחרי לידה הוא כשישה שבועות.

יתכן מאוד שבעלך לא ציפה לתקופה ארוכה כזאת והתגובה שלו טבעית.

תסבירי זאת לבעלך ותמצאו את הדרכים איך להקל עליו (כמו אם יש בגד/ משהו מסוים שעושה לו את זה תשתדלי להמעיט בו שימוש בשלב זה).

אחרי הלידה הראשונה לומדים מה זה אחרי לידה, בלידות הבאות בעז"ה כבר זוכרים וההתמודדות קלה יותר כי יודעים למה לצפות ולמה לא.

זה קודם כל איסור תורה כרגע , כך שזה בכלל לא נכנס למערכת השיקולים.

יש פה קו אדום שברור שלא עוברים עליו וטוב שתהיי נחרצת עד כמה שניתן,

שהמחשבות הללו בכלל אינן באות בחשבון.

ככול שתשדרי לו באופן נחרץ וחד משמעי שאין מה לדבר על זה,

זה יחדור לו והוא יסיח דעתו מכך. וטוב שימלא מחשבתו בתורה המבריאה את הנפש.

תשלחי אותו בערב לשיעור דף יומי או לכל שיעור אחר שיש אצלכם בביה"כ הקרוב

ותקבלי גם את שכר על השתדלותך.

כמו שלילד דתי ברור שלא אוכלים גבינה אחרי שניצל בשרי.

המצב הנכון הוא שלבעל יהיה הרבה יותר קל להתמודד כשאסורים מאשר כשמותרים והאישה לא מעוניינת לדוגמא.

זה המצב הבריא שאתם צריכים לשאוף אליו.

בהצלחה!

א. לפנות לתמיכה "גברית"

ב. לעודד אותו לעשות ספורט. ריצה/ הליכה וכו'... זה מאד עוזר!!!

ג. להסביר לו בעדינות שזה מאד יפה שהוא משתף אותך בקשיים שלו אבל את צריכה כעת את הזמן. כפי שכתבו לפחות חודש וחצי!!! ולכן, זה עלול להתפרש כיצירת לחץ עליך. בקשי ממנו להמעיט בתאורי הקושי. זה כן מחמיא לאשה שבעלה רוצה בקרבתה ומתגעגע אליה כבר, אבל בלי לחץ.

התקופה בהחלט קשה ומאתגרת אבל בהחלט בונה את הקשר הזוגי לאורך זמן.

בשמחות והרבה מזל"ט!

בעלי אומר שריצה או שחיה מאוד מאוד עוזרת לו במקרה הזה. 

אני מחודש אחרי לידה כבר ביקשתי מבעלי שיגיע מאוחר הביתה ככל האפשר.

ככה היה לי יותר קל (בהנקה הוא לא יכל לעזור לי גם ככה וגם לא בלימודים שאלו יהיו הבעיות העיקריות).

הוא יכול לקחת את התינוק/ת לטיול בחוץ, ללכת לדף יומי וכד'....

זה מה שעזר לי שהרגשתי שאני עוד רגע מתפוצצת.

והכי חשוב לא לעשות שבתות לבד בבית.

כשהילדים קטנים מאד מהר מגיעים לאוירה אינטימית. אצלי זה יחסית כלל ברזל (עד כמה שניתן) לא עושים שבתות בבית לבד שאסורים זה הורס יותר מאשר בונה.

שהכי חשוב זו מודעות לשאלת רב על כל צבע שהוא לא אדום כמו צבע גואש אדום.

אחרי לידה יש המון צבעים מותרים שנראים אסורים. על כל דבר לשאול שאלת רב.

הבעיה שהרבה פעמים לא רק שאוסרים את עצמינו בגלל צבעים טהורים אלא עוד מגיע מחזור אח"כ ואסורים מלא זמן.

ממני שלא ויתרה שאלה רב על הכל אחרי לידה שניה וטבלה חודש אחריה.

טבלתי חודשיים אחרי לידה ראשונה.

אני 10 שבועות מהלידה ועוד לא זכיתי לטבול...

כמובן זה משתנה מאחת לאחת, אבל זה גם יכול להיות

אתן צודקות ברוב הדברים ואני מסכימה איתכן אבל הוא לא רוצה לקיים יחסים מלאים אלה קצת חום ואהבה.

הוא לרוב לא היה טיפוס שלחץ על יחסים והוא יודע שיקח זמן עד שאני ארגיש מוכנה נפשית ופיזית לעוד יחסים

לגבי זמן הנידה,אנחנו בנתיים כבר שבועיים אסורים ואני לא רואה את הסוף עם הדימום וזה מתסכל אותו..

אני משתדלת להיות צנועה והכל אבל אני בהחלט מבינה אותו שקשה לו אחרי ש9 חודשים היה לנו תמיד מתי שרצינו יחסים ופתאום בבום אחד הכל התנפץ..

לחשוב על דרכים לקיצור הדימום, היו הרבה שרשורים בנושא, כגון שתיית מיץ לימון סחוט וכו'. באמת כדאי לכוון את הכוחות לעשייה כגון ספורט... להסיח את הדעת. ומבטיחה לך שזה זמני גם אם זה נראה נצח!!

ומצטערת שאני כותבת מאנונימי

לא ראיתי שאחרות כתבו את זה, אם כן אז סליחה-

חשוב (תמיד, ובמיוחד במקרים כאלה) להקפיד מאוד מאוד על דיני הרחקה (לא שאני חושדת בך ח"ו, רק כותבת מנסיון)

לקח לי זמן להבין את זה אצל בעלי (אני חושבת שככה רוב הגברים) - כתוב איפשהו בגמרא "מאכילהו רעב, מרעיבו שבע" - משהו כזה. כלומר, כמה שיותר מתרחקים - ככה יותר קל לבעל והוא לא "לחוץ" על זה. כשקצת מתקרבים לגבול - או לחלופין, אם אפילו כשמותרים קרובים אחד לשני - זה מעורר יותר. אצלנו הנשים זה לפעמים הפוך וכן חשוב להבין את זה.

תחשבי, יכול להיות שיש דברים, אפילו לא איסורים אלא חומרות ומנהגים, שבהם את קצת מתקרבת וזה אולי יותר מעורר אותו ומקשה עליו. למשל - כיסוי ראש, מכנסיים, ישיבה קרובה פיזית (אפילו כזו שמותרת לפי ההלכה), מילות חיבה גבוליות. זה נראה הפוך על הפוך, אבל להוסיף הרחקות יכול דווקא לסייע בהתמודדות (אני ראיתי שלפעמים אני זו שממש מייצרת את הקירבה, לי זה טוב ומספיק אבל הקירבה הזו גורמת לו לרצות עוד...)

זה מניסיוני המאוד אישי אז אני לא לוקחת אחריות...

וכמו שאמרו, עם כל ההבנה שבועיים זה באיזי... בין כה וכה הגוף צריך להשתקם. אנחנו היינו אסורים בשלבים מסוימים (מסיבות מיוחדות) חודשים ארוכים. אפשרי גם כשהאהבה מאוד בוערת. אם ממשיך להיות קשה מדי כדאי מאוד להתייעץ עם רב קרוב/ ממכון פועה וכד'.

לגבי צניעות, תשימי לב כשאת מניקה... אמנם כשמניקים תינוק בן שבועיים זה הדבר האחרון שאת חושבת עליו - את מרוכזת בלמצוא תנוחה שלא יכאב לך ושיצליח לינוק. אבל על הבעל זה עלול להשפיע קשות, לפעמים עדיף פשוט לא להניק בנוכחותו.

ועוד דבר: עם כל הקושי - אל תילחצי להיטהר אם את מרגישה שזה מהר מידי. זה עלול להיות קשה לך מידי, לעכב את ההחלמה של הגוף, התפרים וכו. וחלילה זה יגרור נזק להנאה של שניכם וליחס ביניכם בטווח הארוך.

אז אם את הולכת להיטהר מוקדם (פחות מה6 שבועות) כדאי קודם לראות רופא, וגם אפשר להתייעץ במכון פועה. הזמן הנכון הוא מאד אישי, תלוי במצב ובסוג הלידה שהיתה.

הרבה סבלנות. בטוחה שתצליחו לעבור את זה.

גם אני אנונימית כי זה כולל ניסיון אישי

מתייעצים רק איתו.

איך אפשר להגיע לרב שאמרתם הרב זכריה בן שלמה?מאיפה הוא?

להורים סיפרנו בהריון הראשון מיד בבדיקה החיובית, בשני אחרי אולטרסאונד עם דופק

אחיות שלי ראו עלי ממש בהתחלה, הרבה לפני שסיפרתי. מצידי הייתי מספרת כנראה בחודש שלישי- רביעי כזה

לחברות בחודש רביעי- חמישי

להורים סוף שלישי

לאחים חודש חמישי

מרוב שהייתי בחרדות שזה יגמר לא העזתי לספר

להורים סיפרנו אחרי סקירה ראשונה

ואח"כ לאט לאט לאחים

לחברות קרובות

בעבודה

לא חושבת שיש בזה נכון ולא נכון (חוץ מבעבודה שיש חוק),

אתם צריכים להרגיש בנוח

ואני תוהה מתי לספר

נגיד בעבודה מתחשק לי למשוך עד שבוע 20+

אבל מסביב אני מתלבטת 

בגדול הייתי מספרת למי שחשוב לי לפני שרואים

כי אז זה כבר מתחיל להיות קצת מביך

החלטות טובות!

בהריון ראשון לאמא שלי ממש ממש בהתחלה, קצת אחרי שגיליתי, ביתר ההריונות קצת יותר מאוחר סביב שבוע 10, לחמותי טיפה אח"כ, ולאחים מתי שהסתדר.

לחברות טובות מתי שהתחשק לי, לרוב מוקדם מאוד, בהתאם לתמיכה שהייתי זקוקה לה. לחברות פחות טובות מתי שראו, לא טרחתי לספר.

בעבודה- ממש מוקדם, הרבה לפני שצריך.

לגבי 1, אין לי ניסיון. אולי כדאי לנסות להניק בתנוחות שונות, ולמצוא איך הכי נח לה.

2. תמשיכי בשעה הרגילה.

3. לא שמעתי שיש קשר לזמנים הנקה ושאיבה.

אני יודעת שזמן לקחתי הגלולות יכול להשפיע.

לי אישית לא היו כתמים, גם כשלא הקפדתי על השעה. וגם עם הנקות ושאיבות לא דווקא בשעות בלי קשר לזמנים.

לי למזלי היו כמה וכמה הנקות מוצלחות לפני כן, אז ידעתי שה"בעיה" לא בי...

אני לא יודעת אם באמת היה לה רפלוקס סמוי או לא (הרופא לא שלל ולא אישר, וגם לא נתן תרופה) - רק יודעת לומר לפי הרופא שצריך להיניק כשהתינוק כמה שיותר בישיבה (לא יודעת איך עושים את זה תכל'ס🙄 אבל אולי תנסי), ואחרי ההאכלה להניח אותו באלכסון (בטרמפולינה זה הכי טוב. הוצאנו מהמחסן את הטרמפולינה שקיבלנו בילד השני ולא באה לידי שימוש, והבת שלי חצי גרה שם...)

עוד דבר שכדאי לבדוק הוא לשון קשורה. לבת שלי הייתה מסתבר לשון קשורה, שאף אחד (מהרופאים בבית החולים ועד לרופא הילדים) לא זיהה רק יועצת הנקה שהגעתי אליה בגיל עשרה חודשים זיהתה את זה...

ואם גם בבקבוק היא מסתבכת - מציעה לנסות את הבקבוק של לנסינו. זה הבקבוק היחיד שהבת שלי הסכימה לקחת.

בהצלחה יקרה! זה באמת קשה ומתסכל❤️

לשים בטרמפולינה לישון פשוט?

בסהכ מה שהיא עושה רוב היום זה לאכול ולישון הרי.

ולגבי הבקבוק

חשבתי שזה הגיוני שגם עם הבקבוק לא נעים לה לאכול, כי זה כואב /צורב במידה דומה להנקה, לא? היא אוכלת מהבקבוק ותוך כדי מתחילה להתפתל אז לא חשבתי שזו בעיה עם הבקבוק דווקא כי אנחנו משתמשים בכמה סוגים.. אבל אולי אני טועה?

בהמשך היא תתחיל גם קצת לשחק שם.

ולא יודעת לומר בקשר לבקבוק, בעצם... יכול להיות שאצלנו היא לא הסתדרה עם בקבוקים אחרים בגלל הלשון הקשורה, וזה לא קשור לרפלוקס שאולי היה לה ואולי לא.

בכל אופן, את יכולה לנסות להאכיל אותה בבקבוק כשהיא שוכבת בטרמפולינה, אני חושבת שזה גם יכול לעזור.

כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה ברמה גבוהה, יכולה לעזור למצוא פתרונות 

אבל לעניין הזה בינתיים לא מצאתי פתרון

כי גם אם אני מניקה בתנוחה זקופה, אם היא לא נינוחה היא פשוט זורקת את הראש אחורה ומקשיתה את הגב וצורחת מרעב וכאב

מה לעשות אם זה לא עוזר?

נראה לי שצריך לחזור אליו, לא? 

לא עברתי הפלה

אבל

הכי נורמלי בעולם להקשיב למה שאת מרגישה ולרצות לחזור לשגרה

אף אחד לא אמור להגיד לך איך את מרגישה

זה הגוף שלך

את עברת את זה

אחרים עברו את זה יותר ממרחק

שלא יתערבו לך

ואם הם כן מתערבים

תבקשי מהם שלא

אין שום ספר הדרכות איך להרגיש אחרי הפלה ולכן כל אחת יכולה להרגיש ולחוש איך שמתאים לה.

אני גם לא חושבת שכולן חוות הפלה בצורה כל כך קשה כמו שנראה לך.

פשוט מי שחווה את זה בצורה מאוד קשה אז נוטה יותר לשתף את זה כאן או בחיים האמיתיים.

אני ראיתי את אחיות שלי שמאוד קרובות אלי שעברו הפלות בשבועות מוקדמים יחסית

אצל אף אחת זה לא היה טראומטי במיוחד, כן עצוב וכואב אבל נורא מהר חזרו לשגרה.

(רק אחת מהן שעברה הפלה אחרי שחיכתה הרבה שנים להריון אז זה באמת היה ממש ממש כואב ועצוב)

כנראה יש לך חוסן אישי מאד גבוה וזה מעולה.

תקשיבי ללב שלך ותהי הכי כנה עם עצמך (נראה שדוקא במקרה הזה לרצות אחרים יהיה להיות שבורה "בכח").

לפעמים גם האסימון נופל באיחור והעצב מגיע אחרי כמה שבועות/חודשים וזה גם בסדר, תמשיכי להיות קשובה לעצמך.

אגב, פה בפורום הכי טבעי שהנשים שלקחו את זה יותר קשה יכתבו פה בניגוד לנשים האחרות. מי שלא לקחה את זה קשה פחות תרגיש צורך לשתף ולחפש תמיכה.

הייתה לי הפלה בעבר, בשלב קצת יותר מוקדם ממה שתיארת. הצטערתי, התבאסתי, ועברתי הלאה. ממש לא חוויתי את זה באופן דרמטי.

ולגבי לקחת חופשת מחלה, תעשי מה שטוב לך! אני יכולה לספר לך שעברתי בעבר הפלה בשלב מאוחר בהריון וקיבלתי חל"ד מלא וניצלתי רק 9 שבועות במקום 15 ומלא אנשים העירו לי שזה טעות, אבל עבורי זה היה הרבה יותר מתאים.

אין נכון או לא נכון, על אחת ומה שמתאים לה, זה לא אומר עליך שום דבר רע!!!

(היו לי תחושות קשות אחרות, שנבעו מהטראומה שצפה לי מבתי חולים)

אבל העובר הפסיק להתפתח בשלב מוקדם מאוד, וממהתחלה הייתה הרגשה שההיריון לא תקין. והוא גם הגיע קצת בהפתעה, שנה וקצת אחרי הולדת תאומים, ובדיעבד אני שמחה שלא נולד לי אז תינוק, כי זה היה צפוף מדי עם התאומים.

אז לא יודעת מה לומר עלייך, אם התחושות שלך כרגע נורמליות או לא. יכול להיות שהן נובעות מבריאות נפשית - של עיכול והבנה שאם כבר אין, אז אין מה לבכות, כי זה לא יעזור.

אבל יכול להיות גם שזו מעין הדחקה, ולכן אני חושבת שכדאי לך לשים לב לעצמך בהמשך, כי אולי תחושות האבל יצופו פתאום בעוד חודש-חודשיים, ואז תצטרכי לתת להן מקום אף שלכאורה כבר התקדמת הלאה...

בשורות טובות❤️

הריון לא מחייב תסמינים וההיעלמות שלהם לא מחייבת כלום.

בע"ה מאחלת לך הריון ארוך ומשעמם ולצאת בידיים מלאות 🧡

תלוי גם אם את יודעת מתי הביוץ, וזה תואם לתאריך ווסת אחרונה.

או שיכול להיות שההריון בעצם יותר צעיר.

עדיף לחכות קצת, או להיבדק מתוך ידיעה שיכול להיות שזה מוקדם מדי.

אתר מתכונים לתינוקות. אפשר לחפש לפי גיל, מרקם, רגישויות וכו.

מפעילה אותו תזונאית תינוקות וילדים. 

אני התחלתי עם מרק טחון (ירקות ועוף והודו)

ואחכ גם מנה של פירות טחונים

בננה מעוכה

אם היא אוכלת סלמון אז אולי טונה מתאים

זה לפי התגובה שלה... שאת רואה שהיא לא צריכה השלמת הנקה/תמ"ל אחרי הארוחה....

טונה

אבוקדו

חביתה/ביצים קשות מעוכות עם מלח ושמן זית

פשטידות

דייסת קוואקר (עם מים, כך אני תמיד עושה)

מרקים

קציצות טונה וקינואה

לק"י

חתיכות קטנות של לחם עם אבוקדו/ טחינה/ חומוס. עם זה אפשר גם חביתה.

לחם מטוגן

החלק הפנימי של המלפפון מגורד. או לתת לה רצועות מלפפון עם הקליפה, שתכרסם את הפנים שלו. רק לשים לב שהיא לא חותכת חתיכות גדולות.

ירקות מעוכים. אפשר להוסיף עם עוף או קציצות רכות.

אני מועכת הכל במזלג.

יש לי ילדים שבגיל הזה אכלו רק גרבר, והתינוק הנוכחי למשל כבר אוכל הכל כמעט..

בבוקר- חתיכות לחם קטנטנות טבולות בטחינה וחביתה

צהריים- אורז וקציצות מרוסק גס, קוסקוס ומרק (בגדןל מה שאנחנו אוכלים אא"כ זה לא מתאים עדיין אז משתדלת שיהיה לו מרק טחון)

ערב- משתנה. מרק/ לחם מטוגן/ פנקייק מקמח מלא/ שאריות מא. צהריים/ ביצה קשה מרוסקת עם טחינה/ פשטידה כלשהיא/ אבוקדו

השנה לקחנו דירת איירביאנד בי

היו גם שנים שנשארנו בבית אבל כל יום יצאנו לאנשהו (מעין, מוזיאון וכו).

זה באמת עבודה קשה עם קטנים אבל אנחנו מאד נהנים בכל זאת.

כילדה יצאנו כל שנה ל3 ימים,

שינה בבית ספר שדה בעיקר

והתוכנית היתה מסלולים...

ההורים שלי תמיד אמרו שדווקא כשהיינו קטנים היה יותר קל כי הלכנו יפה וכשגדלנו התחלנו להתלונן  😅

אני היום כאמא פחות אעשה את זה כי מסלולים זה פחות בשבילי ואז אם הילדים לא מתרגלים זה באמת לא הכי מתאים...

עדיין אפשר לחשוב על מקומות לא יקרים מדי (למרות שאולי עכשו זה שלב די מאוחר) - בית ספר שדה, אנא, מקומות אירוח אולי לא במקומות קלאסיים של הצפון שמבוקשים מאוד ולבנות תוכנית באיזור - ים, מעין, מסלול קטן... תלוי מה האופי שלכם.

מניסיון משפחתי בשנים האחרונות (כשיוצאים עם ההורים שלי ואנחנו כבר נשואים עם ילדים אז זה נהיה שבט) - באמת המקומות הפשוטים באיזורים לא מבוקשים מאוד הופכים את המחיר לריאלי יותר - הבית הארחה בהר ברכה, בסוסיא וכאלה... זה לא צפון כמו שמדמיינים קיץ אבל מאפשר.

וגם לצאת לימים בודדים זה פתרון.

אני חושבת שכדאי לעשות תכנון של הקיץ ככה שלכם ולילדים יהיה מול העיניים למה לצפות.

בעיקרון כל עוד הרכב הכיל את כולנו - יצאנו כמעט כל שנה לצימר. היו פעמים שהיה מוצלח, והיו פעמים שפחות...

אחר כך עשינו הפסקה ארוכה בנופשים העצמיים שלנו (כן הצטרפנו למשפחה שלי לנופש משפחתי מורחב, שלפעמים בכלל היה אצל ההורים שלי בבית), ולפני שנה הרגשנו שהמשפחה האישית שלנו חייבת את זה, ויצאנו שוב לנופש משלנו בצימר. (בחרנו מקום נגיש בתחבורה ציבורית, כדי שנוכל לנסוע וגם להתנייד במהלך הנופש)

היה לנו טוב מאוד, אבל גם מתיש... כך שאני מבינה את בעלך ומבינה גם אותך.

השנה אנחנו חושבים לצאת לקמפינג, גם מבחינת המחיר וגם כדי שלא נצטרך להתארגן על זה מראש יותר מדי. נקווה שיהיה טוב...

אני חושבת שיש בזה משהו שמאוד מאחד משפחתית, לצאת לנופש משותף. מצד שני, אפשר גם ליצור חוויות משפחתיות מאחדות אחרות, שכוללות לינה בבית... (אנחנו למשל כמה פעמים הפכנו את הבית לבית מלון, וזה היה כיף מאוד לילדים ומגבש)

ארבעה ימים של רגשות מעורבים וטלטלה שנבעו משטות של אנשים משועממים

ולחשוב שאם לא הייתי עולה על זה הייתי כל חיי חושבת שזאת היתה הפלה

ועוד ניסית להוריד את ההתקן... 🙈

לק"י

ואז מגלים שזה לא.

ואז הבנתי שהם מוכרים את זה לאנשים שרוצים לעבוד על אחרים. אבל זה גם מגעיל... זכותם למכור, אבל זה ממש רעיון חסר גבולות באנושיות.

אני בשוק שדבר כזה קיים

הכי לא מצחיק שיש 

ד"א, למה בדקת הריון אם יש לך התקן?

הזוי להשתמש בזה בתור בדיחה.

איזה נס שלא הוצאת את ההתקן!!

חיבוק , איזה חוויה מטלטלת!