"המלאך הגואל אותי מכל הלילות", "מצה זה חמץ", ,"ברוך אתה שהכל נהיה מזונות"

בת שנתיים ו9 חודשים.

מטפסת ומפחדת לרדת "סבתא, תקראי לסמי הכבאי שיבוא להציל אותי"

אמא לאבא "איך קוראים לשיר ההוא של אריאל זילבר" 

הקטנה שומעת ושרה "הוווו! תן לי כח! להלהלה " לפי המנגינה.

לסבא שיצא מחדר השירותים "כל הכבוד" + מחיאות כפיים " אתה כבר גדול ואין לך טיטול"

"ברוך אתה ה' בורה פרי המזונים" (על עוגת תפוחים)

מלמדת את סבתא ואת אמא להתפלל , מצווה לשבת, עומדת מולנו, נותנת הוראות ומדגימה בעצמה 

"תושיטו יד, עכשיו לשים יד על העיניים .. שמע ישראל"... וכו'

ובהמשך : " ברוך אתה ה', משיב הגשם ומוריד הרוח" + ביצוע ל"מוריד הגשם טיף-טיף-טף"

התפילה מסתיימת ב" ברוך אתה ה' אשר קידשנו במצותיו וציוונו על מצוות ציצית" 

"ברוך את ה'.. בורא מיני.. מלפפון"

"ברוך את ה'.. מלך הליים" 

מצחצחים שיניים, המברשת נפלה לרצפה:

"אוי!.. נפל השיניים"

בן 6 מצא דרך יצירתית למלא את הבקבוק שלו מבלי להתאמץ:

הוא פשוט הודיע: "אני מניח את הבקבוק שלי על השיש. מי שימלא לי אותו...... יזכה במצווה!!!"

בן ה-6 קנה ברד ב-3 ש"ח מהכסף שלו: הביא למוכר שטר של 20 ש"ח וקיבל עודף - 17 ש"ח.

גם הבן השני (7.5) רצה לקנות ברד. היו לו בארנק 3 ש"ח, אבל הוא רצה להביא למוכר יותר מ-3 ש"ח.

הוא ממש התעקש על זה ולא הבנתי למה????????

עד שהוא הסביר: כי אני רוצה שהמוכר יביא לי עודף!!!

אני מקווה שאתן כותבות לעצמכן את כל הפנינים.

לי יש פנקס לכל אחד מהילדים והם ממש נהנים לקרוא ממנו אחת לתקופה. וגם אני

"אבא. השואה זה עצוב בטירוף"

שיר לפני השינה עם הבת שלי (2)

אני: "דומם שטה תיבה קטנה על היאור הזך..ובתיבה משה- - "

היא: "מורשה קהילת יעקב!"

וגם:

הוא עושה פיפי בחוץ ואומר:

"אני עושה על הנמלים שיהיה להם מה לשתות!"

וגם:

הוא לא רצה לעלות לאוטובוס וכשהסכים אמר:

"אבל אני נוהג!"

ואז כל הנסיעה חפר לכולם ועשה קולות שהוא נוהג..

זה כזה חמוד ומצחיק שהקטנים משתמשים בביטויים שלנו... הגדולה שלי אמרה לאחרונה "אין מה לעשות בכלל", ובהקשר אחר "חבל".

הכי מצחיק זה כשהיא מתחקרת "מי בילגן לי? את? נו נו נו לך"

אויש, יש בלאגן. מה זה? 

ייסורי מצפון הוא עושה לי.

כשניקינו לפסח "ווה, איזה בלאגן...". (וואלה, שמתי לב ).

ועוד משהו חמוד "את תאכלי את הטונה והשעועית, ואני אוכל את הפתיתים. יאללה?" (מעין, עשינו עסק?)

וגם "מודה אני לפניך... רבה אמונתך- בנים מצוות ציצית"

היא צריכה לשירותים. אז למה את לא הולכת? "אבל הריצפה שם איכס!"

ואפילו אבחנה "אמא את צריכה לעשות כביסה. תראי כמה מלא יש בסל!"

וגם: אחרי נהיגה קשה בגשם שוטף אני נכנסת לחניה באנחת רווחה "ברוך ה' שהגענו בשלום"

הילדה בחשדנות: "אמא, את מברכת על האוטו??"

זה חמוד כשהילדים חושבים שהם מנהלים את הבית ומחליטים לנו מה אנחנו צריכים לעשות.

ובמילים של בתי "תשתפי פעולה, אמא"  (אמרתי לקטנה שפחות יכאב לה כשנוריד את הבגד אם היא תשתף פעולה, אז הגדולה תפסה את זה מהר).

ועוד אחד- אמרתי לגדולה שאני ממש רעבה ושאלתי אם אפשר לאכול אותה. היא אמרה שלא, "בגלל שאני ילדה ו-ה' עשה אותי" 

הבאתי לו מעדן עם חתיכות הפרי,

"אמא, מדני לא טעים, יש שמה ג'וקה"

או שאמרתי לו: אתה מלפפון, הוא עונה לי, אתה עגבניה

אמרתי לו אתה קפה, עונה לי אתה שוקו..

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....