בנותינו התינוקות המקסימות, שנפשנו יוצאת אליהן, תהינה יום אחד בנותינו המתבגרות/מבוגרות, שאולי (והלוואי שלא), תחושנה כך כלפינו... מן הסתם אמא של כל אחת מאיתנו חשה עד היום כלפינו את מה שאנו חשות כלפי בנותינו, ואגב, האמת שאין לי בנות, רק בנים-אבל אני מאמינה שהתחושה זהה. אולי זה יעזור על תחושת הקשר הקרוב יותר לאמא?
ועוד שאלה- יהודית פוגל מהפורומים השכנים פתחה שרשור על יחסי אם-בת, לפי התגובות ניתן לחשוב שמתח ביחסים הוא דבר מאאאאד נדיר, איפה היו כולן אז? או שאולי לא רצו לשתף?
ועוד משהו, בגלל המתח הזה ביחסים (שהרבה פעמים קיים בצורה סמויה ועדינה), אני מאד חוששת שיהיו לי בעז"ה גם בנות, ומעדיפה -בנים (לא שזה בשליטתי ;) אבל... ). מה אתן אומרות על כך?
מאוד שמחה ונהנית לקרוא, ומאוד רוצה גם לשתף! נקווה שאצליח בקרוב. תודה על השרשור המעניין (עוקבת גם בפורום של יהודית, כמובן). 
