אז לא נורא - לדעתי לחכות שיעבור לבד

בקשר לניגוב- הרבה בנות לא אוהבות. אז או לתת לה בינתיים משהו שלא נותנים בכלל שהיא תשחק בינתיים או לתת לה גם מגבון שהיא תשתתף

בקשר לשינה - אולי להשכיב יותר מאוחר. הם צריכים פחות בגיל הזה

וגם מאזן את תשומת הלב על הגדול ובכך מפחית קשיים שכאלו..

אבל הכל בעזרת ה'

בהצלחה!

באמת היה נראה לי קצת מוזר. כאילו, הקטנה (שעליה שאלתי) היא הילדה הנוספת שלנו, ה"מאזנת" של תשומת הלב על הגדולה...

חשבתי שאולי לא הבנתי נכון אז לא התייחסתי.

אם לזה התכוונת, שושי, אז בעיניי זה לא סיבה להביא ילדים לעולם. לא שחסרות סיבות, אבל זה- העמדת הקשיים של הילד הקיים בפרופורציה- בהחלט לא אחת מהן.

א. הריור זה יכול להיות הכנה לשיניים. לא בטוח שהן יצאו מהר, אבל ייתכן שהן מתקרבות

ב. האם היא גמולה או בתהליך גמילה? האם היא מבינה או מציעה מעצמה ללכת לשירותים? לפעמים המודעות גורמת להם להרתע. כי הם כבר גדולים ומביני עניין  ולכן זה גם לא נעים להם..

הריור- בדרך כלל זה שיניים, גם אם לא רואים. יש לה כבר טוחנות?

הצלחות- לדעתי אפילו אל תקדישי לזה תשומת לב. תני לה את מה שהיא רוצה וזהו. בגיל שבו מנסים לפתח עצמאות עדיף לצמצמם עימותים וחיכוים עד כמה שניתן. וצלחות או סינרים זה באמת שולי.

 לגבי ההרדמות- אני רק יכולה לכתוב מה שאני עושה. אני פשוט יושבת עם הבנות (בנות 5.5, 4 ו1.5)עד שהן נרדמות. זה אולי נשמע ארוך ומייגע אבל למעשה זה קצר ולענין. אם הן עייפות- הן נרדמות תוך כדי קריאת שמע וקצת שירים שאני שרה להן. ואם אחת פחות עייפה- אני יושבת לידה וקוראת לי ספר בנחת עד שהיא נרדמת. הנוכחות מאוד מרגיעה אותן ועוזרת להן להרדם.           אם את לא בענין- אולי אפשר לשים לה שירים רגועים או משהו דומה.

הייתי מנסה לחשוב בכיוון של תולעים...

מקווה שאני טועה.

הבן שלי גם בגיל שנתיים התחיל לרצות לעשות הכול לבד לא להתרגש

לתת להם לאט לאט בהנחיה שלנו לגדול כלומר לא לוותר על סינר אבל להתחשב ולהציע עוד סינר יותר נוח כאופציה

אולי אחד היא כן תרצה אצלי יש סינר שהיא ממש לא אוהבת ואחד שהיא רוצה רק אותו ..אין הגיון אבל בסבלנות לנסות כן לעודד אותם להחליט לבד בגבולות שלנו

באמת המנהלת של המעון אצלנו הסבה את תשומת ליבי שהריור יכול להיות בגלל שרירי פה חלשים.

לנו היא הציעה שיעשה נשיפות הרבה.

הולך אצלנו בועות סבון ורואים שיפור משמעותי.

לגבי הריור- יש לה כבר את רוב השיניים וגם שיניים טוחנות.

אני חושבת (ומקווה) שזה לא בעיה של שרירי פה חלשים, כי היא לא ריירה ככה לפני שבוע. זה בערך מתחילת השבוע הזה, בלבד.

צלחות וסינרים- סבבה. תודה.

הכל הכל לטובה- אני מקווה שבאמת אין לה תולעים. לא בדקתי עדיין. אני לא מרגישה שזו הבעיה, אבל אולי כן. נראה. תודה רבה על הכיוון!

וסתם לשתף במשהו- הגיוני שהיא תגיד לי שהיא מפחדת? הלילה, כשהיא לא נרדמה ובאתי להרגיע אותה, היא פתאום אמרה לי "חתולה" והצביעה לעבר החלון. וידאתי שהבנתי נכון (בהגיה שלה, זה נשמע יותר כמו גוּיה), ואז היא אמרה "פוחדת". לא תיאמן...

ובסוף הסתבר שזה היה מחלת הפה והטלפיים. זו אמנם מחלה שמלווה בחום ולא נשמע שזה מה שיש לבת שלך, אבל הריר קשור לכל הפצעים שבפה. אז אולי יש לה פצעים בפה שגורמים לזה?

היינו ממש עכשיו במצב הזה,

הרופאה אמרה לי שהוירוס של מחלת הפה והטלפיים מסתובב עכשיו...

שבוע של ריור מוגזם מאוד שהיינו בטוחים שנובע מצמיחת שיניים, על גבול עליית חום כל הזמן, 37.8-38.2,

בכלל לא חשבנו בכיוון של פצעים בפה, פתאום ביום אחד הופיעו גם הפצעים על הסנטר ועל הרגליים ורק אז הגענו לרופאה שאמרה שיחלוף לבד, שאין צורך להילחץ, רק להקפיד על שתיה מרובה ולבדוק שהחיתולים רטובים כרגיל. 

כך היה אצלנו.

אם הריור נמשך הרבה זמן (כמה שבועות לפחות) ואם לא מקפידים לנגב אותם - וזה מאד קשה לרדוף אחריהם עם טישו כל חצי דקה ולהחליף חולצה כל שעתיים, בעיקר במעון - אז מתפתחים פצעים וזיהומים מסביב לפה, בתוך הפה וגם בצוואר ועל החזה.

היתה לנו מטפלת שהשאירה אותם כל היום עם סינר , זה יכול לפתור חלק מהבעיה אבל לי נראה שזה מציק להם ולא מאוורר מספיק.

והערה קטנה- בבני אדם, מדובר במחלת הפה והגפיים (הרי אין לנו טלפיים ).

אצל חיות יש מחלה שנקראת מחלת הפה והטלפיים, ולמיטב הבנתי מקריאה קצרה באינטרנט, זה לא אותה מחלה (כמו מחלת הפה והגפיים).

וואי,

יש לי אחיין שגדול מהבת שלי בחודשיים. סביב גיל שנתיים אחותי ספרה לי שהוא קורא לה בלילה או בוכה ומראה 'פרפר', וכד'. תהינו אם הוא מפחד (בגדול בגיל הזה הדמיון - אם אני לא טועה - מתפתח, ולכן גם הפחדים). חודשיים אחרי השיחה הזו גם הבת שלי התחילה... (לה הפריע כלבים).

עכשיו אני שומעת שגם אצלך זה ככה. מעניין.

את הבת שלי מאוד הרגיע שאמרנו לה: אין פה כלב. היום היא אומרת את זה בעצמה. המתוקה. (היה נראה לי שלילה הוא לא הזמן להסביר שכלב לא עושה כלום, אז אמרנו שבבית אין. אצלה זה עזר).

לגבי הניגוב - אולי תנסי מגבונים עדינים ממש, כמו האגיס (גם בייבי סיטר לא רע, ויש עוד כמה, אבל האגיס ממש טובים. ואם זה רק לניגוב בשירותים ההוצאה הכספית לא גדולה כי מספיקה רביעיה לחודשיים לפחות). הבן שלי בן 4 כמעט והוא ממש שם לב עם מה אני מנגבת אותו, אז כנראה שזה משמעותי.

תודה על מה שכתבת. לגבי המגבונים- כרגע אלו מגבונים של חברת "לייף". אני מנגבת כל החלפת טיטול. הצרחות וחוסר השקט הם בעיקר כשאני מנגבת אחרי יציאה (במחילה).

אולי אנסה פעם את "האגיס"

לגבי הכלב- כן יש משהו מסוכן בכלב. הוא יכול לנשוך/לדחוף (דחיפה יכולה להפיל ילד קטן). הפחד הוא טוב, כאזהרה.

אולי במקום לנגב במגבונים את יכולה לשטוף במים עם סבון איכשהו?

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....