אז לא נורא - לדעתי לחכות שיעבור לבד

בקשר לניגוב- הרבה בנות לא אוהבות. אז או לתת לה בינתיים משהו שלא נותנים בכלל שהיא תשחק בינתיים או לתת לה גם מגבון שהיא תשתתף

בקשר לשינה - אולי להשכיב יותר מאוחר. הם צריכים פחות בגיל הזה

וגם מאזן את תשומת הלב על הגדול ובכך מפחית קשיים שכאלו..

אבל הכל בעזרת ה'

בהצלחה!

באמת היה נראה לי קצת מוזר. כאילו, הקטנה (שעליה שאלתי) היא הילדה הנוספת שלנו, ה"מאזנת" של תשומת הלב על הגדולה...

חשבתי שאולי לא הבנתי נכון אז לא התייחסתי.

אם לזה התכוונת, שושי, אז בעיניי זה לא סיבה להביא ילדים לעולם. לא שחסרות סיבות, אבל זה- העמדת הקשיים של הילד הקיים בפרופורציה- בהחלט לא אחת מהן.

א. הריור זה יכול להיות הכנה לשיניים. לא בטוח שהן יצאו מהר, אבל ייתכן שהן מתקרבות

ב. האם היא גמולה או בתהליך גמילה? האם היא מבינה או מציעה מעצמה ללכת לשירותים? לפעמים המודעות גורמת להם להרתע. כי הם כבר גדולים ומביני עניין  ולכן זה גם לא נעים להם..

הריור- בדרך כלל זה שיניים, גם אם לא רואים. יש לה כבר טוחנות?

הצלחות- לדעתי אפילו אל תקדישי לזה תשומת לב. תני לה את מה שהיא רוצה וזהו. בגיל שבו מנסים לפתח עצמאות עדיף לצמצמם עימותים וחיכוים עד כמה שניתן. וצלחות או סינרים זה באמת שולי.

 לגבי ההרדמות- אני רק יכולה לכתוב מה שאני עושה. אני פשוט יושבת עם הבנות (בנות 5.5, 4 ו1.5)עד שהן נרדמות. זה אולי נשמע ארוך ומייגע אבל למעשה זה קצר ולענין. אם הן עייפות- הן נרדמות תוך כדי קריאת שמע וקצת שירים שאני שרה להן. ואם אחת פחות עייפה- אני יושבת לידה וקוראת לי ספר בנחת עד שהיא נרדמת. הנוכחות מאוד מרגיעה אותן ועוזרת להן להרדם.           אם את לא בענין- אולי אפשר לשים לה שירים רגועים או משהו דומה.

הייתי מנסה לחשוב בכיוון של תולעים...

מקווה שאני טועה.

הבן שלי גם בגיל שנתיים התחיל לרצות לעשות הכול לבד לא להתרגש

לתת להם לאט לאט בהנחיה שלנו לגדול כלומר לא לוותר על סינר אבל להתחשב ולהציע עוד סינר יותר נוח כאופציה

אולי אחד היא כן תרצה אצלי יש סינר שהיא ממש לא אוהבת ואחד שהיא רוצה רק אותו ..אין הגיון אבל בסבלנות לנסות כן לעודד אותם להחליט לבד בגבולות שלנו

באמת המנהלת של המעון אצלנו הסבה את תשומת ליבי שהריור יכול להיות בגלל שרירי פה חלשים.

לנו היא הציעה שיעשה נשיפות הרבה.

הולך אצלנו בועות סבון ורואים שיפור משמעותי.

לגבי הריור- יש לה כבר את רוב השיניים וגם שיניים טוחנות.

אני חושבת (ומקווה) שזה לא בעיה של שרירי פה חלשים, כי היא לא ריירה ככה לפני שבוע. זה בערך מתחילת השבוע הזה, בלבד.

צלחות וסינרים- סבבה. תודה.

הכל הכל לטובה- אני מקווה שבאמת אין לה תולעים. לא בדקתי עדיין. אני לא מרגישה שזו הבעיה, אבל אולי כן. נראה. תודה רבה על הכיוון!

וסתם לשתף במשהו- הגיוני שהיא תגיד לי שהיא מפחדת? הלילה, כשהיא לא נרדמה ובאתי להרגיע אותה, היא פתאום אמרה לי "חתולה" והצביעה לעבר החלון. וידאתי שהבנתי נכון (בהגיה שלה, זה נשמע יותר כמו גוּיה), ואז היא אמרה "פוחדת". לא תיאמן...

ובסוף הסתבר שזה היה מחלת הפה והטלפיים. זו אמנם מחלה שמלווה בחום ולא נשמע שזה מה שיש לבת שלך, אבל הריר קשור לכל הפצעים שבפה. אז אולי יש לה פצעים בפה שגורמים לזה?

היינו ממש עכשיו במצב הזה,

הרופאה אמרה לי שהוירוס של מחלת הפה והטלפיים מסתובב עכשיו...

שבוע של ריור מוגזם מאוד שהיינו בטוחים שנובע מצמיחת שיניים, על גבול עליית חום כל הזמן, 37.8-38.2,

בכלל לא חשבנו בכיוון של פצעים בפה, פתאום ביום אחד הופיעו גם הפצעים על הסנטר ועל הרגליים ורק אז הגענו לרופאה שאמרה שיחלוף לבד, שאין צורך להילחץ, רק להקפיד על שתיה מרובה ולבדוק שהחיתולים רטובים כרגיל. 

כך היה אצלנו.

אם הריור נמשך הרבה זמן (כמה שבועות לפחות) ואם לא מקפידים לנגב אותם - וזה מאד קשה לרדוף אחריהם עם טישו כל חצי דקה ולהחליף חולצה כל שעתיים, בעיקר במעון - אז מתפתחים פצעים וזיהומים מסביב לפה, בתוך הפה וגם בצוואר ועל החזה.

היתה לנו מטפלת שהשאירה אותם כל היום עם סינר , זה יכול לפתור חלק מהבעיה אבל לי נראה שזה מציק להם ולא מאוורר מספיק.

והערה קטנה- בבני אדם, מדובר במחלת הפה והגפיים (הרי אין לנו טלפיים ).

אצל חיות יש מחלה שנקראת מחלת הפה והטלפיים, ולמיטב הבנתי מקריאה קצרה באינטרנט, זה לא אותה מחלה (כמו מחלת הפה והגפיים).

וואי,

יש לי אחיין שגדול מהבת שלי בחודשיים. סביב גיל שנתיים אחותי ספרה לי שהוא קורא לה בלילה או בוכה ומראה 'פרפר', וכד'. תהינו אם הוא מפחד (בגדול בגיל הזה הדמיון - אם אני לא טועה - מתפתח, ולכן גם הפחדים). חודשיים אחרי השיחה הזו גם הבת שלי התחילה... (לה הפריע כלבים).

עכשיו אני שומעת שגם אצלך זה ככה. מעניין.

את הבת שלי מאוד הרגיע שאמרנו לה: אין פה כלב. היום היא אומרת את זה בעצמה. המתוקה. (היה נראה לי שלילה הוא לא הזמן להסביר שכלב לא עושה כלום, אז אמרנו שבבית אין. אצלה זה עזר).

לגבי הניגוב - אולי תנסי מגבונים עדינים ממש, כמו האגיס (גם בייבי סיטר לא רע, ויש עוד כמה, אבל האגיס ממש טובים. ואם זה רק לניגוב בשירותים ההוצאה הכספית לא גדולה כי מספיקה רביעיה לחודשיים לפחות). הבן שלי בן 4 כמעט והוא ממש שם לב עם מה אני מנגבת אותו, אז כנראה שזה משמעותי.

תודה על מה שכתבת. לגבי המגבונים- כרגע אלו מגבונים של חברת "לייף". אני מנגבת כל החלפת טיטול. הצרחות וחוסר השקט הם בעיקר כשאני מנגבת אחרי יציאה (במחילה).

אולי אנסה פעם את "האגיס"

לגבי הכלב- כן יש משהו מסוכן בכלב. הוא יכול לנשוך/לדחוף (דחיפה יכולה להפיל ילד קטן). הפחד הוא טוב, כאזהרה.

אולי במקום לנגב במגבונים את יכולה לשטוף במים עם סבון איכשהו?

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות