אני ממליצה לך להשקיע בגילאים אלו הרגל מתעצבת.

נראה לי ששוה להשקיע משהו סביר, כי כן צריך סנדל שיתמוך ברגל ולא יעשה בעיות, אבל המשוואה סנדל יקר = סנדל איכותי היא לא תמיד נכונה. (לא כל הנעליים של נמרוד כ"כ איכותיות, תלוי בדגם, למשל.)

גם קחי בחשבון שלפעמים סנדל אחד הולך לאיבוד פתאום וצריך לקנות עוד זוג. זה גם קורה...

מבחינה אורתופדית, הכי טוב לילד זה להיות יחף. זה ציטוט ישיר מאורתופד ילדים... כמה שיותר יחף וכמה שיותר במגוון משטחים- רצפה, חול, כביש, אדמה וכו'.

אורטופדים אומרים שחשוב לעיצוב הרגל והגב

(אבל אני לא יודעת להוכיח ולהגיד אם נכון...)

אבל אני גיליתי שזה גם משתלם כלכלית-

אצלי לפחות הנעליים/ סנדלים הזולות לא שורדות עונה וצריך לקנות 2 זוגות בכל עונה והיקרים אפילו מצליחים לעבור מילד לילד ברוב המקרים...

המחיר של הנעל לא קובע את האיכות שלה (וגם לא החברה...)

חשוב להשקיע בנעליים נוחות וטובות, כלומר:

הסוליה צריכה להיות כמה שיותר גמישה, שניתנת ל"עיקום" ביד אחת (יש נעליים עם סוליה ממש קשה, זה מאוד לא בריא ולא נוח)

הנעל צריכה "לתפוס" את הרגל היטב, בעיקר באיזור העקב. אם הרגל של הילד "מחליקה" לצדדים, זה לא טוב.

רצועות דקות מידי נוטות להיקרע מהר. כנ"ל לגבי נעלי בד (בניגוד לנעלי עור, או דמוי עור)

חשוב לשים לב שהחלק הפנימי של הנעל הוא ללא תפרים לא נוחים או בליטות (הכוונה לחלק שבא במגע עם כף הרגל)

עניין נוסף- בנעליים או סנדלים עם סקוטצ'ים, לחברות היותר זולות יש נטיה להשתמש בסקוטצ'ים שלא מחזיקים מעמד זמן רב ואחרי בערך חודש-חודשיים של נעילה, הנעל מתחילה להיפתח מעצמה...

** ראוי לציין שאני מוצאת נעליים של חברות ידועות ויקרות שאינן עונות לכל הקריטריונים הנ"ל (כמובן לא כולן, תלוי בדגם), ומוצאת גם נעליים במחירים שפויים שהם ממש מצויינות.

בהצלחה!

בע"ה

הסנדלים במצב ממש ממש טוב...

השאלה אם הגדולה כבר "עיצבה" את הנעל,

וזה יפגע בהליכה וביציבה של הקטנה..

אשמח לשמוע!!

בסנדלים שבהם הסוליה קשה (כלומר- החלק הפנימי, שעליו דורכים.)- לא נראה לי שזה כ"כ משנה. מקסימום מהדקים יותר את הסגירה וכך מתאימים לרגל של הקטנה.

אבל בסנדלים עם משטח דריכה רך יותר, או בנעליים, צריך לבדוק אם עוד "נשאר משהו" אחרי שהגדולה נעלה.

אני ניסיתי להעביר נעליים במצב מצוין מהגדולה לשניה, אבל זה לא היה מוצלח בכלל, כי כל הספוג, או החומר ששמים שם, פשוט נשחק ולא נתן לה תמיכה, וזה גרם לה לכאבים ברגליים (יש לה פלטפוס). ואיך שקנינו לה נעלי ספורט חדשות- הילדה התחילה לרוץ ולקפוץ בקלות ובשמחה.

צעד ראשון. אח"כ נמרוד. ועכשיו אנחנו קונים לבנות אחת קטנה ואחת גדולה סנדלי איכות טובים... אבל לבן שלנו האמצעי זה בעייתי הוא הורס נעליים בקצב. אז אנחנו קונים נעליים בשוק כל שלושה חודשים בערך ב70 ש"ח.

אצלי יש ילד אחד שמאוד שומר נעליים, אז לפעמים אני מרשה לעצמי לקנות משהו יותר זול כי אני משערת שזה יחזיק עד סוף העונה, אבל לפעמים השיקול הפוך אני מעדיפה לקנות דווקא לו משהו יקר יותר ומקווה שזה יצליח אפילו לעבור לזה שאחריו וכך באמת קרה כמה פעמים!

האחרים שמפרקים נעליים מהר אז או שקונים נעל חזקה מאוד ומשקיעים כדי שישרוד כל העונה או שקונים בזול ממש ואז אם צריך קונים שוב בזול.

בחישוב כלכלי זה יוצא פחות או יותר אותו דבר...

בהצלחה!

כי הסוליה של הכפכיים מאד מסוכנת לילדים. משרד החינוך אסר על ילדים להגיע לבית ספר ולגנים בכפכפי קרוקס, אחרי שילדים נפצעו בזמן שנעלו קרוקס.

להימנע מקרורס לילדים 

(אני אישית בכלל לא מתחברת לכפכפי ילדים..)

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....