זה להלחיץ. חבל שזה ככה, אבל עדיף שתסתכלי על זה ככה מראש ותמנעי מעצמך עוגמת נפש.
העולם מורכב באופן טיבעי מסקאלה של אנשים:
גבוהים - נמוכים
שמנים -רזים
זריזים - וכאלה שלוקח להם קצת יותר
עצם הדרישה של להשוות את כולם לקו הממוצע היא דרישה טיפשית (אם כי כמובן, שהמחשבה העומדת מאחורי היא הגיונית. וודאי שצריך לעקוב ולבדוק ככלל שאין עיכוב התפתחותי, אבל לרוב האחיות של טיפת חלב נשארות בשלב הלהלחיץ...)
ולעניין - זה נשמע לי עדיין בנורמה. האם בדברים אחרים הוא מסתדר? הוא מחקה תנועות אחרות? הוא מבין כשאת מדברת אליו? הוא יודע "להסביר" בדרכו שלו מתי הוא רוצה משהו ומתי לא?
שלום ולמחות כפיים עושים בלחץ?....
כמה סבלתי מהן. אמנם לא בנושא ההתפתחותי כ"כ, אלא בעיקר בעניין המשקל של הילדים. אני לא שוכחת את התקופה הנוראית הזאת. אל תתני לזה לקרות..
לא יודעת אם אצלך זה קיצוני כמו אצלנו, אבל אם הן באמת מלחיצות אותך ויש לך רופא ילדים טוב ורגוע - עדיף לך ללכת אליו. זה מה שאני עשיתי. מביאה להן את הילדים אך ורק לחיסונים וזהו.
חבל לך על הלחץ, וחבל על הילדים, שמרגישים כל טיפת לחץ שלנו ופועלים בהתאם (הילד שלי פתח בשביתת רעב באותה תקופה).
אני לא זוכרת מה אמורים לעשות בגיל 12 חודשים, את יכולה לבדוק בגוגל.. ואל תתייחסי למס' החודשים שכותבים לך במדויק.. כל ילד הוא אחר... סטייה של כמה חודשים לפה או לשם זה לא בעייתי.
בשמחה וברוגע 
אה, ועוד משהו, אל תהססי גם להקשיב לבטן שלך. אם היא אומרת שהכל בסדר, אז סיכוי גדול שהיא צודקת
הבת שלי לקחה את הזמן לפני שהתחילה ללכת, וגם לפני שהתחילה לדבר.. נתתי לה את כל הזמן וממש לא נלחצתי.. יש ילדים כאלה.. ועכשיו אני נזכרת שגם עם הכפיים לקח לה זמן... בכלל לא התייחסתי לזה
(כמובן אם זה הופך להיות קיצוני ותמוה אז הולכים לבדוק, אבל לא על כל עיכוב קטן...)
"לפי הספר" תינוקות אמורים למחוא כפיים ולנופף לשלום מגיל 6 חודשים ועד בערך 9 חודשים.
אבל, בפעול לא כולם עומדים בלו"ז, וזה לא מעיד על שום בעיה!
(אצלי הגולה מחאה כפיים בשלב מאוד מאוחר, אבל את כל השאר היא עשתה מאוד מוקדם. והשני התחיל מחוא כפיים ממש מוקדם, אבל בשאר התחומים היה איטי יותר מאחותו...)
אם באופן כללי הילד ערני, מתקשר (לאו דווקא במילים, בעיקר בתנועות, קולות וכו'), מבין עניינים פשוטים (מזהה את ההורים שלו, מפחד מזרים, מתלהב כשהוא רואה משהו שהוא אוהב- נניח אוכל...), מתפתח מוטורית באופן קבוע (בקצב שלו..)
אין מה לדאוג!
בע"ה יום יבוא והוא ימחא כפיים, אל דאגה
קחי בערבון מוגבל את אחיות טיפת חלב, והפעילי את החושים האימהיים שלך
מוחאת כפיים ועושה שלום לאמא לחוצה?......
תרגעי - ימחא לך כפיים...
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
