אבל כדאי לך לבדוק אולי את פשוט מקנאה

בן אדם יכול לתלות על הקיר מה שהוא רוצה ולבזבז כסף על מה שהוא רוצה או אפילו לזרוק את כספו לים

הוא לא חייב לעזור לכם עם ריהוט חדש. זה לא צורך קיומי

דוד שלי מצד אימא הרבה יותר מבוסס מאיתנו ואף פעם לא שמעתי שהוא חייב לנו משהו

להורים שלו הוא חייב, אבל לאחים ואחיינים לא

מצטערת

אני מבין שההתפרצות הכואבת הזאת נכתבה כפריקת תסכולים,

שנובעת כמובן מתוך קנאה מרה וצורמת.

אני מאחל לך ולבעלך שתהיו מאושרים במה שיש לכם,

ושגיסך יהיה מאושר במה שיש לו,

ושחמיך וחמותך יהיו מאושרים בכל הצאצאים שלהם.

לא יותר מגעיל מהתנשאות על מישהו שמקנא, למשל..

וגם לא יותר מגעיל ממישהו שמתנשא על מישהו שמתנשא, נכון..

היה לך יותר קל.

אני טועה?

(בלי להצדיק או להעיר)

היא כותבת שהוא בעל עסק 

לפי מה שהבנתי, הכסף שלו הוא לא בזכותה,

אלא כי יש לו עסק.

בכך שאתם לא "מאחורה העניים".

זה יסוד כל הבעיה.

אחורה או קדימה אינו נמדד לפי מצב כלכלי.

אם את מרגישה שאתם עם ערכים יותר טובים, אז אתם מקדימה.

אל תתני לקנאה בדבר שולי להרוס את זה.

תתרכזי בטוב הפנימי שלכם - תשמחי בו. זה העיקר. מה משנה איזה רכב יש..

מה גם שהוא לא לקח "מכם" דבר.

ואחרי שתרגילי עצמך להסתכל על הטוב שלכם ולשמוח בו - ללא כל השוואות - אז תבדקי שוב האם באמת משהו באווירתם מפריע לך או לא.  אם מפריע - לא חייבים להגיע.  אם כבר לא יפריע - יופי. אז תשמחי איתם בטוה שיש להם, ותשתדלו להקרין מהטוב שלכם.

לעומת בית משופץ וקר..

אם יש לך את האהבה הזו לחיים הטובים והיפים שיש בסגנון הפשוט אולי תפתחי את הנקודה הזאת וממנה תצליחי לעלות:

האם גם את רוצה סגנון חיים כמו שלו בביתך? 

כנראה לא היית רוצה ממש להתחלף איתו אם החיים בפאר נראים לך מנותקים מהיפה והטוב..

ברור שהיית רוצה להקל על החיים ופחות להצטמצם - ה' הטוב יפתח לך מאוצרו בלי שתאבדי את היקר לך באמת.

נשמע שמאחורי דברייך עומדת קנאה גדולה. ב''ה הוא התחתן ויש להם כסף ויותר מזה! הם לא דאגו רק לעצמם אלא לקחו איתם לביתם החדש את הוריו של בעלך שזה דבר מקסים ובכלל לא ברור מאליו!!
עכשיו מה את רוצה? שהוא יפרנס גם אתכם? כנראה שהוא לא יכול ואת מצידך בכלל אל תצפי לכך.
בקשר לזה שאין לך איך להגיע לבית - אני חושבת שאת צריכה לכבד את חמותך (בייחוד אם את כזאת אישה פשוטה ונחמדה..) ולבקר אותה בכל מצב ובטח שלא להטיח בפניה או ''להצהיר'' בפניה שאת לא תגיעי יותר!!
לסיכום אני חושבת שתעבדי חזק חזק על הבגרות הנפשית שלך, על הקנאה וצרות העין שלך ועל האהבת ישראל שלך (''הייתי שמחה שלא יהיה עצם קיומו! מזעזע???'' כן. זה פשוט מזעזע. ההתנהגות שלך מזעזעת).

אני מכירה הרבה משפחות עם מצב כלכלי טוב,

שיש בהן חום ואהבה. זה לא קשור.

יכול להיות גם, שהיא מכניסה לעצמה לראש שהם נהיו קרים.

לא ברורה לי הסיבה לכעס של הכותבת על הורי בעלה. הסיבה שהתמונות הן רק של אותו אח שמצבו הכלכלי יותר טוב משל הכותבת היא שזה ביתו של האח הזה והוא יכול לעשות בו כרצונו.זה שהחמות לא קונה רהיטים עבור כלתה, זה מפני שלחמות אין כסף. הרי בנה מפרנס אותה. החמות מבינה את סערת הנפש של כלתה ולכן היא מנסה לעודד אותה ואומרת לה"לאט, לאט..."  כלומר, תתאזרי בסבלנות יקירתי. במשך הזמן גם את תגיעי לרהיטים וכו'.

זה שהאח לא נותן לכותבת ולבעלה מתנות אלא מלווה להם כספים, זה מפני שאין לו. כלומר הוא לא כזה עשיר. בסך הכל הוא בעל דירה שיש בה ארבעה חדרים. נכון, יש לו עסק אבל אנחנו -- וכנראה גם הכותבת -- לא יודעים מה בדיוק מצבו של העסק ומה התוכניות של בעל העסק בקשר לעתיד. יתכן שיש לו חובות, יתכן שהתוכניות לעתיד דורשות השקעות. כל זה יכול לגרום לחוסר כסף. חוץ מזה, יתכן שלגיס הזה יש אידאולוגיה שמונעת ממנו להפוך את אחיו לתלוי בו. האים הכותבת היתה רוצה להיות תלויה בגיס שלה? לא נראה לי. היא גאה מכדי להיות מקבצת נדבות.

ובאשר למיליונים שיש לרעיתו של הגיס, יתכן מאוד שהוא לא רואה את הכסף הזה ככספו. יתכן שהם אפילו עשו הסכם קדם- נישואין שלא מאפשר לגיס גישה אל הכסף הזה.

בסיכום, כדאי להזכיר שגם אם יש לגיס כסף מיותר אין עליו שום חובה לתמוך באחיו. מספיק יפה שהוא מלווה לו כסף. כנראה, בלי ריבית. ידוע לי על אח שמלווה לאחיותיו כסף עם ריבית כי, הוא טוען, הוא יפסיד כסף אם הוא לא ידרוש ריבית כי אילו הכסף היה מונח בבנק, הוא היה מקבל עליו ריבית !

מעניין שהכותבת, למרות שהיא בהחלט לא רצתה להפליג בשבחו של אחי בעלה, מספרת שהוא הזמין את הוריו העניים לגור בביתו החדש והמשופץ. בזה רואים שהבחור הוא לא רק שלילי. הוא מכבד את הוריו , מפרנס אותם ועוזר להם.

כך נקבע מימי בראשית, זה לא אמור לגרוע ממך דבר

תדמייני שכל העושר שבעולם הוא כמו הים, כמה אנשים שיהיו ויטלו עימם מים -לא יחסרו מים בים.

כמה שגיסך יהיה עשיר מה שאמור להיות שלכם , יהיה שלכם, כפי שנאמר:" אין מלכות נוגעת בחברתה"

לא התרשמתי שגיסך עושה לך רע: לא מסכסך, לא מתערב, עוזר להוריו...ויותר מכך כשאתם צריכים עזרה, הוא שם

הוא לא חייב להלוות לכם כסף ובכל זאת הוא מלווה.

תתפללי לקב"ה שיעזור לך להתגבר על ניסיון הקנאה, ניסיון מאוד קשה 

בהצלחה

וממליצה על הספר "לאהוב את מה שיש" של ביירון קייטי.

אולי (או לא אולי) הקושי הוא לא המציאות, אלא המחשבות שלך על המציאות ואיך שאת תופסת אותה.

הרבה הצלחה ושמחה במה שקיבלת מאת ה'.

אם יש מצווה של ואהבת לרעך כמוך. זה לא חכמה לאהוב את מי שדומה לך.  ולדון כל אדם לכף זכות לגבי משפחה על אחת כמה וכמה. חלק מהדברים שאת מעלה הן שפיטות ופרשנויות. יש להמנע מכך ככל האפשר. ולסיום אין לך דבר שאין לו מקום ואין לך אדם שאין לו שעה. שבת שלום.

בכך שהביא את הוריו לבית חדש.

זה לא מובן מאליו בכלל.

אני לא מכירה הרבה אנשים שבונים בנית חדש ולוקחים את ההורים לגור איתם.

אין לי ספק שאתם צריכים להיות אסירי תודה כלפיו שכן בזה שהוא דאג להורים- הוא גם הוריד מכם מעמסה.

נסי לראות את זה ככה ולדון אותו לכף זכות.

לגבי ההורים- אם טוב להם או לא טוב להם, אל תתערבי, זה לא מעניינך. המשיכי לבקרם מדין כיבוד הורים.

אם זה הבית שלו , למה הוא צריך תמונות של עוד אנשים?

ואם זה שווה לחמותך - זאת בחירה שלה. הייתי מצפה שאם לה יותר טוב - אז אתם תשמחו בשבילה.

מעבר לכך את צריכה להבין שעכשיו שהם עברו אליהם הקשר בע"ה יתחזק, אז אם את לא רוצה להפסיד לגמרי את חמותך, אני מציענה לך כן לבוא לבקר.

מצד שני, אני מכירה לא מעט שהיו שמחות על ההזדמנות להעלם לחמות לגמרי 

שגיסך בעצם "גנב" לך את חמיך וחמותך

אבל רק דבר אחד חשוב לי להגיד- אני בטוח שתחושת השנאה שלך כלפי גיסך מאוד לא נעימה לבעלך, זה בכל זאת אחיך. ובמיוחד העובדה שאת לא רוצה לבקר שם מפריעה לו, זה ההורים שלו

ממליצה להשתדל כן להגיע לשם, למרות הקושי, בשביל בעלך, בשמחה, בלי פרצוף חמוץ של אין ברירה..

שי'הי'ה בבית שלהם. תכנסי לביתך אווירה. בנחת. צדיקה. תקחו ריהוט ביד 2. יש שם מלא דברים במצב מעולה!! אל תתבלבלי. לך יש את מה שאת רוצה, לא להם. תסבירי את זה לעצמך. זה יוריד ממך הרבה מאוד מתחים.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....