מדובר במשמעות חמורה - 

אז לדעתי לא לחכות ש"יתחמם", אלא לפני כן.

זה עלול להיתפס כהונאה, וגם עלול לסבך.

"על הראשון".

[וגם לגבי "בירורים", זה לא תמיד מופרך. יש סוגי אנשים. כאלה שזה לא יהיה כ"כ משמעותי להם אם היא בסדר כעת. וכאלה שכן. מכל מקום, לא על זה דיברתי.

אבל מישהו שזה משמעותי לו - זה יכול להציק גם אחרי שלכאורה מקבל, ואז יכולים להיגרם סיבוכים בהמשך. צריך זהירות לשני הכיוונים]

ואצל כל זוג זה בשלב אחר

(אני אישית חושבת שכדאי לך להתייעץ עם רב ולשאול אותו מתי ואיך מומלץ להעלות את הנושא, יש לזה גם היבטים הלכתיים)

לא בתחילת הקשר אבל אם הוא מתקדם.. לגמרי!

בשלב מתקדם של הקשר.

אין סיבה שכל אחד/ת ת/יידע,

וגם כדאי להכיר את מכלול האדם כפי שהוא כיום לפני.

אם הבחורה חזרה בתשובה שלמה אין שום צורך שהבחור יידע על נסיונות ונפילות העבר.

ואם היא מתביישת בעברה אין צורך להעלות שדים מן העבר.

למיטב ידיעתי, אפילו אם בחורה הרתה, ובחרה להפסיק את ההריון (או שההריון נפסק לבד), הרבנים מתירים לעשות פדיון הבן בברכה (אם נולד בן ראשון אחרי החתונה) כדי שהאבא לא יידע על העבר של אשתו.

ובוודאי ששאלה כזו היא לא לפורום אלא משהו אישי של הבחורה ועד כמה היא מכירה את הבחור שאיתו היא יוצאת ואיך הוא יקבל את הענין. סוגיה כזו גובלת בדיני נפשות!!

ואין שום היתר להטעות מישהו במקחו

מה שאתה מדבר על פדיון הבן זה בדיעבד אם לא סיפרה והם כבר נשואים, שאז ודאי לא תספר לו

אפילו 10 פעמים לא....

הרי אפילו על "מראה חיצוני" שאדם לא ידע - זה יכול להיחשב כ"מקח טעות" לפעמים.

והרי לא מדובר פה, להבנתי, במשהו שהוא "לא יֵדע" (בניגוד לדוגמה הספצפית שהבאת).

לא בהכרח יש קשר למעלתה - הברורה לגמרי - של תשובת אמת. יש דברים שיכולים להפריע מאד לאדם, ולגיטימי שיוכל להחליט בזמן שיש לו שיקול דעת צלול.

ה"דיני נפשות" זה גם לכיוון השני.  כבר שמענו גם על משפחות שהתפרקו בגלל "מטענים" מלפני כן.  כל דבר לגופו.

ואם השאלה היא לפורום - זו החלטתה של מי שכתבה. כיוון שהעלתה בפורום, אז יש מקום להתייחסות בו.

[ובאופן כללי, אף בחורה לא יכולה לדעת "איך יקבל את הענין", אלא אם כן שוחחה איתו לפני כן בכללות על דברים כאלה ושמעה את גישתו. ומי שיודעים ש"לא יקבל את הענין", אז זה רק מזרז את הצורך ליידע אותו]

שדנה לא פעם ולא פעמיים בעניין הנ"ל שהוא מקח טעות לכל הדעות, שהאשה יוצאת בלי כתובה בחלק מהמקרים וכו'.. ולדעתי חייבים לספר, במיוחד אם זה בא מצד האשה , אמנם לא בפעם הראשונה/שניה/שלישית אבל כן לספר. ומה שלא יהיה עדיף להתייעץ עם רב שמכיר אישית את המקרה- מאחר וזה צריך להעשות בעדינות יתרה עם קורטוב של טאקט.

זה רק בדיעבד- כשכבר נולד והאב רוצה לעשות פדיון הבן.

הרב עובדיה התיר מפני שלום בית לאדם אחר לא להתערב ולא למנוע ברכה לבטלה כי יש חשש שזה יפרק את הנישואין. כבר כאן משהו נשמע לא טוב בקשר שלהם...

הרב פיינשטיין (אם אני זוכרת נכון) התיר לזוג שהפדיון הבן כבר תוכנן להמשיך עם זה- אבל תשימו לב שאשכנזים פחות מחמירים לגבי ברכה לבטלה.

אבל- זה ממש מקרה של בדיעבד. קשר שבנוי על כזה בסיס רקוב ושקרים- זה לא קשר בריא. א"א לבנות ככה נישואין! 

ובמקרה הנידון- לדעתי יש לספר כשהקשר נהייה רציני. בסה"כ, אדם שחזר בתשובה (מהעבירות שלו, כן? לאו דווקא נהייה דתי) עוונתיו מחולין לו. השאלה איך הבן זוג ירגיש. וזה קשור לקשר הרגשי שבין בני הזוג.

לדעתי, כן כדאי לספר בתחילת הקשר שהיו לבחורה קשרים רציניים קודמים. וכשהעניינים מתחממים לקראת אירוסין להסביר עד כמה. 

הערה: כוונת הכותב מובנת, אבל כמובן "רציניים" במרכאות..

אוי ל"רצינות" הזאת לנהוג כך ללא נישואין, ר"ל.. הכוונה כנראה כמו שאומרים: היתה תאונת דרכים רצינית..

ההיכרות זה לבירור למטרת נישואין..  לא שייך "חברות סתמית".

אבל הרעיון מובן.

זה לא נכון. אסור להציג כאילו בחורה היא "נטולת בחירה", למרות שלפעמים מישהו מנסה ל"ע "לסחוף". כל אחד צריך להשתדל לא להגיע לשטויות חמורות מהצד שלו.

ב. זה כמובן לא קשור לכך שאפשר לעשות תשובה. על אף שהענין יכול להפריע למרות זה. 

ואעפ"י כן - למרות המזעזע - זה לא ה"רוב" אני חושב (טוב, אף אחד מאיתנו לא עשה סטאטיסטיקה, וגם לא יכול..). והשרשור לא התייחס לפי מה שמובן לדבר כזה, ולכן גם התגובות.

אגב, לאידך, כשממש "לא מרצונה", לא מתוך קשר, יכול להיות קל יותר מבחינת הבחור.

ולא חייב להיות שה"השפעה" על ההמשך - יותר גרועה דווקא כך. תלוי ספציפית. לפעמים זה הפוך.

וצריך לדעת שיכולת הבחירה גבוהה, ואפשר לעלות גם ממצבים מאד מסובכים. וכן ראינו שקורה.

[לגבי ה"גם קורה", לצערי לא חידשת..]

זה פשוט כביעתא בכותחא, וכך עולה בפשיטות מכל דברי הש"ס והפוסקים בזה.

היא כבר תסתדר,

אבל הוא- יש לו בעיה אם הדברים אכן כך.

אם מישהו באמת הגיע למצב הזה, יש לו בעיה...

וגם לא לרבנים שהסכימו איתו.

הבעיה היא אם מישהו אינו מבין שיש כאן אכן בעיה. אם כי, אכן בנות לעיתים לא מבינות עד כמה זו יכולה להיות בעיה.

וכבר כתב הדיין הרב יועזר אריאל בספרו, שיש הבדל גדול בין משמעות שבנים מייחסים לא-פעם ל"דברים שהיו", לבין בנות.

היתקלות במצב כזה, קל וחומר בהונאה, יכולה להיות שבירה של אמון ושבירה של הכל. נישואין זה דבר ייחודי. לא "משחק" ולא "יד שניה" בלי להודיע..

לא סותר שיש אכן כאלה שזה פחות יפריע להם, במקרים מסויימים, ואם ייודעו מראש.

[ונכון שהוא מסכן - אבל מסיבה אחרת לגמרי: מסכן שבא להתחתן עם אשה בכוונה לראשוניות מוחלטת, ומתוך אמון - והיא בגדה באמונו, והרסה את תום גישתו לנישואיו אלו]

אבל מי שהבין הבין.

וד"ל.

ובלי קשר-

אני חולקת מכל וכל על חלק מהנכתב כאן, אבל זה עניין אחר.

מה ה"כוונה".

למיטב הבנתי יש כאן שתי אופציות:

או ש"אם המצב כך" - הכוונה אם הוא הגיע לדבר כזה שהונתה אותו ולשברון לב כזה - אז הוא יותר "מסכן", ולזה אני כמובן מסכים.  היא תמצא כבר איזה מישהו שאולי כעת יהיה לה יותר קל לרמות, כמובן, לפי גישתה; או סתם מישהו שלא איכפת לו. והוא יישאר עם הצער. אבל גם זה אינו מדויק: הבחור ירגיש צודק, ויתגבר.  היא - שמן הסתם קיוותה שלא יהיה כך, ושאחרי החתונה "ימחל", לא תצא כ"כ טוב מדבר כזה.

ואם הכוונה שהוא "מסכן" שזו גישתו - לזה כמובן לא הסכמתי. גישה בריאה ונורמלית. אם כי ייתכנו גם אחרים.

אולי את "מוטה"?....

ממתי דעה של מישהו אחר זה פשוט "מאד מוטה"?...

פשוט ברור לי שזה כך, ואני גם יותר מבין ממך כמובן "ראש" של הרבה בנים בענין הזה, וכפי שהבאתי - לא רק אני. אולי כל הגברים "מוטים" שמפריע להם אשה שנהגה בפריצות לפני  נישואין? (בלי להתייחס ספציפית לנידון הנוכחי, שלא ידועות נסיבותיו) אולי התורה "מוטה" שכתבה שוני בכתובה בגלל זה?..  חבל לכתוב קיצוני על דברי השני ובכך "לסחוט" תגובה קיצונית לצד שני. זה טבע בריא ונורמלי ומאד מוסרי. אשה זה לא "כלי" לשימוש רב פעמי.  אם קורה תקלות קשות - אפשר לשוב ולעלות. אבל לא מגישה של "מה בכך". כך גם לעולם לא יהיה תיקון.  זה דבר שיכול להיות קשה להכלה בהרבה מכל מיני דברים שבנות "פוסלות" פה עליהם...

ועם השנים - יש גם נסיון חיים שמכל מיני מקומות, מה המשמעות של דברים כאלה לעיתים, נוסף על זה שזו פשוט תחושה ישרה לגמרי, וטבעית.

את מדברת "תיאורטית", כבת, על מה שאינך מכירה.  אני, במקרה זה, מדבר מתוך הכרת מציאויות, וכמי שכנראה גם תופס יותר את הטבעיות שב"ראש" הזה. כנראה שגם ה"רבנים" שצוטטו היו עם אותו ראש. מוטים?....

לא ישר על ההתחלה אבל גם לא בערב האירוסין.

בשלב שהוא מכיר אותך מספיק טוב כדי לדעת מי את באמת היום.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים