לא ברור שחסר לה 3 ברגים?!

לא הייתן צריכות בכלל להקשיב לה, אבל מסתבר שיותר חכם להקשיב לה. למה לריב עם משוגעים, זה סתם בילבול שכל, עדיף לעבור מקום שניה אחת

בסיס שבבסיס בידיעת הלכה. וגם אם אתה לא יודע - שלמה המלך כבר אמר משהו בנידון.

וגם אם לא הלכתית - אנושית.

למה לחשוב שרק שומרי תו"מ?...

אם אתה מכיר את הנושאים הללו בהלכה, אתה צריך לדעת שבדר"כ יש נושאים שהם חריגים בפסיקת הבא"ח.

כגון: שמאלי לפיו צריך להניח תפילין כמו ימני (כי לפי הקבלה יש עניין בימין וכו'.)

יותר דומה - לפי הבא"ח אם בא אליך עני ומבקש אוכל, אם הוא חילוני (ולכן לא יברך) אין להביא לו אוכל. - גם בזה חולקים עליו.

וכן לענייננו.

כמו שכתבתי לך בפרטי - אני באמצע משהו. זה במסכת קידושין, שאמוראים נהגו הלכה למעשה לקום בפני גויים ועמי הארץ. כי זה כיבוד על כל זקן וכו'. גגל ותמצא.

בלי חולקים

ולכן - זה לא נכון לומר שזה לא חל על שאינם שומרים תומ"צ.

אין לי זמן להמציא את המקורות כעת.

אני מניח שאתה יכול למצוא אותם לבד.

מתי אמרתי שזה לא חל על מי שאינו שומר תומ"צ?

(בזמנינו יש את הסברא של רשז"א שזה מכשיל אותו בשינאה, אבל זה לא קשור לענין)

ודי עם ההתרסות האישיות.

אז שירשרת לא נכון, כי אני הבנתי שדיברת על לתת שמישהו שלא מברך

ומה אישי כאן

פשוט רחמנות

מצד אחד - חוצפנית ושתלמד וכו'

מצד שני - אולי היא לא אשמה... 

תלוי במצבה לכאורה...

לא יודע...

אני לא מבין למה היית צריכה להכניס הערה גזענית/ עדתית לסיפור, תפסת את צומת ליבי בכל מקרה.. 

ב. והדרת פני זקן- מאז שאני ילד בכל היזכור של העניין הוא לווה בציור של ילד קם באוטובוס לאדם מבוגר, זה המקרה הקלאסי.. אבל הדרת פני זקן זה יותר מאשר לקום לאדם מבוגר באוטובוס אז פשוט תחשבי האם הרגש שלך הוא שאמר לך והדרת פני זקן או שזה באמת היה הידור פניו של הזקן. 

בס"ד

עליתי לאוטובוס עם מלא שקיות ממש כבדות!!!(אלבומים של החתונה וקניות)

בהתחלה שמתי את השקיות בספסל אחד וישבתי ליד ואז באחת העצירות כל השקיות עפו לי קדימה,

אז החלטתי לשבת במושב של ה4 ולשים את השקיות מולי, וכדי שלא יעופו שמתי את הרגליים שלי כמחסום.

היו כמה וכמה מקומות באוטובוס.(ז"א, לא הפרעתי לאף אחד)

עולות לאוטובוס 2 נשים. (לא כאלה זקנות) אחת יושבת לידי והשניה עומדת ומחכה.

אחרי כמה שניות קמתי. היא התחילה להגיד "לאאא לאאא אין בעיה. תשבי לך בנוחות עם הרגליים. אני לא רוצה להפריע לך" 

אמרתי לה "הנה תשבי במקומי מה הקשר?"

ואז היא אומרת "לא...אני לא יודעת מה שמת שם שישבת " או משו כזה...

טוב אני כמובן עמדתי, החזקתי את השקיות במושב אחד.

ה*%^#%@^%&%*& הזאת הולכת לנהג!!!!!

מתחילה לספר לו סיפורים...

ואז הוא אומר כזה שהמושבים הם לאנשים ולא לשקיות. כמה פעמים.

אח"כ היא עדיין שם מדברת איתו והוא מסתכל במראה ואומר לי שאני אפנה את השקיות שלי.

אמרתי לו שהכל בכיסא אחד וזה במקום שאני אשב, השתתק.

איזה חייל אחד סינן לעברי ואמר "אני לא מבין מה הבעיה מה הם רוצים יש פה מלא מקום"

בקיצור יצאתי כ"כ בעצבים!!!!!!!!!!!

כאילו יא חתיכת *)&^*^$&^ מה את הולכת לנהג?!?

מה הגועל הזה?! 

אה שכחתי לציין שאח"כ היא התיישבה במקום מקדימה.

יצאתי בהרגשה מגעילה כ"כ. שבטח כל האנשים באוטובוס חושבים עלי לאדעת מה....

בעעעעע

שאף אחד לא חשב עלייך רע, אלא על אותה אשה...

סיפור אמתי שקרה לאבא שלי כשהיה חייל פצוע 

אבא שלי נפצע מרסיסים שפגעו לו ברגליים, וכתוצאה מכך הוא עבר כל מיני ניתוחים והתהלך על קביים עם גבסים ענקיים במשך מספר שבועות.

ההורים שלו היו זוג ניצולי שואה והוא לא רצה להדאיג אותם, ולכן הוא לא סיפר להם שהוא נפצע והוא בבית חולים אלא כל פעם מחדש התקשר ואמר שמשאירים אותו שבת/חג/לוידעת מה בצבא ובגלל זה הוא לא חוזר הביתה.

את מרבית השבתות הוא היה עושה אצל חבר ממש טוב שלו שגר במרחק של נסיעת אוטובוס מאוד ארוכה.

יום שישי אחד אבא שלי עולה על האוטובוס, עוזרים לו עם הקביים ושמים אותם מתחת למושב, והוא מתיישב. כמה דקות לאחר מכן כל האוטובוס מתמלא, וגם ליד אבא שלי מתיישב בחור צעיר עם רסטות

האוטובוס נוסע, ובדרך מגיע לתחנה ועולה שם גברת מבוגרת. הגברת הזו סוקרת במבטה את האוטובוס, תופסת במבטה את אבא שלה, והולכת לכיוון המקום שבו הוא ישב.

אבא שלי כמובן לא מציע לה את מקומו ונשאר לשבת.

האוטובוס ממשיך לנסוע, ובמשך ה-5-10 דקות הקרובות אותה אישה מבוגרת רוטנת 'על הדתיים האלה, שלא קמים לאישה באוטובוס, וכולם רק עושים את עצמם צדיקים...' ועל 'הצעירים האלה, שחושבים שכל העולם שייך להם ולא מכבדים אדם מבוגר'.

היא כמובן לא פונה אל הבחור עם הרסטות (שאפילו יושב קרוב יותר למעבר) אלא דווקא לאבא שלי.

לאבא שלי באיזשהו שלב כבר נמאס, אז הוא ביקש מזה שישב לידו שיעזור לו לקום, ואז ראו את הגבסים הענקיים ואת הקביים. 

כשהאישה הזו ראתה שאבא שלי נכה אז היא אמרה לו: "לא, אני מצטערת, לא התכוונתי, תשב".

אבא שלי ענה לי: "גבירתי הנכבדה, את לכלכת, עכשיו תשבי".

אבא שלי טוען שזו הייתה הנסיעה הכואבת ביותר בחייו,

אבל היה שווה כל רגע.

(אמרו לי פעם שיש סיפור דומה ב"ילדים מספרים על עצמם" של ולדר, אבל זה סיפור אמתי של אבא שלי)

לא נראה לי שב"ילדים מספרים על עצמם" כי לא נראה לי שקראתי את הספר הזה, אבל כן במקום אחר שאולי העתיק ממנו.

רק ששם זה סופר על ילד.

במקרה של אבא שלך...אממ..מותר לשאול למה פשוט לא הסביר לה כבר כשהתחילה לרטון, בנימוס, שהוא לא יכול לקום?

בכל מקרה אם חס וחלילה אני הייתי במצב כזה שאני חייב לשבת - הייתי מנסה למנוע מראית עין ושם "סיבה" לישיבתי, במקום בולט - אם נגיד הקביים היו לא שוכבות לידי אלא עומדות/נשענות על גב המושב שלפני - ניתן לסדר אותם ככה שהן לא יפריעו, אני יודע שאפשר - ואז מי שהיה מגיע היה מבין ישר למה אין אפשרות בשבילי לקום, וככה יחסכו גם טענות וליכלוכים על כלל הציבור הדתי..

אחרי השרשור הזה, על שלל ספורי הזוועות,

ממש מפחיד לעלות לאוטובוסים...

מזכיר לי שכשהייתי ילד,

תמיד כשהייתי עולה לאוטובוס,

הייתי מתחיל לקרוא תהלים.

(הייתה אז תקופה של פיגועים כנראה. ר"ל.)

ובגלל שידעתי בעל פה רק את "למנצח מזמור"

שאומרים כל יום אחרי אשרי שני של שחרית,

צברתי קילומטראז' נאה עם הפרק הזה...

מחשש למטענים. ואף פעם לא נמצאנו בגובה שמעל לחלון הממוגן. 
וכל הזמן נתקענו שעות במחסומים מחכים לליווי צבאי של ג'יפים מקדימה ומאחורה. 
וכשהיינו מגיעים לערים - לקחנו מוניות, כי פחדנו לעלות על האוטובוסים. 

היא עלתה עם המון שקיות בידיים, משא כבד יותר ממה שאני סוחבת... 

שיער צבוע 

גי'נס אופנתי

חולצה בהתאם... 

כל הקטע 

עברה במעבר של האוטובוס עד שנעמדה לידי, הורידה כזה את השקיות ונעצה בי מבטים.... 

עד שהפניתי אליה מבט- 

היא המשיכה ומילמלה " הצעירים של היום... " 

הייתי כזה- מה?? היא זקנה?? פיספסתי פה משהוא???? 

*הכי כיף ומוזר היה כשהייתי בהריון ממש ממש... 

וזקנה אחת קמה לי והושיבה אותי בכוח.... 

אוטובוס מפוצץ מחיפה לירושלים. 

אני לא עליתי בתחנה הראשונה...וישבתי על המדרגות הרוגה מעייפות |בתשירות|

באליקים עלו כמה וכמה וכמה וכמה חיילים.

אישה חביבה בסביבות ה65 קמה והכריחה חייל לשבת במקומה, והצטרפה אלי למדרגות.

למה?

"הוא חייל! צריך לתת לו כבוד!! חוצמזה הוא עייף ממש וצריך מקום יחסית נוח לישון בו, כדי להגיע הביתה למשפחה, לחברים ולחברה רענן יחסית!!"

חמודה 

מישהו כאן קרא את "הלב", של אדמונדו דה אמיצ'יס?

במחברת ההיא של הילד האיטלקי אנריקו הוספו "סיפורים חודשיים" שהתלמידים היו מקריאים בכתה, אלו סיפורים פטריוטים לגאוות העם האיטלקי ומולדתו.

משום מה סיפור מחמם לב זה הזכיר לי את סיפורי החודש ההם...

מתבאס עליהם כשאני שואל אותם מאיפה הסיפור של מרקו, והרוב אומרים רק "נו, מהסדרה ההיא עם הקוף, הלב, בטלוויזיה". רובם לא ידעו להגיד שזה מהספר של דה אמיצ'יס.

אחד הספרים המרגשים ביותר שיצא לי לקרוא. 

ותתפלאו - אפשר אפילו לעשות עליו בחינת בגרות (יותר נכון - לבחור לעצמך את הספר לבגרות, כיוון שאתה עושה בעצמך לבד בגרות בספרות) ועדיין להינות מהלימוד לבגרות ומהקריאה עצמה (בדרך כלל אומרים שמה שניגשים עליו לבגרות - זה אוטומטית הורס את ההנאה מהלימוד שלו/מהקריאה שלו. אז אצלי זה לא נכון חנון שכמוני ).

אבל וואי, זה היה מזמן...

עליתי עם חבר שלי לאוטובוס מתל אביב לב"ש, האוטובוס היה מפוצץ והיינו אחרי שבוע אימון וגמורים מעייפות, בקיצור שמנו את התיקים במעבר ונמרחנו לאורכו ונרדמנו, אחרי כמה זמן הנהג העלה נוסעים, אני מרגיש שהם מדלגים מעלינו, אחד מהם לחש, לא להעיר אותם, מסכנים

על מישהו.

ברכבת הקלה אפשר לשכב על הרצפה רק ברכבת של חצות, בתחילת המסלול מחייל האוויר/הר הרצל, וגם זה לא תמיד .

אבל אני מכבד את מי שמכבד אותי אמנם לא הייתי עונה אבל גם לא הייתי מתייחס כ"כ ! 

תעריפים הבאים לחפות על מיתוג מאוד גרוע ומעמד בעייתי מאוד בשוק התקשורת, מבחינת שירות הלקוחות שלה ותמיכה טכנית בתקלות.  

תשובת Gemini:

המוניטין השלילי של חברת הוט (HOT) בשוק הישראלי אינו מקרי, והוא תוצאה של הצטברות תלונות וביקורת ציבורית לאורך עשרות שנים. למרות ניסיונות של החברה להשתפר בשנים האחרונות, היא עדיין נתפסת על ידי רבים כ"סדין אדום" בתחום השירות.

להלן הגורמים המרכזיים שהובילו למעמד הזה:

1. שירות לקוחות ומערך הטלפוניה

במשך שנים, הוט הייתה מזוהה עם זמני המתנה ארוכים במיוחד (לעתים מעל שעה) במוקדי השירות והתמיכה. למרות שמשרד התקשורת החיל תקנות מחמירות (כמו "חוק ה-3 דקות"), הזיכרון הציבורי של חוסר האונים מול המענה האוטומטי נותר צרוב. בנוסף, לקוחות רבים התלוננו על יחס לא מקצועי או חוסר יכולת של נציגים לפתור תקלות מורכבות.

2. קשיים בתהליך ההתנתקות

אחד המקורות המרכזיים ל"שנאה" כלפי החברה הוא הקושי להתנתק משירותיה. בעבר נפוצו סיפורים רבים על לקוחות שביקשו להתנתק אך נתקלו בנציגי "שימור לקוחות" אגרסיביים, או שגילו כי החברה ממשיכה לחייב אותם חודשים לאחר שהודיעו על סיום ההתקשרות. התופעה הזו הובילה להקמת אתרים כמו "Hot Sucks" (בעבר) ולתביעות ייצוגיות רבות.

3. "שיטת מצליח" וחיובים עודפים

החברה נקנסה לא פעם על ידי הרגולטור בשל חיובי יתר או העלאות מחיר חד-צדדיות ללא הודעה מספקת. לקוחות חשו שהם צריכים "לשמור על המשמר" ולבדוק את החשבונית מדי חודש כדי לוודא שלא נוספו לה שירותים שלא ביקשו או שהמחיר לא קפץ פתאום.

4. תקלות טכניות ותשתית

בעוד שתשתית הכבלים של הוט נחשבה בעבר למתקדמת, היא סבלה (ועדיין סובלת באזורים מסוימים) מתקלות שדורשות ביקור טכנאי. הדימוי של "הטכנאי שלא הגיע" או "חלון זמן של 4 שעות" הפך למזוהה מאוד עם החברה, מה שהוסיף לתסכול הצרכני.

5. שיווק אגרסיבי

הוט ידועה במאמצי שיווק ומכירה אינטנסיביים מאוד. לקוחות שעזבו את החברה או כאלו שרק התעניינו בשירות מדווחים לעיתים קרובות על טלפונים חוזרים ונשנים ממוקדי המכירות, גם לאחר שביקשו להפסיק זאת.

נתונים מהתקופה האחרונה (2024-2025):

* דו"ח משרד התקשורת: גם בנתונים העדכניים, חברות מקבוצת הוט (כולל הוט מובייל) מככבות לעיתים קרובות בראש רשימת התלונות המוצדקות של הציבור.

* קנסות: רק לאחרונה הוט מובייל נקנסה במאות אלפי שקלים בשל חיובי יתר, מה שמעיד על כך שחלק מהבעיות המבניות טרם נפתרו לחלוטין.

לסיכום: השילוב בין שירות בעייתי בעבר לבין קשיים בירוקרטיים בהווה יצר "מותג" שנתפס כדורסני ולא קשוב לצרכן. עם זאת, חשוב לציין שהחברה משקיעה בשנים האחרונות משאבים רבים במעבר לערוצי שירות דיגיטליים (וואטסאפ, צ'אט) כדי לנסות ולשנות את התדמית הזו.

זה לשון הרע לתועלת, נכון?

דווקא המוקדנית שפנתה אלי היתה נחמדה. אמרתי לה שאני אחשוב על זה ואענה לה והיא לא פנתה יותר (עדיין. עבר די זמן)

אמנם רימון השתפרו מבחינת זמני ההמתנה, אבל עדיין קורה לא  פעם שאני מספר 35 או משהו כזה, וקרה שהספקתי לחלום כמה חלומות

מאוד נחמדים תוך כדי ההמתנה וממש התעוררתי בחלחלה כשהם ענו....   צריך כנראה להתקשר מוקדם בבוקר.

אבל הם בסדר. תמיד אדיבים תמיד סבלניים  והאמן לי שעם חוסר הכשרון הטכני שלי - הם מלאכים!

הבעיה היא שלמרות החסימה הגבוהה, לפעמים נפתחים דברים בעייתים ולעומת זאת, נחסמים דברים לגמרי כשרים, כמו למשל: כיצד להחמיץ מלפפונים מלוחים.

כך שמעדיפה חסימה הרמטית יותר. נטפרי למשל. רק חוששת שאם ארצה להקשיב למוסיקה אחרת, הם יוקיעו אותי בשער העיר....

אני קצת מרחמת על הוט ומקווה שבכל זאת יצליחו.  

תודה לך.

גם אני מתעניינת בתחביבים של אנשים, כי משעמם ליי בחיים 😩 (לא כל היום אבל לפעמים באלי למלאות את היום שלי במשהו והכל מבאסס).

ועל הוט שאלת כמה פעמים, לא קראתי את כל התגובה שכתבו לך אבל ידוע שמלאא אנשים מתלוננים עליהם וזה משו שצריך לדעת לפני כדי להתחשב בו.

עם חוגי אמנות למשל: ציור, קרמיקה, שזירת פרחים וכו' וכו'.

או טיול פעם לחודש, או לנסוע לעיר חדשה שאף פעם לא היית בה,

או להתנדב במשהו שמעניין אותך ואת יודעת לעשות זאת טוב וללמד אחרים?

(עד כמה שזה נשמע משעמם ומעצבן, שמתי לה שללמד או לעשות משהו

חינם לזולת, נותן סיפוק; מרגישים שעושים משהו משמעותי בחיים..

או לקרוא, או לרקום לך תמונה, או לסרוג לך משהו נחמד, בשתי מסרגות

או אחת - באינטרנט אפשר ללמוד הכל - יש המון דברים...

לא שאני טובה בזה, אבל חייבים למצוא משהו שמעניין, שמעסיק

שמעשיר את החיים...

אני אומרת לפעמים לבת שלי: אסור להגיד : משעמם. אסור שיהיה משעמם בחיים. הזמניים והיקרים האלה. אסור!

(גם לעצמי אני אומרת את זה. נכון שהכי קל זה ללכת לבית קפה עם חברה, לאכול עוגה, להזמין גלידה, לראות

סרט...זה נחמד אחת ל.....אבל באמת, זה לא שנותן באמת שמחה)

לחיות כל יום בפני עצמו ולהשתדל למלא אותו בטוב, בעניין, בשמחה, בחסד כל שהוא..

לא שאני טובה בזה. לצערי. אבל יודעת שזה כך.

יש ס פר "אל דאגה" ויש לו עצה טובה שהוא קורא לה: רק היום. ומביא רשימה של דברים. מאוד יפה.

התחביבים שלי הם קריאת ספרים (אבל אין הרבה ספרים איכותיים), לאכול (אללי!), בעלי חיים, טיולים בטבע (שאני כמעט אף פעם לא עושה)

וללמוד איזו שפה. סתם כך. זה נחמד.

אבל באמת אני חושבת שצריך וכדאי לעשות מעשה חסד אחד ליום, קטן ככל שיהיה.

טוב. זו לא הטפת מוסר. זו הצעה. והיות ואני כבר סבתא (ראי הבורות שלי במחשבים...) אז אני פשוט משתפת אותך במה שאני חושבת שכדאי. בראש ובראשוה - לי. לאדם שאני.

ואז - גם לך.

אגב, אפשר ללכת לגן חיות אחת ל....הפינגווינים מקסימים ושמעתי שיש להם פנדה אדומה!

למדור של הזוחלים את לא חייבת להיכנס. אלא אם את אוהבת..

הא, יש את האתר "התבוננות פנימית" - מכירה? אם את חבדניקית אז בטח כן. ואם את לא מכירה. כדאי מאוד. נפלא. זה של ד"ר יחיאל הררי, שכתב את "סודו של

הרבי" והוא מדבר שם על כל הדברים שבעולם: שמעסיקים אותנו, שמדאיגים  אותנו, שמעציבים אותנו....הכל. הוא חבדניק חבדניק!

שבוע טוב!!

בהצלחה בהגשמת התחביבים.

לכבי הוט, אם כוונתך לפלאפון של הוט-מובייל, טל תתקרבי. התעריף אולי נמוך אבל פעם עברתי אליהם והייתה קליטה על פנים (או ליתר דיוק: לרוב לא הייתה קליטה), ומאז ועד היום (כ6 שנים) לא הצלחתי לנתק את הקו הזה...

באינטרנט הביתי נדמה לי שהם בסדר. יש לי וכשקראתי הגיעו מהר ותיקנו והיה בסדר. יש לפעמים בעיות אבל יכול להיות שזה לא דונה מחברות אחרות.

לי יש קליטה מעולה בהוט

אבל השרות לקוחות שלהם מזעזע

רודפים אחריך ולא משחררים וחופריםםםםם

וברגע שאתה עובר אליהם אין מענה ואין תקשורת

בני הבית אומרים שלא כדאי וגם רוב התגובות כאן לא המליצו בחום...

תודה!

אחרי שאני זוכה להכיר קצת את המשתתפים (שונאת את המילה "ניקים"....)

חושבת, שכפי שלא הייתי מציעה לבחור ישיבה חרדי "ספרות יפה" - אז גם לכם - לא.

הרי אתם בחורים "נקיים" (לא ניקים!)

וזה לא מתאים.

לא מדובר כמובן על ספרות  "מלוכלכת" ולא צנועה בעליל -

אבל על כל מי שמחליף בספריה ציבורית עירונית, לדעת שלא

ימלט מאי אילו דברים שלא שייכים אלינו. ושומר נפשו ירחק.

משתדלת מאוד, בעזרת השם, לקחת כאלה שכמעט מאה אחוז,

אבל כפי שאמרתי למעלה... לעתים, יכול להופיע משפט או

פסקה לא שייכת. (לא מדובר חלילה על חוסר צניעות בוטה).

אז אם אתה/אתם בכל זאת קוראים לעתים בשביל להתאוורר

או משהו, יכולה להמליץ על ספרים שאני אוהבת ולטעמי -

הם טובים.

וחס חלילה לא רוצה להכשיל אף אחד.

בנות - זה קצת אחרת. אני בכל אופן קוראת

וגם לבנות, משבגרו מספיק, נתתי.

(לפעמים עם קצת יסורי מצפון, אבל יש ספרים

שהסיפור, הרעיון, התיאור בהם - משותפים

לאנושות כולה). ולפעמים, מה לעשות, קשה לי

עם "עם לבדד ישכון", מבחינה זו.

שבת שלום לכולם!

ספרים על השואה, חרדים, שאין שאלה בכלל.

אני קורא כעת את המתבגר של דוסטויבסקי

לפני כן קראתי את למי צלצלו הפעמונים של המינגוואי

לפני כן קראתי את נרקיס וגולדמונד של הרמן הסה

ע"ע וידויו של ר' אריה לוין על קריאת הרוזן ממונטה כריסטו

דוסטויבסקי כנראה נקי

המינגווי - מן הסתם גם כן

השלישי - נשמע כמו משהו פילוסופי , לא?

אלה לא ספרים שהתכוונתי אליהם. 

יש למשל סופרים אמריקאים טובים, אבל הם לא ספרים העוסקים במלחמה כמו "למי צלצלו הפעמונים".

יותר במצב החברתי וכו'.

לא הבנתי "וידויו של הרב לוין זצ"ל"; לא ייתכן שהוא קרא את הרוזן ממונטה כריסטו!

המינגווי לא לגמרי נקי

הרמן הסה בכלל לא נקי ואמנם הרעיונות פילוסופיים אבל העלילה עלילתית

אילו סופרים אמריקאיים?

תחפשי בספר "איש צדיק היה"

הוא קרא כילד ואמר שהוא נהנה (הסתיר מהמשגיח). אבל הפואנטה בסיפור שם היתה שספרים עלילתיים מעניינים רק פעם אחת וספר בראשית מעניין כל שנה מחדש

נקי - לא בינו לבינה , לא ניבול פה , לא לשון גסה (למעט אם זה ז'רגון חברתי), לא זול.  וכו'.

ויליאם פוקנר

ג'ון סטיינבק

אלה הסופרים האמריקאים שהתכוונתי אליהם;  את ויליאם פוקנר ניסיתי פעם אבל זה מן סלנג (של כושים אני חושבת)

שלא התאמצתי.

סטיינבק, אולי "קדמת עדן" (לא בטוחה), גם סלנג כזה של אנשים פשוטים, ומדכא. אז לא המשכתי.

אבל נחשבים לסופרים רציניים. איכותיים. 

יש ספר של עמוס אילון (אם אינני טועה) העוסק נדמה לי בתקופה של לפני עליית הנאציזם: רקווים גרמני. 

הרב נויגרשל הזכיר אותו אז לקחתי אותו מהספריה. ספר חשוב. מרתק. היסטורי.

אהרן אפלפד - איכותי אבל מדכא (אותי בכל אופן)

תומאס מן הגרמני. איכותי.

יש ספרות טובה יפנית וסינית כשהרקע קומוניזם ומלחמת העולם השניה, כמו:

(נראה לי שהסופרים היפנים/סינים (לא מכירה כמובן את הכל, לא את המודרנים,, יותר נקיים).

עץ המשי

רח' הפרחים הלבנים

ברבורי פרא (לא קראתי הכל אז לא מתחייבת)

מוות בשנחאי

סודוקו רוצה לחיות (סופר גרמני למרבית הפלא)

ועוד. 

ואת הספרים של מסורבי העליה דאז:

לא אירא רע  - שרנסקי

יד בחשיכה  - אידה נודל (משהו!)

גם סלינג'ר - התפשן בשדה השיפון.  יש קטע שאפשר לדלג עליו אבל זה לא "לא נקי" במובן שהתכוונתי אליו. אבל לא בטוחה שזה מתאים לך.

זה ספר, עד כמה שהבנתי, על נער בגיל ההתבגרות עם כל הבלבולים (אבל לא בקטע של בינו לבינה).

עד כמה שאני יודעת, סלינג'ר עצמו לא היה "חלק" נפשית. אבל בעיני הוא סופר טוב. איכותי. אמיתי.

קראתי ואהבתי את

הר הקסמים

בית בודנברוק

מוות בוונציה

התחלתי וזרקתי לפח במיאוס: הנבחר

קראתי את שני הראשונים; הר הקסמים - תיאורי המחלה הגעילו אותי וגם לא הבנתי איך זה משל על החברה באירופה (לא סיימתי הכל)

יש את "יריד ההבלים" של תומאס הרדי הבריטי. לא סיימתי כי גם הוא לא ספר המביא לשמחה יתירה....נחשב לספר טוב.

יש ספר אמריקאי "עדין הוא הלילה". של פיג'רלד. דפדפתי. נראה ספר טוב. 

יש את "במערב אין כל חדש"

"החייל האמיץ שוויק"

מאוד מאוד ישנים. בזמנו, התרשמתי. אנטי מלחמתים.

את "היום אינו כלה" סופר מאחת הארצות ששמותיהן מסתיימות בטן...פקיסטן, קיריגיסטן, אוזבקסיסטן.......

ואת  "הדבר" של קאמי.  אקזסיסטצינליזם. אז כמובן כפירה בהשם ובמשהו רוחני בכלל.

שבת!!!!   עדיין לא התחלתי כלום!  אנחנו נרעב!!!

שבת שלום!

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)

בהצלחה! 😴

אבל אני באמת דיברתי על כרית לשינה.

לא יודע איך להתייחס לכל הוריאציות האלה.

לא מבין את זה בכלל

בכל מקרה, תודה 😀

שלח צילומסך של הגלריית כריות נעזור לך לבחור

"אפשר כרית? הכי פשוטה"

היום אני יודע שכריות שהן לא רכות מדי יותר נעימות לי, אז הייתי מרגיש רגע ואם היא לא טובה הייתי שואל "יש אחת פחות רכה?"

(אבל בטח יש כאן אנשים שיהיה להם דברים חכמים יותר להגיד 🙃)

יש לנו רימון. חשבנו לעבור לHOT (אולי המודם בזק) יותר זולים בחצי, נדמה לי.

השאלה אם הם טובים. ברור ששניהם עולים כסף.

תודה.

הם אמרו לי שאפשר לסנן כמו רימון, או להישאר עם הסינון שלהם ואפשר לעבור לנטפרי.

אז אם זה כך, שווה לעבור אליהם? (חצי מחיר) 

ספק אינטרנט

והגנה

HOT מספקים אינטרנט

רימון מספקים הגנה

הם דיברו על ספק. האם כדאי או שיהיו מליוני תקלות מביכות?

יש ספק תשתית שזה אומר הוט ובזק

ויש ספק אינטרנט שזה יכול להיות הוט בזק אינטרנט רימון פרטנר סלקום ועוד

אני מבין שאת רוצה לברר על מצב של לקבל תשתית מהוט ואינטרנט מרימון

ממה שזכור לי מפעם, רימון והוט פחות מסתדרים ביניהם

מה שאומר שאם תהיה לך תקלה כל אחד מהם ישלח אותך לצד השני לטפל בזה, ואת תישארי תקועה, וזה חתיכת כאב ראש לסנכרן בין שתי המוקדים עד שאחד מהם מוכן באמת לטפל בזה

אולי היום זה כבר השתנה... אני לא מעודכן

יש אבל לרימון חבילת בנדל, שזה אומר שגם את התשתית של בזק והוט וגם את האינטרנט את מקבלת דרכם, ואז אם יש לך תקלה באינטרנט אז את פונה רק לרימון, והם ידאגו ויטפלו לך בהכל כי רק להם את משלמת

אין לי מושג לגבי מחירים, ומן הסתם שיש חבילות של הוט ובזק שמשלבות אינטרנט לבית עם טלפון ביתי למי שעוד משתמש בזה וזה יכול להיות גם כולל מנוי סלולרי משפחתי של הוט מובייל אולי, ואז בסוף זה יוצא יותר זול מאשר הבנדל של רימון
 

אבל בעיניי בכל מקרה כדאי את הבנדל של רימון נטו בשביל התקלות

אלא אם אתם מברי המזל שאף פעם אין להם בעיות באינטרנט ואז אתם יכולים להיות סבבה עם השילוב של תשתית מהוט ובנפרד אינטרנט מרימון

תודה רבה.

תקלות?!   אף פעם אף פעם......אוף! שובפם הלך לי החומר......

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

הוא די כבד ומדכא. לוקחת את זה בחשבון?

ממליצה שוב על "זאת הפעם.." של תמר וייזר. כיף לקרוא. ויש שם קטע תפילה - משהו! מעורר קנאה ממש.

בנטפרי הכל חסום כברירת מחדל, ואם את רוצה לפתוח משהו אז צריך להגיש בקשה, והם מחליטים אם לאשר או לא. בכל מצב של ספק החסימה נשארת. בכל מצב של אי עמידה בתקנון הרבנים החסימה נשארת. ועל זה הדרך.

נופים - יש אתרים של מאגרי תמונות מאושרים.

הרצאות - רק אם זה חרדי. גם רבנים מהציבור שלנו חסומים שם.

מוזיקה - לא יודע, אבל מן הסתם כמו לגבי נופים. כלומר מאגרים ספציפיים של מוזיקה ממקור חרדי.

מניין הידע שלי? לאח שלי יש נטפרי.

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.