התייחסות לגופו של עניין, בעז"ה בהמשך.

1. כי ברוך השם זכינו שעם ישראל בעל שליטה ריבונית בא"י ואני רוצה להודות לו על כך.

2. כי אני רוצה לחנך את ילדי (לכישיהיו, בעז"ה) לאהבת התורה, לתת כבוד לכל יהודי ויהודי בעמ"י לא משנה איזה כיפה יש להם על הראש ואילו בגדים הם כן-או-לא לובשים (חליפה שחור-לבן? חולצה בחוץ? ציצית צמר? כיפת ברסלב? אין כיפה?).

3. כי אני רוצה להיות "עם" ולא "מול" עם ישראל. אני רוצה לפעול מתוכו, לא להוציא את עצמי מהכלל.

כי אני לא חושבת שהבדלות היא פיתרון.

4. כי אני מאמינה ב"כל ישראל ערבים זה לזה". אמונה פשוטה בכך שלכל יהודי ויהודי יש זכויות, שאני לא טובה יותר מאף יהודי בעם ישראל.

5. כי הציבור שלנו מחבק חוזרים בתשובה, מסורתיים וכל מי שרוצה לקיים רצון בוראו ולהתקרב אליו.

6. כי יש לנו כבוד לרבנים מכל המגזרים ולתלמידי חכמים. כי הרבנים והנציגים שלנו בממשלה/בכנסת שומעים חרפתם ולא עונים.

7. כי צורת החיים של הציבור שלנו מציגה את ההתמודדות ה*אמיתית* של יהודים שומרי תו"מ עם האתגרים של העולם הזה.

8. כי יש מצווה להגן על עם ישראל מפני הצרים עליו והציבור שלנו מגן (בכל החזיתות) על עמ"י ומעודד גיוס לצבא.

9. כי הציבור שלנו עובד למחייתו ולא הופך את התורה ל"קרדום לחפור בה".

10. כי הציבור שלנו עושה קידוש שם השם ברבים בכל יום ויום!, אחוז הלוחמה והקצונה הגבוה, הקמת היישובים בכל מקום שהוא, מערכת החינוך, הציונות, התרומה המדעית, החינוכית, הטכנולוגית, התורנית, האקדמאית.

יש עוד הרבה, להמשיך?

ובהתייחס לטענות שלה:

יש דת"ל חפיפיניקים? יש גם חרדים חפיפניקים (שרק "רשומים" בישיבה, אבל לא לומדים בה, שרואים במחשבים בספריה בסתר כל מיני תוכניות שאני ממש לא רואה, שלא מקיימים "ואהבת לרעך כמוך" ועוד...) כך שפה אין הבדל בין המגזרים.

שלא לומדים תורה בכובד ראש? היתרון שלנו הוא שמי שלא מתאים לו ללמוד כל היום, מגיע למסגרות אחרות בהן הוא יכול לקיים מצוות ולא מטאטים אותו מתחת לשטיח. לא מטייחים אותו. יש לו מקום.
בנות שעושות שירות לאומי? מצווה גדולה. ברוך השם שאנחנו חלק ממפעל תרומה גדול כל כך לעם ישראל.
שרוקדים בבמות מעורבות? נו, באמת. אני לא רוקדת שם. יש גם חרדים כאלה. זה יצא הרע נטו ואין כאן קשר לציבור כזה או אחר.

אני רוצה שילדיי ילמדו שכל יהודי הוא קודש קודשים ושילמדו לא לפחד כלל מהעולם.

"האהבה הגדולה שאנו אוהבים את אומתנו לא תסמא את עינינו מלבקר את כל מומיה, אך גם אחרי הביקורת היותר חופשית נקייה היא מכל מום. 'כולך יפה רעיתי ומום אין בך'" (אורות ישראל ד', ג').

למה לא ללכת להיות נזיר קתולי?

שם האמת היחידה הרבה יותר ברורה!

לא בוחרים השקפת עולם לפי הפשטות והבהירות של הכללים שבה,

אלא לפי מה הקב"ה באמת רוצה מאיתנו, גם אם הכללים פחות ברורים, וגם אם זה אומר שיותר אנשים יפלו בדרך.

היא לא ביססה את דבריה על שום דבר מהתורה, המשנה, גמרא וכו'.

היא אמרה הרבה פעמים שקר או אמת, אבל היא לא הגדירה ולא ביססה מה זה שקר/אמת.

אז כמו שאומרים בצה"ל "ירי בצרורות מהמותן, זו לא אש יעילה",

אז אין טעם להגיב ברצינות למישהו ששולף את דעותיו מהבטן.

ככל הידוע לי, הרב רביד נגר הוא חרדי בעצמו, אז צריך להתיחס לתשובותיו בהתאם לכך.

יש גם דתיים לאומיים שלא מתפשרים?!!! שחיים חיי תורה אמיתיים?!!

קיצור> פפפפ....

ואהבתי במיוחד את סעיף ז' בתשובה...

אגב, איך זה קשור ללנו??

מה ההתפשרות פה??? 

להפך, אני רואה את זה כמצווה לכל דבר שאסור לבן תורה לבטל אותה. 

[לא עבירה אם הוא מבטל, אבל בהחלט פספוס של מצווה חשובה]

בכללי, לא מסכימה איתה..

נכון, יש דת"לים שלא בדיוק מקפידים. אבל יש גם חרדים כאלה, ויש גם חילונים שמקפידים על דברים..

אבל א"א להכליל את זה על קהילה שלמה וענקית.. יש הכל בכל מקום, וצריך לשאוף להיות הכי טוב איפה שאתה.

אני דת"ל ומאמינה בדרך הזאת- אני אשתדל לעשות אותה הכי טוב. להיות דת"ל תורני ודוס זה לא להיות חרדי. זה להיות דת"ל תורני ודוס. 

ההבדלים בהשקפה של הדת"ל ושל החרדים זה לא באיזה "חוזק" לקיים את המצוות, אלא באיזו דרך. 

ואני מאמינה שדת"ל זאת הדרך הנכונה.. לא רואה פה התפשרות או הקלה לעצמי בדברים מסויימים..

רק חבל שזה מנוגד לכמעט כל, אם לא כל, גדולי הרבנים, החרדים והציוניים.

(אבל אין לי כוח לויכוח. ברחתי)

הראי"ה קוק,

הרב נריה,

הרב הרצוג,

הרב מרדכי אליהו,

אלה רק הציוניים, ורק מעט מזעיר, אין לי את כל הרשימה כאן.

קשה לי להאמין!

כי בתורה אין מקום שמאפשר להשתמט ממלחמה,

רק מי שארש אישה וכו',

וגם זה רק במלחמת הרשות, במלחמת מצווה כמו "עזרת ישראל מיד צר" אין פטור לאף אחד.

ואפילו להיפך, אנו מוצאים שהצדיקים הם אלה שצריכים להוביל במלחמות!

מה שיש, זה אולי רבנן לא בעי נטירותא, שזה רק לגבי מיסים, וזה קשור להתנהלות הקהילתית בזמן הגלות.

לא למלחמה כלל ישראלית.

אבל צורת הלחימה היא "של אלף למטה אלף למטה"

אלף לוחמים.

אלף תומכי לחימה.

ואלף לומדים תורה (או מתפללים, לא זוכר בדיוק כרגע.)

זה חלק מהלחימה, ודאי שלא פטור.

זו המלחמה שלקחו בה את האלף הכי הכי צדיקים בכל שבט,

וזו גם הייתה הוראת שעה של המלחמה במדיין,

מדובר שם על מלחמת נקמה, לא על מלחמת כיבוש, או עזרת ישראל מייד צר.

כלומר, כשאתה מסתכל ברמב"ם, זו לא נחשבת מלחמת מצווה לדורות.

אלא מלחמת מצווה לאותה השעה.

הדבר היחידי שלומדים לדורות מאותה המלחמה,

כשעושים מצור על אוייב, אז לא מקיפין אותו מכל ארבעת צדדיו, אלא רק משלושה,

וכמעט לכל הדעות מדובר שם או על המלצה טקטית, או על ציווי למלחמת רשות,

ממה שזכור לי, אין אף דעה שאומרת שזה כלל למלחמת חובה.

אבל דברנו לגבי המקורות.

רוצה מקורות או להתווכח?

וחשבתי על מקור אחד שאולי תומך בדעתך,

תלמידי ר"ע, יש דעה שאומרת שחציים ישבו בבימ"ד וחציים לחמו,

ואז חציים מתו במגיפה וחציים במלחמה.

לפי הדעה הזו, הבעייה העיקרית הייתה,

שאלה שהיו במלחמה, טענו שהם יותר טובים מאלה שלומדים, כי הם עוסקים במעשה.

ואלה שהיו בבימ"ד, טענו שהם יותר טובים מאלה שלוחמים, כי הם עוסקים באמת.

וזה מה שנאמר: "שלא נהגו כבוד זה בזה!".

ולכן בסוף כולם מתו.

הרב צבי פסח פרנק.

הרב זוין.

והרב שאול ישראלי.

איתי נמצאים:

אברהם אבינו

יעקב אבינו

שנים עשר השבטים

משה רבינו

פנחס הכהן

כלב בן-יפונה

יהושע בן-נון

עתניאל בן-קנז

כמעט כל השופטים

שאול המלך

דוד המלך

יואב בן-צרויה

....

רמב"ם

רמב"ן

רש"י

...

הראי"ה (יש לו גם כנראה דעה הפוכה ממה שאולי אמרת בשמו מקודם)

הרצי"ה

ויש עוד (שחלקם גם כתבת את שמם בדעה ההפוכה)

או לתחרות מי זוכר יותר שמו של דמויות תנ"ך?

פשוט כולם איתי,

זה חידוש עצום לומר שלא חייבים לצאת למלחמת מצווה!

הבאתי את כל אלה שכשנזדמנה להם מלחמה,

כולם יצאו, ודי ברור שלא נשארו כאלה בבימ"ד.

יש לי לפחות את המקורות

יהיה כאן מעניין |אח... הימים הטובים של הפורום|

מהיכן שאב הרמב"ם את דינו בסוף הלכות שמיו"י שבני לוי פטורים מלערוך מלחמה?

את הרשימה שריכזתי לעיל, הבאתי מספרו של הרב נויגרשל, "למה הם שונים, החרדים והחברה בישראל"

אין לי קישורים לכל המאמרים, אני אביא כאן ציון להיכן נאמרו הדברים, ובאיזה הקשר.

הראי"ה קוק:

במכתב למניעת גיוס בחורי הישיבות באנגליה.

> הרצי"ה טען שהמכתב נוגע לנידון באנגליה בלבד, אבל ישנם שם טיעונים שלענ"ד  נכונים גם בנידו"ד <

הרב זוין

פורסם ב'הצופה', אדר תשל"ג, בעקבות החלטת המזרחי, לתמוך בגיוס בני הישיבות.

הרב צבי פסח פרנק

מכתב למרכז המיפקד לשירות העם, מפקדת ההגנה בירושלים.

בבקשה שלא לגייס את בחורי הישיבות, שכן הם מגנים בלימודם וכו'

פורסם ב'הצבי ישראל'  רובץ לזכר הרצ"פ פרנק עמ' ש"ח.

הרב הרצוג

קישור להתכתבות בין הרב לבין בן גוריון

הרב שאול ישראלי

בעקבות תמיכתו של הרב במפד"ל במערכת הבחירות, פנה אליו הרב נויגרשל להסב תשומת לבו, לתמיכת המפלגה בגיוס בני הישיבות, (משהו כזה, העיקר הוא מה שהרב ענה: ) 

"דעתי כמובן לא נשתנתה והיא מוחלטת באופן ברור נגד גיוס בני ישיבות. עד כמה שידוע לי המפד"ל לא תיתן יד לחיוב גיוס בני הישיבות, אם אמנם יתכן שיש כאלה המצדדים בזה אך אין זה הקו הכללי"

הרב משה צבי נריה

"הרב נריה, בני הישיבות וגיוסם", גווילים תשכ"ח,

ציטוטים נבחרים: "יהא נא ברור, גם בני הישיבות גם בני הישיבות בזמנינו אינם רואים את שחרורם כזכות אלא כחובה, וגם אם אצל חלק מהם הופכת הדחייה לשחרור - לא משוחררים הם אלא משועבדים הם למשמרת הקודש בישראל, וכל זמן שהם ממשיכים בלימודם בגיוסם לתורה אין מגייסים אותם לצבא (כדרך שאין מגייסים חיל רגלים לחיל האויר).

ובת קול מכרזת - אל תכריתו את שבט הקהתי."

הרב מרדכי אליהו

ע"פ המסופר בספרו של נויגרשל: בן ישיבה שלח לרב מרדכי אליהו האם ללכת ל"הסדר" או להמשיך בישיבה.

מנהל לשכתו של הרב, הרב אלי בן דהן ענה לו: "כבוד הראשל"צ הורני להשיבך שכל מי שיכול להמשיך וללמוד תורה ודאי שעדיף, לימוד זה מגן על עם ישראל אף יותר משירות בצבא."

לגבי השאר, מדובר על פניות לממשלה או חבריה בעניין גיוס בכפיה,

ובגלל שזה נכנס לעניין פלילי, הם קראו לממשלה לא לעשות זאת!

אבל לציבור עצמו, יש ודאי עניין להתגייס.

לגבי הרב אליהו זה באמת קשה, צריך לבדוק על סמך מה הוא מבסס את דבריו.

אולי הוא טוען שלא מדובר כיום על מלחמת מצווה.

הוא שאמרתי

אני עפר תחת כפות הרצי"ה, אך מעולם לא הבנתי את הטענה.

כל הלומד את דברי אביו הגדול, ישר יחזו פנימו כי אין טעם לחלק.

לגבי השאר (הרב נריה) - כך יכול לטעון מי שלא קרא את הקונטרס המדובר.

לגבי הרב אליהו - כמדומה שביסס את דבריו על דברי הרמב"ם הידועים, ולא

קיבל את החילוקים והתירוצים השונים שנאמרו בעניין.

לא אני חולק, כבר קדמוני,

אבל תראה מה כתוב שם: "על כן בני הישיבות שתורתם אומנותם מסייעים למאמץ המלחמתי

לא פחות, אף יותר מכל החיל הלוחם... ויותר מזה ראינו את גודל האיסור לעשות אנגריא בתלמידי חכמים

ואפילו במלחמת מצווה גדולה מאד."

זו החלטה שלך שהם דברו מהבחינה של הכפייה,

אף אחד מהם לא מזכיר טיעון שתומך בכך,

כולם מדברים על כך שהלימוד תורם למאמץ המלחמתי.

הדביליזם

שבעיקרון היה עדיף שהם יתגייסו,

הבעיה היא שזה לא מסתדר עם הציטוטים, כמו למשל,

הרב משה צבי נריה

"הרב נריה, בני הישיבות וגיוסם", גווילים תשכ"ח,

ציטוטים נבחרים: "יהא נא ברור, גם בני הישיבות גם בני הישיבות בזמנינו אינם רואים את שחרורם כזכות אלא כחובה, וגם אם אצל חלק מהם הופכת הדחייה לשחרור - לא משוחררים הם אלא משועבדים הם למשמרת הקודש בישראל, וכל זמן שהם ממשיכים בלימודם בגיוסם לתורה אין מגייסים אותם לצבא (כדרך שאין מגייסים חיל רגלים לחיל האויר).

ובת קול מכרזת - אל תכריתו את שבט הקהתי."

הרב מרדכי אליהו

"כבוד הראשל"צ הורני להשיבך שכל מי שיכול להמשיך וללמוד תורה ודאי שעדיף, לימוד זה מגן על עם ישראל אף יותר משירות בצבא."

נוסיף גם את:

הרב יעקב משה חרל״פ 

במלחמת תש״ח פסק שאין לבני הישיבות ‏להתגייס, וז״ל: ״ולזאת דעתנו דעת תורה, שכל בן ישיבה ידע את תפקידו הנאמן להיות מחיל ‏ה', ואין עליו שום חובה להתייצב, להיפקד ולהירשם לשום עבודה של פלוגה אחרת״. (כרוז ‏מתוך עיתון ״היומן״ ‏‎5.5.48‎‏).‏

וגם ציטוט של רבנים שהוזכרו לעיל בלי הציטוטים האלה:

הרב שלמה יוסף זוין

 דבריו הובאו ב״הפרדס״ חוברת ח' ‏שנה מ״ז עמ' ‏‎8‎‏) התייחס אל הישיבות הגבוהות כה״לכתחילה״, ואילו ישיבות ההסדר הם ‏צורך חשוב להצלת הנוער, אך בוודאי שאין להשוותם אל הישיבות הגבוהות: ״אין לנו דבר ח״ו ‏נגד הישיבות המיוחדות המקיימות הסדר עם הצבא. אדרבא, יישר כוחם! הם הצילו חלק גדול ‏מן הנוער, שלולי ישיבות ההסדר היו רובם הולכים לרעות בשדות אחרים לגמרי. אבל אין ‏מצוה מכבה עברה. אין לזה עניין לישיבות הגדולות, בהן מקדישים התלמידים את כל זמנם ‏ומרצם ללימוד התורה ברמה גבוהה. ביחס לישיבות הגבוהות אנו אומרים: אל תגעו במשיחי ‏ובנביאי אל תרעו!‏

הרב שאול ישראלי

(הובאו דבריו בעיתון הצופה, א' טבת התשמ״ז) ‏ג״כ כתב שערך לומדי התורה גדול אף משירות בצבא, וז״ל: ״אדם היושב ולומד תורה, מקים ‏את העולם לא פחות מאשר הצבא. בשעה שיושבים ועוסקים בתורה אין להסיח הדעת ממנה. ‏לימוד התורה מצריך את כולו של האדם, וגם אם בגלל התקדמותו בלימוד התורה לא ישרת ‏בסופו של דבר כלל בצה״ל, אין לפגוע משום כך בלימוד התורה ובלומדי התורה״.

הרב אברהם שפירא

בתשובה לשואל (במכתב ‏מאלול התשמ״ה,) ששאל, וז״ל: ״האם להמשיך וללמוד בישיבה גבוהה, או ‏שמצוה ללכת להסדר? וע״כ השיב הרב, וז״ל: ״פשיטא ששניהם חשובים ויקרים, אולם ככל ‏שמרבים בתורה – עדיף״.‏

כל הציטוטים החדשים, שלא הוזכרו קודם, מצאתי בתגובה של פלוני, לכתבה באתר קול ברמה כאן.

(למרות שהוא התכוון אולי למטרה שונה או הפוכה, עיינו שם.)

איזו מילה... רוחנית... עמוקה. 

שום טענות ענייניות, עצוב.

לא מזמן למדתי לעמוד

הדבר הכי בנאלי בפורומים זה להביא אמירות מרב מסוים (או מהתורה, להבדיל) שיש עוד עשרות סותרות לחלוטין. זה מה שעשית בהודעות לעיל

להביא דעות הפוכות.

ונראה מה אמרו רוב מניין ובניין של הרבנים.

לעבוד קשה?

כשמדובר בנושא שהוא פשוט ככ מובן מאליו? למה לדפדף בין דפי הזכרון כדי למצוא את כל אותן עקרונות שדרוש להן מקור?

לא מעוניין להיכנס לנושא זה אבל:

http://www.google.co.il/url?sa=t&rct=j&q=&esrc=s&source=web&cd=1&ved=0CCoQFjAA&url=http%3A%2F%2Fwww.herzog.ac.il%2Fvtc%2F0026394.doc&ei=pkFmU5aAPKXW0QWkz4CYBg&usg=AFQjCNFCecCtuiUwM1vhxKfKMh1npa5whQ&bvm=bv.65788261,d.d2k

תתמקד, זה יעזור לכולנו.

דובר למעלה על גיוס בכפייה, איך הגענו לחשיבותו של הלימוד?

מי שמתנגד בגלל הכפייה, יסביר למה כפייה זה רע, לא למה הלימוד חשוב ונחוץ.

אף אחד לא חולק על חשיבות הלימוד,

רק חולקים על החובה להתגייס.

אא"כ, אתה מגדיר את עצמך כלא ציוני,

ואז צריך לדון בדברים הרבה יותר שורשיים לפני שבכלל מדברים על גיוס.

רק בגלל שזו הסיבה לפטור, לא הבעיה בכפייה.

כי את דברי האחרונים תמיד אפשר לעקם לכאן או לכאן.

ואם בכל המקורות הקדומים, אנו רואים נטייה מסויימת,

אז אין שום סיבה שנפרש את דברי האחרונים, בצורה שסותרת את דברי הראשונים.

הוכחתי שרוב הרבנים, גם הציוניים, התנגדו לגיוס בני הישיבות.

כי אז הם לא מסתדרים עם הדעות של הראשונים ואלה שלפניהם.

ווגם בדבריהם רואים, שההתנגדות שלהם היא רק לגיוס בכפיה ע"י המדינה,

ולא על עצם הגיוס.

הראי"ה מפורשות בכמה מקומות דיבר בעד גיוס,

וההתנגדות שלו שהבאת היא מקומית לכל הדעות, חוץ משלך ושל שום.

אין שום סיבה להעמיד אותם בסתירה לתורה ולמצוותיה.

ששם לא נמצא פטור לת"ח, לא במלחמת מצווה ולא במלחמת הרשות.

לגבי רבנים שאינם ציונים, היחס לכל המציאות משתנה,

ואז היחס לגיוס הוא כמו בגלות, כשהגויים ניסו לגייס יהודים.

אבל מכיוון שנקודת המוצא שלנו שונה, אין מה לדון בדעתם.

פשוט לא נכון! הם לא מדברים על כפייה! הם מדברים על ההגנה של לומדי התורה!

הרב קוק אומר נימוקים שלכאורה נוגעים תמיד (הוא אומר "ואפי' למלחמת מצוה גדולה מאד")

הבאתי לך מקור "אלף למטה", יש לך טענה שזה דווקא שם. לא יודע, לא בקיא בסוגיא.

מה זה משנה ציונות לגבי עזרת ישראל מיד צר?

בפשט ובדרש, אין אפשרות להבין כך, הסתכל בפירושים ובמדרשים שם.

בגמ' כתוב שאפילו מי שיש לו עבירה קטנה בידו (שח בין תפילין של יד לתפילין של ראש) חוזר מעורכי המלחמה,

מה שזה אומר שמי שנלחם במלחמת הרשות וק"ו במלחמת המצווה אלו הצדיקים!

וגם הפטור של שבט לוי ממלחמת הכיבוש נובע, מזה שאין להם נחלה, בשאר המלחמות חייבים ככולם.

גם לגבי השאר, קבל ציטוטים:

הרב קוק: "ונראה דאע"פ שאין שבט לוי עורכין מלחמה, היינו לעשות מלחמה פשטית. כמו שאפשר שיזדמן ששבט אחד עושה מלחמה בשביל התנחלות שלו, שימצא לו בזה. אבל כשכל ישראל יוצאין למלחמה, מחוייבים גם הם לצאת. ומלחמה של כלל ישראל זאת היא ג"כ עבודת ה', שכל מי שהוא מיוחד יותר לעבודת ה' הוא שייך לה יותר משאר כל העם"

הרב זוין: "וכי הבדל יש בין שבאותה שעה הוא מתבטל מתלמוד תורה או שאינו מתבטל? ואם בהצלת נפש אחת כך (-מתבטל מלימוד תורה), בהצלת רבבות אלפי ישראל על אחת כמה וכמה!".

ועוד מהרב זוין: "ואף זו, כלום הצלת אחרים בלבד הוא המדובר שלפנינו? כלום אין כל אחד ואחד מאתנו, בלי הבדל, עומד בפני סכנת נפשות, הוא וביתו וכל אשר לו? וכי כך היא המדה שהעוסקים בתורה לא יהיו מחויבים להציל את עצמם, אלא יעמדו מנגד ויטילו חובת ההצלה, ההצלה שלהם, על אחרים? וכי כך היא המדה, וכי זו היא דעת תורה? היכן מצינו כזאת?".

ושבט לוי לא קשור לכאן.

וגם הצדיקים, לא אמרתי שהצדיקים לא נלחמים,

אבל יש חיל שזה תפקידו, אולי אילו הפחות צדיקים, אינני יודע, זה לא קשור.

אני חושבת שאף אחד כאן לא ממש יודע על מה השני מדבר.

יהושפט- רוני מדבר לדעתי על גיוס ככלל. האם הוא חיובי או שלילי

יהושפט מדבר על בני הישיבות ועל הגיוס בכפייה אצלם ספציפית.

או שסתם משהו כאן בהלך השרשור לא ככ הגיוני (ענינית, זה לא מוביל לשום מקום)

השאלה בבני הישיבות. ובלי קשר לעניין הכפייה.

מה שאתם מביאים זה רק  אוספים של חרדים (הרב נויגרשל, ובניזרי) למאמרי רבני הציונות הדתית,

ולכן זה כ"כ חד צדדי ולא נכון!

לגבי הרב נריה, תקראו את החוברת מתחילה ועד סוף.

הוא מדבר שם רק על דחיית גיוס, ובשום פנים ואופן לא על פטור מגיוס.

והבנתי נכון לעיל.

הוא כותב שם בסוף, שחוץ ממעטים מאד, כולם צריכים להתגייס,

רק שמועד הגיוס נדחה.

לגבי הרב קוק והרמב"ם, אפשר לקרוא כאן.

ולגבי מה שכתבתם לגבי הרב אליהו, את דעתו האמיתית אפשר לקרוא כאן וכאן,

ומה שהוא אמר כאן, זה רק לגבי גיוס בכפיה, ולא לעצם הגיוס.

(ואז גם הרב אליהו מצטרף לכל שאר הרבנים לעיל)

הבאתי מהרב נויגרשל רק ציטוטים.

והרב בניזרי לא כתב את זה, שים לב מה כתבתי שם.

הרב נריה כותב:

וגם אם אצל חלק מהם הופכת הדחייה לשחרור - לא משוחררים הם אלא משועבדים הם למשמרת הקודש בישראל, וכל זמן שהם ממשיכים בלימודם בגיוסם לתורה אין מגייסים אותם לצבא (כדרך שאין מגייסים חיל רגלים לחיל האויר).

אתה טוען שהרב נויגרשל משקר?

שהרב אליהו לא אמר את מה שהוא ציטט?

איפה אמרו אחרת? איפה במה שהרב אליהו אומר הוא טוען שאסור להתגייס לצה"ל?

שעדיף להמשיך ללמוד.

מי אמר אסור?

להתגלגלות השרשור דיברה על זה

אבל הוא מצטט רק מה שנוח להשקפתו.

ולגבי הרב נריה, גם שם אתה מצטט רק פיסקה מסויימת, קרא את כל החוברת.

הוא כותב בהמשך שצריך להתגייס, והדיון הוא רק אם לדחות גיוס.

ולגבי פטור, הוא מדבר על מיעוט שבמיעוט, וגם זה אולי רק בדיעבד.

בכ"מ, הוא אומר שיש חובה להתגייס.

לגבי הרב אליהו, צריך לבדוק, או שהוא לא חושב שמדובר על מלחמת מצווה,

או שהפסק שלו פרטי ולא ציבורי, או שהוא בפועל מגדיר את עצמו כלא ציוני, שזה מה שנשמע מתשובתו הוא בכיפה.

בנו, הרב שמואל, מעדן את דבריו.

לגבי הרב נריה, לא אמרתי שיש פטור, דברנו על דיחוי כמובן, אבל גם הוא מכיר בכך שלפעמים (אולי הרבה מאד פעמים אפי',) הדיחוי הופך לפטור, ואין לו בעייה עם זה.

ועכשיו אתה דן האם להחליט שהרב אליהו "לא נחשב" לעניין זה, כי הוא לא ציוני או משהו?

כשהוא אומר משהו לא נוח אז הוא לא רלוונטי? תמהני.

לגבי הרב נריה, מדובר על מיעוט שבמיעוט, ורק צריך לבדוק על מי מדובר.

בכל אופן, א"א לפטור ציבור שלם, וגם לא כמות גדולה של אנשים!

גם המדינה פוטרת אנשים מסויימים, ולא על זה אנחנו דנים.

לגבי הרב אליהו, מה שהבאתי בקישור הזה,

שהרב לא מגדיר את עצמו כציוני (ובאופן כללי לא מגדיר את עצמו כלל).

ולגבי הפסק שלו, אמרתי לעיל, צריך לבדוק אם הוא פרטני, או...

אחד נראה לי לא קשור, והשני, לפי הנאמר שם הוא חושב שעדיף ללמוד.

לגבי הסרטון שהבאת, זו פרשנות שלך שהוא מדבר על הכפייה. מקור?

אז עוד לא היה החילוק הזה כמדומני, (כלכלי, פלילי, כפייה, מרצון.)

לא על אדם אחד דרצונו לתרום לעם ישראל.

או שאני סתם ממציאה.

הראי"ה קוק - כ"כ באגרות (והטענה הנדושה כי כתב כן דווקא לגבי מלחה"ע השנייה וכו' וכו',

אינה מחזיקה מים למי שיעיין בכל טעמי הפטור שלו שם ששייכים רובם ככולם גם במקרה

דנן).

הרב נריה - דעתו הובעה ברורות בקונטרס שהוציא - בני הישיבות וגיוסם.

הרב מרדכי אליהו - כ"כ כמה פעמים בשו"ת שלו - שו"ת הרב הראשי.

|מושיטה יד ללחיצה|

|נזכרת שאתה דתי|

|נזכרת שאני דתיה|

|מחזירה|

מפחיד עוד יותר לחשוב שאלפים מאיתנו הם כאלה

בחברה החרדית הקהילתיות עוזרת בשימור הרוח.

אצלנו, לעומת זאת,  אדם הולך לתיכון עם חברים מסויימים, להסדר/צבא עם חברה אחרים, לאוניברסיטה בכלל עם חברה חדשים, ובעבודה עם קהילה הרבה יותר מגוונת ולאו דווקא דתית...

אילו רק היינו בונים גרעינים תורניים גדולים, מרוכזים, ויודעים לדרוש יותר כמו החרדים... הכל היה נראה אחרת.

מ-ל-א חבר'ה טובים שלנו לא היו נופלים לבור הטומאה, התרבות הרדודה, והחפיפניקיות בעבודת השם. בגלל קריירה כזו או אחרת.

אבל עד אז...

זו הדרך אל הגאולה. ויהיו נפילות בדרך.

ולא! זה לא אומר שדרכנו שגויה!

הקושי בעבודת השם הזו, יכול לסמן לנו שאנחנו רק בעלייה.

זה רצון ה'!

אגב, גם אני אהבתי את המשפט: "לקרב את עם ישראל לתורה ולא לקרב את התורה לעם ישראל" 

אז... למה הידברות צריכים להביא את היהדות בשבתות ברוב פאר והדר בבית מלון...

אם זו האמת הכל כך פשוטה, אז למה לקשט אותה?

היופי בתורת ישראל היא, ש"יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון".

ו...ארץ ישראל נקנית בייסורין... אין ספק! 

אז כל מי שלא מסוגל לעמוד בזה... המסגרת החרדית הרבה יותר מתאימה לו.

וזו לא בושה לומר .. "קשה לי".

שיהודה טען, שעמ"י צריך להיות מאוגד ומכונס בעצמו, וככה להשפיע החוצה לגויים.

ויוסף טען, שעמ"י צריך להתערב בין הגויים ולהשפיע מתוכם.

אבל בכ"מ, זה לא נראה לי נכון לגבי התערבות בתוך כלל ישראל,

נראה לי שאז גם יהודה יסכים שבתוך עמ"י אין עניין לבודד קבוצות מסויימות, גם אם לא כולם צדיקים וטהורים.

ועוד נתון, הפער בין הדת"ל שהופכים להיות לייט או חילונים,

לבין חרדים שהופכים להיות "שבאב" או חילונים,

הוא לא משמעותי בצורה ניכרת, כך שזה כמעט לא מדיד.

כך, שאין הוכחה, איזו היא הדרך הנכונה מהבחינה הזאת.

וגם לא נראה לי אפשרי בכלל להפריד את הציבור הדת"ל משאר העם השוכן בציון,

כי זה חלק אינטגרלי מעצם היותו ציבור דת"ל.

בעלי עובד עם נוער חרדי נושר.

אני גם מכירה כמה כאלה.

בדיוק היום דיברנו על התופעה של חרדים חברתית\חיצונית שעושים כל מה שהם יכולים בלי שרואים אותם (אפילו אני הופתעתי כשגיליתי מה מימדי התופעה, ועד כמה רחוק הם הולכים. ואני לא מופתעת בקלות, ממש לא בקלות..)

אבל מבחוץ הם נראם כמו חרדים הכי רגילים והכי דוסים..

הנוער נושר גם פה וגם פה.

ומגיע לאותם מקומות.

לך לכיכר ציון ושות'- תראה שם חילונים, חרדים ודת"לים מכל הסוגים באותה מידה.

לא רואה בעיה בזה שאני לא מתבדלת. בזכות זה אני מקבלת המון

וידוע הסיפור על הרב קוק אאל"ט שהלכו תלמידים שלו לקיבוץ, וכשחזרו הוא שאל אותם מה הם למדו מהחילונים.

יש לי המון מכרים חילונים ודתלשים שלמדתי מהם המון המון על בנ"א לחברו, על אכפתיות חברתית ועל עשיה למען הכלל.

על חשיבה ועל בחירה, על אמת ועל הקרבה למען עקרונות.

הייתי במקום חרדי, דת"ל תורני, חרד"ל, חסידי, מסורתי, דתי לייט, חילוני. בכולם אני נשארתי אני וקבלתי המון מהסביבה.

לא רואה בזה דבר רע, ההפך- אני יודעת ובטוחה בדרך שלי- כי בדקתי הכל והייתי שם.

אני לא חרדיה לא כי נולדתי דת"לית- אלא כי בחרתי לא להיות חרדיה למרות שהכרתי מקרוב את החברה הזו ולמדתי ממנה המון וקיבלתי ממנה המון.

אני לא חילונית לא כי אני מפחדת ממה יגידו- אלא כי אני מאמינה באיפה שאני.

"ה' יתברך שונא פריצות!! שונא זימה!!"

ולפותח השרשור- איך זה קשור ללנ"ו חוץ מזה שזה מעצבן? (וגם דייטים עשויים לעצבן לעיתים כמובן; )

אבל בעצם, אולי שיתחתנו וגמרנו?

http://orlanoar.com/

מערכת ההגנה של רימון זיהתה בדך צירוף של מילים בעלי אופי בעייתי, חרדי או לא חרדי?

מצ" תמונה

מה שמבדיל אותנו מהציבור החרדי באופן הכי מהותי-

וזה גורם לכל ההבדלים,

זה שאצלנו יש הבנה שעמ"י עבר שינוי, ומהמון פרטים- הוא הפך לכלל.

כאשר קמה מדינת היהודים- נהיה לנו מימד של עם, זה עניין הגאולה.

מתוך כך- בני ישיבות דווקא מתגייסים לצבא.

מתוך כך- עושים שירות לאומי (שמי מנגד? הרבנים החרדים. באמת.)

מתוך כך- אנו מעלים בקודש, ולא מורידים. אנחנו מבינים שעמ"י עבר שינוי- מדאגה לפרט, לקהילה ולעיירה שלי-

עברנו לדאגה לכלל ישראל, להשפעה תורנית.

זה רצון ה'.

בילבול? יש בכל מקום. זה דור כזה.

לרקוד על במות מעורבות? יש המון מקומות צנועים על טהרת ההלכה ביום העצמאות.

פשוט לא ברור לי באיזה ציבור דתי לאומי היא גדלה שכך היא מדברת.

והיא כן מוציאה לעז על ציבור שלם, כי לומר שהיא חיה חיי תורה אמיתיים כעת- זה חוצפה.

אולי אצלה באופן אישי,

אבל רבים וטובים חיים חיי קדושה אמיתיים, מתוך התמסרות טוטלית לרצון הקב"ה.

ואני לא אחיה בצורה שאני לא מאמינה שהיא רצון ה'- כי החרדים חושבים שהדתלי"ם לא מקפידים על הלכה.

שיחשבו, הבעיה בראש שלהם. בסופם של 120 שנה אני אעמוד בבי"ד של מעלה, לא של חרדים.

שאני פעיל רק פה ובנשואים טריים...

ובנשואים טריים אנשים רק יותר יבשים מאשר פה.

שעות כתבתי את התגובה שלי כאן.

אנא לא למחוק!

י'מזרוחניקית

אנו מוכיחים שאנחנו דתיים לאומיים,

מוכנים לחיות וללכת בשקר,

ולתת לו להתערבב בתוכנו כאשר זה נח לנו (לא למחוק שרשור שכזה),

ולא לדבוק בחיי אמת צרופה,

ולכן-

זה קורה דווקא ערב יום העצמאות,

על מנת להדגיש את הסמליות של זה.

תחי מדינת ישראל

תעשה מה שנכון, איפה שאתה.

בדת יהודית:

יש יהודי - מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר כהלכה.

יהודים גם הם מתחלקים ל:כהן, לוי ישראל.

וזה פחות או יותר חלוקה מקובלת.

מאיזה דת באה חלוקה של חרדי או לאומי?

אפשר לאמץ?

כל מה שנותר לי לעשות הוא רק לרחם על אותה בחורה.

אם כל מה שהיא ראתה בציבור הדתי-לאומי (שמשום מה נקרא הציבור הד"ל, מלשון דלות, בעגה החרדית) זה חפיפניקיות, אז אני מאחל לה רפואה שלימה.

לראות את השילוב בין תורה לדרך ארץ כ-"פשרנות" או ביטול תורה, זה עלבון לתורתנו הקדושה.

ולומר שדרך החיים החרדית (100% לימוד תורה) היא האידאל, מנוגד לכל ערך תורני שגדלתי עליו.

בדיוק השבת קראנו בפרקי אבות "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שנהם משכחת עוון"

וזה, לענ"ד, השילוב הראוי בין תורה לחיים.

מעבר לזה,

אני לא אכנס לכל ההכללות שהיא כתבה, שברובן לא נכונות.

באופן מפתיע, דווקא התשובה שענה לה רביד נגר מעמידה אותה במקום.

לשים כיפה שחורה לא עושה אותך חרדי, ולהיפך. בדיוק כמו שלשים כיפה סרוגה לא הופך אותך לדת"ל, ולהיפך...

ובנוגע לשירות הלאומי,

על איזה גדולי ישראל שאוסרים הם מדברים שם???

שונה מאד מההגדרה שלהם.

להזכירך, בתקופה האחרונה, הם לא שמו קצוץ על גדולי התורה שלנו.

כשרב כותב

אהבתי את המשפט: "לקרב את עם ישראל לתורה ולא לקרב את התורה לעם ישראל" חח

?

ח"ח - חיזוק חיובי. המקבילה הצבאית ל-"שכוייעח"

חד מימדיות והצגת רק הדעות ההלכתיות הנוחות לך.

ישנם רבנים מאוד גדולים בציונות הדתית שתומכים בצורה נלהבת בשירות הלאומי, אז בבקשה לא לסלף את האמת, רב ושואלת יקרים...

אני יכולה להזדהות עם חלק מהדברים,ויש לומר שבכאב באמת היא בחלקית צודקת. אבל הנקודה הפנימית של האמת שנמצאת בתורה שהרב קוק הוריד לעולם היא המשך תורה מסיני מבחינתי.

וכל אחד צריך ללכת בדרך שהוא עובד את ה' הכי טוב, יש הרבה דברים שאנחנו צריכים לתקן ויש הרבה דברים שבמגזרים אחרים צריך לתקן אין מקום למי יותר טוב..

אני כמתמודד עם הפרעת מצבי רוח לא אהבתי את הראיון כי כביכול הוא מציג שנישואיו עם אשתו המתמודדת פירקה אותו ואת משפחתו.

זה לא המצב שלי וחשוב היה אולי לציין את זה בראיון שיש מתמודדים, גם עם הפרעות מצבי רוח שכן מקימים משפחות ומביאים ילדים וחיים לצד המחלה.

במיוחד שהבאת את זה דווקא בפורום לנ"ו, המודעות היא דבר מאוד חשוב כשלעצמו וחשוב לדבר על זה אבל חשוב גם שלא לגרום נזק ולהפוך את כלל אוכלוסיית המתמודדים בהפרעות מצבי רוח לפסולי חיתון.

לק"י

(לא ראיתי את הכתבה, אבל קראתי כתבה איתו. כואב מאוד, אבל לא ברור לי למה החלטת להביא את זה פה....

אני מקווה שכולם יודעים שלהנשא למישהו עם התמודדות רצינית זה עניין שמצריך בירור. אבל לקחת את זה ישר למחשבות של חיים קשים זה גם לא נכון. בטח כשמדובר על סיפור של לפני הרבה שנים, והיום יש יותר מודעות ויותר דרכים לטפל).

אני חושבת שדווקא הוא הביא את זה להתבוננות על היאחזות בקושי למרות הכל 

אבל בעיני זה מרתיע יותר ממועיל.

ממה זה אמור להרתיע?

מאנשים שמתמודדים עם הפרעה נפשית כלשהי?

היה ברור לי שמסופר על מישהי שבקצה של הסקאלה של התמודדות נפשית. לא חשבתי לרגע על הכללה ביחס לכל המתמודדים. אני גם לא רואה שכתבתי ביחס מכליל כלשהו.

לק"י

ונראה לי שפספסתי את מה שכתבת או שלא קראתי לעומק.

הוא נאחז בקשר בצורה טוטאלית וזה מזכיר לי את העוצמות של קשר זוגי ועד כמה הוא חזק ומשמעותי.

זה פותח לי את הראש ביחס לזה...

בתור רווק לפעמים יוצא לחשוב על קשר כעניין פונקציונלי, כאמצעי למשהו אחר.

עצם הרעיון שקשר הוא עניין תכליתי שעומד בפני עצמו הוא לא עניין מובן מאליו בשביל רווק.

ואפשר להוציא מזה עוד דברים ביחס לפלא הזה שנקרא קשר זוגי.

נשמע הגיוני מה שאתה אומר.

הבאתי את זה בפורום לנ"ו כי הדגש שלי לא היה ביחס אליה, אלא ביחס אליו.

הוא מתאר האחזות בקשר בצורה טוטאלי וזה הזכיר תחושות שקיימים בי ואני מזהה בזולת, במינונים שונים לגמרי כמובן.

מפליא אותי עד כמה קשר זוגי יכול להיות חזק ועד כמה בנאדם אוחז בו. זה לא נתפס.

בנוגע לפירוק המשפחה, נראה שלפני שהיא "פירקה" את המשפחה היא "התפרקה" בעצמה

למה צריך לציין את זה? זה לא ברור שנכות מאה אחוז ונכות 10 אחוז זה לא בר השוואה?

כלפי הרב בני וורצמן עצמו אין לי טענה בכלל, הוא נחשף והוא מגלה אחריות על הפצת המודעות לכך.

יש לי בעיה כשמעלים את הנושא בפורום הזה, לא היה ברור לי למה, וזה עלול לפגוע באנשים דיכואניים כאן או מאני דיפרסיים או סכיזו אפקטים ומה שהוא מתאר זה דבר שמלכתחילה היית נכנסת לקשר נישואין איתו ברמת התפקוד הזו?

עזבי שזה התפרץ אצלה אחרי הנישואין, כשאת שומעת את התיאור של התפקוד הזה, היית מתחתנת עם מישהו שאומר לך שיש לו דיכאון? אולי זו מלנכוליה בלי אחוזי נכות בכלל? סתם לוקח ציפרלקס פעם ביום לא מעבר, לא ילחיץ אותך לצאת איתו אחרי התיאור.

וזה לא שכולם מבינים שהתמודדות נפש משתנה מאדם לאדם, רוב האנשים לא בעולם הזה בכלל ואני חושב שלהעלות תיאור כזה לפורום לנ"ו  זה לא בסדר, זה הופך הרבה מאוד אנשים כאן לפסולי חיתון.

עבר עריכה על ידי advfb בתאריך י"ב בשבט תשפ"ו 0:56

אני מבין שנושא רגיש אז לדבר אותו בצורה מותאמת ורגישה.

אבל מה ההגיון לא לדבר בכלל?

אדרבה, כאשר מדברים בצורה מותאמת ורגישה אנשים זה מנרמל את התופעה. כאשר נמנעים לדבר על משהו הוא נשאר טאבו.

ממש אין הכוונה להכליל את כל סוגי התמודדויות השונים.

ממש גם אין הכוונה להזהיר אנשים להכנס לזוגיות בגלל ההתמודדות או רמת תפקוד מסויימת.

בכלל, לא היתה שום אמירה פרקטית ביחס לכניסה למערכת יחסים עם מישהו שמאובחן בהבחנה כזו או אחרת.

עצם ההתמודדות של הרב בני היתה נשמעת לי מרתקת, גם בלי השלכה או אמירה כלשהי.

למה זה בפורום לנ"ו?

כי זה מדבר על קשר זוגי. מכאן שכל אחד יפתח תראש שלו לאיזה מסר לצאת עם זה.

ההנחת היסוד הכל כך ברורה אצלי, היתה ועודנה, שכל אחד יכול ללמוד משהו מהסיפור הזה כי זה סיפור מעורר השראה.

אוסיף שלדעתי היתרון הגדול בפורום הוא היכולת לדון באופן אנונימי ובתקווה מכבד אודות דברים שהיינו חוששים לשאול באופן ידוע.

יש מי שייגש.

יש מי שלא ייגש.

יש מישהו שייגש רק כשהיא לבד.

יש מישהו שייגש כשהיא עם חברות ויבקש לדבר איתם בנפרד.

בקיצור, הכל פתוח, לא ניתן לדעת..

ייגש?

איך הוא ייגש?

למען ה'

בחור דתי אחד

אני לא הייתי מעז

ובעצם...

1. החלפת מבטים הדדית לא תורמת אם אין התקדמות להיכרות.

2. יש הרבה ביישנות, צריך מתווכים בתוך האירועים האלה שיסייעו.

3. לא להציק למי שלא בעניין שלך בהנחה וכבר פנית. אמרה לא.. הסבה מבט לצד השני ... תבין שהיא לא מעוניינת בך. נקודה.

4. עדיף שלא להגיע בחבורות כי אז נדבקים אל המוכר ופחות משתלבים..

זהו בנתיים

מצב מאוד מתסכל ומבלבל, אבל חשוב שתדעי שזה קורה להרבה מאוד אנשים.  אתם אחרי השלב הראשוני. התחושה הזו ש"ירד לך" יכולה להיות פשוט ירידה במתח הרגשי אחרי שיא ההתאהבות.

ציינת שאת מרגישה באויר שהוא כבר מתכונן להציע נישואין.

בקשר של חודשיים בסהכ, זה קצב מהיר מאוד. כשצד אחד "רץ" קדימה והצד השני עוד בתהליך בחינה, נוצר פער שיוצר לחץ פנימי.

את צריכה לשאול את עצמך - האם ה"רתיעה" היא ממנו, או מהמחויבות הכבדה שפתאום מונחת על הכתפיים שלך?

אולי הגוף מגיב בנסיגה כדי להגן עלייך מהמהירות בה הדברים מתגלגלים.

בחודש הראשון אנחנו מאוהבים ב"דמות" שבנינו לעצמנו. כשהערפל מתפזר, מתחילים לראות את האדם האמיתי.

האם יש משהו ספציפי (התנהגות, ריח, צורת דיבור, משהו באופי, בדמות, אולי במחשבות על העתיד המשותף, על האחריות והתמודדות עם החיים האמיתיים, פרנסה, בית) שמפריע לך?

מה אפשר לעשות עכשיו?

1) קחי מרחק של יומיים-שלושה: אל תיפגשו. תראי אם את מתגעגעת או מרגישה הקלה. הריחוק עוזר להבין מה חסר.

2) בדיקת ערכים: תשאלי את עצמך – מעבר ל"משיכה", האם הוא אדם שאת מעריכה? האם טוב לכם ביחד ביומיום?

3) אל תמהרי להחליט: את בת 22, אין שום סיבה לקבל החלטות גורליות (כמו חתונה) אחרי חודשיים כשאת בספק. מותר לך לקחת את הזמן.

זה מאוד תלוי אישיות ותרבות, אבל יש מקומות שחודשיים זה לגמרי הסטנדרט לפגישות. כמובן אם מרגישים שצריך עוד זמן אז סבבה, אבל בעיניי לא נכון להציג את זה כתקופה קצרצרה.

לפותחת- הייתי ממליצה לשתף אותו שאת לא ממש בקצב שלו. כמובן לא צריך לומר ש"ירד לך" ממנו, אבל כן שיבין שאתם לא באותו קצב.

וכן לעשות פגישה, אפילו ח"פ (יש מקרים שזה לגמרי מספיק) שתעזור לך לזקק את התחושות שלך.

תכתבי אזור בארץ, מאמינה שיהיו כאן המלצות 

בהצלחה!

לגבי הצעה אסביר לו שצריכה עוד קצת זמן

השאלה היא מה אני עושה עם עצמי בזמן הזה..

ותודה, אני מאזור הצפון 

האם הרתיעה היא ספציפית ממנו, מהקשר הזה,

או משהו כללי יותר.

זה בהחלט משהו שיכול לקרות.

ואגב

 אני לא בטוחה שנכון לא לשקף לו את זה. אם זה מה שאת מרגישה, את כנראה מבטאת את זה בצורה לא מודעת. לדעתי, קשר אמור להיות מקום של פתיחות, של כנות - שבו מרגישים בנוח להגיד - אני מרגישה שיש הרבה פוטנציאל בקשר שלנו, אבל פתאום אני מוצאת את עצמי בחששות, שאני לא יודעת בדיוק מה הם ואיך להתמודד איתם, ושזה שלב שאת צריכה לעבור לפני שאת מוכנה לעשות את הצעד הבא.

הוא לא חייב לתת לך פתרון, אבל עצם השיתוף יוצר איזשהו אינטימיות.

לגבי המלצות - את צריכה למצוא מישהי שמתאימה לך. 

קודם כל לשקף לו את זה

שאת שמחה בקשר שלכם ואת רוצה להמשיך טוב לך איתו

אבל את מרגישה שאת לא בקצב שלו ושאת לא יודעת למה

ואת צריכה עוד זמן לעבור תהליך/בירור עם עצמך

הרבה פעמים עצם זה שאת לא מפחדת מלומר לו את זה זה כבר פותח משהו בנפש ואת אולי תביני יותר מה קרה

ואם לא אז באמת שווה פגישה עם מישהו חכם בתחום או איש מקצוע

לנסות להבין אותך ומה חסום לך או חסר לך

המון בהצלחה

יש סיכוי שאני מפחדת לפתוח איתו את זה דווקא בגלל שזה יקרב ביננו.

צריכה כאן בירור רציני עם עצמי..

פשוט לומר שצריכה עוד זמן.

בהצלחה!

ובכל מקרה ומקרה זה הוביל למסקנה אחרת.

הרבה פעמים כשמגיעים לשלב ההחלטות אחד מבני הזוג (או שניהם) יוצר משבר בתת-מודע, והתוצאות של המשבר מובילות להכרעה לכאן או לכאן.

בפעם הראשונה, ארוסתי דאז יצרה משבר שלאחריו יצאנו להפסקה בקשר ונפרדנו.

בפעם השניה, התכוונתי להציע נישואין וכשהיא הבינה את זה היא יצרה משבר שהוביל כל אחד מאיתנו לכיוון ההפוך.

שלאחריו היא התחרטה על המשבר ומאד רצתה להתחתן ואני נכנסתי למומנטום שלילי ביחס לקשר שהוביל בסוף לפרידה.

בפעם השלישית (אשתי כיום), חשבתי שהיא יוצרת משבר ובדיעבד התברר שאני זה שיצרתי משבר מדומיין, אבל זה עזר לאשתי להוריד את החסמים האחרונים שהיו לה, ובסוף אותו היום הגענו להכרעה חיובית.

אז ההמלצה שלי היא לעצור ולחשוב עם עצמך מה גורם לך להרגיש כך, ואפשר גם להתייעץ עם אנשים שמכירים אותך טוב ושאת סומכת על דעתם.

הוא יכול לעזור לבנות עוד קומה בקשר.

דווקא שיוצאים מהפוצימוצי הכיפי של הקשר ואומרים דברים טיפה פחות נעימים אז זה באמת קשה, אבל לטווח טיפה יותר ארוך - זה בדיוק מה יכול לבנות את הקשר.

את יודעת להצביע על נקודת זמן בה התשוקה ירדה?

ייתכן שזה פחד מהעמקת הקשר כמו שכתבו פה, וייתכן שהיה מאורע ספיציפי שהשפיע. אולי התנהגות מסויימת מצידו? 'וידוי' שלו שהוריד לך וכו'. משהו ששיתפת והרגשת שהוא לא מבין אותך?

או שזה דווקא בגלל דריכה במקום וחוסר העמקה רגשית שאת מצפה לה והיא לא מגיעה, ואת מרגישה קשר תקוע מבחינתך למרות שמצידו זה לא מפריע להתקדם...

אני סתם זורק פה השערות.

תנסי לנתח בעצמך מה ומתי השתנה. כך או כך זה יקדם אותך. אפשר ללמוד מזה המון על עצמינו ועל הדינמיקה עם האחר. 

בהנחה שזה לא בפיקוח רפואי, לא כדאי להמשיך לענ"ד. גראס פוגע בהתפתחות המוח והתפקוד הקוגניטיבי אצל צעירים, פוגע בבריאות הנפש, במערכת החיוניות של הגוף, בפוריות וזה התמכרות.

כמובן שיש חשיבות לכמות שהוא מעשן, אבל במידה וזה לא בפיקוח הייתי יוצא מנקודת הנחה שהוא רק ידרדר.

ולאור כך שאמרת שאת תורנית, איבוד הדעת ע"י אלכוהול וסמים זה שיא השפלות האפשרית לפי חלק מהאחרונים

אם הוא לא מנסה להיגמל במסגרת מקצועית, אין סיבה שזה ימשיך לקרות אחת לשבוע בלבד, ואין ערובה שזה ישאר רק בגראס.. ואני לא חושב שאת רוצה לחיות בזוגיות עם בעל כזה.

השאלה היחידה היא על זה? כי אפשר להבין מהניסוח שלך שהוא גם פחות תורני ממך. שאולי זו גם סוגיה מבחינתך.

אם מבחינתך זה סבבה, אז זה סבבה.

אם מבחינתך זה משהו רע או שעלול להביא לדברים רעים, אז זה רע.

עם כמה שזה מבאס, זו שאלה שאת צריכה לענות לעצמך ובפורום את לא תקבלי תשובות שיותאמו אלייך באופן אישי.

השאלה שהייתי שואל, זה איך עישון גראס יכול להשפיע על זוגיות/משפחה/חינוך?

אבל לא נראה לי שבפורום הזה תוכלי לקבל את התשובה, אולי בפורומים אחרים..

לאחר שתקבלי תשובה על השפעות נפוצות, תוכלי להחליט אם זה באופן אישי מתאים לך או לא.

ולא רק גראס , כל עישון הוא סיבה לפסול .
אם המטומטמים שמעשנים היו יודעים שבזה הם מאבדים כל סיכוי לבת זוג ראויה , אולי הם היו מחשבים מסלול מחדש .

ולא להתחתן על סמך זה שהוא ישתנה ויפסיק מתישהו כי זה יכול גם לא לקרות ואז סתם ציפית והתאכזבת והתחלת את החיים בצורה כזאת מבאסת. גם ככה יש הרבה שוני בין גברים לנשים ויש הרבה על מה לעבוד בשנה הראשונה לנישואים כך שלא צריך להוסיף בעיות אם יודעים אותן מראש.

סמים זאת צרה צרורה ועדיף לא להכניס ראש למיטה חולה.

יש לי חברים שמעשנים והם סבבה לגמרי, אני לא אומר שזה בסדר רק אומר שהם נורמלים ואין להם איזושהי מחלת נפש..

יחד עם זאת, זה שנוא שנאה גדולה אצל השם יתברך-זה אני לא אומר בשמי זה בשם הרב שלום ארוש.

ודבר אחרון, אין אדם שיודע להגיד כן או לא על שידוך, אם תשימי לב, רבנים צדיקים אמיתיים עם יראת שמים אמיתית, אף פעם לא יגידו להוריד שידוך או ללכת על שידוך, הם תמיד ימליצו ואף פעם לא יכריעו כן או לא- מזווג זיווגים הוא רק השם וזהו. אין עוד. תתפללי אליו שיאיר לך מה לעשות.

אם את שואלת כאן שאלה רפואית, מה ההשפעות של העישון עליו ועל סביבתו - זה לא המקום הנכון.

אם את שואלת איך זה משפיע על הזוגיות - זה כבר תלוי בך.

כמו שכל דבר אצלו יכול להשפיע -

איך הוא נראה, מה הוא עשה\עושה בחייו, מה התוכניות שלו לעתיד וכו' וכו' -

יכול להיות שאלה דברים טובים ומקסימים בעינייך, אבל בעיני זה ממש לא מה שאני מחפשת.

[ורק רוצה להעיר לעניין האהבה: האם זה האדם הראשון שכלפיו את מרגישה כך? איך זה משפיע על קבלת ההחלטות שלך?]

אתה כנראה בוגר מספיק כדי להבין שאנשים לא תמיד נכנסים לתבניות, ותוכל להפעיל את שיקול הדעת שלך כדי להחליט האם החריגה מההגדרות שלך זה משהו שאתה מוכן לנסות או לא, לפי הנתונים הספציפיים. אם השדכן נדבק אך ורק להגדרות היבשות, מה אנחנו מרוויחים מזה שיש בן אדם שעומד מאחורי זה?

פשוט  אני מרגיש שהשדכנית שפניתי לה מחפשת משהו שאחד לאחד תואם את מה שאמרתי וזו שיטת עבודה שאני לא בהכרח חושב שבאמת היא הכי נכונה והיא גם לא מזמנת הצעות רבות

לא מכיר שיש בלעדיות אצל שדכנים...

אבל בהנחה שצריך לבחור אז

לרוב באמת עדיף השניה, כי שידוכים מוצלחים הם לא תמיד (או אפילו לרוב לא) זוג שמתאימים בול, אלא זוג שפשוט יש התאמה וטוב להם ביחד

אבל יש פעמים שאתה בלי יותר מידי כוח ללצאת לדייטים, ואתה מעדיף רק לקבל הצעות שהם ממש מתאימות ומדוייקות, כי אז יש כביכול יותר סיכוי שהקשר יצליח לחתונה וגם אם לא לפחות הוא יהיה טוב ופחות דורש...

לא יודע אבל אם הייתי אומר התאמה דווקא מבחינת רשימה או פרטים שכתבת, אלא יש פשוט שדכנים כאלה שיש להם חוש חזק והם מצליחים לקלוט טוב אנשים ולקלוע להצעות שממש מתאימות להם

שאתה שואל שאלה בפורום דתי לאומי?

אמנם יש פה טיפה ניקיות בעיקר נראלי מהמגזר החרדי

אבל הייתי ממליץ לך לנסות להגיע למקומות שיש בהם יותר חרדים, לא שאני מספיק מכיר...

שדכנים מיזמים חברים

לא להתייאש

להתפלל

שאל תוותר מיזמים בגלל שהם לא נראים

גם מיזמים שיש סיכוי קטן - מצטרף למכלול הסיכויים

אתה יכול לפרסם שם גם את עצמך.

https://chat.whatsapp.com/BZv5k2y7qYr3RZMmSKjAmd
 

טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜

אל תתייאש. אתה נשמע בחור טוב ואיכותית שהרבה בנות ירצו. רק צריך לחפש במקומות הנכונים. אתה לא צריך לרקע שלך להוריד לך. ההפך. זאת המעלה שלך שעל אף שלא למדת בישיבה אתה משקיע עצמך בלימוד והתמדה. תציג את עצמך באור הטוב והחיובי שלך, שהצד השני יוכל להתרשם מזה.

תן לחבר טוב/רב/שדכן שמבין אותך לומר את האמת ולפרגן עליך. אדם לא נמדד רק בנתונים הטכניים. בהצלחה!

שידוכים כהלכה

ושגרירים בלב

בשניהם יש בסיגנון הזה

ואם תשלח כרטיס אני יכולה להעביר לחברה שהיא שדכנית במגזר הדתי חזק 

יצאתי עם אנשים שדומים לתיאור שלך - 

אבל איתך כנראה לא הייתי יוצאת, בגלל העניין החרדי.

לא הרתיע אותי לצאת עם מישהו שלא למד בישיבה מסודרת (או בעל תשובה). אבל אני גם לא חרדית, ונראה לי ששם זה באמת יותר קשה.

לשאלה שלך איפה אפשר לנסות -

התשובה שלי זה לנסות בכל מקום.

יש רשימת שדכנים ומיזמים בשרשור הנעוץ בראש הפורום. (כולל נגיד מיזם דת"ל שמיועד למי שמחפש\ת אברך).

למה לא להתקשר לרבניות ממדרשות?

אין מה להתבייש. 

אולי כדאי לחשוב על מי שאתה מחפש, איפה היא תחפש? האם אתה נמצא שם?

אתה "מהגר תרבותי". 

השפה שלך, ההגדרות שלך - זה משונה ממה שאני רגילה.

ומאיך שאתה מתאר את עצמך כאן - כנראה שלא הייתי מבררת אפילו, למרות שבפועל יש מצב שאנחנו כן קרובים בדעתוינו לגבי חינוך וערכי הבית וכו'.

אתה צריך לשים לב איך אתה מציג את עצמך, ואיך אני קוראת את זה..

אני בטוח שהם מתכוונים לטוב, אבל עוד מיזם או פחות מיזם כבר לא משנים יותר מדי.

וזה בלי לדבר אם הם יהפכו בעתיד למסחטת כספים כמו חלק מהעסקים האלו. 

ב. אם ננקה את המרחב מאינטרסים כלכליים, על מה אנחנו נשענים?

עוד מאותו הדבר לא נותן כלום.

לגבי אינטרסים כלכליים - צריכים להיות משניים. אחרת את הופכת להיות מוצר. במקרים קיצוניים - יהיה עדיף לשדכן שתשארי רווקה ותשלמי כמה שיותר זמן. 

כסף הוא מניע. ותחרות בעיני יכולה להיטיב - וכן, אנחנו סוג של מוצר. בין שתרצה ובין אם לא.

אני מאמינה שהם הקימו מיזם כי הם מאמינים שיש להם משהו שונה, שהם לא עוד מאותו הדבר.

אוי ואבוי למי שמתייחס לבן אדם כמוצר. מה שבטוח - לא טובתך היא שעומדת לעיניו.

אביא לך דוגמא - שדכן שדורש שתירשם אצלו בתשלום כדי שיעביר את ההצעה שלך משודכת שלו.

הבן אדם פוגע באופן אקטיבי המשודכת שלו. היא משלמת לו כסף כדי שיביא לה הצעות והוא מונע ממנה כי הוא מנסה לסחוט את הצד השני.

וזה בלי לדבר על תופעה חדשה של שדכנים שלוקחים כרטיסים שמסתובבים, שמים את המספר שלהם ודורשים כסף ממי שפונה. 

ובסה"כ,

יש הרבה מיזמים\אתרים\אפליקציות וכו' בשוק.

חלקם עולות כסף.

ואני בוחרת למי מהם אני רוצה לשלם, וממי מהם אני נמנעת.

יש גם משהו נעים במחשבה שאני משלמת על שירות, מאשר מתחננת לחסדיו של מישהו.

אין בעיה לשלם לשדכן על הצלחה, יש בעיה לשלם לשדכן שמנסה לסחוט את הצד השני ובדרך לא מעביר לך הצעות!

הבן אדם פוגע בך אקטיבית ואת עוד משלמת לו! 

[שדרך אגב, מופיע ברשימה בצורה לא מעודכנת - 

ואולי בעיניך תראה עוד יותר מזעזעת: לא "דמי רישום", אלא בנוסף ל"דמי שידוך" (במידה ומצליח) - יש "דמי מנוי" שנתיים עבור הזכות לקבל הצעות.

מתאים לך? תשלם.

לא מתאים לך? אל תשלם.

כל אחד יכול לעשות כראות עיניו.

בעיניך זה נראה סחיטה, בעיני זה נראה התחייבות שלה להקדיש לי זמן.

הבאתי לך דוגמאות של שדכנים שפוגעים אקטיבית במשודכים( המשלמים! ) שלהם בשביל בצע כסף.

הראתי לך גם שכשמתייחסים לזה כעל עסק לכל דבר - האינטרס שלהם הוא לשדך כמה שפחות! כל עוד יש מספיק הצלחות.

זכותך לעשות מה שאת רוצה. אני מאיר את הצד האפל של תעשיה שמנצלת מסכנות.

ובחזרה לתגובה הראשונה שלי בשרשור - כנראה שהמיזם החדש הזה לא יצמיח לך בחור חדש מהשמיים. הבחור כבר נמצא איפהשהו, איך בדיוק המיזם הספציפי הזה יקדם אותו למצוא אותך? 

ואז גם השדכן, האינטרס שלו הוא להביא לידי זיווג מוצלח ולקצר את זמן החיפוש

ובכללי, חושבת שמי שלא עוסק בזה כמקצוע, מעוניין שימצאו את שאהבה נפשם…

חברה פעם העלתה לסטטוס בווצאפ (שיש בו רק חברות שלה) שהיא מעוניינת ומחפשת, ואם למישהי יש רעיון היא תשמח שתציע

היה לי ממש כיף לקרוא את זה וגם זה עורר בי מחשבה אקטיבית על הבנים בסביבתי שעשויים להיות רלוונטיים (כולל חברים של אחי וכו)

ב"ה כבר התארסה. אבל זה אדיר בעיניי לבוא ולהגיד את זה לסביבה הקרובה. 

מה הבעיה בעוד מיזם?

אם הרעיון שלו ייחודי וטוב - מדהים.

אפילו אם הוא בנאלי - גם מיזמים בנאלים משדכים זוגות בסוף.

אני לגמרי יכול להבין את היאוש. אבל הוא לא כלי עבודה.

זה שיא הרציונליות. לנסות שוב ושוב אותו הדבר ולצפות לתוצאה שונה זו ההגדרה של אי שפיות. איינשטיין שם שם.

א. המיזם מציע עניין ייחודי, אתה לא חושב כך?

ב. מיזמים בנאלים ומשמעממים -מקימים בתים בישראל - זה לא נכון?אם זה נכון, מעולה שהקימו אותם ולמה שלא יקימו עוד

במחילה, לא הייתי מספיק בעולם הדייטים בשביל לגבש דעה ולהבין בעצמי.

לפעמים אני תוהה כמה הפער הוא בדיוק של תכונות האופי/רצונות של האדם. וכמה זה אולי מחשבות שהאדם בא איתן מראש, במקום בכללי שהוא נמצא בו כרגע, על מה שם דגש בדייט, ואז גם להצליב את כל זה עם הבן/בת זוג בדייט! אוהו זה מסובך…

הרי זה לא שהרווקים שמעוניינים בזוגיות זה אחוז קטן מהאוכלוסיה. וגם, אני לא חושבת שיש פה איזה תכונה שיטתית שאפשר לשים עליה את האצבע ולהסביר את רוב הסיבות לרווקות.

ואני רק תוהה, בכמה מהמקרים חסר הלדייק בהתאמה מראש, ובכמה מהמקרים זה יותר עניין של "מזל" ואולי אם היית פוגשת עכשיו את ההוא שיצאת איתו לפני שנה, אולי זה היה הולך מדהים ויאללה חתונה.

(הבעיה היא כמובן שזה לא מתמטי, אלא בעיקר עניין של הלב, ובשביל שיהיה סיכוי לדייט צריך להתמסר אליו באיזושהי רמה, מצד שני אם זה לא הולך, משהו בהתמסרות יכול להיות שוחק וכואב. וכמובן כמובן שכל אחד אינדיווידואלי

רק תוהה אם *זה* המיזם שחסר. כאילו, אם הוא יתן מענה, או אולי יכול חלילה לגרום למפח נפש מיותר)

^ברור לי שכל אחד ואחת שונים. ברור. שואלת ברמה הכללית. 

אם הייתי יודעת מה העניין, הכל היה נראה אחרת, לא?

אין נראה לי תשובה אחת נכונה לשאלה שלך.

אני חושבת שמיזם 252 פנה לכיוון הזה - לא שידוכים, אלא ליווי והדרכה בתהליך. הם טוענים שמאות זוגות התחתנו בזכותם - לא הכירו בזכותם, אלא התחתנו בגלל הליווי.

באופן אישי, רוב האנשים שיצאתי איתם (ויצאתי עם לא מעט) - הקשר נגמר מהר (פחות משלוש פגישות). ואני די מדויקת, ומבררת, ולא יוצאת עם כל אחד. 

מצד שני, יש אנשים שיצאתי איתם, ונגיד הפריע לי משהו מסוים. אם כעבור שנה-שנתיים-שלוש הייתי יודעת שזה השתנה - יכול מאוד להיות שניסיון נוסף יוביל לתוצאה שונה. (בעיקר עניינים של בגרות ובשלות). גם אני כמובן עברתי מסע עד לנקודה הזאת, ובהחלט ייתכן שמשהו שפעם לא התאים בכלל היום יהיה יותר מוצלח.

בהסתכלות אחורה, מהחוויה האישית שלי, אין מישהו שאני נפרדתי ממנו (הפוך יש) והיום אני מתבאסת על זה.

כלומר, האם יכול להיות שברמת הכלל, מה שחסר זה פחות העניין של הדיוק ויותר העניין של לצאת יותר.

(אם יצאת יותר יש יותר סיכוי שתמצאי איש שמתאים לך וטוב לך איתו, מצד שני, חבל לצאת עם גברים שזה בכלל לא רלוונטי).

מבינה?

ממש לא התכוונתי שתדעי להגיד מה הבעיה, כי כמו שכתבתי, אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של תכונה בבן אדם. (לכולנו יש תכונות שהן פחות, אבל היופי זה שזה אצל כולנו, אז זו אולי התמודדות אבל לא בהכרח חסם)

את שואלת אם אני מעדיפה לצאת עם כמות או עם איכות?

לדעתי רוב האנשים פה לא נהנים במיוחד לצאת שוב ושוב לדייטים.

אם אסתכל על העולם בצורה כזו, יש אלפי אנשים בטווח הרלוונטי שלי מכל מיני בחינות, ואם אנסה לצאת עם נניח מאה כדי למצוא את ההתאמה הטובה ביותר - דווקא אז הסיכויים נמוכים מאוד בעיני, וזה זמן מבוזבז (צריך זמן כדי לצאת עם כ"כ הרבה). ובכלל, זה יגרום לזה שתמיד בראש יכולה להיות המחשבה - אולי אם הייתי בודקת עוד הייתי מוצאת מישהו יותר מתאים. מבחינתי, יש אדם אחד שקיים בעולם שרלוונטי לי כרגע - זה שאני יוצאת איתו, ואני צריכה להחליט אם כן או לא. כל שאר האנשים בעולם לא מעניינים אותי. לא אכפת לי אם יש מישהו עם סיכויים יותר גבוהים - האם הקשר הזה מתפתח טוב או לא?

ברור שנרצה להיפגש עם מישהו שרלוונטי לצרכים ולרצונות שלנו, לא?

בעיניי גם אין דבר כזה "האחד"  

כלומר, בוודאי שבסוף אני רוצה אחד, אבל זה לא שיש את ה-

הרעיון שלי זה לא לצאת עם כמה שיותר ולברור. הרעיון הוא שבסוף רוצים זוגיות שתמשיך לנישואים, לא?

ושהרבה מהרווקים רווקות שאני רואה סביבי זה לא עובד עוד בשלבים יחסית ראשוניים.

ואז צריך הצעה חדשה, נכון? כאילו אם לא עבד

ואז השאלה שלי היא כמה צריך עוד בשלב ההצעות לדייק. כי אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של דיוק של התכונות שאני מחפשת, כמו שזה עניין של איזשהו חיבור שלא בהכרח אפשר להגדיר בפרמטרים.

שתהיה כימיה טובה, משיכה, הערכה, הנאה מהמפגשים המשותפים.

והרבה מהזוגות שאני רואה (כולל אותי עצמי), שהכירו בצורה שהיא לא הצעה/שידוך, לא היו יוצאים מראש עם מי שבסוף הם התחתנו איתו.

וזה ממש לא אומר לוותר ולהסתפק בבינוני. בכלל לא. כמו שזה אומר שחיבור וקשר טוב יכול להתקיים גם בלי התאמה של המון פרמטרים. מבינה?

ואז אני אומרת, מדובר פה על מיזם שידוכים, כן? אני מצפה שמי שפונה אליו הוא לא יוצא כרגע עם מישהו. ואז השאלה האם בשביל ההצעה הבאה צריך סופר לדייק? או אולי הדיוק מיותר, ומספיק הכמה דברים בסיסיים (נניח רמה דתית דומה)

לפני כמה שנים ארגון "באים בטוב" עשה סקר של רווקים ונשואים דת"ל. צילמתי מסך מכאן:

אם אנחנו מסתכלים בצורה סטטיסטית ויבשה, יש 75% סיכוי להכיר את בן\בת הזוג דרך מכרים\ספונטנית.

אפשר להעלות תאוריות למה. אפשר להגיד שדרך חברים\ספונטנית נכיר אנשים ששדכנים לא יחשבו בכלל להציע. הבעיה היא, שאי אפשר לתכנן להכיר ספונטנית - ובמיוחד למי שמבחינה דתית פחות נוח להסתובב במעגלים מסוימים, וגם להישען על מכרים לא מבטיח שיהיו הצעות.

האם יש קשר בין מי שמכיר לנו את הצד השני לבין טיב הקשר?

אם אני מבינה נכון, את אומרת שמי שמכיר יותר טוב, ויודע לדייק יותר - הפוטנציאל הוא יותר גדול.

מצרפת כאן קישור לשרשור מפעם, ובתוכו קישור לשרשור אחר - איך הכרת את שלושת המדוייטים הטובים ביותר שלך:

איך הכרתם את שלושת המדוייטים הכי פחות טובים שלכם? - לקראת נישואין וזוגיות

בקיצור,

אני לא חושבת שדווקא היכרות קרובה וטובה בהכרח מביאה להצעה מדויקת יותר.

אני לא בטוחה שיש פתרון מוצלח לדייק הצעות - זה לא דברים מדידים וכמותניים, ואפילו AI לא עשה מהפכה בתחום.

יצא לי להשתתף בכמה זום-דייטינג. הם מפרסמים שזה AI, אלגוריתם חכם וכו' - כאשר בפועל ההתאמה שם מבוססת על משהו כמו גיל, רמה דתית, מצב משפחתי, גובה ומקום מגורים. ואכן, רוב האנשים היו ממש לא קשורים. אבל היו כאלה שכן, וגם יצאתי איתם.  

הייתי מחלקת דווקא אחרת את הסקר ששלחת- 25% היכרות ספונטנית והשאר הכירו דרך גורם שלישי (חברים, משפחה, שדכן, אתר, וכו)

בהיכרות ספונטנית את לא מסננת מראש בכלל. כי לא חשבת שזה יוביל לשם בכלל, סתם פתאום קלטת שעם האדם הזה שנחמד איתו אפשר לבנות זוגיות.

השאלה היא מה עושים כשגורם שלישי כלשהו מציע הצעה. המיזם ששלחת פה בהודעה הראשונה אומר שהקונספט שלו זה שהוא ממש מדייק מראש את ההצעות. כלומר הרבה סינון עוד לפני שיש דייט (ואפילו הצעה)

ואני חושבת שדיוק זה לא הדבר שחסר. האם עדיין שווה לנסות את המיזם הזה? כנראה שכן, כי זה בחור חדש לפגוש ואולי בע"ה יתאים.

אבל הנקודה שלי היא שסינון מתקדם עוד לפני שפגשת את הבן אדם ודיברת איתו והרגשת אותו (באווירה, לא במגע), הוא לפעמים מיותר.

וזה לא משנה מבחינתי אם חברה אמרה שיש לה בחור מהמם להכיר לך או ששדכנית אמרה או מישהי אחרת. העניין הוא מה קורה לפני שפגשת את הבחור. האם בכלל כדאי לברר מאוד לעומק?

זאת שאלה, כי אני בטוחה שיש כאלו שיגידו שזה חשוב ועזר להם. מצד שני, ממה שאני רואה, הרבה מהזוגות סביבי הם דווקא כאלו שלא היו עוברים סינון של לפני דייט אחד אצל השני, והם כן העמיקו בבירור הזוגי, פשוט אחרי שהם הכירו.

הבנת?

אני אומרת- אם מציעים הצעה, היא לא צריכה להיות חופרת ומעמיקה, אלא פשוט שנראה שעל פניו הדברים הגדולים הבסיסיים די דומים, ומשם יאללה שיפגשו ויראו איך להם יחד.

ואני שמה על זה סימן שאלה, כי אני לא באמת יודעת, וגם מניחה שאנשים שונים צריכים דברים שונים…

לצאת לדייט כשאת בראש של "אין סיכוי שיצא מזה משהו" זה די בזבוז זמן בעיניי (יש לי חברות שעושות את זה לפעמים). אבל אולי דווקא הלבןא בראש של - אני לא יודעת, אבל הלוואי שיצליח. ובלי לחפור אינסוף על הבן אדם לפני וכבר קצת לקבע עליו הבנות לפי מה שביררת.

אבל אני לא חכמה גדולה, לא בכללי ובטח לא בעניין הזה.

כשיוצאים לדייט, זה מתוך משאלה ורצון שהאדם שאני פוגשת עכשיו, איתו זה יעבוד ובע"ה בהמשך נישואים.

אממה, לא קלים שידוכינו (עובדה שיש המון רווקים רווקות שמעוניינים בזוגיות וזה לא בא בקלות בכלל)

באופן אישי אני חושב שרוב החברים הרווקים שלי ואני יחסית בוגרים מאוד ביחס לחברים הנשואים. ההבדל המשמעותי הוא שלהם יש אחריות ובגרות מהסוג החשוב שלא ניתנה לנו עדיין האפשרות להתפתח אילו.

ובאופן כללי על המיזם: הרושם שלי הוא שבכל המיזמים האלה מדובר באותם אנשים ובגלל זה הם מיותרים. אפשר להסתכל על המיזמים בתור הקרחון שמעל פני המים, בעוד רוב האנשים הרלוונטיים לא נמצאים באף מיזם. ולכן כל המיזמים האלה נכשלים, כי זה אותו דבר מאותו דבר…

לא התכוונתי לכך שרוב הקשרים שלי נגמרו בגלל חוסר בגרות.

לא אמרתי שום דבר על מידת הבגרות של רווקים לעומת נשואים. לא אמרתי שצריך להגיע לרמת בגרות של 10\10 כדי להתחתן.

אמרתי שהיו לי קשרים - שנמשכו יותר מכמה פגישות בודדות - ומה שהפריע לי בהם זה תכונה שבעיני יכולה לעבור שינוי - בגרות - ולכן אם כעבור זמן הייתי פוגשת את אותו אדם, יש מצב שהקשר היה נגמר בצורה אחרת.

(אם ניקח לדוגמה משהו אחר: אם היה מפריע לי שהוא מאוד גבוה, גם כעבור זמן פער הגובה עדיין קיים).

בוא ניקח בחור ובחורה בני 24.

הבחור עשה הסדר - גיל 23. נשאר שיעור ו - 24. "ראה עולם" במסגרת הצבא. עד כה הוא נמצא במסגרת שמישהו דואג לרווחתו, לכלכלתו וכו'.

הבחורה בזמן הזה יכלה להספיק לעשות ש"ל, מדרשה, תואר ולהתחיל לעבוד. 

ויכול להיות שהכל סבבה וזה, אבל הוא לא עשה את הסוויץ בראש של המוכנות לקחת אחריות על עצמו ועל משפחה, וזה מתבטא בקשר. אבל אם נניח יעברו עוד שנתיים - תכונות הבסיס שלו אותו הדבר, אבל הוא כבר הספיק לחוות קצת יותר את מורכבות החיים, לגבש דעות עצמאיות, לנהל אורח חיים בלי מסגרת ישבתית (האם הוא מקפיד על תפילות? על מניין? על לימוד? מה הוא עושה בשעות הפנאי?).

לגבי המיזם, לא יודעת למה אתה מתכוון ב"אותם אנשים". אותם שדכנים? אותם מועמדים? לפי ההמשך אני מאמינה שהתכוונת לאותם הרווקים. לפי הסקר שציטטתי קודם, רווקים דת"ל בגילאי 25-40 - 80% מהם רשומים לאתרים. האם רוב האנשים הרלוונטיים נמצאים ב-20% האחרים?

בעיני להגיד אף אחד לא רלוונטי ולכן לא אירשם - מכשיל את המיזמים מראש. לא נותן להם סיכוי. המטרה שלי זה שאנשים רלוונטיים ימצאו אותי - ולכן אנסה להצטרף למקומות שבהם נראה לי שיש מישהו פוטנציאלי.

הכללה לא מבוססת בכלל.

יש מיזמים כאלה ואחרים שיש בהם אנשים אחרים.

ברור שיהיו גם כאלה חופפים, אבל מיזמים תורניים יותר, תורניים פחות, מאיזורים כאלה מאיזורים אחרים.

ומי אמר שמיזמים נכשלים? הרבה מאוד עוזרים להקמת בתים נאמנים בישראל.

אגב, יצא לי להכיר ממש בקטנה את הלל דחבש ז"ל, יהי זכרו ברוך

הם החשובים.

תחומי העיסוק, מקצוע, הם באמת משהו שלא צריכים להוות משקל בשיקולים במציאת החיבור בין בני הזוג

מכירה המון זוגות סביבי ששניהם בתחומים תובעניים.  

אם זה ששניהם בהייטק, או שילוב שהוא הייטק והיא עו"ד וטוחנת שעות, או הפוך. או הייטק ורו"ח בחברה ציבורית וכל רבעון לחץ עצום בדוחות הכספיים.  

כולם מסתדרים בטוב.  

אם עובדים במשרות טובות ובזכות המשרות יש אמצעים וכסף, יש אפשרות להעסיק מטפלת פרטית ולהצליח גם לעשות קריירה  

גם תלוי באופי של בני הזוג.  כאשר תפעול הבית, ילדים, אוכל, כביסות, רופאים, טיפת חלב, קניות, להישאר עם ילד חולה (וכאן יש יתרון להימצאות מטפלת פרטית) מתחלק היטב בין בני הזוג, אין בעיה ששניהם גם מפתחים קריירה מקצועית טובה. 

דווקא למורות יש הרבה פחות גמישות לקחת חופשות ולהישאר בבית עם ילד חולה. 

שהייטקיסטים רוצים בהכרח הייטקיסטיות ומתאימים להן ומורים למורות..

זה לא מדוייק לגזור אופי מבחירת מקצוע. אני לדוג' מכיר הייטקיסטים שהם כמעט כמו מחשב מול מחשב והייטקיסטים שהם ממש חברותיים.

השרשור הזה יוכל לעזור:

https://www.inn.co.il/forum/t1362853#14778819

ולגבי מקצוע, כאחד שעובד בהייטק זה נראה לי יחסית מהמקצועות שהן פחות תובעניים מהממוצע (כמובן תלוי בחברה ובגבולות שמציבים לבוס).

ולענ"ד יש מספיק מכשולים בדרך לזוגיות, ולא כדאי להוסיף מכשולים שאינם הכרחיים עבורך.

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)