התייחסות לגופו של עניין, בעז"ה בהמשך.

1. כי ברוך השם זכינו שעם ישראל בעל שליטה ריבונית בא"י ואני רוצה להודות לו על כך.

2. כי אני רוצה לחנך את ילדי (לכישיהיו, בעז"ה) לאהבת התורה, לתת כבוד לכל יהודי ויהודי בעמ"י לא משנה איזה כיפה יש להם על הראש ואילו בגדים הם כן-או-לא לובשים (חליפה שחור-לבן? חולצה בחוץ? ציצית צמר? כיפת ברסלב? אין כיפה?).

3. כי אני רוצה להיות "עם" ולא "מול" עם ישראל. אני רוצה לפעול מתוכו, לא להוציא את עצמי מהכלל.

כי אני לא חושבת שהבדלות היא פיתרון.

4. כי אני מאמינה ב"כל ישראל ערבים זה לזה". אמונה פשוטה בכך שלכל יהודי ויהודי יש זכויות, שאני לא טובה יותר מאף יהודי בעם ישראל.

5. כי הציבור שלנו מחבק חוזרים בתשובה, מסורתיים וכל מי שרוצה לקיים רצון בוראו ולהתקרב אליו.

6. כי יש לנו כבוד לרבנים מכל המגזרים ולתלמידי חכמים. כי הרבנים והנציגים שלנו בממשלה/בכנסת שומעים חרפתם ולא עונים.

7. כי צורת החיים של הציבור שלנו מציגה את ההתמודדות ה*אמיתית* של יהודים שומרי תו"מ עם האתגרים של העולם הזה.

8. כי יש מצווה להגן על עם ישראל מפני הצרים עליו והציבור שלנו מגן (בכל החזיתות) על עמ"י ומעודד גיוס לצבא.

9. כי הציבור שלנו עובד למחייתו ולא הופך את התורה ל"קרדום לחפור בה".

10. כי הציבור שלנו עושה קידוש שם השם ברבים בכל יום ויום!, אחוז הלוחמה והקצונה הגבוה, הקמת היישובים בכל מקום שהוא, מערכת החינוך, הציונות, התרומה המדעית, החינוכית, הטכנולוגית, התורנית, האקדמאית.

יש עוד הרבה, להמשיך?

ובהתייחס לטענות שלה:

יש דת"ל חפיפיניקים? יש גם חרדים חפיפניקים (שרק "רשומים" בישיבה, אבל לא לומדים בה, שרואים במחשבים בספריה בסתר כל מיני תוכניות שאני ממש לא רואה, שלא מקיימים "ואהבת לרעך כמוך" ועוד...) כך שפה אין הבדל בין המגזרים.

שלא לומדים תורה בכובד ראש? היתרון שלנו הוא שמי שלא מתאים לו ללמוד כל היום, מגיע למסגרות אחרות בהן הוא יכול לקיים מצוות ולא מטאטים אותו מתחת לשטיח. לא מטייחים אותו. יש לו מקום.
בנות שעושות שירות לאומי? מצווה גדולה. ברוך השם שאנחנו חלק ממפעל תרומה גדול כל כך לעם ישראל.
שרוקדים בבמות מעורבות? נו, באמת. אני לא רוקדת שם. יש גם חרדים כאלה. זה יצא הרע נטו ואין כאן קשר לציבור כזה או אחר.

אני רוצה שילדיי ילמדו שכל יהודי הוא קודש קודשים ושילמדו לא לפחד כלל מהעולם.

"האהבה הגדולה שאנו אוהבים את אומתנו לא תסמא את עינינו מלבקר את כל מומיה, אך גם אחרי הביקורת היותר חופשית נקייה היא מכל מום. 'כולך יפה רעיתי ומום אין בך'" (אורות ישראל ד', ג').

למה לא ללכת להיות נזיר קתולי?

שם האמת היחידה הרבה יותר ברורה!

לא בוחרים השקפת עולם לפי הפשטות והבהירות של הכללים שבה,

אלא לפי מה הקב"ה באמת רוצה מאיתנו, גם אם הכללים פחות ברורים, וגם אם זה אומר שיותר אנשים יפלו בדרך.

היא לא ביססה את דבריה על שום דבר מהתורה, המשנה, גמרא וכו'.

היא אמרה הרבה פעמים שקר או אמת, אבל היא לא הגדירה ולא ביססה מה זה שקר/אמת.

אז כמו שאומרים בצה"ל "ירי בצרורות מהמותן, זו לא אש יעילה",

אז אין טעם להגיב ברצינות למישהו ששולף את דעותיו מהבטן.

ככל הידוע לי, הרב רביד נגר הוא חרדי בעצמו, אז צריך להתיחס לתשובותיו בהתאם לכך.

יש גם דתיים לאומיים שלא מתפשרים?!!! שחיים חיי תורה אמיתיים?!!

קיצור> פפפפ....

ואהבתי במיוחד את סעיף ז' בתשובה...

אגב, איך זה קשור ללנו??

מה ההתפשרות פה??? 

להפך, אני רואה את זה כמצווה לכל דבר שאסור לבן תורה לבטל אותה. 

[לא עבירה אם הוא מבטל, אבל בהחלט פספוס של מצווה חשובה]

בכללי, לא מסכימה איתה..

נכון, יש דת"לים שלא בדיוק מקפידים. אבל יש גם חרדים כאלה, ויש גם חילונים שמקפידים על דברים..

אבל א"א להכליל את זה על קהילה שלמה וענקית.. יש הכל בכל מקום, וצריך לשאוף להיות הכי טוב איפה שאתה.

אני דת"ל ומאמינה בדרך הזאת- אני אשתדל לעשות אותה הכי טוב. להיות דת"ל תורני ודוס זה לא להיות חרדי. זה להיות דת"ל תורני ודוס. 

ההבדלים בהשקפה של הדת"ל ושל החרדים זה לא באיזה "חוזק" לקיים את המצוות, אלא באיזו דרך. 

ואני מאמינה שדת"ל זאת הדרך הנכונה.. לא רואה פה התפשרות או הקלה לעצמי בדברים מסויימים..

רק חבל שזה מנוגד לכמעט כל, אם לא כל, גדולי הרבנים, החרדים והציוניים.

(אבל אין לי כוח לויכוח. ברחתי)

הראי"ה קוק,

הרב נריה,

הרב הרצוג,

הרב מרדכי אליהו,

אלה רק הציוניים, ורק מעט מזעיר, אין לי את כל הרשימה כאן.

קשה לי להאמין!

כי בתורה אין מקום שמאפשר להשתמט ממלחמה,

רק מי שארש אישה וכו',

וגם זה רק במלחמת הרשות, במלחמת מצווה כמו "עזרת ישראל מיד צר" אין פטור לאף אחד.

ואפילו להיפך, אנו מוצאים שהצדיקים הם אלה שצריכים להוביל במלחמות!

מה שיש, זה אולי רבנן לא בעי נטירותא, שזה רק לגבי מיסים, וזה קשור להתנהלות הקהילתית בזמן הגלות.

לא למלחמה כלל ישראלית.

אבל צורת הלחימה היא "של אלף למטה אלף למטה"

אלף לוחמים.

אלף תומכי לחימה.

ואלף לומדים תורה (או מתפללים, לא זוכר בדיוק כרגע.)

זה חלק מהלחימה, ודאי שלא פטור.

זו המלחמה שלקחו בה את האלף הכי הכי צדיקים בכל שבט,

וזו גם הייתה הוראת שעה של המלחמה במדיין,

מדובר שם על מלחמת נקמה, לא על מלחמת כיבוש, או עזרת ישראל מייד צר.

כלומר, כשאתה מסתכל ברמב"ם, זו לא נחשבת מלחמת מצווה לדורות.

אלא מלחמת מצווה לאותה השעה.

הדבר היחידי שלומדים לדורות מאותה המלחמה,

כשעושים מצור על אוייב, אז לא מקיפין אותו מכל ארבעת צדדיו, אלא רק משלושה,

וכמעט לכל הדעות מדובר שם או על המלצה טקטית, או על ציווי למלחמת רשות,

ממה שזכור לי, אין אף דעה שאומרת שזה כלל למלחמת חובה.

אבל דברנו לגבי המקורות.

רוצה מקורות או להתווכח?

וחשבתי על מקור אחד שאולי תומך בדעתך,

תלמידי ר"ע, יש דעה שאומרת שחציים ישבו בבימ"ד וחציים לחמו,

ואז חציים מתו במגיפה וחציים במלחמה.

לפי הדעה הזו, הבעייה העיקרית הייתה,

שאלה שהיו במלחמה, טענו שהם יותר טובים מאלה שלומדים, כי הם עוסקים במעשה.

ואלה שהיו בבימ"ד, טענו שהם יותר טובים מאלה שלוחמים, כי הם עוסקים באמת.

וזה מה שנאמר: "שלא נהגו כבוד זה בזה!".

ולכן בסוף כולם מתו.

הרב צבי פסח פרנק.

הרב זוין.

והרב שאול ישראלי.

איתי נמצאים:

אברהם אבינו

יעקב אבינו

שנים עשר השבטים

משה רבינו

פנחס הכהן

כלב בן-יפונה

יהושע בן-נון

עתניאל בן-קנז

כמעט כל השופטים

שאול המלך

דוד המלך

יואב בן-צרויה

....

רמב"ם

רמב"ן

רש"י

...

הראי"ה (יש לו גם כנראה דעה הפוכה ממה שאולי אמרת בשמו מקודם)

הרצי"ה

ויש עוד (שחלקם גם כתבת את שמם בדעה ההפוכה)

או לתחרות מי זוכר יותר שמו של דמויות תנ"ך?

פשוט כולם איתי,

זה חידוש עצום לומר שלא חייבים לצאת למלחמת מצווה!

הבאתי את כל אלה שכשנזדמנה להם מלחמה,

כולם יצאו, ודי ברור שלא נשארו כאלה בבימ"ד.

יש לי לפחות את המקורות

יהיה כאן מעניין |אח... הימים הטובים של הפורום|

מהיכן שאב הרמב"ם את דינו בסוף הלכות שמיו"י שבני לוי פטורים מלערוך מלחמה?

את הרשימה שריכזתי לעיל, הבאתי מספרו של הרב נויגרשל, "למה הם שונים, החרדים והחברה בישראל"

אין לי קישורים לכל המאמרים, אני אביא כאן ציון להיכן נאמרו הדברים, ובאיזה הקשר.

הראי"ה קוק:

במכתב למניעת גיוס בחורי הישיבות באנגליה.

> הרצי"ה טען שהמכתב נוגע לנידון באנגליה בלבד, אבל ישנם שם טיעונים שלענ"ד  נכונים גם בנידו"ד <

הרב זוין

פורסם ב'הצופה', אדר תשל"ג, בעקבות החלטת המזרחי, לתמוך בגיוס בני הישיבות.

הרב צבי פסח פרנק

מכתב למרכז המיפקד לשירות העם, מפקדת ההגנה בירושלים.

בבקשה שלא לגייס את בחורי הישיבות, שכן הם מגנים בלימודם וכו'

פורסם ב'הצבי ישראל'  רובץ לזכר הרצ"פ פרנק עמ' ש"ח.

הרב הרצוג

קישור להתכתבות בין הרב לבין בן גוריון

הרב שאול ישראלי

בעקבות תמיכתו של הרב במפד"ל במערכת הבחירות, פנה אליו הרב נויגרשל להסב תשומת לבו, לתמיכת המפלגה בגיוס בני הישיבות, (משהו כזה, העיקר הוא מה שהרב ענה: ) 

"דעתי כמובן לא נשתנתה והיא מוחלטת באופן ברור נגד גיוס בני ישיבות. עד כמה שידוע לי המפד"ל לא תיתן יד לחיוב גיוס בני הישיבות, אם אמנם יתכן שיש כאלה המצדדים בזה אך אין זה הקו הכללי"

הרב משה צבי נריה

"הרב נריה, בני הישיבות וגיוסם", גווילים תשכ"ח,

ציטוטים נבחרים: "יהא נא ברור, גם בני הישיבות גם בני הישיבות בזמנינו אינם רואים את שחרורם כזכות אלא כחובה, וגם אם אצל חלק מהם הופכת הדחייה לשחרור - לא משוחררים הם אלא משועבדים הם למשמרת הקודש בישראל, וכל זמן שהם ממשיכים בלימודם בגיוסם לתורה אין מגייסים אותם לצבא (כדרך שאין מגייסים חיל רגלים לחיל האויר).

ובת קול מכרזת - אל תכריתו את שבט הקהתי."

הרב מרדכי אליהו

ע"פ המסופר בספרו של נויגרשל: בן ישיבה שלח לרב מרדכי אליהו האם ללכת ל"הסדר" או להמשיך בישיבה.

מנהל לשכתו של הרב, הרב אלי בן דהן ענה לו: "כבוד הראשל"צ הורני להשיבך שכל מי שיכול להמשיך וללמוד תורה ודאי שעדיף, לימוד זה מגן על עם ישראל אף יותר משירות בצבא."

לגבי השאר, מדובר על פניות לממשלה או חבריה בעניין גיוס בכפיה,

ובגלל שזה נכנס לעניין פלילי, הם קראו לממשלה לא לעשות זאת!

אבל לציבור עצמו, יש ודאי עניין להתגייס.

לגבי הרב אליהו זה באמת קשה, צריך לבדוק על סמך מה הוא מבסס את דבריו.

אולי הוא טוען שלא מדובר כיום על מלחמת מצווה.

הוא שאמרתי

אני עפר תחת כפות הרצי"ה, אך מעולם לא הבנתי את הטענה.

כל הלומד את דברי אביו הגדול, ישר יחזו פנימו כי אין טעם לחלק.

לגבי השאר (הרב נריה) - כך יכול לטעון מי שלא קרא את הקונטרס המדובר.

לגבי הרב אליהו - כמדומה שביסס את דבריו על דברי הרמב"ם הידועים, ולא

קיבל את החילוקים והתירוצים השונים שנאמרו בעניין.

לא אני חולק, כבר קדמוני,

אבל תראה מה כתוב שם: "על כן בני הישיבות שתורתם אומנותם מסייעים למאמץ המלחמתי

לא פחות, אף יותר מכל החיל הלוחם... ויותר מזה ראינו את גודל האיסור לעשות אנגריא בתלמידי חכמים

ואפילו במלחמת מצווה גדולה מאד."

זו החלטה שלך שהם דברו מהבחינה של הכפייה,

אף אחד מהם לא מזכיר טיעון שתומך בכך,

כולם מדברים על כך שהלימוד תורם למאמץ המלחמתי.

הדביליזם

שבעיקרון היה עדיף שהם יתגייסו,

הבעיה היא שזה לא מסתדר עם הציטוטים, כמו למשל,

הרב משה צבי נריה

"הרב נריה, בני הישיבות וגיוסם", גווילים תשכ"ח,

ציטוטים נבחרים: "יהא נא ברור, גם בני הישיבות גם בני הישיבות בזמנינו אינם רואים את שחרורם כזכות אלא כחובה, וגם אם אצל חלק מהם הופכת הדחייה לשחרור - לא משוחררים הם אלא משועבדים הם למשמרת הקודש בישראל, וכל זמן שהם ממשיכים בלימודם בגיוסם לתורה אין מגייסים אותם לצבא (כדרך שאין מגייסים חיל רגלים לחיל האויר).

ובת קול מכרזת - אל תכריתו את שבט הקהתי."

הרב מרדכי אליהו

"כבוד הראשל"צ הורני להשיבך שכל מי שיכול להמשיך וללמוד תורה ודאי שעדיף, לימוד זה מגן על עם ישראל אף יותר משירות בצבא."

נוסיף גם את:

הרב יעקב משה חרל״פ 

במלחמת תש״ח פסק שאין לבני הישיבות ‏להתגייס, וז״ל: ״ולזאת דעתנו דעת תורה, שכל בן ישיבה ידע את תפקידו הנאמן להיות מחיל ‏ה', ואין עליו שום חובה להתייצב, להיפקד ולהירשם לשום עבודה של פלוגה אחרת״. (כרוז ‏מתוך עיתון ״היומן״ ‏‎5.5.48‎‏).‏

וגם ציטוט של רבנים שהוזכרו לעיל בלי הציטוטים האלה:

הרב שלמה יוסף זוין

 דבריו הובאו ב״הפרדס״ חוברת ח' ‏שנה מ״ז עמ' ‏‎8‎‏) התייחס אל הישיבות הגבוהות כה״לכתחילה״, ואילו ישיבות ההסדר הם ‏צורך חשוב להצלת הנוער, אך בוודאי שאין להשוותם אל הישיבות הגבוהות: ״אין לנו דבר ח״ו ‏נגד הישיבות המיוחדות המקיימות הסדר עם הצבא. אדרבא, יישר כוחם! הם הצילו חלק גדול ‏מן הנוער, שלולי ישיבות ההסדר היו רובם הולכים לרעות בשדות אחרים לגמרי. אבל אין ‏מצוה מכבה עברה. אין לזה עניין לישיבות הגדולות, בהן מקדישים התלמידים את כל זמנם ‏ומרצם ללימוד התורה ברמה גבוהה. ביחס לישיבות הגבוהות אנו אומרים: אל תגעו במשיחי ‏ובנביאי אל תרעו!‏

הרב שאול ישראלי

(הובאו דבריו בעיתון הצופה, א' טבת התשמ״ז) ‏ג״כ כתב שערך לומדי התורה גדול אף משירות בצבא, וז״ל: ״אדם היושב ולומד תורה, מקים ‏את העולם לא פחות מאשר הצבא. בשעה שיושבים ועוסקים בתורה אין להסיח הדעת ממנה. ‏לימוד התורה מצריך את כולו של האדם, וגם אם בגלל התקדמותו בלימוד התורה לא ישרת ‏בסופו של דבר כלל בצה״ל, אין לפגוע משום כך בלימוד התורה ובלומדי התורה״.

הרב אברהם שפירא

בתשובה לשואל (במכתב ‏מאלול התשמ״ה,) ששאל, וז״ל: ״האם להמשיך וללמוד בישיבה גבוהה, או ‏שמצוה ללכת להסדר? וע״כ השיב הרב, וז״ל: ״פשיטא ששניהם חשובים ויקרים, אולם ככל ‏שמרבים בתורה – עדיף״.‏

כל הציטוטים החדשים, שלא הוזכרו קודם, מצאתי בתגובה של פלוני, לכתבה באתר קול ברמה כאן.

(למרות שהוא התכוון אולי למטרה שונה או הפוכה, עיינו שם.)

איזו מילה... רוחנית... עמוקה. 

שום טענות ענייניות, עצוב.

לא מזמן למדתי לעמוד

הדבר הכי בנאלי בפורומים זה להביא אמירות מרב מסוים (או מהתורה, להבדיל) שיש עוד עשרות סותרות לחלוטין. זה מה שעשית בהודעות לעיל

להביא דעות הפוכות.

ונראה מה אמרו רוב מניין ובניין של הרבנים.

לעבוד קשה?

כשמדובר בנושא שהוא פשוט ככ מובן מאליו? למה לדפדף בין דפי הזכרון כדי למצוא את כל אותן עקרונות שדרוש להן מקור?

לא מעוניין להיכנס לנושא זה אבל:

http://www.google.co.il/url?sa=t&rct=j&q=&esrc=s&source=web&cd=1&ved=0CCoQFjAA&url=http%3A%2F%2Fwww.herzog.ac.il%2Fvtc%2F0026394.doc&ei=pkFmU5aAPKXW0QWkz4CYBg&usg=AFQjCNFCecCtuiUwM1vhxKfKMh1npa5whQ&bvm=bv.65788261,d.d2k

תתמקד, זה יעזור לכולנו.

דובר למעלה על גיוס בכפייה, איך הגענו לחשיבותו של הלימוד?

מי שמתנגד בגלל הכפייה, יסביר למה כפייה זה רע, לא למה הלימוד חשוב ונחוץ.

אף אחד לא חולק על חשיבות הלימוד,

רק חולקים על החובה להתגייס.

אא"כ, אתה מגדיר את עצמך כלא ציוני,

ואז צריך לדון בדברים הרבה יותר שורשיים לפני שבכלל מדברים על גיוס.

רק בגלל שזו הסיבה לפטור, לא הבעיה בכפייה.

כי את דברי האחרונים תמיד אפשר לעקם לכאן או לכאן.

ואם בכל המקורות הקדומים, אנו רואים נטייה מסויימת,

אז אין שום סיבה שנפרש את דברי האחרונים, בצורה שסותרת את דברי הראשונים.

הוכחתי שרוב הרבנים, גם הציוניים, התנגדו לגיוס בני הישיבות.

כי אז הם לא מסתדרים עם הדעות של הראשונים ואלה שלפניהם.

ווגם בדבריהם רואים, שההתנגדות שלהם היא רק לגיוס בכפיה ע"י המדינה,

ולא על עצם הגיוס.

הראי"ה מפורשות בכמה מקומות דיבר בעד גיוס,

וההתנגדות שלו שהבאת היא מקומית לכל הדעות, חוץ משלך ושל שום.

אין שום סיבה להעמיד אותם בסתירה לתורה ולמצוותיה.

ששם לא נמצא פטור לת"ח, לא במלחמת מצווה ולא במלחמת הרשות.

לגבי רבנים שאינם ציונים, היחס לכל המציאות משתנה,

ואז היחס לגיוס הוא כמו בגלות, כשהגויים ניסו לגייס יהודים.

אבל מכיוון שנקודת המוצא שלנו שונה, אין מה לדון בדעתם.

פשוט לא נכון! הם לא מדברים על כפייה! הם מדברים על ההגנה של לומדי התורה!

הרב קוק אומר נימוקים שלכאורה נוגעים תמיד (הוא אומר "ואפי' למלחמת מצוה גדולה מאד")

הבאתי לך מקור "אלף למטה", יש לך טענה שזה דווקא שם. לא יודע, לא בקיא בסוגיא.

מה זה משנה ציונות לגבי עזרת ישראל מיד צר?

בפשט ובדרש, אין אפשרות להבין כך, הסתכל בפירושים ובמדרשים שם.

בגמ' כתוב שאפילו מי שיש לו עבירה קטנה בידו (שח בין תפילין של יד לתפילין של ראש) חוזר מעורכי המלחמה,

מה שזה אומר שמי שנלחם במלחמת הרשות וק"ו במלחמת המצווה אלו הצדיקים!

וגם הפטור של שבט לוי ממלחמת הכיבוש נובע, מזה שאין להם נחלה, בשאר המלחמות חייבים ככולם.

גם לגבי השאר, קבל ציטוטים:

הרב קוק: "ונראה דאע"פ שאין שבט לוי עורכין מלחמה, היינו לעשות מלחמה פשטית. כמו שאפשר שיזדמן ששבט אחד עושה מלחמה בשביל התנחלות שלו, שימצא לו בזה. אבל כשכל ישראל יוצאין למלחמה, מחוייבים גם הם לצאת. ומלחמה של כלל ישראל זאת היא ג"כ עבודת ה', שכל מי שהוא מיוחד יותר לעבודת ה' הוא שייך לה יותר משאר כל העם"

הרב זוין: "וכי הבדל יש בין שבאותה שעה הוא מתבטל מתלמוד תורה או שאינו מתבטל? ואם בהצלת נפש אחת כך (-מתבטל מלימוד תורה), בהצלת רבבות אלפי ישראל על אחת כמה וכמה!".

ועוד מהרב זוין: "ואף זו, כלום הצלת אחרים בלבד הוא המדובר שלפנינו? כלום אין כל אחד ואחד מאתנו, בלי הבדל, עומד בפני סכנת נפשות, הוא וביתו וכל אשר לו? וכי כך היא המדה שהעוסקים בתורה לא יהיו מחויבים להציל את עצמם, אלא יעמדו מנגד ויטילו חובת ההצלה, ההצלה שלהם, על אחרים? וכי כך היא המדה, וכי זו היא דעת תורה? היכן מצינו כזאת?".

ושבט לוי לא קשור לכאן.

וגם הצדיקים, לא אמרתי שהצדיקים לא נלחמים,

אבל יש חיל שזה תפקידו, אולי אילו הפחות צדיקים, אינני יודע, זה לא קשור.

אני חושבת שאף אחד כאן לא ממש יודע על מה השני מדבר.

יהושפט- רוני מדבר לדעתי על גיוס ככלל. האם הוא חיובי או שלילי

יהושפט מדבר על בני הישיבות ועל הגיוס בכפייה אצלם ספציפית.

או שסתם משהו כאן בהלך השרשור לא ככ הגיוני (ענינית, זה לא מוביל לשום מקום)

השאלה בבני הישיבות. ובלי קשר לעניין הכפייה.

מה שאתם מביאים זה רק  אוספים של חרדים (הרב נויגרשל, ובניזרי) למאמרי רבני הציונות הדתית,

ולכן זה כ"כ חד צדדי ולא נכון!

לגבי הרב נריה, תקראו את החוברת מתחילה ועד סוף.

הוא מדבר שם רק על דחיית גיוס, ובשום פנים ואופן לא על פטור מגיוס.

והבנתי נכון לעיל.

הוא כותב שם בסוף, שחוץ ממעטים מאד, כולם צריכים להתגייס,

רק שמועד הגיוס נדחה.

לגבי הרב קוק והרמב"ם, אפשר לקרוא כאן.

ולגבי מה שכתבתם לגבי הרב אליהו, את דעתו האמיתית אפשר לקרוא כאן וכאן,

ומה שהוא אמר כאן, זה רק לגבי גיוס בכפיה, ולא לעצם הגיוס.

(ואז גם הרב אליהו מצטרף לכל שאר הרבנים לעיל)

הבאתי מהרב נויגרשל רק ציטוטים.

והרב בניזרי לא כתב את זה, שים לב מה כתבתי שם.

הרב נריה כותב:

וגם אם אצל חלק מהם הופכת הדחייה לשחרור - לא משוחררים הם אלא משועבדים הם למשמרת הקודש בישראל, וכל זמן שהם ממשיכים בלימודם בגיוסם לתורה אין מגייסים אותם לצבא (כדרך שאין מגייסים חיל רגלים לחיל האויר).

אתה טוען שהרב נויגרשל משקר?

שהרב אליהו לא אמר את מה שהוא ציטט?

איפה אמרו אחרת? איפה במה שהרב אליהו אומר הוא טוען שאסור להתגייס לצה"ל?

שעדיף להמשיך ללמוד.

מי אמר אסור?

להתגלגלות השרשור דיברה על זה

אבל הוא מצטט רק מה שנוח להשקפתו.

ולגבי הרב נריה, גם שם אתה מצטט רק פיסקה מסויימת, קרא את כל החוברת.

הוא כותב בהמשך שצריך להתגייס, והדיון הוא רק אם לדחות גיוס.

ולגבי פטור, הוא מדבר על מיעוט שבמיעוט, וגם זה אולי רק בדיעבד.

בכ"מ, הוא אומר שיש חובה להתגייס.

לגבי הרב אליהו, צריך לבדוק, או שהוא לא חושב שמדובר על מלחמת מצווה,

או שהפסק שלו פרטי ולא ציבורי, או שהוא בפועל מגדיר את עצמו כלא ציוני, שזה מה שנשמע מתשובתו הוא בכיפה.

בנו, הרב שמואל, מעדן את דבריו.

לגבי הרב נריה, לא אמרתי שיש פטור, דברנו על דיחוי כמובן, אבל גם הוא מכיר בכך שלפעמים (אולי הרבה מאד פעמים אפי',) הדיחוי הופך לפטור, ואין לו בעייה עם זה.

ועכשיו אתה דן האם להחליט שהרב אליהו "לא נחשב" לעניין זה, כי הוא לא ציוני או משהו?

כשהוא אומר משהו לא נוח אז הוא לא רלוונטי? תמהני.

לגבי הרב נריה, מדובר על מיעוט שבמיעוט, ורק צריך לבדוק על מי מדובר.

בכל אופן, א"א לפטור ציבור שלם, וגם לא כמות גדולה של אנשים!

גם המדינה פוטרת אנשים מסויימים, ולא על זה אנחנו דנים.

לגבי הרב אליהו, מה שהבאתי בקישור הזה,

שהרב לא מגדיר את עצמו כציוני (ובאופן כללי לא מגדיר את עצמו כלל).

ולגבי הפסק שלו, אמרתי לעיל, צריך לבדוק אם הוא פרטני, או...

אחד נראה לי לא קשור, והשני, לפי הנאמר שם הוא חושב שעדיף ללמוד.

לגבי הסרטון שהבאת, זו פרשנות שלך שהוא מדבר על הכפייה. מקור?

אז עוד לא היה החילוק הזה כמדומני, (כלכלי, פלילי, כפייה, מרצון.)

לא על אדם אחד דרצונו לתרום לעם ישראל.

או שאני סתם ממציאה.

הראי"ה קוק - כ"כ באגרות (והטענה הנדושה כי כתב כן דווקא לגבי מלחה"ע השנייה וכו' וכו',

אינה מחזיקה מים למי שיעיין בכל טעמי הפטור שלו שם ששייכים רובם ככולם גם במקרה

דנן).

הרב נריה - דעתו הובעה ברורות בקונטרס שהוציא - בני הישיבות וגיוסם.

הרב מרדכי אליהו - כ"כ כמה פעמים בשו"ת שלו - שו"ת הרב הראשי.

|מושיטה יד ללחיצה|

|נזכרת שאתה דתי|

|נזכרת שאני דתיה|

|מחזירה|

מפחיד עוד יותר לחשוב שאלפים מאיתנו הם כאלה

בחברה החרדית הקהילתיות עוזרת בשימור הרוח.

אצלנו, לעומת זאת,  אדם הולך לתיכון עם חברים מסויימים, להסדר/צבא עם חברה אחרים, לאוניברסיטה בכלל עם חברה חדשים, ובעבודה עם קהילה הרבה יותר מגוונת ולאו דווקא דתית...

אילו רק היינו בונים גרעינים תורניים גדולים, מרוכזים, ויודעים לדרוש יותר כמו החרדים... הכל היה נראה אחרת.

מ-ל-א חבר'ה טובים שלנו לא היו נופלים לבור הטומאה, התרבות הרדודה, והחפיפניקיות בעבודת השם. בגלל קריירה כזו או אחרת.

אבל עד אז...

זו הדרך אל הגאולה. ויהיו נפילות בדרך.

ולא! זה לא אומר שדרכנו שגויה!

הקושי בעבודת השם הזו, יכול לסמן לנו שאנחנו רק בעלייה.

זה רצון ה'!

אגב, גם אני אהבתי את המשפט: "לקרב את עם ישראל לתורה ולא לקרב את התורה לעם ישראל" 

אז... למה הידברות צריכים להביא את היהדות בשבתות ברוב פאר והדר בבית מלון...

אם זו האמת הכל כך פשוטה, אז למה לקשט אותה?

היופי בתורת ישראל היא, ש"יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון".

ו...ארץ ישראל נקנית בייסורין... אין ספק! 

אז כל מי שלא מסוגל לעמוד בזה... המסגרת החרדית הרבה יותר מתאימה לו.

וזו לא בושה לומר .. "קשה לי".

שיהודה טען, שעמ"י צריך להיות מאוגד ומכונס בעצמו, וככה להשפיע החוצה לגויים.

ויוסף טען, שעמ"י צריך להתערב בין הגויים ולהשפיע מתוכם.

אבל בכ"מ, זה לא נראה לי נכון לגבי התערבות בתוך כלל ישראל,

נראה לי שאז גם יהודה יסכים שבתוך עמ"י אין עניין לבודד קבוצות מסויימות, גם אם לא כולם צדיקים וטהורים.

ועוד נתון, הפער בין הדת"ל שהופכים להיות לייט או חילונים,

לבין חרדים שהופכים להיות "שבאב" או חילונים,

הוא לא משמעותי בצורה ניכרת, כך שזה כמעט לא מדיד.

כך, שאין הוכחה, איזו היא הדרך הנכונה מהבחינה הזאת.

וגם לא נראה לי אפשרי בכלל להפריד את הציבור הדת"ל משאר העם השוכן בציון,

כי זה חלק אינטגרלי מעצם היותו ציבור דת"ל.

בעלי עובד עם נוער חרדי נושר.

אני גם מכירה כמה כאלה.

בדיוק היום דיברנו על התופעה של חרדים חברתית\חיצונית שעושים כל מה שהם יכולים בלי שרואים אותם (אפילו אני הופתעתי כשגיליתי מה מימדי התופעה, ועד כמה רחוק הם הולכים. ואני לא מופתעת בקלות, ממש לא בקלות..)

אבל מבחוץ הם נראם כמו חרדים הכי רגילים והכי דוסים..

הנוער נושר גם פה וגם פה.

ומגיע לאותם מקומות.

לך לכיכר ציון ושות'- תראה שם חילונים, חרדים ודת"לים מכל הסוגים באותה מידה.

לא רואה בעיה בזה שאני לא מתבדלת. בזכות זה אני מקבלת המון

וידוע הסיפור על הרב קוק אאל"ט שהלכו תלמידים שלו לקיבוץ, וכשחזרו הוא שאל אותם מה הם למדו מהחילונים.

יש לי המון מכרים חילונים ודתלשים שלמדתי מהם המון המון על בנ"א לחברו, על אכפתיות חברתית ועל עשיה למען הכלל.

על חשיבה ועל בחירה, על אמת ועל הקרבה למען עקרונות.

הייתי במקום חרדי, דת"ל תורני, חרד"ל, חסידי, מסורתי, דתי לייט, חילוני. בכולם אני נשארתי אני וקבלתי המון מהסביבה.

לא רואה בזה דבר רע, ההפך- אני יודעת ובטוחה בדרך שלי- כי בדקתי הכל והייתי שם.

אני לא חרדיה לא כי נולדתי דת"לית- אלא כי בחרתי לא להיות חרדיה למרות שהכרתי מקרוב את החברה הזו ולמדתי ממנה המון וקיבלתי ממנה המון.

אני לא חילונית לא כי אני מפחדת ממה יגידו- אלא כי אני מאמינה באיפה שאני.

"ה' יתברך שונא פריצות!! שונא זימה!!"

ולפותח השרשור- איך זה קשור ללנ"ו חוץ מזה שזה מעצבן? (וגם דייטים עשויים לעצבן לעיתים כמובן; )

אבל בעצם, אולי שיתחתנו וגמרנו?

http://orlanoar.com/

מערכת ההגנה של רימון זיהתה בדך צירוף של מילים בעלי אופי בעייתי, חרדי או לא חרדי?

מצ" תמונה

מה שמבדיל אותנו מהציבור החרדי באופן הכי מהותי-

וזה גורם לכל ההבדלים,

זה שאצלנו יש הבנה שעמ"י עבר שינוי, ומהמון פרטים- הוא הפך לכלל.

כאשר קמה מדינת היהודים- נהיה לנו מימד של עם, זה עניין הגאולה.

מתוך כך- בני ישיבות דווקא מתגייסים לצבא.

מתוך כך- עושים שירות לאומי (שמי מנגד? הרבנים החרדים. באמת.)

מתוך כך- אנו מעלים בקודש, ולא מורידים. אנחנו מבינים שעמ"י עבר שינוי- מדאגה לפרט, לקהילה ולעיירה שלי-

עברנו לדאגה לכלל ישראל, להשפעה תורנית.

זה רצון ה'.

בילבול? יש בכל מקום. זה דור כזה.

לרקוד על במות מעורבות? יש המון מקומות צנועים על טהרת ההלכה ביום העצמאות.

פשוט לא ברור לי באיזה ציבור דתי לאומי היא גדלה שכך היא מדברת.

והיא כן מוציאה לעז על ציבור שלם, כי לומר שהיא חיה חיי תורה אמיתיים כעת- זה חוצפה.

אולי אצלה באופן אישי,

אבל רבים וטובים חיים חיי קדושה אמיתיים, מתוך התמסרות טוטלית לרצון הקב"ה.

ואני לא אחיה בצורה שאני לא מאמינה שהיא רצון ה'- כי החרדים חושבים שהדתלי"ם לא מקפידים על הלכה.

שיחשבו, הבעיה בראש שלהם. בסופם של 120 שנה אני אעמוד בבי"ד של מעלה, לא של חרדים.

שאני פעיל רק פה ובנשואים טריים...

ובנשואים טריים אנשים רק יותר יבשים מאשר פה.

שעות כתבתי את התגובה שלי כאן.

אנא לא למחוק!

י'מזרוחניקית

אנו מוכיחים שאנחנו דתיים לאומיים,

מוכנים לחיות וללכת בשקר,

ולתת לו להתערבב בתוכנו כאשר זה נח לנו (לא למחוק שרשור שכזה),

ולא לדבוק בחיי אמת צרופה,

ולכן-

זה קורה דווקא ערב יום העצמאות,

על מנת להדגיש את הסמליות של זה.

תחי מדינת ישראל

תעשה מה שנכון, איפה שאתה.

בדת יהודית:

יש יהודי - מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר כהלכה.

יהודים גם הם מתחלקים ל:כהן, לוי ישראל.

וזה פחות או יותר חלוקה מקובלת.

מאיזה דת באה חלוקה של חרדי או לאומי?

אפשר לאמץ?

כל מה שנותר לי לעשות הוא רק לרחם על אותה בחורה.

אם כל מה שהיא ראתה בציבור הדתי-לאומי (שמשום מה נקרא הציבור הד"ל, מלשון דלות, בעגה החרדית) זה חפיפניקיות, אז אני מאחל לה רפואה שלימה.

לראות את השילוב בין תורה לדרך ארץ כ-"פשרנות" או ביטול תורה, זה עלבון לתורתנו הקדושה.

ולומר שדרך החיים החרדית (100% לימוד תורה) היא האידאל, מנוגד לכל ערך תורני שגדלתי עליו.

בדיוק השבת קראנו בפרקי אבות "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שנהם משכחת עוון"

וזה, לענ"ד, השילוב הראוי בין תורה לחיים.

מעבר לזה,

אני לא אכנס לכל ההכללות שהיא כתבה, שברובן לא נכונות.

באופן מפתיע, דווקא התשובה שענה לה רביד נגר מעמידה אותה במקום.

לשים כיפה שחורה לא עושה אותך חרדי, ולהיפך. בדיוק כמו שלשים כיפה סרוגה לא הופך אותך לדת"ל, ולהיפך...

ובנוגע לשירות הלאומי,

על איזה גדולי ישראל שאוסרים הם מדברים שם???

שונה מאד מההגדרה שלהם.

להזכירך, בתקופה האחרונה, הם לא שמו קצוץ על גדולי התורה שלנו.

כשרב כותב

אהבתי את המשפט: "לקרב את עם ישראל לתורה ולא לקרב את התורה לעם ישראל" חח

?

ח"ח - חיזוק חיובי. המקבילה הצבאית ל-"שכוייעח"

חד מימדיות והצגת רק הדעות ההלכתיות הנוחות לך.

ישנם רבנים מאוד גדולים בציונות הדתית שתומכים בצורה נלהבת בשירות הלאומי, אז בבקשה לא לסלף את האמת, רב ושואלת יקרים...

אני יכולה להזדהות עם חלק מהדברים,ויש לומר שבכאב באמת היא בחלקית צודקת. אבל הנקודה הפנימית של האמת שנמצאת בתורה שהרב קוק הוריד לעולם היא המשך תורה מסיני מבחינתי.

וכל אחד צריך ללכת בדרך שהוא עובד את ה' הכי טוב, יש הרבה דברים שאנחנו צריכים לתקן ויש הרבה דברים שבמגזרים אחרים צריך לתקן אין מקום למי יותר טוב..

תראה אמנם התמונה שכולם אוהבים לצייר (או בימינו לצלם) היא של פרחים ופרפרים וזיקוקים אבל מתחת לזה ברור שהחלטה כל־כך רצינית וגורלית כרוכה גם בכל־מיני ספקות / בלבולים / מחשבות / עייפות. יכול להיות זה למה משתדלים לעשות חתונה שמחה ושבע ברכות והורים מלווים כו' כדי לתת מעין תמיכה למשהו שמצד אחד הוא גדול ומשמח ומצד שני גם מלחיץ.

זה מאוד נורמלי לא לעכל סיטואציות רגשיות במהירות, אל תתן לזה לבאס אותך מעבר למה שזה. אמנם קצת קלישאתי אבל פשוט תנסה לזרום ולהיות נוכח בהווה, זה מה שאני חושב. אתה לא "חייב" להרגיש ככה או אחרת בסוף זאת החתונה שלך לא של מישהו אחר.

כך או כך אל תיעלם לנו מפרוזה וכתיבה חופשית

תן לגוף שלך לחוות את הכל. מותר הכל.

זאת סיטואציה שלא הייתה בה והגיוני שהיא תראה אחרת ממה שדמיינת אותה או הסתכלת עליה מבחוץ על אחרים (ויש מצב שגם לא ראית לתוך נבכי נפשם)

בטוח שכל חתן מרגיש ומעכל את זה שונה.

איך להתרגש ולשמוח? אמממ אולי תגיד תודה לכל מי שאפשרי, כמובן לקב"ה

שמחה באה בהבנה שמה שקורה הוא לא מובן מאליו, אמירת תודה מחזקת את ההכרה הזאת

אני גם הייתי ככה לפני החתונה

הרבה פעמים אתה פשוט טובע בהכנות ומרגיש שאין מספיק מקום להתרגשות

או שאולי במקביל לשמחה יש גם קשיים פוחדים

פשוט תנסה להיות קשוב לעצמך

יכול להיות שפשוט זה יגיע היום של החתונה או שאתה צריך לתת לפני מקום גם לדברים שיושבים עליך

בכל מקרה מזל טוב גדול

לוגיסטיות רבות לקראת החתונה ובעיקר בארגון הבית בו נגור אחרי החתונה - צריך להכשיר דירה למגורים, עם כל התכולות שיש בבית, יש הרבה הוצאות וכאב ראש בדרך בכל האחריות הנלוות לדברים האלו)

עצה פרקטית פשוטה, שכרגע עשויה להצטייר הזויה…

כנראה כמעט ולא יהיה לכם זמן לאכול כמו שצריך… מקווה שיחכה לכם כיבוד קל בחדר הייחוד, ואחרי זה לא תשבו בנחת וברוגע לאורך כל החתונה ותהיו כל הזמן בתנועה…

תכינו דברים טעימים בדירה / חדר במלון אליו תגיעו בלילה הראשון כזוג טרי 🙂 

קראתי אתמול מישהי שכתבה שתמיד יש ספיקות לפני אירושין, נישואין, וזה נורמלי וטבעי לחלוטין.

יש מן הסתם גם חששות - להקים בית, לא להיות לבד יותר (לטוב ולמוטב) - כל זה כנראה פוגם

קצת בשמחה שצריכה להיות (כך אנחנו מצפים). ולא לשכוח את אדון יצר הרע שלעולם לעולם

לא ישן ורק ממתין למשהו טוב ושווה כדי "להתלבש" עליו.

זהו. אגב, ספיקות יכולים להיות מדי פעם גם אחר כך....וגם זה טבעי. לא להתרגש מזה.

המון מזל טוב. היו מאושרים!

"

ולא התרגשתי בלידות של אף אחד מחמשת ילדיי.

לא יודע, כנראה שאפשר בלי.

כלומר, ברור שהוא עלול להיפגע. אבל איפה את מרגישה את זה שאת מפחדת לפגוע בו?

(אפילו תעשי על זה עבודת כתיבה של 3-4 פסקאות לנסות להבין למה לך קשה לעשות את הצעד הזה אחרי שהגעת למסקנה שהוא נכון).

ובינתיים את גם פוגעת בעצמך, בשלוות הנפש שלך, בהתקדמות קדימה.

תהיי כנה בפגישה הבאה לומר הכל ולהפרד בכבוד.

בהצלחה♡

כדאי לדעתי להכין את השטח כדי שהצד השני לא יגיע מולהב לדייט ולו בשביל שיפרדו ממנו.

תשתפי בדברים טובים עליו ולמה לא מתאים לדעתך.

לזכור ולומר שנפרדים כי אין התאמה ולא כי הצד השני לא טוב מספיק.

ואני מבינה שלאמר "זה לא אתה, זה אני" - ישמע כתירוץ נדוש ומוכר. אז אם זה באמת כך, לא לאמר את זה.

סבורה שאם בכל זאת נפגשתם במשך חודשיים תמימים, יש לך דברים טובים לאמר עליו ואליו.

אולי באמת לאמר קודם בטלפון (או בדרך התקשורת הרגילה שלכם) שחשבתם קצת (או הרבה)

ואתם רוצים לשתף אותו בזה. כך שהוא יבין במה דברים אמורים, לפחות במקצת. אבל בצורה

מאוד עדינה ובלי לפגוע בכלל.

בהצלחה!

הגיוני מאוד שיכאב לבחורה, אך השאלה איך זה יעשה בצורה מכובדת  שתמזער נזקים

בגדול - להקשיב ולהבין מה היא תרצה.

אני נוטה לחשוב שרוב האנשים ירצו שיודיעו להם בטלפון, לפחות ברמז, ואז לעשות פגישת פרידה שבה מדברים על חוויות, רגשות, מחשבות וכו'

אבל יש כאלה שהם לא אוהבים "להתבחבש" ברגשות, אלא מעדיפים לברוח - וזה הכי לגיטימי שבעולם!!

אז לכן הכי חשוב להקשיב לה - אם היא רוצה לברוח תנסה לעודד אותה ותתן לה לברוח, אם היא רוצה להביע רגש, תן לה להביע מה שתרצה.

כמובן שזה יכול להיות קשה לך שהיא תביע כאב וצער. נראה לי היא שווה ש"תסבול" את זה אם הייתם ביחד חודשיים.

בהצלחה רבה!!

זה אף פעם לא נעים, גם לא אחרי דייט אחד ובטח לא אחרי חודשיים.

כי זו חרב. אין דרך שזו תהיה כרית רכה, חלומית או פלומתית. זו חרב, להט חרב מתהפכת, דוקרת כמדקרות פגיון. ואתה תכאיב, תדקור, תפלח כבכידון מלובן לוהט דרך קרבי האדם בו זה יינעץ.
ואף על פי כן, כך תעשה. והרחמן המרחם על בריותיו שבשמיים, הטוב כי לא כלו רחמיו, יכפר. וכולי האי ואולי.

ומכל זה רק למדים, ומדייקים יותר להבא, וקמים מכשלון ומעפר, וזזים הלאה בחיים.
ולדעתי בשיחה בטלפון, אין עניין אחר. ותקומו איש ואישה בתום הדיבור הקצר, ותהיו לבדכם כל אחד אחת בנפרד במקומותיכם, ותבכו את השריפה אשר כלתה, ותתאוששו כאבלי ציון, ותקומו מאפר.

הבה נשאיר את להט החרב המתהפכת למקרים אחרים. יש, בלי עין הרע (או עם), מספיק כאלה...

אני כן בעד פגישה. למרות שזה קשה יותר, בכל זאת פנים מול פנים - לא פשוט.

אולי אפילו להביא משהו קטן, מנחם?  אבל לא בטוחה לגבי זה כי אז אולי זה י קשה

עליו יותר.

אלא אם כן מדובר במישהו שלילי ביותר. אז שיחת טלפון קצרה וחדה היא פתרון מצויין.

לא נשמע לי כזה...

וזה בסדר ולגיטימי,

יש אנשים בחבשנים (כמוני) שצריכים לעבד ביחד את החוויה. כשמעבדים ביחד את החוויה אפשר להחשף ליותר צדדים של הסיטואציה ולהבין אותה יותר טוב.

אבל אם מרגישים שאין צורך/כוח לזה, אז סבבה אפשר טלפונית. 

אהבתי את המטאפורות המוגזמות שלך חחח

כשלמעשה, זה באמת לפעמים מרגיש לא רחוק, הרבה פעמים יכול להרגיש בצורה הכי טבעית שיש, שהשמיים נפלו.

הצד המסיים צריך לבוא לקראת הצד שמסיימים איתו (גם אם לצד המסיים גם קשה) 

אם היה קשר משמעותי בחודשיים האלה כדאי לעשות הכנה לפני ואז לתת אפשרות איך היא רוצה להיפרד. 

אם היה קשר משמעותי אני ממליצה מאוד בפגישה כדי לאפשר לסיים את הדברים באמת. 

השתדל להגיע אליה ו/או כל דבר שיקל על הסיטואציה 

בהצלחה! 

– ראשית אין לי מושג מה אומר "חודשיים" במושגים כאלה יש אנשים שתוך שבועיים מתחתנים ומצד שני יש לי משלוחים מאמזון שלקח להם גם יותר זמן להגיע. אין לי מושג עד כמה שניכם הייתם מושקעים בזה הקשר, באיזו תדירות כו' כו'.

– מה אני אישית כחתול זמני הייתי מעדיף אם היו נפרדים ממני? הייתי מעדיף שייפרדו ממני בשיחה או בהודעה מה הטעם לגרור אותי לפגישה שצריך לתכנן להתכונן אליה להתקלח להתלבש לנסוע הלוך ושוב אחרי העבודה במיוחד אם מדובר במרחק משמעותי רק כדי לומר לי "אה טוב אתה מוזמן לחזור הביתה". כאילו לא יודע לא שאין לי סנטימנטים פשוט אני לא אוהב שמזבלים לי במוח. בשלב השידוכין זה לא שהפכנו לחברי ילדוּת מהטובים שבטובים ועוד רק תוך חודשיים. בסדר היה נגמר כל סוף הוא תמיד התחלה חדשה.

– מאחר ולא כולם חתולים זמניים, הייתי מחלק את האנושות לשלוש קטגוריות:

1. חתולים זמניים, שזורמים עם הזרם הגדול של החיים ומקבלים את מה שיש לקב"ה להציע באהבה (ייסורים מקבלים באהבה או שלא מקבלים בכלל)

2. אנשים שלא משנה כמה דיפלומטי תהיה איתם יתבאסו על החיים שלך (במקרה כזה הייתי ממליץ לעשות מה שהכי פחות פוגע בעצמך כי גם ככה זה לא משנה)

3. איפשהו באמצע, כאלה שבדיו המילים הנכונות תוכל לרכך את המכה, אם אנחנו שייכים לקבוצה 3 אז פשוט לנסות לנסח משהו דיפלומטי, אם היו לי הערות משמעותיות הייתי אומר אותן בעדינות (הגעתי בסופו של דבר למסקנה שאני מחפש מישהי עם גישה קצת שונה לגבי XYZ כו') או מושך את האש אליי (בדיעבד הבנתי שאני לא לגמרי XYZ ברמה הכללית של הדברים)

אם הם מאוד סנטימנטליים אולי עדיף פגישה

אם לא אז לא

אבל טלפון לדעתי החתולית הזמנית האובייקטיבית זה מתכון לאי־נעימות

ובכל זאת, מקבלים אותם באהבה.

ולא כולם חייבים להיות במדרגה הגבוהה של קבלת יסוריים באהבה וזה בסדר גמור.

בגדול - לא לכל מה שכתבת מלבד ספידדייטים וזום, אם לא מוצאים אפשרות אחרת.

בכלל - הרוב המוחלט של המיזמים האלו נולדו איפהשהו על הרצף בין דת"ל ממוצע לדתי לייט-מסורתי. 

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הגמרא אומרת שגוץ לא יישא גוצה וגבוה לא יישא גבוהה

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה