.

ויציב?

אני לא מכירה אותה ככ, אחותו אמרה לי בהסתייגות: "היא אחות.. זה לא ילך. הן ממש רגשיות האלה"

ההכללות האלה

ונא לא לזרוק אבנים |בורח|

לא ש"רגשיות" זה רע. אבל זו ממש שטות לחשוב שה"אחיות" הן כך.

מכיר כמה וכמה.

כמובן, יש לקוות שחוץ מ"שכלי ויציב" הוא גם אדם טוב לב, אחרת חבל על הבחורה.

אבל אם כן - אפשר לבדוק בשקט לגופו של ענין..  ולא לשמו לאחותו שעל שטות כזו מנסה "לחסום" מראש הצעה.

זו לא אני שחושבת כך, אני מנסה להבין אם יש כזה דבר בכלל שאחיות צריכות להיות רגשיות (ע"מ לקבל אותן לתפקיד).

זהו זה (צריך להכיר אותו כדי לדעת שטיפוס שיש בה חריץ קטן באטימות לא תסתדר איתו ולו דקה אחת

אמרתי על "דעתה" של החברה.

וכדי לקבל אחיות לתפקיד - לצערנו אין דרישה כזו, למיטב ידיעתי. אם כי אני מעריך שבחורה "אטומה" לא תלך להיות אחות דווקא..

ובאמת נכון - אם זה הנתון - שקשה להעריך שסתם בחורה שהלכה ללמוד אחיות, אין לה "חריץ קטן באטימות". יש לקוות..

[אבל לפי התיאור הזה - מסופקני אם גם בחורה טובה אחרת תסתדר איתו.. אולי כדאי קודם שינסה "להבשיל" קצת, כדי שיוכל "להכיל" בחורה בלי אטימות. זה יהיה טוב גם עבורו..]

איזו אחות, שיש מחלקות ששמה אטימות זה אפילו "יתרון"..

נו...

וגם כעת אני חושב שבחורה "משלנו" שהולכת לאחיות, זה בגלל שיש לה טוב ורצון-נתינה.

אבל זה מידע ממישהי שעובדת בתוך זה..

כנראה שיש טיפוסים שונים בעולם...

נכון שצריך גם לבחור את המקצוע עפ"י נטיית הנפש,

אבל אם זאת נטיית הנפש שלה, אז אני מקווה שהיא הלכה למקצוע זה בעיקר מאידיאל.

ולא כדי לספק את היצרים שלה.

אז השאלה אם היא רגישה כזו ורכה כמו חמאה..

הבנתי נכון?!

מה חשבתם?!

דוקא אחיות צריכות להיות יחסית שכלתניות, כדי שלא יאבדו את העשתונות במצבי לחץ וכו'...

בתכלס- יש ויש ויש ויש

דבר ראשון - לא כל האחיות רגישות (וחבל שכך. או טוב שכך. כל אדם הוא שונה)

דבר שני - לא כל האנשים הרגישים מחפשים מישהו שהוא בהכרח רגיש כמוהם. ברוב המקרים הבת תהיה יותר רגישה מהבן בלאו הכי.

דבר שלישי - אולי תשאלי אותה מה היא רוצה?

הכעיסה אותי האמירה הזו.

כאילו שלאף אדם אין ייחוד משלו, ועצם הבחירה המקצועית כבר 'מקטלגת' ככה.

סליחה על התקיפה.

אני רק תוהה אם זה נכון לגביה, ועוזר לי לשמוע על אחיות אחרות. מה יש?

מוזמנת לקפוץ לבי"ח הקרוב לראות את האחיות שם

ורק לפני כמה זמן סבא שלי היה מאושפז לתקופה די ארוכה.

אני גם לא מבינה אותה ממש. להיפך אם כבר. לא ראיתי רגישות יתר בעת ביצוע ההחייאות (היינו במחלקה שמתו שם כל יופ בערך) או בעת כיסוי הגופה...

אין לי מושג למה הכוונה, רק שאלתי...

יש רגישות שמתבטת כלפי הסובבים, ש"מרגישים" אותם וכתוצאה מכך רגישים אליהם או כלפיהם.

יש רגישות עצמית שנבהלים מדברים כמו שכתבת פה^^.

זה שני דברים שונים.

לאחיות "אמורה" להיות רגישות מהסוג הראשון ולא מהסוג השני.

ואני חושבת שברוב המקרים זה כך.

זה לפי ההיכרות שלי עם הרבה אחיות.

יש רגישות ויש רגשנות

כנל לרוני

לא הבעתי דעה, רק הגדרתי.

"רגישות ורגשנות" שניהם פסולים אצלו

רגישה לסביבתה?

אכפתית מרגשות של אחרים?

לא ברור למה הוא רואה בזה דבר רע.

זה מבורך, הלוואי על כולם הרגישות הזאת...

חשבתי שאת מדברת גם עלי לגבי פסילת רגישות ורגשנות.

בואי נניח שכולם רגשיים במידה כזו או אחרת

הכל עניין של מינון

יכולה להיות אחות סופר רגשית ויכולה להיות אחות שכלתנית יותר

אולי עדיף שתשאלו אותה בעצמה

מכיר גם אחיות שהן לא "רגשיות וחמאתיות".

כמו כל דבר נראה לי בעולם - זה תלוי באופי הספציפי של הבנאדם, לא במקצוע שלו.

לקח לי כמה שניות להבין

אני שכלי וקר והיא אחות (לא רגשית וחמאתית)

הגיע הזמן באמת לבדוק את האחיות,

אם הן לומדות את המקצוע מתוך אידיאל או מדוסיות יתר.

ובכל, מה מניע אותן ללמוד את המקצוע הזה.. 

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים