כולנו נירה מתוקי
אותו יום התחיל כבוקר שגרתי בבית משפחת מתוקי ביצהר.
נירה שלחה את חמשת הילדים בחיבוק לגנים ולבתי הספר, ארזה את חפציה ומיהרה לבית הספר.
התלמידות חיכו לשיעור שלה בקוצר רוח: "המורה, תלמדי אותנו היום ריקוד חדש?" שאלה אחת הבנות בהתלהבות.
נירה חייכה, הניחה את התיק בפינת אולם המחול, והחלה לתרגל עם הבנות צעדי ריקוד חדשים.
כשחזרה הביתה בשעת צהריים, מיהרה להכין ארוחה חמה לילדים ולבעלה עמיחי, שחזר מתלמוד התורה בו הוא מלמד.
כולם אכלו יחד מפטפטים בעליצות ומשתפים בחוויות היום. אף אחד לא צפה את אשר עתיד להתרחש בעוד שעות ספורות.
דפיקות עזות על דלת הבית החרידו את נירה והילדים מהמשחק בו היו שקועים.
שוטרים נכנסו לבית, בידם זימון לחקירה.
מרגע זה, התחילה סאגה שנשמעת מעולמות אחרים: בני הזוג מתוקי הגיעו למשטרה, שם ישבו מול החוקרים, בלי להבין מדוע נטפלו אליהם ובמה חטאו.
לאחר מספר ימים שוב קיבלו זימון-וגם הפעם ישבו מול חוקרי המשטרה שלא טרחו להסביר מה רצונם.
בפעם השלישית, קיבלו עמיחי ונירה זימון לימ"ר ש"י.
הם הגיעו לימ"ר, הפרידו ביניהם והם הוכנסו לחדר החקירות, משם הם יצאו רק לאחר שעות ארוכות ארוכות.
בזמן היותם בחקירה, עשרות שוטרים לבושי שחורים סבבו את ביתם, חמושים בקסדות ואלות.
לפני שהילדים והשכנה ששמרה עליהם הספיקו להבין מה מתרחש, ראו את רכבם על גבי גרר משטרתי.
חמשת הילדים המבוהלים נשלחו במהירות אל בית השכנים.
במשך שלושה ימים נותרו הילדים הקטנים מנותקים מהוריהם לחלוטין, בלי יכולת לתקשר עימם.
גם החברים ובני המשפחה שבאו לתמוך, לא הצליחו להסביר לילדים מדוע נחטפו הוריהם בפתאומיות על ידי שוטרים, ולמה אימא לא באה להקריא להם סיפור לפני השינה ולהכין להם שוקו כמו שהם אוהבים.
"חיפוש גופני משפיל"
בעוד מעצרו של עמיחי מוארך שוב ושוב, נשלחה נירה לחקירה בימ"ר ש"י.
היו אלה שלושת הימים השחורים בחייה, כשלא שיערה מה היא עתידה לעבור בין כותלי בית המעצר וחדרי החקירות.
מנת ההתעללות וההשפלה שחוותה במהלך ימי החקירות היתה מעבר לכל דמיון:
"עשו עליי שלוש פעמים חיפוש גופני משפיל, תוך פגיעה קשה בצניעותי, כשאיני יכולה להתנגד או לעשות דבר. החוקרים והשוטרים צעקו עליי כל הזמן, דיברו בצורה משפילה. בשלב מסוים הם איימו עליי שיביאו פקידת סעד שתיקח לנו את הילדים. החוקרים תיארו בפניי תיאורים מזוויעים של מה יקרה לילדים שלנו".
החוקרים לא בחלו גם בהתעללות פיזית על מנת לגרום לנירה לדבר איתם:
"בשני ימי המעצר לא קיבלתי אוכל עד שעות הצהריים. בלילה, כשישבתי בתא המעצר, ביקשתי מהם כוס כדי שאוכל לשתות מעט מים אחרי החקירה הממושכת. הסוהר סירב לתת לי. במהלך הלילה גם נזקקתי לחובש, וביקשתי שישלחו לי מישהו, אך גם לבקשה הבסיסית הזו הם סירבו.
אפילו לצאת לשירותים לא יכולתי, בטענה ש'אין שוטרת שתיקח אותך'. בזמן ההמתנה לחקירה בימ"ר, שמו אותי בתוך תא חשוך לחלוטין".
נירה גם לא הורשתה לפגוש עורך דין ביום הראשון לאחר מעצרה, וכך ניתקו אותה החוקרים מכל קשר עם העולם החיצון ומכל אפשרות לדווח על מה שעובר עליה.
המשטרה מכה שנית
שעות ספורות לפני כניסת השבת, הורה בית המשפט לשחרר את נירה למעצר בית בן שבוע ימים.
מותשת פיזית ונפשית היא שבה לביתה אל ילדיה המתגעגעים, ועם בעל שעדיין כלוא בתא המעצר לזמן בלתי ידוע.
אבל המשטרה והשב"כ לא נתנו לנירה זמן רב מדי כדי להתאושש. במוצאי שבת, לקראת חצות, שוב פשטו לובשי השחורים על ביתה.
פעם התואנה היתה צו חיפוש.
הצו הוצא כבר מספר ימים קודם, אך המשטרה בחרה דווקא בשעת לילה מאוחרת, מיד לאחר שהוריה של נירה ששהו עימה בשבת נסעו, והיא נותרה לבדה עם ילדיה הישנים.
היא התחננה בפני השוטרים שרק לא יעירו את הילדים, שמנסים לחזור לשגרה.
הבלשים תרו את חדרי הבית, תוך שהם מפזרים חלק מהחפצים, ויצאו עם שלל שכלל מעיל של עמיחי וכונן מחשב.
אחרי למעלה משעה עזבו הכוחות את הבית, ונירה ניסתה להירדם במעט השעות שנותרו לה עד לבוקר המחרת.
גם ביום ראשון היא נאלצה להתייצב לחקירה ממושכת במשרדי הימ"ר, שכללו הם גרירה על ידי שוטרות בין חדרי החקירות.
"השוטרות גררו אותי על הרצפה מחדר החקירות אל המעלית", מספרת נירה "הן המשיכו לגרור אותי כל הדרך אל מחוץ לבניין והשאירו אותי כך על המדרכה, תוך פגיעה בצניעותי".
נירה מתוקי, תושבת יצהר ואם לחמישה, עדיין נמצאת תחת איומי המשטרה, כאשר רכבה מוחרם, בעלה במעצר ללא יכולת לתקשר איתו, והיא עצמה מתאוששת מסדרת העינויים וההשפלות שעברה בחדרי החקירות.
מול רפיסות וכניעה כלפי הערבים, נתינת כסף ותשתיות, שחרור מחבלים ומכירת נכסים בגליל ובנגב לערבים, בוחרת ממשלת ישראל בענישה קולקטיבית נגד יהודים.
משטרת ישראל הגיעה לשיא חדש – במעצר של אם לחמישה ילדים, תוך שימוש בשיטות של טרור, איומים והשפלה.
הפעלת חוק השב"כ שנועד למניעת טרור, במניעת מפגש עם עו"ד והתעללות פיזית ונפשית, מופעלת על אישה ואם לילדים!
אנחנו לא מוכנות לשתוק! אסור לתת להתנהלות המופקרת של המשטרה והשב"כ להימשך!
הזדעזעת? תעבירי הלאה, למשפחתך ולחברותיך.
בציפייה לישועה,
החברות של נירה
החברה לפיתוח גבעות ארץ ישראל