אם ילדים כבר גדולים מספיק ויודעים להסתדר לבד כך שיכולת לישון אז הם יכולים לעשות לעצמם כריך או לאכול פרי בינתיים

אם ילדים קטנים וצריכים שישמרו עליהם אז אין מה לעשות, חייבים לקום ולטפל בהם

וצריך לדעת לאזן ביניהם.(ותלוי בגיל הילדים)

ילד שנשאר עד שעה 11 בבוקר רעב- זהו חוסר אחריות. אם זה בשעה יותר מוקדמת, האמא יכולה להחליט האם לאכול עוגיה, כדי שתהיה מאופסת או סנדויץ טוב אם הילדים עדיין לא רעבים.

ברור לי שילדים חסרי אונים שאינם יכולים לדאוג לעצמם לאכול- אסור להשאירם רעבים

רגע? מי שמר עליהם? הם הסתובבו לבד מבלי משגיח?

אם בעלך שמר עליהם אולי הוא יכל להאכיל אותם.

במקרים חריגים(ז"א אם זה לא קורה יום יום) היתי משאירה מזון כמו עוגיות או פרי, בהתאמה לגיל, שהילד יאכל לבד.

ילד בן שש בערך יודע לקחת פרוסת לחם ולמרוח גבינה, או לקחת פרי / קורנפלקס או משהו בסיגנון

אם לימדו אותו. אני גדלתי במשפחה של 4 נפשות (כן, קראתם נכון), כאחות קטנה, וידעתי לעשות את זה,

ככה שזה כן הגיוני בגיל 6 לקחת לבד משהו לאכול כשמשאירים לו את זה על השולחן בצורה ברורה.

כמובן שרק במקרים שבאמת נדרש ולא יום יום במשך החופשים.

כשהקטן ביותר הוא מתחת לגיל 6 זה סוג של חוסר אחריות.

אם בעלך היה איתם אז הוא יכול לדאוג להם לאוכל.

יש הרבה דברים שאפשר ללמד ילדים לעשות בעצמם, והם אפילו יכולים להנות מזה.

רק שזו השקעה שמשקיעים מראש, ואפשר להרוויח ממנה בשעת הצורך.

[יש דברים שאני מצטער על שלא לימדו אותי לעשות כשהייתי ילד].

לא שייך קודם כל הילדים, שישאר להם אמא.

ברור שקודם כל את.

אגב, ילדים שבאמת רעבים, יכולים לאכול בינתיים פרוסת לחם לא מרוחה.

להשאיר להם אוכל ולחזור לישון.

סיפוקים. לילדים זה מאוד קשה. עובדה שמבוגרים צמים בצומות ולא ילדים. עובדה שתינוק צורח כשרעב ומבוגר לא.

אין פה גם תשובה תמיד לכל המצבים טובת מי עדיפה, כל עניין לגופו.

יש מצב אחד בו האימא לא ישנה טוב בלילה ומשלימה שעות שינה לילדים

ויש מצב בו האימא רעבה ולכן לא תהיה רגועה כשתיתן לילדיה לאכול.

לעניות דעתי, אם יש מישהו אחראי ששומר על הילדים כשאת משלימה שעות שינה (גם אם הוא לא נותן להם אוכל מסיבה כל שהיא) זה בסדר עד השעה 9-9וחצי.. בעיניי 11 לילדים זה די מוגזם. זה כבר גובל בארוחת צהריים.. כמו שאת זקוקה לשינה כדי לתפקד, הם זקוקים לאכול. אני מציעה לקום, לתת להם לאכול ולחזור לישון עוד שעה או לנמנם על הספה לידם (מה שאני עושה לעתים)

בעניין האוכל, אם האימא רעבה, כדאי שתאכל לפני ילדיה (אפילו מעט) כדי שתהיה רגועה ונינוחה. בעניין זה מסכימה לחלוטין. (כשהולכים לאירוע עם ילדים, מומלץ להגיע לא רעבים כדי להיות נינוחים, בדרך כלל עם ילדים, לא מצליחים לאכול הרבה...)

http://www.halachayomit.co.il/displayRead.asp?readID=507

איפה בעלך היה בתמונה- הוא לא ישן בבית באותו הלילה?

בני כמה הילדים?

אם הילדים בגיל כזה שהם לא מסוגלים לקחת אוכל לעצמם,

ובעלך באמת לא היה בבית לא בלילה ולא בבוקר,

והיית ממוטטת מעייפות ורעב-

אז אני איתך.

נשמע לי שאם הילדים היו ערים מהבוקר ואת המשכת לישון,

ולא היה אף אחד שידאג להם-

מדובר מן הסתם בילדים שיכולים לקחת אוכל לעצמם, ואולי כדאי לוודא שהם יודעים לעשות זאת.

(מצד שני, כתבת שבעלך הציע שתחזרי לנוח בצהריים כשהילדים הולכים לישון, וילדים גדולים בד"כ לא הולכים לישון בצהריים, אז לא הצלחתי להבין אם הילדים קטנים או גדולים).

אם הם היו לבד ונתנו לך לישון- איזה כיף לך....הילדים שלי בחיים לא היו נותנים לי לישון עד 11 בלי לבוא ולהעיר אותי 100 פעמים.

אם הם לא היו לבד- מי טיפל בהם??? האם מי שטיפל בהם לא יכול היה לתת לאכול?

ובקשר לשאלה שלך תלוי בסיטואציה- לפעמים הילדים קודמים ולפעמים אמא קודמת. אין כאן ממש חוקים.....

אז תתקשרי לארומה ותזמיני להם סנדויץ'.

אני בטוחה שאני אחטוף כאן עגבניות שאיפה החינוך שלי וכו', זה בסדר

אצלי העיקר שכולם יהיו שבעים ולא עייפים, זה גם צורה לחנך.

אם זה קורה לעיתים יותר קרובות, אז תבדקי למה ילד בן שנה וחצי קם כל כך הרבה...

משהו בסדר העדיפויות מוזר לי.

למה הקימה לילד (לא כזה קטן...) קודמת לזכות שלך לישון נורמלי, אבל הזכות של ילד לאכול היא אחרי שאת ישנה?

לדעתי חסר פה איזון- לקום כל הלילה זה לא נורמלי, וגם לישון אם הילדים צריכים אוכל ולא מסוגלים לדאוג לעצמם (למה לא בעצם?) זה לא נורמלי.

לדעתי, כאמא לשישה, לא יקרה כלום לילד כשאמא לא תקום אליו, להיפך, הוא יוכל לישון סוף סוף לילה שלם- כמה את חולמת על זה?

וזה גם יאפשר לך חיים נורמליים וטובים לעצמך- לקום בשעות סבירות, לא להרגיש מסכנה שהיית צריכה להיות ערה כל הלילה...

וגם זוגיות טובה- נראה שהשיבושים האלה מביאים לחיכוכים ביניכם.

בהצלחה רבה

רעב, צמא, כואב משהו.

כמה נורא שאמא לא באה לתינוק שבוכה.

יש דרכים אחרות להרגיל תינוק לא לבכות בלילה מאשר להתעלם ולתת לו לצרוח.

.

ילד שאמא שלו לא קמה אלין אף פעם, לא בוכה בלילה. אבל לא בגלל שטוב לו, אלא בגלל שהוא יודע שאף אחד לא יגיע אליו.

לדעתי זה נורא.

חם לו, קר לו, יש לו חלום רע, משהו מציק לו...

לא מבינה הורים שנותנים לילד לצרוח בלי סוף.

רחמנות על הילדים

1. מי שטיפל בהם מהבוקר שייתן להם אוכל

2. אם אכלו בבוקר ועכשיו רעבים שוב ניתן לתת להם אוכל מוכן בינתיים- פריכיות אורז, קרקרים חיטה מלאה בייגלה (רגיל או חיטה מלאה)-  גם מהיר גם בריא!  לאחר מכן להכין צהריים.

3. בתור אחת שהיתה מגיעה לרעידות עקב רעב (לא הרבה פעמים) - א ת ח י י ב ת לאכול במיידי!!!!!!   אמא רעבה (גם בלי  רעידות) /מותשת/חולה  ח ייבת לטפל בעצמה!   אחרת הרבה פעמים היא חסרת סבלנות והילדים סובלים מזה...

כשאין ברירה וכן חייבים לטפל בילדים כשמותשים - להכין את עצמנו מראש- עלי לנסות להיות סבלנית למרות שמאוד קשה לי (לא קל אבל חובה לנסות)

4. לאדון בעלך:  ל א כל האנשים דומים!!!  יש כאלו שכשהם רעבים (בלי רעידות..) הם יכולים להמתין ולטפל בילדים בסבלנות ואחר כך לאכול  אך מכיוון שבהחלט זה לא כולם אישתך תחליט מה היא מסוגלת ומה לא!

(מעניין שזה הערה מגבר כי גברים ידועים הרבה פעמים שכשהם רעבים הם כמו אריה עצבני!!! 

- אם קבוע התינוק מתעורר הרבה בלילה לנסות להרגיל אותו לישון לילה שלם (בעזרת הבעל , כי כשהאבא קם אליו אבל הוא רוצה את אמא הוא יפסיק להתעורר כי ידע שאמא לא באה בכל מקרה)

בהצלחה!

זה נשמע לי נורא,

יש מצווה שאסור לאכול לפני שאדם נותן לבע"ח שלו לאכול..

אז לילדים שלך?????????????!!!!!

אם ישנת עד 11 אז תתאפקי עוד קצת עם הסנדוויץ שלך..

אני גם אמא לקטנטנים עם לילות לבנים..

תהי נמרה!

אז תקומי ותכיני להם לחם עם ממרח ואז תחזרי לישון..ולדעתי תשני יותר טוב~

ילד אחד (זה שלא ישן, המשיך ממילא לישון)

והילד השני (בן 3) גם ישן יחסית עד מאוחר, עד 10:00 בערך.. ואז העסיק את עצמו עד 11:00

אני ח"ו ממש לא מזניחה אותם, ברור שגם אם לא ישנתי אני קמה אליהם בבוקר אם הם כבר מתעוררים

אבל בסך הכל, הם ישנו או העסיקו את עצמם..

אז איפה הבעיה?

סתם, דיון עקרוני כזה, אני חושבת שכעיקרון האמא כן צריכה לדאוג לעצמה כדי שתוכל לטפל טוב יותר בילדים שלה..

אבל המקור שהבאתם לגבי האכלת הבהמה להבדיל שברשות האדם, בהחלט נותן נקודה למחשבה!!!

כשיש ילד אחד שעליך לדאוג לו לאוכל והוא ישן עד 10, מסתבר שאם לא בכה, אינו רעב. ויכול לחכות קצת,

ואז בגלל שזה שבת אולי אפשר אפילו להביא לו עוגיה או משהו אחר עד שתוכלי לדאוג לארוחה מתאימה.

כדיון עקרוני אכן  את הילדים צריך להאכיל  בזמן ואינם מסוגלים לחכות בד"כ.

אם היית רק רעבה- אולי היית יכולה לחכות טיפה כדי לתת לכולכם אוכל ביחד

אבל כשאמא רעבה ברמה של רעידות- 

עוזבים הכל ונותנים לה אוכל

כולל- הכול

כולל להביא חזרה את אבא מאמצע התפילה כדי לאפשר לאמא לאכול (כן, כולל לתכנן את זה מראש שהוא יבוא) 

קבלי פרופורציות- מצבי רעב כאילו זה סיבה לשבור צום ביו"כ (אני לא פוסקת הלכה, אבל זה הסקאלה שאת יושבת עליה) אז קל וחומר שילד ששיחק יפה כמה זמן יכול לשחק יפה עוד כמה דק עד שאמא תאכל משהוא 

אם אמא לא מטופלת ולא מתפקדת- 

היא לא יכולה לטפל בילדים

והיא לא יכולה ללמד את הילדים מה זה לכבד את עצמם ולדאוג לעצמם, או מה זה לכבד את אמא 

עיצות מעשיות משלי 

להכין מראש אוכל קטן מוכן לכל מי שצריך 

קופסא קטנה עם כמה קרקרים או צימוקים- שיהיה לך בחדר ליד המיטה. תאכלי את זה מייד אחרי נטילת ידיים בבוקר לפני שאת עושה כלום. זה יעזור לך להתאפס

קופסא קטנה עם ביסקוויטים בחדר של הילד- במקום שהוא יכול להגיע אליו בבוקר אבל לא בלילה קודם (בצעצועים שהוא מעסיק את עצמו למשל...) ככה הוא יכול לאכול משהוא בעצמו (עיצה למשל- שאבא ישים לא את הקופסא במיטה לפני שהוא יוצא לתפילה כשהילד עוד ישן.) 

תנסי לדבר איתו על כך ולהגיע איתו להסכם. אולי תתיעצי עם אדם אחד, אבל זה ממש מסוכן להעלות שאלה שכזו לכ"כ הרבה דעות...

לא?!

בכל אופן, אשריכם שאלו השאלות שלכם!!

וילך לתפילה ב-10 למניין חב"ד או שיתפלל לבד. 

את השאלה.

אם כולם ישנו/העסיקו  את עצמם,

אז למה שתקומי מקודם?

על מה השאלה ה"עקרונית": אוכל, שינה?

שניכם הורים טובים - ברור שצריך גם לדאוג לילדים, וגם לדאוג לעצמכם שזה בסופו של דבר טוב גם לילדים.

אין צורך לחדד ולהקצין. הרי לדוגמה במקרה שסביבו התעורר הדיון - כלל לא היתה בעיה אמיתית. גם יכולת לנוח, וגם הם לא הספיקו להיות רעבים.

אם אמא צריכה לישון - זה חשוב מאד. אם הילדים באותו זמן מעסיקים את עצמם או מסתדרים עם כיבוד כלשהו, מצוין. גם אמא בן אדם.

כשכולם "רעבים", אז ברור שקודם נותנים משהו קטן לילדים - אם זה לא פיקו"נ - אח"כ אמא לוקחת לעצמה, ואחרי כן מסדרים ארוחה..

ה"דיון" עצמו אינו טוב כ"כ. לא צריך למשוך לקצוות - כששניכם יודעים ששני הצדדים חשובים.

לגמרי נכון שמנוחה של אמא שלא ישנה בלילה זה דבר קריטי, וגם אוכל של אמא רעבה - ולטפל בילדים זה לא "רובוט" אלא דבר שצריך שלוה ונחת;

ולגמרי נכון שאם ילד יהיה רעב, או שיש סכנה להשאירו ללא השגחה, אז אין ברירה כי אינו יודע להסתדר לבד.

אז הדרך הנכונה היא להסכים על הצורך להקדים ילדים כשזה דחוף - ועל הצורך לתת לאמא מנוחה נצרכת כשזה לא דחוף.

לא להפוך דיון כזה ל"כנגד". הפוך - לחזק. איש את רעהו יעזורו.

באמת הרבה פעמים אנחנו נקלעים לדיונים כאלה, שאנחנו מסכימים על העיקרון אבל סתם אני מתכווכחת כדי "למצות" את הדיון.

אבל בתכל'ס זה רק מעכיר את האוירה

אולי תנסו פעם - אם זה מתאים לכם - לומר בחיוך, הרי אנחנו מסכימים על שני העקרונות. בוא ננסה רגע שכל אחד יגיד את הנכון בעיקרון של השני...  (סוג של "משחק" חביב, אם כי לא לכל אחד מתאים).

כמו כן, אפשר לעיתים לאמץ צורת אמירה: אתה צודק (כשהכוונה היא למה שצודק בדבריו), אבל במקרה ש... אז אין לי ברירה ואז זה אחרת (לדוגמה: במקרה שאני מאד עייפה, ומצד שני הם בקושי התעוררו.. וזה ממש חיוני לי ויעזור אח"כ גם לטפל בהם..).

גם לאמא יש זכות לאכול ולטפל בעצמה. 

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....