אם ילדים כבר גדולים מספיק ויודעים להסתדר לבד כך שיכולת לישון אז הם יכולים לעשות לעצמם כריך או לאכול פרי בינתיים

אם ילדים קטנים וצריכים שישמרו עליהם אז אין מה לעשות, חייבים לקום ולטפל בהם

וצריך לדעת לאזן ביניהם.(ותלוי בגיל הילדים)

ילד שנשאר עד שעה 11 בבוקר רעב- זהו חוסר אחריות. אם זה בשעה יותר מוקדמת, האמא יכולה להחליט האם לאכול עוגיה, כדי שתהיה מאופסת או סנדויץ טוב אם הילדים עדיין לא רעבים.

ברור לי שילדים חסרי אונים שאינם יכולים לדאוג לעצמם לאכול- אסור להשאירם רעבים

רגע? מי שמר עליהם? הם הסתובבו לבד מבלי משגיח?

אם בעלך שמר עליהם אולי הוא יכל להאכיל אותם.

במקרים חריגים(ז"א אם זה לא קורה יום יום) היתי משאירה מזון כמו עוגיות או פרי, בהתאמה לגיל, שהילד יאכל לבד.

ילד בן שש בערך יודע לקחת פרוסת לחם ולמרוח גבינה, או לקחת פרי / קורנפלקס או משהו בסיגנון

אם לימדו אותו. אני גדלתי במשפחה של 4 נפשות (כן, קראתם נכון), כאחות קטנה, וידעתי לעשות את זה,

ככה שזה כן הגיוני בגיל 6 לקחת לבד משהו לאכול כשמשאירים לו את זה על השולחן בצורה ברורה.

כמובן שרק במקרים שבאמת נדרש ולא יום יום במשך החופשים.

כשהקטן ביותר הוא מתחת לגיל 6 זה סוג של חוסר אחריות.

אם בעלך היה איתם אז הוא יכול לדאוג להם לאוכל.

יש הרבה דברים שאפשר ללמד ילדים לעשות בעצמם, והם אפילו יכולים להנות מזה.

רק שזו השקעה שמשקיעים מראש, ואפשר להרוויח ממנה בשעת הצורך.

[יש דברים שאני מצטער על שלא לימדו אותי לעשות כשהייתי ילד].

לא שייך קודם כל הילדים, שישאר להם אמא.

ברור שקודם כל את.

אגב, ילדים שבאמת רעבים, יכולים לאכול בינתיים פרוסת לחם לא מרוחה.

להשאיר להם אוכל ולחזור לישון.

סיפוקים. לילדים זה מאוד קשה. עובדה שמבוגרים צמים בצומות ולא ילדים. עובדה שתינוק צורח כשרעב ומבוגר לא.

אין פה גם תשובה תמיד לכל המצבים טובת מי עדיפה, כל עניין לגופו.

יש מצב אחד בו האימא לא ישנה טוב בלילה ומשלימה שעות שינה לילדים

ויש מצב בו האימא רעבה ולכן לא תהיה רגועה כשתיתן לילדיה לאכול.

לעניות דעתי, אם יש מישהו אחראי ששומר על הילדים כשאת משלימה שעות שינה (גם אם הוא לא נותן להם אוכל מסיבה כל שהיא) זה בסדר עד השעה 9-9וחצי.. בעיניי 11 לילדים זה די מוגזם. זה כבר גובל בארוחת צהריים.. כמו שאת זקוקה לשינה כדי לתפקד, הם זקוקים לאכול. אני מציעה לקום, לתת להם לאכול ולחזור לישון עוד שעה או לנמנם על הספה לידם (מה שאני עושה לעתים)

בעניין האוכל, אם האימא רעבה, כדאי שתאכל לפני ילדיה (אפילו מעט) כדי שתהיה רגועה ונינוחה. בעניין זה מסכימה לחלוטין. (כשהולכים לאירוע עם ילדים, מומלץ להגיע לא רעבים כדי להיות נינוחים, בדרך כלל עם ילדים, לא מצליחים לאכול הרבה...)

http://www.halachayomit.co.il/displayRead.asp?readID=507

איפה בעלך היה בתמונה- הוא לא ישן בבית באותו הלילה?

בני כמה הילדים?

אם הילדים בגיל כזה שהם לא מסוגלים לקחת אוכל לעצמם,

ובעלך באמת לא היה בבית לא בלילה ולא בבוקר,

והיית ממוטטת מעייפות ורעב-

אז אני איתך.

נשמע לי שאם הילדים היו ערים מהבוקר ואת המשכת לישון,

ולא היה אף אחד שידאג להם-

מדובר מן הסתם בילדים שיכולים לקחת אוכל לעצמם, ואולי כדאי לוודא שהם יודעים לעשות זאת.

(מצד שני, כתבת שבעלך הציע שתחזרי לנוח בצהריים כשהילדים הולכים לישון, וילדים גדולים בד"כ לא הולכים לישון בצהריים, אז לא הצלחתי להבין אם הילדים קטנים או גדולים).

אם הם היו לבד ונתנו לך לישון- איזה כיף לך....הילדים שלי בחיים לא היו נותנים לי לישון עד 11 בלי לבוא ולהעיר אותי 100 פעמים.

אם הם לא היו לבד- מי טיפל בהם??? האם מי שטיפל בהם לא יכול היה לתת לאכול?

ובקשר לשאלה שלך תלוי בסיטואציה- לפעמים הילדים קודמים ולפעמים אמא קודמת. אין כאן ממש חוקים.....

אז תתקשרי לארומה ותזמיני להם סנדויץ'.

אני בטוחה שאני אחטוף כאן עגבניות שאיפה החינוך שלי וכו', זה בסדר

אצלי העיקר שכולם יהיו שבעים ולא עייפים, זה גם צורה לחנך.

אם זה קורה לעיתים יותר קרובות, אז תבדקי למה ילד בן שנה וחצי קם כל כך הרבה...

משהו בסדר העדיפויות מוזר לי.

למה הקימה לילד (לא כזה קטן...) קודמת לזכות שלך לישון נורמלי, אבל הזכות של ילד לאכול היא אחרי שאת ישנה?

לדעתי חסר פה איזון- לקום כל הלילה זה לא נורמלי, וגם לישון אם הילדים צריכים אוכל ולא מסוגלים לדאוג לעצמם (למה לא בעצם?) זה לא נורמלי.

לדעתי, כאמא לשישה, לא יקרה כלום לילד כשאמא לא תקום אליו, להיפך, הוא יוכל לישון סוף סוף לילה שלם- כמה את חולמת על זה?

וזה גם יאפשר לך חיים נורמליים וטובים לעצמך- לקום בשעות סבירות, לא להרגיש מסכנה שהיית צריכה להיות ערה כל הלילה...

וגם זוגיות טובה- נראה שהשיבושים האלה מביאים לחיכוכים ביניכם.

בהצלחה רבה

רעב, צמא, כואב משהו.

כמה נורא שאמא לא באה לתינוק שבוכה.

יש דרכים אחרות להרגיל תינוק לא לבכות בלילה מאשר להתעלם ולתת לו לצרוח.

.

ילד שאמא שלו לא קמה אלין אף פעם, לא בוכה בלילה. אבל לא בגלל שטוב לו, אלא בגלל שהוא יודע שאף אחד לא יגיע אליו.

לדעתי זה נורא.

חם לו, קר לו, יש לו חלום רע, משהו מציק לו...

לא מבינה הורים שנותנים לילד לצרוח בלי סוף.

רחמנות על הילדים

1. מי שטיפל בהם מהבוקר שייתן להם אוכל

2. אם אכלו בבוקר ועכשיו רעבים שוב ניתן לתת להם אוכל מוכן בינתיים- פריכיות אורז, קרקרים חיטה מלאה בייגלה (רגיל או חיטה מלאה)-  גם מהיר גם בריא!  לאחר מכן להכין צהריים.

3. בתור אחת שהיתה מגיעה לרעידות עקב רעב (לא הרבה פעמים) - א ת ח י י ב ת לאכול במיידי!!!!!!   אמא רעבה (גם בלי  רעידות) /מותשת/חולה  ח ייבת לטפל בעצמה!   אחרת הרבה פעמים היא חסרת סבלנות והילדים סובלים מזה...

כשאין ברירה וכן חייבים לטפל בילדים כשמותשים - להכין את עצמנו מראש- עלי לנסות להיות סבלנית למרות שמאוד קשה לי (לא קל אבל חובה לנסות)

4. לאדון בעלך:  ל א כל האנשים דומים!!!  יש כאלו שכשהם רעבים (בלי רעידות..) הם יכולים להמתין ולטפל בילדים בסבלנות ואחר כך לאכול  אך מכיוון שבהחלט זה לא כולם אישתך תחליט מה היא מסוגלת ומה לא!

(מעניין שזה הערה מגבר כי גברים ידועים הרבה פעמים שכשהם רעבים הם כמו אריה עצבני!!! 

- אם קבוע התינוק מתעורר הרבה בלילה לנסות להרגיל אותו לישון לילה שלם (בעזרת הבעל , כי כשהאבא קם אליו אבל הוא רוצה את אמא הוא יפסיק להתעורר כי ידע שאמא לא באה בכל מקרה)

בהצלחה!

זה נשמע לי נורא,

יש מצווה שאסור לאכול לפני שאדם נותן לבע"ח שלו לאכול..

אז לילדים שלך?????????????!!!!!

אם ישנת עד 11 אז תתאפקי עוד קצת עם הסנדוויץ שלך..

אני גם אמא לקטנטנים עם לילות לבנים..

תהי נמרה!

אז תקומי ותכיני להם לחם עם ממרח ואז תחזרי לישון..ולדעתי תשני יותר טוב~

ילד אחד (זה שלא ישן, המשיך ממילא לישון)

והילד השני (בן 3) גם ישן יחסית עד מאוחר, עד 10:00 בערך.. ואז העסיק את עצמו עד 11:00

אני ח"ו ממש לא מזניחה אותם, ברור שגם אם לא ישנתי אני קמה אליהם בבוקר אם הם כבר מתעוררים

אבל בסך הכל, הם ישנו או העסיקו את עצמם..

אז איפה הבעיה?

סתם, דיון עקרוני כזה, אני חושבת שכעיקרון האמא כן צריכה לדאוג לעצמה כדי שתוכל לטפל טוב יותר בילדים שלה..

אבל המקור שהבאתם לגבי האכלת הבהמה להבדיל שברשות האדם, בהחלט נותן נקודה למחשבה!!!

כשיש ילד אחד שעליך לדאוג לו לאוכל והוא ישן עד 10, מסתבר שאם לא בכה, אינו רעב. ויכול לחכות קצת,

ואז בגלל שזה שבת אולי אפשר אפילו להביא לו עוגיה או משהו אחר עד שתוכלי לדאוג לארוחה מתאימה.

כדיון עקרוני אכן  את הילדים צריך להאכיל  בזמן ואינם מסוגלים לחכות בד"כ.

אם היית רק רעבה- אולי היית יכולה לחכות טיפה כדי לתת לכולכם אוכל ביחד

אבל כשאמא רעבה ברמה של רעידות- 

עוזבים הכל ונותנים לה אוכל

כולל- הכול

כולל להביא חזרה את אבא מאמצע התפילה כדי לאפשר לאמא לאכול (כן, כולל לתכנן את זה מראש שהוא יבוא) 

קבלי פרופורציות- מצבי רעב כאילו זה סיבה לשבור צום ביו"כ (אני לא פוסקת הלכה, אבל זה הסקאלה שאת יושבת עליה) אז קל וחומר שילד ששיחק יפה כמה זמן יכול לשחק יפה עוד כמה דק עד שאמא תאכל משהוא 

אם אמא לא מטופלת ולא מתפקדת- 

היא לא יכולה לטפל בילדים

והיא לא יכולה ללמד את הילדים מה זה לכבד את עצמם ולדאוג לעצמם, או מה זה לכבד את אמא 

עיצות מעשיות משלי 

להכין מראש אוכל קטן מוכן לכל מי שצריך 

קופסא קטנה עם כמה קרקרים או צימוקים- שיהיה לך בחדר ליד המיטה. תאכלי את זה מייד אחרי נטילת ידיים בבוקר לפני שאת עושה כלום. זה יעזור לך להתאפס

קופסא קטנה עם ביסקוויטים בחדר של הילד- במקום שהוא יכול להגיע אליו בבוקר אבל לא בלילה קודם (בצעצועים שהוא מעסיק את עצמו למשל...) ככה הוא יכול לאכול משהוא בעצמו (עיצה למשל- שאבא ישים לא את הקופסא במיטה לפני שהוא יוצא לתפילה כשהילד עוד ישן.) 

תנסי לדבר איתו על כך ולהגיע איתו להסכם. אולי תתיעצי עם אדם אחד, אבל זה ממש מסוכן להעלות שאלה שכזו לכ"כ הרבה דעות...

לא?!

בכל אופן, אשריכם שאלו השאלות שלכם!!

וילך לתפילה ב-10 למניין חב"ד או שיתפלל לבד. 

את השאלה.

אם כולם ישנו/העסיקו  את עצמם,

אז למה שתקומי מקודם?

על מה השאלה ה"עקרונית": אוכל, שינה?

שניכם הורים טובים - ברור שצריך גם לדאוג לילדים, וגם לדאוג לעצמכם שזה בסופו של דבר טוב גם לילדים.

אין צורך לחדד ולהקצין. הרי לדוגמה במקרה שסביבו התעורר הדיון - כלל לא היתה בעיה אמיתית. גם יכולת לנוח, וגם הם לא הספיקו להיות רעבים.

אם אמא צריכה לישון - זה חשוב מאד. אם הילדים באותו זמן מעסיקים את עצמם או מסתדרים עם כיבוד כלשהו, מצוין. גם אמא בן אדם.

כשכולם "רעבים", אז ברור שקודם נותנים משהו קטן לילדים - אם זה לא פיקו"נ - אח"כ אמא לוקחת לעצמה, ואחרי כן מסדרים ארוחה..

ה"דיון" עצמו אינו טוב כ"כ. לא צריך למשוך לקצוות - כששניכם יודעים ששני הצדדים חשובים.

לגמרי נכון שמנוחה של אמא שלא ישנה בלילה זה דבר קריטי, וגם אוכל של אמא רעבה - ולטפל בילדים זה לא "רובוט" אלא דבר שצריך שלוה ונחת;

ולגמרי נכון שאם ילד יהיה רעב, או שיש סכנה להשאירו ללא השגחה, אז אין ברירה כי אינו יודע להסתדר לבד.

אז הדרך הנכונה היא להסכים על הצורך להקדים ילדים כשזה דחוף - ועל הצורך לתת לאמא מנוחה נצרכת כשזה לא דחוף.

לא להפוך דיון כזה ל"כנגד". הפוך - לחזק. איש את רעהו יעזורו.

באמת הרבה פעמים אנחנו נקלעים לדיונים כאלה, שאנחנו מסכימים על העיקרון אבל סתם אני מתכווכחת כדי "למצות" את הדיון.

אבל בתכל'ס זה רק מעכיר את האוירה

אולי תנסו פעם - אם זה מתאים לכם - לומר בחיוך, הרי אנחנו מסכימים על שני העקרונות. בוא ננסה רגע שכל אחד יגיד את הנכון בעיקרון של השני...  (סוג של "משחק" חביב, אם כי לא לכל אחד מתאים).

כמו כן, אפשר לעיתים לאמץ צורת אמירה: אתה צודק (כשהכוונה היא למה שצודק בדבריו), אבל במקרה ש... אז אין לי ברירה ואז זה אחרת (לדוגמה: במקרה שאני מאד עייפה, ומצד שני הם בקושי התעוררו.. וזה ממש חיוני לי ויעזור אח"כ גם לטפל בהם..).

גם לאמא יש זכות לאכול ולטפל בעצמה. 

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!

תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.

תודה רבה. יום טוב.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.