א. ואם מישהו לא קיים מצוות "פטר חמור" או "שילוח הקן", אז הוא לא יהודי???
יש מצוות שהן מוגדרות לכולם (או לכל מי שנמצא במגדר מסויים),
ויש מצוות שמחוייבים בהם רק כשמגיעה הזדמנות, או למי שיוצר לעצמו את ההזדמנות.
ב. הפטורים ביהדות לא משתנים מ"סיבות אישיות", הם ניתנים בהגדרות ברורות.
להיות אישה או ילד, זה לא משהו שקשור באישיות, זו הגדרה הלכתית!
אם למשל, יש לך רגישות עם מגע של עור בהמה, אז אולי יכול להיות שיפטרו אותך באופן חלקי מהנחת תפילין.
אבל זה דבר שהוא מוגדר כחריג, ולא סתם כי האישיות שלך לא נוטה לקיים את המצווה הזאת.
עוד דוגמא, אדם חולה פטור מן הסוכה, כי הוא מוגדר רפואית (הלכתית) כפטור.
אותו הדבר לגבי צבא, אתה צריך להיות מוגדר רפואית/נפשית כפטור.
ג. לא כתבתי שזה הערך הבלעדי של הציונות, כתבתי שזה מגיע כעסקת חבילה.
כמו למשל, שאם אגיד למישהי, שבבית שלי לא יהיו מזוזות. - היא ישר תפסיק את הקשר.
למה? מזוזות זה הערך הבלעדי של היהדות??
זה מגיע כעסקת חבילה עם היהדות!
ד. אם אתה מגדיר את עצמך כציוני, אז אתה מחוייב גם הלכתית מדאוריתא לעשות צבא ("עזרת ישראל מיד צר").
כי עפ"י מי שאינו ציוני, אפשר פשוט לרדת מהארץ, לא חייבים להישאר כאן, ואז מבחינת הגדר, זה יותר פשוט.
אז יוצא ממה-נפשך, או שאתה לא ציוני ואז אתה פטור מלעשות צבא, אבל פשוט לא תתאים לבחורה ציונית.
או שאתה ציוני, ואז אתה משום מה מתעקש לא לקיים מצווה דאורייתא.
הדבר היחיד שמתאפשר הלכתית, הוא לדחות את הצבא, אבל לא להיפטר.
לגבי דחיית שירות, זה כבר שיקול פרקטי של האישה, אם היא מעוניינת בזה או לא.
ה. לגבי מה שהזכרת לעיל שאתה רוצה ללכת לחינוך, אספר לך סיפור:
באחת מפגישותי, הגיעה אחת וסיפרה לי שבמדרשה שלה למדו (בשם הרב קוק?),
שהנביאים לא באמת נתנבאו, אלא היה להם איזה מן רצון פנימי אישי להוכיח את ישראל.
אמרתי לה שמדובר באחד מעיקרי האמונה ולא הגיוני שהרב קוק כפר באחד מעיקרי האמונה של הרמב"ם,
אז היא אמרה לי, שמי שלימד אותה זה רבנים (עם זקנים וכיפה גדולה), שלמדו בישיבות ועשו הסמכה לרבנות,
והם דתיים ויראי שמיים הרבה יותר ממני.
כשאני שולח את ילדי למוסד חינוכי, אני אעשה כל השתדלות לשלוח אותם למורים שילמדו אותם לפי הערכים שלי.
וכמו שאני ארצה מורה שיחנך אותם שזה לא לגיטימי לחלל שבת,
כך גם אני ארצה מורה שיחנך אותם שזה לא לגיטמי להשתמט מהצבא.
ואם לא תהיה ברירה ואצטרך לבחור בין "ציוני" שלא עשה צבא, לחרדי שלא עשה צבא, אעדיף את החרדי.
א. כי לפחות הוא פועל לפי סולם הערכים שלו עצמו, ויש לזה גם חשיבות בעיניי.
ב. כי ככה אני לפחות יכול להגיד לילדים בבית, שלמורה שלהם יש השקפת עולם שונה לחלוטין מההשקפה אצלנו בבית,
ואוכל להסביר להם בקלות את ההבדלים.
לעומת ה"ציוני", שאז זה מסובך להסביר לילדים דקויות כ"כ קטנות.
ולכן, כהורה ו/או כמנהל אם יבוא אלי אחד שלא עשה צבא ממניעים אישיים, לא אהיה מוכן שילמד בביה"ס.
אבל אם הפטור הוא רפואי וכד', בהחלט יכול להיות שאסכים שאחנך את ילדיי.
