מצד שני, אתה אומר שהטמפרמנט שלהם זה להיות מאוד פעילים...

אז אולי לנסות לקבוע איתם, שלפחות בחלק מהזמן הם יושבים וקוראים ספר למשל. או מציירים, או פעילות כלשהי שלא כרוכה בהשתוללות..

קופסה, לצבוע, לצייר... מה הם אוהבים?

כמו למשל הפרעות קשב וריכוז ברמה מסויימת?

אם הילדים הגדולים גם משתוללים מאד בגן, אולי כדאי לברר את הנקודה הזו.

אם הכל בסדר, זה פשוט עניין של חינוך.

תתחילו לשנות גישה בבית.

יותר לשים גבולות (לא מוציאים בגדים מהארון בלי רשות) , הפרדת כוחות אם צריך (למשל, להרדים אותם כל אחד בחדר אחר על מנת שההשכבה תהיה רגועה ), שיטת המקל והגזר וכו' (מי שמסדר, אוסף, מקשיב לאמא, מקבל הפתעונת בסוף היום) לא חסריןם רעיונות.

וגם אם זה לא יעזור, לא נורא. יש ילדים שובבים יותר מאחרים.

מתיש אבל חמוד נורא.

תהנו מהם.

גם אני בעד גבולות מסויימים-

בתוך הבית לא צועקים  - בחוץ אפשר לצעוק

לא מחליפים בגדים ואפילו אסור לפתוח ארון ללא רשות!!!

(ילדי אוהבים בשבת קצת לקחת מהכביסה הלא מקופלת ולהתלבש- אבל זה במידה )

בלגן בחדר- כאן אני יותר גמישה, לדוגמא- שיבלגנו את החדר ולא את כל הבית .

אפשר כמובן לשים משחקים על מדפים ובקופסאות ולהסביר שלא לוקחים הכל בבת אחת ולא סתם זורקים אלא משחקים ובסיום (המשחק או היום) חובה לאסוף ולסדר את החדר.

בגיל 1.5 להשתולל בהחלט נראה הצטרפות להשתוללות של הגדולים אז לא בטוח שזה האופי של כ ל הילדים. אם יש אחד שעושה הכי הרבה בלגן לוודא שהוא הכי מבין שצריך הכל בתוך הגבולות ולא כ ל מה שבא לו. אם מוביל הבלגן ירגע כולם ילכו בעקבותיו.

ל ז כ ו ר    הילדים כבר גדולים עכשיו (השניים הראשונים)- אם עד עכשיו יכלו לעשות מה שבא להם ולבלגן חופשי אז כעת תצטרכו הרבה סבלנות  ושוב ושוב ללמד שלא כך הוא ושכעת יש כללים שונים.

אני ממש בטוחה שאם הייתי מאפשרת לילדי לעשות מה שבא להם מגיל צעיר מאוד הייתי מגיעה לאותו המצב שלכם- ילדים אוהבים לזרוק ולבלגן! 

וכמו שציינו לפני - לזכור שיש ילדים שאוהבים להשתולל...

בשעות הקשות ביותר פשוט לאוורר אותם בחוץ.

אצלינו זה לקראת הערב, בשעות אחר הצהרים המאוחרות..הילדים כבר ראו הכל, חוו הכל, אכלו הכל- ואם לא משחררים אותם קצת בחוץ (בריכה, טרמפולינה, גן משחקים וכד') או אפילו בבית (אמבטיה ארוכה זה נהדר) הם מתאמללים ומאמללים

אחרי שהם מוציאים אנרגיה בחוץ יותר קל להפעיל מוזיקה שקטה ואווירה מעודדת-שינה בבית,

והכל פתאום נעשה רגוע ומתאים יותר

בהצלחה!

והילדים שלהם רגועים יותר....... וברצינות הדבר הרשון הוא להרגע בעצמכם,  ולהבין שמהרגע שהילדים יצאו מהמסגרות אתפקיד שלכם זה רק להיות איתם ואם תספיקויותר זה רק בונוס....

ווסדר יום ברור וקבוע באופן כללי תעסוקות רגועות בבית סטוקים של דפים צבעים תחפושות מוזיקה רגועה , בר בצק (אפשר להכין לבד) ., ספרים...וכדומה... וגם זמן של הוצאת אנרגיה כמו כדור סל, גן שעשועים, אופניים בימבות חברים. באופן אישי אני מאמינה בזמן משפחתי כל יום בובבית נמצאים רק בני המשפחה ועושים דברים כפים ביחד: בנית אוהל , הכנת עוגיות ארוחת ערב וכד...

ודבר אחרון לא הגעתי לשלב אבל אומרים שרחר כך כשמזדקנים קצת מתגעגעים לרעש ולבלגן.... אז בנתיים תהנו

משחקי קופסא מפקסים אותם לא לפני התשה בגן שעשועים מעט חברים סבא סבתא מצב יותר נסבל

רוצה שקט מהם, אבל זו גישה לא נכונה ומאמללת אותנו ההורים.

ב"ה שיש לנו ילדים שמחים ובריאים, וכי חשבנו שהם ישבו בשקט כל היום?

צריך להוציא אותם לגינה לא כדי להתיש אותם ושיהיה לנו שקט אלא כי הם באמת זקוקים לכך,לשחק, להשתולל, להנות, למה שישתעממו?

לא הבאנו אותם לעולם כדי שיהיה לנו שקט, ועלינו לדאוג לא רק לאוכל להם ולבגדים אלא גם לבריאות נפשית,

לשחק, להעשיר אותם, חוגים אם אפשר, לשמח אותם, לעודד אותם להיות חברותיים, להזמין חברים, ללכת לחברים,

למה אתה רואה את זה כדיעבד, כדי "לפקס" ו"להתיש" אותם?

זה לכתחילה מה שילדים בד"כ עושים,

בדיוק כפי שאנחנו ההורים היינו משתעממים לו היינו רק בבית כל הזמן, אוכלים, לומדים וישנים ותו לא...

בנים הם בדרך כלל בעלי מרץ רב .

צריך לתת להם להוציא את האנרגיה במשחק  בחוץ:

ריצה

תופסת

משחקי כדור.

קפיצות וכו

הליכות שונות .

תשאלו את ההורים שלכם אם גם את ובעליך ההיתם אידיאנים קטנים?

בדרך כלל זה ענין שיש בו גם גנטיקה.

יש גיל שבו הם גדלים ולומדים להעסיק את עצמם במשחקי קופסא.

כשהם לומדים לקרוא הם מתמכרים לזה ואז שורר שקט בבית.

סבלות הם גדלים ומרץ מתעל לאפיקים חיוביים ולא הרסניים.

לתזונה שלהם... יכול להיות שהם אוכלים יותר מידי סוכרים, כגון עוגיות , שוקולד וכו'?

כמו כן שימי לב למרכיבים של האוכל כגון צבעי מאכל ... גורם לבעיות היפרקטיביות..

המון בהצלחה...

לצאת החוצה זה מעולה.

פתאום הם נהיים מלאכים. אך מה לעשות שלא תמיד זה מתאפשר.

הבן שלי היה חוזר מגן 3 והייתי נותנת לו הוראות ריצה. - מהדלת לספה וחזרה. מסביב לחדר במעגלים.לקפוץ על הספה 50 פעם עד שהיה פורק את כל המרץ שהביא מהגן.

אנחנו מאד אוהבים לזרוק ולתפוס בלונים (גם התינוק נהנה) או לקנות ב-2 שקל בועות סבון (כי הקודם נאבד) להפריח ולנסות לתפוס.

רעיון משוגע לגמרי להורים נועזים - מסדרים ביחד את הסלון מציפים במים מתיזים קצת סבון כלים ועושים חלקות. כיף לא נורמלי !!!

אפשר גם לשלב מגלשת פלסטיק בעסק. בסוף גורפים ביחד את המים והסלון נקי לשבת... טוב אבל זה לא למי שמחפש רוגע...

בהצלחה.

בס"ד

 הכי חשוב לשדר רוגע ולדבר בנחת ולשדר שהכל בשליטה. ברגע שההורים מאבדים שליטה על עצמם הילד לומד

להגיב בצורה דומה

טיפ נוסף: להשתדל להגיד כמה שפחות לא לילד. 

זהירות.. אנחנו בדרך אליכם להחלקותת

דבר ראשון- לשנות את המבט.

המרץ הזה זה דבר חיובי. ב"ה שיש להם מרץ וכשהם יגדלו בעז"ה הוא ישאר וידחוף אותם לעשיה.

אני רואה את זה כחיים, חיות, שמחה. (וגם לי יש בנדיט לא קטן עם מרץ בלעה"ר שיכול להתיש אותי מאד..)

מעבר לזה- סדר יום, לוותר על לנסות לעשות דברים כשהם ערים ואתכם, למצוא דברים שיוציאו להם אנרגיה או משחקים שעוזרים לכם (הקטן שלי בן שנתיים, אנחנו משחקים בלהביא לאמא דברים לקיפול, אני שמה את הסלסלה רחוק- והוא כל פעם מביא לי בגד אחד והוא מתלהב ורץ ומשתולל עם זה- אבל לא אכפת לי כל עוד הוא לא מחליט פתאום להפוך את הארון כולו..)

תכינו בצק פריך- ושיכינו צורות, ואז אופים ואוכלים ביחד

לתת להם צבעי ידיים ולשים אותם ערומים באמבטיה- ושיציירו.. ומיד אח"כ מקלחת וזהו הכל נקי..

תקנו סול בכל מני צבעים, ותגזרו צורות ביחד- וזה אחלה משחק לאמבטיה, כי כשהם רטובים הם נדבקים לחרסינה

וכמובן- לצאת החוצה. במיוחד עכשיו כשנעים.

(ועם כל זה- אני ממש לא מחכה לחופש הגדול  יום שלם עם הקטן, למשך תקופה זה בהחלט מתיש..)

כל שינוי בהרכב הילדים מרגיע. לדוג ילד אחד הולך לחבר או לילד אחד בא חבר זה מיד משנה את האווירה ובדרך כלל לטובה.

אם הילד בן ה4 ילך לחבר ואת תוכלי לשבת קצת אם הילד בן ה5.5 לקרא סיפור ביחד לצייר ביחד זה גם יהיה ברוגע וגם יתן לגדול זמן איכות.

בהצלחה.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות