גם למגלשה...  ואם מישהו אחר בא, תגידי לה בנחת - זה בסדר, כעת תורך, אני עוזרת לך.

ואם "תברח" תגידי בנעימות, אין מה לברוח - כעת שלך. וגם למישהו אחר שמנסה לתפוס, תגידי בנחת: עוד רגע,, עכשיו תורה..

במקום לנסות "לחנך" אותה לעצמאות ואי פחד, תרגילי אותה ע"י ההתנסות הרכה יותר, העטופה.

כשתתרגל שלא קורה כלום וזה דווקא נחמד, וגם תשמע איך את מצליחה לעמוד על מקומה בלי "לריב" אלא בנחת - תלמד מזה.

[כמובן, ההנחה שבגן הכל בסדר. ואין התנסויות חברתיות שליליות. שווה לבדוק ולבקר-פתע. אם היא בגן]

לגבי הגן- היא לומדת במעון מקסים, אבל בקבוצה בהחלט מאתגרת.

שתי בנות ותשעה בנים. מאוד שובבים. מאוד.

תמיד אני שואלת את הגננות והמנהלת איך היא מסתדרת איתם, והן אומרות שמסתדרת מעולה, ולא מציקים לה, ואם מישהו רק מתקרב היא צורחת לגננות והילדים נבהלים. נסוגים אחורה.

אולי פה נעוצה הבעיה?

שהיא אף פעם לא מתמודדת אלא הגננות רצות להציל אותה?

"מאתגרת"...

אצל ילדים קטנים אין "מאתגר" בענין הזה. יש טוב ונעים ויש לא בדיוק...

תשעה בנים שובבים - שהיא "צורחת" כשמתקרבים....

לא.. הבעיה לדעתי לא נעוצה בכך ש"היא לא מתמודדת" והן רצות..

אלא אולי (בזהירות  -לא לגמרי מכיר..) בכך שהיא בכלל צריכה להתמודד עם זה..

היא לגמרי "מתמודדת". רואה חבורה כזו, אולי מפחדת מהאנרגיה שרצה שם..

אולי מתאים לה חבורת בנות עדינות ומלאכיות?....

בררה, זה המעון היחיד באזור.

ובאמת כשאני חושבת על זה, בקיץ שעבר, לפני שנכנסה לקבוצת הגדולים במעון, הפחדים הללו בגינה לא היו.

היא הייתה מתגלשת במגלשות הכי גדולות, רצה ומדלגת מאושרת לבד ומנופפת לשלום..

היום- חשבתי שזה בגלל שגדלה יותר, שחושבת יותר... אבל אולי זו באמת הקבוצה?

איך לדעת?

ומה לעשות?

זה נראה די ברור..

זה לא כי היא גדולה יותר, בפשטות. אדרבה, היה אמור להיות ההיפך, במידה מסויימת. יותר ביטחון - גם אם קצת זהירות.

לדעתי, לנסות לחפש אופציה חליפית. אולי משפחתון. עם בנות עדינות. ואם מוצאים - להסביר לה: איפה שהיית זה ילדים טובים, אבל קצת יותר מידי שובבים. אז חיפשנו חברות אחרות.

ואני מציע לדובב אותה. שיחה נינוחה על המעון. לשאול על החברים. אולי לעבור שם שם.. ולשאול בנחת על כל אחד, מה זה עושה ומה זה עושה..   שיחה בנחת. ולשאול גם על שמטפלות.

לוודא שלא נפגעה. יתכן ש"סתם" הפעלתנות שלהם מבהילה אותה. יתכן גם מעבר לזה. אולי כבר "חטפה" במעון?..  לא בטוח שהמטפלות רואות כל רגע נתון. יתכן שכן - יתכן שלא. ילד הולך גם לשירותים, למשל - המטפלות מלוות אותו? לא בטוח. הקיצור, לדעתי לנהל איתה שיחה/ות, לגמרי בנחת, כבדרך אגב, אבל בהתענינות רצינית לגמרי. שתרגיש שאת "איתה", מענין אותך. 

לא ב"לחץ" - אבל בשום אופן גם לא ב"בטלנות"..

ארבע ואין שום דבר באזור שלנו. גם לא משפחתון...

שנה הבאה בעז"ה תיכנס לגן בנות עם צהרון.

בגדול הילדה אוהבת ללכת למעון, אוהבת לדבר על החברים שלה, חוזרת מחויכת מאוד, כשאני באה היא תמיד משתוללת או מסתכלת בשלווה בספרים- לכן תמיד הייתי רגועה שהכל בסדר.

ויותר מכך, הגננות מכירות אותה היטב, ומגוננות עליה הרבה. בדרך קבע אני שואלת אם היא נהנית עם כל המופרעים והן אומרות שהם מפחדים להתקרב אליה בגלל שמיד צורחת בקולי קולות..

אבל אולי הסיפור מצדיק בדיקה מחודשת, שיחה עם הילדה וכן עם המנהלת או משהו...

פעם גם היא הייתה צורחת, כשהייתה במעון, ולמדו להתרחק ממנה. המטפלת לא באה להצלתה, אלא הילד המציק נרתע בגלל צעקותיה.

היא פחות נסוגה לאחור כשהיא רואה ילדים זרים.

עם זאת, היום בגן השעשועים ילדה אחת לא נתנה לה ולקטנה שלי להתגלש, כי היא נותנת רק לחברים שלה. הבת שלי אמרה לי "היא אומרת שאני קטנה", אז עליתי בעצמי למתקן והבהרתי לילדה שתיתן לבנות להתגלש.

לדעתי, תמשיכי ללוות אותה בנעימות וברוגע, ואולי תיקחי אותה מדי פעם לחברות/תזמינו אליכם, שתתרגל התמודדויות כאלו בסביבה בטוחה, ואולי תצליח יותר בכוחות עצמה.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....