לידה ראשונה.
יום שני , שושן פורים, 40+2. יום שקט עם בעלי בבית. בערב עשיתי חישובים והודעתי לבעלי שאני לא יולדת לפני שבת, זה טעות בחישוב ואני בכלל עוד לא התחלתי 40.
ב1 בלילה בערך הלכנו לישון. 5 בבוקר אני מתעוררת מציר. קןפצת מהמיטה, תנועות אגן, וחוזרת לישון. אחרי כמה דקות- עוד ציר. ועוד אחד. ועוד... בעלי מתעורר, מציע לנסוע לבי"ח, אני לא רוצה, נסענו כבר סתם ולא בא לי שוב, ולפני שבת אני לא יולדת...
בסוף הוא משכנע אותי לתזמן. צירים כל 3-5 דקות, באורך של דקה בערך. אני לא מוכנה לנסוע. הוא רואה מה המצב וקם להתפלל.
אני עדיין במיטה, קופצת כל ציר, הוא מנסה לשכנע אותי לפחות להתלבש.
6:30 הקאתי. ושוב, ושוב. נהיתה לי צרבת מטורפת אז לא הצלחתי לשתות כלום.
7 בבוקר הסכמתי להתלבש, בעלי נשאר בבית.
דיברנו עם אמא שלי, והצליחו לשכנע אותי ללכת למרפאה, אני לא מצליחה לשתות וזה יכול לגרום לצירים.
9 אני מגיעה למרפאה, האחות לא מבינה למה אנחנו לא נוסעים לבי"ח. נותנת לי כדורים נגד צרבת, מוניטור. היא אומרת שזה באמת לא נראה לידה ולא לנסוע. איך שאני קמה מהמיטה ציר מטורף, והיא אומרת לנסוע עכשיו... לקחנו את התיק, ויצאנו. אז היום יולדים! נסיעה של שעה+, סיוט. פקקים איומים בדרך. בעלי ראה את זה עוקף את כולם מהצד. משטר רואה אותנו ושואלת ברמקולים אם אנחנו ממהרים להנשהו... נעצרנו לידם, הם פתחו לנו נתיב עד הבי"ח
11:40- בבית חולים בעלי רשם אותי ואני נכנסתי. פתיחה 3-4 מחיקה 90% . חדר לידה! במוניטור ציריםמסודרים, כל 3 דקות, חזקים. אני בנתיים לא רוצה אפידורל. אומרת למיילדת שאני מיובשת, אולי כדאי שיביאו לי נוזלים. היא אומרת שאני רוצה לידה טבעית והוונפלון יפריע לי, אני מצליחה לשתות אז לא כדאי. מעבירה כמה שעות צירים על כדור פיזיו', נשימות, בעלי עוזר לי. בודקים פתיחה- אותו דבר. מחיקה 100%.
15 החלפת משמרות.
מקלחת ארוכה, לא ממש עוזר.קקח אני מתחילה לחשוב על אפידורל. מציעים לי דולה מתלמדת- ומגיעה מישהי מדהימה! עיסויים, תנועות, נשימות. שוב אני מבקשת נוזלים ולא רוצים לתת לי. הקאתי, ואמרו שאולי זה יזיז משהו.
סביבות 17 הכוחות שלי מתחילים להיגמר, אין לי שום נוזלים בגוף. דרשתי נוזלים ולא מעניין אותי שזה יגביל תנועה. מביאים לי, ותוך דקות הצירים נרגעים, חלשים, כל 7-10 דקות. יוצא ליישם הפקק הרירי ומתחיל דימום . הרופא מתייחס לזה בביטול.
הרופא והמיילדת נכנסים ומודיעים לישפתיחה 3 וצירים כל 10 דקות זה לא לידה, ויעלו אותי למחלקה עד שתתפתח לידה. התקשרתי לקבל ברכה מרב.
בודקים פתיחה לפני שיעלו אותי- 7! יש! ההתיבשות גרמה לצירים לא יעילים...
די מהר פתיחה 9, פוקעים מים, פתיחה מלאה. מתחילים לחיצות. יש לי כוח, הלחיצות טובות, המיילדת אומרת לי שעוד רגע אני אוכל להרגיש אותה. התחילו האטות בדופק, הרופא הודיע שחייבים עכשיו להוציא אותה. בעלי והשדולה יוצאים, מלא זריקות מקומיות ( סיוט!!) ושולפים אותה החוצה עם מלקחיים. 2850 מתוקה להפליא
מלא מלא תפרים (בערך 30), ברזל ברצפה בגלל איבוד דם...
שחררו אותי מבי"ח אחרי שלושה ימים, כאבים איומים, סחרחורות וכאבי ראש בגלל אנמיה .
נסענו להורים שלי, בקושי התהפחתי במיטה. עובר זמן וכלום לא משתפר. אחרי שבועיים התחיל להידרדר, חום 40, שוב בי"ח ( אחר!) בדיקות, לא ראו משהו. התפרים התאחו, עדיין כואב כי נתפס עצב בתפרים ויקח לו חודש למות. עד אז- כאבים. חוץ מזה נשאר פצע מפריש. אשפזו אותי, 4 פעמים ביום אנטיביוטיקה דרך הווריד , מצאו שני זיהומים בתפרים שעלו לרחם ולמערכת השתן.
ומזל שנשאר פצע אחרת היה צריך לפתוח לנקז ...
לפיצית אסור להיכנס למחלקה, סיוט. אבל המצב שלי התחיל להשתפר.
אחרי שבוע שחררו אותי, סוף סוף במצב נורמאלי.
חזרנו לבית חודש אחרי הלידה.
ב"ה פיצית מרגישה מצויין, ואני עדיין מתאוששת..
יום שני , שושן פורים, 40+2. יום שקט עם בעלי בבית. בערב עשיתי חישובים והודעתי לבעלי שאני לא יולדת לפני שבת, זה טעות בחישוב ואני בכלל עוד לא התחלתי 40.
ב1 בלילה בערך הלכנו לישון. 5 בבוקר אני מתעוררת מציר. קןפצת מהמיטה, תנועות אגן, וחוזרת לישון. אחרי כמה דקות- עוד ציר. ועוד אחד. ועוד... בעלי מתעורר, מציע לנסוע לבי"ח, אני לא רוצה, נסענו כבר סתם ולא בא לי שוב, ולפני שבת אני לא יולדת...
בסוף הוא משכנע אותי לתזמן. צירים כל 3-5 דקות, באורך של דקה בערך. אני לא מוכנה לנסוע. הוא רואה מה המצב וקם להתפלל.
אני עדיין במיטה, קופצת כל ציר, הוא מנסה לשכנע אותי לפחות להתלבש.
6:30 הקאתי. ושוב, ושוב. נהיתה לי צרבת מטורפת אז לא הצלחתי לשתות כלום.
7 בבוקר הסכמתי להתלבש, בעלי נשאר בבית.
דיברנו עם אמא שלי, והצליחו לשכנע אותי ללכת למרפאה, אני לא מצליחה לשתות וזה יכול לגרום לצירים.
9 אני מגיעה למרפאה, האחות לא מבינה למה אנחנו לא נוסעים לבי"ח. נותנת לי כדורים נגד צרבת, מוניטור. היא אומרת שזה באמת לא נראה לידה ולא לנסוע. איך שאני קמה מהמיטה ציר מטורף, והיא אומרת לנסוע עכשיו... לקחנו את התיק, ויצאנו. אז היום יולדים! נסיעה של שעה+, סיוט. פקקים איומים בדרך. בעלי ראה את זה עוקף את כולם מהצד. משטר רואה אותנו ושואלת ברמקולים אם אנחנו ממהרים להנשהו... נעצרנו לידם, הם פתחו לנו נתיב עד הבי"ח
11:40- בבית חולים בעלי רשם אותי ואני נכנסתי. פתיחה 3-4 מחיקה 90% . חדר לידה! במוניטור ציריםמסודרים, כל 3 דקות, חזקים. אני בנתיים לא רוצה אפידורל. אומרת למיילדת שאני מיובשת, אולי כדאי שיביאו לי נוזלים. היא אומרת שאני רוצה לידה טבעית והוונפלון יפריע לי, אני מצליחה לשתות אז לא כדאי. מעבירה כמה שעות צירים על כדור פיזיו', נשימות, בעלי עוזר לי. בודקים פתיחה- אותו דבר. מחיקה 100%.
15 החלפת משמרות.
מקלחת ארוכה, לא ממש עוזר.קקח אני מתחילה לחשוב על אפידורל. מציעים לי דולה מתלמדת- ומגיעה מישהי מדהימה! עיסויים, תנועות, נשימות. שוב אני מבקשת נוזלים ולא רוצים לתת לי. הקאתי, ואמרו שאולי זה יזיז משהו.
סביבות 17 הכוחות שלי מתחילים להיגמר, אין לי שום נוזלים בגוף. דרשתי נוזלים ולא מעניין אותי שזה יגביל תנועה. מביאים לי, ותוך דקות הצירים נרגעים, חלשים, כל 7-10 דקות. יוצא ליישם הפקק הרירי ומתחיל דימום . הרופא מתייחס לזה בביטול.
הרופא והמיילדת נכנסים ומודיעים לישפתיחה 3 וצירים כל 10 דקות זה לא לידה, ויעלו אותי למחלקה עד שתתפתח לידה. התקשרתי לקבל ברכה מרב.
בודקים פתיחה לפני שיעלו אותי- 7! יש! ההתיבשות גרמה לצירים לא יעילים...
די מהר פתיחה 9, פוקעים מים, פתיחה מלאה. מתחילים לחיצות. יש לי כוח, הלחיצות טובות, המיילדת אומרת לי שעוד רגע אני אוכל להרגיש אותה. התחילו האטות בדופק, הרופא הודיע שחייבים עכשיו להוציא אותה. בעלי והשדולה יוצאים, מלא זריקות מקומיות ( סיוט!!) ושולפים אותה החוצה עם מלקחיים. 2850 מתוקה להפליא
מלא מלא תפרים (בערך 30), ברזל ברצפה בגלל איבוד דם...
שחררו אותי מבי"ח אחרי שלושה ימים, כאבים איומים, סחרחורות וכאבי ראש בגלל אנמיה .
נסענו להורים שלי, בקושי התהפחתי במיטה. עובר זמן וכלום לא משתפר. אחרי שבועיים התחיל להידרדר, חום 40, שוב בי"ח ( אחר!) בדיקות, לא ראו משהו. התפרים התאחו, עדיין כואב כי נתפס עצב בתפרים ויקח לו חודש למות. עד אז- כאבים. חוץ מזה נשאר פצע מפריש. אשפזו אותי, 4 פעמים ביום אנטיביוטיקה דרך הווריד , מצאו שני זיהומים בתפרים שעלו לרחם ולמערכת השתן.
ומזל שנשאר פצע אחרת היה צריך לפתוח לנקז ...
לפיצית אסור להיכנס למחלקה, סיוט. אבל המצב שלי התחיל להשתפר.
אחרי שבוע שחררו אותי, סוף סוף במצב נורמאלי.
חזרנו לבית חודש אחרי הלידה.
ב"ה פיצית מרגישה מצויין, ואני עדיין מתאוששת..
