את זקוקה ליחס חם ואוהב ואת אמורה להיות מס 1 בעני בעלך!

אני חושבת שההורים שלו מגזימים וצריכים להבין את הענין ולתת לו להרגע ולהתמודד בלעדיו.

 יש מצב לטיפול זוגי מבחינת בעלך??

האמת גבר שמרים ידיים מבחינתי חצה כל גבול!

מגיע לך רק טוב.. שולחת לך

לילה טוב.

כבר אינני יכולה כל היום בוכה ושקועה בזכרונות של העבר , לא יודעת איך לשרוד אתו  

אני ממש מבין שקשה לך ובעלך בהחלט זקוק להפנות אנרגיות כלפי הבית

אבל...

אני מאחל לך שבאם תזדקקי לטיפול בעתיד בזיקנה הבן שלך ילמד ממעשי אביו ויטפל בך ללא לאות מדין כיבוד אב ואם

דוגמה אישית כזו לא ישכח לעולם 

כאחת שמאוד הזדהתה עם מריה (סיפור דומה מאוד רק ללא האלימות!!!!),

אני בתור אימא ממש לא הייתי רוצה להיות זו שתגרום לקשיים בזוגיות של הילדים שלי.

<ובלי קשר, כל הזמן מתפללת לקב"ה שלא יביא אותי למצב שאזדקק למישהו כשאזדקן>

ללא ספק 

נכון מה שאמרת 

אבל אנחנו נישואים טריים והבת שלי בת 9 חודשים ואני בבעיה זו מאז שהתחתנתי אתו ,, 

מה אתם ממליצים לי 

איך להתמודד 

לא שמתי לב שיש פה אלימות בסיפור מה שמעיב על מצוות כיבוד האב והאם של בעלך מאוד

לזה אין הצדקה בשום אופן.

לגבי ההורים שלו עלייך לשמור את פיך מכל אלה וקללה אליהם.

להבהיר לגבר שלך שאין מצב שהוא מכה אותך ושאת מבקשת סליחה על שקיללת את ההורים שלו!

ב"ה צלחה

האם יש רב שאתם מתייעצים איתו?

לגבי האלימות - מאוד בעייתי. אני לא הייתי מסוגלת לסבול את זה.

וזה שאת מחזירה לו, לא נראה לי שזה פתרון...

בטח שזה לא פתרון אני מבינה את זה אבל האלימות מופעלת כלפי ואין לי איך להתמודד רק שירגיש כמה כואב מבחינה נפשית שמשתמשים באלימות כלפי אישה !!

הייתי פונה למישהו. לעזרה מקצועית.

האם מישהו יש לו הצעה איך להתמודד עם הבעיה שלי  מול בית חמי 

האם יש פתרון מסוים 

אפילו אם זה פתרון זמני 

ככה זה- זה טבוע בגנים שלהם לעזור ולהיות ראש המשפחה ברגע שצריכים אותו.

ואין לך מה לעשות עם זה חוץ מלקבל את זה ולהעריך את זה. זה חלק מהעסקת חבילה של האופי שלו. האחריות והדאגה הזאת טבועים בו. מצד שני, הוא צריך להפגין את אותו הדאגה והאחריות גם כלפי הבית הפרטי שלכם- ואף יותר, כי בסופו של דבר אתם צריכים להיות העדיפות הראשונה שלו.

גילוי נאות- בעלי בכור, אז אני מכירה את זה באופן אישי. זה לא פשוט, ועוד בתקופת האירוסין הבנתי את זה. וקיבלתי החלטה מודעת לתמוך בבעלי. מצד שני, כשיש מקרים שאני מרגישה שזה בא על חשבוננו, אנחנו יושבים ומדברים על זה בנחת ומחפשים פתרון אחר.

אני חושבת שזה מקסים שהוא דואג להורים שלו כ"כ (ודווקא נחמד לקנות להם מתנות), אבל צריך לחשוב אם זה באמת נחוץ. לקחת צעד אחורה ולתת לאחים האחרים יותר מקום לקחת אחריות. במקרים אחרים- לתמוך בו כמה שיותר שהוא מתחשב בהם! אל תשכחי שהוא נמצא במעין מתח מתמיד בין הצרכים של המשפחה שלו למשפחה שלכם, וזה לא פשוט.

כדאי לשבת ולדבר על זה בנחת- הקנאות להורים שלו זה מובן מאיפה זה נובע, אבל זה אבסורדי. 

ולגבי האלימות והצעקות- בעיני אין אף הצדקה בעולם לדבר שכזה.

אם אתם לא מצליחים לשבת ולדבר על זה בנחת (כי נשמע שהוא בכלל לא מבין מאיפה את מקנאה למשפחה שלו, בכלל) ולדון ולהסביר אחד לשני מה אתם מרגישים אז אני ממליצה לך לכתוב לו מכתב ולהבהיר לו מה שאת מרגישה. ואז לשכתב את המכתב מחדש. תכתבי אותו בסגנון אחר שהדברים יצליחו להישמע (לדוג': אני מאוד מעריכה את האחריות וההתחשבות שלך בהורים שלך. זה מאוד חשוב לי גם. בנוסף, קשה לי ש____. אני מרגישה ש____. וכו'. בלי האשמות ועם הערכה כלפי הדברים הטובים).

שיהיה בהצלחה!

תודה על כל מילה 

אי הייתי בהתחלה מתחשבת והכל 

מה שלא ציינתי למעלה זה שהינו מאורסים הוא לא היה כזה אפילו ברגעים שהייתי אומרת לו תקנה להורים שלך אומר לי עזבי הם יקנו , הוא היה שומר איתם קשר כרגיל והייה לפעמים מתלונן שההורים שלו עזבו אותו ברגעים קריטיים בחייו , כלומר כל מה שאני עוברת היום בחתונה לא עברתי איתו בארוסים וזה מה שהפיל עלי חיים חדשים שאני לא רגילה אליהם , 

לא יודעת אם הבהרתי את הדברים טוב , אבל הוא השתנה רק מרגע שאבא שלו חלה 

אז אני מבינה את תחושותייך, ואת זה שבתחילת הנישואין הוא לא היה ככה.

אבל שתדעי שברגע קופצת צרה או בעיה בבית של ההורים, כל מנגנוני ההצלה אצל הבכור מתעוררים ומצלצלים אצלו פעמונים להיקרא למשימה.

זה ככה. ככה זה. זה ההרגשות הטבעיות של ההאחריות עולות.

אני חושבת שיש לו סיפוק מאוד גדול מהעזרה אצל ההורים. הוא בטח מוערך עד מעבר לראשו.

זה יכול להיות ממכר, וצריך לעצור את זה. משהו גדול צריך  להבהיר לו מה הוא עושה ולאן זה יגיע.

זה לא בכוונה מה שהוא עושה אבל צריך להעמידו במקום.

בס"ד

זה אומנם לא עניין מועט, אך חשוב לי להתמקד.

אני יכולה לצייר לך כיצד הדברים צריכים להתנהל. להסביר לך מה בעלך צריך לעשות ואיך הוא צריך להשתפר וכו וכו'...

אבל זה לא הסיפור שלך. הקב"ה מעמיד אותך במקום שונה שדורש ממך משהו אחר.

אני מתעלמת רגע מעניין המכות כי אני לא מבינה ממש מה הסיפור סביב זה (בעיניי בדבר כזה מערבים רב שאת סומכת עליו ושאת מרגישה נח לדבר עם הרבנית, אשת אותו רב)

נכון שבעלך מוסר את הנפש על אבא שלו וזה פחות נח ועוזר לזוגיות, אבל את חייבת להתמודד עם זה.

לכי צעד אחורה.

אל תדוני אותו על מהלך ההריון.

את אישה. את אישה חכמה. ה' נטע בך את הכח הזה.

תצילי את את הזוגיות שלך.

אף אחד אחר לא יעשה את זה.

אל תדרשי לעצמך כלום כרגע. עכשיו תלחמי עבור הבית שלך. אל תדברי איתו עדיין על נושא המשפחה שלו. תורידי ממנו מתחים. אולי אפילו תשבי איתו בנחת ותשאלי אותו מה את יכולה לעשות עבור המשפחה שלו כדי להוריד ממנו לחץ ולפנות לכם זמן יקר. לכי את, בזמנך הפנוי ותערכי את הקניות לדוגמא ובאותו הערב תצאו יחד עם הבת שלכם לטייל בחוץ. ברגל. בנחת.

תמצאי את הזמנים שאתם ביחד ותנסי להוביל אותם לזוגיות, לשיחה. אל תתעקשי איתו על מה שקורה במשפחה שלכם. תרפי מזה. אני מבטיחה לך שלאט, לאט הוא י'הי'ה קשוב לך. הוא יקרב אותך אליו מיוזמתו. הוא יזום דברים לזוגיות ויפריד בין המשפחה שלו לזוגיות.

את חייבת להרפות מהנקודה הזו. אני לא יודעת עד כמה הוא יבחר לשנות את זה בעצמו. עד כמה הוא יזיז הצידה את המשפחה שלו. 

ונראה לי שהוא חשוב לך כדי לעשות את השינויי הזה.

בכל אופן, באופן מידיי לערב מורה הוראה, רב וכו שיעזור.

בהצלחה,אל תשכחי שאת אשה חזקה ושיש בך את הכח לעמוד מול המצב הזה.

ה' יתן לך סיעתא דשמיא גדולה!!

זה מקרה שצריך טיפול מקצועי

לפחות לפי דבריה, כל תקרית אלימה מצידו נענתה באלימות מצידה,

ואנחנו אפילו לא יודעים מי "התחיל".

אז די עם זה, בבקשה.

בואו ננסה להתבונן קצת מעבר

הבעיה פה היא אלימות.

בעל שמכה, ועוד יותר מפעם אחת- יש דין אחד.

לצאת מהבית עד שהוא מטפל בעצמו.

אלימות זה קו אדום.

בן או בת זוג שמכים\מתעללים רגשית או מילולית זה חצית קו אדום.

לא טיפול זוגי ולא בטיח- להפרד עד שהוא מטפל בזה.

אם הוא מרביץ לך בחודש שמיני, זה יכול לגרום להפלה!!! 

צר לי, אבל אם הבעיה היתה רק ההורים שלו- אז היה מה לדבר על טיפול זוגי וכאלה, אבל הבעיה פה יותר גדולה.

צאי מהבית, תציבי לו אולטימטום- אם אתה רוצה לחזור ולהיות בעלי, תצטרך לטפל בעצמך ובאלימות שלך, ותצטרך לעבור איתי לעיר אחרת מההורים שלך.

במקביל ממליצה גם לך לעבור טיפול או אימון אישי- לפעמים כשהצד השני לומד להיות עם יותר בטחון עצמי או יותר אסרטיביות- זה יכול גם לעזור. (ולפעמים לא. אני לא חושבת שזה בגלל שלא היית מספיק אסרטיבית אלא רק שזה יכול לעזור..)

|נושם עמוק|

אבל דווקא במקרה הזה,

שהרבה הרבה דם רע והתנהלות לקויה קדמה (והובילה) לאותה תקרית אלימה וחמורה מצידו,

נכון יהיה להתעלם ולבודד את האלימות כפי שכתבה יפה "מבט קדימה", וגם את הקללות שהביאו אליה באותה סיטואציה- ולהתייחס לבעיה הגדולה יותר והדחופה הרבה יותר.

ורק כהערה,

כפי שאדם שגנב או שיקר פעם אחת לא זכאי לתואר "גנב" או "שקרן", כך אדם שכשל והיכה לא ראוי לתואר "אלים". במיוחד לא כאשר המקרה לא צץ בחלל ריק, ומגיע כתגובה (אפילו היא קבועה) למציאות כללית לא בריאה. קל וחומר כאשר היא מתארת מציאות אלימה שמגיעה משני הצדדים, ואין לנו כצופים את המידע מי הרביץ והחל עם הפתרון האלים הזה.

גם אם היא התחילה

לא מבינה למה זה לא ברור

מה יהיה אם על כל הערה ברחוב או בבית יתחילו להרביץ?

בעיקרון היא לא צדקה עם התגובות שלה אבל גם הוא צריך לחפש איזונים במיוחד שמצב של אבא השתפר כבר

אי אפשר להשוות שקר למכה. באלימות אין כשל. גם כשלון של פעם אחת זה חמור מאוד וצריך טיפול.

ומכה שמגיעה כתגובה? זה בדיוק מזכיר לי שמאשימים אישה שנאנסה כי לא היתה לבושה צנועה.

אז אישה שמוכה היא לא אשמה!!!!!!! זה הטירוף של בעלה!

וששום אישה בעולם לא תרגיש אשמה שבעלה מכה אותה כי היא גררה אותו לזה.

וגם אם האישה מכה , ברור שמכה של אישה זה לא של גבר שהוא הרבה יותר חזק, ברור שגם אישה שמכה זה אלימות, אבל אפילו במשטרה יתיחסו שונה לבעל ואישה מכים

אנא קראי שוב מה שכתבתי,

לפני שאת מכניסה מילים לפי כאילו אני לא מתייחס בחומרה לאלימות.

אח"כ ננסה שנינו להבין מה הקשר בין הכותרת לשאר מה שכתבת,

מה הביא אותך לחשוב כאילו האשמתי את האשה במעשים של בעלה,

וכיצד אלימות מצד אשה חמורה פחות מאלימות מצד גבר.

 "מי שגנב או שיקר פעם אחת לא זכאי לתואר "גנב" או "שקרן", כך אדם שכשל והיכה לא ראוי לתואר "אלים".

וכן כתבת " במיוחד לא כאשר המקרה לא צץ בחלל ריק, ומגיע כתגובה"

ואת ההמשך קראת?

אני מתלבט אם הגדרה וניסוח מחודש של דעתי ודעת אחרים כאן,

שקראו לא לבודד את האלימות אלא להתייחס אליה כפרט מתוך מכלול יחסים זוגיים לא בריאים,

תוכל לעזור כאן.

או שרק שמעת את הביטוי "אלימות" וכל השאר הודחק ונעלם,

כאילו זו הבעיה היחידה וכאילו טיפול באלימות יתקן את המשפחה שלהם כאילו לא אירע דבר.

לטעמתי ולהבנתי- שניהם התנהגו באלימות, כתוצאה מיחס לא בריא שלו כלפי ההורים.

בין אם זו אלימות מילולית ורגשית מצידה,

ובין אם זו אלימות פיזית מצד שניהם.

טיפול שורשי ונכון יאלץ את המטפל להקיף את כל הנתונים הללו לאורך השנים בכדי לפתור את הפלונטרים בקשר.

ממש לא בהכרח שהכל יהיה בסדר.

רק שאלימות זה קו אדום, אני לא אומרת שצריך להתגרש, אבל מה שברור שהגבר חיב להבין שעשה מעשה חמור שחייב יעוץ,

"וזה ממש לא במכלול הבעיות שיש להם",אם גבר חושב שיש מכלול בעיות עם אשתו ואי הסכמות על כל מיני דברים שקשורים לבית, להורים וכו', ותוך כדי הוא חושב שמכות זה כבר באותו החבילה, זה נורא בעיני!

ב"ה

שגם היא עשתה זאת, כעדותה, עוד לפני האירוע  הזה - 

כנראה שניהם צריכים את העזרה. אשה שמכה זה לא פחות - ובמקרה הזה נראה ששניהם אינם אנשים "מכים"..

צריך אכן לבנות את הענין מחדש משורש בריא, כדי שלא ימשיך להתגלגל..

כעת אתם צריכים לראות איך מתקנים, שניכם. הטעויות הללו הם כאלו שהאחת מביאה את השניה..

בהתחלה - הוא נהג כבן טוב; צודק, מה אפשר לעשות אם זה מה שקרה לאביו.

את התרגזת - אפשר להבין, היה לך קשה על ההתחלה עם החסר הזה.

אבל ברור שזה גורר רק יחס שלילי כלפייך.

מה שהתפתח, הוא שככל שמרירותך רבה יותר - פחות נעים לו איתך, וממילא זה גם "מנפח" את ההתייחסות להוריו.

בנוסף - יתכן שיש כאן נתון נוסף: ציינת שלפני האירוסין אמר שהיו זמנים בחיים שהוריו "קלקלו" לו.  לפעמים, דווקא בזמן כזה - פתאום הבן מתקן את החוויה המקלקלת מאז..  "הפוך על הפוך".. בלי שהוא כ"כ מודע בעצמו שבעצם הוא עוסק בכך.

אתם צריכים לעשות "רוורס" כללי. או בעצמכם - ואם לא ילך אז בעזרת ייעוץ.

[ולא כדאי כעת להיכנס פה למינוחים של "אלימות", זה לא יועיל כלום. שניכם הייתם אלימים במידה מסויימת; וגם לקלל את הוריו זו אלימות; ושניכם כנראה כלל אינכם "אלימים", אלא הגעתם לרמות תסכול שקשה היה להכיל]

תבקשי איתו שיחה, רגועה לגמרי. אפס האשמות. אף אחד כאן לא "אשם".

תגיד לו שאת רוצה לדבר איתו כדי לתקן.

תתחילי ממה שהיה בהתחלה. אפס האשמות. תגידי שאת מאד מעריכה את ההתמסרות שהיתה לו לאביו, אבל בגלל שזה היה תחילת הנישואין, זה היה לך מאד קשה לא למצוא את בעלך לצידך. לא מאשימה - מציינת את הקושי שהיה לך.

ושאת מבינה שבעקבות זה ביטאת תסכול, ואותו זה תסכל כי הרגיש חובה לעזור. והתגלגל מה שהתגלגל.

תאמרי: אנחנו איש ואשתו, אנחנו צריכים למצוא איך אנחנו בונים מחדש את הבית שלנו. ממש מההתחלה. לא סותר קשר טוב עם ההורים. ובאמת, תחליטי לעצמך שלא מפריע לך אם קונה גם להוריו משהו כשעושים קניות, שם זוכר אותם בטיול.. אדרבה, יופי, מידות טובות, ובלבד שלא יבוא על חשבון התייחסות אלייך ואל הבת.

יתכן שאם אכן תנסו להתחיל "מחדש", אז היחס ביניכם יגרום לכך שזה לא יהיה על-חשבון.

ותנסו להתחיל שוב, ממש כאילו התחתנתם כעת, כאשר ההורים מכובדים אך לא במקום הבנין ביניכם.

תסכמו שמוחלים זה לזה על מה שהיה ושוב לא "פותרים" כך בעיות. תבינו זה את זה שהיה מהלחץ - ואפשר אחרת לגמרי.

אם ילך - מצוין. אם לא - חייבים ייעוץ כנראה, כי צריך הדרכה, גם איך עולים "מחדש", גם איך מוחקים את השלילה שהיתה, גם איך לא מובילים את הדברים לכך שימשיכו "לגרום את עצמם", גם לפרופורציה הנכונה של היחס לאשה ולהורים.

הלוואי שתצליחו בעז"ה.

שלום רב , תודה לכל אחת שעזר ותמך 

חברה אני התייחסתי יותר לבעיה שלי לעומת האלימות 

האלימות הייתה פעם מקסמום פעמיים מאז שהתחתנתי 

אני לא מדברת על אלימות שהיא גסה 

לא לזה רמזתי 

הבעיה שלנו היא לא האלימות הבעיה שלי זאת שבית חמי התחילו להיות חלק מהחיים שלי  

אני לא אומרת שנחנו צריכים להתנתק מהם להבדיל 

אני אוהבת המשפחה שלו 

אבל בעייתי זה שבעלי לוקח את כל החסות על בית הוריו , מה שמתאר את מצבו זה התמכרות 

הוא אחד כזה שאם אתה נותן או עושה לו משהו אז לוקח את זה כהרגל חיים 

התחיל לעזור להורים ואז הוא חשב שזה הרגל חיים וזה מה שיש 

אני לא אומרת הוא לא חייב לעזור , אבל רבנו של עולם אי אפשר ששניים נישואים כל היום הוא עסוק באבא שלו והבית אצלם אני לא יכולה אין לי חיים , הוא רוצה לדעת כל יום אם אבא שלו אכל אם יצא , אפילו הייתה לי בעיה איתו שהוא היה חוזר כל יום מהעבודה , יורד הביתה מוסר את האוטו שלו לאבא שלו , אתם מבינים שאין לי פרטיות אין לי חיים פשוט מאוד עד שהיתי רבה איתו על הדבר הזה לבסוף הוא קנה לו אוטו , 

הבעיה של בעלי זאת ההתמכרות לדברים שהוא חושב שהוא חייב לעשות את זה כל יום 

צריכה קודם להפנים את הטוב שבזה.

אחר-כך לדבר בנחת, מתוך נקודת ההנחה הזו.

להסביר איך היו נראים דברים אם מההתחלה לא היה קורה לאבא שלו מה שקרה.

הייתם מתרגלים אחד לשני, ואז גם היה חוזר יחס טוב עם ההורים, וזה היה על גבי הבסיס של הבית שבניתם.

קרה מה שקרה, הדברים לא נבנו בסדר הנכון, ולכן כעת צריך "מחדש".  הרגל של הבית, לא רק מבחוץ אלא גם מהלב, וגם אל ההורים, אבל לא כ"הרגל ממכר" אלא כבחירה שעל גבי הבית.

בשביל זה צריך גם "לנקות את השטח" ממה שהיה, להתנצל על היתקלויות לא נעימות ולהסביר, כדי שתתעורר מוטיווציה לבית שלכם.

ולראות אם זה מסתדר.  קודם כל - ביחס שבלב, לפני הצדדים הטכניים, ולהתעלם קצת, מצידך, ממה קורה ביחס להורים.

אם ילך - טוב. אם לא - פנו לעזרה, שלא "יתגלגל" הלאה. 

[אגב, זה גם הכיוון שכתבתי עליו מקודם. היה די ברור שאין כאן "אלימות" קלאסית, חלילה, אלא התגלגלות שצריכה השבה למקום וניווט נכון]

שאת יודעת בברור שתעמדי בהם בשעת הצורך...הוא חייב להבין שהוא הורס את הבית שלו.. ושמאז שהוא התחתן אז הבית שלו זה את ולא ההורים שלו. בהצלחה

בסיוע ותמיכה- הם נשענים עליו לאחר שעברו טראומה- ואפשר להבין אותם.  אבל אפשר להציע חלוקה בין האחים בסיוע להורים.. ואם תהיה תורנות הכל יראה אחרת.

אז זיהו הבעיה

שהכול מוטל על בעלי יש לו 5 אחיות 

ואח נוסף בן 18

אין חלוקה 

היה חלוקה בהתחלה אבל לאט לאט התחיל בעלי לקחת על עצמו את הכול 

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.