קשה כשההנקה נגמרת...
הגדולה שלי הייתה בת 11 חודשים כשהפסקתי להניק אותה כי הייתי בחודש רביעי. היה לי קצת חבל אבל הרגשתי שזה לוקח לי יותר מדי כוח.
אז קודם כל- אם הגמילה שלו מתרחשת באופן טבעי ופשוט, אז זה דווקא טוב- היה לך יותר קשה נפשית אם הוא היה צורח ובוכה ורוצה לינוק והיית צריכה לסרב. אז יש בזה צד חיובי....
אם בכל זאת את רוצה להמשיך עוד קצת- אולי אל תחכי שהוא יבקש אלא תציעי לו- נניח בוקר וערב - ואז אולי הוא ירצה. לפעמים הטעם של החלב משתנה בזמן הריון ויכול להיות שזה פחות טעים לו...
ולגבי המניעה- אלו מחשבות מובנות אבל לא כ"כ טוב לחשוב אותן. ראשית כל- בגלל שמה שנעשה נעשה וזהו, אין טעם לחפור ב"מה היה אילו", מקסימום תלמדי מזה שהנקה זה דבר שחשוב לך ולכן בפעם הבאה תוכלי להחליט שאת מונעת יותר זמן.
ושנית- וזה הכי חשוב- הכל מדויק והכל מה'. וכל נשמה יורדת לעולם הזה ברגע הנכון. אז לכאורה ההריון זה "בגלל" שלא המשכת למנוע אבל באמת באמת- את בהריון כי ה' החליט שזה הזמן להוריד דרכך נשמה לעולם. אז מה שנותר לך זה לסמוך על ה' שזה הכי טוב בשבילך, להודות על כך שהגמילה לא קשה לו מידי, ולשמוח בהריון החדש.
שיהיה רק טוב!