משפחות...ואם לא שיעשו תורנויות..העיקר שיהיו שם תמיד אנשים..

בע"ה

ונראה שיש מספר היבטים שיכולים אולי להשליך על הענין.
- מטרה.
המאחשים שקמים כיום, ודאי שכולם היו רוצים להופך אותם ליישובים גדולים ומשגשגים, אך המיקוד שלהם הוא לא בזה. ז"א מי שעסוק בהקמת מאחזים, עסוק בשפע מאחזים, ובעוד שלל דברים אחרים. הרצון לפתח את המקום ליישוב ממש נשאר כחלום- ואפילו לא בהכרח מוגדר כשאיפה מרכזית ועיקרית.
קח למשל את רמת מגרון [שבימיה המשגשגים נחשבה לאימפריה של רכס {אמנם אני לא הכי אובייקטיבית שיש, אבל בכל מקרה...}]. רמת מגרון עלתה לראשונה כחלק מתוכנית הרכסים הכללית, אבל היה לה עוד נדבך נוסף על הרכסים- להציק למועצת יש"ע. ב"ה, מועצת ישע הוצקה, הסכם המאחזים התפרסם, דיון הועלה לשיח הציבורי- ובהחלט שהושג הישג חשוב. אבל לא נבנתה שם עיר.
אם המטרה היא רחבה, ולא מתפרטת מתוך כך, או שהמטרה לא מוגדרת לזה- יהיה קשה להצמיח יישוב קבע.

-התחייבות.
כיום, [כמעט] כל מי שעסוק בליישב את הגבעות, עסוק גם בעוד מספר דברים.אין כמעט חבר'ה שיעזבו הכל לטובת רכס. וגם אם יש- זה לא יהיה לתמיד, זה יהיה לתקופה ממושכת יותר או פחות- אבל היא תיגמר מתישהו. אין מי שימסור את כל כולו ממש לטובת רכס מסוים. גם הזייגערים הכבדים של נוער למען [שכולם גם עסוקים בעוד משהו בחיים: לימודים, עבודה וכו']- גם הם יתמסרו לרעיון הכללי של המאחזים ולא יהיה מי שיתפוס גבעה 1 או רכס אחד וימסור את נפשו בכל למענה.

- עזרה ממסדית.
נרצה או לא, אנני עדיין לא ראיתי יישוב שהצליח להתקיים ללא עזרה מצד הממסד. יהיה זה דרך אמנה, דרך המועצות, דרך הצבא או ישירות דרך הממשלה- בעיקר מבחינה טכנית של מימון ותשתיות, קשה מאד מאד להתקיים ללא תמיכה ממסדית.
אבל אנחנו חרטנו על דגלנו ערך של עצמיות, של חוסר כיפוף כלפי אף מערכת, וניתקנו את עצמנו מתמיכת הממסד [אם היתה בכלל..]. כרגע, עגין לא נרראה שהצלחנו להעמיד משהו לבד.
ח"ו, אין להתייאש מכך, פשוט שדבר שנבנה מתוך אמת, ובצורה יסודית וטהורה יותר- הוא גם ייבנה קמעא קמעא, בתתהליכיות כואבת של חורבן- בנין- חורבן ובנין גבוה ומתוקן יותר.

- חידוד המערכה.
המלחמה כיום התחדדה הרבה מעבר למה שהיא היתה ברורה פעם. אם רה"מ דאז הגיע לטקסי הקמת יישובים חדשים, ומאחורי הגב- באמת עזרו לגוש אמונים בבניינם, ואוהבי רץ ישראל נחשבו ל'ציונים אמיתיים', ותושבי ההתנחלויות היו 'חיל החלוץ הלאומי', ובאמת בלב- כל העם תמך, ומחוץ ללב- העזרה והתמיכה היתה מחלק נרחב יותר מהעם. נכון, נשמעו קולות התנגדות- אך הם ברובם נבלעו בתוך במכלול היהודי הבריא.
כיום, הדור התבגר. ברור לו כבר מה הוא רוצה.
תסכימו איתי שכבר ההגדרות של 'דתי' 'חילוני' וכו', כבר כמעט ואינן רלוונטיות. כיום ניתן לראות קיטוב ברור הרבה יותר של אנשים טהורים, ששואפים להיטהר, ששואפים לדבוק באמת, לעומת אנשים שאינם כאלה. רוב העם נמצא היכנשהו באמצע עם נטיות לכאן ולכאן, אך ככל שעובר הזמן- אנשים מתבקשים להכריע. מפאת קוצר הזמן ומפאת קוצר כח שלי לכתוב כרגע- תחשבו על הענין הזה עוד בבית ותביאו סיכום לשבוע הבא. לא באמת.
אבל זה הענין בגדול.
איך זה קשור?
בניית מאחזים שייכת לחלק הטהור שבדור. ומשום שהכל הולך ומתחדד, מי שלא שותף ב100% בבניין הזה- לא יוכל לתמוך, לא יוכל להיות חלק. [תסתכלו על אמירות של דתיים, רבנים ומנהיגים שלכאורה אמורים להיות 'איתנו'], אנשים נדרשים להשתייך. לשאול את עצמם למי הם שייכים. האם הם שייכים לאמת לחלוטין, על כל הכאב והמסירות המשתמעים מכך, או שהם לא אוזרים בם די עז להתמסר- ויוצרים מציאות של פשרנות וויתור חלקי על האמת, ובכך חורצים את דינם להיות בקבוצה השניה.

משום שהענין הזה מתברר- כך גם בענין של המאחזים. הכל קשה יותר, כי הכל אמיתי יותר. כל דבר נבנה באיטיות ועם אינסוף קשיים, כי אנחנו לקראת הסוף. הבנייה עכשיו היא מסובכת, אבל גם יסודית ומתוקנת יותר מאי-פעם.

זה בגדול מה שנראה לי..

בתקווה שמישהו מלבד עצמי הבין משהו. [אם לא, תלחצו על הכפתור הירוק מצד שמאל, שתדלי מעליכם את נורית החרום, ונשתדל לעזור..]


בציפיית הישועה.

בשביל להיבחר הם גם יבנו שם קניון

בע"ה


ההתלבטות עלתה בפני הרב לוינגר: האם להשקיע ביצירת תוכנית מדינת ע"מ ללחוץ על המועמדים לכנסת לפעול ליישומה, והרב לוינגר אמר שלא להתמקד בזה, ושזה לא חשוב.

התשובות לשאלתך רבות, אך לענ"ד התשובה היא מכיוון שאת הגבעות שהוקמו לפני כ-7-8 שנים לא הקימו 'תנועות למען הקמת מאחזים' ודומיהם, אבל פשוט צעירים אידיאליסטים שהגיעו למקום מסויים והחליטו: כאן אנחנו גרים. נקודה. ונאחזו במקום במסירות נפש עילאית, כך שעם הזמן הצטרפו עוד אנשים, משפחות וכו' כך שב"ה כיום המקומות הללו מבוססים פחות או יותר.

לעומת זאת, המצב כיום שיש יותר מידי אנשים עם קוצים שכל היום מקימים מאחזים, כאשר בפועל אין את ה4-5 אנשים בכל מאחז שימסרו עליו את הנפש ויגורו שם בכל מחיר גם אם פינו אותם לפני 5 דקות. כיום החבר'ה פשוט עוברים ממאחז למאחז בלי שנשאר כמה חבר'ה רציניים לתחזק את המקום באופן קבוע. לכן מגיע מצב כזה שגם אם השלטונות בכלל לא מפנים, אז הערבים מגיעים בזמן שאין אף אחד במקום ושורפים את המקום (ע"ע רמת מיגרון וקול ציון). איך בכלל מגיעים למצב שהמקום נטוש אפילו לשעות מספר, ובמצב הזה עוד הולכים להקים נקודות חדשות?

הלו? תתעוררו!!! קודם תתחזקו את הקיים ואח"כ תעברו הלאה..

ברגע שמתפזרים על כל הנקודות נשארים בסוף בלי כלום.

כזכור במו"מ הקואליציוני, סמוטריץ' רצה ביטחון, בליכוד התעקשו. בסוף סוכם שהוא יקבל שר במשרד הביטחון עם אחריות על החלקים האזרחיים.

אחרי החתימה - גלנט בשיא החוצפה סירב לבצע את מה שנחתם, בטענות שאי אפשר לפגוע בשיקול הדעת של המפקד והושגה פשרה שאם הפינוי משיקולים בטחוניים - זה נשאר בסמכות אלוף הפיקוד. לכן בצו ההרס של בית ענות, הוא כתב את הטענה האבסורדית ש: "המקום פוגע בשלום תושבי האזור".

אם כל הטפשים בהתיישבות האידיאולוגית שמצביעים ליכוד, היו מצביעים לצה"ד, היתה ממשלת ימין בראשות נתניהו אותו דבר- אבל ההתישבות היתה באמת בידי סמוטריץ'.