ה"חטא ועונשוקו"
שפן שלא שתה שנה שלמה שום שוקו, שתה שלוק שלם של שוקו.
שאלה שפנה שכנה שהייתה שם: שפן שוטה שכמותך!
שנה שלמה שלא שתית שום שוקו?
שתית שוו'פס ,שוקולית, שיידר, שודה..
שאבין - שנה שלימה שבלי שוקו?!
שתק שפנינו, שמריהו שמו, שתק שניה שלאחריה
שבר שתיקתו: שלשום שמעתי שיר של שושנה שמארי
שהנושא שלו-שוקו. שמעתי שת'כנעתי, שתיתי..
שערורייה!!! שאגה שיפרה-שם שכנתו של שפנינו.
שערורייה שלא שיערתי שתיתכן שכמותה!
שמעת שיר שטותי של שושנה שמארי
שגרם שתשתה שוקו- שומו שמיים!!!
שמריהו שבר שנית שתיקתו: שיערתי
שאת שכנה ששומעת שירים של שושנה שמארי-
שטויות-שרבבה שיפרה. שירים שאהבנו, שירים שקטים,
שירים שמרגשים, שירים שעם שלם שומע שישים שנה,
שירים שמונעים שיכחה של שנים שאסור שנשכח..
שנים של שיקום, שנים של שיתוף, שנים של שחרור...
שתקה שיפרה שבע שניות שאחריהן שלחה
"שטוזה שוודית שטוחה" ששברה שתי שיניים של שמריהו.
שמריהו שתק, שפרה שהבינה שעשתה שטות, שאלה
שאלה שלא שואלים: שמריה-שאכין שוקו?!
שמריה שתק.
שמריה-שאכין שוקו?.. שוב שתק שמריה.
"שוקו, שמריהו, שוקו!"
שתק שמריהו שעה, שתק שעתיים, שתק
שמריהו שבוע, שתק שבועיים,
שותק שמריהו שנה, שנתיים, שלוש...
שותק שמריה שותק-
שד שצם שיום שזה...
שהרי בלי שיניים-אין "שין" ובלי "שין" אין על מה לדבר...
ורק שח שמריהו:
למה לא לגמתי לימונדה, למה?!!

אלוקים הוא גאון! פשוט גאון! רק הוא יודע איך... איך לקחת ש ומים ולחבר אותם ביחד, ואז להוסיף קצת חול פה ושם, בזהירות ככה שלא יצא בסוף סתם בוץ. ואחר-כך הוא נושף לתוך התערובת, והכל מתנפח, ומקבל צורה. ולבסוף, יצירת המופת – גוף האדם! שנים שיקח לנו באמת להבין כמה חכמה הושקעה ביצירה הזאת...

וזה עוד לא הכל! החלק היותר נפלא בא לאחר מכן, כשאז אלוקים לקח נשמה מלמעלה, רוחנית לגמרי לגמרי, והוריד אותה למטה, אל הגוף החמרני, והצליח לחבר אותם ביחד. רוחניות גמורה עם גשמיות גמורה! גאונות! פשוט... גאונות...

אז ככה נוצר אדם, מאדמה ונשמה. וזה אולי נשמע מפליא ונחמד, אבל בעצם זה אומר שעומדת בפתח מלחמה גדולה. מלחמה בין שני צדדים קיצוניים לגמרי, שאף אחד מהם לא הולך לוותר, כי אף אחד מהם בעצם לא יכול לוותר. כל אחד מהם חייב למשוך לכיוון שלו – הנשמה לרוחניות, והגוף אל החומר, הנשמה אל המשמעות, והגוף אל החוסר. אבל הם עדיין ביחד, במערכת יחסים קרובה מדי וטורדנית כזאת, מעדיפים להיפרד – אבל אי-אפשר. אז הם פשוט ילחמו – וזהו.

ומי יסבול את המלחמה? כמובן, האדם. ובדרך כלל זה לא נח כשאתה מורכב משני חלקים, שמעדיפים להתנתק זה מזה, וככה בעצם לקרוע אותך ולהרוג אותך. אדם רגיל דוקא היה מעדיף להשאר שלם, שלם עם עצמו. אבל איך? איך אפשר שתהיה שלם עם עצמך ככה, בשיא המלחמה הזאת שמתחוללת בתוכך?

אבל נחכה רגע, לאט לאט... לפני שהאדם נכנס למלחמה הזאת, יש לו את שנות הילדות היפות, הילדות התמימה. לא מעט פעמים אפשר לשמוע מבוגרים שמצהירים כי השנים הכי נפלאות שלהם הם שנות הילדות, ושהם היו נותנים הכל כדי לחזור לשנים האלו, ללא דאגות על הראש, ללא צרות... ואין מלחמות, רק שלום... ובאמת מה עם המלחמה שלנו, מה קורה בתוך הילד בשנים האלה? אה, בינתיים המלחמה מתארגנת, זו האמת. בינתיים המצב הוא שהגוף חזק יותר, והוא כבר יודע טוב טוב מה הוא רוצה: דברים כמו ארטיק, סוכריות, ממתקים וצעצועים. וכל העולם צריך ואחראי לספק לו את מה שהוא רוצה. והנשמה, היא עסוקה בלהיבנות, בללמוד מוסר, ומהו טוב ורע ומי מהם עדיף. והמלחמה מתבשלת היטב, עד שבסביבות גיל העֶשְׂרֵה היא פורצת, "גיל ההתבגרות", התקופה הנוראה ביותר בחיים. כי בדיוק אז הנשמה מבינה מה היא רוצה, ומתחילה למשוך, לצרוח ולבעוט. היא רוצה משמעות, היא רוצה טוב אמיתי, היא רוצה רוחניות.

אני לא נכנס לזיכרון, אני משמיד את הזיכרון. אני הורס את ההיסטוריה אני לא רוצה להגיד לבני
"והגדת לבנך". אנחנו דור המדבר שצריך למות במדבר. והילדים , אם הם לא מתו ,אם הם חיים
ושואלים שאלות – שיסתכלו על עץ,על פרח, על ציפור ויקבלו תשובות. לשתות יין הם צריכים ,לנגב
פיתה בשמן זית ולשכוח .”לא זכור את אשר עשו לאבא שלך",לא "זכור" לשום דבר .סתם לקום
בבוקר,ללכת לבית הספר,ללמוד חשבון, לשחק בכדורגל ,לנצח בכדורגל .לא בתחרויות זיכרון עם
עצמנו. ילדים, היזהרו ממוזיאונים לתולדות העם, המורה תגיד ,זה וזה היה כך וכך. ואתם תסתמו את
האוזניים תזמזמו משהו . יקחו אתכם לאתרי קברות – גבעת התחמושת, מחנות ההשמדה, ואתם
תסתכלו על הילדה שלפניכם ותפוצצו חצ'קון.וכל מעשי הגבורה ייכנסו לכם פה, וייצאו פה. כי מי
נורא יותר, ילדים, זה שגרם את הסבל או זה שמנציח אותו בלבבות?
ילדים חיים- גם אני הייתי ילד. מה יעזור לכם אם תדעו מה עבר עלי? למה? האם תכירו אותי טוב
יותר? אני מפלצת. הייתי פעם פרח והגיעו אנשים טובים, תרבותיים והשחירו אותי וברחתי מהם
והגעתי לאדמה הזאת. ורציתי לצמוח ולא נתנו לי. ביזו אותי, דרכו עלי השליכו אותי לצד הדרך. קראו
לי שמות- קראו לי סבון, קראו לי אבק אדם, קראו לי צ'יזבטניק התביישו בי. אני אשיר שיר -” פרח
נתתי לנורית , קטן ויפה וכחול . תפוח נתתי לנורית נתתי הכל. נורית אכלה התפוח הפרח זרקה בחצר
והלכת לה לשחק עם ילד אחר, ילד שנולד בארץ".

"מדינה עם רמטכל בן 32, ושגריר בן 34 יכולה להיווצר כנראה רק שבחור בן 35 מתכנן אותה!
הרצל היה בן 35 כשכתב את 'מדינה היהודים'. איינשטיין (ולא אריק)
היה בן 26 כאשר ניסח את תורת היחסות . אריק (ולא איינשטיין) היה בן 25 כאשר הקים את יחידת ה-101.

והאר"י (ולא פוטר) הנהיג את תורת הקבלה המיסטית בגיל 34.
כי העולם שייך לצעירים..
ואל תגידו לי שהמבוגרים מציבים מכשולים ושהזקנים מעמידים מחסומים, ושהישישים בגופם משמשים מעצור להתקדמותנו, כי אז אספר לכם כי דוד בן גוריון היה יו"ר ועידת היסוד של פועלי ציון בגיל 20, ושיא נגיד אחר שלו, שעוד לפני כן היה פועל ביקב. כמה בני 20 היום פועלים ביקב? גולדה מאיר צורפה בגיל 27 להנהלת 'סולל ובונה' ובגיל 30 הייתה מזכירת מועצת הפועלות. כן, אני יודע שאתם מחייכים, אני רואה את זה, ואני מוכן להסתפק בפחות מזה, אבל רשמו לפניכם, שהצעירים הטובים האלה ועוד רבים אחרים, עם הקוקו והסרפן ובלעדיהם, לא בזבזו חצאי ימים בצפייה בטלוויזיה, ולא בילו את לילותיהם בפיענוח סעיפי משכורות , וכנראה שלא פיצחו גרעינים בערב שבת..."
 

לילה אחד חלם אדם

הוא חלם שהוא הולך על שפת הים, מטייל עם אלוהיו מולו. בשמיים הבזיקו תמונות מתוך חייו.

בכל תמונה שהבזיקה בשמיים, הבחין בשני זוגות עקבות רגליים שהיו בחול : זוג אחד שלו והשני של אלוהיו.

כשהבזיקה תמונת חייו האחרונה מולו, הביט האדם לאחור על העקבות בחול. הוא הבחין כי פעמים רבות יש

רק זוג אחד של פסיעות לאורכה של הדרך. הוא גם הבחין כי דווקא בתמונות האומללות של חייו נשנה הדבר.

פנה האדם לאלוהיו ושאל :

"אלוהים אתה אמרת לי שכאשר אחליט ללכת אחריך – תלך איתי כל הדרך.

אך הבחנתי כי בתקופות הקשות ביותר של חיי יש עקבות של זוג רגליים אחד. אינני מבין מדוע בתקופות

הקשות ביותר של חיי צעדתי לבדי. אינני מבין מדוע בזמנים שנזקקתי לך ביותר – עזבת אותי!"

ענה לו אלוהים :

"בני אוהב אני אותך ולעולם לא אעזבך. באותן תקופות שבהן כה רב היה סבלך, כשאתה רואה זוג אחד

של עקבות – לא היו אלה עקבותייך, היו אלה עקבותיי שלי כשנשאתי אותך על כפיי".

תעמוד, זה לא יותר משתי דקות. תוריד את הראש.

כמו כולם תעצור רגע, תרכז את כל החושים שלך,

תנסה לחדור להכרה שלך, תנסה לתפוס.

זה לא אחד,לא, לא אותו אדם מהפיגוע שעבר.

גם לא שנים. זה לא עשרה בני אדם, לא. אפילו לא עשרים.

זה לא חמישים, ולא שתי כיתות תלמידים. אפילו לא 73, הרבה יותר.

זה לא מאה..מאה.. מס' נורא. מאה הרוגים. זה לא.

זה לא אלף. תאר לעצמך, מה זה אלף הרוגים. זה יותר.

תנסה להבין, תנסה לקלוט את המס'. זה לא מיליון,לא, זה יותר,

יותר מששה מיליונים!

אתה מסוגל לקלוט? כל תל-אביב וירושלים, חיפה ובאר שבע, כולם.

אין שם חצי מזה.

שישה מיליון.

אלה האחים שלך. מהעם שלך. חלק ממך.

אל תתן לזה לחלוף ככה. אל תסתפק בטקס.

שישה מיליון..

תנסה להרגיש משהו, תנסה לתפוס. תעמוד רגע בשקט ותוריד את הראש.

תחשוב בשקט. שישה מיליון. מישהו יכול לקלוט את המס' הזה?

הנה זה נגמר, הקול המחריד הולך ונגמר.

ועכשיו תמשיך, תמשיך בשגרה כאילו.. כאילו לא..

או אולי,תעצור ותקרא

מרצה ידוע התחיל את הרצאתו בהחזיקו ביד שטר של 20$. בחדר, בו היו 200 מאזינים, הוא שאל: "מי מעוניין בשטר זה של 20$?" ידיים החלו להתרומם.

"אני עומד לתת שטר זה לאחד מכם, אולם תחילה הרשו לי לעשות זאת", הוא החל לקמט את השטר. ואז הוא שאל: "מי עדיין רוצה זאת?" עדיין היו ידיים למעלה באוויר.

"טוב" הוא ענה, "מה אם אני אעשה זאת?" הוא זרק את השטר על הרצפה והחל למעוך אותו אל הרצפה באמצעות נעלו. הוא הרים אותו מהרצפה, כעת כולו מקומט, מעוך ומלוכלך ושאל שוב, "עכשיו, מי עדיין רוצה זאת?" עדייך הידיים התרוממו לאוויר.

"חבריי, כולכם למדתם שעור בעל ערך רב מאוד. לא חשוב מה עשיתי לכסף, אתם עדיין רציתם אותו מכיוון שערכו לא ירד. הוא עדיין היה שווה 20$. פעמים רבות בחיינו, אנחנו מועדים, מתכופפים ושוקעים בעפר בעקבות החלטות שקבלנו, או בגלל נסיבות שנקרו בדרכנו. אנו מרגישים אז חסרי ערך, אבל אין חשיבות למה שקרה או למה שיקרה, אתם לעולם לא תפסידו מערככם. אתם מיוחדים - לעולם אל תשכחו זאת!

לעולם אל תחנו לאכזבות של אתמול להאפיל על החלומות של מחר".

חשבתי כי מן הראוי שאציג את עצמי.

לרגע זה נראה פשוט וקל

ומה בעצם יכול להיות יותר טבעי?

ולפתע זה נעשה מאוד קשה ומסובך - על כל פנים בשבילי...

לפתע אני נותנת דעתי שבשום פנים אני לא תמיד אותו דבר!

שבעצם בכל מקום הנני מישהו אחר, ותלוי איך אני, בעיני מי?

כך שפתאום ראיתי, שאני בעצם, בבת אחת המון אני:

אני אחות לאחותי וגיסה לגיסי,

במשרד אני פקידה, בתור אני השלישית עם התיק, השמנה,

אני השכנה עם הכלב מקומה ב', במספרה אני זו שתמיד מאחרת,

במכולת אני הגברת שאף פעם אין לה זמן (זו שתמיד ממהרת...)

כבר שמעתי מאחורי גבי אומרים עלי:

"היא, אדם שקט, שליו, תמיד נינוח,

אף פעם לא יוצאת מגדרה."

והקשבתי לכך בפליאה.

שמעתי אחרים אומרים:

"זאת, לא יושבת רגע בשקט, תמיד זזה,

לא מוצאת לעצמה מנוחה..."

והקשבתי גם לכך בתמיהה.

העניין הוא שכל הזמן את משתנה,

ושום דבר, גם לא את, נשארת כשהיית בראשונה.

פתאום זה נעשה מסובך לעשות היכרות ולהציג לפניכם אותי.

אך גם אם אני מעט עדות לעצמי, הרי אני אוהבת לדייק, למסור דברים בנאמנות:

עגמומית בסתיו, ועולצת בלי סיבה באביב,

אבל כבר אמרתי, הכל נעשה לי לא פשוט.

כי מה שאני שומעת לעיתים על עצמי, בכלל לא דומה לי ,לדעתי.

אז אני מציעה שכל אחד יבחר לעצמו ממני מה שלו נראה,

כי האמת היא מדהימה,

אדם יכול להיות גם כך וגם היפוכו של זה.

וכל העניין נראה לי עניין של השקפה ומבט,

על מה כל אחד רוצה לשים דגש ולהניח את היד.

אז... נהיה מעט זה עם זה, ונראה מה יהיה...

ארץ זו עיצבה אותנו ואנו עיצבנו ארץ זו.

יש בלי ספק, רבים שהיו רוצים לכבוש ארץ זו או ארצות אחרות,

אבל היש עם אחד מלבדנו האוהב ארץ זו?

הרבה עמים ניסו וגם הצליחו לכבוש ארצנו זו

מתוך רצון לכוח, כמו בכל כיבוש אחר,

אבל לא מתוך אהבה לארץ.

אהבה זו מיוחדת היא לעמנו בלבד.

(דוד בן גוריון)

בת הטבח

‫בת הטבח התלוננה בשיחה עם אביה על הקושי אשר בהתמודדות עם הבעיות בחיים ‪.‬‬

‫הטבח הובילה למטבח והראה לה שלושה סירים בהם רתחו מים ‪.‬‬

‫בסיר הראשון הוא שם גזר‬

‫בסיר השני הכניס ביצה‬

‫בסיר השלישי שפך גרגירי קפה‬

‫לאחר זמן מה שלף הטבח את הגזר מן הסיר ושם אותו בצלחת ‪,‬‬

‫דג את הביצה מן המים הרותחים והניח אותה בקערה ‪,‬‬

‫סינן את הקפה ומזג אותו בספל ‪.‬‬

‫הביט בביתו ושאל ‪" :‬מה את רואה‪ ,‬יקירתי "?‬

‫הבת התקרבה לשולחן ובחנה את התוצרים ‪:‬‬

‫הגזר היה רך ונמעך ‪.‬‬

‫היא קילפה את הביצה‪ ,‬שהייתה קשה‬

‫אמר הטבח ‪" :‬כך בני אדם שונים המתמודדים עם קושי זהה ‪.‬‬

‫המים הרותחים הם אותו מצב נתון עבור שלושת החומרים ‪:‬‬

‫הגזר שהגיע למים קשה‪ ,‬התרכך עד מאד‬

‫וניתן עכשיו לפורר אותו בקלות ‪.‬‬

‫הביצה‪ ,‬שהגיעה עדינה ונוזלית תחת קליפתה הדקה‪ ,‬התקשתה כולה ‪.‬‬

‫פולי הקפה לעומת זאת‪ ,‬הפכו במים הרותחים למוצר משובח !‬

‫לאיזה מהם את דומה‪ ,‬ביתי היקרה ?‬

‫כאשר בעיות מגיעות למפתן דלתך‪ ,‬איך את מגיבה ?‬

‫כגזר שנראה חזק אך מאבד תכונותיו במצבי לחץ ?‬

‫כביצה בעלת אופי עדין שמקשה את ליבה לאחר פיטורים‪ ,‬גירושים‪ ,‬מוות של אדם אהוב ?‬

‫שנראית אותו דבר מבחוץ אך ליבה ונשמתה התקשו עד מאוד ?‬

‫או אולי את פול קפה‪ ,‬אשר תפקידו בחיים להפוך את המצב הכואב לדבר הטוב ביותר שניתן ?‬

‫הקפה מגיע לתכונותיו הטובות ביותר עת שהמים בשיא הרתיחה "‪.‬‬

‫בשביל להיות פול קפה רק צריך לזכור‬

‫כי לכל מה שקורה בחיים יש סיבה ‪...‬‬

‫רק נשאר לנו לגלות מה היא וללמוד ממנה ‪.‬‬

‫אין חיסרון שלא ניתן להפוך ליתרון‬..

חוקר ישראלי יצא לקונגרס בחו"ל, באחד הדיונים הציגה חוקרת צעירה מחקר מדעי, בו בדקה כמה זמן מרגע ההתעוררות לוקח ללב לפעול שלא במצב שינה?

תוך כדי הצגת נתונים מרשימים הגיעה החוקרת למסקנה שזמן הסתגלות הלב למצב החדש הוא: 12 שניות!

קם החוקר הישראלי ואמר: לתוצאה זו כבר הגיעו אבותינו לפני אלפי שנים כשהורו לנו לומר בבוקר-

"מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך"

12 מילים 12 שניות!

שנזכה להגיד תודה גם על הדברים הקטנים

"אם אדם מאמין בעצמו הוא יצליח

הכל תלוי בדבר אחד שחשוב לכולם

הדבר הזה שהוא בעצם, מגיע מניצוץ

כן, מניציוץ אחד קטן

מתפרץ ללהבה של אש ענקית

אש של גבורה, של שמחה,של טוב.(תוסיפי עוד...)

וזאת היא

האמונה ניצוץ שמתפרץ להר געש ענק

מלא בלהבות קטנות קטנות של אמונה

וככה, בזכות כל הגורמים האלא

ההצלחה עם האמונה מצליחים

ומתחזקים הכי הכי טוב שאפשר.”

‫בין‪ ‬הניקיונות‪ ‬של‪ ‬פסח‪ ‬חשבתי‬
                                                        ‫על‪ ‬היציאה‪ ‬של‪ ‬בני‪ ‬ישראל‪ ‬מעבדות‪ ‬לחרות‪,‬‬
                                                                                                                                           ‫על‪ ‬כך‪ ‬שעם‪ ‬ישראל‪ ‬מאות‪ ‬שנים‪ ‬היה‪ ‬תחת‪ ‬‬
                                                                                                                                                                                                                                   ‫מרות‪.‬‬
                                                                                                                                                                                                                                                   ‫ולפתע‪ ‬חלפה‪ ‬מחשבה‪ ‬בראשי‪­ ‬‬
                                                                                                                                                                                                                                                                                                         ‫למה‪ ‬דווקא‪ ‬בפסח‪ ‬מנקים?‬
                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                     ‫את‪ ‬מה‪ ‬מנסים‪ ‬להוציא‪ ‬וזורקים?‬
                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                             ‫ואז‪ ‬הבנתי‪ ‬שהניקיון‪ ‬החיצוני‪ ‬הוא‪ ‬רק‪ ‬התירוץ‬
                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                               ‫והניקיון‪ ‬הפנימי‪ ‬הוא‪ ‬הנחוץ‪.‬‬
                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                      ‫זה‪ ‬בדיוק‪ ‬הזמן‪ ‬באמצע‪ ‬השנה‪,‬‬
                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                  ‫לנקות‪ ‬את‪ ‬החמץ‪ ‬ולבדוק‪ :‬מה‪ ‬נשתנה?‬
                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                   ‫מה‪ ‬עשיתי‪ ‬ומעכשיו‪ ‬עליו‪ ‬לא‪ ‬אחזור?‬
                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                     ‫מה‪ ‬היה‪ ‬טוב?‪ ‬איפה‪ ‬היה‪ ‬מתאים‪ ‬לעצור?‬
                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                              ‫אז‪ ‬המשכתי‪ ‬לנקות‪ ,‬עם‪ ‬חיוך‪ ‬על‪ ‬הפנים‪,‬‬
                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                              ‫כי‪ ‬הבנתי‪ ‬שפסח‪ ‬זו‪ ‬הזדמנות‪ ‬טובה‪ ‬לנקות‪ ‬גם‪ ‬‬
                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                           ‫מבפנים‪ .‬‬

עיגולי השמחה/ דסי רבינוביץ

לכל אדם יש עיגול בלב, עיגול שמחה. לפעמים העיגול קטן אך הוא יכול לגדול, לגדול ולגדול. כאשר עיגול השמחה גדול, הוא שולח עיגולים קטנים למקומות נסתרים בגוף מקומות שלפעמים כואבים. ככל שיש יותר עיגולים קטנים, פחות מקומות כואבים. יש אנשים שעיגול השמחה שלהם קטן ולנו יש תפקיד-… לעזור לו לגדול. ודאי אתם שואלים 'איך?' כל אחד מאתנו חושב על דרך. אפשר להביא לו סוכרייה, לתת לו פרח, לשיר לו שיר או אפילו לומר לו 'בוקר טוב, מה שלומך היום?' והכי חשוב זה לעשות זאת בכיף, בשמחה, מכל הלב. שתזכו לעשות הרבה עיגולי שמחה לאחרים, ובזכות שתגדילו עיגולי שמחה של אחרים גם העיגול שלכם יגדל

"באיזה עין אתה מצלם?" (סיפור שהיה באמת)
היה זה אחה"צ של יום שלישי. בתי נורית וחתנה קובי הגיעו אלינו הביתה לשבת על כוס קפה ועוגה. זה היה שבוע וחצי לאחר חתונתם.
"נו, אז מה נשמע?" שאלתי, "איך להיות נשואים?" ניסיתי לגשש בחיוך.
הם נראו מאושרים, הזוג הצעיר, ואני הייתי אמא מאושרת.
"הבאנו הפתעה", אמרה בתי נורית. היא הוציאה משקית כהה גדולה, אלבום בצבע בורדו עם עיטורים כחולים.
"האלבום של החתונה", קראתי בהתלהבות. ישבנו בכורסא, בתי ואני והתחלנו לעבור על התמונות. "הנה דוד יוסף, והנה סבתא מוחה דמעה" "ואיך תפס יפה הצלם את הזוית ברגע הכנסת הטבעת..."
אני עוד מוחה דמעה ואומרת לנורית: "רונן – הצלם הזה, הוא פשוט מקסים. איזו רצינות, איזו השקעה, איזה אחריות ומסירות, אין פלא שכולם כאן בשכונה לוקחים אותו לשמחות שלהם".
נורית הנהנה בהסכמה "בהחלט". עוד אנחנו מדברות, והנה טלפון. על הקו, יעל, חברה שלנו, משכבר הימים. אנחנו מחליפות חוויות מהחתונה של ביתי, ומדברות על ארגוני החתונה של בנם. בנם של חברינו התארס בשבוע שעבר בשעה טובה ומוצלחת, "נורית" היא אומרת לי "אני פונה אלייך בענייני ארגוני החתונה".
"כן בשמחה, כל מה שתרצו", אמרתי במין שמחה של מישהי שכבר בעינינים...
"אנחנו מחפשים צלם, איכותי וטוב, מישהו ישר שאפשר לסמוך עליו." אמרה.
אני מחייכת. "טוב שהתקשרת אלי" אמרתי, "הרגע הגיעו אלינו התמונות של החתונה, "רונן צילומים בע"מ", צילם לנו את החתונה והוא היה נהדר. כולם כאן לוקחים אותו" הוספתי.
פתאום השתררה שתיקה בצד השני, ואז אמרה יעל: "שמעתי שהוא צלם מצוין, אבל שמעתי גם איזשהו סיפור די מדאיג עליו..."
"מה זאת אומרת?" שאלתי "מה שמעת?"
"שמעתי", פתחה יעל, "שבאחד האירועים שהוא היה צריך לצלם, הוא הגיע באמצע החתונה, אחרי החופה והסיבוב הראשון של הריקודים, את יודעת איזה עגמת נפש זה גרם למשפחה..."
הייתי המומה. ירון?! כל כך לא מתאים לו, הוא כזה אחראי ורציני, מעולם לא שמעתי בדל של בקורת על עבודתו.
"אינני יודעת יעל", אמרתי בהיסוס "את בטוחה שזהו הסיפור, זה כ"כ לא מתאים לו!!!?"
- "כן, כן." אמרה "שמעתי זאת ממספר אורחים שהיו בחתונה".
- "טוב, אינני יודעת מה לומר. יש עוד צלמים טובים בעיר. אני בטוחה שתמצאו משהו טוב. מזל-טוב"
המשכנו לפטפט עוד מעט ואז נפרדנו.
כשחזר בעלי בערב, סיפרתי לו על תוכן השיחה עם יעל. גם הוא היה המום.
עבר חודש, שכחנו מהסיפור, עד שהגענו, בעלי ואני לבר-מצווה של קרובי משפחה.
פתאום פגשנו את ירון הצלם.
הוא נופף לנו בידו לשלום, בעלי ואני החלפנו מבטים.
ואז אמר לי בעלי: "אני חייב ללכת לשאול אותו לפשר השמועות הללו".
ניגשנו אליו, דרשנו בשלומו ואז שאל בעלי: "תראה, ירון, אנחנו מרגישים קצת לא נעים, אבל מסתובב איזה סיפור אודותיך. חשנו שאנחנו חייבים לשאול אותך."
ירון חייך, "ודאי, אשמח לשמוע".
התחלנו לגמגם. ואז אמרנו לו ששמענו שהיה מקרה בו הוא הגיע לצלם רק באמצע החתונה, ושאנחנו ממש בשוק, וכמה צער הדבר גרם למשפחה בלא תמונות של החופה והרגעים המרגשים.
ירון היה המום למספר רגעים, עד כי חשבנו שהוא הולך לומר לנו ש"לא היה ולא נברא" מדובר בכלל בצלם אחר... ואז חייך ואמר: "אני לא מאמין שכך התגלגל הסיפור הזה. מה שהיה הוא כך" אמר "אותו זוג שהתחתן בכלל הזמין צלם אחר, אותו הצלם לא הגיע לחתונה ואז באותו ערב, התקשרו אליי בני המשפחה וביקשו שאגיע בדחיפות כמה שיותר מהר, כדי שאוכל להספיק ולצלם לפחות חלק מהחתונה. אתם יודעים אלו שמיניות עשיתי על מנת להגיע? עזבתי את מה שהייתי עסוק בו באותו הרגע, הזעקתי צוות, הגענו תוך חצי שעה. נכון, זה כבר היה באמצע החתונה, אך בהתחשב בעובדה שהזעיקו אותנו חצי שעה לפני.." בעלי ואני כבשנו פנינו ברצפה...

‫אני מאמין שאין דרך טובה יותר לחוש את הקשר לארץ ישראל‪ ,‬מאשר להלך לאורכה ולרוחבה‪,‬‬

‫לחצות את עמקיה‪ ,‬להעפיל על פסגות הריה ולסייר בשביליה ‪ -‬גם באלו הנידחים ביותר‪ .‬רק כאשר‬

‫אתה יוצא לסייר ברגל במרחבי הארץ‪ ,‬מתבשם בנופיה ורואה במו עיניך את טבע הארץ‪ ,‬שרידיה‬

‫הקדומים‪ ,‬ישוביה החדשים‪ ,‬אתה מרגיש את הקשר האמיתי לארץ ישראל‪ ,‬ואת היותך בן הארץ‬

‫הזאת‪.‬‬

‫הטיול ברגל מקשר את האדם אל סביבתו ונוטע בליבו אהבה אליה‪ .‬רשמי ההליכה בטיול וההסתכלות‬

‫הקרובה נחרתים בלב והשפעתם גדולה יותר מכל ספר ועל כך נאמר‪ -‬כל המהלך ארבע אמות‬

‫בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא‬

בנטיעות וכזה נראה לי שכן

במחנה יש משהו נפרד

לאיזה גיל, איזה חלק שקשור לתפילה?

כיתה ד..

על החשיבות של להתפלל מנחה בסניף..

אצלנו אחרי המפקד כל שבט מתפלל לבד והרבה חניכות לא ככ שותפות במקרה הטוב יושבות בשקט במקרה הרע גם מדברות ואז יוצא שמי שמתפללת כביכול מפסידה כי היא לא בענינים.

רוצה פעולה מפוצצת כזאתי על תפילה ולמה חשוב שיגרה אותם להתפלל..

חלק ממערך בת מצוה

באמת להעביר להם את ההרגשה שתפילה זה לא עול, זה לא עוד משימה מעיקה שצריך לסמן עליה וי.. 

להלן מערך שיעור של חצי שעה בנושא תפילה, המיועד לנוער דתי בכיתה ו' ומחולק לשלושה חלקים של 10 דקות כל אחד. המערך מותאם לגיל ולרקע הדתי של התלמידים, תוך שימוש בשפה פשוטה ופעילויות קצרות וממוקדות:

חלק ראשון: פתיחה והיכרות עם הנושא (10 דקות)

מטרה: לעורר עניין ולחבר את התלמידים לנושא התפילה.  

דקה 1-2: שאלה פותחת  

שאל את התלמידים: "מה אתם מרגישים כשאתם מתפללים? משהו מיוחד או אולי משהו שקשה לכם בזה?"  

תן ל-2-3 תלמידים לשתף בקצרה (30 שניות לכל אחד).

דקה 3-5: סיפור קצר  

ספר סיפור קצר על חנה מהתנ"ך (שמואל א', פרק א'): "חנה התפללה בלב שלם לבקש בן, והתפילה שלה הייתה כל כך חזקה שהיא ממש דיברה עם ה' כמו עם חבר."  

שאל: "מה אתם חושבים שהפך את התפילה שלה למיוחדת?"

דקה 6-10: דיון קצר  

שאל: "למה לדעתכם חשוב להתפלל? מה זה נותן לנו?"  

עודד תשובות כמו: קשר עם ה', שקט בלב, תחושת תמיכה.

חלק שני: הבנת התפילה דרך פעילות (10 דקות)

מטרה: להמחיש את המשמעות של התפילה בצורה חווייתית.  

דקה 1-2: הסבר קצר  

אמור בצורה פשוטה: "תפילה היא כמו שיחה עם ה'. לפעמים אנחנו מבקשים, לפעמים מודים, ולפעמים סתם רוצים להרגיש קרובים."

דקה 3-8: פעילות קבוצתית  

חלק את הכיתה ל-3 קבוצות קטנות.  

תן לכל קבוצה משימה:  

קבוצה 1: כתבו 3 דברים שהייתם מבקשים בתפילה.  

קבוצה 2: כתבו 3 דברים שהייתם מודים עליהם.  

קבוצה 3: כתבו 3 דברים שמרגישים לכם קרובים ללב בתפילה (למשל: שיר, מילה או רגע).

כל קבוצה מקבלת דף ועט, ויש להם 5 דקות לעבוד יחד.

דקה 9-10: שיתוף מהיר  

נציג מכל קבוצה משתף בקצרה (30 שניות לקבוצה).

חלק שלישי: סיכום וחיבור אישי (10 דקות)

מטרה: לעזור לתלמידים לקחת את הנושא איתם ליום-יום.  

דקה 1-3: דבר תורה קצר  

אמור: "בתפילה אנחנו לא רק מדברים, אלא גם מקשיבים. כמו שכתוב בתהילים 'קרבת אלוקים לי טוב' – כשאנחנו מתפללים, אנחנו מתקרבים לה'."

דקה 4-7: פעילות אישית  

תן לכל תלמיד דף קטן וכתוב עליו: "כתבו משפט אחד שהייתם רוצים להגיד לה' בתפילה שלכם היום."  

תן להם 2-3 דקות לכתוב בשקט.

דקה 8-10: סיום מעודד  

אמור: "כל תפילה חשובה, גם אם היא קצרה או פשוטה. נסו השבוע להתפלל משהו קטן מהלב שלכם."  

סיים בשאלה: "מי רוצה לשתף את המשפט שלו?" (רשות, לא חובה).

הערות למנחה:

שמור על אווירה קלילה ומכבדת.  

התאם את הקצב לפי התגובות של התלמידים – אם חלק אחד מתארך, קצר את הבא.  

הבא דף ועטים לפעילויות.

אם זה בשבת קודש תעביר בעל פה.

בהצלחה!

מחפשת יותר פעולה עם משחקים שבסוף מתקשרים לענין התפילה פחות דיונים ושאלות

מנסיון כל הדיונים וכו לא ככ פועל הם צריכות לזוז חח

אני ממש מסכימה איתך..

לאיזה כיתה?

בסוף עכשיו לא כ"כ מרגישים את זה אבל אם זה ימשך זה יגיע למצב שהיה לפני כן שלא דיברנו המדריכות מלבד מי מכינה את הפעולה. מצב שבטוח לא רוצות להגיע אליו. אף אחת.