אבל לעצם העניין - הנהג לא צריך להיות גם קופאי. המערכת בארץ כ"כ מטומטמת שזה משהו...

למה אי אפשר לשלם בדלת האחורית עם כרטיס אשראי/רב קו?

צריך להיות מספיק יצירתי בעולם המודרני כדי למצוא דרכים לגבות את הכסף הזה, ולא חסרים רעיונות.

באירופה משלמים לנהג ומעבירים כרטיס.

בארה"ב משלמים בכניסה במטבעות, מי שאין לו יורד. - לא מאמי שאפשר לעשות את זה בארץ.

תחבורה בארץ היא גוף נצלני ויקר ומוסובך לכן להזיזכל דבר לקוח שנים

פקחים? פקח עולה הרבה כסף ולכן הפעלת הקופה נופלת על הנהג.

לא פותר את הבעיה.

משלמים גם מאחורה וגם מקדימה.

על זה לא חשבת, נכון?

בתקשורת ובשלטון, לא באוטובוס

מה!!

למרות שהתחייבת להגיד קבל עם ועולם.

שמך הטוב כעת על המאזניים!

שפל שפלים.

זה מה שאני עושה במקום לחזור על השיעור של זה וזה גורם. באמת! לאן הדרדרתי?!

עדיף מלשחק בקוביות!

לא שוב.

לא אתה עוגי.

לא חשבתי שאתה תרד לרמה הזו.

"עדיף שתלכי ללמוד דיני קורקבן לפני שתתפלפלי בתגרי לוד"...

הם גם מוכרים קורקבנים מפולפלים!

ואני? ראיתי שיש טרנד

רק פרק שני בפסחים.

שני סמסטרים. 4 דפים. אלפי אחרונים.

והמסקנה היא שמותר לקדש בדמי חמץ.

(ככה שמתי לב שהטבעת שלי אבדה...כשדיברנו על קידושי אישה בפירות ערלה, ומיששתי את אצבעי כדי להזכר במה אני קודשתי, והיא לא הייתה שם... )

מצער לשמוע!!

אבל ח"ח על שקידת ועיון התורה.

בנוגע למסכת פסחים נמסר ממש לאחרונה

סיפור מרתק בשם אחד מרבני הגוש.

שמעת?

כדי שגם השאר ישכילו!

לבקש סליחה - אנושי,

לשחק בקוביות - אלוקי!! (ע"ע ספרו של מו"ר ואכמ"ל)

(החביב עליי בטרילוגיה והראשון שרכשתי)

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

ולא פועלת נגדם,

אבל אני לא בטוח שמותר להיות שותפים לגזל מצד הנהגים כלפי הנהלת החברה.

וביכולתם להשבית את האוטובוסים.

אז אם הם לא עושים זאת, אז לא נראה לי שיש בעייה בנידון.

בשונה מהרכבות,

א. הנהגים ממשיכים בעבודתם, ועפ"י סעיפי המשכורת הם גם מבצעים את תפקידם,

    כי הם לא מקבלים משכורת על היותם קופאים, ולכן הם אמורים לכאורה לקבל משכורת.

ב. לעובדי הרכבת אין שליטה בכספים שנכנסים לחברה, וזו הדרך היחידה שלהם למנוע כניסת כסף.

ג. מכיוון שבאוטובוסים בשונה מהרכבת, יש תחליפים ומכרזים, לא שווה להם להשבית לחלוטין.

ד. ככה מחאתם יותר גדולה, כי הם גם מרוויחים שהבעלים מוציא כסף וגם לא מרוויח, לעומת שביתת רכבת שהוא רק לא מרוויח.

כמו כל בעל מקצוע אחר.

בכלל, כל נושא השביתה מאוד מאוד לא פשוט,

וודאי לא מעוגן במקורות הקדומים בהלכה היהודית.

הגמרא מכירה לכל היותר בזכותו של העובד המתוסכל והמנוצל להרגיש "תרעומת" כלפי המעביד,

ותו לא. וגם זה לא בכל המקרים בהם מופר החוזה עימו.

מורה שהסעיף של המשכורת שלו זה להיות ביבי-סיטר (וגם גובה המשכורת בהתאם),

מגיע לכיתה, שומר על התלמידים אבל לא מלמד.

מוצדק לפטר אותו?

כך גם כאן, אם לא משלמים לו על זה שהוא גובה כסף, אלא רק על עצם הנהיגה, אז לכאורה אין עילה לפיטורין.

הבנאדם קיבל על עצמו למלא משבצת.

מה אכפת לי מה מתוך זה הוא עושה בהתנדבות?

יא מצחיק.

הוא לא מועסק שם בחינם, כתוצאה מטוב ליבו של הבוס שלו.

הבוס לא יכול לדרוש מעובד, משהו שהוא לא משלם לו עליו!

אם הבוס נותן לו כסף להיות ביבי-סיטר, וזה גם מה שהוא באמת עושה, הבוס לא יכול לדרוש ממנו ללמד.

שישלם לו כסף ללמד, אז הוא יהיה מחוייב לבצע את תפקידו ללמד.

ולעוגי, הוא ממלא את המשבצת, מה הבעיה?

כמובן שאדם לא יחליט על דעת עצמו, כמה זה נחשב משכורת של מורה,

אבל אם איגוד רשמי של מורים הסיק שמשכורת כזאת לא נחשבת משכורת של מורה אז לגיטימי שהוא יפעל עפ"י זה.

אותו הדבר לגבי הנהגים ולכל מקצוע שכיר אחר.

והעובד רשאי להחליט אם להמשיך בעבודתו או להתפטר.

בזה נגמר הסיפור.

את המספר של הבוס שלך.

אני אגיד לו שיבקש ממך לנקות את השירותים יום יום,

כי זה דבר שהוא במסגרת החוק.

ואתה כמובן תהיה רשאי להחליט אם להמשיך בעבודך או להתפטר.

וכמובן שבזה הסיפור נגמר,

כי עכשיו גם אתה יודע שזה לא עובד כמו שאמרת.

הצטנף במורא והגיר זיעה קרה על הכיסא,

שעה שאיש כח האדם היושב מולו, של בית הספר/חברת האוטובוס

בחן את קורות החיים שלו -

הוא לא ידע שיצטרך גם ללמד או להיות קופאי?

למה הוא יושב שם?

ב. אפילו אם הוא ידע, כנראה שזה שהוא שובת עכשיו,

    זה מעיד שהוא לא הבין אז, מה הוא באמת התפקיד,

    ועכשיו הוא מבין שהבוס "עבד" עליו וסתם מנצל אותו.

וכדי למנוע תגובה לא עניינית, כמובן שאני מדבר רק על איגוד ולא על מורה/נהג יחידי.

נחתם הסכם בין שני צדדים.

לאחר זמן מגיע אחד הצדדים להבנה שהצד השני

לא מקיים את חלקו בצורה מושלמת,

או שמלכתחילה יש צד בעייתי בחלק כפי שנוסח בחוזה,

שהוא מאתר רק בדיעבד.

הוא יכול לעשות דין לעצמו ולא לקיים את חלקו?

או שהוא צריך לכל הפחות להמתין לפסיקה של גורם בורר?

(בור)

ב. לפי ההלכה המוסלמית, באמת הצד שהפרו לו את התנאים, עדיין חייב לקיים את התחייבותו (מה שנקרא "הסכם קורייש").

אבל לפי התורה (וגם נראה לי לפי החוק המערבי), ברגע שצד אחד הפר את התנאים, הצד השני נפטר מהתחייבויותיו.

אלא יכול לנטוש את העסק או לפנות לבית הדין.

אבל לסוע יום שלם על חשבון החברה לקול צהלת הנוסעים ולא להביא את שכר הנסיעה לבעלי האוטובוס?

זה כבר גזל ממדרגה ראשונה.

אם זה היה חשוב לו, אז הוא היה עושה זאת.

אם זה גזל,

עצם זה שזה הרע במיעוטו והתערבות תרע את מצבו של הנגזל -

זה לא סברה שזה פחות גזל...

אני דן כאן כרגע רק על העניין של הגזל, ולא על קיום חוזים.

1. הבעלים של החברה - חובות: לנהגים - להעסיק אותם עפ"י החוזים.

                                         לציבור - לספק מערך תחבורה לאיזור מסויים, במחיר שהוסכם ומטה.

                                זכויות: לגרוף את הרווחים (כשהכל תקין).

2. הנהגים - חובות: כל מה שנחתם מפורשות בחוזה עם הבעלים.

                זכויות: כל מה שהם לא חתומים עליו בחוזה. (במקרה דידן, להיות קופאים)

3. הציבור (העירייה/מועצה) - חובות: התחייבות לא להכניס חברות תחבורה אחרות לאזור המדובר.

                                     זכויות: קבלת שרותי תחבורה לאזור.

עכשיו יכול להיות כמה מצבים עיקריים:

1. הכל תקין.

2. יש תקלה המונעת את תקינות מערך התחבורה (זה יכול להיות שביתה של הנהגים, פשיטת-רגל וכד').

3. תקלה בין הבעלים לעובדיו (לדוגמא: המקרה דידן), אבל התחבורה עדיין תקינה.

4. הציבור מפר את התחייבויותיו.

5. בעלי החברה מפר את התחייבויותיו.

תוצאות אפשריות:

1. אין מה לפרט.

2. הבעלים צריך לראות אם הוא מצליח לפתור את הבעייה, ואם הוא לא יכול לקיים את התחייבויותיו (וזה לא משנה מאיזו סיבה),

   העירייה נפטרת מחובותיה, והיא יכולה להכניס חברת תחבורה חדשה לאיזור.

3. הבעלים צריך להחליט, אם הוא משבית את המערכת, ואז לציבור יש זכות לעבור לחברה חדשה.

    או שהוא ממשיך לספק תחבורה גם בהפסדים, ובכך הוא למעשה שומר את המונופול שלו על האיזור.

4. הציבור משלם לבעלי החברה פיצויים.

5. הבעלים מקבל קנס, והציבור זכאי להכניס מערך תחבורה חדש.

ולכן במקרה שלנו, מכיוון שעומדות בפני הבעלים שתי אופציות:

או איבוד המונופול על המקום, או זמנית להיות בהפסדים ולשמור על המונופול.

באף אחד מהמקרים, הציבור הוא לא גזלן.

הנהגים מעוניינים לשבות,

והם מכניסים את המעסיק שלהם למצב שאווילי יהיה עבורו

להשבית את מערך התחבורה,

וזאת ע"י שימוש בציוד שלו (עובדים אחרים ופשרנים יותר היו

מפעילים את הקופות).

הטענה היא שבכך הנהגים גוזלים את המעסיק.

ובשיתוף פעולה אקטיבי, הציבור גם משתף פעולה עם גזל.

יתכן שלא ראיתי את הנקודה בדברייך (יישר כח על הסידור)

אבל עדיין הנקודה לא ברורה עבורי.

הנהגים לא גוזלים כי הם עושים את התפקיד שאליו הם כרגע מחוייבים בחוזה (ובכ"מ, הם לא לוקחים כסף שלו לעצמם).

לגבי הציבור, הבעלים התחייב לספק להם תחבורה, במחיר מסויים ומטה (כלומר גם בחינם).

זה שהוא נכנס למצב "בְּרוֹך" שבו לא שווה לו להשבית את התחבורה, זה לא הופך את אלה שזכאים לתחבורה לגזלנים או שותפים לגזילה.

שאין רשות לעלות לאוטובוסים בחינם, ולאחר שתיגמר השביתה צריך לשלם

והדברים ברורים שמי שעולה לאוטובוס ולא משלם הוא גנב גמור.

מה אתה מתערב בשביתה? יש כאן מישהו שיש לו אוטובוס, והוא אומר מפורש שהוא מסכים שתעלה רק אם תשלם לאחר זמן. אם לא תשלם אתה גנב רגיל

ישר מוכרז כגזלן/גנב גמור?

אין להם אפשרות לדרוש מהציבור דבר כזה,

אם הם רוצים, הם יכולים להשבית את האוטובוסים (וגם אח"כ לשאת בתוצאות).

עוד אפשרות זה להעמיד קופאים בכניסה לאוטובוסים.

לפי החוק (חוק התעבורה תשכ"א חלק ה')

הם חייבים להעלות כל נוסע המוכן לשלם את דמי הנסיעה, חוץ מאדם שהוא:

שיכור, מעשן, מזוהם וכד' ואחד שמבקש מהנהג עודף מסכום העולה למעלה מפי 10 מתעריף הנסיעה.

או שאין מקום באוטובוס.

אין באפשרותם להתנות תנאים ולגבות תשלום לאחר הנסיעה.

יש כאן חברה שאומרת שהיא לא מוכנה לתת לך שירות אא"כ תשלם לה

למה שיהיה מותר לך לקחת את השירות בלי לשלם?

כי יש חוק?

איך החוק משנה את ההלכה?

הרי לא שייך כאן דינא דמלכותא דינא, גם לאומרים ששייך דינא שמלכותא בא"י,

שהרי אין דינא שמלכותא אלא במה שנוגע למלך, לא במסחר שבין שני אנשים, שאחרת בטלו כל דיני התורה

אז מה נוגע בכלל החוק לענין?

מלבד זאת, למה חברת קווים לא יוכלו לומר קים לי שאין דינא דמלכותא בא"י, וממילא אסור לך לעלות לאוטובוס כל זמן שלא תשלם? הרי הם מוחזקים

ואם היא לא מעוניינת בזה, אז שלא תפעיל את האוטובוסים.

הם חתמו על זה, ולכן זה מחייב אותם לתת לך שירות כחוק.

הם הסכימו לזה במעמד החתימה.

אני לא חתמתי איתם חוזה, ואני מניח שגם אתה לא

המדינה החליטה שהיא לא נותנת לאחרים לעשות כאן שירותי הסעות, והחברה התחייבה למדינה על כל מיני תנאים

מה זה נוגע אליך?

מישהו התחייב לך על משהו? 

ובצורה אחרת - פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום. אז החברה מודיעה בזאת שהיא מפסיקה את שרותיה כלפיך, והיא מתחילה להסיע רק בתנאים חדשים. יש לך איזה שהיא תביעה? אתה נתת לחברה משהו תמורת התחייבויותיה?

(למעשה גם המדינה לא נתנה לה כלום, היא רק הבטיחה לה שהיא לא תפריע לה, והבטיחה לה שהיא תפריע לאחרים)

וככל הידוע לי, אני אחד מציבור היעד שאליו הם התחייבו.

הגורם שחתם איתם על החוזה היה השליח של הציבור.

אתה יכול לטעון את סברתך רק אם אתה מבטל את כל תורת השליח.

אתה צודק החברה יכולה להפר את ההסכם,

ואז גם "הציבור" יכול להפר את הצד השני להסכם,

וההשלכה של זה שהיא מאבדת את הזכויות להפעיל תחבורה ציבורית באותו מקום,

והעירייה/המדינה בוחרת מפעיל אחר שיועסק במקומה.

והיא גם תצטרך לשלם את כל הערבויות שלה למדינה ולהיקנס + פיצויים לתושבים באזור.

לפני שאתה מגיב, אשמח אם תקרא את התגובות לפני, כדי שלא אצטרך כל הזמן לחזור על דברי.

כאשר היא סך הכל ערכאות של גויים

המדינה לצערינו עדיין לא הולכת לפי חוקי התורה, ולכן משפטיה כאן הם כמשפטי הגויים בחו"ל

אין הרי היתר למנות מחללי שבת להיות פרנסים על הציבור, כך שאי אפשר לקרוא להם "שליח בי"ד"

זו עיריית בני-ברק.

אם אני זוכר נכון, העירייה היא זאת שחותמת על ההסכם.

בכ"מ, אפשר לסמוך ע"ז בדיני ממונות, ותכל'ס אתה לא יכול לחיות היום בארץ בלי לסמוך על זה שהמדינה תהיה שליחה שלך בתור ציבור (אפילו חרדי) ללא מעט דברים.

ואתה גם מסית את הדיון מחוץ לעניין, כי גם אתה יודע שזה כבר לא רלוונטי, כי לא משנה מי היה השליח, החברה הסכימה לתנאים בזמן החתימה.

היא גוף שפועל מכח חוקי המדינה, לא מכח בי"ד, כך שגם היא לא שליח ציבור בנושא הזה

לא יודע למה אתה חושב שא"א לחיות כך. בחו"ל אף אחד לא טועה לחשוב שהמדינה היא שליח ציבור, ואעפ"כ חיים מצוין

וודאי שזה קשור לענין. זה שהחברה הסכימה בלית ברירה לתנאים שהמדינה הכתיבה, לא אומר שזה מחייב אותה משהו כלפי, ואם היא מודיעה לי שהיא לא מרשה לי ליסוע, אין נפ"מ למה היא הבטיחה לאדם שלא קשור אלי, לא פועל בשליחותי.

הגע עצמך, אם היה כאן ראש מאפיה שהיה מחייב את התושבים לכל מיני דברים, ובלית ברירה היו מסכימים לו, יכול אחד מהתושבים לתבוע את חבירו מחמת ההתחייבות כלפי המאפיה?! היעלה על הדעת כזה דבר?!

אז אם המדינה כאן החליטה לצערינו לא ליישם את חוקי התורה, מה ההבדל לגבי דיני ממונות בינה למאפיה?

ראיתי הרבה גישות של דיינים בנושא, מהשיטה הקיצונית שאני נוקט בה, ועד לכאלה שכן לוקחים את המדינה קצת כשליח בי"ד למחצה לשליש ולרביע. אבל גם לשיטתם לא נראה לי שזה יהיה כזה קיצוני

החוק כאן הוא עוולה, אין שום סיבה שבגלל שלא היה איך לשלם "יאכל הלה וחדי". זה שהמדינה החליטה להכריח את חברות התחבורה לוותר על כספן זה סוג של אינטרסים. אני לא מאמין שבי"ד היה מתקן כך. וממילא איך אפשר להתייחס למדינה בנושא הזה כשליח בי"ד, 

ואני חוזר ואומר, לא יהא אלא ספק. החברה מוחזקת, ויכולה לומר קים לי. אין לך זכות לעלות על האוטובוס שלה בלי לשלם

אנחנו מדברים כאן על פרנס לציבור, ובזה גם לדעתך עיריית ב"ב יכולה להיות.

הם לקחו את החוק כניסוח להסכם, ואם הם הסכימו בהסכם למשהו.

אז לא אכפת לנו מי זה שניסח את הנוסח להסכם.

וזה שהיא הסכימה כחלק מההסכם לסעיפים שהיא פחות מעוניינת בהם (שאתה קורא להם "בלית ברירה"),

זה כבר בעייה שלה, היא הייתה יכולה לא לגשת להסכם הזה מראש, ולא לחתום על כלום.

וגם במה בדיוק הם מוחזקים?

בכ"מ, אפילו יש לה חזקה כלשהי, אין לחזקה תוקף כשיש ראיות אחרות.

וגם היא צריכה לטעון "קים לי שאין דינא דמלכותא", ומכיוון שהבעלים של החברה הוא לא חרדי קשה לי להאמין שהוא יטען טענה כזאת. וכל עוד שהוא לא טען, וודאי כשהוא לא רוצה לטעון, אז גם לדעתך ידו תהיה על התחתונה.

וגם כשהחברה פירסמה שישלמו לה אח"כ, היא כנראה עשתה זאת רק ע"מ למזער נזקים, אבל גם היא יודעת שזה לא באמת חלק מההסכם (תשלומים בדיעבד).

גם בחו"ל (במדינות המתפתחות והמפותחות) המדינה היא שליחה לכל מיני נושאים בעיקר כלכליים, כמו קביעת שער המטבע, ריבית, מיסים וכו', כך שאין כמעט אפשרות להתחמק מזה.

ונכון שהיינו שמחים שהמדינה הייתה הולכת לפי דיני תורה.

אבל כרגע לעניין ההלכה, בדיני ממונות הולכים ברוב הדברים לפי מנהג המקום (המדינה), וכל הייחודיות של המאפיה שהיא הולכת בניגוד למנהג המקום, ולכן אין מקום להשוואה. (אא"כ, אתה מגדיר מאפיה בצורה שונה מרובא דעלמא, ואז אם אתה רוצה אפשר ללמוד את הסוגיה בתחילת פרק שלישי בב"ק לגבי אלו שקוראים לכד חבית ולחבית כד)

ואם זה היחס שלך למדינה מבחינה ממונית, אז קצת בעייתי מבחינתך לקנות במכולת או לקנות דלק או לעשות כמעט כל פעולה מסחרית בארץ שאינה מתבצעת בצורה "שחורה".

כי אז יוצא שאתה משתף פעולה בגזלנות.

|עריכה|

ראיתי עכשיו את הודעת החברה בקישור כאן.

ציטוט מההודעה: "הציבור מתבקש להשתדל לשלם"

אז כמו שנאמר: "תיובתא"

ב. הוא מחייב אותו לעשות דברים שלא מן החוזה,

רק שההוא היה תמים ו"נזכר מאוחר".

כאשר תבין את הנקודה הזו, אמשיך להתדיין איתך.

עוד מעט, אני כותב זאת בפירוט (לעיל).

המושג הכי קרוב למה שאתה טוען נקרא "הרעת תנאים" ומשמעותו היא פיטורין + פיצויים מוגדלים.

בנוסף, אם נכתב ונחתם חוזה, מה שבד"כ לא קורה, הבוס יכול להפר אותו ולהקנס על כך (ולעיתים יהיה שווה לו להפר ולהקנס, אגב), והעובד יכול להפר אותו ולעוף מהעבודה.

זה הכל.

חביבי אנחנו חיים במדינה קפיטליסטית בעלת שוק חופשי,

ואלו התוצאות.

שבחוזה שלהם הם לא קופאים וכל הנ"ל.

ובא נראה אם הבוס שלהם מפטר את כולם.

מ.ש.ל

אדם שלא קיבל שכרו לא יכול לשרוץ אץ הבית של הבוס בתמורה.

אבל אשמח להבין מה הקשר?

הוא לא היה יכול לשרוף לו את הבית, גם אם הוא לא היה הבוס שלו.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

ת

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.