אבל לעצם העניין - הנהג לא צריך להיות גם קופאי. המערכת בארץ כ"כ מטומטמת שזה משהו...

למה אי אפשר לשלם בדלת האחורית עם כרטיס אשראי/רב קו?

צריך להיות מספיק יצירתי בעולם המודרני כדי למצוא דרכים לגבות את הכסף הזה, ולא חסרים רעיונות.

באירופה משלמים לנהג ומעבירים כרטיס.

בארה"ב משלמים בכניסה במטבעות, מי שאין לו יורד. - לא מאמי שאפשר לעשות את זה בארץ.

תחבורה בארץ היא גוף נצלני ויקר ומוסובך לכן להזיזכל דבר לקוח שנים

פקחים? פקח עולה הרבה כסף ולכן הפעלת הקופה נופלת על הנהג.

לא פותר את הבעיה.

משלמים גם מאחורה וגם מקדימה.

על זה לא חשבת, נכון?

בתקשורת ובשלטון, לא באוטובוס

מה!!

למרות שהתחייבת להגיד קבל עם ועולם.

שמך הטוב כעת על המאזניים!

שפל שפלים.

זה מה שאני עושה במקום לחזור על השיעור של זה וזה גורם. באמת! לאן הדרדרתי?!

עדיף מלשחק בקוביות!

לא שוב.

לא אתה עוגי.

לא חשבתי שאתה תרד לרמה הזו.

"עדיף שתלכי ללמוד דיני קורקבן לפני שתתפלפלי בתגרי לוד"...

הם גם מוכרים קורקבנים מפולפלים!

ואני? ראיתי שיש טרנד

רק פרק שני בפסחים.

שני סמסטרים. 4 דפים. אלפי אחרונים.

והמסקנה היא שמותר לקדש בדמי חמץ.

(ככה שמתי לב שהטבעת שלי אבדה...כשדיברנו על קידושי אישה בפירות ערלה, ומיששתי את אצבעי כדי להזכר במה אני קודשתי, והיא לא הייתה שם... )

מצער לשמוע!!

אבל ח"ח על שקידת ועיון התורה.

בנוגע למסכת פסחים נמסר ממש לאחרונה

סיפור מרתק בשם אחד מרבני הגוש.

שמעת?

כדי שגם השאר ישכילו!

לבקש סליחה - אנושי,

לשחק בקוביות - אלוקי!! (ע"ע ספרו של מו"ר ואכמ"ל)

(החביב עליי בטרילוגיה והראשון שרכשתי)

כמו ברכבת הקלה.. 

בכל מקרה בד"כ מגיעים גם פקחים כאלה לביקורות של הכרטיסיות אז אני לא יודעת כמה יקר זה יעלה להם, חוץ מזה שזה באמת עניין של חיים יש כ"כ הסחות דעת בכביש ושלא נדבר על אנשים באוטובוס שלא חסר התעסקויות שלהם שמפריעות לנהג.

נהגים, בואו ננצח! 

ולא פועלת נגדם,

אבל אני לא בטוח שמותר להיות שותפים לגזל מצד הנהגים כלפי הנהלת החברה.

וביכולתם להשבית את האוטובוסים.

אז אם הם לא עושים זאת, אז לא נראה לי שיש בעייה בנידון.

בשונה מהרכבות,

א. הנהגים ממשיכים בעבודתם, ועפ"י סעיפי המשכורת הם גם מבצעים את תפקידם,

    כי הם לא מקבלים משכורת על היותם קופאים, ולכן הם אמורים לכאורה לקבל משכורת.

ב. לעובדי הרכבת אין שליטה בכספים שנכנסים לחברה, וזו הדרך היחידה שלהם למנוע כניסת כסף.

ג. מכיוון שבאוטובוסים בשונה מהרכבת, יש תחליפים ומכרזים, לא שווה להם להשבית לחלוטין.

ד. ככה מחאתם יותר גדולה, כי הם גם מרוויחים שהבעלים מוציא כסף וגם לא מרוויח, לעומת שביתת רכבת שהוא רק לא מרוויח.

כמו כל בעל מקצוע אחר.

בכלל, כל נושא השביתה מאוד מאוד לא פשוט,

וודאי לא מעוגן במקורות הקדומים בהלכה היהודית.

הגמרא מכירה לכל היותר בזכותו של העובד המתוסכל והמנוצל להרגיש "תרעומת" כלפי המעביד,

ותו לא. וגם זה לא בכל המקרים בהם מופר החוזה עימו.

מורה שהסעיף של המשכורת שלו זה להיות ביבי-סיטר (וגם גובה המשכורת בהתאם),

מגיע לכיתה, שומר על התלמידים אבל לא מלמד.

מוצדק לפטר אותו?

כך גם כאן, אם לא משלמים לו על זה שהוא גובה כסף, אלא רק על עצם הנהיגה, אז לכאורה אין עילה לפיטורין.

הבנאדם קיבל על עצמו למלא משבצת.

מה אכפת לי מה מתוך זה הוא עושה בהתנדבות?

יא מצחיק.

הוא לא מועסק שם בחינם, כתוצאה מטוב ליבו של הבוס שלו.

הבוס לא יכול לדרוש מעובד, משהו שהוא לא משלם לו עליו!

אם הבוס נותן לו כסף להיות ביבי-סיטר, וזה גם מה שהוא באמת עושה, הבוס לא יכול לדרוש ממנו ללמד.

שישלם לו כסף ללמד, אז הוא יהיה מחוייב לבצע את תפקידו ללמד.

ולעוגי, הוא ממלא את המשבצת, מה הבעיה?

כמובן שאדם לא יחליט על דעת עצמו, כמה זה נחשב משכורת של מורה,

אבל אם איגוד רשמי של מורים הסיק שמשכורת כזאת לא נחשבת משכורת של מורה אז לגיטימי שהוא יפעל עפ"י זה.

אותו הדבר לגבי הנהגים ולכל מקצוע שכיר אחר.

והעובד רשאי להחליט אם להמשיך בעבודתו או להתפטר.

בזה נגמר הסיפור.

את המספר של הבוס שלך.

אני אגיד לו שיבקש ממך לנקות את השירותים יום יום,

כי זה דבר שהוא במסגרת החוק.

ואתה כמובן תהיה רשאי להחליט אם להמשיך בעבודך או להתפטר.

וכמובן שבזה הסיפור נגמר,

כי עכשיו גם אתה יודע שזה לא עובד כמו שאמרת.

הצטנף במורא והגיר זיעה קרה על הכיסא,

שעה שאיש כח האדם היושב מולו, של בית הספר/חברת האוטובוס

בחן את קורות החיים שלו -

הוא לא ידע שיצטרך גם ללמד או להיות קופאי?

למה הוא יושב שם?

ב. אפילו אם הוא ידע, כנראה שזה שהוא שובת עכשיו,

    זה מעיד שהוא לא הבין אז, מה הוא באמת התפקיד,

    ועכשיו הוא מבין שהבוס "עבד" עליו וסתם מנצל אותו.

וכדי למנוע תגובה לא עניינית, כמובן שאני מדבר רק על איגוד ולא על מורה/נהג יחידי.

נחתם הסכם בין שני צדדים.

לאחר זמן מגיע אחד הצדדים להבנה שהצד השני

לא מקיים את חלקו בצורה מושלמת,

או שמלכתחילה יש צד בעייתי בחלק כפי שנוסח בחוזה,

שהוא מאתר רק בדיעבד.

הוא יכול לעשות דין לעצמו ולא לקיים את חלקו?

או שהוא צריך לכל הפחות להמתין לפסיקה של גורם בורר?

(בור)

ב. לפי ההלכה המוסלמית, באמת הצד שהפרו לו את התנאים, עדיין חייב לקיים את התחייבותו (מה שנקרא "הסכם קורייש").

אבל לפי התורה (וגם נראה לי לפי החוק המערבי), ברגע שצד אחד הפר את התנאים, הצד השני נפטר מהתחייבויותיו.

אלא יכול לנטוש את העסק או לפנות לבית הדין.

אבל לסוע יום שלם על חשבון החברה לקול צהלת הנוסעים ולא להביא את שכר הנסיעה לבעלי האוטובוס?

זה כבר גזל ממדרגה ראשונה.

אם זה היה חשוב לו, אז הוא היה עושה זאת.

אם זה גזל,

עצם זה שזה הרע במיעוטו והתערבות תרע את מצבו של הנגזל -

זה לא סברה שזה פחות גזל...

אני דן כאן כרגע רק על העניין של הגזל, ולא על קיום חוזים.

1. הבעלים של החברה - חובות: לנהגים - להעסיק אותם עפ"י החוזים.

                                         לציבור - לספק מערך תחבורה לאיזור מסויים, במחיר שהוסכם ומטה.

                                זכויות: לגרוף את הרווחים (כשהכל תקין).

2. הנהגים - חובות: כל מה שנחתם מפורשות בחוזה עם הבעלים.

                זכויות: כל מה שהם לא חתומים עליו בחוזה. (במקרה דידן, להיות קופאים)

3. הציבור (העירייה/מועצה) - חובות: התחייבות לא להכניס חברות תחבורה אחרות לאזור המדובר.

                                     זכויות: קבלת שרותי תחבורה לאזור.

עכשיו יכול להיות כמה מצבים עיקריים:

1. הכל תקין.

2. יש תקלה המונעת את תקינות מערך התחבורה (זה יכול להיות שביתה של הנהגים, פשיטת-רגל וכד').

3. תקלה בין הבעלים לעובדיו (לדוגמא: המקרה דידן), אבל התחבורה עדיין תקינה.

4. הציבור מפר את התחייבויותיו.

5. בעלי החברה מפר את התחייבויותיו.

תוצאות אפשריות:

1. אין מה לפרט.

2. הבעלים צריך לראות אם הוא מצליח לפתור את הבעייה, ואם הוא לא יכול לקיים את התחייבויותיו (וזה לא משנה מאיזו סיבה),

   העירייה נפטרת מחובותיה, והיא יכולה להכניס חברת תחבורה חדשה לאיזור.

3. הבעלים צריך להחליט, אם הוא משבית את המערכת, ואז לציבור יש זכות לעבור לחברה חדשה.

    או שהוא ממשיך לספק תחבורה גם בהפסדים, ובכך הוא למעשה שומר את המונופול שלו על האיזור.

4. הציבור משלם לבעלי החברה פיצויים.

5. הבעלים מקבל קנס, והציבור זכאי להכניס מערך תחבורה חדש.

ולכן במקרה שלנו, מכיוון שעומדות בפני הבעלים שתי אופציות:

או איבוד המונופול על המקום, או זמנית להיות בהפסדים ולשמור על המונופול.

באף אחד מהמקרים, הציבור הוא לא גזלן.

הנהגים מעוניינים לשבות,

והם מכניסים את המעסיק שלהם למצב שאווילי יהיה עבורו

להשבית את מערך התחבורה,

וזאת ע"י שימוש בציוד שלו (עובדים אחרים ופשרנים יותר היו

מפעילים את הקופות).

הטענה היא שבכך הנהגים גוזלים את המעסיק.

ובשיתוף פעולה אקטיבי, הציבור גם משתף פעולה עם גזל.

יתכן שלא ראיתי את הנקודה בדברייך (יישר כח על הסידור)

אבל עדיין הנקודה לא ברורה עבורי.

הנהגים לא גוזלים כי הם עושים את התפקיד שאליו הם כרגע מחוייבים בחוזה (ובכ"מ, הם לא לוקחים כסף שלו לעצמם).

לגבי הציבור, הבעלים התחייב לספק להם תחבורה, במחיר מסויים ומטה (כלומר גם בחינם).

זה שהוא נכנס למצב "בְּרוֹך" שבו לא שווה לו להשבית את התחבורה, זה לא הופך את אלה שזכאים לתחבורה לגזלנים או שותפים לגזילה.

שאין רשות לעלות לאוטובוסים בחינם, ולאחר שתיגמר השביתה צריך לשלם

והדברים ברורים שמי שעולה לאוטובוס ולא משלם הוא גנב גמור.

מה אתה מתערב בשביתה? יש כאן מישהו שיש לו אוטובוס, והוא אומר מפורש שהוא מסכים שתעלה רק אם תשלם לאחר זמן. אם לא תשלם אתה גנב רגיל

ישר מוכרז כגזלן/גנב גמור?

אין להם אפשרות לדרוש מהציבור דבר כזה,

אם הם רוצים, הם יכולים להשבית את האוטובוסים (וגם אח"כ לשאת בתוצאות).

עוד אפשרות זה להעמיד קופאים בכניסה לאוטובוסים.

לפי החוק (חוק התעבורה תשכ"א חלק ה')

הם חייבים להעלות כל נוסע המוכן לשלם את דמי הנסיעה, חוץ מאדם שהוא:

שיכור, מעשן, מזוהם וכד' ואחד שמבקש מהנהג עודף מסכום העולה למעלה מפי 10 מתעריף הנסיעה.

או שאין מקום באוטובוס.

אין באפשרותם להתנות תנאים ולגבות תשלום לאחר הנסיעה.

יש כאן חברה שאומרת שהיא לא מוכנה לתת לך שירות אא"כ תשלם לה

למה שיהיה מותר לך לקחת את השירות בלי לשלם?

כי יש חוק?

איך החוק משנה את ההלכה?

הרי לא שייך כאן דינא דמלכותא דינא, גם לאומרים ששייך דינא שמלכותא בא"י,

שהרי אין דינא שמלכותא אלא במה שנוגע למלך, לא במסחר שבין שני אנשים, שאחרת בטלו כל דיני התורה

אז מה נוגע בכלל החוק לענין?

מלבד זאת, למה חברת קווים לא יוכלו לומר קים לי שאין דינא דמלכותא בא"י, וממילא אסור לך לעלות לאוטובוס כל זמן שלא תשלם? הרי הם מוחזקים

ואם היא לא מעוניינת בזה, אז שלא תפעיל את האוטובוסים.

הם חתמו על זה, ולכן זה מחייב אותם לתת לך שירות כחוק.

הם הסכימו לזה במעמד החתימה.

אני לא חתמתי איתם חוזה, ואני מניח שגם אתה לא

המדינה החליטה שהיא לא נותנת לאחרים לעשות כאן שירותי הסעות, והחברה התחייבה למדינה על כל מיני תנאים

מה זה נוגע אליך?

מישהו התחייב לך על משהו? 

ובצורה אחרת - פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום. אז החברה מודיעה בזאת שהיא מפסיקה את שרותיה כלפיך, והיא מתחילה להסיע רק בתנאים חדשים. יש לך איזה שהיא תביעה? אתה נתת לחברה משהו תמורת התחייבויותיה?

(למעשה גם המדינה לא נתנה לה כלום, היא רק הבטיחה לה שהיא לא תפריע לה, והבטיחה לה שהיא תפריע לאחרים)

וככל הידוע לי, אני אחד מציבור היעד שאליו הם התחייבו.

הגורם שחתם איתם על החוזה היה השליח של הציבור.

אתה יכול לטעון את סברתך רק אם אתה מבטל את כל תורת השליח.

אתה צודק החברה יכולה להפר את ההסכם,

ואז גם "הציבור" יכול להפר את הצד השני להסכם,

וההשלכה של זה שהיא מאבדת את הזכויות להפעיל תחבורה ציבורית באותו מקום,

והעירייה/המדינה בוחרת מפעיל אחר שיועסק במקומה.

והיא גם תצטרך לשלם את כל הערבויות שלה למדינה ולהיקנס + פיצויים לתושבים באזור.

לפני שאתה מגיב, אשמח אם תקרא את התגובות לפני, כדי שלא אצטרך כל הזמן לחזור על דברי.

כאשר היא סך הכל ערכאות של גויים

המדינה לצערינו עדיין לא הולכת לפי חוקי התורה, ולכן משפטיה כאן הם כמשפטי הגויים בחו"ל

אין הרי היתר למנות מחללי שבת להיות פרנסים על הציבור, כך שאי אפשר לקרוא להם "שליח בי"ד"

זו עיריית בני-ברק.

אם אני זוכר נכון, העירייה היא זאת שחותמת על ההסכם.

בכ"מ, אפשר לסמוך ע"ז בדיני ממונות, ותכל'ס אתה לא יכול לחיות היום בארץ בלי לסמוך על זה שהמדינה תהיה שליחה שלך בתור ציבור (אפילו חרדי) ללא מעט דברים.

ואתה גם מסית את הדיון מחוץ לעניין, כי גם אתה יודע שזה כבר לא רלוונטי, כי לא משנה מי היה השליח, החברה הסכימה לתנאים בזמן החתימה.

היא גוף שפועל מכח חוקי המדינה, לא מכח בי"ד, כך שגם היא לא שליח ציבור בנושא הזה

לא יודע למה אתה חושב שא"א לחיות כך. בחו"ל אף אחד לא טועה לחשוב שהמדינה היא שליח ציבור, ואעפ"כ חיים מצוין

וודאי שזה קשור לענין. זה שהחברה הסכימה בלית ברירה לתנאים שהמדינה הכתיבה, לא אומר שזה מחייב אותה משהו כלפי, ואם היא מודיעה לי שהיא לא מרשה לי ליסוע, אין נפ"מ למה היא הבטיחה לאדם שלא קשור אלי, לא פועל בשליחותי.

הגע עצמך, אם היה כאן ראש מאפיה שהיה מחייב את התושבים לכל מיני דברים, ובלית ברירה היו מסכימים לו, יכול אחד מהתושבים לתבוע את חבירו מחמת ההתחייבות כלפי המאפיה?! היעלה על הדעת כזה דבר?!

אז אם המדינה כאן החליטה לצערינו לא ליישם את חוקי התורה, מה ההבדל לגבי דיני ממונות בינה למאפיה?

ראיתי הרבה גישות של דיינים בנושא, מהשיטה הקיצונית שאני נוקט בה, ועד לכאלה שכן לוקחים את המדינה קצת כשליח בי"ד למחצה לשליש ולרביע. אבל גם לשיטתם לא נראה לי שזה יהיה כזה קיצוני

החוק כאן הוא עוולה, אין שום סיבה שבגלל שלא היה איך לשלם "יאכל הלה וחדי". זה שהמדינה החליטה להכריח את חברות התחבורה לוותר על כספן זה סוג של אינטרסים. אני לא מאמין שבי"ד היה מתקן כך. וממילא איך אפשר להתייחס למדינה בנושא הזה כשליח בי"ד, 

ואני חוזר ואומר, לא יהא אלא ספק. החברה מוחזקת, ויכולה לומר קים לי. אין לך זכות לעלות על האוטובוס שלה בלי לשלם

אנחנו מדברים כאן על פרנס לציבור, ובזה גם לדעתך עיריית ב"ב יכולה להיות.

הם לקחו את החוק כניסוח להסכם, ואם הם הסכימו בהסכם למשהו.

אז לא אכפת לנו מי זה שניסח את הנוסח להסכם.

וזה שהיא הסכימה כחלק מההסכם לסעיפים שהיא פחות מעוניינת בהם (שאתה קורא להם "בלית ברירה"),

זה כבר בעייה שלה, היא הייתה יכולה לא לגשת להסכם הזה מראש, ולא לחתום על כלום.

וגם במה בדיוק הם מוחזקים?

בכ"מ, אפילו יש לה חזקה כלשהי, אין לחזקה תוקף כשיש ראיות אחרות.

וגם היא צריכה לטעון "קים לי שאין דינא דמלכותא", ומכיוון שהבעלים של החברה הוא לא חרדי קשה לי להאמין שהוא יטען טענה כזאת. וכל עוד שהוא לא טען, וודאי כשהוא לא רוצה לטעון, אז גם לדעתך ידו תהיה על התחתונה.

וגם כשהחברה פירסמה שישלמו לה אח"כ, היא כנראה עשתה זאת רק ע"מ למזער נזקים, אבל גם היא יודעת שזה לא באמת חלק מההסכם (תשלומים בדיעבד).

גם בחו"ל (במדינות המתפתחות והמפותחות) המדינה היא שליחה לכל מיני נושאים בעיקר כלכליים, כמו קביעת שער המטבע, ריבית, מיסים וכו', כך שאין כמעט אפשרות להתחמק מזה.

ונכון שהיינו שמחים שהמדינה הייתה הולכת לפי דיני תורה.

אבל כרגע לעניין ההלכה, בדיני ממונות הולכים ברוב הדברים לפי מנהג המקום (המדינה), וכל הייחודיות של המאפיה שהיא הולכת בניגוד למנהג המקום, ולכן אין מקום להשוואה. (אא"כ, אתה מגדיר מאפיה בצורה שונה מרובא דעלמא, ואז אם אתה רוצה אפשר ללמוד את הסוגיה בתחילת פרק שלישי בב"ק לגבי אלו שקוראים לכד חבית ולחבית כד)

ואם זה היחס שלך למדינה מבחינה ממונית, אז קצת בעייתי מבחינתך לקנות במכולת או לקנות דלק או לעשות כמעט כל פעולה מסחרית בארץ שאינה מתבצעת בצורה "שחורה".

כי אז יוצא שאתה משתף פעולה בגזלנות.

|עריכה|

ראיתי עכשיו את הודעת החברה בקישור כאן.

ציטוט מההודעה: "הציבור מתבקש להשתדל לשלם"

אז כמו שנאמר: "תיובתא"

ב. הוא מחייב אותו לעשות דברים שלא מן החוזה,

רק שההוא היה תמים ו"נזכר מאוחר".

כאשר תבין את הנקודה הזו, אמשיך להתדיין איתך.

עוד מעט, אני כותב זאת בפירוט (לעיל).

המושג הכי קרוב למה שאתה טוען נקרא "הרעת תנאים" ומשמעותו היא פיטורין + פיצויים מוגדלים.

בנוסף, אם נכתב ונחתם חוזה, מה שבד"כ לא קורה, הבוס יכול להפר אותו ולהקנס על כך (ולעיתים יהיה שווה לו להפר ולהקנס, אגב), והעובד יכול להפר אותו ולעוף מהעבודה.

זה הכל.

חביבי אנחנו חיים במדינה קפיטליסטית בעלת שוק חופשי,

ואלו התוצאות.

שבחוזה שלהם הם לא קופאים וכל הנ"ל.

ובא נראה אם הבוס שלהם מפטר את כולם.

מ.ש.ל

אדם שלא קיבל שכרו לא יכול לשרוץ אץ הבית של הבוס בתמורה.

אבל אשמח להבין מה הקשר?

הוא לא היה יכול לשרוף לו את הבית, גם אם הוא לא היה הבוס שלו.

תעריפים הבאים לחפות על מיתוג מאוד גרוע ומעמד בעייתי מאוד בשוק התקשורת, מבחינת שירות הלקוחות שלה ותמיכה טכנית בתקלות.  

תשובת Gemini:

המוניטין השלילי של חברת הוט (HOT) בשוק הישראלי אינו מקרי, והוא תוצאה של הצטברות תלונות וביקורת ציבורית לאורך עשרות שנים. למרות ניסיונות של החברה להשתפר בשנים האחרונות, היא עדיין נתפסת על ידי רבים כ"סדין אדום" בתחום השירות.

להלן הגורמים המרכזיים שהובילו למעמד הזה:

1. שירות לקוחות ומערך הטלפוניה

במשך שנים, הוט הייתה מזוהה עם זמני המתנה ארוכים במיוחד (לעתים מעל שעה) במוקדי השירות והתמיכה. למרות שמשרד התקשורת החיל תקנות מחמירות (כמו "חוק ה-3 דקות"), הזיכרון הציבורי של חוסר האונים מול המענה האוטומטי נותר צרוב. בנוסף, לקוחות רבים התלוננו על יחס לא מקצועי או חוסר יכולת של נציגים לפתור תקלות מורכבות.

2. קשיים בתהליך ההתנתקות

אחד המקורות המרכזיים ל"שנאה" כלפי החברה הוא הקושי להתנתק משירותיה. בעבר נפוצו סיפורים רבים על לקוחות שביקשו להתנתק אך נתקלו בנציגי "שימור לקוחות" אגרסיביים, או שגילו כי החברה ממשיכה לחייב אותם חודשים לאחר שהודיעו על סיום ההתקשרות. התופעה הזו הובילה להקמת אתרים כמו "Hot Sucks" (בעבר) ולתביעות ייצוגיות רבות.

3. "שיטת מצליח" וחיובים עודפים

החברה נקנסה לא פעם על ידי הרגולטור בשל חיובי יתר או העלאות מחיר חד-צדדיות ללא הודעה מספקת. לקוחות חשו שהם צריכים "לשמור על המשמר" ולבדוק את החשבונית מדי חודש כדי לוודא שלא נוספו לה שירותים שלא ביקשו או שהמחיר לא קפץ פתאום.

4. תקלות טכניות ותשתית

בעוד שתשתית הכבלים של הוט נחשבה בעבר למתקדמת, היא סבלה (ועדיין סובלת באזורים מסוימים) מתקלות שדורשות ביקור טכנאי. הדימוי של "הטכנאי שלא הגיע" או "חלון זמן של 4 שעות" הפך למזוהה מאוד עם החברה, מה שהוסיף לתסכול הצרכני.

5. שיווק אגרסיבי

הוט ידועה במאמצי שיווק ומכירה אינטנסיביים מאוד. לקוחות שעזבו את החברה או כאלו שרק התעניינו בשירות מדווחים לעיתים קרובות על טלפונים חוזרים ונשנים ממוקדי המכירות, גם לאחר שביקשו להפסיק זאת.

נתונים מהתקופה האחרונה (2024-2025):

* דו"ח משרד התקשורת: גם בנתונים העדכניים, חברות מקבוצת הוט (כולל הוט מובייל) מככבות לעיתים קרובות בראש רשימת התלונות המוצדקות של הציבור.

* קנסות: רק לאחרונה הוט מובייל נקנסה במאות אלפי שקלים בשל חיובי יתר, מה שמעיד על כך שחלק מהבעיות המבניות טרם נפתרו לחלוטין.

לסיכום: השילוב בין שירות בעייתי בעבר לבין קשיים בירוקרטיים בהווה יצר "מותג" שנתפס כדורסני ולא קשוב לצרכן. עם זאת, חשוב לציין שהחברה משקיעה בשנים האחרונות משאבים רבים במעבר לערוצי שירות דיגיטליים (וואטסאפ, צ'אט) כדי לנסות ולשנות את התדמית הזו.

זה לשון הרע לתועלת, נכון?

דווקא המוקדנית שפנתה אלי היתה נחמדה. אמרתי לה שאני אחשוב על זה ואענה לה והיא לא פנתה יותר (עדיין. עבר די זמן)

אמנם רימון השתפרו מבחינת זמני ההמתנה, אבל עדיין קורה לא  פעם שאני מספר 35 או משהו כזה, וקרה שהספקתי לחלום כמה חלומות

מאוד נחמדים תוך כדי ההמתנה וממש התעוררתי בחלחלה כשהם ענו....   צריך כנראה להתקשר מוקדם בבוקר.

אבל הם בסדר. תמיד אדיבים תמיד סבלניים  והאמן לי שעם חוסר הכשרון הטכני שלי - הם מלאכים!

הבעיה היא שלמרות החסימה הגבוהה, לפעמים נפתחים דברים בעייתים ולעומת זאת, נחסמים דברים לגמרי כשרים, כמו למשל: כיצד להחמיץ מלפפונים מלוחים.

כך שמעדיפה חסימה הרמטית יותר. נטפרי למשל. רק חוששת שאם ארצה להקשיב למוסיקה אחרת, הם יוקיעו אותי בשער העיר....

אני קצת מרחמת על הוט ומקווה שבכל זאת יצליחו.  

תודה לך.

גם אני מתעניינת בתחביבים של אנשים, כי משעמם ליי בחיים 😩 (לא כל היום אבל לפעמים באלי למלאות את היום שלי במשהו והכל מבאסס).

ועל הוט שאלת כמה פעמים, לא קראתי את כל התגובה שכתבו לך אבל ידוע שמלאא אנשים מתלוננים עליהם וזה משו שצריך לדעת לפני כדי להתחשב בו.

עם חוגי אמנות למשל: ציור, קרמיקה, שזירת פרחים וכו' וכו'.

או טיול פעם לחודש, או לנסוע לעיר חדשה שאף פעם לא היית בה,

או להתנדב במשהו שמעניין אותך ואת יודעת לעשות זאת טוב וללמד אחרים?

(עד כמה שזה נשמע משעמם ומעצבן, שמתי לה שללמד או לעשות משהו

חינם לזולת, נותן סיפוק; מרגישים שעושים משהו משמעותי בחיים..

או לקרוא, או לרקום לך תמונה, או לסרוג לך משהו נחמד, בשתי מסרגות

או אחת - באינטרנט אפשר ללמוד הכל - יש המון דברים...

לא שאני טובה בזה, אבל חייבים למצוא משהו שמעניין, שמעסיק

שמעשיר את החיים...

אני אומרת לפעמים לבת שלי: אסור להגיד : משעמם. אסור שיהיה משעמם בחיים. הזמניים והיקרים האלה. אסור!

(גם לעצמי אני אומרת את זה. נכון שהכי קל זה ללכת לבית קפה עם חברה, לאכול עוגה, להזמין גלידה, לראות

סרט...זה נחמד אחת ל.....אבל באמת, זה לא שנותן באמת שמחה)

לחיות כל יום בפני עצמו ולהשתדל למלא אותו בטוב, בעניין, בשמחה, בחסד כל שהוא..

לא שאני טובה בזה. לצערי. אבל יודעת שזה כך.

יש ס פר "אל דאגה" ויש לו עצה טובה שהוא קורא לה: רק היום. ומביא רשימה של דברים. מאוד יפה.

התחביבים שלי הם קריאת ספרים (אבל אין הרבה ספרים איכותיים), לאכול (אללי!), בעלי חיים, טיולים בטבע (שאני כמעט אף פעם לא עושה)

וללמוד איזו שפה. סתם כך. זה נחמד.

אבל באמת אני חושבת שצריך וכדאי לעשות מעשה חסד אחד ליום, קטן ככל שיהיה.

טוב. זו לא הטפת מוסר. זו הצעה. והיות ואני כבר סבתא (ראי הבורות שלי במחשבים...) אז אני פשוט משתפת אותך במה שאני חושבת שכדאי. בראש ובראשוה - לי. לאדם שאני.

ואז - גם לך.

אגב, אפשר ללכת לגן חיות אחת ל....הפינגווינים מקסימים ושמעתי שיש להם פנדה אדומה!

למדור של הזוחלים את לא חייבת להיכנס. אלא אם את אוהבת..

הא, יש את האתר "התבוננות פנימית" - מכירה? אם את חבדניקית אז בטח כן. ואם את לא מכירה. כדאי מאוד. נפלא. זה של ד"ר יחיאל הררי, שכתב את "סודו של

הרבי" והוא מדבר שם על כל הדברים שבעולם: שמעסיקים אותנו, שמדאיגים  אותנו, שמעציבים אותנו....הכל. הוא חבדניק חבדניק!

שבוע טוב!!

בהצלחה בהגשמת התחביבים.

לכבי הוט, אם כוונתך לפלאפון של הוט-מובייל, טל תתקרבי. התעריף אולי נמוך אבל פעם עברתי אליהם והייתה קליטה על פנים (או ליתר דיוק: לרוב לא הייתה קליטה), ומאז ועד היום (כ6 שנים) לא הצלחתי לנתק את הקו הזה...

באינטרנט הביתי נדמה לי שהם בסדר. יש לי וכשקראתי הגיעו מהר ותיקנו והיה בסדר. יש לפעמים בעיות אבל יכול להיות שזה לא דונה מחברות אחרות.

לי יש קליטה מעולה בהוט

אבל השרות לקוחות שלהם מזעזע

רודפים אחריך ולא משחררים וחופריםםםםם

וברגע שאתה עובר אליהם אין מענה ואין תקשורת

בני הבית אומרים שלא כדאי וגם רוב התגובות כאן לא המליצו בחום...

תודה!

אחרי שאני זוכה להכיר קצת את המשתתפים (שונאת את המילה "ניקים"....)

חושבת, שכפי שלא הייתי מציעה לבחור ישיבה חרדי "ספרות יפה" - אז גם לכם - לא.

הרי אתם בחורים "נקיים" (לא ניקים!)

וזה לא מתאים.

לא מדובר כמובן על ספרות  "מלוכלכת" ולא צנועה בעליל -

אבל על כל מי שמחליף בספריה ציבורית עירונית, לדעת שלא

ימלט מאי אילו דברים שלא שייכים אלינו. ושומר נפשו ירחק.

משתדלת מאוד, בעזרת השם, לקחת כאלה שכמעט מאה אחוז,

אבל כפי שאמרתי למעלה... לעתים, יכול להופיע משפט או

פסקה לא שייכת. (לא מדובר חלילה על חוסר צניעות בוטה).

אז אם אתה/אתם בכל זאת קוראים לעתים בשביל להתאוורר

או משהו, יכולה להמליץ על ספרים שאני אוהבת ולטעמי -

הם טובים.

וחס חלילה לא רוצה להכשיל אף אחד.

בנות - זה קצת אחרת. אני בכל אופן קוראת

וגם לבנות, משבגרו מספיק, נתתי.

(לפעמים עם קצת יסורי מצפון, אבל יש ספרים

שהסיפור, הרעיון, התיאור בהם - משותפים

לאנושות כולה). ולפעמים, מה לעשות, קשה לי

עם "עם לבדד ישכון", מבחינה זו.

שבת שלום לכולם!

ספרים על השואה, חרדים, שאין שאלה בכלל.

אני קורא כעת את המתבגר של דוסטויבסקי

לפני כן קראתי את למי צלצלו הפעמונים של המינגוואי

לפני כן קראתי את נרקיס וגולדמונד של הרמן הסה

ע"ע וידויו של ר' אריה לוין על קריאת הרוזן ממונטה כריסטו

דוסטויבסקי כנראה נקי

המינגווי - מן הסתם גם כן

השלישי - נשמע כמו משהו פילוסופי , לא?

אלה לא ספרים שהתכוונתי אליהם. 

יש למשל סופרים אמריקאים טובים, אבל הם לא ספרים העוסקים במלחמה כמו "למי צלצלו הפעמונים".

יותר במצב החברתי וכו'.

לא הבנתי "וידויו של הרב לוין זצ"ל"; לא ייתכן שהוא קרא את הרוזן ממונטה כריסטו!

המינגווי לא לגמרי נקי

הרמן הסה בכלל לא נקי ואמנם הרעיונות פילוסופיים אבל העלילה עלילתית

אילו סופרים אמריקאיים?

תחפשי בספר "איש צדיק היה"

הוא קרא כילד ואמר שהוא נהנה (הסתיר מהמשגיח). אבל הפואנטה בסיפור שם היתה שספרים עלילתיים מעניינים רק פעם אחת וספר בראשית מעניין כל שנה מחדש

נקי - לא בינו לבינה , לא ניבול פה , לא לשון גסה (למעט אם זה ז'רגון חברתי), לא זול.  וכו'.

ויליאם פוקנר

ג'ון סטיינבק

אלה הסופרים האמריקאים שהתכוונתי אליהם;  את ויליאם פוקנר ניסיתי פעם אבל זה מן סלנג (של כושים אני חושבת)

שלא התאמצתי.

סטיינבק, אולי "קדמת עדן" (לא בטוחה), גם סלנג כזה של אנשים פשוטים, ומדכא. אז לא המשכתי.

אבל נחשבים לסופרים רציניים. איכותיים. 

יש ספר של עמוס אילון (אם אינני טועה) העוסק נדמה לי בתקופה של לפני עליית הנאציזם: רקווים גרמני. 

הרב נויגרשל הזכיר אותו אז לקחתי אותו מהספריה. ספר חשוב. מרתק. היסטורי.

אהרן אפלפד - איכותי אבל מדכא (אותי בכל אופן)

תומאס מן הגרמני. איכותי.

יש ספרות טובה יפנית וסינית כשהרקע קומוניזם ומלחמת העולם השניה, כמו:

(נראה לי שהסופרים היפנים/סינים (לא מכירה כמובן את הכל, לא את המודרנים,, יותר נקיים).

עץ המשי

רח' הפרחים הלבנים

ברבורי פרא (לא קראתי הכל אז לא מתחייבת)

מוות בשנחאי

סודוקו רוצה לחיות (סופר גרמני למרבית הפלא)

ועוד. 

ואת הספרים של מסורבי העליה דאז:

לא אירא רע  - שרנסקי

יד בחשיכה  - אידה נודל (משהו!)

גם סלינג'ר - התפשן בשדה השיפון.  יש קטע שאפשר לדלג עליו אבל זה לא "לא נקי" במובן שהתכוונתי אליו. אבל לא בטוחה שזה מתאים לך.

זה ספר, עד כמה שהבנתי, על נער בגיל ההתבגרות עם כל הבלבולים (אבל לא בקטע של בינו לבינה).

עד כמה שאני יודעת, סלינג'ר עצמו לא היה "חלק" נפשית. אבל בעיני הוא סופר טוב. איכותי. אמיתי.

לומדים אותו עכשיו לבגרות, נדמה לי.

קראתי סיפורים אחדים שלו באנגלית (לא בטוחה שמתורגמים)

האנגלית שלי לא מאה אחוז, רחוק מזה, אבל סיפורים שאינם

קשים לקריאה. 

עצוב ומדכא. מאוד. הוא עצמו , נדמה לי,  סבל מהתמוטטות עצבים,

לפי אחד הסיפורים. אולי קשור למה שעבר במלחמה (השנייה?)

לא בטוחה.

קראתי ואהבתי את

הר הקסמים

בית בודנברוק

מוות בוונציה

התחלתי וזרקתי לפח במיאוס: הנבחר

קראתי את שני הראשונים; הר הקסמים - תיאורי המחלה הגעילו אותי וגם לא הבנתי איך זה משל על החברה באירופה (לא סיימתי הכל)

יש את "יריד ההבלים" של תומאס הרדי הבריטי. לא סיימתי כי גם הוא לא ספר המביא לשמחה יתירה....נחשב לספר טוב.

יש ספר אמריקאי "עדין הוא הלילה". של פיג'רלד. דפדפתי. נראה ספר טוב. 

יש את "במערב אין כל חדש"

"החייל האמיץ שוויק"

מאוד מאוד ישנים. בזמנו, התרשמתי. אנטי מלחמתים.

את "היום אינו כלה" סופר מאחת הארצות ששמותיהן מסתיימות בטן...פקיסטן, קיריגיסטן, אוזבקסיסטן.......

ואת  "הדבר" של קאמי.  אקזסיסטצינליזם. אז כמובן כפירה בהשם ובמשהו רוחני בכלל.

שבת!!!!   עדיין לא התחלתי כלום!  אנחנו נרעב!!!

שבת שלום!

התחביב שלי (ספרים) הוא בעוכרי. ממש!

מה יהיה עם שבת?

דוד זריצקי - בצל צח - כל כך יפה ויהודי ועדין. נוגע ממש בנשמה.

סלינג'ר מסתבר כן מתורגם. אבל מציעה לקרוא את רוב הסיפורים רק במצב רוח טוב! (ממוצא יהודי: אמא קתולית ואבא יהודי)

עוד משהו:

גם ספרים טובים ובעיקר ספרים טובים, עלולים להכניס אלינו, מבלי שנרגיש, דרך הדלת האחורית,

מושגים והשקפות זרות. הרבה. זה לא הכי מיטיב עם הנשמה היהודית שלנו....

 בעיקר נוצריות.

למשל, קראתי על "מובי דיק" שיש הרבה נצרות;  לא קראתי, אבל חושבת שכנראה

הכוונה לא שמטיפים שם לנצרות. אבל ההשקפה, מושגים, ראיית החיים, העולם -

לזו הכוונה כנראה.

הרב ד"ר ליכטנשטיין (ראש ישיבת ? ) ז"ל, שהיה ד"ר לספרות אנגלית מאוניברסיטת הווארד,

אמר בשיחה עם חיים סבטו שיבדל"ט, שהספרים המסוכנים ביותר (דיבר על ספרות   ילדים)

הם דווקא אלה הטובים.

אז אולי באמת כדאי  להתרכז יותר בספרים כמו הארי פוטר וכל הספרות הבדיונית הקיימת

עכשיו (ערפדים וכאלה...). זה לפחות לא מכניס שום דבר דרך הדלת האחורית ואם כן

 - לא עמוק מדי.   וילדים לא מתרכזים בזה. זה עוד סממן של מתח או הרפתקאה עבורם.

(מוטיב האייל שראיתי שם, שייך למסורת הנוצרית. נדמה לי. שים לה לגרביים החמות,

וכאלה שמוכרים אצלנו בחורף (ענקיות כאלה עם פרווה בפנים), או סוודרים -

יש שם בד"כ הרבה איילים.

הארי פוטר קראתי את הראשון ולא יכולתי לישון בלילה; הרגשתי כזו טומאה...

ולא שאני צדיקה, הלוואי. הספר השני היה מגעיל ומפחיד.

אחר כך התרגלתי.   השלישי...

וזהו - יותר אני לא אמשיך לקרוא כדי להתחנף לנכדים. בלי נדר. (חייבים למצוא נושא אחר לשיחה עם הילדים!)

אבל למבוגרים, לא חושבת שקיימים ספרים מ סוג זה.

יש ספרי מסעות. גם לא כולם. מה שכן אפשר:

מסע קונטיקי

אינדיורנס

שניהם - מסעות אמיתיים.

מסעות אחרים - לפני שמתחילים לקרוא אותם, אפשר לשאול אותי. אני אהיה הרעה שקראה ועכשיו מזהירה את האחרים...

אפשר גם "3 כוסות של תה". לא ממש מסע אבל הרפתקאה אמיתית. 

:

 ממשיכה לשבת.

באמת שבת שלום.

אחד הספרים היפים והמוסריים ביותר שנכתבו בעולם החילוני

הרב חיים וידאל מצטט ממנו בבלוג:

פרשת אמור תש”פ – והאלוקים יבקש את נרדף (יש לו ‘חולשה’ לאוכלוסיות חלשות ולחלשים)

הבנתי;

אבל גם לא קראתי את הקישור.

אם זו התייחסות לדברי על חוסר אמונה לומה שעבר ב"דבר" - זה לא סותר את החמלה והמעשיות

שבדברי הרופא אליבא קאמי;  אולי, נכון, זה אפילו נותן לה עוצמה מיוחדת אמנם וכוח, דווקא בגלל

העובדה שהאדם הוא לבד לבד במאבק שלו: לפי הרגשתי (לא מכירה ממש את התפישה של הוגי הזרם הזה), נושבת מהספר רוח של....יאוש.

נואשות. האדם הקטן שנלחם בציפורניים בגורלו של בן תמותה; לבד.

 או קי, יש כאן יושר ו אומץ ומסירות - אבל האדם

נתפש כלבד לבד. בדידות איומה מול המאורעות החזקים ממנו.

כל הויכוח עם הכומר.... אם אני לא טועה, גם הוא נשבר בסוף.

אין שום יד התומכת מלמעלה ולכן   אין שום יד הנתמכת  מלמטה. אין אלוקים. אין שום דבר שמעבר. גם אין איזושהי

משמעות למגיפה  (צריכה אולי לקרוא שוב, ייתכן שהם נותנים לזה איזו משמעות)

זה נפל עלינו כרעם ביום בהיר ואנו עושים ככל שביכולתנו;. יותר מיכולתנו. אבל נורא לבד. עולם בלי אלוקים. ובעצם-

בלי חמלה גדולה המכילה ורואה ומבינה את הכל ("מאזין ומקשיב.."..) האדם נעזר באדם . אין לו דבר אחר  ומשכך

הוא מועד לאכזבות, יאוש, נפילות.

זה לא "הסתרת פניך הייתי נבהל", כי כאן יש מישהו שאמנם מסתיר עכשיו פניו, אבל יש גם אי הסתרה. מחר, מחרתיים,

בעוד חודש......

שים לב שאין שום יאוש בשירים יהודיים. יש לפעמים עצב, געגועים, תחנונים, בקשה לגאולה, אבל אף פעם לא יאוש

או דיכאון.

גם אחרי השואה, שיר שהיו שרים:

הבט משמים וראה

איך היינו ללעג וקלס....

ובכל זאת בריתך לא שכחנו...

איזה יופי! איזו נחמה! איזה כיף שיש השם.  איזה מסכנים אנשים שלא לוקחים אותו בחשבון....

(לא שאני תמיד קרובה ותמיד שמחה ותמיד מודה ותמיד זוכרת שהכל ממנו , אבל ככה צריך לחשוב ולהרגיש  ו ל ד ע ת   יהודי.

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)

בהצלחה! 😴

אבל אני באמת דיברתי על כרית לשינה.

לא יודע איך להתייחס לכל הוריאציות האלה.

לא מבין את זה בכלל

בכל מקרה, תודה 😀

שלח צילומסך של הגלריית כריות נעזור לך לבחור

"אפשר כרית? הכי פשוטה"

היום אני יודע שכריות שהן לא רכות מדי יותר נעימות לי, אז הייתי מרגיש רגע ואם היא לא טובה הייתי שואל "יש אחת פחות רכה?"

(אבל בטח יש כאן אנשים שיהיה להם דברים חכמים יותר להגיד 🙃)

יש לנו רימון. חשבנו לעבור לHOT (אולי המודם בזק) יותר זולים בחצי, נדמה לי.

השאלה אם הם טובים. ברור ששניהם עולים כסף.

תודה.

הם אמרו לי שאפשר לסנן כמו רימון, או להישאר עם הסינון שלהם ואפשר לעבור לנטפרי.

אז אם זה כך, שווה לעבור אליהם? (חצי מחיר) 

ספק אינטרנט

והגנה

HOT מספקים אינטרנט

רימון מספקים הגנה

הם דיברו על ספק. האם כדאי או שיהיו מליוני תקלות מביכות?

יש ספק תשתית שזה אומר הוט ובזק

ויש ספק אינטרנט שזה יכול להיות הוט בזק אינטרנט רימון פרטנר סלקום ועוד

אני מבין שאת רוצה לברר על מצב של לקבל תשתית מהוט ואינטרנט מרימון

ממה שזכור לי מפעם, רימון והוט פחות מסתדרים ביניהם

מה שאומר שאם תהיה לך תקלה כל אחד מהם ישלח אותך לצד השני לטפל בזה, ואת תישארי תקועה, וזה חתיכת כאב ראש לסנכרן בין שתי המוקדים עד שאחד מהם מוכן באמת לטפל בזה

אולי היום זה כבר השתנה... אני לא מעודכן

יש אבל לרימון חבילת בנדל, שזה אומר שגם את התשתית של בזק והוט וגם את האינטרנט את מקבלת דרכם, ואז אם יש לך תקלה באינטרנט אז את פונה רק לרימון, והם ידאגו ויטפלו לך בהכל כי רק להם את משלמת

אין לי מושג לגבי מחירים, ומן הסתם שיש חבילות של הוט ובזק שמשלבות אינטרנט לבית עם טלפון ביתי למי שעוד משתמש בזה וזה יכול להיות גם כולל מנוי סלולרי משפחתי של הוט מובייל אולי, ואז בסוף זה יוצא יותר זול מאשר הבנדל של רימון
 

אבל בעיניי בכל מקרה כדאי את הבנדל של רימון נטו בשביל התקלות

אלא אם אתם מברי המזל שאף פעם אין להם בעיות באינטרנט ואז אתם יכולים להיות סבבה עם השילוב של תשתית מהוט ובנפרד אינטרנט מרימון

תודה רבה.

תקלות?!   אף פעם אף פעם......אוף! שובפם הלך לי החומר......

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

הוא די כבד ומדכא. לוקחת את זה בחשבון?

ממליצה שוב על "זאת הפעם.." של תמר וייזר. כיף לקרוא. ויש שם קטע תפילה - משהו! מעורר קנאה ממש.

בנטפרי הכל חסום כברירת מחדל, ואם את רוצה לפתוח משהו אז צריך להגיש בקשה, והם מחליטים אם לאשר או לא. בכל מצב של ספק החסימה נשארת. בכל מצב של אי עמידה בתקנון הרבנים החסימה נשארת. ועל זה הדרך.

נופים - יש אתרים של מאגרי תמונות מאושרים.

הרצאות - רק אם זה חרדי. גם רבנים מהציבור שלנו חסומים שם.

מוזיקה - לא יודע, אבל מן הסתם כמו לגבי נופים. כלומר מאגרים ספציפיים של מוזיקה ממקור חרדי.

מניין הידע שלי? לאח שלי יש נטפרי.

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.