עם קטנצ'יק לבד זה באמת משעמם, אבל שניים שמשחקים ביחד זה כיף, וככל שהם גדלים ביחד יותר כיף, וכיף להם עם אמא... ואז גם תצאי מורווחת מהחישוב.

ככה מפרישים לך פנסיה ולעיתים קרן השתלמות וכדו',

ובעיקר, את צוברת וותק ויכולת להתקדם בעתיד לתפקיד משמעותי יותר עם שכר גבוה יותר.

וזה בעיקר משמעותי כי את אומרת שמשעמם לך בבית, עדיף שתצאי להתאוורר ותחזרי לילדים עם כוחות ושמחה

ואז את חוסכת את הוצאות המטפלת, וגם מקבלת תלוש עם כל ההטבות שלו.

כמו שליציאה לעבודה יש שיקולים מעבר לשכר עצמו, כך גם יש שיקולים של טובת התינוק וטובת האם.

די ברור שלתינוק הכי טוב להיות עם אמא, אבל זה בתנאי שלאמא שלו טוב איתו...אם לא טוב לך, מוטב שתמצאי לו מסגרת, תצאי לעבוד, ובזמן שאת איתו תהיי בשמחה ובנחת. מוטב כך מאשר להיות בבית אבל להיות נרגנת ומתוסכלת.

אם לא לחוץ כלכלית  לצאת לעבוד, אולי תוכלי למצוא תעסוקות אחרות. חוגים שונים שמעניינים אותך, התנדבות וכד'. ואז הילד אצל מטפלת הרבה פחות שעות מאשר אם את בעבודה.

ולגבי עבודה- אמנם היום רוב המשרות הן עד 4 אבל יש עבודות בחצי משרה או במשמרות.

בהצלחה!

עבוודה זה לא רק שכר. עבודה זה גם צבירת ניסיון, ותק ותנאים.

אז השנים הקרובות אולי לא יהיה משתלמות כלכלית, אבל את צוברת נסיון וותק והכי חשוב- נמצאת בתוך מעגל העבודה! לנשים שיצאו משוק העבודה לא פשוט להשתלב בו שוב לאחר שנים.

וכמובן הערך המוסף של ההתפתחות האישית, היציאה מהבית, פגישה עם עוד אנשים וכו.

לאימהות צעירות כל המשכורת יכולה לללכת על טיפול בילדים.

אבל קחי בחשבון  שהעבודה יש בה ערך מוסף לאשה .

האישה מתפתחת בעבודה.

לומדת דברים חדשים ומכירה אנשים .

היא יוצרת לה מעגל חברתי בעבודה.

הילדים גדלים וההוצאות לטיפול בהם יורדות.

כשהוותק עולה בעבודה גם המשכורת משתפרת.

עוד 15 שנה הילדים יגדלו והמשכורת תנוצל לצרכים אחרים.

מה שחשוב אם לצאת לעבודה זה הרצון שלך.

יש נשים שבשבילם להיות בבית זה עונש ופוגע בבריאות הנפשית שלהן.

בשביל נשים שצריכות את היציאה מהבית העבודה גורמת להן לחזור הביתה מלאות סיפוק ועם רצון להשקיע בילהן ובבית.

יש עוד זמן. הילד שלך קטן 

שוק העבודה עוד לא בורח כל כך מהר...

תתני לבן שלך את המסגרת הנפשית היציבה והבטוחה בשנה הראשונה בחייו

ואחר כך אני בטוחה שתסדרי בשוק העבודה

לגבי מה לעשות?

אפשר ליצור דברים אומנותיים לבית

אפשר לצאת עם הילד לטיול ולפגוש את השכנים

בהצלחה

ואם את עובדת משרה מלאה אז יש סבסוד על מעונות..

אני אישית לא רואה תועלת בלעבוד וכל הכסף שהרווחת הולך על מטפלת...אולי עכשיו משעמם לך בבית, אבל תנסי לחשוב על זה שלא תהיה, לא תרגישי עומס, תהיה עייפה יותר מידי ?

ואז תתחילי לחשוב על זה שאת עובדת בחינם...

מדוע שלא תעבדי כפדיקוריסטית מהבית? ככה תהיי עצמאית וגם לא תצטרכי לדאוג בקשר למה שקורה לתינוק שלך כשאת לא איתו. תפרסמי את עצמך במכולת, בגן של בנך הגדול, בעיתון המקומי , בסניף קופת חולים וכו'. כך גם תפגשי אנשים [את הלקוחות שלך] וגם תצברי לקוחות כך שתוכלי להביא איתך לקוחות למקום העבודה בבוא היום כשהקטנצ'יק שלך יגיע לגיל שלוש וילך לגן.

בינינו, נראה לי מוזר שדורשים ממך להביא לקוחות. הרי זאת אחת הסיבות שבאים לעבוד אצל מישהו אחר -- כדי שלא יהיה צורך להשיג לקוחות לבד.

אם תהיי עצמאית, כל הכסף שתרוויחי -- יהיה שלך. לא תצטרכי להתחלק עם בעל הבית. אם תהיי מוצלחת, קהל הלקוחות שלך יגדל. נשים תספרנה זו לזו כמה את מוצלחת ואיזו אווירה נעימה יש אצלך.

את גם יכולה להתחבר עם ספרית ולעבוד יחד. זה ימשוך את הלקוחות כי כל צרכי היופי שלהן יהיו במקום אחד.

שיהיה לך בהצלחה!

קיבלתי את עצתכן עזר לי מאוד...  

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....