בס"ד
הייי אני חצי שנה אחרי לידה.. ממש קשה לי לתזמן בין כל הילדים. יש לי עוד שניים.
הם ממש צריכים את התושמת לב שלי ולא תמיד אפשר עם התינוקת שבוכה או שצריכה לינוק..
היא יכולה גם להיות הרבה פעמים רגועה.
אבל הילדים שלי כל הזמן נדבקים אלי ורוצים חיבוקים צומי ואהבה במיוחד הסנדויץ' היא נדבקת וממש קשה לי לחבק אותה כל הזמן וגם את הגדול.. אני כבר חוטפת קריזה. זה ממש מציק לי שהם מטפסים עלי ועולים ואוףףף אני נהיית עצבנית וצועקת וכועסת ודי נשבר לייי שאני כזאת קרירה אליהם אבל קשה לי ממש. אני מרגישה אמא לא משהו. במיוחד שאני עצבנית מכאלה שטויות בזמן שאחרים סובלים שהילדים שלהם חולים או שבכלל אין להם ילדים.
היום כבר לא יכולתי ממש התעצבנתי ואני מרגישה שהם לא אשמים אבל קשה לי ככה. אסור להתבכיין ואני יודעת שזה צרות של עשירים. לא באתי פלה לשנות את הילדים שלי באתי שתעזרו לי לשנות אותי. שאני אפסיק לכעוס ולהתעצבן עליהם. הם ממש חמודים הם מתוקים ויפים וכל אחד היה רוצה כאלה ילדים מיוחדים. אפילו שהם אנרג'ייזרים אני חוטפת ת'קריזה שהם מטפסים על הכל וקופצים ומשתוללים .שהם הולכים לישון אני מודה לקב"ה ששלח לי אותם מצד אחד מצד שני מבקשת סליחה ממנו שאני לא סבלנית אליהם ובוכה שאני לא מספיק חמה וקשובה.. מה יכול לעזור לי? אני יודעת שהכעס זה שורש הגאווה.. באתי גם מבית שלא חסר בו כלום ומטבעי אני מרגישה כנראה שמגיעה לי הכל. הייתי ממש מפונקת יכול להיות מפה נובעת הבעיה.
בעלי עובד בעבודה ממש לא פשוטה המון המון שעות לפעמים גם בלילות לא נמצא. הרוב נופל עלי.
תנו עצות לאמא עצבנית שבאמת אוהבת את הילדים שלה אבל מתחפרנת מההיפריות שלהם ומרגישה לפעמים שהם יותר מדי נודניקים... הלוואי ואני אפסיק לחשוב את זה הלוואי ואני אעריך אותם לא רק בשינה.
אמן. (אני אנונימית בכוונה כי אחרת יש כאלה שיכולים לזהות אותי)
כמו בובות, לגו, מכוניות...