היה על זה דיון בעולם קטן בין החודשים אדר ב - ניסן.

ואני גם לצערי מכיר את זה מקרוב.

עכשיו את עומדת במבחן שלך

אם את אדם איכותי עם מידות טובות, או אדם אנוכי, סנוב, בזוי ושפל.

זו א-ח-ו-ת-ך לעזאזל, למה להיכנס עכשיו לקינאה וכל הדברים האלה,

תפרגני לה, תהיי שותפה לשימחתה, זה מאורע שיהיה לה רק פעם בחיים.

את לא פחות טובה ממנה, פשוט הקב"ה שלח לה את בעלה לפנייך.

אולי אפילו להיפך, זה שהקב"ה מעמיד אותך בניסיון גדול, זה מעיד שהוא רוצה אותך ודווקא אותך יותר קרוב אליו.

רק תדעי לך, שהרבה יותר קשה לשנות יחסים בין אחים ואחיות לאחר החתונה מאשר לפני החתונה.

לפני החתונה, אפשר יום אחד לכעוס ולריב, ויום אח"כ להיות חברים טובים.

אחרי החתונה, השינויים הם הרבה פחות דרסטיים, והרבה פעמים סטטוס מסויים יכול להתקבע למשך חודשים ואפילו שנים.

אז אני ממליץ לך מאד, להיות עם אחותך עד החתונה ביחסים הכי טובים,

כי אם תיכנסו לחתונה ביחסים עכורים, יהיה לכן קשה מאד אח"כ לשנות את זה.

"רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם, אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב, וְאֶת הַמָּוֶת, וְאֶת הָרָע....הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים, לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ." (דברים ל)

ואני מקווה שעכשיו אפשר לומר לך מזל-טוב מכל הלב!

ואני מאחל לך שהקב"ה ישלח לך את בעלך בקרוב, בקלות, בשמחה ובאושר (ללא קנאה, ומתוך יחסים מעולים עם אחותך)!

זה כ"כ נפוץ אצלכן, שלא צריך להגיד יותר מזה.

אל תאהבי, זה פשוט עובדה מציאותית.

אחותי עקפה אותי ואת דודה שלי, וב"ה רק פירגנתי ושמחתי איתה.

היא כבר נשואה +2, וב"ה היחסים ביני ובינה היום הרבה יותר טובים מלפני שהיא התחתנה.

וגם דודה שלי המלאכית, רק פירגנה לה, ואפילו ליוותה אותה ביום חתונתה.

אבל אותה הדודה שהתחתנה שנתיים אח"כ, החברות שבאו אליה בשבוע שלפני החתונה,

כמעט הרסו לה את החתונה, בגלל השטויות והקנאה שלהן.

ההיפך, כל הנחרצות בהודעה שלי מעידה, על כמה אני מבין אותה.

ובגלל שאני מבין אותה, ואני מבין גם את ההשלכות של זה, ממליץ לה מאד להתגבר על תחושת הקנאה.

אבל נכון שאת צודקת  שאולי לא הייתי צריך "לשחרר" את האנחות בתחילת ההודעה.

אבל אני מקווה שלמרות הטעות שלי בכותרת, את תסכימי על תוכן התגובה.

קודם כל, מה הקשר לבנות?

זה דבר טבעי ואנושי שכשמישהו מרגיש תקוע במשהו, וקשה לו בו, ואז אחיו הקטן עוקף אותו בקלות זה מכאיב ונסיון קשה מאד. זה ממש לא קורה רק לבנות (ענייני קנאה ותחרותיות בין אחים קורים גם בין אחים וגם בין אחיות במידה שווה)

ודבר שני, היא באמת לא דיברה על קנאה. אלא רק על קושי.

והכאב ברור ומובן. פותחת השרשור חולמת כל הזמן על הקמת בית, וכל חתונה שהיא שומעת עליה מן הסתם גורמת להרגשה של "מתי יבוא תורי". אז קל וחומר חתונה של אחות מבליטה את החסר הגדול הזה ומגבירה את הכאב. 

לא מחייב שזו קנאה, זה יותר העצמת הכאב, כי ככל שהשמחה יותר קרובה כך גם הכאב של "למה אני לא זכיתי" גדול יותר.

ובמיוחד שכל הבית סובב מסביב לאחות, וכולם מאחלים "בקרוב אצלך" ואי אפשר להתנתק מהמחשבה על חתונה, מה שאפשרי יותר לעשות בשגרת היומיום (כשאין חתונות מסביב) ולכן זה כואב יותר מתמיד.

ומה שכתבת על זה שאתה נמצא במקום הזה ממש לא נכון. יש הבדל בין אחות שעוקפת אח (שזה דבר מקובל) לבין עקיפה של שתי אחיות או שני אחים (או אח שעוקף אחות). זה מצב שונה לגמרי, וקשה הרבה יותר.

ואם דודה שלך צדיקה לא אומר שכל אחת חייבת ויכולה להגיע למדרגתה.

ולפותחת השרשור-

באמת זה מצב ממש קשה. זה נסיון מאד קשה, ומי יודע, אולי בזכות שתעמדי בנסיון תמצאי את זיווגך, או שבהמשך (אחרי החתונה) יהיו לך פחות נסיונות. לא תמיד אנחנו יודעים למה יש נסיון, אבל לפעמים אחר כך נסיונות אחרים נמנעים ממנו.

אולי כדאי לנסות להעזר בחברות שגם הם מחכות לזיווגן, ולפרוק אצלן.

מה שכן חשוב שלמרות הקושי תשתדלי לא לקנא (עד כמה שאת מסוגלת) כי זה עלול להזיק לאחותך בהמשך (ואני בטוחה שלמרות הקושי את מאחלת לה רק טוב). אולי כדאי לפרגן מרחוק, ולהתערב בהכנות כמה שפחות. לפעמים ריחוק עוזר להתמודד וקשה יותר להתמודד כשמעורבים (ולפעמים להפך, תראי מה טוב לך) 

חשוב גם שאחותך לא תרגיש שאת לא מפרגנת לה, כי זה עלול להעיב על היחסים ביניכם (וחבל)

לחתונה עצמה כדאי שתבוא איתך חברה תומכת, שתוכלי לבכות לה אם ממש קשה, ושתהיה מי שתעזור לך עם כל האמירות והברכות ("בקרוב אצלך.." ו"מתי נשמע ממך נחת")

אין את ההסתכלות האובססיבית לצדדים, ולחשוב למה האחרים נמצאים לפני בתור.

הם מסתכלים יותר, היכן אני נמצא ואיך אני יכול להתקדם מכאן, וזה לטוב ולמוטב.

התגובה שלך לא הייתה במקום!

כמו שציינו יש הבדל גדול בין בנים לבנות ולמרות שאנחנו (הבנים) "תמיד" מבינים מה הבנות חושבות, אולי לפעמים עדיף שניתן לבנות לסגור את הענין בעצמן.

אני רק יודע מה הן עושות במציאות, גם אני לא מבין את המניעים שלהם.

על הכותרת אני מתחרט (כבר כתבתי לעיל), על התוכן עדיין ברור לי שאני צודק.

לקנא באדם אחר ומתוך כך גם לפעמים להרוס את היחסים ביניכם, זה אף פעם לא טוב ולא קשור לבנים או בנות.

אני חוויתי עם בעלי כמה ניסיונות ואני יכולה להעיד שבמקרה שלנו אני הייתי קנאית והוא לא הבין על מה ולמה (היה לנו עיכוב בפוריות...)

ראיתי את זה אצל הרבה חברות שלצערי היו שותפות לניסיון שלי.

יש לי שני דברים להגיד :

א. יותר קשה להיות רווקה מאשר רווק ואין מה להשוות ברמת הניסיון.

ב. נראה שהשם ית' טבע (מלשון הטביע) בכל אחד מהמינים דברים שונים, ברמת הבסיסית. כמובן שזוהי הכללה גסה, אבל בעיקרון נשים יותר מסתכלות מה קורה אצל החברות או הגיסות וגברים פחות. לא נורא, גם אתם לא מושלמים

העניין הוא שהשם ית' רוצה שנעלה זה את זו וזו את זה ונצמח ביחד, לא שנרד על השני ש"איזה מין בן אדם את/ה"...

ולעניין עצמו - אני הקטנה, אבל התחתנתי מאד מאוחר + עיכוב בפוריות (בע"ה אצלך יילך בקלות ובשמחה), אז אני יודעת כמה דברים יכולים להפוך את האדם לשונה ממה שהוא דמיין את עצמו...

מאחלת לך את כל הדברם הטובים,

תזכרי שהרווקות זה החלק הקצר - מה שחשוב וארווך זה הנישואין - והם יהיו לך ארוכים, שמחים, מאושרים - בעיתו ובזמנו!!!

אנחנו איתך

לגבי התוכן של ההודעה, אני עדיין עומד מאחורי כל מילה.

אני יודע שזה קשה לכן להתגבר על תחושת הקנאה,

גם לנו יש יצרים אחרים שקשה לנו להתגבר עליהם.

אז כמו שאתן מצפות מאיתנו שנעשה כל השתדלות לא ליפול ביצרים שלנו.

כך גם אנחנו מצפים ממכן שתעשו כל השתדלות לא ליפול ביצרים שלכן.

ודבריי מופנים לאלה שאכולים קנאה, בין בנים ובין בנות.

והם אינם מופנים לאלה שלא מקנאים, בין בנים ובין בנות.

אחותי ואחי התארסו לפני,

מוזמנת

("עטרת בעלה"- בע"ה בקרוב בשמחה)

ובינתיים- בואי בשלום לאישי.. שלחי מסר, ואחזור אלייך בלנ"ד.

בס"ד

נראה לי שאני עונה להגדרה.. 2 אחים שלי (אחות ואח) התארסו (והתחתנו) לפני.

אני עדיין בשלב הדייטים.. ולא זה לא נראה שזה הולך להיגמר.

אני אכתוב כאן בשתי מילים בשביל האחרים שקוראים

1. אף אחד לא גונב ממך שום דבר. כל אחד והזמן שלו (וגם כל אחד והניסיון שלו). עם זאת כמובן שמובן מאוד ולגיטימי מאוד לרצות גם.

2. לנסות למצוא את המקום דווקא להשקיע (להכין מתנה, לעזור בארגונים וכו'). זה עוזר.

3. לעשות את כל המאמצים כדי להנות. חבל להפסיד את הכיף של אח\ות שמתחתן\ת רק בגלל זה.. וזה בהחלט אפשר! (אני נהינתי מאוד בשתי החתונות וגם בשבע ברכות וכו'..)

ושוב - מוזמנת לאישי.

הרבה כוחות ושמחה לבינתיים..

למקרה הזוי כלשהו שאולי אתארס/אתחתן לפניו (ככל הידוע לי, הוא עדיין לא התחיל לצאת מסיבותיו שלו - אבל יכול להיות כמובן שאני לא יודע הכל).

אז אני לא יודע אם זה יקרה או לא, רק אחרי שאחד מאיתנו יהיה נשוי אני אדע אבל פעם דנתי בזה עם אבא שלי והוא באמת אמר לי שכל אחד עושה את הבחירות שלו. אני לא אמור להיות מחויב לבחירות של אח שלי. אנחנו לא בעידן של רחל ולאה. גם אבא שלי בעצמו, החתן לפני אחות אחת שלו שגדולה ממנו. אומנם היא התחתנה חודש אחריו ככה שזה שונה במעט, אבל עדיין - העיקרון הוא, לדעתי, שעם כמה שזה יכול לכאוב לגדול יותר - אומנם צריכים להיות רגישים והכל, אבל בטח ובטח שלא לקחת את זה כשיקול לדחות חתונה או אפילו יציאה לדייטים/אירוסין. כל אחד ומה שה' מזמן לו, ויהי רצון שכולנו נבין את זה באמת ובתמים ונאמין בזה בלב שלם.

ולפותחת השרשור - מאחלת לך שעוד לפני שתספיקי לחשוב על זה יותר מדי, כבר האחד שלך יגיע ויעשה אותך כל כך מאושרת שתצחקי בכלל על הזמן שבו חשבת על הנושא הזה... ב"הצלחה לך ומזל טוב לאחותך!!!

אם צריך תעזרי לה גם בהכנות ולא יזיק אם תבקשי ממנה או מהארוס שלה שיראה אם הוא יכול להכיר לך מישוה מהחברים שלו.

אחי שקטן ממני בשלוש שנים התחתן ארבע שנים לפני. לא חשבתי לרגע שאני אמור לקנא בו ושמחתי בכל ליבי כשהוא התחתן.

דרך אגב, בגלל הפרש השנים בין החתונות שלנו אז גם חלק מילדיו נולדו עוד לפני שהתחתנתי ואחד מהם אף היה שושבין בחתונתי ובהמשך אחי גם היה סבא לפני. בכל ארוע כזה רק שמחתי ואני עד היום לא מצליח להבין איך מקרים כאלו גורמים לקנאה ואף לסכסוכים משפחתיים.

לצאת מהאגואיזם אל עבר האלטרואיזם. להמיר את הרצון לקבל לרצון לתת. להידמות לקונך.

בד"כ זה תופס אותנו במינונים נמוכים. את זכית וקיבלת מנה גדושה של נסיון שעמידה בו 

תוכל להרימך על נס. צלחי ורכבי על דבר אמת.

(*השימוש בתורת הרב אשלג נעשתה ברוח היום ולרוח היום).

מנסיוני..את מוזמנת

שמחתי בשבילם ועזרתי להם במה שהיו צריכים עזרה מכל הבחינות. למרות שאת היית בשלבי הדייטים המתישים ולא נגמרים. עכשיו תחליטי גם את להתארס (אם זה מעשי) ו... מזל טוב, ובא לציון גואל.

 כאחת שעמדה באותה סיטואציה , אני יכולה לומר שמי שצריכה את החיוך, התמיכה והעידוד (גם הכלה אבל לא רק) זו לא אותה החברה הטובה או האחות שעומדת מתחת לחופה ביחד לא לבד..מי שצריכה את זה באותם רגעים , ובאותו המעמד יותר מכל זמן אחר זו אותה הרווקה שבסוף האירוע חוזרת לבד..החברה/ האחות מתחילה ברגעים אלה את חייה משותפים , ויש לה מי שיחבק, ירגיע ,ינחם ויאהב...ולה עדיין ל-א!!זה ההבדל..וההבדל כואב!!

את דבריי לכיוון הנכון..פשוט חרצית התייחסה רק לצד אחד של המתרס..והדברים קצת צרמו לי כאחת שחוותה..ולמרות שמשתדלים לעבוד רק עם השכל בסיטואציה כזאת,תחושות הרגש מציפות..וכל שאמרתי היה מהפן הזה,ולא שיש כמות חיוכים מוגבל.

תודה רבה לך

לא חשבתי שהמקרה שלי יגרור כ"כ הרבה תגובות ודעות שונות..

תודה לכל מי שהגיב, גם לאלו שאני חושבת שממש לא מבינים את המקום שאני נמצאת בו עכשיו וכנראה לעולם גם לא יבינו.

מהתגובות אני מבינה שאני ממש לא שונה ומוזרה בזה שאני מרגישה ככה כלפי אחותי,

גרמתם לי להבין שאלו תחושות נורמליות ושפשוט צריך לדעת לאן לנתב אותם, גם אם זה מאוד קשה..

שלא יובן לא נכון, אני עדיין באותו מצב, אי שם למטה..

ואשמח לאנשים נוספים (במיוחד בנות, כי תכלס הראש שלנו הרבה יותר דומה בהתמודדות הזאת..) להתייעץ איתם.

תודה על כל הברכות ותבורכו כולכם!

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

לא הבנת את הקונספט של המקום אחי 

מזה הסקרנות הזו המיותרת הזו