אל תלחצי ממה שהיא אומרת.

תקשיבי וזהו.

שהרי ברור שיש 2 צדדים למטבע ובעיקר בעיקר ביחסי חמות- כלה.

את לא חברה של אמא שלך, את הבת שלה

ואמא שלך חייבת לשמור על הכבוד של חמותה בעיני הילדים שלה

כללי בסיס של משפחה

את צריכה לנתק את הצורת שיהח הלא בריאה הזו 

את יכולה לומר בעדינות- לא מתאים לי לשמוע, קשה לי, אני אוהבת את סבתא

ואת יכולה לומר בתקיפות- אמא, את צריכה לעזור לי לכבד את סבתא, אני לא צריכה לשמוע את זה. אני מכבדת את הצורך שלך לפרוק- אז לכי לדבר עם חברה או עם בעלך- לא איתי. אני אשמח לדבר איתך דברים אחרים.... 

אמא שלך צודקת שהיא לא אומרת להורים שלה דברים על המחותנים שלה

אבל היא לא צודקת שהיא בחרה לפרוק- אצלך. 

שתלך לדבר עם חברה שלה. 

את לא חברה שלה- את הבת שלה. 

ויתכן מאוד שאת צודקת בדברייך.

אבל זה לא בריא לומר לבת דברים כאלו על אמא שלה.

זה לא בריא לומר למישהו שאמא שלו לא צודקת.

באופן עקרוני, אני מסכימה איתך. אבל לא הצלחתי לחשוב על דרך לכתוב את זה בלי לגרום נזק לייחסים בינה לבין אמא שלה (שהם חשובים לא פחות, ואפילו יותר, מהיחסים עם הסבתא)

יכול להיות שהיה עדיף לנסח את זה בצורת החובה של הבת להישמר משמיעת לשון הרע. ולא ע"י הדגשת החובה של האמא להימנע מלספר לבת.

אני מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי מבלי לפגוע.

ברור לי לחלוטין שכוונתך טובה!

וגם דברייך נכונים...

החיים מורכבים ועדינים 

לבת יש לא רק חובה להישמר מלשון הרע

יש לה חובה לשים את עצמה בתפקיד של בת ולא של "ילד הורי יותר מידי" (איפה זה כתוב בתרי"ג? לא יודעת. לא חייב להיות כתוב....) 

מצבים שבהם נאצלים לשים גבול להורים- זה קשה

כי זה מרגיש "לא מכבד אותם" -צריך להיות ממש חזקים בפנים שזה לא נכון, שזה לא כבוד

בפועל איך עושים את זה- 

בצורה הכי מכבדת בעולם

ואת זה קשה לכתוב בפורום- זה לפי נסיבות השיחה והנשים הדוברות.... 

בעז"ה שבונים קשר נכון עם אמא- זה נשמר לאורך שנים- גם כשאת תהיי הכלה שיש לה חמות מעצבנת... 

בין להוכיח את האמא- דבר שבוודאי יגרום צער לאם- 
ולצער הורים אסור לנו אפילו במעט

מובא גם בהלכה מה קורה אם הורה עובר עבירה ומה הדרך לומר מה ההלכה בלי לומר עשית כך וכך ואסור
לבין להמשיך לשמוע, ק"ו להאמין למה שנאמר על הסבתא האהובה.

אפשר להרחיק את הטלפון מהאוזן
או לחילופין לסיים בפתאומיות כשהיא מתחילה נושא
אני חייבת לרוץ, הסיר גולש לי, 
בעלי מצלצל בממחינה כבר הרבה פעמים
אוי הילד נפל
שכחתי משהו אני חייבת לצאת
אני חייבת לסיים- בלי תירוץ.
סביר להניח שאחרי כמה פעמים האם תסיק מכך שלא נעים לך
או לחילופין שהיא תרגיש שאת לא אוזן קשבת לנושא זה וטוב שכך במקרה הנ"ל

באשר להאמין- אם שמעת תאמרי לעצמך אני לא מאמינה לכך
אין לי הוכחה ואני לא מאמינה, שוב ושוב

תזכרי- האי חמותה ולכן בוודאי שהיא לא אובייקטיבית, אין לה נקיות וזה מפחית מ"אמינות" הסיפור

להרגיל עצמינו לכך שלא צריך להאמין לכל מה ששומעים, גם אם זה מאדם יקר

אני בת 16...אז אינלי לא בעל ולא סיר שגולש...

ותכלס אני שמחה שהיא סומכת עלי ומשתפת אותי...זה מעיד על משו..: ואני גם הבכורה מהבנות....(יש אח מעלי אבל אותו לשתף..לא שייך..-לא יבין בזה..)P

ואני גם ממש מרחמת עליה שזאת החמה שלה...(סבתא שלי..)

ואני מסכימה איתה עם כל מילה שהיא אומרת..כי אני רואה תהתנהגות של סבתא שלי...

וזה באמת מגעיל איך שהיא מתנהגת..

ואני גם קצת מתרחקת ממנה בגלל זה..כי אנלא מתחברת אליה(לסגנון,מידות...וכו'..) אבל בכל זאת סבתא זאת סבתא וכשהיא מגיע אני מתייחסת אלי כמו מלכה...למרות שאני לא מסכימה עם ההתנהגות שלה...

וגם בלי שאמא שלי תגיד לי אני יודעת ורואה את איך שהיא מתנהגת..אבל כשאמא שלי..אומרת לי אז זה עוד יותר גורם לי...להתעצבן..וכו'...

אוווף יצא מבולגן...

מקווה שהצלחתם להבין..

וממש תודה לעונים...

בכל מקרה לומר לעצמך- שאת לא מאמינה ולא מקבלת את דבריה כאמת מוחלטת.
ניתן לומר רק- הלוואי שנזכור לא להיות כאלה לכלות שלנו... ואולי זה יהיה רמז
 

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....