הגדולה שלנו בת חמש וחצי, שומעת כל רעשון קטן, גם ממרחק, ונבהלת מכל רעש. אחרי פורים היו לה חרדות מפיקות ונפצים, ברמה שאם היא ראתה ילד עם אקדח צעצוע היא נלחצה ונדבקה אלי.
במדורת לג בעומר, שמו שירים ברמקולים והיא עמדה וסתמה את האזניים, למרות שלא היינו כ"כ קרובים.
יש כזה דבר שמיעה חדה מידי?
החכמות ירחיבו..
שממש מפחד מרעשים, והוא גם תחושתי לגמרי... אף פעם לא שמעתי על קשר...
אשמח להרחבות...
לבת שלי היתה רגישות כזו.(מאובחנת)לאט לאט ירדה רמת הרגישות. היום היא בנורמה.
יש רגישות יתר תחושתית , ויש גם לרעשים, זה לא אותו דבר. עלול לבוא יחד עם מתח שרירים גבוה או משהו אחר, אבל לא מחייב.
רגישות תחושתית יכולה להיות בכל אחד מחמשת החושים- ריח, מגע, שמיעה, ראיה וטעם.
בד"כ הרגישות מופיעה ביותר מחוש אחד, אבל לא מחייב שזה כך. זה יכול להיות רק באחד מהחושים
(אפשר לבדוק אם היא גם מפונקת מאוכל יתר על המידה\ מסתנוורת בקלות\ לא אוהבת שמדגדגים אותה וכו')
אפשר לנסות לאבחן את זה ולפנות לטיפול מתאים (עד כמה שידוע לי הטיפול ברגישות לשמיעה הוא החשפות לרעשים בצורה מבוקרת, עד שהילד לומד להתרגל אליהם ולא לפחד)
אם הרגישות מפריעה ביומיום- קשה לה לשמוע רעש רגיל (דיבור בקול רם, טלפון, רעש של ילדים בגן שעשועים וכדומה),
אני ממליצה לטפל בזה עכשיו, לפני שהרגישות תפריע לה בגן או בבית הספר.
(רגישות חזקה עלולה להשפיע על התחום הרגשי, הלימודי והחברתי)
לפעמים שומעים בדיוק כמו כולם אך הרעש מפריע יותר.
כשבלון מתפוצץ בגן, שימי לב מי הילדים שצוחקים, מי שמים יד על האוזניים ומי צורחים בהיסטריה/נכנסים לחרדה/ קופאים.
אף אחד לא בדיוק כמו השני בתחומים האלו.
אבל כשזה מעבר זה לנורמה זה יכול לגרום להרבה קשיים בהמשך ולא כדאי להזניח.
לפחות לטפל רגשית- דהיינו ללמוד להבין את עצמה, להתמודד, לא לכעוס על אחרים...
כי אני מכירה כאלו שכל טריקת דלת גרמה להם להסתבך עם כל הסביבה כי זה באמת סבל בשבילם והם לא מצליחים להיות בנעליים של השני שטורק. הוא רשע באותו רגע.
אם תרצי לטפל יותר מזה, מומלץ בחום להתייעץ עם רמי כץ במרכז של כישורי למידה שלו. הוא מס' 1 בתחומים האלו..
עם כל הכבוד, בענייני רגישות חושית (ובכלל בעניינים רפואיים) מתייעצים עם מומחים,
כאלו שלמדו, חקרו ועסקו בזה על סמך בדיקות בכל העולם
לא כאלו שהמציאו שיטה על סמך דעתם האישית!!!
במקרה של רגישות תחושתית, ושמיעתית בתוכה, מדובר במרפאים בעיסוק בלבד
(שרק בשביל להדגיש, לומדים תואר שלם+ הרבה מאוד קורסים ממוקדים לעניין התחושה לפני שהם מעיזים לגעת בילד כזה)
בטיפול לא נכון המצב עלול להחמיר וחבל לעשות ניסויים על הילד.
(ג.נ. אני מרפאה בעיסוק, לא מתעסקת בכלל בתחום ויסות חושי למרות עבודתי עם ילדים בגלל שלא עברתי מספיק קורסים בתחום. ונגד כל השיטות ההתפתחותיות והטיפוליות שאינן כוללות לימודים רציניים ומעמיקים באופן גורף.)
מכירה אישית הרבה ילדים שהשיטה שלו הצילה.
הרבה מאוד. מכירה אותם, את הוריהם ואת הדרך שעשו.
מדובר גם על דרכי עבודה שלא נראה לי ממש יכולים להזיק...
אני מניחה שאם כתבת כך, את מכירה מקרים הפוכים, לא יודעת. מסביבי זה מציל אנשים.
הבעיה העיקרית היא שלפעמים טיפול לא נכון עלול ליצור תגובה הפוכה
ובדרך כלל, במיוחד בילדים, אח"כ תיקון הנזק דורש מאמץ כפול לייצר בכלל סביבה מספיק תומכת כדי שהילד ירצה לשתף פעולה
ומן הסתם זה מאוד תלוי במטפל הספציפי שאליו הולכים,
אבל כמו שאמרתי, ראיתי כ"כ הרבה שזה עשה להם נזק, שלא הייתי לוקחת סיכון.
זה נחמד שהוא אוטודידקט ולימד את עצמו שיטות, אבל לעשות מזה מסחרה וללמד את זה בלי לבדוק את זה לעומק,
יום אחד בשבוע, כשלצורך השוואה, מקצועות טיפוליים זה שבוע שלם, במשך מינימום 3-4 שנים אינטנסיביות ביותר, ולרוב נדרשים אח"כ לעוד קורסים ואפילו לתואר שני, זה בעיני בדיחה.
אני לא הייתי לוקחת סיכון על הילד שלי, אבל זה כבר ענין של בחירה כנראה, עד שהתחום יוסדר משפטית
(כרגע יש חוק שאוסר על אנשים כאלו להגדיר את עצמם כפיזיו'/מרפאים בעיסוק וכו' כמו שהם היו עושים בעבר, אבל הם יכולים להמציא לעצמם מקצוע כמו "יועץ התפתחותי" וזה מותר)
מסכימה איתך בחשיבות המקצועיות והחקירה וכו.
לא לגמרי מסכימה בהשוואה של שעות הלימוד.
אני ממירה עכשיו תואר אקוויוולנטי לאקדמאי והרבה מהשעות שאני לומדת, רובם אפילו, מיותרות ולא באמת משפיעות על העבודה. אפשר ללמוד שבוע "מרוח" או יום אחד מרוכז.
אבל באמת לא למדתי אצלו כך שאני לא יכולה להעיד על זה.
ריפוי בעיסוק בסה"כ מאוד מסתדר עם הגישה שלו.
כמורה בשטח- ילדים שהלכו למקומות כמו "ניצן" וכאלו לא קודמו כלום. האבחון אמר מה הם לא יודעים ואת זה אני מזהה לבד..
כשהפנתי לשיטות שלו או לריפוי בעיסוק זה עבד.
במקרים קלים, אפילו תרגילי ספורט ממוקדים בבית שנתן לי תלמיד שלו, עזרו.
כמה וכמה קרובות משפחה שלי שנעזרו לילדים שלהם בתלמידים שלו, קידמו את הילדים משמעותית.
כך שאני יכולה להבין הסתייגות שלך אבל לא פסילה חד משמעית כמו שהייתה בתגובה הראשונית שלך.
לא הופך את השיטה לנכונה.
כפי שאמרתי בהתחלה, אני מרפאה בעיסוק ומאמינה בזה מאוד
אני לא מאמינה בשרלטנים שעושים כסף (רב מאוד) על שיטות שהם המציאו בלי הוכחה שזה עובד,
ועוד מלמדים את השיטה הלאה
כן, ללימודים אינטנסיביים יש משמעות רבה. אני לא מתייחסת לחומר לימודי ספציפי אלא לעומק של הדברים כפי שאני מבינה אותם מתוך הלימודים שלי בריפוי בעיסוק, הבנת העומק של התפתחות האדם, של ליקויים שונים וגם של התייחסות מחקרית לדברים והבנה של תהליכים, שהוא שונה לחלוטין מהבנה שטחית של בעיה ספציפית ופתרון מותאם לה ספציפית שבמקרה עבד עם ילד אחד ובאותה מידה בלי להבין את מקור הבעיה יכול להרוס לחלוטין לילד אחר.
כמו שלא היית לוקחת אנטיביוטיקה כשכואב לך הגרון על דעת מישהו שאינו רופא רק כי זה עזר למישהו אחר (שאולי במקרה אצלו כן היתה דלקת, ואולי בעצם המינון שהוא נתן הרס את הכבד בכלל וכו')
רוצה דוגמא?
נתקלתי בילד CP (שיתוק מוחין) שטופל בגיל צעיר אצל מטפלים מכל תחומי הפרא-רפואי, ונראתה התקדמות.
האמא הגיעה למטפלת התפתחותית שלמדה אצל רמי כץ, שהמליצה לה לעזוב את כל הטיפולים ולבוא רק אליה. מיותר לציין שכעבור פחות משנה הילד היה ספסטי ונדרש להמון טיפולים שלעולם כבר לא יצליחו להחזיר את מה שהיה, נכון?
לכי לחפש קבוצות של אמהות שהביאו מטפלים כאלו למפגש, והמטפלים ראו בכל הילדים בקבוצה בעיות התפתחותיות ושלחו את כולם לטיפול. ברור שבסופו של דבר רובם המוחלט גדלו והתפתחו היטב.
הרשת מפוצצת סיפורים כאלו, ויש הרבה יותר סיפורים שמטפלים שומעים כשהם מקבלים ילד עם בעיות נגררות עקב טיפול לא מוצלח אבל ההורים כ"כ טובעים בטיפול בילד שלהם, שהוא לא מפורסם מחוץ לחברה שלהם.
אז כן, הפסילה שלי היא חד משמעית.
אבל אני לא האמא של כל ילדי העולם, אז אין לי אלא להתפלל שלא יארע נזק תחת ידי ולקוות שהם מתפללים לאותו דבר (ופועלים בהתאם)
**מתנצלת על האורך, יש לי בטן מלאה על הנושא ועל מטפלים מדעת עצמם, ובעיקר לחוסר הידיעה בסכנה בטיפול כזה, גם אם הוא לכאורה לא פולשני כמו ניתוח או אקמול
כאשר מטפלת אומרת לילד עם שיתוק מוחין לעזוב את כל הטיפולים זהו עוול. אין ספק בכלל. מסכימה.
זה שאומרים שילדים התפתחו היטב זה לא אומר שלא היו יכולים לעבור את זה יותר בקלות או להתפתח עוד מעבר.
כאשר הבעיה מוגדרת ויש אנשי מקצוע טובים כמו שאת מתארת- סבבה. בעיה בשפה או בתקשורת- לכי לקלינאית. מוטוריקה או וויסות חושי לכי לריפוי בעיסוק (אני לא מקצועית.. מקווה שדייקתי (-: )
הבעיה שאני מתמודדת אתה כמורה היא ילדים רבים שיש להם קושי. כמו ילד חכם שלא מצליח לקלוט את הקריאה עד אמצע היסודי. אבל הוא באמת חכם ולומד ומרוכז. וכששולחים לאבחון רשמי לא מוצאים שום בעיה. סליחה, מוצאים שהוא לא יודע לקרוא... את זה ידעתי לבד. אז קוראים לו דיסלקט. הידד!! הם אבחנו אותו!!! למה הוא דיסלקט??? מה לא עובד אצלו נכון מבחינה פיזית??? במה לטפל??? לא עונים לי. למי אשלח אותו? לריפוי בעיסוק? הם לא מוצאים קשר. קלינאית תקשורת?
אז שולחים אותו לניצן וכדומה שיושבים ומשגעים אותו עם עוד שיטות קריאה שונות ובעצם מנסים לנחש מה יעבוד עליו...
במקרים כאלו למשל רמי כץ עושה עבודה יפה.
(מנסיון שלי לא רק במקרים כאלו, אבל לאור ההתנגדות הנחרצת שלך, אני שואלת אותך מה למשל היית עושה עם הילד הזה?)
הוראה מתקנת+ ריפוי בעיסוק (ובד"כ גם טיפול רגשי כלשהוא אם הוא הגיע לכיתה ד' והביטחון העצמי שלו רוסק)
ברור שמנסים עליו שיטות שונות, כי גם ילדים ומבוגרים "בנורמה" לומדים בצורות שונות
ולכן צריך לבדוק מה הכי יעזור לו.
מסייגת שלא נתקלתי מעולם בטיפולים של רמי כץ לליקויי למידה ולכן אין לי מושג מאיפה הוא שואב את ההשראה לטיפול שלו,
ובעיקר שאני עובדת בעיקר עם צעירים יותר, ולרוב עם לקויות מורכבות יותר (ג' זה הקצה והם בודדים) ולכן קשה לי לענות לך.
בס"ד
יש לנו במשפחה ילד עם תופעה זהה. הנכון הוא לפנות למרפאה בעיסוק בעלת התמחות בטיפול בויסות תחושתי. אין להתעלם מהתופעה ויתכן שגם תופעות נוספות בהתנהגות הילדה קשורות בכך. כשלא מטפלים בטעות סבורים שיש לילדה בעיות נפשיות וזה לחלוטין לא ענין נפשי אלא פיזיולוגי. מנסיוננו טיפול מקצועי ב"ה עוזר מאד.
המומחית ביותר בארץ היא חוליה זלצמן היא בעלת שם בינלאומי. אני מניחה שאפשר למצוא את הפרטים שלה בגוגל.
מחפשת בירושלים אולפנה או תיכון דתי לבת שלי, מקום טוב וחם עם רמה לימודית טובה וחינוך טוב.
כן שמאפשר טלפון חכם ולק ג'ל.
קיבלתי תפקיד חדש יו"ר ועדת תרבות בקהילה שלנו
התקציב דיי דל 🤧
אשמח להמלצות למפעילים באירועי קהילה שהייתם בהם!
תודה!
זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.
פיתות על הטאבון ביער..
זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.
אבא פגוםאני סובל בשבתות, פשוט סובל, כל סעודה היא סיוט. יש לנו ב"ה 6 ילדים מגיל 3 עד 17 וכל סעודה היא בעיקר הקנטות בין הגדול לכולם. אני מכין דברי תורה, חידונים, סיפורים (כן, ניסיתי גם את "עושים עניין" של הרב יוני לביא) ופשוט לא מצליח להחזיק יותר מ 20 שניות. אני רק פותח את הפה הגדולים על הספה במקרה הטוב קוראים עלונים, או בחדר, נחים מחוסר עזרה בשישי.. אני מרגיש מועקה גדולה, תחושת כישלון, אפילו הקטנים לא מקשיבים לסיפורים.
יש למישהו עצה מלבד תפילה?
אני עובד עצות..
החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.
אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''
בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב.
שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.
אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?
זה נשמע מאד מעיק.
למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?
אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת
מאוד מאוד מבינה אותך💔
מאוד כבר אמרתי?
אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.
אל תכביד עליהם
תקליל
שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים
צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .
תשחרר
שיעור כללי תעביר במקום אחר
בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים
יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת.
אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...
קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.
1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון.
2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !
3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'
4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.
5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.
6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.
8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.
9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]
10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.
11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.
12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]
אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.
לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.
לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.
משהאחרונהיש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).
נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.
אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)
תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה
1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.
אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.
תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...
2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..
סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.
3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.
כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.
בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.
ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.
4. כמובן תפילות!!
הבן שלי בן 16. מתוק, אבל עם חרדה חברתית ודימוי עצמי נמוך.
מחפשת מטפל רגשי ממש טוב באיזור פתח תקווה והסביבה.
אשמח להמלצות!
תודה רבה!!
לק"י
אמהות
הריון ולידה
ועוד
יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב
1. כלכלת ארהב היא כרבע מכלכלת העולם כולו.
2. כלכלת סין היא הבאה בתור עם כ-17% מכלכלת העולם כולו.
3. אחריה כלכלת גרמניה בפער משמעותי של כ4.3% מכלכלת העולם כולו
4. שלוש הכלכלות האלה יחד לבדן מהוות כמחצית מכלכלת העולם כולו
5. כשמונים אחוז מכלכלת העולם מתבצעת במדינות G8 שהן היום G7 בתוספת רוסיה שממודרת כרגע מהמועדון.
6. 86 אחוז מכלכלת העולם מתבצעת במועדון G20 שהם 19 המדינות החזקות כלכלית בעולם והאיחוד האירופי שנחשב לחברה בפני עצמה (כלומר יש נציגות גם למדינות אירופאיות נחשלות באיחוד)
7. כל שאר העולם מתחלק ב14 אחוז הנותרים
8. ישראל איננה חברה בG20.
9 סדר גודל של התלג לנפש בישראל הוא סדר גודל של תלג לנפש של גרמניה
10. אנחנו לא כמו גרמניה כי אין מספיק נפש, לא כי אנחנו לא מוכשרים או חכמים מהם אלא כי אין מספיק נפשות.
מסקנה שלי, הביאו ילדים זה טוב לכלכלה, שאו ברכה.
(זה איננו פוסט כלכלי ולכן לא נכתב בפורום חיסכון השקעה וצריכה, אני יודע שאני משקר ביודעין שקרים לבנים למשל לגבי התלג לנפש של סין ולא אכפת לי ואני לא נכנס לדיון על כח קניה כי זה לא פוסט כלכלי, רק שורת המסקנה חשובה לי פה וכל השאר לא מעניין אותי)
אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.
היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.
ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.
כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).
ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.
בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.
לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.
ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם
עד כמה ילדים זה מתאים
עם 2 ילדים איך זה?
כמה המחירים היום לקראוון בברוכין?
מערב השומרון
תודה רבה
אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.
לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.
והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....
היא מתכוונת קווים בעור.
אני חושב שאלו קמטים.
מה עונים לה?
