הגדולה שלנו בת חמש וחצי, שומעת כל רעשון קטן, גם ממרחק, ונבהלת מכל רעש. אחרי פורים היו לה חרדות מפיקות ונפצים, ברמה שאם היא ראתה ילד עם אקדח צעצוע היא נלחצה ונדבקה אלי.
במדורת לג בעומר, שמו שירים ברמקולים והיא עמדה וסתמה את האזניים, למרות שלא היינו כ"כ קרובים.
יש כזה דבר שמיעה חדה מידי?
החכמות ירחיבו..
שממש מפחד מרעשים, והוא גם תחושתי לגמרי... אף פעם לא שמעתי על קשר...
אשמח להרחבות...
לבת שלי היתה רגישות כזו.(מאובחנת)לאט לאט ירדה רמת הרגישות. היום היא בנורמה.
יש רגישות יתר תחושתית , ויש גם לרעשים, זה לא אותו דבר. עלול לבוא יחד עם מתח שרירים גבוה או משהו אחר, אבל לא מחייב.
רגישות תחושתית יכולה להיות בכל אחד מחמשת החושים- ריח, מגע, שמיעה, ראיה וטעם.
בד"כ הרגישות מופיעה ביותר מחוש אחד, אבל לא מחייב שזה כך. זה יכול להיות רק באחד מהחושים
(אפשר לבדוק אם היא גם מפונקת מאוכל יתר על המידה\ מסתנוורת בקלות\ לא אוהבת שמדגדגים אותה וכו')
אפשר לנסות לאבחן את זה ולפנות לטיפול מתאים (עד כמה שידוע לי הטיפול ברגישות לשמיעה הוא החשפות לרעשים בצורה מבוקרת, עד שהילד לומד להתרגל אליהם ולא לפחד)
אם הרגישות מפריעה ביומיום- קשה לה לשמוע רעש רגיל (דיבור בקול רם, טלפון, רעש של ילדים בגן שעשועים וכדומה),
אני ממליצה לטפל בזה עכשיו, לפני שהרגישות תפריע לה בגן או בבית הספר.
(רגישות חזקה עלולה להשפיע על התחום הרגשי, הלימודי והחברתי)
לפעמים שומעים בדיוק כמו כולם אך הרעש מפריע יותר.
כשבלון מתפוצץ בגן, שימי לב מי הילדים שצוחקים, מי שמים יד על האוזניים ומי צורחים בהיסטריה/נכנסים לחרדה/ קופאים.
אף אחד לא בדיוק כמו השני בתחומים האלו.
אבל כשזה מעבר זה לנורמה זה יכול לגרום להרבה קשיים בהמשך ולא כדאי להזניח.
לפחות לטפל רגשית- דהיינו ללמוד להבין את עצמה, להתמודד, לא לכעוס על אחרים...
כי אני מכירה כאלו שכל טריקת דלת גרמה להם להסתבך עם כל הסביבה כי זה באמת סבל בשבילם והם לא מצליחים להיות בנעליים של השני שטורק. הוא רשע באותו רגע.
אם תרצי לטפל יותר מזה, מומלץ בחום להתייעץ עם רמי כץ במרכז של כישורי למידה שלו. הוא מס' 1 בתחומים האלו..
עם כל הכבוד, בענייני רגישות חושית (ובכלל בעניינים רפואיים) מתייעצים עם מומחים,
כאלו שלמדו, חקרו ועסקו בזה על סמך בדיקות בכל העולם
לא כאלו שהמציאו שיטה על סמך דעתם האישית!!!
במקרה של רגישות תחושתית, ושמיעתית בתוכה, מדובר במרפאים בעיסוק בלבד
(שרק בשביל להדגיש, לומדים תואר שלם+ הרבה מאוד קורסים ממוקדים לעניין התחושה לפני שהם מעיזים לגעת בילד כזה)
בטיפול לא נכון המצב עלול להחמיר וחבל לעשות ניסויים על הילד.
(ג.נ. אני מרפאה בעיסוק, לא מתעסקת בכלל בתחום ויסות חושי למרות עבודתי עם ילדים בגלל שלא עברתי מספיק קורסים בתחום. ונגד כל השיטות ההתפתחותיות והטיפוליות שאינן כוללות לימודים רציניים ומעמיקים באופן גורף.)
מכירה אישית הרבה ילדים שהשיטה שלו הצילה.
הרבה מאוד. מכירה אותם, את הוריהם ואת הדרך שעשו.
מדובר גם על דרכי עבודה שלא נראה לי ממש יכולים להזיק...
אני מניחה שאם כתבת כך, את מכירה מקרים הפוכים, לא יודעת. מסביבי זה מציל אנשים.
הבעיה העיקרית היא שלפעמים טיפול לא נכון עלול ליצור תגובה הפוכה
ובדרך כלל, במיוחד בילדים, אח"כ תיקון הנזק דורש מאמץ כפול לייצר בכלל סביבה מספיק תומכת כדי שהילד ירצה לשתף פעולה
ומן הסתם זה מאוד תלוי במטפל הספציפי שאליו הולכים,
אבל כמו שאמרתי, ראיתי כ"כ הרבה שזה עשה להם נזק, שלא הייתי לוקחת סיכון.
זה נחמד שהוא אוטודידקט ולימד את עצמו שיטות, אבל לעשות מזה מסחרה וללמד את זה בלי לבדוק את זה לעומק,
יום אחד בשבוע, כשלצורך השוואה, מקצועות טיפוליים זה שבוע שלם, במשך מינימום 3-4 שנים אינטנסיביות ביותר, ולרוב נדרשים אח"כ לעוד קורסים ואפילו לתואר שני, זה בעיני בדיחה.
אני לא הייתי לוקחת סיכון על הילד שלי, אבל זה כבר ענין של בחירה כנראה, עד שהתחום יוסדר משפטית
(כרגע יש חוק שאוסר על אנשים כאלו להגדיר את עצמם כפיזיו'/מרפאים בעיסוק וכו' כמו שהם היו עושים בעבר, אבל הם יכולים להמציא לעצמם מקצוע כמו "יועץ התפתחותי" וזה מותר)
מסכימה איתך בחשיבות המקצועיות והחקירה וכו.
לא לגמרי מסכימה בהשוואה של שעות הלימוד.
אני ממירה עכשיו תואר אקוויוולנטי לאקדמאי והרבה מהשעות שאני לומדת, רובם אפילו, מיותרות ולא באמת משפיעות על העבודה. אפשר ללמוד שבוע "מרוח" או יום אחד מרוכז.
אבל באמת לא למדתי אצלו כך שאני לא יכולה להעיד על זה.
ריפוי בעיסוק בסה"כ מאוד מסתדר עם הגישה שלו.
כמורה בשטח- ילדים שהלכו למקומות כמו "ניצן" וכאלו לא קודמו כלום. האבחון אמר מה הם לא יודעים ואת זה אני מזהה לבד..
כשהפנתי לשיטות שלו או לריפוי בעיסוק זה עבד.
במקרים קלים, אפילו תרגילי ספורט ממוקדים בבית שנתן לי תלמיד שלו, עזרו.
כמה וכמה קרובות משפחה שלי שנעזרו לילדים שלהם בתלמידים שלו, קידמו את הילדים משמעותית.
כך שאני יכולה להבין הסתייגות שלך אבל לא פסילה חד משמעית כמו שהייתה בתגובה הראשונית שלך.
לא הופך את השיטה לנכונה.
כפי שאמרתי בהתחלה, אני מרפאה בעיסוק ומאמינה בזה מאוד
אני לא מאמינה בשרלטנים שעושים כסף (רב מאוד) על שיטות שהם המציאו בלי הוכחה שזה עובד,
ועוד מלמדים את השיטה הלאה
כן, ללימודים אינטנסיביים יש משמעות רבה. אני לא מתייחסת לחומר לימודי ספציפי אלא לעומק של הדברים כפי שאני מבינה אותם מתוך הלימודים שלי בריפוי בעיסוק, הבנת העומק של התפתחות האדם, של ליקויים שונים וגם של התייחסות מחקרית לדברים והבנה של תהליכים, שהוא שונה לחלוטין מהבנה שטחית של בעיה ספציפית ופתרון מותאם לה ספציפית שבמקרה עבד עם ילד אחד ובאותה מידה בלי להבין את מקור הבעיה יכול להרוס לחלוטין לילד אחר.
כמו שלא היית לוקחת אנטיביוטיקה כשכואב לך הגרון על דעת מישהו שאינו רופא רק כי זה עזר למישהו אחר (שאולי במקרה אצלו כן היתה דלקת, ואולי בעצם המינון שהוא נתן הרס את הכבד בכלל וכו')
רוצה דוגמא?
נתקלתי בילד CP (שיתוק מוחין) שטופל בגיל צעיר אצל מטפלים מכל תחומי הפרא-רפואי, ונראתה התקדמות.
האמא הגיעה למטפלת התפתחותית שלמדה אצל רמי כץ, שהמליצה לה לעזוב את כל הטיפולים ולבוא רק אליה. מיותר לציין שכעבור פחות משנה הילד היה ספסטי ונדרש להמון טיפולים שלעולם כבר לא יצליחו להחזיר את מה שהיה, נכון?
לכי לחפש קבוצות של אמהות שהביאו מטפלים כאלו למפגש, והמטפלים ראו בכל הילדים בקבוצה בעיות התפתחותיות ושלחו את כולם לטיפול. ברור שבסופו של דבר רובם המוחלט גדלו והתפתחו היטב.
הרשת מפוצצת סיפורים כאלו, ויש הרבה יותר סיפורים שמטפלים שומעים כשהם מקבלים ילד עם בעיות נגררות עקב טיפול לא מוצלח אבל ההורים כ"כ טובעים בטיפול בילד שלהם, שהוא לא מפורסם מחוץ לחברה שלהם.
אז כן, הפסילה שלי היא חד משמעית.
אבל אני לא האמא של כל ילדי העולם, אז אין לי אלא להתפלל שלא יארע נזק תחת ידי ולקוות שהם מתפללים לאותו דבר (ופועלים בהתאם)
**מתנצלת על האורך, יש לי בטן מלאה על הנושא ועל מטפלים מדעת עצמם, ובעיקר לחוסר הידיעה בסכנה בטיפול כזה, גם אם הוא לכאורה לא פולשני כמו ניתוח או אקמול
כאשר מטפלת אומרת לילד עם שיתוק מוחין לעזוב את כל הטיפולים זהו עוול. אין ספק בכלל. מסכימה.
זה שאומרים שילדים התפתחו היטב זה לא אומר שלא היו יכולים לעבור את זה יותר בקלות או להתפתח עוד מעבר.
כאשר הבעיה מוגדרת ויש אנשי מקצוע טובים כמו שאת מתארת- סבבה. בעיה בשפה או בתקשורת- לכי לקלינאית. מוטוריקה או וויסות חושי לכי לריפוי בעיסוק (אני לא מקצועית.. מקווה שדייקתי (-: )
הבעיה שאני מתמודדת אתה כמורה היא ילדים רבים שיש להם קושי. כמו ילד חכם שלא מצליח לקלוט את הקריאה עד אמצע היסודי. אבל הוא באמת חכם ולומד ומרוכז. וכששולחים לאבחון רשמי לא מוצאים שום בעיה. סליחה, מוצאים שהוא לא יודע לקרוא... את זה ידעתי לבד. אז קוראים לו דיסלקט. הידד!! הם אבחנו אותו!!! למה הוא דיסלקט??? מה לא עובד אצלו נכון מבחינה פיזית??? במה לטפל??? לא עונים לי. למי אשלח אותו? לריפוי בעיסוק? הם לא מוצאים קשר. קלינאית תקשורת?
אז שולחים אותו לניצן וכדומה שיושבים ומשגעים אותו עם עוד שיטות קריאה שונות ובעצם מנסים לנחש מה יעבוד עליו...
במקרים כאלו למשל רמי כץ עושה עבודה יפה.
(מנסיון שלי לא רק במקרים כאלו, אבל לאור ההתנגדות הנחרצת שלך, אני שואלת אותך מה למשל היית עושה עם הילד הזה?)
הוראה מתקנת+ ריפוי בעיסוק (ובד"כ גם טיפול רגשי כלשהוא אם הוא הגיע לכיתה ד' והביטחון העצמי שלו רוסק)
ברור שמנסים עליו שיטות שונות, כי גם ילדים ומבוגרים "בנורמה" לומדים בצורות שונות
ולכן צריך לבדוק מה הכי יעזור לו.
מסייגת שלא נתקלתי מעולם בטיפולים של רמי כץ לליקויי למידה ולכן אין לי מושג מאיפה הוא שואב את ההשראה לטיפול שלו,
ובעיקר שאני עובדת בעיקר עם צעירים יותר, ולרוב עם לקויות מורכבות יותר (ג' זה הקצה והם בודדים) ולכן קשה לי לענות לך.
בס"ד
יש לנו במשפחה ילד עם תופעה זהה. הנכון הוא לפנות למרפאה בעיסוק בעלת התמחות בטיפול בויסות תחושתי. אין להתעלם מהתופעה ויתכן שגם תופעות נוספות בהתנהגות הילדה קשורות בכך. כשלא מטפלים בטעות סבורים שיש לילדה בעיות נפשיות וזה לחלוטין לא ענין נפשי אלא פיזיולוגי. מנסיוננו טיפול מקצועי ב"ה עוזר מאד.
המומחית ביותר בארץ היא חוליה זלצמן היא בעלת שם בינלאומי. אני מניחה שאפשר למצוא את הפרטים שלה בגוגל.
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
