היתרונות של המשפחתון - פחות ילדים בקבוצה, פחות המוניות, יחס יותר אישי.

החסרונות - הפיקוח במעון יותר צמוד , המטפלת במעון יוצאת מהבית וממילא יותר "פנויה" לילדים ויותר רגועה (נניח אם ילד לא נרדם זה פחות מציק לה) לעומת מטפלת משפחתון שנמצאת בבית והילדים שלה נכנסים או הסלון צריך סדר.... ,

קיימים יחסי "עובד מעביד" בינך לבין המטפלת שזה אומר שויכוחים קטנים כמו ימי חופש או ניקיון מספק או כספים או ילד כן חולה/לא חולה - חייבים להיות מסודרים בינך לבינה ואין מנהלת ואחראית שאפשר לבקש ממנה בלי לפגוע ביחס של המטפלת לילד שלך...

במעון זה 6 ילדים למטפלת

ובמשפחתון 5

חוץ מזה שבעיני בגלל שבמעון כולם באותו גיל פחות יותר הרבה יותר קל לטפל בילדים

כי אם יש לך אחד שצריך משחקים של גדולים, ואחר שצריך מקום לזחול זה קצת קשה

כלומר 15 ל-2...

בכל מקרה בדרך כלל שמים בחדר 2 מטפלות ל-2 קבוצות תינוקות ולכן המקום "המוני" יותר...

אני אישית בעד מעון אם לא השתמע כך מההודעה שלי. עיקר האכזבה שלי ממשפחתונים היתה מחוסר הפיקוח ומהתקרים ביחסי עובד מעביד. וזנחתי אותם לטובת מעונות.

אבל ת'אמת ידוע שילדים שנה אחרי שנה זה קל יותר מתאומים

זה שיש ילדים מכמה גילאים מקל דווקא על המטפלת. לא כולם זקוקים לאותו טיפול באותה זמן ובאותה דחיפות ...

המפעילות שלהם הם עם ילדים בבית שמגיעים מ2 לבית ואז האמא שהיא בעלת המשפחתון בדרכ עם ילדיה( שמעתי זאת ממקור ראשון)

 לכן אני מעדיפה מעון שם יש מנהלת המטפלות יוצאות לעבודה ולא בבית שעסוקות עם הבית שלהם...

לאיזה גיל את מחפשת?? אני שמה במטפלת אישית עד 10 חודשים שנה ואחרכ שהם זוחלים מתהפכים ומתחילים ללכת אני מעבירה למעון. יש את מעון אמונה בשמואל הנביא. מאז שהוחלפה שם המנהלת המקום השתפר מאוד ואני מאוד הייתי מרוצה.

יש מעון ברח עובדיה לא מכירה..

המעון שייך לרשת בית יעקב.

ואני מעדיפה מעון ממשפחתון כי:

יש שם הרבה יותר צוות. גם אם יש ילד יותר לכל מטפלת, יש עוזרת לכל שתי מטפלות. הילדים לרגע לא לבד גם אם היא הולכת לשרותים לשניה...

יש פיקוח צמוד במקום של המנהלת.

אין למטפלות כביסה/שטיפות/בישולים- אפילו אם הם נעשים רק לצורכי המשפחתון.. במעון יש אחרות שעושות את כל הנ"ל.

הילדים והבעל של המטפלת לא חוזרים בצהריים

הילדים החולים של המטפלת אף פעם לא באים איתה למעון, מה שאין כן במשפחתון.

יש הרבה יותר מקום ושטח במעון, לילדים שאוהבים מרחבים...

אני שולחת למטפלת עד גיל שנה,

רק כי לא חושבת שמתאימה לתינוק קטן ההמולה ששם....

אח"כ למעון. ליהנות מכל הפלוסים שלו.

תינוק קטן לדעתי- עדיף משפחתון אבל רק כזה שקיבלת עליו המלצות שהמטפלת טובה.

ואח"כ כשהם גדלים וצריכים חברה ומרחבים- עדיף מעון.

הוא כן מבוקש, והמנהלת בוררת לה את המצוינות שבהן. אל תכלילי בכזו נחרצות.

ראיתי כבר כמה מעונות- מטפלות מדהימות, ממיסות, קשורות מאוד לילדים והם אליהן.

אני חושבת שאת צריכה לסייג את דברייך- שלרוב המטפלות לא אכפת מהילדים.

זה גם לא נכון וגם לא הוגן להכליל כך.

סתם הוצאת דיבה על מאות מטפלות מסורות.

ודווקא במקום שמחפשים מטפלות.

עברתי מעבודה אחרת כי פשוט היה בא לי מעון.

וברור שהיו ימים קשים, אבל אהבתי את התינוקות והיה כיף חיים.

אז לא כל המטפלות גרועות. זה באמת תלוי בסיעתא דשמיא.

בתור אחת שעבדה בשלוש הרשתות הגדולות-

שחיקה של המטפלות

תזונה לא מתאימה לילדים בגיל הזה

ילדים אומללים אחרי 8 שעות במעון

מערכת שמנצלת את זה שלהורים אין ברירה

במעון- לפחות האלו שאני מכירה- מתאימה להם ועוד איך!! יש להם  מטבח, טבחית נשמה טובה ששוקדת על התפריט והמנות שעוברות אח"כ לאישור המנהלת. יש לנו ההורים דף מפורט מה אוכלים בכל יום ובכל ארוחה- מותאם ועוד איך. הילדים שאני רואה לא אומללים אחרי 8 שעות, אלא עייפים אך מרוצים מאוד. אולי ילדים יכולים להיות אומללים כשנמצאים 8 שעות אצל משפחתון קטן וסגור? לדעתי טעות להגיד ככה בהכללה. ואני ממש לא חושבת שרע לילדים במשפחתון, מאמינה שהמטפלות עושות הכל שיהיה להן טוב.

יש פיקוח, לא צמוד כל יום, אבל יש.

נשמע לי דווקא טוב...

היה עם כזו מטפלת. הילד לא היה שמח ולא ידעתי להניח את האצבע על בעיה.

הכל היה כל כך נהדר. האוכל מצוין. המטפלת עם הרבה ניסיון. ידעה בדיוק מה עשה הילד מתחילת היום עד סופו לפרטי פרטים.

שנה אחר כך שלחתי אותו למעון - והילד פשוט פרח!! חזר שמח ומאושר.

באמצע השנה פגשתי את המטפלת והיא ראתה שאני בהריון אז היא סיפרה לי שאת הילד הבא אני כבר לא אוכל לשלוח אליה כי היא יצאה לפנסיה מוקדמת. כבר היה קשה לה כל כך הרבה שעות עבודה מתישה ושוחקת.

ואז הבנתי מה קרה. אישה בגילה אחרי 30 שנות עבודה כבר היתה מותשת ורק חשבה על פרישה - אז כמה שהיא באמת היתה מסורה ונאמנה ואהבה ילדים - משהו מזה השתרבב לתחושה של הילד...

כמובן שזה תלוי במעון ותלוי במטפלות

אבל המעון שלנו מדהיםםםםםםםם

וכן משפחתון זול יותר ממעון אבל שווה לי ההפרש של הכסף 

ברור שיש מעונות מעטים שזה אחרת אבל הדגש....זה על המעט

בטח שהמטפלת תחייך.....היא חייבת לתת שירות לא? אבל בשאר הזמן....

הטבחית רוב הזמן לא ממש נמצאת במיטבח וכדי למקסם את זמנה מביאים את האוכל הכי זול והכי פחמימתי

המנהלת לרוב מטרטרת את המטפלות וכך גם הפיקוח

הילדים?בטח שיהיו מרוצים יש להם ברירה?אבל הם משלמים את המחיר

פעם ראשונה שראיתי את ההבדל בין ילדי מעון לילדי מישפחתון ולהפתעתי האחרונים התגלו כהרבה יותר נינוחים ושמחים

וחזרו משם הרבה יותר נינוחים ושמחים מהילדים שלי שהיו במשפחתון.

למרות שהסברים רציונליים לא מצאתי.

וזו היתה הסיבה העיקרית לעזיבה שלי את המשפחתונים ומעבר למעונות. הילדים חזרו מהמעון הרבה יותר מרוצים נינוחים ומסופקים והלכו אליו הרבה יותר בשמחה!!

אל תזלזלי באינטואציות וביכולות של האמהות לדעת אם טוב לילדים שלהן או לא. אפשר לראות על התנהגות של ילד בשעות היום האחרות בדיוק איזה יום עבר עליו קודם. ילד הוא לא מבוגר ש"מבין שאין לו ברירה" ואי אפשר "להסביר לו שהוא צריך להיות מרוצה". תינוק/ילד שרע לו רואים את זה עליו בשאר שעות היממה. הוא "מספר" את זה לאמא שלו בדרכים שרק היא מבינה!!

ובמשפחתון באמת אין לך שום דרך לדעת מה קורה אחרי שסגרת את הדלת - בעוד במעונות יש מספיק אנשים ופיקוח כדי שיהיה קשה להזניח שם באמת....

ובמעון יש הרבה יותר דרכים לברר אם יש תחושה שלילד לא טוב מה קורה - והרבה יותר למי להתלונן והרבה דרגים לבדיקת המצב והרבה יותר אופציות של החלפת מטפלת בקלות.

מול זה שבמשפחתון - זה את מול אישה בודדת. את המעסיק , אין הרבה עם מי לדבר. כל תלונה שלך לרכזות שמחויבות קודם כל למטפלת עוברת קודם כל ישירות למטפלת עם שמך - ועלולה להזיק בטווח הקרוב לילד שלך גם אם קודם היה לו טוב....

לא יודעת באיזו מעונות עבדת . רוב גננות המעונות שאני מכירה כולל ידידות טובות שלי, ולאו דווקא במעון שילדי שם - שולחות בעצמן את ילדיהן למעונות וחושבות שהיחס מעולה.

חוצמיזה - שאת ענין האוכל בדקתי כמה פעמים ב-3 מעונות באיזור. קל מאד להכנס למעון באמצע הארוחה ולבדוק מה יש לילדים על הצלחת. אי אפשר להסתיר. דווקא בבית של המטפלת קשה להכנס בלי התרעה באמצע האוכל... והיא גם עומדת בפני הרבה יותר "ניסיון" לחסוך באוכל ובאיכותו - כי זה לא "מוסד" עם "תקציב" לאוכל אלא יש לה הרבה יותר הרגשה איך האוכל "יורד" לה ישירות מהמשכורת החודשית!!

הילדה שלי אוכלת- יש לי גם תפריט וגם פה גדול של הקטנה. היא בת 3 וחצי ויודעת לספר כל יום בדיוק מה אכלו.

שום פחמימתי ושום כלום למען מיקסום זמן המבשלת.

תמיד כשאני באה למעון, לא משנה באיזו שעה- היא במטבח.

ונשמע לי די מזעזע איך שאת קוטלת את כל אלו שמוסרות נפשן למען ילדנו- הן לא מחייכות כי חייבות לתת שירות.

הן מחייכות כי הן אוהבות את הילדים.

והילדים מחזירים להם חיוך מאושר וחיבוק אוהב ומדברים על המעון עם אור בעיניים.

וילד לא חייב בכלל לחייך, ולהיות מרוצה

ילד שלא טוב לו רואים את זה עליו. רואים!!

ואגב, אני בכלל לא מבינה אם את כ"כ נחרצת שהן משחקות אותה טובות רק כי נותנות שירות, הרי גם מטפלת המשפחתון נותנת שירות כהגדרתך. למה החיוך שלה כן כנה בעינייך?

לי יש ילדה במעון, וכן לכל אחיותיי ואחיי.

במקומות מרוחקים וערים שונות.

מעולם לא שמעתי דברים שאפילו מתקרבים לזה...

צורת ההתבטאות של חלקנו היא ממש מגעילה. ההתנפלות , העלבות, הכנסת המילים לפה, היא לא במקום וחבל. זה הרס את הדיון. היה אפשר לבטא את דעתכן בצורה נעימה הרבה יותר. לא חייבים תמיד להיות צודקים, ומותר שיהיו דעות שונות.

מטבע הדברים כל אמא נתקלת בצדדים חיוביים ושליליים בשני המקומות.  וטוב שכל אמא תהיהה ערנית וזהירה גם במשפחתון וגם במעון.

במעון- את רושמת, ואין לך מושג מי יהיו המטפלות. אני עבדתי תקופה מסוימת כמחליפה במעון, וראיתי שיש כאלה ממש ראש קטן, שצועקות הרבה במקום לזוז לילד וכו'. לעומת זאת, במשפחתון, את מכירה את המטפלת ואם את סומכת עליה, זה יתרון הרבה יותר גדול.

אין סיכוי שאשלח את הילדה למעון אחרי שראיתי מה הולך שם ועבדתי בנעמת,ויצו וחברת המתנסים שנחשבת מבוקשת אצל ההורים ובשתים מהם לפחות כמה שנים בכל מעון

גם ככה אני בהרגשה לא משהוא שהילד רוב היום במעון.

אז להגיד שמהכרות ועבודה פנימית, אכן החששות מוצדקות והכל משחק על ההורים והילדים סובלים.

זה ממש עושה לי רע רע רע.

בדיוק הבוקר חשבתי על זה שהילד בן ה5 נמצא בגן. שהוא בערך בגודל פעמים הסלון בבית, 32 ילדים  בגודל של כמה מטרים יום שלם יחד, אוף זה ממש עושה לי רע. זה פשוט כל הזמן לנשום 32 ילדים, לשחק איתם, לאכול איתם.

איך אפשר כל כך הרבה שעות להיות ברעש , בבלאגן.

מצד שני חשבתי, גם אני הרי למדתי בגנים צפופים, אפילו בגן שהיה קראון עם 40 ילדות לא זוכרת שזה היה טראומה.

אולי רק עכשיו אני חושבת כך? במבט של אמא? שלפעמים אני אוהבת את השקט ולא יכולה לחשוב ש32 עובדים יעבדו יחד איתי בחדר של כמה מטרים? או שבאמת זה מחנק לילד וזה ניצול של משרד החינוך?

תקראי יש כאן הרבה תגובות חיוביות מאוד על מעונות.

היא מדברת בצער על מקומות שהיא הכירה.

היא אומרת שעבדה במקומות שונים- את יכולה לבקש ממנה באישי שתפרט לך באילו ומהם תיזהרי.

מכאן להכליל על כל המקומות ולהילחץ? חבל. כאב לב מיותר.

לא עלינו קרו אסונות של מוות בעריסה וזה דוקא קרא נראה לי כמעט תמיד במשפחתון, כאשר הילדים ישנו, תמיד אמרה המטפלת אח"כ השכבתי את הילד, כעבור שעה נכנסתי וראיתי שהוא לא חי....

במעון אסור לעזוב לרגע את החדר עם התינוקים, לא כמו משפחתון ששעה הילדים ישנים והם בחדר לבד

אני אסכם שעצוב שדור העתיד שלנו נחשב על ידי המדינה כעול שצריך לחסוך עליו בהוצאות ולא פחות עצוב שהתרגלנו לזה

את כתבת מילים לא פשוטות על מטפלות מעון, אז ענו לך שלא כך. שב"ה אצלנו הדברים שונים לגמרי. זה לא נקרא לתקוף, זה נקרא לומר לך שיש מקרים הם זה לא מתנהל כפי שאת חושבת.

גם את לא הסכמת עם אלו שצידדו במעון, זה לא אומר שהתקפת, נכון? זה אומר שדעתך שונה, וזה לגיטימי והגיוני.

ואני- אדבר רק בשם עצמי- בטוחה מאוד במה שאמרתי. 

ומסכימה איתך מאוד שעצוב שדור העתיד נחשב עול על המדינה.

לא צריך להוסיף

פניה מגעילה. ( מגעילה?!?! לא פחות ולא יותר...)

מוזר שאסור לומר משהו שאת לא מסכימה איתו, כי אם אומרים לך אחרת את אומרת שמתקיפים.

חבל.

דיברת מאוד נחרצות נגד מטפלות מעון, וענו לך שמה שאת ראית לא מחייב לכל מקום.

מה, זה לא בסדר?

להגן על כבודן זה לא בסדר?

להרגיע אימהות שנלחצו ממך סתם, זה לא בסדר?

גם הצעתי בכבוד מלא למישהי שתפנה אלייך באישי כדי לשמוע באילו מקומות ספציפיים זה קרה כדי שאם חוששת תוכל לקבל ממך אזהרות מהיכן להתרחק.

לא הותקפת.

אם הרגשת משהו מסוים במילים שלי שלא נעם לך, יעזור לי אם תאמרי היכן  ואתנצל.

זו כמובן חלילה לא הייתה המטרה. 

לא רואה איפה מתעלה הותקפה.

כל ההודעות די מציינות עובדות יבשות שכתבו אמהות ששולחות למעונות. בקושי גלשו שם אפילו לדעות...

מתעלה-

זה שלא מסכימים עם ההחלטה שמעונות זה דבר גרוע ומביאים הוכחות סותרות -זו אינה התקפה. גם אם את חושבת X - מותר לאחרות לחשוב Y כל עוד הוצגה דיעה בצורה מכובדת (וזה בדיוק מה שקרה פה בשירשור הזה)

וגם עם הרבה חושבות הפוך ממך - זה לא מתקיף אותך. בסך הכל אומר שאת בדעת מיעוט ולא יותר מזה...

מניסיון של ילד חמישי ב"ה-

העיקר זה מי מטפל באוצר שלך ופחות חשוב איפה.

יש מעונות מעולים (מניסיון!!!) ויש משפחתונים מעולים.

פשוט תחפשי מקום עם אנשי צוות אוהבים ואכפתיים- כל השאר באמת שטויות.

אבל בכל זאת, אם הברירה שלי הייתה מעון מול משפחתון כשבשניהם יש אנשי צוות טובים- אני מעדיפה לשלוח למעון מהסיבות הבאות-

1- אני עובדת בעבודה די תובענית, מסגרת החופשים ובכלל המחויבות טובה לי יותר (ממש אין לי אפשרות להיעדר מהעבודה רק בגלל שהמטפלת חולה, אני שומרת את ימי החופש הזעומים שלי למקרים חשובים יותר), ובכלל מסגרת הלימודים ארוכה יותר בדרך כלל- ימי שישי, ערבי חג ואפילו חול המועד (אין לי תמיד חופש בחול המועד )

2- המעורבות ההורית במעון בעיניי גבוהה יותר, את עומדת מול מערכת שמערכת הציפיות ממנה מאוד ברורה ומוסדרת, ויש למי לפנות במקרה הצורך בלי להרגיש חוסר נעימות

3- אצלי לפחות המעון יוצא יותר זול ממשפחתון (מעון תמ"ת לאמא עובדת יוצא בד"כ יותר משתלם)

4- הצוות אצלנו מדהים ויש המון העשרה- גם חוגים, גם חדר ג'ימבורי, גם חצר מושקעת לכל כיתה והמון מרחב, מה שבד"כ אין במשפחתון פרטי

בכל מקרה שיהיה בהצלחה במה שתחליטי, ושתמצאי את המקום הכי נכון לאוצר

עד גיל שנתיים- משפחתון

מגיל שנתיים- מעון

למה?

בעקבות חויה אישית לא קלה שעברתי עם מעון מסוים, שבו החליפו לי מטפלות כל שבועיים בערך, והילד סבל מאוד, ובשלב מסוים המטפלת התפטרה והילד שלי הולך אליה במחיר של מעון

בררתי ושמעתי שהבעיה של החלפת מטפלות במעון היא בעיה מוכרת, במיוחד שמטפלת במעון מרשה לעצמה לקחת יום חופש מדי פעם,לעבוד עד 1, וכו', והילד הקטן מבולבל, הרי גם ככה כואב לי הלב על כך שהקטנציק הזה כבר נמצא כל כך הרבה שעות מחוסר ברירה בלעדי, אז לפחות אני רוצה שיהיה לו דמות אחת קבועה שתכיר אותו. ומצאתי מטפלת משפחתון חמה מאוד ואני ממש מרוצה.

בעיה נוספת- במעון הפיצוש היה 7 ילדים בקבוצה!! זה המון בעיני

במשפחתון יש לה רק 5 ילדים

אני מאמינה שיש מעונות טובים יותר ממה ששלחתי אבל אני מציעה לכל אמא לבדוק את הנושא כשהילד קטן- כמה ילדים יש בקבוצה? האם הילד צריך דמות קבועה ולא יזיק לו תחלופת מטפלות? האם לא יפריע לו להיות במקום הומה ורועש? (במעון שלי היו 2 קבוצות ילדים ביחד... וליד קבוצה של גדולים יותר איך אפשר נניח לישון ככה?)

בגיל שנתיים השיקולים קצת שונים לא אכפת לי שיהיה עם 7 ילדים בקבוצה ולא אכפת לי שיתרגל ליותר מדמות אחת

עד כאן דעתי

מקוה שלא פגעתי באף אחת

הארתן את עיני...

אשמח אם יש כאן בנות מקרית משה שאפשר להתייעץ איתן לגבי מקומות ספציפיים.

לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..

ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...

והאם הוא בשליטתך או לא.

קנאה לרוב מגיעה כשחסר לנו משהו, וזה מאוד תלוי מה העניין כדי לדעת איך להתמודד, להתמקד ביש או לרפא את הפצע הרגשי שמפעיל אותך ככה.

נניח אם את מקנאה שבמי שיש לה תמיכה מההורים ולך אין, אבל ההורים שלך בסך הכול נורמטיביים ואוהבים אותך (או היו ואינם בחיים) אפשר להתמקד שוב ושוב ביש, במה שכן היה, בטוב שהם הביאו לך.

אם ההורים לא נורמטיביים או אוהבים, וטיפסת החוצה לבנות את עצמך לבד אבל זה עדיין משהו שממש קשוח לך ומלווה אותך (מן הסתם, נושא משמעותי מאוד) כדאי ללכת לטיפול רגשי לעבד את האין שלך.

אותו דבר בכסף, אם יש לך עבודה והכנסות אבל בדוחק ומסביב יש שפע, או אם הגעת ממשפחה ענייה והכסף גורם לך למצוקה.

או נניח ילדים (נניח אם יש לך שלושה וחלמת על משפחה מרובת ילדים, או אם אין לך ילדים - מן הסתם מצב קצת אחר ודורש התמודדות אחרת) 

נראה לי פשוט לקבל את זה שאת מקנאה. זה בסדר שאת רוצה מה שאת רוצה.

ובמקביל- להפריד בין הרצון שלך לחוסר פרגון, כי אם זה משהו טוב אז זה משמח שיש אותו לכל מיני אנשים אחרים, וזה שיש להם לא מוריד ממך או מהרצון שלך...

ולגבי החוסר האובייקטבי- אם זה משהו שיש לך מה לעשות ואיך לקדם אותו, ממש לשבת ולחשוב על זה איך את מקדמת ומה. יותר קל כשאת יכולה לעשות משהו קונקרטי לגבי זה.

ואם אין מה לעשות אז פשוט לנסות לקבל את זה (אולי בטיפול. זה נשמע משהו שממש משמעותי בחיים שלך ואולי יהיה קל יותר עם עזרה חיצונית.) לקבל את זה שזה לא יקרה, אולי אף פעם לא. וזה בסדר לכאוב את זה שחסר לך.

ולא להתבחבש האם הרגש הזה טוב או לא.

קנאה היא אנושית ולגיטימית ויכולה לעזור לנו בחיים להבין באלה נקודות בחיים שלנו אנחנו רוצות להשתפר.

האשמה על הרגש וההלקאה רק עושים ממנה יותר אישיו ממה שהיא.

תקבלי את זה שאת מקנאה.

(אם זה בגלל רשתות חברתיות, אז לסגור, הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי)

ושתי פעולות טכניות שעוזרות

1- להפריד בין האדם שמקנאים בו לבין הדבר שמקנאים בו - אני לא מקנאה ב"רחלי" אני מקנאה בזוגיות טובה ומפרגנת.

2- להחמיא ולפרגן לאותו אדם למרות הקנאה

דבר טוב

זו מראה למשהו שאני ממש רוצה ואין לי

זה רגע של מודעות טהורה

כי הגוף לא משקר

אני מאמינה שאפשר להשיג כל דבר אם באמת רוצים

לכן אם מגיע רגש כזה

אני מחדדת לעצמי מה אני רוצה להשיג

ומתכננת את הדרך לעשות את זה

גם אם זו דרך ארוכה 

הקנאה נובעת מחוסר שיש לי משהו שהוא יותר פיזי/כלכלי

כמו בית יותר גדול (יש לנו דירה משלנו בה מסודרת ויש בה מספיק חדרים לכולם אבל עדיין נניח אני מרגישה ובצדק שהסלון קטן לי ואם אחד מבני המשפחה יעבור דירה זה יהיה לי ניסיון ממש קשה. או נניח חופשות משפחתיות יש הרבה מסביבי שנוסעים לחול לדוגמא. יש לי יכולת כלכלית *אולי* לסוע לחול אבל אני לא נוסעת מסיבות אישיות שמונעות ממני וזה מפריע לי וקשה לי. או נניח שאני רוצה לסוע לחול רק עם בעלי אבל הוא פחות בקטע לעזוב את הילדים לבד לבד ולסוע (ילדים גדולים בלי קשר נראה לי מוגזם לעזוב לכמה ימים את הבית)

יש לי בה המון יש

ולא ברור לי למה ככה קשה לי עם האין

וזה כל הזמן מסביבי ולפעמים בתקופות מסוימות זה ביתר שאת

נניח בחופש שהרבה מסביב נוסעים לחול ואנחנו לא.

אני לא מצליחה להכניס לראש

הכל בסדר יש לך משפחה בריאה וילדים מהממים ובריאין בה תגידי אלף פעם תודה תתמקדי בחופש פה וגמרנו

* זה לא תמיד דברים כאלו לא ברי השגה. אבל אני לא הפקטור היחיד בתמונה יש עוד שיקולים ומרגיש לי כאילו יש לי בעיה עם עצמי ואני לא שמחה אפעם במה שיש לי ומי מבטיח לי שאחרי שהחליט שלמרות הכל נניח נוסעים לחול אז אני ירגע (במחשבה שלי כן אבל במציאות אולי יהיה לי דברים אחרים להתלונן עליהם)

* אני לא משתפת אפחד ברצונות שלי. בעלי יודע שהייתי רוצה אבל הוא לא מתרגש כי יודע שזה המצב ומקבל אותו בצורה פרקטית וגם זה טוב לו כי בגדול נניח שוב לנושא חול הוא היה מעדיף מראש שלא להתחיל עם זה בכלל.

* באתי מבית עם מושגים הרבה יותר גדולים. חייתי בבית גדול וכל היכולות הכלכליות ורמת החיים היתה הרבה יותר גבוה משל בעלי. אני כבר שניים לא חיה ככה אני לא נשואה לא שנה וגם לא 10 שנים אלא הרבה הרבה יותר. כל השנים ויתרתי והיה לי קשה. אבל אני מרגישה שהכל שעובר הזמן העומס מצטבר ואני לא מצליחה להתמודד איתו

* אני מפרגנת בה לכולם סביבי (ככה אני מרגישה) הקושי שלי הוא מול עצמי

ולדעתי גם הילדים מרגישים את זה וזה משפיע גם עליהם.

* אני לא מצליחה לקבל את זה שזה המצב

* מותר להתפלל על זה ? שיהיה לי כל מה שאני רוצה ? זה נשמע לי ככ ריקני

על רקע כלכלי

בעיניי היא הכי פשוטה לפתרון

כי לעשות כסף

לשים מטרה כזו בסדר עדיפות גבוה

זה לא מאד קשה

ואז יש מספיק כסף למה שרוצים

לנסוע לחו"ל אפשר עם חברה/ משפחה לא חייבים באופן זוגי

לפעמים צריך להבין את שורש הרצון והקנאה ולתת לשורש פתרון 

דבר שני , אני חושבת שדווקא השינוי מגמה שאת חווה- הגישה של "בית גדול, מושגים גדולים" לעומת הגישה העכשווית של מה שקיים לך במציאות היום, זה גורם לך לחדד את ההבנה של מה את רוצה באמת/מה היית רוצה באמת.

אני חושבת שקנאה (לפחות מעצמי אני יודעת לומר) זה לא דבר רע. הקנאה יכולה לדרבן אתנו לשינוי כדי ליצור את מה שאנחנו רוצים. וככה כל אחד מתפתח מהזווית שלו וממילא יש מצב של           "קנאת סופרים תרבה חכמה"

הקנאה הופכת להיות רעה כשהיא משפיעה עלינו רע- מלמדת אתנו להיות נרגנים/לא מקבלים את עצמנו/ לא מרוצים מעצמינו או מחלקנו בעולם/ צרי עין כלפי אחרים והצלחותיהם.

וזה אולי גם מה שגורם לרדוף אחרי עצמינו בנסיון להצליח כמו/ להשיג את ... כמוהו/ להוציא את העיניים לשני כדי להראות ש"גם לנו יש", וחוסר נוחות כללי עם עצמינו/ העולם.

אני כותבת פה על עצמי, את מוזמנת לקחת לך מה שיועיל לך.  

מה שעוזר לי - זה להתמקד קודם כל במה שיש לי כרגע (לא מה שטוב וברור לי שקיים טכנית, התמקדות בחוזקות ואיכויות שקיימות בי תמיד ולא תלויות בשום מצב גשמי) ולנסות לראות איך אני מתקדמת לאט לאט  בעזרת אותן איכויות ליעד שאני רוצה.

דבר נוסף שעוזר לי

זה פשוט להתפלל, לדבר על זה עם ה' ולפרט לו- תודה על מה שיש עד עכשיו, ואחרכך ממש לפרט לו מה אני רוצה שיהיה לי ולמה. ולומר לו "אתה מכיר אותי. אתה יודע שאני לא מבקשת סתם . תעזור לי עם המידה הזאת שקשה לי, תתן לי כוח ויכולת, זה לא רק בשביל הבניין הפרטי שלי, זה למען כבוד שמיים! "  

וגם לצייר במחשבה את החזון של הדבר שאני רוצה מאוד. זה גם עוזר לי ואני רואה מזה התקדמויות.  

מה בדיוק חסר לך.

החופשה בחו"ל שחזרת עליה - כתבת אפילו שאולי זה כן מתאפשר אבל בעלך מתנגד להשאיר את הילדים.

אולי שם הנקודה?

אולי מה שמפריע לך זה החלטות בחיים שמישהו מחליט בשבילך ואת לא לגמרי שלמה איתן או החלטות שמנוהלות יותר מדי ע"י רגשות שליליים כמו אשמה, ויש לך חוסר השלמה איתן.

אולי את פשוט רוצה זמן וחופשה לבד עם בעלך?

אולי חופשה בארץ תספיק? (לפעמים בארץ יקר יותר מחו"ל)

לקבל את הקנאה. מותר לרצות הכל גם אם זה לא הגיוני או לא מסתדר וגם אם יש לך המון דברים אחרים שכן קיימים.

ודבר שני- לנסות לבחור

זה נשמע שיש הרבה בחירות שאת מתבאסת עליהם. אז לנסות לפתוח עם עצמך את ההחלטות שוב ולראות- יש איך לשנות את ההחלטות? אם לא, מה הסיבות שהחלטת אותם?

כאילו מבחינתי יש הרבה דברים שאני מרגישה שאני חייבת לעשות, ואז כשאני חושבת על זה אני מבינה שזה בחירה- נניח בחירה לכבד את הרצון של בעלי, או לחיות יותר בנחת אבל עם יותר לחץ כלכלי, או סתם שקט כשאני מרשה לילדים ממתק כדי שלא יבכו עכשיו חצי שעה😅 כאלה החלטות. ואז כשאני מבינה שאני לא חייבת אלא בוחרת בזה, יותר קל לי להשלים עם ההחלטות. וכמובן יש דברים שאפשר לשנות. אולי שווה לך לנסות את זה.

לא בטוח שזה רלוונטי לך אבל זה הכי חזק מבחינתי.

לפני כן אני אגיד, שאני ךא טסתי לחו"ל מעולם וסביבי אנשים טסים כל הזמן, פשוט אין לי מספיק וזה מבחינתי יעד לא ריאלי אז אני לא מתכננת שום דבר כזה.

כנ"ל בעוד אספקטים, אם אני קונה לילדים בגדים זה בגלל שהתרווח קצת החודש או שממש כבר חייבים כי הבגדים מרופטים.

בניגוד ל@00 אני לא חושבת שהכי קל בעולם לעשות כסף ולכל אחד יש את הנסיבות שלו.

אבל זו לא הנקודה.

אני מתנדבת תקופה ארוכה אצל מישהי שהחיים שלה קשים מכל אספקט, הבית שלה נראה נורא, הבריאות שלה על הפנים, המשפחה שלה קטנה ולא ממש בקשר וכו'.

אני נהנית ממהתנדבות, כי אני באמת עוזרת לה במה שהיא צריכה.

אבל בעיקר חוזרת הביתה ומרגישה עשירה מופלגת.

זה יותר טוב מכל שינון שאשנן לעצמי.

החוויה, ולא השכל, עוזרים לי לשמוח בדירה המאוד ממוצעת עד קטנה שיש לי, אז מה אם המטבח מתפרק והבית מבולגן, יחסית למה שיש אצלה הבית שלי הוא ארמון.

אני כמובן שואפת שגם לה יהיה ארמון ועוזרת במה שאפשר (לא בכסף כי אין לי, אם תרציי אסביר קצת יותר בפרטי) ועדיין ההמחשה הזו מול העיניים כמה יש לי, עוזרת כמו חיסון כשהקולגות שלי טסים פעם אחר פעם לכל מיני חופשות בחו"ל, ובוכים שאירועים משפחתיים קטנים עולים להם הון כי אי אפשר לוותר על כלום (וכמובן אני חוגגת הרבה יותר צנוע כי פשוט אין)...

במקום להתפלל על שיהיה לך כל מה שאת רוצה.
ממש מבינה אותך ממקום של קנאה, אני למשל ממש מקנאה בנשים עם בתים גדולים ומעוצבים. תמיד זה צובט אותי וקשה לי.
דווקא בטסים לחו"ל אני ממש לא מקנאה.
כל אחת והקנאה שלה.
עם הזמן אני פחות מקנאה בבתים גדולים משלי, רואה, מקנאה וזה עובר לי מהר מאשר פעם.
לא יודעת איך... אבל כבר כמה אפשר לקנא?
גם חולמת לשפץ את הבית אז זה מנחם אותי כשאני נזכרת בכך.
אולי תדמייני לך טיול חלומות בחו"ל שכשיתאפשר לך יום אחד תבצעי אותו
וכל פעם כשמישהו יטוס והקנאה תגיעי, תחשבחי לך על הטיול השווה שאת הולכת לעשות ביום מן הימים. זה מרגיע את הנפש, את הקנאה כי אז המוח עסוק בלחזור לדמיין את טיול החלומות שלך ופחות לקנא בטיול החלומות של השכנה שטסה מחאר לחו"ל.

נשמע שאת לא יודעת בדיוק מה את רוצה, ולכן כשמישהו אחר מגשים את הרצון, פתאום קופצת לה קנאה, שאולי הוא עושה את מה שאת חולמת בסתר.

עשי לך רשימת חלומות משלך.

חלומות קרובים יותר וחלומות יותר רחוקים.

מה נותן לך תקווה ביחס לחלומות האלו.

מה מרחיק אותך וגורם לך לייאוש.

מה הכלים שלך להתמודד עם הייאוש.

וכולי וכולי.

ככל שתבררי לעצמך בתוך עולמך הפנימי- מה את רוצה באמת, רצון נקי שלך מבפנים בלי השפעות מהסביבה

ומה יכול לעזור לך להגשים

את מכאן תמיד תוכלי להתפרסם ולחזור לעצמך

בלי להתפזר מכל מיני מראית עין של אחרים.

לפני כמה זמן היינו באיזה אירוע המוני, ותפסתי שאני מקנאה בנשים יפות יוצר ממני. היה נראה לי דהחיים שלהן דבש מדבש.

ואז הבנתי, שכשאני עסוקה מלהסתכל על אחרות,

הבעיה היא לא הקנאה.

הבעיה היא שאני לא נהנית מהיופי שלי.

כדי להינות מהיופי שלי, אני צריכה. לעשות עבודה. עבודה פנימית של להפסיק להסתכל החוצה.

וזה קל. כי אני רק צריכה להגיד לעצמי משפט אחד

"אני לא מודדת עכשיו מי ייתר ממי כדי שאוכל להינות מהיופי שלי".

כלומר האינטרס שלי הוא לא להסתכל.

ולכן זה קל יותר מאשר איזו שאיפה אידיליה של לשמוח בחלקי.

ככל שתסתכלי החוצה ככה לא תהני ממה שיש לך.

לא תגידי לעצמך איזה כיף שלי יש... שה' ברא אותי עם...

אלא- בטח אצלה יותר שלם, בטח להם יותר טוב

וככה הנאת החיים שלך נפגמת.

אי אפשר להינות מהשפע ככה.

או בבית גדול יותר, אלא עמוקה יותר

את מרגישה שוויתרת כל השנים. על מה ויתרת? לטובת מה? איזה תועלת חשבת שזה יביא? מה היה קורה לדעתך אם היית מרשה לעצמך לא לוותר?

האם זה נחשב ויתור, או שבחרת בזה?

האם יש דרך לשנות?

הקנאה מציקה לך כנראה כי אנשים אחרים מרגישים חופשיים לעשות דברים לעומתך, שאת מוותרת, והוויתור הזה שאת מרגישה יושב עלייך ובא לידי ביטוי בקנאה אבל בעצם הוא עמוק יותר והיא רק הסימפטום. לדעתי.

ולכן - עוד טיסה או בית גדול יותר לא יפתרו לך את זה לדעתי. כי חופש פנימי להיות מי שאת ולהתנהל בחופשיות (בלי קשר לכסף, זה גם מה אומרים, מה "מותר" לי להרגיש, מה אני רוצה, תקרות זכוכית כאלה וגבולות שאנחנו שמים לנו בראש)  זה דבר שלא קונים בכסף. זה האומץ להביט למציאות בעיניים ולתת לעצמך רשות להביע רצונות ולתפוס מקום.

כמובן שאם דיברתי שטויות - זרקי לפח, הכל טוב

חיבוק♥️

וכמו שאמרתי

לא תמיד זה שאין לי זה בגלל שאין לי יכולת כלכלית

לפעמים יש דברים אחרים שמונעין (אולי אצל מישהו אחר זה לא היה מונע אבל אצלנו זה כן מונע)

ואני תמיד מתלבטת בין להגיד אני רוצה ואני חייבת ויהי מה

לבין קצת לעבוד על המידות שלי.

אגב לא כל יעד כלכלי הוא תמיד מושג

פרנסה זה אחד המפתחות של הקבה

אני מאמינה שחובה לעשות השתדלות

אבל גם חובה לדעת שזה לא בשליטתנו והכל מתנת שמיים

שמודעות היא מידה טובה

לחדד מה רוצים ולנסות להגיע ליעד הזה

זה טוב

קנאה שמביאה כעס/ צרות עין/ דברים אחרים שליליים

זה בעייתי

הדרך הנכונה לעבוד על המידה הזו

היא המודעות

המראה לנפש

לגבי הפרנסה

יש לאדם בחירה מספיקה כדי להרוויח מספיק

גם בהתחשב שלא הכל בידו

בעיניי לפחות

שמדבר על כוחה של הקנאה (בעקבות קנאת קרח במשה ואהרן).

ממליצה לשמוע, יש שם תובנות מיוחדות!

לקפל את הנעל וכך תוכלי לדעת אם הסוליה גמישה מספיק

אני אוהבת את הנעליים של פאפיה

במבצע באתר ב75 שח

אם את צריכה מידה 19 שזה קטן כנראה יהיה לך מגוון גדול יחסית של נעליים שנשארו מהם מידות

כמה פעמים בודדות ולא ממש להליכה, אז תחפשי בחנויות ילדים כמו שילב, גולף קידס כזה..

אני מתכוונת למשהו כזה-

סניקרס בגוון חאקי

היא התחילה ללכת לפני כמה שבועות

אז היא צריכה כבר נעליים טובות

ויש לנו חתונה אז היא צריכה גם חגיגיות...

אם כבר אז שיהיו טובות לשבת

ובעיקרון לא צריך נעליים שדווקא מוגדרות כצעד ראשון, צריך שיהיו מספיק תומכות לרגל, ועם סוליה רכה אבל מניסיוני במידות פיצקיות קשה למצוא משהו שהוא לא צעד ראשון.

אם את צריכה יותר קטן ממידה 19 אז אני מצאתי רק בנמרוד מידה 18 של אלפנטן.

אני לא יודעת איזה מידה היא

נלך לחנות ונמדוד מקווה ש19 יהיה טוב

הפיזיותרפיסטית של הבת שלי המליצה לנו על הנעליים של פאפיה ונמרוד.

חשוב שהנעל תחזיק טוב את הרגל, בעיקר מאחורה.

לפאפיה יש חגיגיות יפות שהן צעד ראשון. גם אנחנו מתכננים לקנות לה כאלה לאירוע שיש לנו

לפאפיה יש חנות? או שחנויות מוכרות נעליים שלהם?

תודה!

או עלי אקספרס

איכות פח, רק לזמנים שרוצים שתהיה חגיגית ויפה. עולה גרושים.

זה לא יגיע לי עד האירוע

עכשיו קצת יקר שם עדיין לטעמי

אבל אם זה חשוב לאירוע הייתי קונה

אני מחכה לסוף עונה

בבני ברק יש כמה חנויות שיש גם נעליים אלגנטיות לשבת ואירוע במידה 19.

אם רלוונטי לך בשמחה אתן לך שמות וכיוון (כמה רמות מחיר...)

בני ברק רחוק לי

תודה

זה מקבע להם את ההליכה, 

וכשהסוליה קשה זה ממש לא טוב, ולא נוח...

אם רלוונטי לך, אנסה למצוא דרך להעביר לך.

הן עלו 400 שקל, הילד נעל אותן אולי 4 פעמים.

אעביר לך בשמחה, רק תגידי איפה את גרה אני בשבוע הקרוב צפויה להגיע למרכז בכל מקרה. 

הביא מהגן חטיף . התברר שהוא לא אוהב אותו , חילק לאחים תוך כדי אמירה- אל תשכחו לומר לי תודה!

בבוקר יצאנו לגן . בספסל ישבה שכנה מבוגרת , לידה כלב רחוב . הוא - נתפלל שהכלב שלא יאכל אותה!

בתחילת שנה לקח לו כמה שבועות להתרגל לגן. אז הוא סיפר לי שגננת טרפה ילד . שאלתי - רק ילד אחד?

הוא ענה - רק אחד , כל השאר הלכו הביתה מהר.

אני שואלת אותו "איפה האף שלך?"

הוא עונה לי "במטבח".

(הטישו היה במטבח).

לפעמים באמבטיה הוא מתחיל לשאול אותי על השמפו והסבון "מה זה?", למרות שהוא יודע את התשובה.

אז פעם בצחוק עניתי לו דברים לא קשורים.

מאז הוא בעצמו שואל ועונה דברים לא קשורים.

וגם- כל לילה כשאני שרה לו 'המלאך הגואל אותי מכל רע' הוא אומר אל תגידי מכל רע, רק מכל טוב! (אחרי כל ההסברים שניסיתי

ושואל שוב ושוב בטון עולה ומתעצבן "איפה החריף שלי!?"

לקח לי כמה דקות טובות להבין שהוא מחפש את החטיף שקיבל מהגן.

גם אצלנו בן ה4 מברבר כל מיני פנינים.

באחת הפעמים אבא שלו שם אותו מהר מהר בחדר לישון אז הוא אומר לו- אבא אבל למה אתה לוקח אותי בהילוך מהיר?😂😂

היה בטוח שהתחיל החופש

אמרנו לו שכן

הוא: מה? לא! (בטון של מורה שאומרת 'אין על מה לדבר') 😂

אני מעירה אותה ואז היא שואלת: אמא איזה יום היום? אמרתי לה חמישי אז היא: למה?

מה זאת אומרת למה 🤣 אמרתי לה כי אתמול היה יום רביעי 😅 חמודה, בת 3 וחצי.. גם לי יהיה סלט ממרח הימים השבוע 🫣

לקחתי אותו לרופא כי חשדתי שהאדום שיש לו בישבן זה פטריה. ובדרך הסברתי לו קצת לאן הולכים וקצת על מוגנות.

בזמן שמחכים לרופא הוא מצהיר בקולי קולות: תכף אני מיכנס לרופא כי יש לי אדום בטיטול. לא שורף. שורף קסת. (קצת). טוב שלא פירט יותר בהרחבה!! 🤭

אח''כ הוא התחיל לתאר כל אחד שהיה שם ומה הוא עושה: "יש שם איש. יש לו סיכה. מה הוא עושה (כולו בדרמטיןת)? הוא מספר בטלפון!!

ואז היתה שם מישהי שצלעה: הוא: היא הולכת ככה ( ומחקה אותה)!!! 😅פדיחותת

ואתמול אמר לי: קפצנו במיים!

אז שאלתי אותו: מי? אתה או איקסית?

הוא: "שתיכם!" 

זה סכום יפה גם ככה

ולא חייב עציץ אפשר גם משהו מתכלה כמו שוקולדים

אגב כדאי שובר שאפשר לקנות במבצעים

ושיש לו אופציה דיגיטלית

דרים קארד יותר ספציפי לחנויות

וכרטיס פיזי זה עוד יותר מגביל כי צריך שהוא גם יהיה עלי ברגע הנכון

רק טלפון כשר, ונראה לי פחות נחמד להדפיס בבית דף עם השובר.

כאילו, עשיתי את זה בעבר אבל עכשיו חשבתי אולי שיותר חגיגי לתת כרטיס פיזי. 

יודעת כי קיבלנו

העברנו את הקוד לסמארטפון

אבל אפשר להשתמש בכרטיס הפיזי…

ולעומת זאת דרים קארד יש לי איפה לקנות קרוב לבית.

מעניין איפה קונים ביי מי באמת

תדפיסי את הכרטיס שנוצר, ואפשר להשתמש בו כך.

יש את כל הפרטים שצריך.

רציתי רק להוסיף שלפעמים נשאר איזה עודף שלא יודעים מה לעשות איתו ומי שאוסף "נתקע".

כמובן שעדיף להשתמש בכל הסכום, אבל אם לא יוצא לדעתי לגמרי אפשר לקנות משהו קטן שלא יוצא בול בסכום, נניח שוקולד, ועם היתרה אפשר לקנות משהו קטן לילדים כמו שלוקים תוך שמעדכנים את ההורים..

סייעות 175, ואז זה בדיוק 550. אבל מתלבטת כי נראה לי שהסייעות בתכל'ס עובדות בדיוק כמו המורה אז זה לא יפה.

או בעצם פשוט אולי 175 לכולן ו 25 באמת לתרום למשהו/ לקנות שלוקים לילדים

הן לא עובדות אותו הדבר המורה מתכננת בבית אחראית על הכל וכו

אבל

היתי נותנת בסכומים שלמים

170 או 180

לפעמים יש הנחות על כרטיסי מתנה, ואז אפשר למצוא אפילו כרטיס במחיר טיפה גבוה יותר באותו סכום.

לא הייתי אוספת עוד כסף.

גם מתנה פיזית אם את מוסיפה - יש קופונים ומבצעים ואז יש קצת יותר אפשרויות באותו הסכום 

בהנחה שהיא על חשבונך האישי.

יש כל מיני מבצעים בחנויות וקודי קופון שלא מוגבלים לשימוש אחד לפי תז או משהו כזה

אמנם אפשר לרכוש עד 5 תווים כאלה, אבל אם זו ממילא לא הנחה שהיית משתמשת בשביל עצמך אז זה לא על חשבונך. מניחה שגם אם לך אין מועדון בטח תוכלי למצוא מישהו עם מועדון שלא משתמש בהטבה הזאת

כרטיס דרים קארד של 180₪

ולהוסיף צרור ברכות מהתלמידים וההורים אפשר להוסיף שוקולד מיוחד ולאסוף עוד כמה שקלים ממהורים בשביל זה לצרף הכל יחד

וללכת על שובר עם שוקולד קטן עטוף בצלופן.

אם אין סמרטפון לדעתי עדיף שובר של חנויות חרדיות כמו כארד שופ, בסט שי וכו'