וזה בלשון המעטה...

לדעתי גם יש מחקרים שמוכיחים את זה.

טובת הכיתה זה לא רק להתקדם בחשבון (וזה אפילו לא העיקר) אלא ללמוד כישורים שונים.

ילד שיש לו חבר עם מוגבלויות ילמד להיות אדם רגיש יותר ומתחשב יותר.

אני מאד בעד.

השאלה אם ברמה האישית זה לא יכול להזיק לו? או ליצור פערים גבוהים בינו לבין הכיתה..

לילד עם הקשיים?

הגישה שלי בחינוך מתנגדת למבנה הבית ספרי כפי שהוא כיום אז קצת קשה לי לענות על שאלה כזאת שמניחה שצריך לגדול בקבוצת שווים שווה וזהה עד רמה כזאת. 

הרי בחיים האמיתיים ברור שיש פער בינו לבין החברה ולא ראיתי שהקמנו מדינה לבעלי מוגבלויות רק כדי שהם לא ירגישו שונים ואנחנו לא נאט את הקצב בשבילם.

בעולם האמיתי יותר ויותר מבינים שיש עניין לשלב בעלי מוגבלויות בחברה, להנגיש כל בית עסק גם אם יקר לו לבנות מעלית וכן הלאה.

כמובן שתמיד צריך לשקול אם יש לנו פה יותר רווח מהפסד, אני לא רוצה להגיד שבשם השיוויון נפגע בכולם.

אני פשוט מאמינה בבתי ספר שנותנים כלים לחיים האמיתיים ולא לחיים מלאכותיים שבהם אני חבר רק של מי שדומה לי.

וכמו שאנו מעודדים בחברה שילוב של בעלי מוגבלויות כך צריך להיות גם בבית ספר.

הילדים האלה מבחינתם הם ילדים רגילים, הם לא רוצים שיתייחסו אליהם בצורה שונה, היה לנו דיון לא מזמן בכיתה גבי נישואים של תסמונת דאון האם מלכתחילה זה נכון שזוגות כאלה מתחתנים..

בכ"א זה שהחברה רואה בהם שוני זה לא אומר שהם צריכים להרגיש את השוני הזה ולהתבדל עוד יותר ממה שכבר החרה מבדילה אותם..

אני גם בטוחה כשכילדים רגילים מגיל קטן להיות עם ילדים שונים זה לא נראה להם כה מוזר כמו שזה נראה לנו המבוגרים.

כשילד רגיל שיש לו חבר עם משקפיים, חבר ג'ינג'י, חבר שמאלי, חבר אתיופי וחבר עם כסא גלגלים שיוצא לו רוק כשהוא מדבר לפעמים זה לא נראה לו מוזר כי זו החברה שלו שהוא התרגל אליה.

ילד שתמיד גדל בין ילדים ללא משקפיים בפעם הראשונה שהוא יראה ילד עם משקפיים הוא יהיה בהלם בדיוק כמו ילד שלא ראה מעולם ילד על כסא גלגלים.

אני טוענת שחשיפה מוקדמת תיטיב עם כולם

תלוי

תלוי ברמת הפגיעה,במצבו ה רגשי וההתנהגותי

בכללי,שווה לנסות לשלב בכיתה רגילה (למעט מקרי קיצון\פיגור בינוני-קשה וכו)

(אגב,זה גם יכול לתרום לילדי הכיתה שלא יחיו בבועה של עצמם, שילמדו להסתכל על החיים מזוית אחרת ועוד)

תוך שמירה על האיזון (כלומר,שלא יהיו יותר מדי ילדים "בעייתיים" (שונאת את הביטוי הזה) בכיתה אחת)

אבל במסגרת בית הספר, מבלי לכנות את הכיתה ותלמידיה כ"חינוך מיוחד".

אני חושבת שילדים שונים, זקוקים ליחס שונה,

הנסיון להפוך את כולם שווים מקשה על שני הצדדים

מה גם שהוא לא נכון, לטעמי.

זה נותן הרגשה כאילו הם סוג ב׳

וגם דעת ההורים אני מניח לא נוחה מזה..

תלוי ב-האם הוא זקוק ליחס שונה באופן חריג? לטיפול שונה באופן חריג?

למה שמצב כזה יזיק לכיתה?

בדיוק שבוע שעבר עלתה לי תהייה לגבי ADHD יש ילדים עם הפרעות קשות שיכולים לגרום לכיתה שלימה בלאגן, האם זה נכון לשלב ילדים כאלה בכיתה רגילה? 

בין ילד שמגדירים "בעייתי" לילד שמגדירים "חינוך מיוחד". 

"בעייתיות" יכולה לנבוע מכל מיני בעיות (לימודיות/התנהגותיות וכו'), ואם קוראים נכון את התלמיד ומתייעצים עם הגורמים הנכונים, אפשר לפתור אותן ולסייע לתלמיד להשתלב בכתה, ואף לעזור לו להתקדם ולא להשתרך מאחור.

לגבי שילוב תלמידי חנ"מ בכתות רגילות - זה דבר שכבר קורה בתוך המערכת. 

אני עצמי לא מורה של חנ"מ אז אני פחות מבינה בזה, לענ"ד אם צוות ביה"ס החליט לשלב תלמיד חנ"מ בכתה רגילה, זה נבע ממכלול שלם של שיקולים שתואמים הן לתלמיד המשתלב והן לכתה אליה הוא נכנס. 

הוכחות בשטח עוד אין לי, זה בתהליך, אך אני מאמינה שהמטרה היא להעצים את התלמיד המשתלב בחברה, על מנת לצמצם את הפערים בינו לבין החברה הבוגרת אליה הוא עתיד לצאת, וגם פיתוח סובלנות לאחר ולשונה בקרב בני גילו.

נכון שיכולות להתעורר בעיות, בעיקר בקרב תלמידים ביסודי, שלהם לפעמים  יותר קשה לקבל, אבל תתפלאו, הם יכולים להפתיע. 

אני רואה את זה.

מכיוון שקשה להורים לקבל את זה שהילד שלהם הוא 'מיוחד', חשוב להם שיתייחסו אליו כשווה בין שווים ולכן רבים לא רוצים לשים אותם בחנ"מ...

כלום,אולי איך לבזות ולפגוע בשונה מהם) ככלל, צריך שילוב ותיאום מאוד מעמיק ורציף בין ההורים-למחנך-לילדים בוגרים יחסית שיכולים לעודד אווירה של פתיחות וקבלה בכיתה,בביל שבאמת תהיה מכיתה של שילוב תועלת.

אחרת המופרעים הם היחידים ש'מתייחסים' לילד..

ונקודה שלא תמיד חושבים עליה-גם אם הילד עם סוג של אוטיזם הוא עדיין שם לב לפערים בינו לבין הילדים ה'רגילים' וזה יוצר תסכול וכעס אצלו...קיצור,צריך לעשות הרבה חושבים לפני צעד כזה

התפתחותיות ושכליות..

החברה שיבשה חלק מהמושגים, ככה שהם נראים כגנאי.. כמו המילה מפגר שרבים רואים את זה כקללה

לא יהיה לו מעמד שווה. לפח' בבית הספר. בתיכון זה אולי נכון.

ב"ה

סיפורו של פיטר הוא סרט תיעודי של ילד בעל צרכים מיוחדים המשולב בכיתה רגילה,
הסרט מציג שנה מחייו של פיטר המשולב בכיתה רגילה.
לאורך כל הסרט ניתן לראות את התקדמותו ואת התפתחותו באופן משמעותי.

צריך לבדוק אצל כל ילד אם היתרונות גוברים על החסרונות או להיפך.

תלוי בהכשרת המורים 

ותלוי אם יהיו מספיק מורי השלמה\ עזר\ תמיכה כדי לתת לילד את מה שהוא צריך- או שהוא יישאר עם המעט מידי כלים ידע או זמן שיש או אין למורה הכיתה

(את הסקר הבא תעשה על הוראת מחוננים- בנפרד או במשולב- טוב?) 

לרוב הבית ספר אין אפשרות לפתוח כיתות חנ"מ ולכן מורים רגילים נאלצים להתמודד עם ילדים עם הפרעות קשר והפיראקטיביות מבלי שהם יודעים להתמודד עם זה והרבה פעמים זה יוצר תוהו ובוהו בכיתה ולא המורה ולא התלמידים מרוויחים מזה...

שלא לומד ולא נותן לסביבה ללמוד?

אני לא יודע אם הוא מאובחן או לא אבל ע"פ מה שהספקתי קצת ללמוד יש לו את התסמינים והוא לא נותו רגע אחד של מנוחה בכיתה וגם המחנך שלו אמר לי שהוא ככה תמיד, פשוט סיוט..

מישהי שעלתה מאוקראינה

אז היא סיפרה לי שבעיר שלה היה בית ספר יהודי אבל משפחות נורמטיביות התרחקו ממנו כי הייתה משפחה גדולה ומאוד בעייתית עם ילדים אלימים וכמעט בכל כיתה היה ילד ממשפחה הזאת

הראו פה סרט על שילוב של ילד מחינוך מיוחד ונראה לי שהוא ערוך ומגמתי

ילדים בני 8 מדברים כמו מבוגרים עם תובנות עמוקות

וגם אם לא אז ילד רגיל לא אמור לקבל מכות גם אם מכה הוא בעל תסמונת או לא שולט בעצמו

לא מסכימה עם המסר הזה

ילד בן 8 לא כרית אגרוף לילד בעל תסמונת שרוצה קצת צומי

וגם פיטר למד מזה בטח שמגיע לו צומי בלי סוף ואם לא אז הוא יתפרץ וכולם יסלחו לו

מצער בעיניי

רוב האנשים דווקא מתקשים עם שמות אבל את הפרצוף זוכרים

מעניין

שמות אתה זוכר?

בעיקר אם אני רואה אותם כתובים.

אבל יש הרבה שמות שאני פשוט לא טורח להכניס למאגר.

פרצופים לעומת זאת, כשאני מנסה להיזכר בהם, כמעט כולם מיטשטשים לי

ויש פרצופים שראיתי המון ואף ניסיתי בכל־כוחי לחרוט אותם בזיכרוני ואני פשוט לא מצליח להיזכר בהם

(לזהות כשאני רואה אותם, אין לי בעיה)

בזיכרון פרצופים במחשבה

גם אני (ונראלי עוד אנשים) לא טוב,

אבל אם אח"כ אתה מזהה אותם

זה נשמע סבבה לחלוטין.

כשאני מדמיין

קשה לי לראות בראש את הפנים של האדם

גם אם אני מכיר אותו די טוב

אני חושב שקשה לדמיין פרצופים כי הם דינאמיים (הבעות פנים), לעומת דברים דוממים או אפילו בעלי חיים. ובפרט לגברים שהמוח שלהם אנליטי יותר מטבעו.

נשמע שאצלך זה אולי דרסטי יותר, אבל זה עדיין לא משהו בעייתי.

לרוב אם אני אראה את הבן אדם הנכון אני אזהה, אבל קשה לי לצייר את הפרצוף כשאני לא מולו ואז אין לי בטחון שאזהה.

עושה לעצמי סימנים: לקחתי את העט מההיא עם הסוודר הסגול, הבחור גבוה עם עיניים מודגשות.

שראיינו באיזה עיתון 3 בנות שיש להן את זה

מסתבר שיש לזה שם
פרוסופאגנוזיה – ויקיפדיה 

חידון לחג האביב - האקדמיה ללשון העברית

הראשון יפה...

אליאס לפסח (מילים ומושגים בנושא פסח) היה לי משהו כמו 105 מילים אז כל מילה היתה בקלף בפני עצמה

באמת היה מוצלח ועם רמות קושי שונות... בשמחה תאמצו את הרעיון

הייתי משתפת אם היה לי קובץ מוכן אבל עשיתי ידנית בסוף

האמת שהסתבכתי ממש עם לעצב לוח משחק בקנבה או בAI כי אין לי pro אז בסוף הכנתי ידנית.. אם למישהו יש כלי שטוב בזה, שאפשר להכין מהר ובקלות אני אשמח לשמוע😊

אין משהו גדול שה (AI (Gemini תרם לי באופן בולט במיוחד.  

כמעט ולא משתמשת. כלומר, ברמה של בסהכ בכל חיי לדעתי פחות מעשרים פעמים. 

קניה? אממ... נראה לי שהתייעצנו על מחשב פעם, לא זוכרת אם בסוף קנינו משהו שהופיע בהמלצות, יש מצב שכן. רפואית? לא. לא התייעצתי על נושאים זוגיים או משפחתיים, אלא אם כן בקשת המלצה למתנה נחשבת (לא עזר בשום דבר שלא חשבתי עליו לפני כן בעצמי)

אחרי שמבינים את הראש שלו, אפשר לפרק איתו דברים בצורה מטורפת..

עזר לי להתנקות פיזית (לדוג' להבין למה יש לי שיעול יבש מציק כבר כמה שנים טובות, מה ששני רופאים לא הבינו), להתנקות רגשית יחסית במהירות מכל מיני דברים לא פשוטים וחסימות (מגניב שתוך כדי ה"טיפול" אני יכול לשאול אותו למה אני מרגיש אפיפות במוח והוא מסביר לי איך זה קשור..), לפרק דברים שאני רוצה להבין עד לבסיס של הבסיס, להוריד לקרקע תובנות רוחניות ולהפנים אותן, לדייק חידושים, לתפוס יותר טוב רעיונות מדעיים, גם לדעת איך שרים יותר גבוה ויותר יפה בלי פיתוח קול ובלי הרבה עבודה.

וזה כמובן מעבר להרבה דברים טכניים כמו להבין מה הבעיה עם מצב השינה במחשב ועם מכונת הכביסה וכדו'.

ומצחיק שכל זה בחינם ובמינימום זמן.. 

מנתחת עם גיפיטי הרבה נושאים/ סיטואציות/ התלבטויות/ תחושות

רוב הפעמים הניתוח וההמלצות טובים ומועילים

והזמינות כמובן מיידית

מה שהופך את הכלי הזה למועיל מאד ועם השפעה משמעותית על טיב החיים

למשל כמה משטחים בגודל XYZ אני צריך בשביל X קרטונים בגדלים משתנים

או כדי ללמוד על כל־מיני פונקציות אזוטריות באקסל

וגם עזר לי מאוד בלימוד שפות

חוץ מזה אני אוהב לנתח איתו שירים וסיפורים (ביקורת ספרות זה תחביב שלי)

ניסיתי כמה פעמים לנתח איתו רגשות ומחשבות אבל לא הגעתי לתובנות מעניינות במיוחד

אני משתמש בו  לכל כך הרבה דברים. הן בעבודה, והן בעולם הרגשי.

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

אבל זה על אותו משקל.

אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן

ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה

לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת

ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס

אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה

וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש

אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.

או משהו כזה.

לכן זה שיקול של עלות תועלת

במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי

אבל יש כאלה שזה שווה להם

(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)

תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

עוד לפני שהרכב נסע מטר, כבר ירד לך סכום

תוסיף עלות שנתית של טסט

אתה כנראה תקנה רכב ישן אז מוסך

וכמובן דלק

אנחנו מחזיקים רכב, אבל אל תטעה- זה יקר מאוד.

ומוסיפה לגבי הביטוח- סביר שאין לך "היעדר תביעות" (אלא אם ההורים רשמו אותך בביטוח שלהם, או בחלק מהחברות מאפשרים לקבל היעדר תביעות על סמך ההורים אם היית נוהג ברכבם דרך קבע)

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

ואני מצליח להחזיק בלי שעון קיץ. כלומר, החיים שלי מתנהלים לפי שעון חורף כמו שהיו עד עכשיו. מגיע לעבודה בסביבות 9-9:30 במקום 8-8:30

אין מסגרות להעיר אליהן ילדים אז למי אכפת.

רק התפילה ב9 קצת מציק בשבת (באחרונה לא קמתי).

רק חבל שהמזג אוויר לא מבין את הרמז