הבכורה בת כמעט 5.אחריה 2 בנים
זה לא נכון מבחינה הורית לשים תויות,אבל באמת היא הבכורה, הגדולה, הילדה ה"טובה " בבית (גם זה שהיא בת והם בנים ,מטבע הדברים,ההתנהגות שונה) תמיד שקטה ורגועה,עוזרת כשצריך, נהנית להיות אמא קטנה -גבר שהגיע ממנה,אני יודעת שהיא בעצמה עוד ילדה קטנה, וכל העזרות הקטנות הן ברמה שהיא מסוגלת,ושאני מבקשת גם מהאמצעי את אותו סוג עזרה.רק שאצלה זה תמיד היה בא בטבעיות גם בלי שאבקש).
לאחרונה היא פשוט כולה קוצים.מתנגדת לרוב מה שאומרים לה (אני לא מדברת כלל על לעזור. אלא על לתת יד כשהולכים יחד,למשל, לנעול סנדלים בבקשה כי תיכף יוצאים, לצחצח שיניים בבוקר,כל ענייני השגרה),היא מאוד שכלית ותמיד יש לה תשובות והתחכמויות והיא מחפשת אותנו במילה .גם הרבה יותר שובבה,צועקת,בורחת,דברים שלא היו בעבר. יש גם קטע שהיא אומרת שהיא אוהבת את כל המשפחה חוץ מאבא. (זה כבר תקופה.אבל היו לה גם תקופות שהיא רצתה רק את אבא) מעדיפה את אמא כל הזמן. היתה עם אבא ביום חופש של לג בעומר,שיחקו,עשו קניות, אבל עדיין זה "לא כיף" עם אבא. "כי אתה בן". כן יש רגעים של חיבוקים וכיף עם שנינו,לא הכל שחור, אבל גם הרבה עימותים.הרבה דווקא. אנחנו מרגישים שאנחנו לא מצליחים כ"כ להגיע אליה.כן משתדלים לבוא בטוב,הרבה חום ולהאיר אותה באור חיובי אבל גם מרגישים שהיא מותחת ומותחת גבולות
בגן הכל כרגיל,היא מקסימה כרגיל,זה רק בבית.
עצות חכמות יתקבלו בברכה
