לפני כל תגובה שאתם כותבים...

https://www.youtube.com/watch?v=evD84C02VTI

זהו.

זה מה שרציתי לומר.

(מגייסת מתנדבים למשימה סודית, רוצה להצטרף? את תתאימי...)

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

זה לא בקטע של להתלונן.

פשוט אני חושבת שהיתה כאן איזה פריקת עצבים על יהושפט הנ"ל.

והאמת- אני מבינה. מלא קטינים פלשו לכאן לאחרונה,

ובכללי היתה תקופה גרועה של טרולים וכאלו.

אז הגיוני שבגלל זה לקחתם קשה את הסיפור.

אבל אם שניה תסתכלו מהצד, זה לא כזה גרוע. 

בסה"כ הרבה כאלו שיהיו בני עשרים בעוד לא הרבה זמן נמצאים פה.

והם תורמים לאוירה וכולם נהנים.

אז הוא רצה לשעשע קצת, לא כ"כ חמור בעיני.

והוא גם עשה את זה בעדינות.

זהו. זו הטענה היחידה שיש לי.

בכללי אני מודה לכל אחד מכם וספציפית לכמה מסוימים על כל מה שהם עושים כאן.

עלו והצליחו

נקבע 20, תכבדו.

מישהו חושב שלמרות שהוא לא 20 מתאים שיכתוב כאן שישאל, יתייעץ.

אגב, מטרת הכללים היא לטובת הגולשים, אף אחד כאן לא מעוניין שמחר כל הגולשים מילדודס יתחילו להגיב כאן קבוע, נכון?

לגבי העניין הספציפי, שקר זה דבר לא מקובל! אי אפשר לנהל ככה חיים.

בהתחלה עוד חשבנו (הגולשים) שיש כאן מישהו שמתחרט על השקר, דווקא על זה מכבדים.

ברגע שגילינו(יותר בכיוון ההנהלה) שהשקר הוא חלק מובנה, לא הייתה ברירה צריך להוקיע!

זה בהחלט דבר שאני חושב עליו לפני פעולה.

וקשה להגדיר מה נחשב פורפורציונלי.

כיבדתם?? |משפשפת עיניים כדי לראות שאני קוראת נכון|

תגידו, איפה אתם חיים?? מה קרה?? על מה לעשות סרט לעזאזל??

על זה שכתב כאן מישהו בן 19.936756794?? 

על זה שמישהו פתח כאן שרשור שמטרתו היתה לשעשע, והוא ממש אבל ממש לא התכוון לחולל מהומות?

ה-שק-ר הוא חלק מובנה?? תגידו השתגעתם????

ננעצו לכם סכינים בלב? הפנו לכם עורף? מרגישים נבגדים, מרומים? ידעתם, הרחתם שמשהו לא בסדר? על מה????

איפה הדיון לכף זכות שלכם, איפה?

גם אם הוא היה בן 13 , אז מ-ה?? מה קרה?????

אז נניח וזו לא הייתה בדיחה, הילד הודה, תעודדו, זרקו מילה טובה על הכנות במקום לחפש ולחפש ולחפש את השלילי בכל דבר.. יוו זה נורא, נורא!!!!

סליחה, אבל אני ממש מזועזעת ממה שקורה כאן..

שלחלק מהמנהלים- הנוכחים ואלו שהיו,ולא רק בפורום הזה, אבל בעיקר (כאן אני הכי פעילה) יש עמדה מגובשת על חלק מהניקים- וזה כולל בתוכו המון המון נגיעה אישית. הרבה הרבה מעבר למקצועיות

שתקתי במשך כבר הרבה זמן, אבל זה צף וכל כך בלתי נסבל כבר.. שאני מוכרחה לומר את זה.

אגב, חוויתי בעצמי ב"פנים מול פנים" לא כאן, על גבי הפורום.. שכולם רואים.. את היחס הכל כך לא מכבד, ומשפיל שגרם לי יום אחד ממש לבכות (ובחיים לא חשבתי שאבכה מאנשים וירטואלים שאני לא מכירה..בחיים!! אבל הרגשתי אשכרה בזויה..)

ואני שמה לב לזה לא רק ביחס לעצמי (לפני הרבה זמן אגב, שזה היה עוד מזיז לי..)

אלא ממש כתופעה.

כשאני 'לקחתי כבד' ונפגעתי והשני זלזל בי על כך...

כן, זרקתי מילה טובה כשהוא הודה.

הבעיה הייתה כשהתגלה שההודעה הייתה בדיחה, על חשבוננו, על חשבון כל אחד ואחת שכותב או כותבת פה ונותן אמון במי שמולו.

ככה הרגיש לי (בשם) האנשים פה, ולכן הופעלו הכלים שהופעלו.

לגבי הכלל על 20, נקבע גבול, כל הגמשה שלו נעשית בצורה עדינה בשביל שלא יהיה מצב שילד בן 13 יכתוב פה.

לא שיש לי משהו נגד ילדים בני 13, אבל זה יגרום לאנשים בני 23 להרגיש במקום לא נח.

(אהה והתפקיד שלי זה לגרום למי שמוגדר תחת הפורום הזה להרגיש פה בנח)

בין במציאות ובין בחברה הוירטואלית.

אנשים לוקחים פה את זה בצורה קלילה ושוכחים שאחרי הכל מדובר פה בשקר, מדהים כמה אנשים מקטינים את זה אבל מילא אם אדם שיקר וחזר בו, זה היה עובר בשקט ואף אחד לא היה עושה מזה טרארם אלמלא הנפנוף בזה, מעין התרסה כלפי המנהלים וכלפי החוקים של הפורום, את זה אנשים מסרבים להבין וחבל.

אין לאנשים שמץ כמה פועלים מאחורי הקלעים כדי שיהיה פה טוב ושקט כנגד מיטרדים ומטרידים למינהם, לוקחים את זה כמובן מאליו, הלוואי והיו מפרגנים על כל הטוב כמו שיודעים לקטול וחבל שאנשים כופרים בטובתם של חבריהם, כן גם המנהלים הם בני אדם שנפגעים..

בכל הנהלת פורום יש כללים, בין אם זה בערוץ 7, בכיפה, בחדרי חרדים ובכל מערכת פורומים אחרת, יש כללים ומי שלא עומד בהם...

אף אחד לא ביקש יותר מדי ואין פה דרישות בשמים, קבעו פה כללים (פשוטים) הרבה לפני שרוב חברי הפורום פה נרשמו, אז תעמדו בהם מה כ"כ קשה?

להחליט מתי לאכוף "חוק" שהוא קבע ומתי לא? אני חושבת שלא. 

תתחילו לחשוב איך לבקר כדי שהביקורת גם תישמע...

(או שאין לכם עניין אמתי שהיא תישמע, וכל העניין הוא רק להשמיע? |הרהור|)

הרוב המוחלט של תגובות הגולשים היה בנימה מאוד ראויה ועניינית.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t605626#6718707

לא הרבה השתנה, פחות מפריע לי מה שנעשה ליהושפט כמו עצם הניסיון להשתיק ביקורת.

מנהל יכול לטעות ולגיטימי שהוא יטעה אבל הוא לא חסין מביקורת יותר משאר הגולשים.

בביקורת ע"ג הפורום יש כמה בעיות

1.נותן תחושה חזקה של רצון לזלזל, בלי רצון לשמוע את הצד השני, דבר המקשה על קבלת הביקורת.

הסיבה לתחושה הזו היא ככל הנראה כי פורום הוא פלטפורמה שפותחת דיון בצורה בלתי מחייבת, אין פניה למישהו ספציפי, אתה לא מחוייב להגיב וכו'

2. לא כל הסבר אפשר לכתוב על במה שכולם קוראים בה, לעיתים יש דברים שיותר קל ונכון להסביר באישי.

יש יתרונות בביקורת אישית, אבל כמו שאפשר להתייחס לכל הודעה אחרת בפורום ולהגיב אליה ככה צריך להיות אפשר להתייחס להודעה שכתב מנהל ולהגיב אליה.

נעים יותר לקבל את הביקורת באישי אבל האובססיה הזאת נגד ביקורת בפומבי לא מוצדקת, לא ראיתי הגנה סתימת פיות כזאת כשמתייחסים למישהו שהוא לא מנהל.

לא מצאתי סיבה לסטנדרט מוסרי כפול.

כמה שיכולתי וראיתי נלחמתי חזק.

במיוחד שהנשוא בא להתלונן.

האובססיה נעשתה בגלל שימוש יתר ובעייתי ב"ביקורת" הפומבית, אז הוחלט נוהל...

אתה מסכים איתי שיש הודעות שכלפי משתמשים רגילים יעברו בשקט אבל אם הם מופנות כלפי מנהלים יתייחסו אליהם אחרת?

התנהלות כלפי משתמשים רגילים: אם יש הודעה שברור שאיננה ראויה תיערך או תמחק, במקרה של ספק לרוב ממתינים שהנשוא יאמר את דברו בנושא.

כלפי המנהלים: ביקורת על ענייני הפורום בצורה מסויימת נמחקת בגלל הנוהל של לא לבקר ע"ג הפורום (שאת זה הסברתי בהודעה אחרת)

שאר הדברים מתנהלים כרגיל.

אבל אין לי באמת כלים להוכיח את זה.

לא ברור לי איך שימוש יתר הופך את האובססיה ללגיטימית, באיזה שלב ביקורת כלפי הניהול הפכה ללא לגיטימית ששימוש יתר בה יגרור תגובות נזעמות מכל מנהל שעובר בסביבה כאילו מי יודע מה קרה?

אם מישהו יצליח אשמח.

או אם אח"כ תנוח עלי הרוח לזה.

יש מקרים שאני אעדיף לכתוב בפורום, לתת קונטרה למה שהיה ובשביל לתת נקודת מבט נוספת לשאר האנשים.. יש מקרים שסתם יותר נוח בפורום.. ויש מקרים שעדיף אישי.

העניין הוא שביקורת היא דבר לגיטימי בפורום, לגיטימי כל עוד היא לא נגד מנהל.

אם ביקורת היא באישי אז תמחק כל הודעת ביקורת על כל אדם שהוא.

או שלא חשבת שאפשר להתלונן ולבקש מחיקה- על ביקורת אישית על פלוני- ?? 

נסה את זה פעם, זה ספורט מעניין- לשלוח בקשה למנהל ולקבל מענה.... 

ואני לא רואה בזה טעם, אין לי עניין בפורום חסר ביקורת ולכן אני לא אעשה "ציד מכשפות" אחרי כל הודעה כזאת.

את מסכימה איתי שטכנית הודעות כאלה עוברות בשקט אבל הודעות על מנהלים יוצרות גלים?

עכשיו אני אמור לפחד?

אני ב"ה בסדר, תודה.

אתה מוזמן לערוך לי שטויות להודעות, למחוק את מה שלא מוצא חן בעינך ולחסום אותי מהפורומים שאתה מנהל.

טבע האדם או לא זה בדיוק סגירת חשבונות

אחרת ממה שאתה חושב - 

דבר כזה לא מתקבל פה?

רק אם ישנו את ההתנהלות לפי כל גחמה של ניק זה יחשב שמקבלים פה ביקורת?

פחות מפריע לי כלל זה או אחר (אישית אני חושב שהקטע של מעל עשרים הוא קטנוני אבל זה לא העניין) מבחינתי מנהל יכול גם להתעלם מבקורת כזאת (לא נחמד אבל מתקבל), העניין הוא היחס השונה בין מנהל למשתמש.

איזה פורום שדוגל בדיקטטורה

שואל ברצינות, כי אם זה באמת לשאול ולהבין אין לי בעיה לשבת ולהסביר כל דבר כמה שאני יכול. אחרת...

אין כאן שום כוונה להתריס, חבל שזה מה שהבנת ממני, לא כדאי שהשרשור יהרס

(למה אין בחירות למנהלים? למה אין נוהל מחיקת הודעות?

אגלה לכם משהו, בפורומים של תפוז, ישנו נוהל מובנה, שמנהל לא יכול למחוק הודעה של ניק לפני 3 אזהרות! גם אם הוא רוצה - המחשב לא נותן. נקודה למחשבה. אה - ויש גם איפה להתלונן על מנהלי פורומים כוחניים).

בס"ד

אני מבין שאת נסערת בעקבות הדברים,

אבל אני מקווה שאת בכל זאת מסוגלת להבין שאין לאף מנהל כוונה לפגוע בשום משתמש.

נכון לפעמים זה נראה שמנהל מוחק ללא התחשבות בכלל, אבל למעשה זה ממש לא כך.

כתבת על כך שאת יכולה להראות שיחות ולהראות שם את ייחס המנהלים,

אז אפשר להראות גם שיחות שבהם ניתן לראות בברור התייעצויות בין המנהלים לגבי מחיקות\עריכות\נעילות.

נכון, תגובות שברור שהם בעייתיות יטופלו מיד (ואם זה אני מאמין שגם את מסכימה), אבל כל הודעה שיש לגביה את הספק הכי קטן אז מעלים שאלה בין מנהלי הפורום ולפעמים גם עם מנהלים של פורומים אחרים, מנהלי על ולעיתים גם עם משה. היד ממש לא קלה על הלחצן וכל דבר נשכל.

ולמרות כל זה יכול להיות שיש מצבים שבהם זה לא היה נכון.

וכבר קרה לא אחת ולא פעמיים שמנהלים החזירו שרשור או פתחו אותו לאחר שהמשתמש הסביר את עצמו.

כי כמו שכבר אמרתי, למנהלים אין שום טעם למחוק / לערוך / לנעול ובכלל להתערב בהתנהלות של הפורומים, אנחנו לא נהנים מזה וזה לא מביא לנו סיפוק, להפך, זה מביא רק כאב ראש ועוד עבודה. אבל לפעמים זה מה שנצרך ולכן עושים את זה.

תפקיד המנהלים זה  לא לדאוג לנוחות של עצמם, אלא לנוחות הפורום, שיהיה כיף להיות בו ותהיה בו אווירה טובה.

ואם יש מקרים שיש הודעה בעייתית, גם אם היא הכי מושקעת שיש, אז היא עוברת טיפול לא בשביל המנהלים אלא בשביל כל המשתמשים שמשתמשים בפורום.

שוב,

גם המנהלים טועים לפעמים בשיקול הדעת ואז באמת צריך להגיד להם שהם טעו ואם הם אכן טעו הם יחזירו את ההודעה והתנצלו. אני לא מדבר באוויר, אני מדבר על מקרים שהיו לא אחת ולא פעמיים שקרה שמנהל טעה, תיקן והתנצל. ואני כבר אומר שזה עוד מקרים שיהיו, כי מה לעשות אנחנו בני אדם וכמובן שצריך לעשות הכל בכדי שיהיה כמה שפחות מקרים כאלה.

כתבת לגבי שיחות אישיות עם המנהלים,

לצערנו המצב הוא גם הפוך והמנהלים יכולים להביא גם הם מספר רב של שיחות בהם הם אלו שקיבלו ייחס של השפלה וביזיון מצד המשתמשים. ולא רק בשיחה אישית או במסר, גם על גבי הפורום הם "זכו" להשפלות בגלל החלטה כזאת או אחרת שלהם, גם אם היא הייתה בעבר וסתם פתאום למשתמש בא לנקום. 

וכאן אנחנו מגיעים לשורה האחרונה שלך.

דרוש פה שינוי מהותי בכל היחס אחד לשני, לא רק בין מנהלים למשתמשים והפוך, אלא בכללי בין אחד לחברו.

ישנה דרך ברורה איך מתנהגים בין אחד לשני, איך כותבים למשתמש אחר גם אם אנחנו ממש אבל ממש לא מסכימים איתו ואיך פונים אחד לשני. ברגע שכל אחד יתנהג על פי הכללים האלה אז כבר האווירה תשתנה לטובה ויהיה הרבה יותר כיף לכולם להיות פה ופחות נראה שרשורים כגון אלו.

ועוד דבר חשוב-

המשנה בפרקי אבות אומרת "הוי דן את כל האדם לכף זכות" שזה דבר חשוב שכולם צריכים לזכור. 

גם אם רואים שמשהו נעשה וזה לא נראה לנו נכון, צריך לברר, לשאול ולוודא אם אנחנו לא אלו שבטעות טועים.

וזה קשור בייחס בין משתמש למנהל ובין מנהל למשתמש ובין משתמש למשתמש. אם נדום לכף זכות, תמיד זה יראה יותר טוב. 

בס"ד

לעצום עיניים ולהאשים זה קל,

זה יותר קשה לנסות להבין את הצד השני, אבל מה לעשות לפעמים זה נצרך.

זה נראה שאת אפילו לא מנסה לראות את הצד השני, ואת מוחקת אותו מהתודעה כאילו הוא בכלל לא נברא.

הנקודה שאת מעלה מעניינת.

אני נמצא כבר קרוב לשמונה שנים (שמונה פחות 12 יום) פה בתור גולש, מתוכם אני מנהל רק כשנתיים וחצי,

ואף פעם לא נתקלתי בייחס כל כך משפיל כפי שאת מנסה לתאר. והייתי פעיל וכתבתי והייתי מעורב במה שקורה בפורומים השונים, וזה לא שהייתי שקט ובצד ולכן לא ידעתי.

נכון, היו פעמים שערכו לי הודעה שלא בצדק (כמו שכתבתי כלבים במקום ערבים), אבל זה היו מקרים בודדים וזה בכלל לא תופעה כפי שאת מתארת, או מנסה לצייר.

ואני חוזר על מה שכתבתי,

אין שום רצון מצד המנהלים לפגוע במשתמשים.

להפך, הם משקיעים מזמנם הפנוי אך ורק בשביל שיהיה פה טוב ואווירה נעימה.

בהתכתבויות בין מנהלים לא ניתן למצוא אמירות של עכשיו נכנס במשתמש פלוני, או איך בואו נטפל לאלמוני,

מה שכן ניתן לראות זה ניסיון להשרות אווירה נעימה וטובה בפורום. ואני יכול להביא לכך דוגמאות רבות מאוד שרוב המשתמשים כלל לא מודעים אליהם.

ואני כותב את זה כמי שנמצא שם, כמי שקורא את ההתכתבויות וכמי שמתייעץ ומשתדל לייעץ גם לאחרים.

שוב,

לפעמים קורה שטועים בדרך ועל זה צריך להעיר והמנהלים ישמחו לתקן.

אבל להגיד שבכוונה יש יחס מגעיל מצד המנהלים, זה ממש לא נכון וזה בגדר הוצאת שם רע.

לאף אחד, אף אחד, אין רצון לפגוע לא בכלל ולא בפרט.

(אגב לא אחתום בצורה אקטיבית )

אני מיצר שיש לך חוויה שלילית מהניהול בפורום הזה.

ממה שאני מכיר את המנהלים אני מניח ברמה של 95% שלא הפעילו נגדך שום דבר באופן אישי.

וסתם מעניין שהניק שלך לא מעלה לי בדל של זיכרון מנהלתי, כלומר לא זוכר שמחקתי לך הודעות, או כל דבר בסגנון...

(שרשורים שנמחקים בשלמותם לרוב זה שרשור שנפתח ע"י טרול, או הכיל ברובו דברים שפשוט לא ראויים לפורום הזה, ככה שכנראה לפני ההשקעה בהודעה יכולים להניח שזה ימחק)

ואם מדברים על ותק, אני פה 9 שנים, סוג של נצח במונחים וירטואליים.

"לא מצליחים להבין מאיפה הגיעה התחושה הפרנואידית הזאת, ולכן לא יכולים לשנות. אם נצליח להבין, נשנה".

לא אישית כלפיך, ממש לא, כי אותך אני לא מכירה -

אבל אני מציעה לקליקת המנהלים ושות' להתחיל לנסות להבין.

ספרתי 5 אנשים לפחות בשרשור הזה שטוענים כנגד החוויה הזאת. משהו כמו 20-25% מהמגיבים. בהצלחה בהתעלמות.

שאני נהנית להשרף שוב ושוב? לקבל אח"כ תגובות ארסיות באישי ובפומבי?

מנגד, אני יודעת שזה מאוד קל לענות לי את מה שעונים לי (ולאחרים) כבר בערך עשור (ממש מהימים הראשונים פה. מבטיחה לך). לא ראינו לא שמענו.

ובאמת, שאני מתקשה לעכל את זה. כבן אדם. אנשים פה מתארים פגיעות והשפלות, כלפיהם וכלפי אחרים, והם לא ניקים אנונימיים. הם חבר'ה ותיקים שהיו ועודם בעלי מעמד. וזה לא גורם לבדל של חשבון נפש?

אז הנה, לאור בקשתך, אני מרכזת פירוטים שנכתבו פה:

יחס סלקטיבי - חלק מקבלים יחס חם וחלק יחס מגעיל

דיקטטורה

מנהל פורום אמור לעשות עבודה פרקטית, ולא להרגיש נשיא ארה"ב.

התנשאות

הבדלי מעמדות

ניהול בדרך של סגירת חשבונות

חוסר יכולת לקבל ביקורת

השפלה בשיחות אישיות (וגם אני באה על החתום)

דעות שלא מתאימות למנהל, נמחקות (וממש מתחשק לי להעלות באוב מקרה של אדם שהושפל שוב ושוב עד שברח)

חוסר מקצועיות - עבודה ללא משוא פנים וללא מעורבות רגשית אישית

כל אלה לא מעצמי. לי יש חשבון ארוך. על מעשים חמורים שנעשו ע"י אנשים בקליקה וזכו לחסינות. על העובדה שהניהול פה הפך את עצמו לסמכות רוחנית-חינוכית-טיפולית עליונה, שאין לחלוק עליה, להאיר ולהעיר.

מה מבקשים מכם?

לעדן התנסחויות (למה אדם צריך לקבל רושם שאם הוא לא לחץ על אינטר, או לא יודע להתנסח מספיק טוב, הדברים שלו לא ראויים להקרא?)

להקפיד יותר לכבד אנשים, גם אם הם לא חברים שלכם, ודעותיהם לא נכונות לדעתכם

להיות מוכנים באמת לקבל ביקורת, להקשיב ולבחון. לא כולם טועים אוטומטית, ואין לכל דבר תשובה מהמותן

להקשיב לאנשים שאולי קצת יותר מבינים מכם (ר"מים בישיבה תיכונית מסויימת, כמשל) או רואים דברים מנקודת מבט אחרת, ולא מיד לזלזל ולהשמיץ ולדחות בפרהסיה.

ואולי גם לשנות תפיסת ניהול - אנחנו לא פה בשביל שאתם תהיו מנהלים, אלא אתם מנהלים כדי שלנו יהיה נעים. ואז נגיד לכם תודה בלב שלם.

אני באמת מבקשת סליחה שאני עושה את זה בפומבי, פשוט באישי יותר קל להשתלח.

תחת מנהלים אחרים ומשליכה את זה על המנהלים האלה שמהכירות אישית עם שתיים מהם הם ממש לא מהסוג שאת מתארת, כן, גם לי כ'ותיק' נמחקו הודעות וננעלו שרשורים והיו גם תגובות של מנהלי על שנמחקו גם פה וגם בלנ"ו ככה שלא ברור לי בכלל מאיפה הטענה שיש יחס מועדף, הבדלי מעמדות וכ"ו

אני לא חושב שנכון והוגן לשפוט את ההנהלה הנוכחית בגלל משקעי עבר ככה שגם הטענות של שוברת גלים מאד לא ברורות לי ויותר מזה דוקא בגלל שאנחנו נמצאים פה יותר זמן, צריכים לדעת שאם אין סדר בפורומים, המצב עלול להדרדר מאד מהר לדברים לא טובים.

עד כמה שאני שם לב ההתערבות פה היא מינימלית וגם כשהיו שרשורים בעייתיים לא הייתה התערבות עד שזה ממש עבר את הגבול..

אני חושב שכדאי שתבדקו שוב את הטענות ואם באמת אתם כותבים את זה לאנשים המתאימים, כי אחרי הכל יש פה בין אדם לחבירו גם למנהלים(כן,הם בני אדם) 

שאין הכוונה לשמואלג, שאותו אני לא מכירה, וגם לא אליך, שגם אותך אני לא מכירה,

אני בטוחה שכל מנהל בפני עצמו הוא אדם טוב שרוצה טוב.

אבל יש ויש כוונה להנהלה כהנהלה, לנורמות ניהול מתנשאות על גבול המשפילות שהשתרשו והפכו לגיטימיות ושגרתיות, ולמנהלים פרטיים שעשו ועושים טעויות - אבל מכיון שהם לא מוכנים להקשיב לביקורת עניינית ומכובדת, כבר קשה מאוד לראות את הטעויות כתמימות ואנושיות.

כמו כן, כתבתי "כל אלה לא מעצמי" בדיוק בשל העובדה שאני כבר לא עוקבת פה. אבל מהמעט שכן, אני רואה ששום דבר לא השתנה (וגם מקבלת מסרים באישי).

אני אישית מעולם לא נפגעתי ממחיקת שרשור או עריכת הודעה, ואני מכירה בערכן וגם מוכנה לקבל טעויות. השאלה מבחינתי, איך עושים את הדברים. ואם אנשים מרגישים שהדברים נעשים תוך יחס מפלה, מתנשא ומשפיל - קודם כל כבני אדם, כדאי לקחת את זה לתשומת לב.

אני גם מוכנה לקבל את החוק של "ביקורת למנהלים להפנות באישי". כל עוד זה לא חלק משיטה להתעלמות, טיוח ואף השפלה. אם היתה הקשבה אמיתית, אני מניחה שגם מי שחושב שזאת דיקטטורה, לא היה ביקורתי כל כך.

תודה על התגובה שלך, מכובדת ועניינית.

אדם כמוך לא ראוי למענה נורמלי וכן אתה יכול להביא איזה ציטוט שאתה רוצה בתנאי שתביא את כל השיחה בשלמותה שכולם יראו מי אתה..

קדימה אני מחכה.

סוג של

ולא שופט אף אחד מכם, לא רק בגלל שאני [גילוי נאות- מנהל בפורומים אחרים], כמו כל אחד אחר- לא רשאי, אלא בעיקר משום שפרוטוקול חלקי שנכתב בשעת כעס לא יכול להעיד לא עליך ולא עליו.

אני כן מצטרף להערה המעניינת של שדרותי הטוענת שרוב ככל הביקורת הרשומה בשירשור זה מתייחסת לאירועי-עבר, כאלה שנוהלו או התנהלו תחת סמכותם של מנהלים אחרים. שדרותי עצמו לא מנהל את הפורום מזה זמן, וגם מחליפו כבר נעלם.

לכן הייתי מציע לנתב את הביקורת לכזו המתמקדת במה שקורה כאן היום, ואעיז לומר שלמיטב התרשמותי ההתנהלות הנוכחית כאן מצד המנהלים רגועה ואובייקטיבית לאין ערוך מהתיאורים שלך, של אוסנת ושל שוברת גלים, ואולי כמה מתשמשים נוספים.

זו ההתכתבות שממנה התחיל דם רע.

קודם לכן שלחתי לו הודעה עניינית בימיו כמנהל, לגבי מחיקה שמחק. עד היום לא קבלתי עליה תשובה. התעלמות מוחלטת.

מאז הבנתי שמנהל יכול לעשות מה שבא לו.

הדיון פה הוא לא על מנהל ספציפי של פורום ספציפי. הוא על העובדה שישנו רושם מסויים, שהמנהלים הם קבוצה לעצמה, שלא תמיד פועלת לפי אמות מידה אובייקטיביות, אלא לפי גחמות והשקפות אישיות.

התחושה היא שישנה "קליקה" שהיתה מעדיפה להיות בפורום לבדה, בלי משתתפים נוספים שחושבים או כותבים אחרת מהם (ולא מדובר על חוסר עמידה בכללים בסיסיים של אתר דתי).

אם זו לא היתה קליקה, לא הייתי צריך בזמנו לפנות לadmin כדי שימחוק הודעות בוטות שנכתבו כלפי. המנהלים היו רואים את ההודעות ומוחקים בעצמם.

עריכה: מחיקת הקטע הציני.

אבל בעיניי המציאות שונה לחלוטין, וההתנהלות בפורומים השונים זהירה ועניינית מאוד מאוד.

ובכל זאת, בכדי למנוע לזות שפתיים ולהפוך את הפורום הזה -לפחות בעיניך- למקום מכיל ונעים יותר, ומכיוון שאני יודע ששדרותי אינו המנהל היחיד עימו הסתכסכת,

אני מציע לך מעתה לפנות אלי בכל הנוגע לתלונה כלפי מנהל באתר, ואני מבטיח לך בהן צדק להתייחס לכל תלונה בכובד ראש, תוך עידכון שוטף שיגיע אליך.

מקבל?

ורק מוסיף: העובדה שאתה יודע על מנהל נוסף שהסתכסך איתי רק מוכיחה יותר את העובדה שכל מנהל שמסתכסך עם מישהו טורח להפיץ את זה לשאר חבריו לקליקה, כדי שידעו גם הם איזה יחס מגיע לו.

הסיכסוך?

או אולי הוא נתן למישהו אובייקטיבי להחליט על הודעותיך?

קצת לימוד זכות עשוי לעזור.

כמו שכתבו כל כך הרבה כאן?

אין בביקורת זו לבקר אדם ספציפי. אני *לא* יכול לדעת מי ב'קליקה'.

יש תמיכה כללית בינהם.

אבל גם יש ביקורת, בהחלט אפשר להתלונן, בהחלט יש מיקרים בהם מוחקים/עורכים הודעה של מנהל...

אבל בכל זאת לקחנו לתשומת ליבינו לא מעט דברים מהשרשור, נקווה שאנשים ירגישו טוב יותר.

בס"ד

ובעז"ה הכוונה היא בקרוב להעביר את הנושא הזה לרב ולרבנית מלמד שהם בעלי האתר,

ומקווים שיהיה גם שיתוף פעולה מהצד שלהם וכך תהיה תשובה ברורה מה עושים איתם.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אם לא הייתי סופג יחס שלילי ממנהלים אחרים שמעולם לא התכתבתי איתם לפני כן.

ניהלתי למעלה משנתיים את לנ״ו, במהלך התקופה הזאת נחסם משתמש אחד בלבד וזה לאחר התייעצות עם מס׳ אנשים.. מעולם לא התעלמתי מאדם במודע אלא אם הייתה סיבה טובה לכך..

ההיפך הוא הנכון כל מי שהיה צריך עזרה, אוזן קשבת ופנה, שמעתי ועזרתי, אם כתבתי לך כמו שכתבתי זה בגלל ההתנהלות שלך כלפיי ולא משום סיבה אחרת..

אתה התחלת להתנכל לי מאז אותו שרשור שבו התווכחת עם דן וכתבת לו שם משהו שהוא לא ראוי ולכן מחקתי את התגובה, כל מי שמכיר אותי ויש פה לא מעט ואת דרכי ההתנהלות שלי בפורום יודע שאני מאד כנה ואין אצלי איפה ואיפה וכשהייתה לי ביקורת על מנהל כתבתי אותה, אלעד ועוד כמה יוכלו לומר לך, ככה שלהגיד שעשיתי איפה ואיפה זה מצחיק, כן גם דן ׳זכה׳ למחיקה של תגובות בעבר...

ואם באמת קראת בטח שמת לב שלחלוטין לא "הגנתי" על שדרותי, מה גם שמזה כמעט חצי שנה (אם אינני טועה) הוא כבר לא מנהל כאן ומאז ועד לפני שבועיים לא היה מנהל בכלל.

יש פה טענות כלפי המנהלים כולם, ולא כלפי, או רק כלפי מנהלי פורום צמ"ע.

לכן טבעי שהם יגננו (ודי עניינית) על השם הטוב של המנהלים.

גולש שאין לו תלונות פחות קשור ללגונן, ולמרות זאת היו כאן כמה כאלה....

הגיבוי האוטומטי של מנהלים לאחרים לא התחיל כאן

אני חושבת שכמעט כל מי שכתב פה - הפנה את טענותיו להנהלה בכללה ולא למנהלי פורום ספציפי זה או אחר.

(שאני, כאמור, ממש לא מכירה אותם - חוץ מט' שאם יש לי רגשות כלפיה, אלה רק רגשות חמים)

גם אם היתה פניה למנהלי הפורום הספציפי, הביקורת היתה כלפי המדיניות שלא התחילה פה ולא נלמדה פה.

אני באמת מתנצלת אם זה לא הובן, 

ואולי לא היה מקום לפתוח את זה כאן, אבל לא היה מקום אחר. 

אתה יודע שאני מעריכה גם אותך (בכל זאת, זכר לימים עברו... ).

ודווקא בגלל זה, מצפה שתהיה מעט מחשבה על הנקודות שהועלו פה.

לא צריך להסכים, לא צריך לקבל כל מילה, רק צריך להיות טיפונת יותר זהירים ומודעים.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אין לי בעיה עם מה שאתה קורא "דיקטטורה". אין לי בעיה עם סמכות.

מצידי שתהיה פה קליקה חברתית עד מחרתיים.

אני מבינה שיכולות להיות יריבויות אישיות, שאני כמשתמשת לא יכולה להבין את המכלול, שלפעמים גם מנהל עייף ומגיב בצורה לא לעניין, שגם למנהל קשה קצת לקבל ביקורת, שכמו שלי יש נטיה להיות חריפה גם למנהל יש.

הכל באמת בסדר. אני באמת מאוד מבינה.

רק התחושה שמדברים עליה פה, שהדברים יוצאים מאיזון.

וזאת הסיבה שקשה להביא לך מקרים פרטיים. כי כל מקרה לגופו, עוד אפשר להסביר.

אבל כשהכל מצטרף ביחד - זאת כבר תחושה כללית מאוד לא נעימה, של התנהלות שגורמת לאנשים להפגע.

אם זאת היתה רק אני, בסדר. הייתי צריכה לבדוק את עצמי למה אני מרגישה ככה.

אבל בגלל שמדובר בכמה אנשים שמחליטים להעלות את הדברים, למרות שהרבה יותר קל להשתבלל, אז אני חושבת שזה ראוי לתשומת לב וגם לחשבון נפש קטן.

אפשר להיות דיקטטור בצורה מכובדת ומכבדת, ואם היא אכן היתה כזאת, חוץ מטרולים אף אחד לא היה מגיב לשרשור הזה.

אני חושבת שאת הנקודה הזאת הרועה מיטיב להסביר יותר טוב ממני, והוא גם היה מנהל מוערך כך ששווה להקשיב לו.

אני מודה לך על השרשור הזה, למרות שאני כן חושבת שמנהלים, שהם בני אדם לפני הכל, ראוי שיתייחסו לאנשים שנפגעו מהם אישית, אני מעריכה את זה שלקחת על עצמך כמנהל ניטרלי לייצג אותם. 

ואני מוכנה לסלוח בלב שלם אם אראה שינוי.

כמו"כ, בתפוז מקובל שאם המנהלים מוחקים הודעה, כתוב "כאן נמחקה הודעה".

ככה שאי אפשר סתם להעלים הודעות של אנשים ללא דין וחשבון.

למה שלא תאמצו את הנוהלים של תפוז כפי שפורטו על ידי?

כלומר-

1. נוהל מובנה שמנהל לא יכול למחוק לפני 3 התראות. שהמחשב פשוט לא יאפשר. מה שלא ייתן שיקול דעת למנהל לעקוף סתם.

2. הנהלה ראשית שניתן להתלונן בפניה על מנהלים כוחניים.

3. העדפה תמיד לתיקון הודעה, למחיקת הבעייתי, או לדרישה מהניק לערוך שוב. ולא מחיקה כליל.

4. גם אם נמחק - שיהיה מצויין "כאן נמחקה הודעה". שלא תהיה אפשרות להעלים מעל פני השטח את המחיקות האלו.

אשמח לתשובה עניינית. לכאורה הנהלים הללו ראויים מאוד. ואכן נהוגים בפורומים של "תפוז" (אז לא לטעון שזה לא ישים).

(גם אני אישית יכול להעלות פה שיחות אישיות לא מחמיאות למנהלים. די לצביעות. אתם כוחניים מאוד).

א) יש כמה מנהלים כל כל פורום לרוב, זה נותן להם אפשרות לדון בכל עניין.

ב) המנהל עושה דברים בכפוף לשיקול דעתו, אך הוא נתון לביקורת הגולשים ו- לביקורת ההנהלה במידה והיתה התנהלות לא ראויה.

<<וזה עוד מבלי להזכיר את הדיונים הרבים שדנים (בכל זאת, דיני נפשות) עד שמגדירים אדם כטרול, עד שמחליטים למחוק לו הודעות בשיטטיות ועוד ועוד.>>

אין לי מושג על מה נסב הפיצוץ הזה כרגע, אבל ש דבר חשוב שצריך לזכור- המנהלים פה הם בהתנדבות ומשקיעים שעות רבות וכוחות נפש רבים. כמנהלת לשעבר (אומנם של פורום סגור וקטן) אני יכולה להעיד כמה זמן השקעתי בפורום על מנת שיהיה לגולשים נעים להיות בו. וזה כלל הרבה התיעצויות עם המנ''ש וחיבוטי נפש ביחס לכל דבר שעשיתי בפורום כי ידעתי שכמנהלת יותר מסתכלים עליי ועל ההתנהלות שלי.

קצת קשה לי לראות את הביקורת החזקה הזו בפומבי, במיוחד כאשר אני יודעת, >קצת<, מה הולך מאחורי הקלעים. המנהלים מתאמצים רבות כדי שיהיה לכולנו נעים להיות פה וזה כולל הרבה פעילות "שקטה" וכן פעילויות שכלפי חוץ עלולות להיראות כלא מידתיות והם יכולים לספוג על כך ביקורת גדולה.

נכון, לפעמים זה יכול להתגלגל לנימה אישית, מה לעשות? המנהלים הם גם בני אדם. אבל עד שזה מגיע לשם זה עובר שרשרת של עצבים ו-"ספיגה שקטה" שלא רבים היו מסוגלים לה.

"אל תדון אדם עד שתגיע למקומו" אין למי שלא היה מנהל מושג איך זה וכמה עבודה זה. (מוכנה לפרט למי שמעוניין)

יש למישהו ביקורת? מצוין! ביקורת זה חשוב!! תעשו את זה בצורה עניינת ומכבדת. כמו שהייתם רוצים שיתנו ל-כ-ם ביקורת.

ומי שלא נאה לו? לא מוצא חן בעניו? ביקש ולא התקבלה דעתו?

טוב, במקרה הזה אני בטוחה שהשיקול הוא כללי יותר מאשר לרצות משתמש זה או אחר.(כי אני סומכת על זה שהמנהלים פועלים פה עפ''י האינטרסים של כלום, דבר שמשום מה הרבה אנשים פה לא פתוחים לקבל) 

וזה פורום פתוח, פרי קאנטרי. לא חייבים להיות פה. לא חייבים להתעצבן. אפשר תמיד ללכת.

|עוצרת לנשום|

יצא לי קצת מבולגן..

כמו שכתבת:

"יש שיח ושיתוף וכל אחד צריך לקחת לתשומת ליבו מה שמפריע לשני"

מסכימה

אני ממש לא מכיר אותך. אז זה ממש לא נגדך.

אבל כשראיתי שאת תומכת בעמדת המנהלים - לחצתי על הניק - וראיתי שאת גם מנהלת.

זה לא מוזר שרוב (אולי אפילו מוחלט) של "משתמשים פשוטים" חשים נרמסים, והמנהלים לא?...

"מה שרואים מכאן לא רואים משם"

- טענה חזקה אגב. אבל מדברת על עניין שונה לחלוטין בו כל הפרטים חשופים לעיני כל  ומי שיושב "כאן" רואה יותר ממי שיושב "שם", אך בגלל מיקומו, לא בגלל חכמתו, ידיעותיו בנושא וכו' וכו'.

כאן מדובר על פער של ידע. אתם יודעים מה שלא כולם כאן יודעים, ובצדק- בגלל פרטיות הגולש, לגיטימי לחלוטין. אם זה אכן כך, תגידו שזה כך. למה לעקוף ולהמציא טיעונים מטופשים שקל להפריך וזה הופך את כל העסק לרגיש יותר?

כל מה שאמרת נכון והגיוני ואני מצדדת בכך ללא שום מילת ביקורת.

אבל. מה לכל מה שאמרת ולשרשור הנוכחי? או לתירוץ שנתנו על יהושפט? הרי הייתה כאן טענה של שקר, הבאתי טענת נגד שזה לא לעניין כי יש כאן אחרים ש"משקרים" בידיעתכם ולא קורה דבר, לא החזירו לי שום טענת נגד חוץ מ"ככה החלטנו" (ולגיטימי מאוד. מעודדת אתכם בהחלטה הזו או בכל שאר האחרות) אבל למה התירוץ/טענה העיקריים שלכם ככ נפיצים עד כדי ביטול מוחלט?

לרעה בצורה קיצונית מידי.

לכן זמן מה לאחר פתיחתו הוחלט להסירו מכאן.

בכל מקרה דיונים שיש בהם בעיית אוטינג אפשר לפתוח בשבילם ניק נוסף (ואפילו איזה ניק קבוע)

למה לבטל??

לגבי השירשור שנמחק- 

(הבהרה: לא ראיתי הרבה ממה שהתפתח ממנו אחרי שהגבתי, הייתי צריכה להיות לא במחשב... ) 

מה עיצבן אותי? 

1 הקטע הזה של לעבוד עלינו. בצורה שמתוכננת כמה זמן מראש... 

כאילו -באמת, אנשים מפרגנים לך, אנשים באים עם ראש פתוח ואמון בבני אדם- מה אתה עושה להם משחקים? 

בעיני זה מאוד שונה מבנאדם שמחליט שהוא עוזב- ואז נשבר וחוזר... זה לא צפוי לו מראש- זה לא מהלך כזה מתוכנן של לעבוד על אנשים... 

2 שהוא בחר לעשות את זה על משהוא -שהוא עבירה על אחד מכללי הפורום 

לכל בית יש כללים, לכל גן יש גבולות- גם פה יש כללים בסיסיים של "לשם מה התכנסנו" 

וכל מי שנמצא פה- צריך לכבד את הכללים האילו, ולא "לזרוק" עליהם 

אין לי מושג אם הכינוי המדובר הוא כן או לא מעל 20 או לא... אבל הצורת הצהרה שלו- אני משחק עם הכללים- היא לא נעימה.

המנהלים פה הם לא בבי"ס, זה יחסי אמון וכבוד פה. 

ספציפית לגבי הכלל של מעל 20- 

לדעתי הצורה שבה מנהלים אוכפים את זה- טובה יותר מאשר צורה שבה כל מי חדש שבא וכותב - אנשים מגיבים לו "יא צעיר שב בשקט" וכאילו אמירות לא יפות... (או לחלופין- שסבבה מקבלים את כולם... ואז אין לחלקנו כבר מה לחפש פה יותר....) 

שתבינו- כל הנושא הזה- עלה יותר מפעם לדיון בין מנהלים- למה מה כמה איך רגישויות עיניינים.... 

עוד דבר שיש לי אישית לומר על ניהול-

מיקמתי את עצמי מבחינה ניהולית במקום מורכב- בתור "גברת ראשונה" 

אני לא מנהלת, ואני גם לא משתמשת רגילה

לכן כשאני כותבת משהוא- יכול להיות לזה משקלים מאוד כבדים... כבדים יותר ממה שרציתי, כבדים יותר מאשר אילו כינוי אחר היה כותב את זה....

חוצמזה אני רוצה לומר יישר כוח גדול למנהלים פה, שעושים עבודה טובה

שבאמת כל הזמן שמים לעצמם איזונים ובלמים ומארגנים לעצמם ביקורת ובלמים מצד חברים לניהול או לפורום

וגם יישר כוח גדול לכל הניקים החברים פה

תהיו חזקים, הפורום יעבור את התק' משבר הזו- ונצא חזקים יותר לשירשורי אישיות והקדשות שירים  

התגובה שלך הייתה במקומה אם הוא היה היחיד שנכנס לכאן מתחת לעשרים... אבל עצוב, הוא לא. ויש כאן כאלו שהם כאן או היו עם לגיטימציה שלכם!

איך את מסבירה את זה?

אדרבה. אבל אל תציגו את זה כאילו "זו הבעיה". כי אם זו הבעיה אז איפה האכיפה אצל אחרים? מבין? 

את כותבת:

"מיקמתי את עצמי מבחינה ניהולית במקום מורכב- בתור "גברת ראשונה" 

אני לא מנהלת, ואני גם לא משתמשת רגילה

לכן כשאני כותבת משהוא- יכול להיות לזה משקלים מאוד כבדים... כבדים יותר ממה שרציתי, כבדים יותר מאשר אילו כינוי אחר היה כותב את זה...."

עכשיו ככה - אין פה "גברות ראשונות". ואפילו לא נשיאים. מנהל פורום אמור לעשות עבודה פרקטית, ולא להרגיש נשיא ארה"ב. אבל אם "אישתו של" מגדירה עצמה "גברת ראשונה" - זה ב-ד-י-ו-ק  הבעיה של הניהול כאן.

אז לא, את לא גברת ראשונה. ולא, אין "משקלים גדולים" לכל מילה שלך. את ממש כאחד האדם.

ויש למנהלים זכות לקבוע איזה נהלים שהם רוצים ואם לאפיקורוס כמוך שחושב שהוא יכול לכתוב מה שהוא רוצה כמה שהוא רוצה לא נוח עם זה אז תעוף מפה.

אתה כמנהל, כותב שאני התבטאתי בצורה ברורה נגד הדת.

איפה??. תן קישור. ותראה שהתבטאתי נגד *הדת* ולא נגד תפיסה דתית מוטעית זו או אחרת.

כמו"כ - מה הקשר בין מה שהוא כתב, לבין למחות בי? נניח שהתבטאתי איפשהו נגד הדת (מה שלא עשיתי), מה הקשר להודעתי הנוכחית??

דעתי ראויה לגינוי לא ענייני רק בגלל דעתי בנושא אחר לחלוטין??. וזה הצדקה להשאיר גינוי לא ענייני ופוגעני?.

מה "המגבלה" שלך? מה אמרתי שיש לך מגבלה עליו?

יש לך צד שזה הגיוני לבקר אותי על נושא שלא ממין העניין?

"להכריע" במה?...

ובכלל - מה הוא מחה?? הוא כותב: "יש למנהלים זכות לקבוע איזה נהלים שהם רוצים ואם לאפיקורוס כמוך שחושב שהוא יכול לכתוב מה שהוא רוצה כמה שהוא רוצה לא נוח עם זה אז תעוף מפה"

- מה הקשר בין זה לבין מה שכתבתי? אם נניח שאני חושב אחרת ממנו, אז אין לי זכות לדון איתכם כמו כולם על הראוי והמצוי בכללי הניהול? מה עניין מחאה לכאן? מה עניין שמיטה להר סיני??.

יותר סביר שהוא מגונן על מי שכתבתי כלפיה. כי אחרת - פשוט אין סיבה לאיך שהוא קפץ.

אני שב ואומר - לא התבטאתי נגד *הדת* אלא מקסימום נגד תפיסה דתית מוטעית (ואולי אף רווחת, מה שהוציא אנשים משלוותם). אנא - עד שלא תמצא מקור לדברייך, אל תאמר שעשיתי זאת. כי אני אומר לך - אתה טועה. וזה חמור שבעתיים שזה בא מצד מנהל.

ואני אף לא יודע על סמך מה אתה קובע לגבי.

בכל אופן - הנה דוגמא לניהול תקין. במקום ללכת מחר (אם כי כבר 5 בבוקר.. אבל נניח שזה נקרא מחר) ולנהל עלי דיון עם המנהלים (או מה שלא יהיה הפירוש של "מעביר הלאה") למה שלא תיתן לי להשמיע את קולי? כיצד זה ייתכן שעורכים דיון *עלי* - ועוד עם נתונים שקריים (הרי אתה תשאל "מה עושים עם אחד שמביע דעות כפרניות", וזה לא נכון. מקסימום אני יוצא נגד תפיסות דתיות מסויימות, או מביע דעות לא שגרתיות, או לא מספיק ימניות וכד'...) - ולא אשמיע את קולי?.

מה השאלה בכלל?

אם יש לך מחאה על דברי אפיקורסות- תמחה, אבל במקום.

פה נאמרה ביקורת שיש לה מקום להאמר.

ועל זה הגבתי:

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t642500#7172485

בס"ד

או שישר רצת להעיר ולהתלונן על הניהול?

וזה בדיוק דוגמה למה שרשמתי פה,

תפנו באישי, כך זה גם בד"כ מטופל יותר מהר.

התנצחויות לגבי דת- תעשה במקום.

להתלהם כאשר כותבים דברי טעם, לא מוציא אותך צדיק יותר משום "אפיקורס".

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אני לא יודעת אם אתה מכיר את המושג "ראשונה בין שווים" , או מכיר את הלך הנפש\ התרבות\ הדעות שמאפשר ומקיים מצב כזה

אז כן- 

אני כאחת האדם

משתמשת כמו כולם, ויכולה לצחוק או לחבק או לבקר או להתווכח 

אבל אני לא כמו כולם 

למילים שלי יש משקל רב יותר, על ביקורת שכתבתי- יהיו יותר מי שייפגעו או יתלוננו

יש לי תחומי התעסקות שאין לחבר פורום רגיל- -- למשל? 

למשל אם יש בפורומים מי שמאיים בהתאבדות- אז אדמין ואני שם כדי להתקשר למשטרה\ לגורם בקהילה\ 

למשל אם יש בפורומים מי שיש להם חולי פיזי נפשי או רגישות אחרת - כשאני יודעת מזה- אני מנתבת כוחות אחרים להתייחס לזה ברגישות ובהתאמה

למשל אם יש בפורומים תלונות על תיפקוד של מנהלים- מי שלא מרגיש בנוח לפנות אליהם ישירות- פונה אלי

למשל יש קטע שראיתי לנכון להכיר במציאות או לפחות לפגוש הרבה ניקים- כדי שמי שמברר יכול לברר גם אצלי לפי נהלי הבטיחות הידועים 

למשל אם יש תקופות קשות למנהלים של טרולים בצורה סוערת- אני שם כדי לעודד, לתמוך, לעזור לעבור את המשבר

למשל אם יש למנהלים תיסכול על כפיות הטובה של כינויים, על הודעות נאצה וגנאי שחברי פורום מרגישים חופשי לכתוב על מנהל בפורום שלו- אני גם אעודד אותם למחוק את זה... אין סיבה שמנהל יוכפש יותר מכל משתמש אחר

למשל זה שאני משתמשת  בלינק "דווח" - כדי לעזור למנהלי כל פורום, בצורה שאולי משתמש רגיל לא ישים לב או לא יטרח לעשות... 

למשל עוד המון דברים 

שאין לי כוונה למנות אותם כאן

ואין לי כוונה ברשימה הזו- לקבל שבחים או מחמאות 

אלא לחזור להסביר- אני פה כתובת. אתם מוזמנים לפנות  

אש קודש- 

הפורומים הם של אתר פרטי, ויש בהם כללים ונהלים

על בסיס זה- הפורומים הם רשות הרבים, שבו לכל אחד יש את החופש לכתוב מה שבא לו איך שבא לו. 

מדוע כל תגובה של טרול נמחקת "באופן אוטומטי" גם אם היא תגובה מאד "לעניין"?

האם א"א לקבל את הניסיון של הטרול לחזור בתשובה, להיכנס ולהיות חלק ממנו?

קורה הרבה שאני רואה תגובות מאד ענייניות של טרולים,

בלי שום ניסיון לפרובוקציות,

שנמחקות במהירות כאילו נכתבו שם דברים אסורים...

זה עצוב שלא מקבלים את השבים בתשובה.

(הם פותחים ניק חדש בשביל לפתוח דף חדש ולהגיב כמו כולם...)

מעניין אותי לשמוע את דעת המנהלים המוחקים תגובות אלו.

תודה מראש על התשובה.

אני מניח שמדובר בגדול על טרול מאד מסויים.

ניסינו לתת די הרבה הזדמנויות, אבל כשכל פעם מנוצל ע"י לרעה, להטריל, כבר לא נותנים לו את הנסיון.

אגב, אם טרול באמת חזר בתשובה, ופתח ניק חדש, המבחן מאד פשוט:

אם המנהלים זיהו שזה הוא כנראה שהוא לא חזר בתשובה...

וחלקן תמימות?

מדוע מחליטים למחוק את כל התגובות? 

|שואלת ברצינות, לא בהתרסה|

ניתן לזהות אותם לפי סיגנון הכתיבה, לאו דווקא לפי התוכן.

והאמת, שגם כשהם כותבים הודעות ענייניות החבר'ה פה כבר "מסגירים" אותם.

כך שאין להם באמת הזדמנות להוכיח את עצמם.

(זה כבר לא תלוי במנהלים...)

לא רציתי לנקוב בשמות.......

טרול מצוי יכתוב כמה תגובות לעניין בשביל להשתלב בפורום (לפעמים הרבה הודעות במשך שבועות..) ואז יתחיל להטריל.. (לרוב ההודעות לעניין מועתקות ממקום אחר ולא מפרי עיטו בשביל א. שלא ישימו לב שזה הוא וב. כי הוא רוצה להיות בטוח שהוא לא נשמע טרול בהודעות שאמורות לשלב אותו בפורום.) 

ויש הודעות של ניקים שנחה עליהם רוח טרולית ובמקרה כזה התגובה תמחק ולא הניק. 

אממ.. 

לא מאכילים את הטרול- לא נותנים לו חשק להטריל. לאפשר תגובות מסוימות שלו נותן לו חשק להטריל. 

|בורח| 

(מי יודע.. אולי זה נקרא ציניות)

שהוא לא מקובל וכו', (לא זוכרת איזו תגובה ואין לי ככ זמן לחפש)

רק רציתי להזכיר שלפני כמה זמן היה כאן שרשור על העתקות במבחנים. לא זכור לי שכולם כאן ככ נלחמו על האמת, ו"הוקיעו" את השקר... בכלל בכלל לא, ואולי להיפך- הסבירו עד כמה זה הגיוני שבגיל צעיר יעתיקו ולא קרה כלום וזה מובן ובריא...

העתקה במבחן היא שקר בדיוק כמו כתיבה בפורום הזה מתחת לגיל עשרים. כל שקר צריך להוקיע. אבל אולי גם כאן יש העדפות? ויש למנהלים "זכות" לבחור מתי לאכוף ומתי לא?

(בעייני אגב זה קצת לא מוסרי ששרשור על העתקות מבחנים יזכה לככ הרבה תגובות של "כן")

וגם כאן, יש בני עשרים שממשיכים לכתוב כאן, בעידודכם, ויש כאלו שזה נורא ואיום וחוצפה ושקר שצריך להוקיע. 

טוב, אולי גם ככלל אלו החיים. אולי.

שאני לא נותן שיעתיקו ממני ואני לא מעתיק..(עד כמה שזכור לי)

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t636233

נקודה למחשבה. מה הוא שקר, מה הוא מוסר, ומהם הפורפורציות הנכונות.

אין לי בעיה עם פורפורציות שכאלה. אבל שימי לב. אם יהושפט אכן נקרא "ילד", אז "קצת פורפורציות!"

... הלא כן?...

"קצת פורפורציות ביחס למה שעשינו כשהיינו ילדים".

אז כתבתי שאם הוא ילד, כמו שאמרו כאן הרבה, אז קצת פורפורציות לגבי מה שהוא עשה.

ועוד דבר- "כשהיינו ילדים", זה לא "כשהיינו חייזרים", ו"אנחנו" זה כל מה שעשינו עד עכשיו. אנחנו, האישיות, המעשים, הפעולות אלו הכל תוצאות של העבר והמעשים והפעולות שבו.

מי מחליט מיהו ילד?  מעל בר מצווה?

בשביל מעל עשרים, בני ארבע עשרה הם ילדים... לא נראה לי שיהושפט בן 14, אבל גם 18 זה "ילדים", וכבר אמרו כאן. אז מה, נועם קובעת מיהו ילד? לפי הקביעה שלך, את צודקת. אבל אני הפניתי את השאלה לפי הקביעה של החברים כאן, כשהיינו ילדים יכולנו להעתיק, וגם עכשיו אנחנו מצדיקים את הבחירה שלנו מאז, אבל עכשיו? אסור שילד יכנס לפורום מעל עשרים...

(ואגב, אני חושבת שזה גם דילמה אישית, כי אחרי הכל זה פורום פתוח ואף אחד כאן לא כופה עליך להביא ת.ז. מבינה? אם זה פורום פתוח, מה מצפים בכזו בהירות וחדות מאיזה ילד מסכן שכתב כאן לפעמים ואז באיזו עת שבר אומללה פרק כאן את האמת? מה הוא עשה? פירק את המוסר והאמת האנושים עלי אדמות? אז הנה לך, השרשור של ההעתקות הוא הרבה יותר הרסני. עזבי היינו ילדים, וזה אנחנו וזה בסדר וזה לא גיל חינוך וכו' וכו', אני מדברת על התופעה שבה רוב הילדים בבתי הספר היסודיים מעתיקים, והשרשור הזה הוא הוכחה טובה מאוד לכך... זה לא נורא פי כמה? אז למה כאן מזדעקים ושם לא?)

(נכנסת מעט יותר לאחרונה, אין זמן לכלום)

ותאמת שהיזדעזעתי מכמויות ה״כן״....!!!!

וכשהעתיקו ממני הרגשתי רע רע רע!!!

ועכשיו אני מבינה איך לכולם יש תואר, ולי עדיין לא.

ברוך ה׳ . מעדיפה להיות מורה ישרה בלי תואר מאשר מורה **** עם י תואר....

וסורי על הניצלוש |בורח|

ולכן בעצם אסור לו לכתוב כאן.

אגב, להעתיק במבחן יכול בהחלט להיות תוצאה של חשיבה כ"התורה שייכת למלאכים" (אז אני יכול להעתיק... כי מה לי וליושר)

(אין לי כוח לעשות קיבוץ קישורים אבל היו כאן כמה וכמה תגובות כגון "אנחנו לא רוצים כאן ילדים")

ויש ילדים גם שלא עושים דברים כאלה....

לפחות לא בכוונה....

הגעתי ל 15 בכיף, וזה בלי אלו ש"רק פעם אחת ודי"

אכן כדאי שכולם, כולל כולם, יקפידו יותר דיון נעים יותר.

ונכון. ועם זאת, אני לא חושבת שצריך להיבהל מהתגובות כאן, אני חושבת שבמידה מסוימת זו הייתה המטרה של השרשור הזה מתחילתו.

לי אין שום טענות על ההתנהלות של המנהלים.

אתם עושים עבודה טובה. יישר כוח! (ומסתבר שאתם צריכים הרבה כוחות...)

כשראיתי את ההודעה הפתוחת באמת שמחתי והערכתי. זה נראה לי נכון וגדולה של מנהל, לאפשר לאנשים במה להעלות למודעות דברים שמפריעים להם.

אבל הרגשתי יותר סתימת פיות מהקשבה.

שמצד המנהלים אין רצון להקשיב, יש רצון להרגיע.

ויכול להיות שגם מצד המשתמשים אין רצון להקשיב, אבל אני חושבת שמנהלים צריכים להיות דמויות מייצגות מקום. ואם רוב המשתמשים מרגישים דבר מסויים, גם אם המנהלים לא מסכימים איתם, לתפישתי צריך לשנות גישה.

אני לא באמת יודעת מה התפישה של הרוב. אבל צריך לבדוק. מותר לאפשר. זה בסדר לא להסכים, אבל לפני שמתנגדים... להבין עד הסוף. --- שני הצדדים.

כביכול כתבתי כאן ביקורת על המנהלים, אני לא חושבת שיש עם זה בעיה ולא חושבת שהיא הייתה צריכה להעשות באישי מהסיבה הזאת:
צריך לעשות הבחנה בין ביקורת אישית לביקורת ייצוגית. בין אדם שמעיר על האדם, או מעיר על ההתנהלות שקשורה לכולם. נכון שגם אותה יותר יפה לעשות באישי, ונכון שזה לא כייף להשקיע את הנשמה ולשמוע כזה דבר, אבל בתפישה שלי - ביקורת היא חלק בלתי נמנע מתוצאה של לעמוד בראש.

והתלבטתי אם לכתוב באישי כדי שההערכה תתקבל יותר ברצינות, אבל אם ידעתי לבקר מעל דפי הפורומים נראה לי ראוי שאדע גם לפרגן באותה צורה..

ליכוד:

25

ישר:

24

יחד:

12

הדמוקרטים:

10

בן גביר, הרשימה המשותפת:

8

שס, ליברמן, יהדות התורה:

7

סמוטריץ', רעם:

6

יהיה תרחיש של תיקו או מהפך.

בפעם שעברה מרצ ובל"ד שרפו לשמאל כמעט 8 מנדטים. המנדטים האלה כנראה לא ישרפו להם הפעם.

ימינה של איילת שקד שרפה למרכז כ3 מנדטים. כנראה שהפעם חלקם ישרפו אצל וינטר.

ונועם + החרדים החדשים חותך מנדט אחד מהימין.

ככה שקשה להאמין שיהיה ניצחון לגוש הימין.

הימור שלי,

יהיה יתרון קטן (או גדול) לגוש השמאל + ערבים.

זה יביא לכך שגם אם לא יצליחו להקים ממשלה, הם יצליחו להוריד את ביבי מהשלטון.

כדי להפיל את ביבי, צריך שיהיה מועמד מוסכם אחר.

כלומר אם למשל אייזנקוט יצליח לשכנע רק 59 חברי כנסת להצביע לו, כי יש 10 ערבים שיצביעו נגד לכל ממשלה ציונית ועוד 51 חברי כנסת שרוצים את ביבי,

אז ביבי לא נופל אלא יש בחירות חוזרות שבהן הוא ממשיך להיות ראש ממשלת מעבר.

לפי החוק, הוא יכול להיות ראש ממשלת מעבר גם עד גיל 120, כל עוד אין חבר כנסת אחר שזוכה לרוב.

יסכימו לשים את האצבע בעד אייזנקוט. אפילו לממשלה של יום (או כל מינימום אחר אפשרי) העיקר שביבי והימין ירדו.

ויפרקו את הממשלה

ואז תהיה ממשלת מעבר ועוד בחירות

כאשר אייזקוט ראש ממשלת מעבר

כך לפחות אני קורא את המפה הפוליטית

זה נראה שיש סיכוי נמוך שהימין יצליח להשיג 61+

אולי אם יצליחו לשכנע ברגע האחרון את וינטר לפרוש.

מרגע שקמה ממשלה, היא ממשלה חוקית לכל דבר ועניין.

כדי להפיל אותה צריך להעביר הצעת חוק אי אמון בממשלה, החוק צריך לכלול 61 חברי כנסת שתומכים בהפלת הממשלה עם מועמד מוסכם על כולם לראש הממשלה החדש.

אם הערבים והליכוד יצביעו ביחד על אי אמון, זה אומר שהערבים יסכימו למנות את נתניהו לראשות ממשלה...

לא תמיד חברי הכנסת שלנו חכמים. אבל נראה שבחוק יסוד הממשלה הם חשבו בדיוק על איך למנוע דברים כאלה, כדי שממשלה שקיבלה רוב בכנסת תהיה כמה שיותר יציבה ולא תופל בקלות

כזאת שמביאה לעוד בחירות.

אף פעם לא בחרו ראש ממשלה ראש ממשלה חדש

אלא ראש הממשלה מיוזמתו הוביל את החוק לפיזור הכנסת, ובגלל שרוב הכנסת נמצאת בקואליציה אז יש לו רוב.

במילים אחרות, כבר הרבה מאוד שנים לא הפילו כאן ממשלה, בדיוק בגלל מה שכתבתי -זה מהלך לא פשוט בכלל.

תחזית מנדטים:

הליכוד 28

ישר 20

ביחד 14

ש"ס 9

הדמוקרטים 8

עוצמה 8

יהדות התורה 8

המשותפת 7

הציונות הדתית 7

רע"מ 6

ישראל ביתנו 5

גוש נתניהו: 60

סמוטריץ' כי היטה את ההגה ימינה במלחמה ודאג לשינויים נצרכים במערכת המשפט.

וינטר, כי צריך לגייס חרדים וצריך לקדם יותר את הניצחון במלחמה.

תחזית:

הימורים: ליכוד - 25 אייזנקוט - 20 בנט - 12 בן גביר - 11 ליברמן - 10 הדמוקרטים - 9 שס - 7 סמוטריץ' - 7 יהדות התורה - 6 וינטר - 4 הרשימה המשותפת - 4 רע"מ - 5

רק היום התקשרו אליי 4 פעמים איזה דואר זבל. אני מנחשת שזה קשור לבחירות.

אני לא מבינה איך להציק למישהו מעודד אותו להצביע למפלגה המציקה.

לק"י

אני אצביע למי שהכי יציק לי.

יש לי רשימה כבר 🤣 (סתם..).

היום הם התקשרו עוד פעמיים.

נמאס לי לגמרי ועניתי כדי להגיד להם להפסיק להתקשר אליי.

מסתבר שזה לא קשור לבחירות וזו פרסומות לחברת מוניות "אנ"ש".

בכל זאת שגעו לי את השכל.

לא היה לי על מי לצעוק אפילו כי זו הייתה הקלטה.

וממש בעת כתיבת שורות אלו, הפעם כן התקשרו אליי בנושא פוליטי. של "הורים מעורבים" לענות אם הילד שלי יודע להשלים את המשפט "שמע ישראל". כנ"ל הקלטה מעצבנת או אפילו קול ai.

יש איך לחסום את המעיקים האלו?

לק"י

נשלחת לי הודעה של "התקשרנו אלייך ממספר.... תחזרו אלינו". משהו כזה.

כן. עכשיו אני חוזרת לכל הספאמים האלה...

על פי חוק אי אפשר לתבוע פוליטיקאים על ספאם, נחשי מי חוקק את החוק הזה.

זה לא הגיוני לקבל 4 שיחות טלפון ביום כמעט כולן בשעות העבודה.

וכן, הפוליטיקאים שמחריגים את עצמם בהחלט לא הוגנים.

זה אולי מקרה שהתערבות בג"ץ כן הייתה יכולה להיות הגיונית.

ועוד הקלטה, בלי בושה. אפילו לא השקיעו בטלפן אנושי.

לא עוזר לחסום, כל פעם מספר אחר

מחילה מכל האנשים האמיתיים שמתקשרים אליי ואני לא עונה כי מניחה מראש שהם רב העמק…

ישנו מאגר ממשלתי שנקרא 'אל תתקשרו אלי', חפשו ברשת. מכניסים מספר טלפון, קוד אימות ואתם בפנים. שבוע עד שזה נכנס לתוקף ואז כ0על כל שיחה או הודעה פרסומית, מלבד פוליטיקאים ועוד כמה לוביסטים שדאגו להחריג, אפשר להגיש תביעה על כל הודעה. זה 1000₪ בלי הוכחת נזק.

אתמול התקשרו באמצע הלילה

לי לפחות יש טרוקולר, אבל בעלי צריך לענות לכל השיחות האלה כדי לדעת שהן ספאם בחירות...

וגם כמות ההודעות שהייתי צריכה למחוק בזמן האחרון🤦‍♀️

הבעיה התחילה כשהתקשרה אליי פעילה של מפלגה כשלהי, וזה לא תויג כספאם כי זו אישה פרטית... (ומקווה בשבילה שאנשים לא תייגו אותה כספאם, כי סך הכול היא אישה טובה...)

והוא גם עוצר בים משפט למשפט כאילו הוא מקשיב

חחחחח

לק"י

יש כאלה הודעות לבקשת תרומה.

ואז התגובות לא תמיד לעניין😅

"האם תרצו לתרום לנו?"

"לא"

"תודה על תרומתכם"

"ביבי" התקשר אליו. ושאל אם הוא מוכן להיות שם בשבילו בקלפי.

אז הוא שאל לו מה הוא מתכוון לעשות בסוגיית הצ'יפים שבחיסונים שהופכים את כולם לאנשי לטאה. הai רק התעקש, "נדון בהכל אחרי הבחירות, אבל עכשיו אתה איתי"? ובסוף הוא הוציא ממנו הסכמה לטפל בנושא החשוב הזה אחרי הבחירות.

יש לנו הבטחה רשמית מראש הממשלה!

וברצינות- זה ממש דוחה, יותר מסתם שיחות ספאם. זה נועד לרמות סבתות שלא יודעות מה קול של ai?

ואני בכלל שתקתי חחח

זה 5 אחוז מהצריכה הביתית בישראל וגם זה לדעתי מוגזם, התחנה באשלים התחילה כפיילוט ולמרות כתבת היחצ הזאת בגדול האנרגיה הסולארית בעולם אנשים די התייאשו ממנה חוץ מאנשים ממש ירוקים באידאולוגיה שלהם, אפילו קרן ביל ומלינדה גייטס הפסיקה לסבסד לוחות סולארים בעולם ובגדול זה לא ממש שווה את ההשקעה בימים שבהם הנפט והגז זורמים חופשי במיצרי הים.

מידי פעם מתעורר זמן שבה האנרגיה הירוקה חוזרת לחיים, לרוב מסיבות אידאולוגיות ולא כלכליות אבל כנראה שהרבה עתיד אין בזה.

מתקן כזה - רוב השנה שמש ישירה, כמעט בלי עננות שמסתירה את השמש, התנאים הסביבתיים ההכרחיים שהביאו להקמת המתקן הזה, אבל דווקא האזור הזה דליל באוכלוסיה.

כדי לנצל את השיטה בצורה יותר גורפת ולספק חשמל לחלקים גדולים של המדינה, צריך מערכת הולכת חשמל מסיבית מהדרום לצפון - ואין כזו.

ולכן אם אתה לא מסבסד את זה (ואתה מסבסד, בערך 15 אגורות לKW שאתה קונה בבית) זה לא משתלם.

כך טען פעם רון ברץ לזכרוני, שהמערב מטומטם שלא מתקדם לתחנות כוח גרעיניות.

אבל אולי בישראל בטחונית זה מסוכן להקים תחנת כוח גרעינית

ופיקוח בינלאומי הדוק על מתקני הגרעין.

ישראל אינה חתומה על האמנה, שדורשת מהמדינות החברות בה להעמיד את מתקניהן לפיקוח מלא של הסוכנות לאנרגיה אטומית (IAEA) כתנאי לקבלת טכנולוגיה ודלק גרעיני.

כל עוד ישראל שומרת באופן רשמי על "עמימות גרעינית" בנוגע ליכולותיה הצבאיות, זה מונע מהמדינה להצטרף לאמנה, וברור שגם מונע פתיחת מתקני הגרעין לפיקוח בינלאומי מלא.

הגלובלית.

אם כן, שמדינות אחרות יעברו לתחנות גרעיניות וזה לא יחמם גלובלית. בכל מקרה ההשפעה של ישראל על ההתחממות היא מזערית. ואם ייצור החשמל של מגדל אור יקר יותר מייצור רגיל, לא ראוה סיבה שישראל תעבור להשתמש בו.

מה גם שלא ניתן לקנות חשמל מקפריסין או מיוון דרך כבל שיעבור בתחתית הים? שואל לא יודע

לכן זה לא תפס ולא אומץ כפתרון נוח ונקי.

1. עלויות גבוהות וזמני הקמה ארוכים: בניית תחנת כוח גרעינית דורשת השקעות עתק (מיליארדי דולרים) ותהליכי תכנון וביצוע שלוקחים לרוב בין עשור לשני עשורים. בניגוד לכך, אנרגיות מתחדשות (כמו שמש ורוח) זולות ומהירות בהרבה להקמה.

2. חשש בטיחותי ודימוי ציבורי: אסונות היסטוריים כמו צ'רנוביל (1986) ופוקושימה (2011) יצרו סטיגמה שלילית עמוקה ופחד ציבורי מוצדק או מוקצן. תושבים ופוליטיקאים רבים מתנגדים נחרצות להקמת כורים בסמוך לאזורי מגורים (עקרון "לא בחצר האחורית שלי" – NIMBY).

3. אתגר הטיפול בפסולת רדיואקטיבית: כורים גרעיניים מייצרים פסולת רדיואקטיבית מסוכנת שנשארת פעילה למשך אלפי שנים. נכון להיום, רוב המדינות מתקשות למצוא פתרונות קבועים ובטוחים לטווח ארוך להטמנת פסולת זו (למעט פרויקטים בודדים כמו "אונקלו" בפינלנד).

4. תחרות מצד האנרגיות המתחדשות: בשנים האחרונות, הירידה הדרסטית בעלויות טכנולוגיות הסולאר, הרוח והאגירה (בסוללות) הפכה אותן לבחירה אטרקטיבית, מהירה ופחות בירוקרטית מפרויקטים גרעיניים מורכבים.

רגילות עולות בהרבה על אלו של הגרעניות. פשוט לגרעניות יש יחסי ציבור גרועים.

ב. ייצור חשמל מסולרי רוח ומים יקר יותר מחשמל מגרעין

ממשלתיים

וזה לא מוצדק כלכלית יחסית לחלופות אחרות

הוא גר ביישוב "זמרת", שמאוד יכול להתאים לקריטריונים

ומולו אפשר לברר את השיעור של צעירים שם.

https://m.knesset.gov.il/mk/pages/mkpub.aspx?mkid=1011

לק"י

זה לא שהוא מכיר אותו אישית...

ואם מדובר במעשה ציוני, התיישבות בנגב, לא באיזה עניין אישי שהשר צריך להתלבט אם לעזור -אני, אם הייתי במצב כזה, במקומו, הייתי עוזר בשמחה.

לק"י

לי היה מוזר לשלוח מייל ולשאול כמה כלבים יש שם

ולא על הולכי על ארבע….

ומי שמקבל את המיילים שלו זה מן הסתם לא הוא עצמו אלא אחד מעוזריו הפרלמנטרים והעוזר סביר שיפעיל שיקול דעת ראלי מה יעזור לשר להמשיך להיות שר עוד שבועיים ומה זאת שאלה שאפשר פשוטנלשאול בכל קבוצת פייסבוק או ווצאפ מקומית או פורום.

כך או אחרת יש קהילה דתית בשדרות ונתיבות אם אתם רוצים ממש חורים גם בניצנה או חולות חלוצה יש גם ישובים חרדים באזור כמו תפרח סביר להניח שכמעט ואין שם כלבים.

לק"י

בוודאות יש שם גם בני 30++, אבל הגיוני שיש גם צעירים.

וגם בבאר שבע יש. שם טווח הגילאים רחב בוודאות.

כי אנחנו בני אדם, וחשוב לנו איך אנחנו נראים בעיני אחרים.

האם זה טוב? לא

צריך עבודה פנימית לא להיות מושפע מאחרים.

לדוגמה רואים אנשים גדולים, אנשי ציבור או רבנים, שיש עליהם תגובות, כעסים, והם צריכים להיות עם עמוד שדרה חזק כדי לא להיות מושפע מכל משפט שכל אחד זורק, כי ככה הם לא יגיעו לשום מקום..

אני מעריכה אותם על זה

כועסים זה אומר שאיכפת להם ממני

מתעלמים זה אומר לא איכפת

חושבים זה אומר שאני משמעותית בשבילם

כמה זה משנה?

תלוי מי זה וכמה חשיבות מייחסים לו בחיים

של הדבר, בד"כ, נופלות עליו (משימה שהוא התחייב שתתבצע ולא הסתיימה, דו"ח שהוא מחכה לו ועדיין לא מוכן בזמן…) - הוא כועס ולא בגלל שאכפת לו ממך…

הוא כועס גם כי הוא ציפה שאני אעמוד במשימה

וגם כי היא לא בוצעה

אכפת לו מעצמו

גם בוסית בעצמי

בכל מני וריאציות

אם אני כועסת על מישהו על עבודה שלא נעשתה כראוי

זה רק מישהו שראוי לכעוס עליו

כי ציפיתי/ סמכתי עליו

אחרת זה בזבוז אנרגיות לשוא

נראה לי שזו וריאציה מהצד הטוב של הכעס

וכן יש גם צד יותר שלילי

של אנשים שאיכפת להם יותר מעצמם ופחות מאחרים

וסתם מפזרים כעס לכל כיוון

מאנשים כאלה אני תופסת מרחק

נגיד אם השמאל כועס עלייך זה לא כי אכפת לו ממך

מה אני חושבת/ אומרת/ עושה/ איפה גרה

רק אם זה אנשים מאוד ספציפיים, ורק אם הסיבה היא שעשיתי משו שפגע בהם

כל השאר - פחות

שאלה מצוינת. זה משנה הרבה יותר ממה שנדמה. מי שמאוד אכפת לו שכועסים עליו, מתחיל בדרך כלל לוותר על עצמו כדי שכולם יהיו מרוצים וזה גם מה שגורם לערך שלנו לרדת ואנשים מרגישים את זה. זה נראה כמו נחמדות, אבל בפועל זה שוחק את הביטחון העצמי. העניין הוא לא אם אכפת, אלא אם אפשר לחיות עם זה שמישהו כועס, להבין שזה שלו ולעשות את מה שנראה לנו כנכון.

כל כך נכון. אי אפשר לחיות כל הזמן בניסיון לרצות את כולם, כי בסוף מאבדים את עצמנו בדרך. אפשר להיות אדם טוב, רגיש ומתחשב, ועדיין להציב גבולות ולהבין שלא כל כעס של מישהו אחר הוא באחריותנו.

אבל התוצאות אמורות להיות ממש משמעותיות לסביבה שבה אני נמצא.

שהימין ינצח?

עוד מאותו דבר שהיה לנו עד עכשיו

(האסון הגדול בתולדות המדינה

ואחת התקופות הכי מפולגות שהיו פה)

כמו כל השאר

האם מספר 26 בליכוד ייכנס לכנסת, או שמא דווקא מספר 24 במפלגה של אייזנקוט.

זה מעניין כמו שאלות טריוויה בסגנון ''מי היה ההוגה הצרפתי שבתאריך 26 ביוני 1796 אכל תפוח אדמה בצבע אדום לראשונה בחייו''

אבל גם משתדל לבטוח בקב"ה שהכל לטובה

הנתק

הכיוון של השמאל שמטיף לנו מוסר על "ממשלת השתמטות" ברור מאוד כבר מההתחלה.

ההתפתלויות של מפלגת הדמוקרטים לאחרונה סביב הפסילה של שחאדה ורע"ם ממחישה את זה היטב.

יש למישהו ספק שיש להם מספיק מנדטים להרכבת ממשלה ביחד עם הערבים?

תפילות.

אבל חושש שאין לנו

לי אישית קשה להסיק מהעבר של המדינה על מערכת הבחירות הקרובה

בעיקר בגלל המלחמה שכל כך הרבה השתנה ברמה האישית והכללית.

אז פשוט מניחה שדברים יתקדמו כך או כך

שולח חיזוק

בתור תושבת יו"ש

ראיתי כמה התקדם פה לטובה בשנים האחרונות

מדאיג מה יהיה אם תקום ממשלת שמאל

זה ממש קריטי.

הרי אם חלילה לא יהיה רוב לימין - זה אומר גוש השמאל שמוכן לסגת מעזה, לבנון, סוריה; סכנה ממשית - וכאילו סתם נהרגו נופלינו.

זה אומר קואליציה בחסות מפלגות ערביות שללא ספק אחוז גדל ממצביעיהם, היו משתתפם בטבח אם היו יכולים.

כאלה שלא מכירים בלגיטימציה של מדינה יהודית. עבאס - בקואליציה הקודמת, אמר ש"הנגב זה קו אדום"... הנגב. וביטלו שם נטיעות בגללו.

זה אומר הריסה של חוות, ישובים - הרי ליברמן חושב שירדן צריכה לשלוט בחלק מיו"ש, האחרים רוצים שם מדינה לערבים ששם.

שלא לדבר על דמותה היהודית של המדינה. על מערכת המשפט - בקדנציה הבאה אמורים להיבחר 10 שופטים לביהמ"ש שמכנה עצמו "עליון". הרי כולם רואים את הנזק שהם עושים. וזו בחירה לשנים רבות..

לענ"ד - מי שגורם בהצבעתו חס ושלום לכך שהשמאל יעלה, הרי הוא כאילו עומד לילה לפני הטבח ואומרים לו: מה אתה מעדיף, שלא יהיה טבח - או כל מיני "דקויות" וסימפטיות אישיות שלך..

וזה כולל הצבעה למפלגות ימין שאין להן סיכוי לעבוד אחוז חסימה. וינטר ומטה (במספר המנדטים הצפוי).

לפי סקר של פילבר מהיום - הימין על 61 (לפני כן העריך 63-4), כי לראשונה זליכה והנדל עוברים, ואי אפשר לדעת מה יעשו אם ייבחרו ומה ירצו לסחוט.

לכן - זה לא איזה "פינוק אישי"... תצאו - תצביעו. ליכוד, הציונות הדתית, עוצמה יהודית, ש"ס... העיקר מפלגה ימנית שעוברת אחוז חסימה. פיקוח נפש דוחה הרבה עניינים "אישיים"...

זה בגלל אחוז החסימה או התנגדות עקרונית למפלגה?

וינטר אישית אדם ראוי.

אני לא הייתי מצביע לו, מחד - התופעה הזו של מפקדים מהצבא שלא מנוסים כלל בפוליטיקה ובאים "לתקן" בלי הכרת טובה רצינית לכל העמל הגדול שנעשה לפניהם, היא תופעה לא טובה.

וזה כולל את המחשבה של "פיתרון קסם" לגיוס חרדים (שזה עצמו מראה את אי ההבנה איך עובד השדה הפוליטי והחברתי). בפרט שאדם יודע שגם אם היה עובר אחוז חסימה, זה היה על הקצה - אז גם את זה אני לא אוהב עקרונית, מפלגה קטנה מאד שמנסה "לסחוט", לכפות את עמדתה על כל הקואליציה.

מאידך - יש הציונות הדתית, שפעלה ממש בצורה נפלאה - אז למה שאחפש משהו "יותר טוב" כביכול...

אבל אם היה עובר אחוז חסימה - אז לגיטימי. מה שייך לומר שלא ירוץ.

אבל כעת, שזה גם סיכון גוש הימין - זה מעורר מחשבה גם על האחריות שלהם.

שכמו שלא הייתה לנו "ממשלת ימין על מלא", ככה גם תתקשה מאוד לקום "ממשלת שמאל על מלא".

כנראה שהממשלה הבאה תהיה ממשלת פשרות וחצאים, וגם אם המפלגה שאני אצביע לה תהיה באופוזציה, זה לא יהיה סוף העולם.

באופן כללי, הבנתי במלחמה האחרונה שלפחד מדברים שאין לנו שליטה עליהם זה מיותר ומזיק. אני מנסה כמה שפחות להחשף לחדשות, ושנינו סיכמנו לנסות לבוא פחות להורים בתקופה הזו.

זה די מצחיק אם זה לא היה מעצבן: אבא שלי די ביביסט, ואבא שלי בעלי "רק לא ביבי". שניהם מאוד אוהבים לדבר פוליטיקה בלי שאף אחד ביקש. האימהות שלנו ממש רוצות ששתי המשפחות יפגשו באופן קבוע, ושני האבות שלנו די מסתדרים, רק אנחנו חייבים לארגן שהם לא יגיעו לפוליטיקה אחרת הכל אבוד.

לא סתם היא נפלה מהר, לשמאל יש יותר יכולות להרוס מאשר לימין כי יש לו תמיכה מלאה היועצת המשפטית לממשלה, מבג"ץ, מהתקשורת, מצמרת הצבא והמשטרה ועוד גורמים משפיעים (כגון ממשלות אירופה שרק רוצות שלא יהיו יהודים), כך שהם ממש יכולים להזיק בקלות בזמן קצר ולהחזיר הכל למה שהיה וגרוע מזה

אז אין מה להתנחם בזה

מסכימה איתך שעדיף להתפלל על העתיד מאשר לדאוג סתם

המחשבה שאם יש ממשלת ימין - אז זה אומר שלא צריך להתחשב בלחצים מהעולם ומה איכפת לנו... היא בוסרית.

הממשלה הזו עשתה דברים גדולים מאד. תמיד אפשר עוד יותר וצריך לקוות לעוד יותר, אבל צריך לראות מה קרה כאן (אולי אם את משתדלת לא להיחשף לחדשות - אז את לא כ"כ מודעת..)

ולא נכון לומר "לא יהיה סוף העולם"... כלומר, בוודאי שלא - יש מי שמנהל את העולם.

אבל אם השמאל (איזנקוט והלאה. וזה כולל היסמכות על הערבים שמתנגדים בכלל למדינת היהודים בעיקרון) יעלה לשלטון, זה אסון. אסון בטחונית - ייסוגו בכל החזיתות, אסון משפטית (ימנו לעוד כמה עשרות שנים שופטי בגץ שמאל), אסון לאחיזה בארץ (רוצים לפנות המון ישובים, להכניס שלטון זר בארץ), אסון לדמותה היהודית של המדינה.

כבר ראינו כשהיתה להם ממשלה - עבאאס הודיע שהנגב (הנגב!...), זה קו אדום...

אז הברירה היא לא "האם לפחד מדברים שאין לנו שליטה עליהם". כעת לא דנים באופן שכל אחד מרגיע ומייצב את עצמו.

השאלה כעת היא, עד כמה מתאמצים על כל מה שבשליטתנו. ולא מרוב החשש מלפחד, לא עושים כל מה שאפשר, כולל תודעה, הסברה למי שאפשר, התייצבות בקלפיות.

גם בלילה לפני הטבח, לא היינו אומרים, מוטשב לא לפחד ממה שאין שליטה... אלא עושים כל מאמץ להקדים תרופה למכה.

אחרי שיהיו תוצאות הבחירות - ואני אכן מאמין שיהיה רוב גדול לימין - אז אכן צריך לדעת שהכל יד ה', ולנסות להשפיע במה שאפשר.

זה לא פורום אקטואליה כאן.

שאלו באופן אישי ואני עניתי באופן אישי. מה זה הדף מסרים הזה?

אנחנו בדיוק דנים מה כל אחד עושה כדי לייצב את עצמו. זו הייתה השאלה.

אני מתכוונת להצביע ולהתעדכן יום-יומיים לפני הבחירות אילו מפלגות עוברות את אחוז החסימה ולהצביע בהתאם, ואז להמשיך הלאה בחיי.

"ההסברה" שלך בהחלט מרתיעה ומרחיקה, למרות שברמה העקרונית אני מסכימה עם הרעיונות. אני ממש לא בעד ממשלת שמאל, אני בטוחה שהיו הרבה נזקים שממשלה כזו יכולה לעשות. אבל לי אין שום שליטה על זה, וזה בהחלט תרחיש סביר. לחץ לא יעזור בכלום.

השאלה היתה כמה זה קריטי לכם.. אלו דברים שמעורבים עם אקטואליה בזמן כזה.

הגבת "לא היתה לנו ממשלת ימין על מלא", - זו לא "הרגשה אישית".. זו דעה.

אז אני מגיב על הדעה.

ומכיוון שגם הבעת דעה שאם תהיה ממשלה מהכיוון השני, זה לא יהיה סוף העולם - אז הגבתי גם על זה, שאכן "סוף העולם" לא יהיה, כי יש מ שמנהל את העולם. אבל כל זמן שאפשר להשפיע - חשוב מאד לתפוס כמה זה קריטי...

כעת - להתעדכן יום יומיים לפני הבחירות ואז "להמשיך בחייך", זה בהחלט פיתרון אישי טוב. במילים אחרות: אחרי שאעשה את המיטב שביכולתי (שגם את מסכימה עם הכוון העקרוני), כבר לא בשליטתי, חבל להרבות בדאגות.. נכון.

את חושבת, שמה שהסברתי "מרתיע ומרחיק", כנראה באמת חוויה אישית (אולי דווקא כי את מבינה, בפרט לאור נסיון השנים האלה, שלהתבונן יותר מידי בדברים, גם אמיתים, שאין לי מה לעשות איתם, לא בריא.. יש בזה הרבה אמת. ובוודאי שאישית מותר לבחור בגישה כזו).

לכן אני הסברתי שיש לחלק: לא או "לחץ ופחד", או לא להיות במודעות למשמעות:

כשעוד אפשר להשפיע - להיות לגמרי במודעות לחשיבות. אח"כ - עשינו את שלנו.. באף אחד מהשלבים אין מקום ל"לחץ ופחד".

ומה שכתבתי ממש לא היה "דף מסרים", אלא ניתוח ריאלי של מה שכל אחד יכול לראות. מי שאישית זה מלחיץ אותו והוא יודע גם בלי מה צריך לעשות - אז באמת אולי עדיף שלא יקרא... למה להילחץ.

כשאין אין "אם בחוקותיי תלכו" ברמה הלאומית ויש את "ולא תקיא הארץ אתכם", הסוף ידוע מראש. בלי קשר לשמו של ראש ממשלת ישראל הבא.

נו נו

וגם לא נכון.

יש התקדמויות גדולות בעם ישראל (וגם עדיין דברים כואבים).

וכבר כתב האור החיים הק' "והגאולה תהיה גם אם יהיו ישראל רשעים גמורים ח"ו". גם הוא הכיר את הפסוקים האלה.

לצערנו, עם ישראל כבר חווה את הדבר הזה, גם את ה"תקיא הארץ אתכם" - וכעת הקב"ה גואל את עמו ברחמים. והגאולה באה עם תשובה וגם מביאה אותה (ספר "העקידה" שער המאה, ועוד הרבה מאד מקורות).

וכשנחלקו בגמרא רבי אליעזר ורבי יהושוע אם הגאולה תלויה בתשובה או לא (בירושלמי: "איסתלק רבי אליעזר"), הם גם ידעו את זה.

"הסוף ידוע מראש", שה' גואל את עמו. וגם מעורר את רוחם. כשרואים איך מתקים "ואתה על במותימו תדרוך" באופן מופלא - צריך מאד לא להתבונן כדי לומר כאילו יש איזשהו תהליך של "תקיא הארץ"...

הגאולה של עם ישראל אחרי אלפיים שנות גלות, היא תהליך. זה לא איזה זבנג וגמרנו.

זה נושא ארוך מאד, מצריך לימוד, ולא כאן מקומו. רק להעיר על העיקרון.

וכבר כתב הרב קוק זצ"ל: "ואם יבוא אדם לחדש דברים עליונים בעסקי התשובה בזמן הזה, ואל דיברת קץ המגולה ואור הישועה הזרוחה לא יביט, לא יוכל לכוון שום דבר לאמיתתה של תורת אמת. כי כל זמן מאיר בתכונתו, ועצת ה' אשר יעץ להחל אור גאולה מעולפת במטמוני מסתרים, כמו שאנו רואים בעינינו, ומוקפת בהמון נגעים של עניי הדעת סובלי חולאים רוחניים, ווודאי לא יועילו כל חשבונות העולים בלב האדם שמחשבותיו הבל, נגד עצת ה' העליונה, אשר דיבר טוב על ישראל, לכונן אור גאולה ודרך חיים לשאר עמו, העתידים להיות כולם שבי פשע" (אתת הדברים הללו, כתב לתלמידו הגאון הרב י"מ חרל"פ)

השומע ישמע - והחדל יחדל.

מי שרוצה להסתכל במבט מר של הבנה חיצונית של פסוקים (שזה בערך כמו לפסוק הלכה מהחומש..), עניינו.

הרב קוק זצ"ל, השקיע בנושאים האלה כנראה יותר מכל מי שהיה כשהחלה להתעורר שיבת ציון של זמננו. אני סומך על דבריו (ועל דברי האוה"ח הק' שהוזכרו מקודם, ועל דברי הרב אלישיב בעל ה"לשם שבו ואחלמה" ועוד ועוד..). נראה לי שגם המציאות סומכת על זה..

בתורה עצמה רואים עד כמה הקב"ה הוא א-ל קנא שכמה וכמה פעמים המית קבוצות גדולות בקרב עם ישראל, ולא איזה סבא'לה נחמד מתוך הלהיט "ה' יתברך תמיד אוהב אותי".

מדינות יהודיות נחרבו בזו אחר זו, בהתאם למאמר התורה. למה שגורלנו יהיה שונה? כי הרב קוק החליט אחרת?

תודה

בגדול בחירות זה בסך הכל סקר עמדות

הרעיון הוא להגיע למצב בלי חובות בלי דאגות כלכליות וכו'? או שאני טועה...?

לקחת אחריות ומשמעת על דברים נוספים? או רק פיננסיים?

תרגם לכולנו. אפשר? תודה!

השכל וההתפעלות שני עולמות הם: עולם קר ומיושב, ועולם רותח ומבוהל. וזאת היא עבודת האדם לחברם להיות לאחדים. ואז הבהלה נהפכת לשאיפה, והשכל - למורה דרך בחיים של עבודה ופועל.

ואולי טוב שכך

היום אתה סבבה עם בשר?

עוזרת בית

על

לקיחת אחריות

לקום ממקומות נמוכים

להתבונן על הפסיכולוגיה של החיים

להגשים חלומות

אולי הרוב נקי

שראיתי בספר אורחים באחת הארצות בחו"ל, בין חוות דעת מתפעלות

בספר מבקרים באחת האכסניות בחו"ל - בין שלל משפטי התפעלות

(מהארץ ההיא) בשלל שפות.

כשאמר לי ענין הנדפס בלקוטי תנינא סימן פ"ו על פסוק "מקצר רוח ומעבודה קשה", שעל ידי קטנות אמונה צריכין לעבדות קשות וכו', עין שם, עמדתי לפניו כמשתומם, ומחשבותי היו תמהים בענין זה, כי נדמה לי שיש לי אמונה קצת.

ענה ואמר בלשון גערה קצת, כאומר: "ואם יש לך אמונה – אין לך אמונה בעצמך" (האסטי אין דיר קיין אמונה ניט), והזכיר מיד מאמר רבותינו זכרונם לברכה "כי מי בז ליום קטנות" (זכריה ד י) – מי גרם לצדיקים שיתבזבז שלחנם לעתיד לבוא? "קטנות" שהיה בהם בעצמן, שלא האמינו בהם בעצמן. ורש"י זכרונו לברכה פרש שם כפשוטו: "קטנות אמונה", אבל מדקדוק לשון הגמרא - שאמרו שם "קטנות שהיה בהם" - נראה מבאר דברי רבנו זכרונו לברכה שעקר קטנות האמונה שלהן היה בהן בעצמן.

ויש לפרש לפי זה, שלא האמינו בהקדוש ברוך הוא שהוא טוב לכל והם חשובים וגדולים בעיניו יתברך; ומחמת זה היה בהם קטנות. וזה היה עקר קטנות האמונה שלהם - מה שלא האמינו בהם בעצמן. ויש לכון גם פרוש רש"י לזה:

והכלל המובן מדבריו שהאדם צריך שיהיה לו אמונה בעצמו, שגם הוא חביב בעיני השם יתברך, כי לפי גדלת טובתו של השם יתברך גם הוא גדול וחשוב בעיניו יתברך.

יש כמה בסגנון שבגדול מדברים בערך את אותו מנגנון רגשי.

ועוד משהו יש, אבל זה לא ברשת. זה איזה קורס קצר שעברתי בסוף 2019. חלק מהמשתמשים פה יודעים מה הסיפור.

כלומר היכולת להציב גבול לתהליכים שרצים בנפש ולהפנות אותם לזמנים שמתאימים לי להתעסק איתם.

והעתק קישור

הכותרת אחרי לחיצה על play

קישור ליוטיוב, לסרט

כלומר ברגע שרושמים בטקסט של התגובה את הקישור, הקישור מייד מתורגם להצגת הסרטון שאליו הקישור מוביל.

רק מלהיזכר בשמו של הסרט, עורי נעשה חידודין חידודין והלב רוטט.

אני יכול לחלק את חיי ללפני ואחרי שראיתי אותו.

וכן, ראיתי אותו הרבה יותר מדי פעמים...

איך התוכן של הסרט לדוס ממוצע?

אחת בין גבר לאשה, אחת בין שני גברים.

לא זכור לי שיש משהו בעייתי נוסף

לפחות על פי תקצירים (באנגלית). ושלא אובן לא נכון - יש בי אמפתיה עצומה כלפי להט"בים, אני לא מזלזל לרגע באתגרים שלהם, וסולד מהומופוביה. לא צפיתי, אך נשמע שזו פרופוגנדה שעניינה לדבר אל הרגש ולנסות לגרום לדתיים, (מכוון כלפי אוכלוסיה נוצרית, אך תקף גם ליהודים) שרואים סתירה (בצדק) בין מימוש נטייה הומוסקסואלית ובין הדת, להעדיף את ערכי הפרוגרסיביזם על פני ערכי הדת.

אני חלילה לא אומר שצריך להתעלם מהמצוקות של בני אדם. אך כן חושב שצריך לפחות להכיר בכך שתעמולה להט"בית היא 'בעייתית' בלשון המעטה עבור הדוס הממוצע...

כשיש נער שמספר להורים שלו שהוא הומו,

הדבר האחרון שנכון לעשות זה להפיל עליו את המלחמה בין השמרנים / דתיים לבין הפרוגרס / חילונים.

הוא בשר ודם, הוא צריך משפחה תומכת כמו כל אדם אחר, הוא לא עשה דבר רע בכוונה, הוא לא צריך להיזרק מתחת לגלגלי המשאית בשם קדושת המחנה.

הסרט, שמבוסס על סיפור אמיתי כולל השמות שלא שונו, מתאר נער בשם בובי שאמא שלו עשתה הכל כדי לשנות אותו. טיפולי המרה, פתקים ''מעצימים'' בכל הבית, דאגה לו לדייטים עם בחורות שהיא מלמדת בכנסייה, וכשהוא סיפר לה שהוא מאוהב בגבר - היא אמרה שהוא לא הבן שלה יותר (אני מתמצת כאן סרט של שעה וחצי בחצי פסקה, מן הסתם הכל יותר מורכב מזה אבל אלה עיקרי הדברים).

הוא נזרק מהבית, עבר לחיות עם קרובי משפחה במדינה רחוקה, אבל המשפט של אמא שלו ''לא יהיה לי בן הומו'' ביחד עם ההטפה הדתית שספג נגד עצמו, הובילו אותו להתאבד. לקפוץ מגשר.

בהתחלה אמא שלו אמרה שהוא התאבד בגלל שהנשמה שלו לא עמדה בכל החטאים שהוא עשה או משהו כזה, והאשימה אותו שחייו המופקרים הובילו למותו. היא התאבלה לא רק על זה שהוא מת, אלא גם על זה שהוא בוודאות יישרף באש הגיהינום.

לאחר מכן, בתהליך שנמשך זמן רב, ובעזרת מפגשים עם הורים אחרים, אמא שלו הבינה לאט לאט שהוא לא התאבד בגלל מה שהוא היה, אלא בגלל איך שהיא התנהגה אליו.

בסוף התהליך, היא הפכה בעצמה לפעילה למען זכויות להט''ב, ואפילו נשאה נאום בפני מועצת העירייה שלה. משפט אחד שהיא אמרה שם קרע לי את הלב, כי הוא החזיר אותי בדיוק לנער המפוחד שהייתי, בזמן שהרבנים בישיבה והחברים בחדר האוכל היו מדברים על ה''סוטים'' וה''בהמות'' שהם בעצם... אני.

במקור:

Before you echo condemnation from your pulpits and within your homes, please think and remember: a child is listening

בעברית:

לפני שאתם מהדהדים דברי שנאה וגינוי בביתכם או במקום הפולחן שלכם, תחשבו שוב ותזכרו: יש ילד שמקשיב.

כן, אני הייתי הילד שמקשיב. שמקשיב לרעל. שמקשיב וסופג. ומבין שהוא טמא. מבין שהוא בהמה. מבין שאין לו מקום בעולם.

אתה יכול לחפש בהיסטוריה שלי מכתב שכתבתי לרב שרלו לפני 18 שנה כשהייתי בן 15. נער בן 15 שכותב לרב שהוא לא מבין למה כולם שונאים אותו. שהוא לא מבין למה הוא בהמה. שהוא לא מבין מה הטעם להישאר בחיים. בן 15! וכבר הפנמתי בצורה הכי עמוקה שיש את השנאה והרתיעה כלפיי, למרות שהחברים והרבנים כלל לא ידעו שאני משתייך לאותה קבוצה עליה הם מדברים.

ומה הכי מדהים?

שים לב מה בובי בעצמו כתב ביומן שלו כשהוא היה בן 16:

''אני לא יכול לתת לאף אחד לגלות שאני לא סטרייט. זה יהיה כל כך משפיל. החברים שלי ישנאו אותי. הם אולי אפילו ירצו להרביץ לי. והמשפחה שלי? שמעתי אותם במקרה. הם אמרו שהם שונאים הומואים, ואפילו אלוהים שונא הומואים. הומואים הם רעים, ואלוהים שולח ילדים רעים לגיהנום. זה באמת מפחיד אותי כשהם מדברים עליי."

אתה קולט שהוא כתב את זה כמעט 20 שנה לפני שאני נולדתי, בקצה השני של העולם? ובלי להכיר אותו או את הסיפור שלו, עשרות שנים אחרי שהוא כבר מזמן היה מת, אני כתבתי דברים כ''כ דומים לרב שרלו?

זה לא פוליטיקה, לא פרוגרס, זה כאב עצום שחוצה דתות, תרבויות ויבשות. המחשבה על כך שאני כתבתי מכתב כ''כ דומה לשלו, פשוט מצמררת אותי.

הסרט הזה שינה את החיים שלי בכל-כך הרבה מובנים. פנימיים וחיצוניים. שינה את המשפחה שלי. שינה את ההורים שלי. שינה את אמא שלי.

לדעתך זו תעמולה?

תעמולה למה? לזה שהורים לא צריכים לדחוף את ילדיהם לאבדון?

אין בסרט הזה מילה אחת על נישואי להטבים. אין חקיקה פרו להטבית, אין תקציבים לעמותות להטביות, אין אימוץ, אין פונדקאות, אין ידועים בציבור. הסרט לא מדבר בשום שלב על פוליטיקה, על ימין או שמאל, על זכויות אדם או זכויות אזרח.

הוא מדבר אך ורק על לא לשנוא אנשים להט''בים ולא להחדיר להם למוח כמה אלוקים שונא אותם. על נער אחד בודד שהתאבד בגלל השנאה של אמו.

ובכל מקרה, זה מבוסס על סיפור אמיתי. מה יהיה סרט שאינו תעמולה בעיניך? אם זה היה נגמר בהתאבדות שלו, בלי השלב שבו האמא מתחרטת על מעשיה? הרי זה מה שהיה במציאות, אז לשנות את זה כדי שלא ינגוד אג'נדות מסוימות?

זה סרט על טרגדיה, לא סרט פוליטי.

כשהייתי בישיבת הסדר, שלחתי אותו למי שהיה הר''מ שלי בשמינית כדי שיצפה.

הוא ענה לי אחרי כמה שעות בהודעת אסמס עם 3 מילים:

ראיתי, התרגשתי, בכיתי.

הרב הזה הוא שמרן מארץ השמרנים, קראנו לו כל התלמידים ''דוס טרור'', אבל הוא לא ראה תעמולה אלא סיפור מרגש על נער אחד שפשוט היה הומו.

מייל ששלחתי למרי גריפית', אמא של בובי, לפני 15 שנים, בשנת תשעא 2011:

Hello. My name is Moshe, I am a 18 years

old, an Orthodox Jew from Israel. Last

Month, when I was in Yeshiva (Jewish

Studies Institute), I saw the movie

first time.I found many similarities

between Bobby's Christian family, and

my

Jewish family. Both believed that

homosexuality is a sin, that homosexuals

are condemned to hell. That's why it

was

so easy to identify with Bobby's pain,

with lack of understanding and

acceptance he felt, with the feeling

that his family would not accept him as

he is. When I saw the end of the movie,

my heart filled with hope. I saw an

example that religious people can

change, can get the difference, if they

so wish. I showed the film to my friends

from the yeshiva, and they told me that

the film changed them. Now they

understand the hardships of their gay

friend, Now they understand that the

Bible can not be an excuse for hartred.

I showed the film also my rabbi, and he

summarized it in three words: I saw, I

was excited, I cried.

From here, I want to praise you, Mary,

that you're a brave woman. Not given up

on love and acceptance, even after it

seemed it was too late. Thanks to your

strength, you success to emotion of

thousands of people, and success to add

understanding to the world.

Among Jews,

there is a common greeting, "yashar

koach", which means you'd be hard to

continue what you're doing now. So

yashar koach, and much happiness and health.

Moshe, Israel.

זאת התשובה של מרי, שנפטרה לפני 6 שנים:

LOVE KNOWS NO BOUNDARIES.

Moshe, YOUR KIND LETTER EXPRESSES THAT VERY WELL.

THANK YOU VERY MUCH.

PEACE AND LOVE TO YOU AND YOURS ON YOUR JOURNEY.

MARY GRIFFITH AND FAMILY

נ.ב.

במקור היה כתוב שמי האמיתי, שיניתי כאן למשה כדי למנוע זיהוי.

תרגום גוגל:

שלום. שמי משה, אני בן 18, יהודי אורתודוקס מישראל. כשהייתי בישיבה, ראיתי את הסרט בפעם הראשונה. מצאתי קווי דמיון רבים בין משפחתו הנוצרית של בובי לבין משפחתי היהודית. שתיהן האמינו שהומוסקסואליות היא חטא, ושדינם של הומוסקסואלים הוא להישלח לגיהינום. לכן היה לי כל כך קל להזדהות עם הכאב של בובי, עם חוסר ההבנה והקבלה שהוא חש, ועם ההרגשה שמשפחתו לא תקבל אותו כפי שהוא.

כשראיתי את סוף הסרט, לבי התמלא תקווה. ראיתי דוגמה לכך שאנשים דתיים יכולים להשתנות, יכולים להכיל את השונה, אם רק ירצו בכך. הראיתי את הסרט לחבריי מהישיבה, והם אמרו לי שהסרט שינה אותם. עכשיו הם מבינים את הקשיים של חברם ההומו, עכשיו הם מבינים שהתנ"ך אינו יכול להוות תירוץ לשנאה.

הראיתי את הסרט גם לרב שלי, והוא סיכם אותו בשלוש מילים: ראיתי, התרגשתי, בכיתי.

מכאן, אני רוצה לשבח אותך, מרי, על היותך אישה אמיצה. שלא ויתרה על אהבה וקבלה, גם לאחר שנראה היה שכבר מאוחר מדי. בזכות הכוח שלך, הצלחת לרגש אלפי אנשים, והצלחת להוסיף הבנה לעולם. בקרב יהודים ישנה ברכה נפוצה, "יישר כוח", שמשמעותה איחול שיהיו לך כוחות להמשיך במה שאת עושה כעת. אז יישר כוח, והרבה אושר ובריאות.

משה, ישראל.

תרגום התשובה:

לאהבה אין גבולות.

משה, מכתבך החם מבטא זאת היטב.

תודה רבה לך.

שלום ואהבה לך ולשלך במסעך.

מרי גריפית' והמשפחה

הדבר הכי חשוב זה קודם כל לקבל את המצב הקיים. בטוב. לאהוב את המערכת כפי שהיא. לאהוב את הגוף כפי שהוא, לאהוב את הנפש כפי שהיא. להיות מחובר במנגנונים הפנימיים (כי ניתוק פנימי זה קודם כל רעל הורג).

אחר כך, אחרי שאוהבים. אפשר בזהירות לשאול איך זה פועל ולמה זה פועל. "טיפולי המרה" הם בגדול שנאה עצמית כדי לכפות על המערכת כמו שמרקידים בעלי חיים בקרקס. אפשר בזהירות לשאול איך זה פועל ולמה ולהיות מוכן להיות מופתע מהתשובות. ה"הצלחה" במקרה הזה היא תהליך שהתוצאה שלו תהיה חיים טובים יותר ומאוחדים יותר. אחרי שבן אדם חי בשלום ובטוב עם עצמו, אולי הגורם שרצינו לשנות ישתנה ואולי לא. זה תוצר לוואי מבורך אבל קשה מאוד שזה יהיה יעד.

תודה שכתבת

אבל הסרט עוסק בנער שהתאבד ונותן דגש בעיקר על הצד הנפשי. על איך שאנחנו יכולים להתייחס בקלות ראש למצוקה אמיתית של מי שמסביבנו. במיוחד אם אנחנו בעלי השפעה עליו.

ראיתי את הסרט ואפילו בכיתי🫣

אני לא בא להמליץ לראות את הסרט, אבל לא כדאי למהר לשלוף את קלף האג'נדות בכל עיסוק בנושא הזה (ולהיזהר גם כן אנחנו מאג'נדות דורסניות שאין להן באמת שייכות בקדושה)

כמובן שבסוף הסרט האמא נהיית פעילה למען זכויות להט"ב, אבל הדגש הוא יותר האמפתיה ופחות העיסוק הפוליטי..

יש כאן נקודה חשובה: אפשר לבקר מסרים מסוימים בסרט, ובו בזמן להכיר בכאב האנושי שהוא מנסה להציג. לפעמים לפני הוויכוח על אג'נדות, צריך פשוט לעצור, להקשיב למצוקה של אדם אחר ולזכור שלמילים וליחס שלנו יכולה להיות השפעה עמוקה.

סבא שלי נפטר לפני שבועיים, אז בדיוק יודעת לספר איך זה מרגיש "אחרי".

לפני שלוש שנים, הייתה תקופה שהוא רצה שאני אגיע להיות איתו כל שבוע, ואמרתי שכן, אבל המציאות, החיים, והעובדה שלא ממש רציתי - זה לא קרה.

האם אני מתחרטת על זה? שאלה מורכבת.

בסוף אני מסכימה שאי אפשר לעצור את החיים, ואי אפשר לתכנן את הדברים לפי מה שיכול לקרות.

(ספציפית אצלנו יש משהו שכמעט קרה, וכואב מאוד שהוא לא, אבל זה לא שיכולנו לדעת)

מה כן לעשות: לקבוע זמן קבוע להגיע, להקשיב לסיפורים שלו, ואם אתה רוצה שזה ישאר - אז לצלם.

לשאול אותו את כל מה שלא יהיה אפשר לשאול אחר כך

מה שכן מתחרטת על שלא עשיתי - אבל ספציפי יחסית לסיטואציה אצלנו - לנסות להגיע יותר מפעם בשבוע, לנסות להגיע אליו באמצע שבוע גם אם לא הייתי בבית בשבת, לנסות ללמוד ממנו דברים שהוא אוהב לעשות או שחשובים לו, בעיקר כי זה יהיה נורא משמעותי בשבילו

בשביל לא להרגיש את מה יכולתי לעשות..

אני יכולה לעשות עכשיו?

אז עושים.

את אבי/סבם יותר. הוא היה ניצול שואה ולא דיבר על כך כמעט. כל כך חבל.

להגיד לו: אני אוהב/ת אותך. אתה יקר לי. תודה וברוך השם שאתה הסבא שלי.

לעשות לו ואיתו דברים שחביבים עליו. ללכת איתו למקום שחביב עליו. אולי אפילו

בית קפה, או משהו שקשה/לא נעים לו ללכת לבד.

לצלם אותו. להגדיל. לתלות תמונה שלו על הקיר ולהראות לו אותה.

אנחנו עשינו זאת, לצערנו, אחרי.....

להתפלל שיהיה בריא. כל יום.

להקשיב לו...

במילים אחרות: לאהוב אותו. ולהראות לו את זה. פשוט.

וה לא רק בשביל "לא להרגיש" - אלא כי זה ממש אמיתי..

מעולם לא היו לי סבים. אבל אם אשליך את השאהלה על מה שאני מכיר אני מדמויות אחרות שהן מודל בחיים שלי. אז הייתי קופץ על כל הזדמנות ליצור שיח או לבקר וגם ללמוד איתם ומהם

ביקשת תשובה מנסיון?

אז האמת שמנסיון של תקופה אצל סבא שלי כשסבתא נפטרה

אנוכי ובנדוד שלי היינו אצלו הרבה

היה לנו חדר קבוע חח מסודר כזה והתחלפנו עליו

היינו עושים אשכרה משמרות

ושתינו עד היום זוכרים את זה כתקופה משמעותית

היה בזה ערך מוסף כי סבא שלנו היה סוכרתי..

אז זה ממש היה משמרת.. וכאן אנסה לשתף קצט ממה שעברתי

אז קודם כל - הכי חשוב - אם אתה חושב "ללכת על כל הקופה"

i.e. לישון אצלו לילות שלא יהיה לבד אז זה מבורך.. רק תשים לב לדברים הבאים

חוויה אחת זה בסוף הגבולות גזרה.. תמצא לך את שגרת היום שלך

סתם למשל חצי מהתקופה הייתי בגינון.. אתה לא בא להתנחל אצלו בדירה (לא שזה רע חח)

וחשוב יותר תחשוב על הדינמיקה מה משותף על מה אתם יכולים לדבר איתו או _מה אתה יכול ללמוד ממנו_

וגם מה אתה יכול לעשות כדי שהאוירה תהיה יותר נעימה נגיד תיקנתי אצלו דברים ושאלתי אותו על זה שאלות

סבא שלנו היה מאנץ' אמיתי הוא שמח מאוד על זה זהיינו אצלו ובאמת שימחנו אותו

למדנו ממנו הרבה יותר בנדודשלי

דבר שני תחשוב שזה השנה האחרונה של סבא שלך..

אני לא מכיר את המקרה אבל תחשוב.. כי בסוף זה השנה האחרונה שלו

למשל סבא שלי עד קצט לפני היינו הולכים לדף יומי ביחד וזה היה מטורף גם אם לא תמיד התחברתי ל"להריץ דפים בלי להבין"

היה פה רובד נוסף וחשוב מאוד..

ופה גם אציין שתחשוב לא לכולם מתאים לשרוץ כל הזמן אצל סבא שלהם.. מבין?

מה המרחק ביניכם? אתה יכול להתנייד בטוב? כמה זמן אתה יכול לשרוד אצל סבא שלך לפני שאתה

completly out of your mind קח את זה בחשבון

תראה בשבילי זאת הייתה חוויה משמעותית מכמה בחינות

א - ימי שישי אצלו בבית כשהוא לא עבד היו מעניינים..

ב - סבא שלי הרגיש שהוא בעצם לוקח עלי אחריות.. שזה היה חשוב לו (נראה לי לפחות)

ג - הוא ממש עזר לי להתארגן על עבודה

ד - לקראת הסוף - אז כן אכתוב על זה פה

לגבי "חבל שלא הייתי איתו כל רגע מהחיים"

אז מצד אחד זה החיים שלך אבל כן הייתי מייחס למשפט הזה חשיבות

בעניין של כן לעשות מאמץ - בסוף _אתה תמיד קודם_ אבל אתה יכול גם לעזור לסבא שלך וללמוד מזה..

בהצלחה

יישר כח שאתה חושב על זה..

גם אם תהיה אצלו נגיד 2 לילות בשבוע הפגת בדידות ועשית טוב כנראה

אבל מי אמרך שזה השנה האחרונה?

לשתף בהתלבטויות רציניות שיש ולנסות לקבל עצות (אין חובה לפעול לפיהם, אבל כדאי להכיר, מן הסתם יש לו ניסיון חיים)

ניסיון להתראות כל שבוע/חודש, כתלות בזמן שיש.

לנסות לדאוג שיהיו שבתות יחד ולמצוא זמן להיות יחד בשבת.

אנחנו רצינו לעשות את זה ותכננו אבל כל פעם דחינו - ולצערינו הוא חטף שבץ ואיבד את היכולת לדבר.

אז סבא איתנו עדיין, אבל את הקול שלו כבר איבדנו.

תסתכל מהזווית שלו מה יעשה לו טוב

לא צריך לעצור את החיים כדי להיות נוכח באמת. לפעמים דווקא הדברים הקטנים נשארים הכי הרבה: ארוחה משותפת, שיחה בלי טלפון, תמונות, הקלטה של סיפורים מהעבר, ואפילו לשאול אותו שאלות שמעולם לא יצא לשאול. העיקר הוא ליצור זיכרונות שאתם באמת חולקים יחד, בלי להפוך כל מפגש ל"פרידה אחרונה".

לא צריך לעצור את החיים כדי להיות שם בשבילו. דווקא מפגשים פשוטים ועקביים יכולים להפוך לזיכרונות הכי משמעותיים: לשבת יחד לקפה, לשמוע סיפורים מהעבר, לצלם תמונות, לבשל משהו ביחד, ואפילו להקליט את הקול והסיפורים שלו. הכי חשוב להיות איתו באמת, בלי שהמחשבה על הפרידה העתידית תיקח את המקום של הזמן שיש עכשיו.

אבל היא נפטרה כשהייתי קטנה

ישנו אצלה פעמיים בשבוע, איתה בחדר, היא הייתה מלמדת אותנו לסרוג, מלמדת אותנו את שפת האם שלה, הייתי עוזרת לה קצת בבית. מבחינתי לא הייתי צריכה לעשות יותר כילדה הקשר היה מאוד קרוב, רק נגמר מהר מדי. לא יודעת לאן זה היה מתגלגל כבוגרת

היתה כשהיא גססה. דקות ספורות לפני הסוף. בכיתי ואמרתי לה את זה וביקשתי ממנה סליחה.

אתם תופשים? עכשיו אני שוב...בוכה. כשאני נזכרת בזה.

לא הייתי עוצר את החיים שלך, אלא מנסה לשלב בתוכם יותר רגעים אמיתיים איתו. שיחות קבועות, ארוחה ביחד, לבשל משהו, לשמוע סיפורים מהעבר, לצלם תמונות ולהקליט את הקול שלו — ובעיקר להיות באמת נוכח כשאתם יחד. לפעמים דווקא הרגעים הפשוטים הופכים לזיכרונות הכי יקרים.

אני ממש חושבת על זה הרבה

והמסקנות שלי:

להיות כנה עם הרגשות ולנצל הזדמנויות לבוא לבקר ולעשות דברים ביחד, למשל לשבת ביחד, להקשיב לסיפורים גם אם זה חוזר על עצמו. להסתכל בעיניים ולהרגיש את האהבה הזו שיש בשיחה, בקשר עצמו.

לשאול שאלות ישירות ואולי גם קצת קשות- סבא הוא אדם חזק מספיק כדי להיות מסוגל לענות על זה גם אם זה קשה רגשית או לא אמת היסטורית.

להפנים את זה שהוא לא תמיד יהיה כאן. שכל הפגישות והזמן ביחד זה בעצם פרידה. זה קשה אבל זה הופך כל מפגש למשמעותי.

להכיר בדברים הקטנים את היופי, את האדם שהוא. לספוג את כל המהות שלו...

זה נכס שיישאר לכם כמשפחה, ולך יישאר גם הזיכרון המתוק.

כוס תה, יושבים ותשים ביניכם מקליט (בכל סמארטפון יש), אפשר להתחיל משיספר על ההורים שלו, אח"כ על ילדותו… תתעניין ותקשיב.

אחכ בזמנך- תקליד ותסדר את זה.

אופציה נוספת- בילוי משותף יחד. חברותא / משחק / אפילו לראות סדרה יחד. תלוי בך ובו ובאופי שלכם

אין צורך "לעצור את החיים". אתה יכול לקבוע נניח פעמיים בשבוע.

אבל כשאתה שם - תהיה שם. לא פלאפון וכד'..

כעת - השאלה היא מצבו המנטלי.

אם הוא צלול, תשתף אותו מה עובר עליך. תתייעץ. תשאל אותו בפירוט על דברים מהחיים (לא "מה אתה אומר", אלא גם נקודות הכוונה.. איפה למדת כשהיית ילד, מה אהבת וכו'..). על זכרונות שלו. תעשה לכם תמונות סלפי ביחד.

תאיר פנים. "איך אני שמח להגיע אליך"... "איזה סבא אתה".. תשאל אם אתה יכול לקנות לו משהו בחנות..

אפשר להתקשר, אפילו לכמה דקות, להתענין מה נשמע.

אם הוא לא במצב מנטלי שיכול לנהל שיחה, אז מדברים בעיניים... זה ממש כך. להיות קרוב פיזית. לראות איך הטוב שיש בו כל החיים, נמצא גם כעת.

אל תרגיש שאתה חייב לעצור את החיים שלך כדי להיות סבא טוב. לפעמים דווקא הרגעים הקטנים הם אלה שנשארים הכי עמוק בלב: לשבת יחד על כוס קפה, לשמוע סיפורים מהילדות שלו, לשאול אותו שאלות שתמיד רצית לשאול, לצלם אתכם יחד או פשוט להחזיק לו את היד בלי לומר כלום. תקליט את הקול שלו, תכתוב את הסיפורים שלו, ובעיקר תגיד לו עכשיו את הדברים שאולי תצטער שלא אמרת. ❤️ אל תחפש שנה מושלמת — תנסה ליצור רגעים אמיתיים, בלי אשמה ובלי לחץ להיות שם בכל רגע.

סבים כבר אין לי. אבל יש סיטואציה מורכבת אחרת שאני לא יודע כמה זמן היא תחזיק.

במציאות, משתדל לפנות לזה זמן כשיש לי. צריך יותר.