פעם הייתה לנו תקשורת פתוחה, אבל לאט לאט היא נעלמת..

היא מזלזלת בי, דבר שמקשה על שתינו לנהל תקשורת פתוחה.

אני נורא חוששת ללכת איתה לבילוי, כשזה מתפרץ בנסיעות זה הרבה יותר מפחיד.. 

אני לא חושבת שיש לה בעיה עם הפן החברתי, הפל' שלה תמיד מצלצל, ושבתות רבות היא אצל חברות או שחברות פה.

ובפן הלימודי, כמו שאמרתי, אם יש בעיה זה רק שמשעמם לה. וגם זה לא, היא בחרה ללכת ל4 יח"ל במת' כדי לא להשקיע.

אני לא רואה בעיה נוספת.. היא באמת בסדר סה"כ.. אבל היא ממש חוצפנית, מזלזלת בי בלי הפסקה, אלימה לעיתים..

אשמח לעוד עצות..

המרכזי לגיל ההתבגרות הוא חיפוש אחר האני, הוא קריטי לפיתוח האישיות ולכן המתבגר נלחם עליו.

היציאה מהחממה של ההורים בהכרח מתבטאת בהתכנסות ובירור פנימי ויש לתת לכך לגיטימציה,

גם ההתפרצויות נועדו ליצור מתחם ברור אליו אין כניסה.

ההליכה על ביצים והתאמת המילים צריכה להיות יותר בשליטה, זאת אומרת שאין להמנע מלהציב גבולות אבל הם צריכים

להיות רלוונטיים לגיל, הכלל הוא שפגיעה בבני המשפחה אסורה אבל יש יותר פתיחות לצרכים האישיים שלה.

אל תשדרי פחד, לא נשמע שהיא עושה דברים חריגים או מסוכנים, תהיי איתה גם אם היא משדרת שאת מיותרת, שבחי אותה 

על נקודות החוזק שלה (עזרה לאחים, מצליחה בלימודים), חשוב לצאת מידי פעם לקניות או למסעדה וכדומה לבדכן.

יש כאן קישורים למאמרים וטיפים כדאי לקחת וליישם למה שאת מתחברת.

https://sites.google.com/site/winningparenting/6

https://sites.google.com/site/winningparenting/6/8

אני אמא לשתי מתבגרות. ואני רואה שדווקא בתקופה כל כך סוערת (גיל ההתבגרות) הן צריכות אמא יציבה ואיתנה. בכלל - זוג הורים איתן ויציב.

אז נכון שלמדתי לא לריב על כל דבר

ונכון שלמדתי לעגל פינות ולא להעיר על כל דבר

ונכון שהרבה פעמים אני סופגת וסופגת...

אבל אני בשום אופן לא מוכנה לעבור על סדר היום על חוצפה או זלזול. בעלי ואני מאד מקפידים על זה.

אני לא מחפשת להיות חברה שלהן, לא צריכה שיאשרו אותי, אני אמא שלהן ולא חברה שלהן. אני לא נבהלת לא מצעקות ולא מבכי.

עצה- למרות הקושי, צאי איתה לבד מדי פעם. לבית קפה, או אפילו לקניות בגדים. הבנות שלי אוהבות שאני לוקחת אותן לקניון...יש לנו זמן איכות, בלי האחים הקטנים והנודניקים...

לזכור שבורא העולם בכבודו ובעצמו נתן לך את הסמכות להיות אמא שלה.

את לא זקוקה לאישור שלה. את האמא הטובה ביותר בעולם עבורה. מחובתה לכבד אותך ע"פ ציווי אלוקי.

תזכרי את זה, תאמרי לעצמך את זה שוב ושוב, עד שתאמיני בזה וזה יבוא לידי ביטוי בצורת ההתנהגות.

כשאת תהיי בטוחה בעצמך ובסמכות הטבעית שלך, היא תרגיש את זה ותכבד אותך.

נכון שנראה שמשהו השתנה בה, והיא באמת משתנה וגדלה, אבל היא עדיין הילדה שלך ואת האמא שלה. לכל דבר ועניין.

וכמובן הכל מתוך כבוד אמיתי כלפיה.

אבל בתור בת לאמא שלי שתחי' - אני מעזה להציע...

אולי פשוט תשתפי אותה בדיוק כמו ששיתפת אותנו?

גיל 16 וחצי, בנוסף לבגרות שאת מתארת - ייתכן מאד שהיא תבין.

דבר נוסף - ייתכן שדווקא בגלל שהיא כזאת כרגע חשוב מאד מאד לשמור איתה על תקשורת , שלא חלילה תעשה שטויות עם העיצות הטיפשיות שיש לפעמים לחברות בגיל הזה...

עוברת איזה שהוא תהליך,יכול להיות שזה הפוך על הפוך,שדווקא היא באמת ילדה חכמה ואיטלגנטית כמו שאת מספרת (הרבה חברות וכ'),אבל היא כן צריכה הדרכה,ליווי.ואולי כל הכעס והזלזול  בא מתוך התת מודע לבקשת ליווי והדרכה.

כל הסרטים והיציאות עם חברות חושפים אותך לקצה של הגבולות ולא תמיד יש לילד כלים איך להתמודד עם הדברים שהוא נתקל איתם.ואז נוצרים כל מיני בילבולים וכעס..

עצם זה שתראי לה שאת שם בשבילה יגרום לה להרגיש יותר יציבות ואולי פחות עצבנות.

היא צריכה אותך כאמא..אבל שמדברת איתה כבר יותר בגבוהה העיינים ובשפה יותר בוגרת ויותר מתאימה לרמה שלה כיום.

ותאמיני לי למרות שהיא בכל מיני מערבולות עכשיו מולך

אם תתעקשי עם עצמך ותקחי אותה לאנשהו רק את והיא אפילו סתם לדבר על הבגרויות או על מצבה,היא תזכור את זה לעד.

שיהיה לך בהצלחה 

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....