פעם הייתה לנו תקשורת פתוחה, אבל לאט לאט היא נעלמת..

היא מזלזלת בי, דבר שמקשה על שתינו לנהל תקשורת פתוחה.

אני נורא חוששת ללכת איתה לבילוי, כשזה מתפרץ בנסיעות זה הרבה יותר מפחיד.. 

אני לא חושבת שיש לה בעיה עם הפן החברתי, הפל' שלה תמיד מצלצל, ושבתות רבות היא אצל חברות או שחברות פה.

ובפן הלימודי, כמו שאמרתי, אם יש בעיה זה רק שמשעמם לה. וגם זה לא, היא בחרה ללכת ל4 יח"ל במת' כדי לא להשקיע.

אני לא רואה בעיה נוספת.. היא באמת בסדר סה"כ.. אבל היא ממש חוצפנית, מזלזלת בי בלי הפסקה, אלימה לעיתים..

אשמח לעוד עצות..

המרכזי לגיל ההתבגרות הוא חיפוש אחר האני, הוא קריטי לפיתוח האישיות ולכן המתבגר נלחם עליו.

היציאה מהחממה של ההורים בהכרח מתבטאת בהתכנסות ובירור פנימי ויש לתת לכך לגיטימציה,

גם ההתפרצויות נועדו ליצור מתחם ברור אליו אין כניסה.

ההליכה על ביצים והתאמת המילים צריכה להיות יותר בשליטה, זאת אומרת שאין להמנע מלהציב גבולות אבל הם צריכים

להיות רלוונטיים לגיל, הכלל הוא שפגיעה בבני המשפחה אסורה אבל יש יותר פתיחות לצרכים האישיים שלה.

אל תשדרי פחד, לא נשמע שהיא עושה דברים חריגים או מסוכנים, תהיי איתה גם אם היא משדרת שאת מיותרת, שבחי אותה 

על נקודות החוזק שלה (עזרה לאחים, מצליחה בלימודים), חשוב לצאת מידי פעם לקניות או למסעדה וכדומה לבדכן.

יש כאן קישורים למאמרים וטיפים כדאי לקחת וליישם למה שאת מתחברת.

https://sites.google.com/site/winningparenting/6

https://sites.google.com/site/winningparenting/6/8

אני אמא לשתי מתבגרות. ואני רואה שדווקא בתקופה כל כך סוערת (גיל ההתבגרות) הן צריכות אמא יציבה ואיתנה. בכלל - זוג הורים איתן ויציב.

אז נכון שלמדתי לא לריב על כל דבר

ונכון שלמדתי לעגל פינות ולא להעיר על כל דבר

ונכון שהרבה פעמים אני סופגת וסופגת...

אבל אני בשום אופן לא מוכנה לעבור על סדר היום על חוצפה או זלזול. בעלי ואני מאד מקפידים על זה.

אני לא מחפשת להיות חברה שלהן, לא צריכה שיאשרו אותי, אני אמא שלהן ולא חברה שלהן. אני לא נבהלת לא מצעקות ולא מבכי.

עצה- למרות הקושי, צאי איתה לבד מדי פעם. לבית קפה, או אפילו לקניות בגדים. הבנות שלי אוהבות שאני לוקחת אותן לקניון...יש לנו זמן איכות, בלי האחים הקטנים והנודניקים...

לזכור שבורא העולם בכבודו ובעצמו נתן לך את הסמכות להיות אמא שלה.

את לא זקוקה לאישור שלה. את האמא הטובה ביותר בעולם עבורה. מחובתה לכבד אותך ע"פ ציווי אלוקי.

תזכרי את זה, תאמרי לעצמך את זה שוב ושוב, עד שתאמיני בזה וזה יבוא לידי ביטוי בצורת ההתנהגות.

כשאת תהיי בטוחה בעצמך ובסמכות הטבעית שלך, היא תרגיש את זה ותכבד אותך.

נכון שנראה שמשהו השתנה בה, והיא באמת משתנה וגדלה, אבל היא עדיין הילדה שלך ואת האמא שלה. לכל דבר ועניין.

וכמובן הכל מתוך כבוד אמיתי כלפיה.

אבל בתור בת לאמא שלי שתחי' - אני מעזה להציע...

אולי פשוט תשתפי אותה בדיוק כמו ששיתפת אותנו?

גיל 16 וחצי, בנוסף לבגרות שאת מתארת - ייתכן מאד שהיא תבין.

דבר נוסף - ייתכן שדווקא בגלל שהיא כזאת כרגע חשוב מאד מאד לשמור איתה על תקשורת , שלא חלילה תעשה שטויות עם העיצות הטיפשיות שיש לפעמים לחברות בגיל הזה...

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...